י"ט שבט ע"ד – כפר חב"ד

קבלת פנים ינון ותהלה־טובה כהן

א. רב טובה

נגנו "אשר ברא", "קול דודי" (ועוד), ניגון שלפני מאמר, החתן חזר ד"ה "לכה דודי" תרפ"ט, ניגון אחרי מאמר.

שמות החתן והכלה בסוד הספירות

כתוב בתהלים "לפני שמש ינון שמו" – באמת "ינון שמו" של החתן. זה שם של מלך המשיח. על מלך המשיח אנחנו (הכלה) מתפללים שיבוא, "בא יבוא לא יאחר", "כמשוש חתן על כלה", לכן ינון וביאת משיח שייכים במיוחד לספירת היסוד. ינון הוא שם מובהק של חתן.

השם של הכלה הוא תהלה טובה. בקבלה תהלה – כמו "תהלה לדוד" – היינו הכתר של המלכות. יש עשרה לשונות של תפלה בספר תהלים, והכי גבוה הוא תהלה – עשרת הלשונות כנגד עשר ספירות המלכות והתהלה היא הכתר של המלכות – "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך". לכן אומרים "תהלה לדוד" שלש פעמים בכל יום ב"אשרי" – אשרי אותיות רישא, כל "אשרי" שאומרים במשך היום הוא כנגד אחד מ-ג רישין שבכתר-מלכות, סוד "תהלה לדוד ארוממך אלוהי המלך".

"איהו טוב ואיהי טובה". שם הטוב ("טוב שם משמן טוב") בקבלה (אהוה) הוא או שם הדעת או שם היסוד, וכך לגבי הנוקבא, שם הטובה (אהוי) הוא או שם הדעת של הכלה או שם היסוד שלה. היסוד של הכלה הוא הרחם של הכלה, שנקראת "נקודת ציון" בקבלה. אם כן, הסדר של ינון-תהלה-טובה הוא סדר מובהק וישר (בקו האמצעי של הספירות וכוחות הנפש), מספירת היסוד לכתר המלכות ולדעת ויסוד המלכות.

רמזי השמות

ינון שוה חן חן. הוא צריך לתת לה, לכלה, את החן כמו שכתוב "תשֻאות חן חן – לה". באמת לינון שלנו יש חן-חן, ואת כל החן-חן הוא צריך לתת לה – חן אחד הוא נותן לתהלה ועוד חן הוא נותן לטובה. נתחיל עם גימטריא של השמות יחד, חבור החתן והכלה – חן-חן (116), 440, 22.

דבר ראשון שמים לב שיש קשר בין שני שמות הכלה, כי תהלה עולה בדיוק כ פעמים טובה. זה גם סימן שתהלה היא הכתר – עשרים הוא המספר של הכתר (שבו עשרים ספירות בפרט, י"ס דעתיק-תענוג וי"ס דאריך-רצון; ועוד, עשרים בגימטריא כתר, ואין כ אלא לכתר). ביחד תהלה-טובה כבר עולה שם אהיה פעמים טובה (צורת היהלום של אהיה). כאשר היא מתחברת לינון הכל יחד עולה 578.

טובה – כב אותיות התורה

העיקר כאן הוא טובה, גם ביחס לחתן עצמו (כמו שנראה). טובה היינו כב אותיות התורה. בכל פרצוף יש את כב האותיות בספירת הדעת (ב"רקיע הדעת", כמבואר בתניא) ובספירת היסוד (בסוד יש-כב כנודע). בסוד שבעת הרקיעים, שנתבארו במסכת חגיגה, ה"רקיע" הוא הרקיע השני מלמטה – כנגד ספירת היסוד – ושם יש סוד כב אותיות התורה. שוב רואים איך שגם בדעת וגם ביסוד יש כב אותיות, טובה.

רבי אברהם אבולעפיא כותב שהמלה טובה היא רמז, סימן, ל-כב אותיות, ביחס לתגין. על כמה אותיות יש שלשה תגים? שעטנז גץ, 7 אותיות, שהן אחת הדוגמאות היפות ש-ז מתחלק ל-ה (שעטנז) ו-ב (גץ), חלוקת זהב. אלה האותיות ששייכות דווקא למלכים הקדמונים שנשברו וצריך לתקן אותם על ידי התגין, הרשימו של החיים שנשאר בהם, כמפורש בכתבי האריז"ל.

יש עוד שש אותיות שיש עליהן תג אחד – הן מה שנפל מאחורי החכמה ובינה – בדק חיה[1]. יש עוד ט אותיות, מפנימיות החכמה ובינה, שלא נפלה כלל בשבירת הכלים ואין עליהן תג בכלל – מלאכת סופר. מלאכת סופר הכי גבוה, אבל עיקר עבודת האדם הוא לתקן את מה שנפל למטה (ובסוד "כל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה ביותר") – אותיות בדק חיה ולמטה מהן אותיות שעטנז גץ (שעולות תענוג, חיה ברבוע – עיקר עבודת האדם הוא להעלות את כל התענוג שיש בעולם לה', "בלתי להוי' לבדו" – כאשר שאר האותיות עולות מב פעמים חיה).

הסימן של הכל הוא טובה – ט אותיות בלי תג, ו אותיות עם תג אחד, ו-בה אותיות עם שלשה תגים (ז אותיות שמתחלקות ל-ב ו-ה, כנ"ל). זה ממש כותב את המלה טובה, מלמעלה למטה – מבלי תג לתג אחד ועד לשלשה תגים.

בכלל, לפי זה טובה קשור לתגים. כתוב בתניא שהתגים הם כתרה של תורה, רבי עקיבא היה דורש על כל תג תלי תלים של הלכות. "אין טוב אלא תורה" ו"אין טובה אלא תורה שבעל פה" ("מלכות [הכלה] פה תורה שבעל פה קרינן לה"). איהו טוב ואיהי טובה – שיהיה בבית הרבה טוב, בגשמיות וברוחניות, החל מהטוב של התורה עם כל התגין שלה.

טוב כפול בשמות החתן והכלה

אמרנו שתהלה עולה כ פעמים טובה, וביחד כבר עולה כא פעמים טובה. ביחד עם ינון כבר עולה 578. מה ממוצע החתן והכלה? 289. רבוע, שלמות ההתכללות – טוב ברבוע. שמות החתן והכלה הם טוב ברבוע כפול, טוב-טוב. והנה, ינון במספר קטן עולה טוב. וכן תהלה במספר קטן עולה טוב (ואז באה השלמות – טובה)! מתי במיוחד מאיר טוב-טוב? ביום שלישי של מעשה בראשית, היום בו אתם מתחתנים בע"ה. כתוב שטוב מאד להתחתן ביום שלישי, כי הוכפל בו "כי טוב" (ופעמיים "כי טוב" עולה מזל טוב!), ובפרט כאשר ינון מתחתן עם תהלה-טובה ביום שלישי – פעמיים טוב ברבוע. מה זה טוב-טוב? "טוב לשמים וטוב לבריות" (גם טוב לבריאות, הרבי אומר). "טוב הוי' לכל", וכפי הווארט של רבי נחמן[2] – ה' טוב לכל דבר, כל מה שצריך הוא הכתובת. זה מבחינה מספרית.

ב. "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום"

"רב שלום"

מבחינת רמז, גימטריא של איזה ביטוי, ניב בתורה, יש רמז מאד יפה במספר השלם שלכם – 578 – "רב שלום". כשמתחתנים צריך ברכת שלום בית שהוא ענין "שכינה ביניהם", השראת השותף השלישי בבית, סוד "ראש בית" (אותיות בראשית), ר"ת רב (וכן רב במילוי – ריש בית) – "רב שלום". שלום זה טוב. על ביאת המשיח (סוד ינון כנ"ל) כתוב "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב וגו'" – יש שלום ויש טוב, הולך יחד. בכל התנ"ך יש פסוק אחד שכתוב בו "רב שלום" (בלי אות נוספת), בתהלים פרק ל"ז – "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום".

פרק לז – הפרק של ירושת ארץ ישראל (סגולה)

בכלל, מהפרקים הכי מופלאים בתהלים הוא פרק ל"ז. זה הפרק של ירושת ארץ ישראל – קשור לכל מי שאוהב את הארץ ומיישב את הארץ. איפה תגורו בע"ה? [יצהר]. זה המקום הכי טוב ומתאים לפרק ל"ז. צריך לפרסם לכל תושבי יצהר, גב ההר, יהודה ושומרון וכל ארץ ישראל – שכדאי להתחבר לפרק ל"ז בתהלים.

יחס א-ד של "יירשו ארץ" בתנ"ך

בפרק הזה יש ארבעה פסוקים שכתוב בהם "יירשו ארץ". תופעה מאד מופלאה. חוץ מהפרק הזה, הביטוי "יירשו ארץ" מופיע רק עוד פעם אחת בתנ"ך – בנבואת ישעיהו – "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר" (כפי שנוהגים לומר בתחלת פרקי אבות "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר ועמך כלם צדיקים..."). זה מקור הביטוי "יירשו ארץ" – אבל חוץ מאותו מקום, פרק בישעיהו שאומרים בשבע הפטרות דנחמתא, יש רק בתהלים ל"ז את הביטוי הזה, והפלא שחוזר ארבע פעמים. כל פעם ביטוי אחר מי "יירשו ארץ".

אם כן, יש פה תופעה ידועה בתנ"ך של יחס בין א ל-ד – "ואד יעלה מן הארץ". לדוגמה, הכי פשוט, בתחלת הבריאה כתוב "ונהר יוצא מעדן... ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים" – כמו "הוי' אחד", שם אחד שיש בו ארבע אותיות (וכך נקרא בחז"ל "שם בן ד'"), שמתפרט לארבעה עולמות וכו'. יש המון תופעות שמאחד נעשה ארבעה. כאן יש תופעה יפהפיה, שמה שכתוב בישעיהו "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" מתפרט כאן לארבעה, ארבע פעמים "יירשו ארץ".

"וענוים יירשו ארץ"

אחד מהארבעה הוא הפסוק שלכם, פסוק יא (חצי מ-כב) – "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום". מה זה ענג? קשור למה שאמרנו קודם, "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן" – כתוב שענג הוא ר"ת עדן-נהר-גן. מי מתענג? יש פה לשון נופל על לשון – ענוים-יתענגו (שניהם מתחילים ענ – "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון"). בשביל לרשת את הארץ צריך להיות ענוים, "וענוים יירשו ארץ", ואותם ענוים "והתענגו על רב שלום". קודם כל נברך את החתן והכלה שיתענגו על רב שלום בזכות שהם ענוים. אני מכיר שהחתן ענו, ומסתמא גם הכלה ענוה.

ארבעת פסוקי "יירשו ארץ"

אבל קודם, בפסוק ט' כתוב "כי מרעים יכרתון וקוי הוי' המה יירשו ארץ" – זה ה"יירשו ארץ" הראשון בפרק ("קוי" = ינון). לפי סדר הפרק קודם צריך להיות "קוי הוי'", כמו "קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'". כל הזמן צריך לקוות לישועת ה' – שם הרחמים. לקוות הוא גם מלשון לעשות קו, לעשות ערוץ לה', למדת הרחמים. אחר כך כתוב "וענוים יירשו ארץ".

אחר כך, מפסוק יא מדלגים לפסוק כב (טובה), בו כתוב "כי מבֹרכיו יירשו ארץ". עוד סוג, מי שמבורך – גם בחינת צדיק, "ברכות לראש צדיק". איך הוא מבורך? חז"ל דורשים שמבורך הוא מי שמברך אחרים ("'טוב עין [סוד ענו-ענג כנ"ל] הוא יברך' – אל תקרי 'יבֹרך' אלא 'יברֵך'"; המשך הפסוק הוא "כי נתן מלחמו לדל", היינו צדיק שנותן צדקה) – ככל שמשפיעים לאחרים ברכה כך מקבלים ברכה. הצדיק הוא צנור פתוח – ככל שמוציא כך הוא מקבל מלמעלה. ברכות לראש צדיק.

אז מדלגים לפסוק כ"ט, פסוק שהרבי הקודם מביא בפרק הראשון של "באתי לגני" – סגירת מעגל וחזרה לפסוק המקורי של ישעיהו, בו כתוב "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" – "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה". ב"באתי לגני" הוא מסביר ש"ארץ" היינו ארץ העליונה, גן עדן, ולמה "יירשו ארץ"? כי ממשיכים ומשכינים את ה"עד", השכינה, למטה בארץ.

בכל אופן, מתחיל בצדיקים של ישעיהו ונגמר בצדיקים בפרק הזה. ממש כמו התופעה של הנהרות, שבהם כתוב על הרביעי – "הוא פרת", "הוא דמעיקרא" (הנהר שיוצא מעדן להשקות את הגן).

הערות לגבי פסוקי "יירשו ארץ"

בכל אופן, אם היינו צריכים לבחור פסוק אחד מארבעת אלה – מה היינו בוחרים? בראשון כתוב "כי מרעים יכרתון" – כבר יש איזה טעם לפגם, כנראה פוגמים בכתר ולכן יכרתון. הפסוק השלישי "כי מברכיו יירשו ארץ ומקלליו יכרתו", שוב יכרתו. נשאר הפסוק הרביעי, שכולו טוב, "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליהם". אך הפסוק הכי טוב, "אין בטובה למעלה מענג", הוא הפסוק שלכם – "כי ענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום". הכי כיף. כל הפסוקים – צריך להיות צדיק, צריך להיות ענו, צריך להיות מבורך (על ידי שאתה מברך) וצריך להיות קוי ה'.

עוד תופעה יפה, מיד אחרי שהוא אומר "צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה" הוא ממשיך עם הצדיק – "פי צדיק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט", חכמה ומשפט, תיקון המשפט.

בפסוק שלכם, של "רב שלום", כתוב "וענוים יירשו ארץ והתענגו על רב שלום". קודם, בפסוק ד, היה כתוב "ויתענג על הוי'" (במקום אחר, בישעיהו, כתוב "אז תתענג על הוי'" שמתייחס לענג שבת). "והתענג על הוי' [מי שמתענג על הוי', למעלה משם הוי'] ויתן לך כל משאלות לבך". הפסוק הקודם – "בטח בהוי' ועשה טוב שכן ארץ [אחר כך יש 'יירשו ארץ'] ורעה אמונה". מהביטוי "ורעה אמונה" יש בזהר את הלשון רעיא מהימנא, משה רבינו שבדור, שרועה ומפרנס את האמונה.

פרק ההכנה לעקדת יצחק

אם כן, זה פרק מופלא שבו סגולה לרשת את הארץ. שייך באופן מיוחד לתושבי יצהר. כל השנה שיצחק אבינו התכונן לעקדה הוא אמר את הפרק הזה, לפי המנהג של הבעל שם טוב לומר את הפרק של יום הולדת הבא (בעקדה היה יצחק בן לז) – זה להתכונן. אתמול דברנו על יכין ובעז, שקודם צריך להתכונן ואחר כך לפעול בעז. אלה שני העמודים של בית המקדש.

כעת אתה ביום האחרון של ההכנות שלך, ב"יכין", שצריך להכין את עצמך, "הכון לקראת אלהיך ישראל". אולי אתה כל הזמן לובש גרטל, אבל לפי המנהג בחב"ד לובשים את הגרטל בחופה. אז, כשהרבי הקודם חגר את הרבי עם הגרטל לפני החופה, הוא ברך בשם ומלכות – "ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם אוזר ישראל בגבורה". תוספות אומרים שהכוונה של הגרטל היא "הכון לקראת אלהיך ישראל". הוא "הכון" לגבורה שתבוא, העז של בעז (שחגר את מתניו לשאת את רות, שמזיווג זה בא משיח) – מכח ההכנה. יש לך גרטל? ממחר שיהיה לך גרטל... כבר קבלנו החלטה טובה.

נשיר עוד שיר ונאמר עוד גימטריא. עוד משהו להשלים את הענין של "צדיקים יירשו ארץ". החדש הוא חדש שבט והאות של חדש שבט היא האות צ. הכל קשור ל"ועמך כֻלם צדיקים לעולם יירשו ארץ", עם כל ה"יירשו ארץ" של פרק לז, עד ל"צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עליה".

ג. דם הברית

שמות החתן והכלה במספר סדורי – כפולות טובה

כעת נראה משהו יפה בגימטריא שלכם, כאשר עושים אותה במספר סידורי (כל אות לפי המקום שלה באלף-בית, מ-א עד כב לפי הסדר). תהלה במספר רגיל עולה 440, אבל במספר סדורי עולה 44 – בדיוק עשירית המספר הרגיל (והוא סוד "תהלה לדוד" הכל במספר רגיל – תהלה = 440, לדוד = 44, יחד = 484 = 22, טובה, ברבוע). מה לגבי ינון? במספר רגיל הם רחוקים אחד מהשני (116 לעומת 440, הפרש גדול), אבל במספר סדורי גם ינון עולה בגימטריא 44!

טובה נשאר אותו דבר במספר סדורי, כי אין בה אות יותר מ-י. אז במספר סדורי תהלה-טובה זה יחס של "שלם וחצי" – 22 הוא חצי מ‑44 (סוד "חצי הדם" כמו שיתבאר). אם כן, במספר סדורי הכל כפולות של 22, כמו שאמרנו קודם. ינון פעמיים 22, תהלה פעמיים 22 ו-טובה עוד פעם 22. סה"כ 5 פעמים 22 – 11 (היהלום של 10, כלה-כלה). דברנו לפני כמה ימים[3] על נס ו-ימין (110 במספר רגיל). נס לשון נישואין.

"דם הברית"

זה קשור למה שדברנו אתמול[4] על פרשת השבוע. צריך "לחיות עם הזמן", לקשר כל דבר לפרשה. קרוב לסוף הפרשה יש מה שה' כורת אתנו ברית. אנחנו אומרים לה' "נעשה ונשמע" ומקריבים קרבן עולה וקרבן שלמים. משה רבינו לוקח את הדם ומחלק אותו לשני חצאים – "ויקח משה חצי הדם וישם באגנֹת וחצי הדם זרק על המזבח". רש"י כותב שבא מלאך וחלק את הדם לשנים בדיוק, בצמצום. חצי הוא זרק על המזבח וחצי הוא זרק על העם, וכך הוא כרת ברית דמים. דם בגימטריא 44 – המלה הכי פשוטה בלשה"ק ששוה 44. והוא עולה ינון וכן תהלה במספר סדורי כנ"ל. חצי הדם עולה 22, טובה, כנ"ל, סוד כב אתוון דאורייתא.

קודם כתוב "ויקח משה חצי הדם וישם באגנֹת וחצי הדם זרק על המזבח", אחר כך בא הפסוק של "נעשה ונשמע" (בפסוק של "ויקח ספר הברית") ואז בא הפסוק "ויקח משה את הדם [שהיה באגנות] וזרק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת הוי' עמכם על כל הדברים האלה". רש"י מביא שנכנסנו לברית עם ה' על ידי שלשה דברים, מילה טבילה והזאת דמים (בחז"ל לפעמים כתוב על הפעולה השלישית קרבן או הרצאת דמים).

ברית דמים – שיא שלמעלה מברית בין הבתרים

כתוב בחסידות[5] שהברית הזו היא התכלית או השיא של ברית בין הבתרים על הארץ. ברית בין הבתרים היא גם לקחת בהמות ולחתוך לשני חצאים, ולפיד האש – שליח השכינה – עבר עם אברהם דרך הבתרים, וכך כרת ה' עם אברהם ברית על הארץ. אבל הברית כאן, ברית דמים, היא הפנימיות. שם אלה בתרי גוף, בחינת אברים – כך כתוב בחסידות – כמו רמח מצוות, רמח פקודין, רמח אברים דמלכא (בגימטריא אברהם), אבל כאן מדובר על הדם, פנימיות האברים. הדם הוא הנפש, העצם – נפש היא העצם (כמו "נשבע הוי' בנפשו"). גם כתוב שדם הוא נצח, "ויז נצחם על בגדי", ו"נצח ישראל לא ישקר".

הקב"ה בברית נותן לדם שלו להתערב עם הדם שלנו, כביכול. הדם שלנו הוא "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – בטול הרצון לגמרי, בחינת הכלה. הדם שלו יתברך הוא "אנכי", "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך", "אנא נפשי כתבית יהבית", "נפשי" היינו הדם שלי, העצם שלי. שוב, זה נושא מאד עמוק שדברנו עליו קצת אתמול בלילה. מה שיוצא מהגימטריא היפהפיה שלכם, שהברית שלכם היא ברית מאד עצמית, ברית של דם בדם. כאן כתוב "דם הברית", וכתוב שזו הברית הכי עצמית וגבוהה שיש.

"ספר הברית" ו"דם הברית" בנישואין

בשלשת הפסוקים האלה כתוב פעמיים ברית – "ספר הברית" ואחר כך "דם הברית" ("ספר הברית" ועוד "דם הברית" עולה 1618, המספר של חתך זהב כנודע, קשור לסוד הברית). בחתונה הכתובה – התחייבות החתן לכלה – היינו "ספר הברית". את הדם אפשר להסביר בשני אופנים. "האשה נקנית בשלש דרכים – כסף שטר וביאה". הכתובה אינה שטר קידושין אליו מתייחסת המשנה, אבל בכל אופן היא בחינה של שטר. דמים תרתי משמע – גם כסף, קידושי כסף הם גם לקדש בדמים – אבל היות שדם הוא עצם, המשכה עצמית, אז רומז גם לבחינת ביאה, להמשיך את העצם, "ויז נצחם", "נצח ישראל". אז יש בשתי הבריתות, "ספר הברית" ו"דם הברית" רמז לכל הבחינות של הקידושין והנישואין.

כריתת הברית הזו היא אחת מנקודות השיא של התורה. בפסוק השני "ויקח את ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר הוי' נעשה ונשמע" – שיא העלאת המ"נ של עם ישראל, המסירות-נפש שלהם לקב"ה, מלמטה למעלה. אחר כך משה לוקח את הדם, שהוא כבר חלק – לוקח את החצי ששם באגנות – "ויזרק על העם ויאמר הנה דם הברית". שתהיה ברית עדי עד, ברכות עד בלי די. דם גם שוה ילד (שהוא גם אותיות דלי, המזל של חדש שבט, החדש שבו אתם מתחתנים) – שתי מלים פשוטות ששוות 44 – מכל הדמים כאן ומכל כב האותיות שיהיו הרבה ילדים.

נגנו "אלי אתה" (צ"צ).

רמזים ביחוד שמות החתן והכלה

כתוב ש-ינון הוא כמו שם הוי' – כל נ כמו ה (נ שוה י פעמים ה), אז י-נ-ו-ן כמו י-ה-ו-ה. כשינון מתחתן עם תהלה הוא מחזק זאת, כי במקום שתי הנונין של ינון יש את שתי הההין של תהלה – שני הנונין יורדים לתהלה ושתי הההין עולות לתוך ינון, ואז נעשה י-ה-ו-ה בשלמות.

עוד דבר: כמו שראינו, באמת שרש הכל הוא כב אותיות, טובה. היות ש"אשת חיל עטרת בעלה", אז אם נשים את טובה לפני ינון-תהלה ראשי התיבות יהיו מילוי האות טית. ט אומרת הרבה דברים בקבלה – "טוביה גניז בגוויה". ט לשון טוב וטובה. הטוב גנוז בתוך עצמו וצריך להוציא ולגלות אותו כמשתחתנים בדור ישרים יבורך. גם כתוב ש-טית (ט במילוי) שוה אחדות. הר"ת שלכם עולים אחדות פשוטה, אתם אחדות אחת. כמו שהרבי היה אומר תמיד, שצריך להיות אהבת ישראל ואחדות ישראל. אחדות ישראל היא אפילו יותר מאהבת ישראל. אתם טית, ומתי ה-טית בשלמות? כשטובה עולה לראש בסוד "אשת חיל עטרת בעלה".

אז גם סדר המספרים עולה – טובה-ינון-תהלה – אפשר לעשות סדרה רבועית (במספר רגיל): 22, 116, 440 – זו כבר סדרה עולה (בין 22 ל‑116 – 94 = מזל טוב, פעמיים "כי טוב" כנ"ל; בין 116 ל‑440 – 324, חי ברבוע, "ראה חיים עם אשה אשר אהבת"; בסיס הסדרה = 230, שבקבלה הוא סוד השם יג"ל פז"ק, היסוד של השם של מב אותיות, בחינת ינון כנ"ל). אז יש כמה סבות לשים את הטובה בהתחלה, בסוד "אשת חיל עטרת בעלה".

שיהיה הרבה טוב. כתוב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מהוי' הטוב" – ככה כותבים על "ספר הברית", על הכתובה, לפי המנהג.