אור לכ"ו אדר ב׳ ע"ד – מרכז שמים, ת"א

  פרצוף ריש לקיש (א)

"אני ואתה נשנה את העולם" (ב)

2.              א. "החדש הזה" ו"אשה כי תזריע": החידוש היהודי – אתערותא דלתתא

3.               הבאת המשיח – "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר"

ערב טוב, השבת הזאת היא שבת פרשת תזריע וגם פרשת החדש – מתכוננים לראש חדש ניסן ולחג הפסח, "זמן חרותנו". בשביל "זמן חרותנו" צריך להתחדש – "החדש הזה לכם ראש חדשים". זה שפרשת החדש חלה ביחד עם פרשת תזריע קורה רק בשנה מעוברת, וגם לא בכל שנה מעוברת. כלומר, יש קביעות מיוחדת בשנה הזו של תזריע – "אשה כי תזריע וילדה זכר", "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר" – יחד עם "החדש הזה לכם ראש חדשים". אז נפתח קודם ברעיון שמקשר בין שני הדברים. מה הקשר בין "אשה כי תזריע וילדה זכר" ל"החדש הזה לכם ראש חדשים"?

שוב, חז"ל מפרשים על "אשה כי תזריע וילדה זכר" – "אשה מזרעת תחלה יולדת זכר". מה הכוונה? שכאשר יש אתערותא דלתתא, "אשה כי תזריע", אז מה שנולד מזה, מה שיוצא מזה, הוא גאולה אמתית ושלמה שאין אחריה ולא יכול להיות אחריה גלות. זו גאולה בבחינת זכר, "שירו להוי' שיר חדש" – שיר לשון זכר. כלומר, הגאולה שאנו מצפים לה, כדי שתהיה גאולה אמתית ושלמה, צריכה לבוא מכח אתערותא דלתתא. אנחנו צריכים לעורר את הגאולה, לא לחכות שהיא תרד מהשמים בעצמה – מה שנקרא "איש מזריע תחלה" – אלא צריך להיות "אשה כי תזריע" ואז "וילדה זכר", שאותו זכר הוא עצמו מלך המשיח שבא לגאלנו.

זה תלוי בכולנו – אנחנו, כנסת ישראל, היא האשה. בפרט עם ישראל בדור שלנו, שמה שמאפיין אותו – כפי שאנו מדגישים כל פעם – הוא התשובה. כתוב שבעל תשובה ראשי-תיבות בת, "בת תחלה סימן יפה לבנים", ועם הרבה כח של תשובה – אתערותא דלתתא – מתקיים "אשה כי תזריע וילדה זכר".

4.               החידוש היהודי – באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא

מה הקשר של זה ל"החדש הזה לכם ראש חדשים"? חדש הוא לשון חידוש. תמיד שואלים מה המיוחד של עם ישראל, מה החידוש שלנו. אפשר לומר שיש לנו כל מיני תכונות מיוחדות שמאפיינות יהודים – רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. אלה מידות, אך האם יש עוד משהו שהוא חידוש יהודי?

כתוב שבאמת החידוש היהודי הוא התפיסה והכח לפעול מלמטה, בבחינת "אתערותא דלתתא" ש"באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא". כתוב שאינו-יהודי לא יכול לעורר למעלה לפי מה שהוא מתעורר מלמטה. יש פסוק "הוי' צלך על יד ימינך" – ה' הוא הצל שלנו – או "דע מה למעלה – ממך", שכל מה שלמעלה הוא ממך. זה עיקר החידוש היהודי, שליהודי יש כח באתערותא דלתתא שלו לעורר אתערותא דלעילא. זה בדיוק הנושא של "אשה כי תזריע וילדה זכר".

5.               "החדש הזה" – "אשה כי תזריע"

אם כן, איך נפרש את הקשר בין "אשה כי תזריע וילדה זכר" ל"החדש הזה לכם ראש חדשים"? "החדש הזה", החידוש הזה של "אשה כי תזריע", החידוש של "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא", הוא "לכם", הוא כח יהודי מיוחד, והוא "ראש חדשים", הראש לכל שאר החידושים שיש לנו, הכל נגזר מהחידוש של "אשה כי תזריע וילדה זכר".

כך יש לכוון, קודם נקרא בתורה בשבת בפרשת השבוע – שנקראת "תדיר" – "אשה כי תזריע וילדה זכר", ואחר כך קוראים את המקודש, פרשת החדש, שחלה רק פעם בשנה (קוראים אותה בסדר הפרשיות של השנה, אבל בתור פרשת החודש היא תופעה חד פעמית, מקודש). בשנה הזו צריך לכוון את הכוונה היסודית מאד שכעת הסברנו, ש"אשה כי תזריע וילדה זכר" הוא "החדש הזה לכם ראש חדשים" – זה החידוש שאיתו נצא מהגלות, ודווקא עם החידוש הזה, שצריך להיות "אשה כי תזריע" באתערותא דלתתא ואז "וילדה זכר"[1].

6.               רמזי צירוף הביטויים

אחרי ההסבר הנ"ל נתבונן איך באמת שני הלשונות האלה מצטרפים יחד – נעשה תרגיל בשביל הילדים בחדר (כולנו ילדים בחדר): אם כי לפי סדר התורה קודם כתוב "החדש הזה לכם" בפרשת בא ואחר כך "אשה כי תזריע וילדה זכר" בפרשת השבוע, פרשת תזריע[2], בכל אופן – כמו שאמרנו – השבת הזו התדיר הוא "אשה כי תזריע" והתוספת-המקודש הוא "החדש הזה לכם", וגם לפי ההסבר שלנו ש"החדש הזה לכם" בא לפרש את "אשה כי תזריע" (שזה החידוש שלכם, שהוא ראש חדשים, ראשית כל החידושים של היהדות) – לכן נתבונן בהם לפי הסדר הזה, קודם "תזריע" ואז "החדש".

כמו בכל תרגיל, למה נקרא שמם סופרים (כולנו סופרים)? שסופרים את כל האותיות שבתורה, כמה מילים וכמה אותיות יש ואחר כך כמה עולה בגימטריא. יהודים אוהבים לספור. זה גם חידוש, אבל חידוש שבא בעקבות החידוש העיקרי של "אשה כי תזריע וילדה זכר" – שגם במספרים שסופרים מעוררים משהו למעלה, בכל מה שעושים למטה מעוררים משהו למעלה. יהודי לומד תורה – הקב"ה קורא ושונה כנגדו. כשאנחנו סופרים את אותיות התורה ה' 'סופר' אותנו[3]. דבר שנספר הוא דבר חשוב.

נסתכל שוב, כמה מילים ואותיות יש בביטוי "אשה כי תזריע וילדה זכר"? ה מילים ו-חי אותיות. כמה מילים ואותיות ב"החדש הזה לכם ראש חדשים"? גם ה מילים ו-חי אותיות. כבר רואים שיש פה זיווג מן השמים בשני הלשונות האלה – לא סתם אמרנו שהם הולכים יחד.

אם בכל ביטוי יש חי אותיות, אז ביחד – חי-חי ("חי חי הוא יודך כמוני היום") – עולה לו, כמו לו צדיקים שבדור, אפשר לצייר כרבוע של שש על שש. קודם כל נעשה את החשבון של הכל יחד (יש מישהו שאולי כבר עשה תוך כדי...). כדי לא לבזבז זמן כבר נאמר – 2592. מה מיוחד במספר הזה? נחלק אותו לשנים קודם כל – נראה מה הממוצע של שני הביטויים – 1296. מישהו מכיר את המספר הזה? לו ברבוע. יש פה לו אותיות!

אמרנו ששני הלשונות בדיוק שוים במבנה, חמש מילים ו-חי אותיות, אבל כאן עוד יותר פלא – יחד יש לו אותיות והגימטריא הכוללת של הכל היא הרבוע הכפול של לו. משהו מופלא, שעוד יותר חותם ששני הפסוקים האלה הולכים יחד – אם כי הם בשני מקומות שונים בתורה, אבל "דברי תורה עניים במקומם ועשירים במקום אחר", וכשמצרפים אותם, כל אחד לבן הזוג האמתי שלו, רואים נפלאות.

אם יש פה לו אותיות והסה"כ עולה לו ברבוע כפול, מה הערך הממוצע של כל אות? לו כפול, עב. מספר מאד חשוב בקבלה – עב שמות, שם עב של ה', המלה חסד. ממוצע כל האותיות במבנה כאן הוא חסד, הכל "תורת חסד", הכל גאולה אמתית ושלמה בחסד וברחמים. כל מה שעשינו עכשיו אומר חסד.

7.               מבנה הביטויים

נצייר את הריבוע של שש על שש (כל ביטוי תופס שלש שורות):

א  ש  ה  כ  י  ת

ז  ר  י  ע  ו  י

ל  ד  ה  ז  כ  ר

ה  ח  ד  ש  ה  ז

ה  ל  כ  ם  ר  א

ש  ח  ד  ש  י  ם

ילדים גם אוהבים לספור וגם לראות – גם תכונה יהודית[4]. כל ענינו של ליל הסדר הוא להמחיש לילדים את הענין של פסח – בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. אז נסתכל על הרבוע. באמת יש תכונה מיוחדת במתמטיקה, שהמספר הזה – 36 – הוא גם רבוע (6 ברבוע) וגם משולש (8 במשולש), לכן יכולנו לצייר את שני הלשונות הנ"ל גם כמשולש. משולש אפשר לצייר בשתי צורות – מ‑1 עד 8 או מ‑8 עד 1. כל אחד שדבר זה תופס אותו יכול לכתוב את כל האפשרויות של הציורים כאן. יש הרבה מה להתבונן כאן[5].

היות שיש כאן גם עשר מילים – אמרנו שחבור האותיות יוצר רבוע או משולש, ועשינו את ציור הרבוע, אבל חבור המילים הוא משולש, 1‑2‑3‑4, "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע" בלשון הזהר הקדוש:

אשה

כי  תזריע

וילדה  זכר החדש

הזה לכם ראש חדשים

או:

אשה כי  תזריע  וילדה

זכר החדש   הזה

לכם ראש

חדשים[6]

יש כאן הרבה רמזים – "תן לחכם ויחכם עוד", לכל מי שאוהב שעשועי תורה. הכל לכוון בקריאה בשבת הזאת – תשע"ד, תהא שנת עת דודים, השבת ה"עת דודים" הוא בין שני הפסוקים האלה.

נעשה הפסקה קצרה ונשמע עוד ניגון.

8.              ב. אקטואליה בדורו של ריש לקיש

9.               ריש לקיש – רבם של בעלי התשובה

מדברים על כך שבעלי תשובה צריכים להתעורר ולהביא את הגאולה – להשתלט על המדינה, קודם כל. ככה מביאים את הגאולה. ברוח זאת, אנחנו נדבר הערב על אותו חכם יהודי, אמורא, שיותר מכולם מסמל את בעל התשובה שרוצה לתקן את המדינה. אם זה המסר שאנחנו רוצים להפיץ בקרב עם ישראל, "אשה כי תזריע", צריך ללמוד הרבה מאד ממעשיו ומדעותיו של אותו חכם יהודי. איך קוראים לו? רבי שמעון בן לקיש[7], שכינויו ריש לקיש[8].

10.         חזרת ריש לקיש בתשובה

לפי איך שלומדים פשט בתלמוד הוא לא פחות ולא יותר היה בצעירותו ראש השודדים, ושם הוא קבל את הכינוי ריש לקיש, שנשאר איתו גם לאחר שהוא חזר בתשובה ונעשה גדול בישראל. באותו דור היו שני "גדולי עולם" (ביטוי של חז"ל) – רבי יוחנן וריש לקיש. היו הרבה חכמים גדולים באותו דור, אבל שני אלה דווקא נקראים "גדולי עולם". מי שקרב את ריש לקיש והחזיר אותו בתשובה היה רבי יוחנן, שגם נעשה הגיס שלו – נתן לו את אחותו לאשה.

יתכן שהרבה מאתנו מכירים את הסיפור, איך שהוא קפץ לירדן. כשהוא ראה את רבי יוחנן שוחה בירדן – והוא היה יפה מאד – הוא קפץ לתוך המים בתנופה אדירה (הוא היה גבור עצום). רבי יוחנן אמר לו "חילך לאורייתא" – את הכח שלך, הגבורה שלך, כדאי להשקיע בלימוד תורה. יש לך הרבה כח – תשקיע אותו בתורה. ריש לקיש ענה לו "שופרך לנשי" – היפי שלך מתאים לנשים, לא יפי גברי בכלל. רבי יוחנן אמר לו שאם תחזור בתשובה – יש לי אחות יותר יפה ממני, ואתן לך אותה לאשה, וכך היה.

11.         פנימיות האגדתות – התייחסות לאקטואליה של הדור

כך עולה כשקוראים את פשט הסיפור. אבל בכל סיפורי חז"ל, בכל אגדתא של חז"ל, יש דברים בגו – דברים עמוקים שמסתתרים מאחורי הסיפורים. בהרבה מאד מהמקומות הדברים העמוקים שמסתתרים באגדות חז"ל קשורים לרוח הזמן. כלומר, נושאים שאז בערו בעיתונות של הזמן, בחברה, בפוליטיקה של הזמן, וחז"ל הסתירו במאמרים שלהם את האקטואליה.

את כל הדעות השונות – היו הרבה מחלוקות, כמו גם היום, הרבה מחנות והרבה דעות שונות דווקא לגבי נושאים של אקטואליה – הסתירו חז"ל במאמרים שלהם, בדרך כלל באגדתא, בפירושי פסוקים וגם בסיפורים. גם דברים שקרו בפועל, אבל באופן בו מבטאים אותם מסתתרים המון ענינים. מי שזוכה לפענח נכון מה עומד מאחורי הסיפורים, מה עומד מאחורי האגדתא, יכול ללמוד מזה המון – בפרט בדור שלנו, שמאד דומה לאותו דור.

12.         שלש המפלגות של גדולי הדור

מה הוא הדור הזה? הדור השני של האמוראים – גם בארץ ישראל וגם בבבל – שהוא בערך מאה שנה לאחר הכשלון של מרד בר כוכבא, בר כוזיבא. היו כמה וכמה מפלגות בעם ישראל – בין החכמים האמתיים, חכמי התורה – באותו דור, שבכללות מתחלקות לשלש. נכנה את שלש המפלגות שאז התחלק אליהן עם ישראל על שם הראשים האידיאלוגיים של כל כיוון ומפלגה. יש מפלגת רב יהודה בבבל, יש מפלגת רבי יוחנן בארץ ישראל ויש מפלגת ריש לקיש גם בארץ ישראל – הם ממש יושבים יחד, באותו בית מדרש.

אחרי שריש לקיש חזר בתשובה הוא נעשה ה'חוזר' של רבי יוחנן גיסו (כמו שלרבי יש חוזר), אך (לא כמו ה'חוזר' של הרבי) הוא גם חלק עליו. כשרבי יוחנן דבר על ריש לקיש שחלק עליו הוא אמר "שכנגדי אומר" – מי שעומד כנגדי, שגם שוה לו, כמו "עזר כנגדו", שוין בקומתן. כך כינו אותם, שני "גדולי עולם" כנ"ל. מצד אחד ריש לקיש היה חוזר שלו ומצד שני הוא "כנגדי".

יש בירושלמי, שריש לקיש ממש כופה את גיסו רבי יוחנן לקבל את דעתו. בדרך כלל הלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש, אבל יש כמה מקומות חשובים ביותר – שנוגעים ליסודות ההלכה של עם ישראל – שפוסקים כריש לקיש נגד רבי יוחנן.

13.         מפלגת חסידי בבל בראשות רב יהודה – חיים בגלות

נחזור, היו אז שלש מפלגות: מפלגה אחת בבבל, נקרא לה "חסידי בבל", שבראשה עמד רב יהודה. כל רב מבבל וכל רבי מארץ ישראל. יש גם רבי יהודה, תנא שהיה בארץ ישראל, אבל כעת מדברים על רב יהודה – דור שני לאמוראים, תלמיד של רב ושמואל בבבל. באותו דור היו, שוב, שני גדולי עולם – הזוג שלנו – רבי יוחנן וריש לקיש בארץ ישראל.

מה סבר רב יהודה ומה אפיין את המפלגה שלו? "בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתכם" – שהיהודים שבגלות, וזה משפיע גם על היהודים בארץ ישראל, צריכים לדעת שכעת אנחנו בגלות. אנחנו דור של גלות "עד יום פקדי אתכם" – עד שה' יפקוד אותנו – ומחכים בשקט בגלות, לא זזים וגם לא עולים לארץ ישראל, לא כחומה ולא שלא כחומה (תיכף נסביר את המושגים). בכלל לא עולים מבבל לארץ ישראל.

יש מי שאומר שמותר ואפילו מצוה לעלות לארץ ישראל, כיחיד, אבל לא כחומה – כלומר שעליה לארץ לכיבוש שלה, בנין המקדש, החזרת המלכות לארץ ישראל צריך להשאיר שיבוא מהשמים. זו השקפה, שמשפיעה על המון דברים חוץ מהמצוות הפרטיות של ישוב ארץ ישראל.

14.         מלחמת פרס ורומא וחלומות תקומת ישראל

מה היה בחדשות באותו דור? היו מלחמות אדירות בין האימפריה של פרס עם הרומאים, האימפריה של רומא. היו מלחמות וקרבות גם בבבל וגם, בעיקר, בארץ ישראל. צריך לדעת עם מי אתה מצדד – צריך לקחת כאן איזה צד. האם אתה לצד הפרסים, לצד הרומאים, או שאולי אתה רוצה להתקומם כמו בר כוכבא ולהלחם נגד כולם – לגרש את כולם מהארץ.

רוב החכמים נורא פחדו באותו דור מהתקוממות היהודים בארץ ישראל – שלא יחזרו ח"ו על מה שהיה מאה שנים קודם, מרד בר כוכבא, שהביא אסון והתמוטטות גמורה לכל יושבי ציון של אז. אף על פי כן היו מעט מהחכמים הגדולים – כמו רבי עקיבא וחכמים נוספים בזמן בר כוכבא (היו עוד שתמכו, אך ר"ע היה העיקר) – שגם מאה שנה אחר כך תמכו בהתעוררות להתקומם ובתקוות של "משיח נאו", של מלכות ישראל בארץ ישראל, של בנין בית המקדש מחדש. היו כמה חכמים בעד ורוב החכמים פחדו מזה נורא, ומתוך הפחד ניסו בכל כוחם לדכא זאת וגם להסתיר זאת – שלא יופיע כתוב בתוך התלמוד, ואם כבר יופיע רק ברמזים שכמעט אף אחד לא יבין אותם.

15.         מפלגת אבלי ציון בראשות הנשיאים

אמרנו שלרב יהודה יש מפלגה ברורה – מפלגת חרדים שמחכים בשקט לביאת משיח, ולא נוקטים חלילה בשום פעולה כלל וכלל להחיש ולהביא משיח לעם ישראל. נקרא לזה מפלגת רב יהודה, שיושב בבבל, והוא מחזיק מהגלות – "בבלה יובאו ושמה יהיו", תקבלו את הגזרה הזו בטוב, "עד יום פקדי".

אמרנו שחוץ מזה היו בארץ ישראל שני גיסים, שני גדולי עולם, שמחד היו יחד – פלא כמה שהיו יחד – ומצד שני כל אחד ראש של מפלגה אידיאולוגית אחרת. יש כמה שרידי רמזים בפסיקתא שה'ציונים' של אותו דור קראו לעצמם "אבלי ציון".

כמעט אלף שנה אחרי זה – שמונה מאות שנים – היו שוב "אבלי ציון". אם מחפשים את הביטוי הזה רואים שעיקר התפוצה של הביטוי הזה הוא לפני אלף שנה – כת של קראים שהיו בארץ ישראל, בעיקר בירושלים. באותה תקופה הם היו רוב היהודים בארץ, עם הרבה השפעה. אבל כשמונה מאות שנה לפני כן, בדור של רבי יוחנן וריש לקיש, היו גם "אבלי ציון".

לא ראיתי מישהו שמקשר ומעיר על השימוש באותו שם, אבל יש את אותו שם של מפלגה/תנועה – נקרא לזה תנועה עממית – "אבלי ציון". אבלי ציון כללו גם את הנשיא – שזה חידוש. הנשיא הוא צאצא, נכד, של רבינו הקדוש – רבי יהודה הנשיא, דור השביעי להלל הזקן.

16.       ג. הלל בדור העשירי – תאריך עברי ו׳לקיחת הגאולה לידים׳

17.         גזרות רומי (עם התגברות הנצרות) על קידוש החדש

היו לרבינו הקדוש שני בנים שהנהיגו אחריו, שמעון וגמליאל, ונכד ששמו יהודה – על שם הסבא – שקוראים לו רבי יהודה נשיאה. הוא עדיין היה נשיא, עדיין היתה סנהדרין בדור שלו. גם בדור של הבן שלו, הלל – שנקרא הלל השני או לפעמים הלל השלישי (גם בדור הראשון, אחרי רבי, היה בן שנקרא הלל), שהוא הדור העשירי להלל הזקן – היתה סנהדרין. על הלל הזה ראוי לחשוב בפרשת החדש, מצות קידוש החדש.

אחרי פטירת הלל זה בטלה הסנהדרין ויותר לא קדשו את החדש על פי הראיה – מצות "החדש הזה לכם ראש חדשים" – בגלל גזרות הרומאים. עוד משהו שהיה באותו דור – התחלת ההשפעה וההתחזקות של הדת החדשה, הנצרות, על רומי, וממילא חידוש גזרה אחר גזרה נגד היהודים שומרי התורה והמצוות, לבטל את הדת שלנו ח"ו.

עיקר מה שרצו לבטל כאן – גם כוונה מאד חשובה כאשר נקרא את "החדש הזה לכם" – הוא מצות קידוש החדש. בזמן החשמונאים רצו לבטל שבת וחדש ומילה. כאן, בזמן ראשית הנצרות, בדור של רבי יוחנן וריש לקיש, רצו בעיקר לבטל את מצות "החדש הזה לכם ראש חדשים".

כפי שהסברנו קודם, "החדש הזה לכם ראש חדשים" הוא הכח המיוחד של היהודי להתעורר ולעורר מלמטה למעלה – "אשה כי תזריע וילדה זכר". זה ראש חדש ניסן, שהוא "ראש השנה למלכי ישראל". ראש השנה בתשרי הוא ראש השנה לכל העולם כולו, השגחת ה' על כל העולם, אבל חדש ניסן הוא מה שהיהודי מעורר – הצדיק, "ועמך כֻלם צדיקים", מנהיג את המציאות. ראש השנה למלכי ישראל – "מאן מלכי רבנן", שדורשים בפירוש ובפרט על קביעות החדש, שעל פי קביעת החדש על ידינו משנים את המציאות בפועל ממש. את כל זה רצו לבטל, ובעצם, לדאבוננו, הרומאים בהשפעת ראשית הדת החדשה בטלו.

18.         הקדמת רפואה למכה – תקנת הלוח

אבל מה? אחד המאמרים החשובים של ריש לקיש – הערב נדבר על הרבה מאמרים שלו ועל המפלגה שלו, הוא מפלגת "משיח נאו", אבל שאנחנו נעשה את זה, "עשו כל אשר ביכלתכם" – הוא שכל פעם שהקב"ה מביא (באשמתנו ובעוונותינו) גזרה, הוא תמיד מקדים רפואה למכה. זה שה' תמיד מקדים רפואה למכה זו השגה (כלומר שהוא מאמר) של ריש לקיש.

כמו שאמרנו קודם, כל הווארטים, כל האמרות, מי שלומד לעומק ומבין את הרקע יודע שחוץ מזה שכל ווארט הוא דבר נחמד (ותורת אמת) בפני עצמו – יש לו השלכות פוליטיות, השלכות אקטואליות.

נחזור ללוח – ריש לקיש הוא היה בדור של רבי יהודה נשיאה, הנכד של רבי. רבי יהודה נשיאה וכל שושלת הנשיאים החזיקו מ"אבלי ציון", התנועה העממית, ואפילו הנהיגו אותה – ה'ציונות' של אז, של הימים ההם. אבל כמה שרבי יהודה נשיאה היה נשיא, המנהיג האמתי של זה, המנהיג בפועל והלוחם בפועל, הוא ריש לקיש. הלל השלישי, הלל האחרון, הוא הבן של רבי יהודה נשיאה. כאשר בטלו את קידוש החדש על פי ראיה – עיקר המצוה של "החדש הזה לכם ראש חדשים" – הוא התקין לנו את הלוח שאנחנו שומרים.

בשביל אלה שהתנכלו לנו, בטול מצות קידוש החדש הוא בטול כל הדת היהודית – כי אם מבטלים את קידוש החדש אין מועדים, אין חגים. אז כל היהדות מתבלבלת ממקום למקום, ואם מתבלבלת גם מתבטלת. מה הקדים הלל האחרון, כשעדיין היתה סנהדרין? הוא קדש את החדשים עד לעתיד לבוא, עד משיח, עד ועד בכלל. כך מסבירים רוב המפרשים – הוא קדש מראש את כל החדשים, עד ביאת משיח, על פי חשבון (באתערותא דלתתא, "אשה כי תזריע וילדה זכר").

19.         מעלת השימוש בתאריך עברי

זה מאמר מוסגר: כל פעם שאני ואתה ואת, כל יהודי, משתמש בתאריך עברי – זו מצוה חשובה – לא רק בראש חדש, אלא כל פעם שיהודי משתמש בתאריך עברי, הוא מקיים את המצוה של "החדש הזה לכם ראש חדשים". זו מצוה לקדש – אם מקדשים על פי ראיה צריך לקדש מחדש כל פעם, אבל הלל בא וקדש לעתיד לבוא, ובעצם כל פעם שאנחנו סומכים על החשבון שלו, אומרים שהיום אור לכ"ו אדר-שני תשע"ד, אנחנו סומכים על הלל של הדור העשירי ומקיימים במקצת את המצוה של "החדש הזה לכם ראש חדשים".

ידוע הרמז היפה שלנו ש"תאריך עברי" שוה בראשית – "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"[9]. מתי? בראשית זה הזמן, באיזה זמן? הוא ברא את העולם בתאריך עברי, בראשית בגימטריא תאריך עברי, וגם כל אחד שמשתמש בתאריך עברי יש לו את הכח של בראשית לברוא שמים וארץ, לחדש רוחניות וגשמיות, שיהיה לו שפע ברוחניות ובגשמיות.

20.         "אין משיח לישראל"

כל זה היה רק הקדמה למשהו מפליא ביותר לגבי הלל, הדור העשירי. הוא אמר עוד מאמר, שלפי הרבה מפרשים הוא של אותו הלל. בתלמוד בבלי מצוטט חכם שנקרא רבי הלל – לא מאה אחוז בטוח שהוא אותו הלל, הדור העשירי להלל הזקן, אבל הרבה מפרשים אומרים שהוא אותו אחד. הוא אמר משהו מוזר ביותר – "אין משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיהו המלך". היתה הזדמנות להביא משיח בימי חזקיהו המלך – אם היה אומר שירה על מפלת סנחריב. הוא פספס, בכל אופן בדור שלו היו הרבה נסים וברכה ושפע – אכלו את המשיח. משיח כבר היה וכעת "אין משיח לישראל".

המשפט הזה שלו מופיע פעמיים בפרק "חלק" בסוף מסכת סנהדרין. פעם אחת לאפוקי ממנו – שמישהו אומר משהו להוציא מדעתו. פעם שניה מביאים את דעתו ואומרים "שרא ליה מאריה", שה' יסלח לו שאמר כזה דבר.

בכל אופן, המשפט הזה מופיע פעמיים בתלמוד בשם חכם אמתי. גם את זה צריך להבין. מה זה? איך אומרים כזה דבר?!

ושוב, אם זה אותו הלל – דור העשירי להלל – שתקן לנו את הלוח וקיים בכך את מצות "החדש הזה לכם" לדורות עולם, וכל פעם שמשתמשים בתאריך העברי או אפילו חושבים עליו יש בכך איזו מצוה, המצוה הראשונה שעם ישראל קבל תוך כדי חבלי לידת העם לפני יציאת מצרים.

איך זה הולך יחד? איך "תאריך עברי" – בראשית – הולך עם "אין משיח בישראל", ודווקא בדור העשירי? משמעותי שהדור העשירי חוזר לראשון, נעוץ סופן בתחלתן, הלל בהלל, הלל של הדור העשירי בהלל הזקן, שלמות שושלת הנשיאים בעם ישראל.

21.         "אין משיח לישראל" – עידוד יוזמות להבאת הגאולה

יש מי שמסביר – ולענ"ד זה הסבר מאד טוב – מה פתאום הלל אמר כזה דבר? זו דוגמה קלאסית למה שדובר לעיל (איך שמאמרי החכמים מביעים את הדעות האקטואליות שלהם), מה הוא רוצה להשיג במשפט "אין משיח לישראל"? מה הכוונה שלו? למה צריך לומר כך? יש אחד שמפרש שמה שהוא רצה – להגביר את ה"אשה כי תזריע וילדה זכר", לחזק את התנועה העממית שצריך לפעול מלמטה ולא לחכות למשיח. לא לבנות על משיח – צריך שאנחנו נביא את הגאולה.

יש עכשיו, בלשון הרבי, הזדמנות פז – זה היה הדור האחרון שעדיין היתה תקוה שעם ישראל בארץ ישראל יכול לעשות משהו בפועל להחזיר עטרה ליושנה, להקים שוב מלכות בארץ ישראל. אפילו שתהיה בהסכמת הגוים, אבל לעשות משהו – להחזיר את המלכות, להחזיר את המקדש – רק שלדאבוננו זה לא הלך. כל זה כדי להכנס לרוח הזמן.

22.         "והיא לא תצלח" אז אך כן תצלח לע"ל

למה אז זה לא הצליח? כי עם ישראל היה בירידה. היו חכמים שרצו לעצור את זה. יש את הווארט המפורסם של רבי צדוק הכהן לגבי המעפילים, שעליהם כתוב "והיא לא תצלח" – משה רבינו אמר למעפילים שאתם עושים פעולה שה' לא צוה, פעולה 'ציונית' לעלות לארץ אך ה' לא צוה ולכן "והיא לא תצלח". אומר רבי צדוק הכהן[10], אחד מגדולי החסידות, שזה שמשה רבינו שהוא נביא לעתיד לבוא – לכל הדורות – אומר "והיא לא תצלח" הכוונה שהפעם לא יצליח, אבל לעתיד לבוא זה כן יצליח (כאשר יהיה על דעת משה רבינו של אותו דור).

כמו הביטוי 'לקחת את החוק לידים' – 'לוקחים את הגאולה לידים'. יש לנו מאמר מפורסם "בידי מי מפתח הגאולה" – חושבים שמפתח הגאולה הוא בידי קודשא בריך הוא. זו בדיוק המחלוקת בין החכמים. יש חכמים – שראש החכמים ביניהם הוא ריש לקיש – שמאמינים שמפתח הגאולה הוא אצלנו, רק תלוי במסירות נפש שלנו.

23.       ד. מפלגת ריש לקיש וגבורתו בשטח ובבית המדרש

24.         ריש לקיש – ראש לגיון הלוחמים של אבלי ציון

למה מכנים את ריש לקיש ראש השודדים? הוא באמת היה שודד? הוא גזל? רצח? ח"ו. יש עדויות – גם תוספות מביאים זאת – שעוד בצעירותו הוא היה תלמיד חכם. איך זה שרבי יוחנן רואה מישהו קופץ למים ואומר שאם תחזור בתשובה אתן לך את אחותי? כך מסתבר?! רואה איזה שודד גיבור קופץ למים ואומר שאם תבטיח שתלך ללמוד תורה אתן לך את אחותי – זה סביר? הוא הכיר אותו. כתוב שעוד בילדותם ישבו כחברותא אצל רבי, רבינו הקדוש. רבי יוחנן הכיר שליהודי הזה, החבר שלי לשעבר, יש פוטנציאל אדיר להיות ראש בני ישראל – להיות רבי.

גם כעת, לא שהוא שדד ורצח וגזל אנשים. מה זה ריש לקיש? למה השאיר את השם הזה אחרי שחזר בתשובה – מתאים להחזיר שם שקבלת כשהיית שודד? שחכמים ימשיכו לכנות אותו כך?

מסבירים, הסבר אמתי, שראש השודדים מתאר את הלחימה שלו בפועל. לפעמים אבלי ציון הללו – מאה שנה אחרי בר כוכבא – הצטרפו לחיל רומא נגד הפרסים. רבי יוחנן היה יותר בעד פרס – תיכף נסביר יותר – ואילו ריש לקיש היה יותר לצד רומא. המטרה שלו לא היתה להיות ת"פ של רומא, אלא להקים מחדש את מלכות ישראל בארץ ישראל. שוב, על שם כך שהיה ראש הלגיון של אבלי ציון ויצא לקרב כינו אותו ריש לקיש.

25.         עלית רבי זירא לארץ ישראל – הסתמכות על גדולי ארץ ישראל

שוב, יש לנו באותו זמן את רב יהודה שיושב בבבל ואומר שאסור לעלות לארץ ישראל אפילו ליחיד שרוצה. כך הוא ניסה למנוע מתלמיד שלו, רבי זירא, לעלות לארץ – והוא היה צריך להתגנב ממנו ולעלות שלא ברצונו. איך הוא באמת עלה לארץ? הוא ידע שיש בארץ ישראל חכמים שכן דוגלים בעליה.

שוב, יש כאן תמיהה, איך רבי זירא – שהיה תלמיד, לא בשיעור של רב יהודה רבו – מפר את פקודת רבו ועולה לארץ? רק כי מתחשק לו?! לא, הוא יודע שיש חכמים – גדולי עולם כמו רב יהודה – שחולקים עליו. גם רבי יוחנן חולק על רב יהודה, וכל שכן וק"ו שריש לקיש חולק על רב יהודה – הוא סמך עליהם. הוא התגנב מרב יהודה ועלה לארץ.

26.         שלש המפלגות – אנטי-ציונים (רב יהודה), קמעא-קמעא (רבי יוחנן), משיח נאו (ריש לקיש)

אם כן, יש שני קצוות – יש אחד שהוא אנטי-ציוני מובהק, רב יהודה, ויש ציוני מובהק, ריש לקיש, ויש מישהו באמצע, רבי יוחנן, שבדרך כלל הלכה כמותו. מה הדעה שלו? הדעה שלו, המחנה שלו, הוא ישוב הארץ ללא שום עימות עם אף אחד – ליישב את הארץ לא בכח הזרוע. לרבי יוחנן יש המון מאמרים של חבת ציון וחבת ישוב הארץ – צריך לבוא לכאן ולשבת כאן, להתנחל פה, אבל בלי כח. זה שבלי כח – דומה לרב יהודה, אבל כן לבוא לארץ וכן ליישב את הארץ. המחנה של רבי יוחנן הוא המחנה של קמעא-קמעא – אנחנו עושים לאט לאט, מיישבים את הארץ, והגאולה היא בכך שמיישבים את הארץ והארץ נותנת את פריה.

מסבירים שהמקור למחנה של רבי יוחנן הוא הגאולה בדרך של קמעא-קמעא, ישוב ארץ ישראל. אם כן, יש לנו פה שלש מפלגות – בדיוק המצב שלנו היום.

אמרנו שריש לקיש דומה למי שיבוא בדור שאחריו, הלל שדברנו עליו הרבה, ויכריז "אין משיח לישראל" – תקומו אתם, אנחנו, להביא את הגאולה. אבל אנחנו רוצים לחתור לכך שריש לקיש אמור להיות היום חב"דניקים. איך מחברים את זה לאמירת "אין משיח לישראל"? זה בדיוק ההיפך. כנראה ש"אין משיח" ו"יש משיח" הם דבר והפוכו שאולי הולכים יחד (בסוד "יש מאין").

27.         ריש לקיש – ראש הפעילים במסירות נפש

עוד פעם, מה הן שלש המפלגות? יש מפלגה חרדית שמחכים, כמו שאחד מהם שאמר שאם משיח יבוא בעוד אלפיים שנה גם לא מפריע לי. מחכים בשקט, לא דוחקים את הקץ. יש אחד שני שאומר קמעא-קמעא – יש מצות ישוב הארץ, חבת הארץ, העיקר הוא ללמוד הרבה תורה בארץ, "אין תורה כתורת ארץ ישראל" (רבי יוחנן), אבל לא להתעמת עם אף אחד. יש מי שאומר שצריך לקום ולעשות משהו עם גבורה יהודית. לא שהוא דווקא אוהב להתעמת, אבל אם צריך – צריך. צריך להיות מוכן למסור את הנפש בפועל ממש על הגאולה, וגם שהגאולה תבוא עכשיו – אני לא מוכן לחכות שהגאולה תבוא קמעא-קמעא. זו מפלגת ריש לקיש.

אם כן, כל המפה שיש היום – היתה באותו דור. אחרי שמתחילים לקרוא את המאמרים שלהם לאור זאת – הכל נופל נכון, למקום. מי צדק? לא יודעים מי צדק. אבל גם מי שלא צדק, יכול להיות "והיא לא תצלח" אז – שאז הוא לא הצליח, אבל כעת הרבי אומר שזה כן יצליח, רק שמישהו יעשה משהו. הבעיה שלא עושים.

מי זה ריש לקיש? אב טיפוס של בעל תשובה. יש נשיא באותו דור, רבי יהודה נשיאה, ומסתבר שהם בערך באותו ראש – אותה מפלגה – אבל אף שיש נשיא, שהוא רבי, "שני גדולי עולם" הם לא הנשיא אלא רבי יוחנן וריש לקיש. הגדול, הרבי, של ההתקוממות והפעולה וה"אשה כי תזריע וילדה זכר" עכשיו הוא ריש לקיש.

28.         מכירת ריש לקיש ללודאים – פעולת יחיד נועזת

כל זה רקע. לפי זה גם מסבירים עוד סיפור מופלא אצל ריש לקיש. פעם אחת הוא מכר את עצמו לאוכלי אדם, לודאים, ובסוף הוא הרג את כולם. מה זה? החוקר שלענ"ד דבריו מאד מתיישבים על הדעת – כמו שכל מה שעכשיו דברנו מתיישב על דעתי טוב, הרוצה להסכים איתי יסכים והרוצה לחלוק יחלוק – אומר שלודאים הם שם אומה שהצטרפו למלחמת פרס נגד רומא. ידוע, כתוב בספרי ההיסטוריה, שהיה שבט שנקראים לודאים שהצטרפו לפרסיים נגד רומא.

פעם אחת במלחמה של ריש לקיש עם אבלי ציון נגד פרס הוא נשבה – אבל ברצון, אם כתוב שמכר את עצמו יש כאן ממד של רצון – אצל הלודאים האלה, ועם הכח האדיר שלו הוא הצליח לחסל את כל שומרי הראש שהיו לו שם וניצל מהם.

ההוכחה הנחרצת לזה היא האופן בו הסיפור כתוב בגמרא, שאחרי שהוא הרג את כולם כתוב "נפיק ואתא" – התרגום של "ודוד יוצא ובא" במלחמה. אלה שתי מילים שאין להם שום פירוש – ביטוי קצר בגמרא – ואותו ביטוי הוא התרגום של "ודוד יוצא ובא לפני העם", בתור חיל, מפקד. כלומר, שכחלק ממלחמה הוא הצליח לחסל אותם, לצאת, ולהמשיך את המלחמה שלו.

29.         "חילך לאורייתא" – להשפיע מתוך בית המדרש

מה רבי יוחנן אמר לו כאשר הוא קפץ למים? "חילך לאורייתא". אתה רוצה לעשות פה פעולה, לתרום את התרומה שלך בעד עם ישראל? אתה תתרום את התרומה הכי גדולה שלך בכך שתשקיע את הכח שלך בתורה ותהיה ראש גולת אריאל, עם ישראל.

הוא ידע שהוא לא ישנה את הדעות שלו – הדעות הפוליטיות שלו ישארו. זו גדולה, משהו עצום. הוא יודע שהדעות שלך לא ישתנו – הוא מכיר אותו מהילדות – אתה לא תשנה את הדעות שלך, תמשיך להיות משיחיסט "אין משיח לישראל" רק אנחנו המשיח, ותאמר זאת מכח התורה. יכול להיות שהוא חשב שאם הוא יהיה גדול בתורה זה קצת ימתיק אותו – כלומר, יאזן אותו – בדעות שלו.

בכל אופן, מה היה בסוף? אותו סיפור בגמרא – רבי יוחנן אומר לו "ליסטא בליסטיותיה ידיע", ששודד יודע טוב את מלאכת השוד שלו. זה היה בסוף ימיהם. ריש לקיש השיב – מה הועלת לי בכך שאמרת לי ללמוד תורה, כעת קוראים לי רבי וגם אז קראו לי רבי?! מה כל הסיפור הזה? הוא לא מתבייש.

קודם כל, פלא איך הוא העליב אותו – זו אונאת דברים, עבירה עצומה, שהוא מזכיר לו את עברו. אסור בתורה לעשות כזה דבר. אחר כך, איך הוא מחזיר לו ואומר לו ששם הייתי רבי וגם כעת אני רבי, ומה הועלת לי בכלל? כל זה מתבהר לפי ההסבר שהסברנו. לא שהוא עזב את הדת, לא שהוא רצח וגזל – הוא פשוט היה ראש "אבלי ציון", התנועה העממית הזו, וגם כעת הוא הראש שלהם, רק שכעת הוא יושב בבית המדרש.

דרך אגב, לא שאחרי שהוא חזר בתשובה כל הזמן הוא ישב בבית המדרש. מסופר בתלמוד ירושלמי שפעם אחת רבי איסי, אחד החכמים, נשבה – על ידי הרומאים או על ידי הפרסים – ורבי יוחנן התייאש ממנו, כבר רצה לומר עליו קדיש. אבל ריש לקיש רדף אחרי המחנה ובמו ידיו, יחיד – כמו שאברהם רדף אחרי המלכים להציל את לוט – ריש לקיש הציל בידיו את החכם הזה. פעם אחרת כתוב שבאו גדוד של רומאים ושדדו מרבי יוחנן את כל הרכוש שלו – הוא גם התייאש ממנו. שוב, סיפור שני, יוצא ריש לקיש בידיו לבד נגד כל החיל ומחזיר.

הוא נשאר גיבור, ובדעות שלו הוא נשאר, רק שהוא גדול ישראל כעת. אדרבא, כעת שהוא גדול ישראל דבריו נשמעים יותר – יש לו יותר השפעה. זה בדיוק מה שהוא אמר לו – "חילך לאורייתא". רוצה לעשות טובה אמתית לעם ישראל? תחזור בתשובה, תהיה ראש אמיתי של עם ישראל מכח התורה.

30.         חכמים ועמי ארצות – מי צריך לסבול את מי?

יש מחלוקת בינו לבין רבי יוחנן, מי צריך לסבול את מי – הגדולים את הקטנים או הקטנים את הגדולים? הרבנים את העמך, שרבים מהם עמי הארץ, לא שומרים תורה ומצוות קלה כחמורה. יש צבור חילוני היום, שלא סובל את הדתיים, וגם הדתיים לא סובלים את עמי הארץ. אז מה עיקר התיקון? זו מחלוקת בגמרא. מי צריך לסבול את מי?

רבי יוחנן אומר שהקטנים – עמי הארץ – צריכים ללמוד איך לסבול את הדתיים. ריש לקיש אומר שלא, התיקון הוא שהגדולים צריכים לסבול את הקטנים. הבעיה היא הרבנים, החכמים, הדוסים – הדוסים צריכים לסבול, לדעת להזדהות עם העמך, ואז תבוא הגאולה. ככה מובאת המחלוקת – "אלופינו מסובלים", מי צריך לסבול את מי.

שוב, יש המון מחלוקות ביניהם, שכל מה שדברנו עכשיו ממש נותן אור להרבה דברים. מה שחשוב לנו, שהדור שלנו היום מאד דומה לאותו דור. רק מה? כמו שאמרנו, אנחנו מאמינים ש"והיא לא תצלח" – דברים שלא הצליחו בעבר כן יצליחו בהוה.

31.       ה. שלש המפלגות – הכנעה־הבדלה־המתקה

32.         הצורך בשלש המפלגות – תהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה

רק ניתן את המבנה שלנו, המבנה הידוע של הבעל שם טוב, לשלש המפלגות שהיו אז – מפלגת רב יהודה, מפלגת רבי יוחנן, מפלגת ריש לקיש: כאן יש דוגמה מאד יפה של חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה. היות שהבעל שם טוב מלמד אותנו שכל יהודי בכל עבודה שלו צריך לעבור את שלשת השלבים של הכנעה-הבדלה-המתקה, אפשר במידה מסוימת לאמץ את הכל.

"בבלה יובאו ושמה יהיו", לקבל את הדין שאני בגלות ואני נשאר בגלות עד שה' ירחם עלי, וכך כל עם ישראל נשאר בגלות עד שה' ירחם – זו הכנעה. הדעה שכן צריך לעלות – לא בחומה – היא הבדלה, הבדלה מן הגלות (כפרט).

33.         ריש לקיש – מצוה לעלות בחומה

קודם אמרנו שיש שתי צורות עליה לארץ ישראל, או פרטיזני, יחיד-יחיד, או כחומה. רובם שמעו הרבה מאמרי חז"ל נגד עליה בחומה, שיש שלש שבועות שה' השביע אותנו נגד עליה בחומה. האם כל החכמים מסכימים שאסור לעלות כחומה? כולם מסכימים חוץ מריש לקיש, שאומר שמצוה לעלות כחומה. רבי יוחנן אומר שאסור, וריש לקיש אומר שאדרבא – אם היו עולים כחומה בזמן עזרא לא היתה גלות כלל, כבר היה משיח.

יש פסוק בסוף שיר השירים "אם חומה היא" – אם ישראל היו עולים כחומה – היה בא משיח. גם את השבועות נגד העליה בחומה דורשים מפסוקים בשיר השירים, "השבעתי אתכם בנות ירושלים". "כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים" – משם גם השבועות נגד עליה בחומה וגם הפסוק "אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף". אם תעלו כחומה תהיה טירת כסף, שלא נרקבת, אבל "אם דלת היא נצור עליה לוח ארז", כארז שנרקב, וזה המצב בעלית עזרא וגם בזמן ריש לקיש.

ריש לקיש לא סבל את בבל, אפילו את גדול חכמי בבל, רב שירד מארץ ישראל לבבל. הוא שאף שכל היהודים יעלו כחומה מהתפוצות ואז יבוא משיח נאו – זה ריש לקיש. רבי יוחנן לא ככה. רבי יוחנן אומר שכן לעלות אחד-אחד, אבל לא כחומה, לא בעימות, לא במלחמה נגד אף אחד. אדרבא, כך מסתבר, רבי יוחנן קווה שפרס תנצח את רומא – כלומר שפרס תגרש את רומא מארץ ישראל – ואז, כמו בזמן הקודם, של עלית עזרא, מלכי פרס ירשו ליהודים להחזיר את המלכות ולבנות את המקדש. כך יוצא מכמה מקומות, שזו היתה התקוה של רבי יוחנן. שוב, הכל חישובים פוליטיים של "שני גדולי עולם".

34.         הכנעה-הבדלה-המתקה

אם כן, יש אחד שממנו אפשר ללמוד רק הכנעה – מפלגת ההכנעה, רב יהודה. יש הבדלה – לבוא לארץ, ליישב, התנחלות. אני בעד התנחלויות, אבל לא בעד סירוב פקודה, תג מחיר, דברים כאלה – הס מלהזכיר. אבל התנחלות כן, צריך ליישב את הארץ, וקמעא-קמעא ה' ירחם עלינו. זו הבדלה – צריך להבדל מהגוים, להבדל מחו"ל, מהגלות. אבל מי שרוצה משיח נאו, רוצה לקחת זאת לידים שלו – כלומר, לידים של עם ישראל, הוא יודע ש"לב ישראל חי" – הוא המתקה. מי אהב את הפשוטים? מי אמר ש"אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון" (גם פסוק משיר השירים, "כפלח הרמון רקתך")? זה מאמר של ריש לקיש. מי אמר שאפילו פושעי ישראל אין אש של גיהנם שולטת בהם? ריש לקיש.

35.         היחס המורכב של ריש לקיש למלכות רומא

[למה לתמוך ברומאים?] היו לו כל מיני חישובים. ל"אבלי ציון" היה איזה קרב גדול בקיסריה – שמתועד בירושלמי – ושם הרומאים הפסידו ונפלו 12 אלף מאבלי ציון שהצטרפו לרומאים. באותה תקופה שאנחנו מדברים עליה – היו להם חישובים.

שוב, הוא רצה לחדש את המלכות. הוא נושא הפכים לגבי רומא. מצד אחד, יש כמה מאמרים שהוא ממש שונא אותם. מצד שני ריש לקיש שלנו דורש את סיום מעשה בראשית, "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", "'טוב מאד' זה מלכות שמים, 'טוב מאד' זה מלכות הארץ" – מלכות רומא – והמדרש תמה, "איתמהא", ועונה "משום דקיון של בריות". יש פה מלה מיוחדת, דקיון. לביטוי הזה, "דקיון של בריות", יש גימטריא מאד יפה – שוה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

מה הפירוש? יש מי שאומר שדקיון מלשון דק – עדינות של נימוסים, דרך ארץ. כמו הרמז הידוע ש"אשה כי תזריע וילדה זכר" שוה "דרך ארץ קדמה לתורה" (שעולה אשה כאשר ה-א = 1000). יש מי שאומר שדקיון זו מילה ביוונית, שפירושה דין ומשפט – כלומר, שבין אדם לחברו יש מערכת משפט טובה שאפשר ללמוד מהרומאים.

כלומר, יש משהו טוב אצלם שצריך ללמוד מהם ואזי נוכל להתפטר מהם, מעיקר הקליפה שלהם, בבחינת "פריו אכל וקליפתו זרק" (ריש לקיש החזיק משיטת רבי מאיר לגבי אלישע אחר).

36.         בקיאות ריש לקיש בחכמות ובחקירות זרות

יש הרבה מאמרים של ריש לקיש שהיה מלומד במה שנקרא חכמות חיצוניות – הכל הולך יחד. זה שאומרים שזה חב"ד, אבל זה לא תואם בדיוק את הדעות של הרבי. יש משהו שזה מאד תואם, ויש הרבה דברים שמאד לא תואמים – צריך להאריך בזה פרט פרט. זה שרוצים כעת גאולה, וגם צריך לעשות משהו לשם כך – לעשות הרבה, ובידינו מפתח הגאולה – דומה. אבל זה כרוך בהרבה דברים ששאלה גדולה עד כמה תואם לדעות הרבי, צריך להשוות כל דבר ודבר.

בכל אופן, כתוב שהוא למד הרבה לימודים כלליים והיה בקי בכל המדעים של אז. הוא סבר שכפירה היא אף פעם לא תוצאה של חקירות בחכמות זרות – לא מזה באה כפירה – אלא רק משחיתות במדות (ומעשים)[11]. מי שרודף תאוות – זה יעוות לו את השכל, ואז החקירה תביא אותו לכפירה. אבל עצם החקירה, לחקור בכל מה שיש בעולם, כל החכמות – חקירה נטו, חקירה בטהרתה – היא אף פעם לא סבה לכפירה. אי אפשר לומר שהאדם כפר כי חקר. אדרבא, צריך לחקור כמה שיותר, רק שצריך להיות נקי במדות ובמעשים.

עוד מאמר של ריש לקיש – איך מזהים תלמיד חכם אמתי? שאין בו שום דופי. זה הביטוי שלו, תלמיד חכם נקי מכל דופי של מדות, בלי שום מדה מושחתת. הוא לא היה מדבר אפילו עם חכמים גדולים בני דורו ברחוב. מי שהוא דבר איתו ברחוב – היו נותנים לו הלוואה בלי עדים (בכלל, העם מאד מאד העריך והוקיר את ריש לקיש, הרי הוא היה הגבור שלהם והוא אהב אותם כנפשו ממש וכמים הפנים אל פנים). אם ראו שריש לקיש מדבר עם מישהו זה היה כבוד כל כך גדול שידעו שהאדם הזה ישר, ערליך מאה אחוז, ואפשר לתת לו הלואה בלי עדים.

שוב, זה טיפוס פאנאטי על נקיון נפשי פנימי, שאומר שכל הפגמים באים מהשחתת המדות ולא מחקירות השכל. השכל לכשעצמו תמיד בסדר – כך סובר ריש לקיש.

37.         רבי יוחנן וריש לקיש – הבדלה-המתקה

שוב, רבי יוחנן הוא כמו הבדלה, וריש לקיש רוצה המתקה מיד. שניהם גדולי עולם בארץ ישראל, הם מל-מל, צמד. החש, רב יהודה, בחו"ל, ואלה השנים בארץ ישראל – מל-מל – יש להם צד שוה. הבדלה היא בדרך כלל עבודת הבינונים של התניא, זה רבי יוחנן, ולכן הלכה כמותו. אבל המתקה, שהיא אתהפכא, משיח נאו, נקח את זה לידים שלנו, ודווקא בעלי תשובה יקחו זאת לידים שלהם – זו המתקה עכשיו, לא מחכים להמתקה.

ידוע הכלל אצלנו, שאם מישהו רוצה לדלג על הבדלה וכל שכן על הכנעה הוא ודאי לא יכול להגיע להמתקה. בכל אופן, יש אנשים שאומרים שהדור ראוי – כאן זה כמו שהרבי אומר, שהגיע הזמן, "ענוים [יצאתם ידי ענוים, הכנעה, וגם ידי הבדלה יצאתם, צחצחו את כל הכפתורים וכל ההבדלות נעשו, וכעת] הגיע זמן גאולתכם", זמן של המתקה, של גאולה. מי אמר "ישראל עזין שבאומות"? ריש לקיש. צריך להיות עז, "הוי' עז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום" – כדי להביא את המשיח צריך להיות עז.

38.       ו. ראשית פרצוף מאמרי ריש לקיש (כתר־חכמה)

39.         פרצוף מאמרי ריש לקיש

אמרנו כבר הרבה מאמרים של ריש לקיש, אבל כל מה שאמרנו עד כה הוא רקע לעבור בצורה יותר מסודרת על מבחר מאמרים של ריש לקיש לפי הרקע הזה – הידיעה מי הוא ריש לקיש ומה הוא רוצה להשיג, מה הוא מלמד אותנו.

אם אנחנו דור של בעלי תשובה, מכל חכמי חז"ל הוא אמור להיות הרבי שלנו[12] – הוא בעל התשובה למופת. אם כי, כפי שהסברנו כעת, זו לא כל כך תשובה – קודם הוא היה תלמיד חכם גדול, רק קצת התרחק כדי לעשות טובה לעם ישראל לפי הבנתו, וגם כאשר התקרב שוב לא עזב את דעותיו.

בכל אופן, הוא מכונה בעל תשובה, וכזה בעל תשובה צריך לשים בראש – ריש לקיש, הוא בראש – וללמוד ממנו לדורנו. היות שאמרנו שכל אחד צריך גם הכנעה וגם הבדלה וגם המתקה, לא ששוללים אותם לחלוטין – החידוש שלנו איך לכלול אותם, ולא לשלול אותם, ואף על פי כן העטרה שנשים על ראשנו כעת היא ריש לקיש.

מה שרצינו – וכבר לא יהיה לנו זמן – הוא לעבור על מבחר של מאמרים של ריש לקיש ולסדר אותם לפי הספירות[13]. רק נתחיל קצת, ונשאיר או לפעם הבאה כאן או לשיעור הבא בע"ה:

40.                       כתר: דעתו ב"תנו לנו פלוני או שנהרוג את כולכם"

41.         לימוד ציורי – הלומד כמקיים

כבר דברנו בפורים – אנחנו בין פורים לפסח, "מיסמך גאולה לגאולה", הזמן הכי טוב לדבר על מישהו גאולתי ומשיחי, שרוצה משיח עכשיו, כמו ריש לקיש – על הלכה שהרמב"ם מביא בהלכות יסודי התורה, בתחלת חבורו, שקשורה למסירות נפש. כל מסירות נפש היא בכתר. הוא פוסק נגד הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש – הוא פוסק כריש לקיש, בלי שכתוב בגמרא שהלכה כאן כריש לקיש (כלומר שזה נגד הכלל).

מה ההלכה? שוב, זו הלכה מובהקת ששייכת בעצם לריש לקיש. הדיון מה קורה אם גדוד של חילים גוים מקיפים, תוקפים שיירא או קבוצה או עיר של יהודים, ואומרים ליהודים – תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו, ואם לא נהרוג את כולכם. אם אומרים ככה, ולא מצביעים ומזהים מישהו מסוים שהם רוצים לכולי עלמא, גם רבי יוחנן וגם ריש לקיש, אסור למסור להם. זה "יהרג ואל יעבור" – אפילו שייהרגו כל היהודים ח"ו לא מוסרים נפש אחת מישראל לההרג. אבל מה הדין אם הגוים מצביעים על מישהו מסוים ואומרים שאנחנו צריכים אותו? או שתתנו לנו אותו או שנהרוג את כולכם.

שוב, זה נמצא בהלכות קידוש ה', שבשביל הרמב"ם הם יסודי התורה. כלומר, דווקא את ההלכה הזו צריכים ללמוד ראשונה – היא יסוד היהדות – אף שבע"ה לא נצטרך לקיים אותה אף פעם. אבל ללמוד אותה זה כבר לקיים.

עוד מאמר חשוב – מי אמר ש"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה"? שעצם הלימוד כל כך חשוב ותקיף כאילו הקרבת את הקרבן. זו שוב דעה של ריש לקיש, ובפרצוף שלנו, מאמר זה של ריש לקיש שייך לספירת החכמה, ששם מקום התורה ו"כלם בחכמה עשית" – שם עצם חכמת התורה והעשיה שלה, התיקון בפועל שנעשה על ידה[14], נחשבים כאחד. לכן מאד חשוב ללמוד הלכות, גם הלכות שלא נצטרך לקיימן בפועל – הלימוד (בבטול עצמי, מוחין דאבא, תורת ארץ ישראל) זה קיום. לכן כתוב שתלמיד חכם אמתי צריך לצייר לעצמו (חוש הראיה בחכמה) – כמו סרט נגד עיניו – את כל מה שלומד, כאילו מתקיים. אז הוא מבין נכון (בסוד "הבן בחכמה"), והלימוד שלו נחשב כאילו קיים בפועל ממש.

42.         ריש לקיש – מסירות נפש עבור כל יהודי

שוב, אם אומרים תנו לנו פלוני (מסוים) או שנהרוג את כולכם – כאן המחלוקת. רבי יוחנן אומר שימסרו את אותו אחד, וריש לקיש שלנו חולק עליו ואומר שלא ימסרו אלא אם כן הוא חייב מיתה כמו שבע בן בכרי. הוא היה חייב מיתה, מרד בדוד המלך, וכל המורד במלכות – במיוחד מלכות בית דוד – חייב מיתה. הרמב"ם פוסק כמו ריש לקיש, שאם רק אמרו "תנו לנו פלוני" לא נותנים אותו, אף על פי שיהרגו את כולם ח"ו, אלא אם כן הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי (וגם אז לא מדת חסידות למסור אותו – זה עוד ענין).

ההלכה הזו, המאמר של ריש לקיש, הוא – ככל מאמריו – הזדהות נפלאה עם עם ישראל. אומרים שאין מישהו שמזדהה עם עם ישראל וקשור לפשוטי העם – כמו מורנו הבעל שם טוב – כמו ריש לקיש. מאיפה הבעל שם טוב לקח אהבת יהודים פשוטים ואפילו עבריינים? מריש לקיש. יש הרבה יסודות של כל החסידות, של הבעל שם טוב, שלקוחים דווקא מריש לקיש.

שוב, הרמב"ם כאן פוסק כמו ריש לקיש. ריש לקיש הוא ודאי מבין בדברים האלה וחי בהם יותר מכל אחד אחר.

את הענין הזה נמקם בספירות בכתר, כי הוא מופיע בהלכות קידוש ה' – מצוה של כתר, "ונקדשתי בתוך בני ישראל" – ומסירות נפש היא כתר. זו מסירות נפש עבור אחד – כל אחד ואחד – בעם ישראל.

43.         חקירת האחרונים ב"חייב מיתה כשבע בן בכרי" – בדיני ישראל או בדיני או"ה

כעת רק נאמר קצת חידוש בהלכה שלא אמרנו בפורים. יש הרבה חקירות באחרונים על מה שריש לקיש אומר "אלא אם כן חייב מיתה כשבע בן בכרי" – מה הכוונה? שהוא חייב מיתה בדיני ישראל או אפילו שהוא חייב מיתה בדיני הרומאים (דיני או"ה)? מה אם באמת בדינים שלהם הוא חייב. הם הרי באים ודורשים שנמסור אותו, אז מסתבר שבדינים שלהם הוא חייב מיתה, אבל אולי בדינים שלנו הוא לא חייב מיתה. מה יהיה הדין?

יש אחרונים שחושבים שהציור הוא לכאורה שהוא חייב מיתה בדיניהם – שאז יהיה מותר למסור אותו. האם אנחנו מסכימים עם האחרונים האלה? לא. כי אנחנו כעת בהשראה של ריש לקיש, שאמר את הדין. ריש לקיש יתן מישהו שחייב מיתה בדיניהם?! שוב, זו חקירה של האחרונים. זו דוגמה פלאית כמה האחרונים יכולים לא לצייר נכון את המציאות – ריש לקיש יתן מישהו כי חייב מיתה בדיניהם?!

חס ושלום, הוא לא יתן מישהו יהודי. אפילו אם חייב מיתה בדינינו לא מדת חסידות למסור אותו. "כשבע בן בכרי" היינו ממש כמו הסיפור שלו, לא בכדי חז"ל הזכירו את שמו – זה אחד שמורד במלכות דוד. בשבילו הדבר הכי גרוע שאפשר למסור אותו לגוי הוא רק אחד שמרד בדוד המלך, חייב אצלנו מיתה, ואפילו זה לא מדת חסידות.

44.         הסגרת שמשון הגבור לידי הפלשתים

יש אחרונים ששואלים עוד שאלה: יש סיפור של שמשון הגבור, ששבט יהודה מסרו אותו לפלשתים. אחרת הפלשתים היו באים ונלחמים והורגים, עושים שמות ביהודים ר"ל. לקחו יהודי, שמשון, ומסרו אותו לגוים. איך עשו כזה דבר? הפלשתים דרשו את שמשון. זו הדוגמה בתנ"ך לסיפור כזה, שגוים דורשים מישהו – תמסרו לנו מישהו להרוג אותו או שנהרוג את כולכם. לכל הלכה יש איזה מקור בתנ"ך. שואלים איך באמת מסרו את שמשון? זו שאלה להלכה.

הרמב"ם פוסק שמותר למסור רק אם חייב מיתה, ולא מספיק שיציינו את מי למסור. איך שמשון חייב מיתה? אם נאמר שהוא חייב מיתה אצלם – בסדר. אבל אמרנו קודם שאיננו מסכימים שמספיק שחייב מיתה אצלם – הוא צריך להיות חייב מיתה אצלנו. איך שמשון חייב מיתה אצלנו? הוא עשה משהו לא בסדר?

עוד פעם – ראש של האחרונים. האחרונים אומרים שדנו אותו דין רודף. היות שהוא מתעמת, שהוא נוער הגבעות שמתעמת עם הגוים, הוא מסכן את כולנו – לכן יש לו דין רודף, שרודף אותנו, וחייב מיתה. צריך למסור אותנו. מה היה בסוף? הוא הרג שם אלף איש בלחי החמור. היה כדאי הסיפור. בכל אופן, ככה אומרים, שדנו אותו דין רודף.

פלאי פלאים. לפי זה, רבי שמעון בר יוחאי שדבר נגד הרומאים ואחר כך ברח למערה בפקיעין והיה שם שלש עשרה שנה – אם הרומאים היו דורשים אותו, לפי הסברא שכל אחד שמסכן את עם ישראל יש לו דין רודף מותר למסור לגוים להרגו, היה צריך למסור אותו. גם את מרדכי היהודי היה צריך למסור. יש הרבה רודפים, הרבה חכמים גדולים שאפשר לפסוק עליהם שיש להם דין רודף. מי עושה זאת היום? מי מוסר את כל ה'רודפים' במרכאות לידי העולם להרגם? זו התקשורת, בדיוק מה שהתקשורת עושה. דנים כל אחד כ'רודף' ומוסרים אותו, משליכים אותו לגוב האריות.

אם כן, מה באמת לגבי אותם בני יהודה? ברור שהאחרונים האלה לא צריכים לנסות לעשות שמיניות עם א גראבע פינגר (האצבע העבה, האגודל) להצדיק אותם – הם פשוט עשו עבירה. [או שהלכו לפי רבי יוחנן] אין הכי נמי אלא שאנחנו אומרים לפי ההלכה, לפי הרמב"ם. זה חוסר בטחון (היו צריכים לבטוח שה' יעשה להם נסים בזכות ובכח שמשון אחיהם, המוסר את נפשו עליהם).

למה באמת חז"ל אמרו "כשבע בן בכרי" ולא "כשמשון בן מנוח" (סיפור עוד יותר מפורסם, וגם מוקדם, בתנ"ך)? מפני ש"כשמשון בן מנוח" אינו צודק, במקרה כזה אסור למסור יהודי לידי גוים! מכאן אפשר ללמוד שיהודי צריך להגן על יהודי, ולא לומר שהיהודי ההוא רודף כי הוא מביע את דעתו.

חג הפסח הוא "זמן חרותנו", חופש. מה עיקר החופש? "הא לחמא עניא", עיקר החופש הוא חופש הדיבור – לדבר מה שרוצים. שמשון גם עשה דברים, אבל היום רודף הוא מי שמדבר – רבי שמעון בר יוחאי רק דבר ועושים ממנו רודף. כל זה היה מאמר מוסגר לגבי ההלכה הזו, שפוסקים כריש לקיש, אותה נשים בכתר – את פסק הרמב"ם.

45.                       חכמה: בטול בתורה, נשמה יתרה ותחית המתים בא"י

46.         "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליהם" (ללא תעניות)

נעשה עוד ספירה אחת הערב – חכמה. בחכמה ריש לקיש אומר ש"אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליהם" – "אדם כי ימות באהל", באהלה של תורה. זה מאמר של ריש לקיש, ש"נאה דורש ונאה מקיים". אין כמוהו בכל חז"ל אחד שאחרי שהוא חזר המית את עצמו ממש על דברי תורה, וכך הוא דורש.

איך אומרים זאת בלשון החסידות? שכדי לזכות בכתר תורה האדם צריך להגיע למדת אין. מה זה להמית את עצמו? כתוב "ימותו ולא – בחכמה". המיתה של לימוד תורה היא שלא ימות ח"ו ממש, רק שימית את האגו שלו, את האנוכיות שלו, את המדות המושחתות שלו – שימית אותן. כמו שכתוב על דוד המלך, שהוא הרג את היצר בתענית. דוד עשה זאת בתענית, ודווקא ריש לקיש שלנו אמר שלתלמיד חכם אסור להתענות – שהוא מועל במלאכת שמים, מחליש את עצמו. הוא אומר שאסור להיות חלש, אסור לצום. זה גם יסוד של תורת החסידות – ריש לקיש, יותר מכולם, היה מצד אחד בשביל להמית את עצמו יחד עם התנגדות לסיגופים המחלישים את הגוף. כלומר, להמית את עצמו זה משהו אחר – להשקיע את עצמו, כולו, עם כל הכח והגבורה שלו, עד שמגיע למדת אין.

47.         "אין מזל לישראל" ו"אין משיח לישראל"

קודם אמרנו את המשפט המופלא של רבי הלל "אין משיח לישראל". כמה שוה אין משיח לישראל? קודם כל נאמר שיש רק שני מאמרי חז"ל של "אין... לישראל". את השני כולנו מכירים – "אין מזל לישראל". יש רק שני דברים שכתובים כך, "אין מזל לישראל" ו"אין משיח לישראל" – סימן שמשיח ומזל הולכים יחד. איך הבעל שם טוב דורש "אין מזל לישראל"? שמדת אין היא המזל לישראל. כך נאמר ש"אין משיח לישראל" היינו שצריכים להגיע למדת אין כדי להגיע למשיח – לכך התכוון הלל שנתן לנו את המאמר.

אין משיח לישראל שוה 990, משיח בן יוסף משיח בן דוד – גימטריא מופלאה, ש"אין משיח לישראל" שוה בדיוק שני המשיחים. זה אַיִן משיח לישראל – צריך להגיע למדת אין. זה ראש של ריש לקיש, שצריך להגיע למדת אין – "החכמה מאין תמצא" ו"אורייתא מחכמה נפקת", "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".

48.         "כי עליך הרגנו כל היום"

מה עוד יש לו? יש עוד פסוק דומה לזה בתהלים – "כי עליך הֹרגנו כל היום". את זה אפשר לשים או ב-י או בקוצו של י – או בכתר או בחכמה, נכונות למסירות נפש. ריש לקיש אומר שהפסוק הזה נאמר לתלמידי חכמים, שייך לספירת החכמה – ת"ח צריך להזדהות עם הפסוק "כי עליך הרגנו כל היום", גם על דרך "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה".

49.         נשמה יתרה

עוד משהו אחר, רוח אחרת שיש בחכמה: מי בחז"ל חידש את המושג שבשבת, יום שבת קדש, כל יהודי מקבל נשמה יתרה? ריש לקיש. המושג "נשמה יתרה" הוא מושג של ריש לקיש. איפה זה כתוב בתניא? לגבי יהודים פשוטים, אפילו קל שבקלים. הוא מסביר למה חילול שבת פוגם בכל יהודי בשוה – סוף פמ"ו בתניא – בין הגדול שבגדולים לקל שבקלים. כל יהודי, בהיותו יהודי, יש לו קדושה מיוחדת שבשבת היא הנשמה היתרה. שוב, זו תובנה של ריש לקיש.

למה זה קשור לחכמה? כי המוחין של שבת הם מוחין דאבא. עד כאן זיהינו את ריש לקיש כלוחם, כדוד המלך, אבל כעת מזהים אותו כאיש שבת, ש"כל מלאכתך עשויה" (גם שייך לדוד המלך, שאמר "אחת שאלתי מאת הוי' אותה אבקש שבתי בבית הוי' כל ימי חיי לחזות בנעם הוי' ולבקר בהיכלו", פסוק של שבת, של נשמה יתירה).

כנראה שהא בהא תליא – דווקא בזכות שהוא עז ולוחם ומתעורר, "אשה כי תזריע", הוא זוכה לנשמה יתירה בשבת, "וילדה זכר". כמה שהוא גבור, כתוב בחסידות במקומות מסוימים שריש לקיש הוא בחינת נוקבא – הוא גבר, גבור, אבל כל התנועה שלו היא "אשה כי תזריע" מלמטה למעלה (הוא סובר כרבי אליעזר ד"עננים מלמטן", "ואד יעלה מן הארץ", ואילו רבי יוחנן סובר כרבי יהושע ד"עננים מלמעלן", "למטר השמים תשתה מים"[15]). רבי יוחנן, לעומתו, שהוא יפה כאשה – הוא בחינת חסד, כמים הנמשכים ממעלה למטה. זה לכאורה דבר והיפוכו, אבל כך מוסבר. בכל אופן, העובדה שליהודי יש בשבת נשמה יתרה, מוחין דאבא, היא תובנה של ריש לקיש.

50.         תחית המתים מארץ ישראל

משהו דומה לזה: יש פסוק "נותן נשמה [כמו נשמה יתרה] לעם עליה". מהפסוק הזה לומד ריש לקיש – נגד רבי יוחנן ועוד חכמים, שלומדים בצורה אחרת – שתחית המתים תתחיל מארץ ישראל. "עליה" היינו על אדמת ציון, על אדמת ארץ ישראל. ה' נותן נשמה – מחיה את המתים ומחזיר את הנשמה לתוך הגוף של המת – "לעם", גם עמך, היהודים הפשוטים, "עליה".

מכאן הוא לומד שתחית המתים – הטל שמחיה אותנו הוא טל תורה, שהוא טל תחיה, לכן גם זה קשור לחכמה – היא בארץ ישראל. ה' נותן נשמה זו – כמו נשמה יתרה של שבת, שני מאמרים שלו – "לעם עליה". כתוב שארץ ישראל במקום היא כמו שבת בזמן ו"אוירא דארץ ישראל מחכים" היינו מוחין דאבא – כמו תלמוד ירושלמי, ארץ ישראל (מוחין דאמא היינו "במחשכים הושבני כמתי עולם").

51.         תחית האומה מארץ ישראל (בפועל או במחשבה)

אמרנו שהכל שייך לדברים אקטואליים – מה הוא מתכוון שתחית המתים תתחיל דווקא מארץ ישראל, וממנה תתפשט לכל הארצות? הוא מתכוון רק לתחית המתים שתהיה בזמן עתיד? לא, הוא מתכוון גם – ואולי בעיקר – לכך שכעת תחית האומה חייבת להתחיל מארץ ישראל, מהיהודים שיושבים בציון, כאן בארץ. אי אפשר לצפות שתחית המתים תתחיל מחוץ לארץ.

בדורנו, אם מישהו ישאל – אבל תחית האומה במאות השנים האחרונות כן התחילה מחוץ לארץ, התחילה מהבעל שם טוב – מה נאמר לו? שמסורת אצל חסידים שהבעל שם טוב, וכך כל תלמידיו הגדולים, מקומם היה מקום קדוש בקדושת ארץ ישראל. זה לפי היסוד של הבעל שם טוב ש"במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש". מי כמו הבעל שם טוב, וכל הבאים אחריו, שכל מחשבתו היתה תקועה בארץ ישראל.

כלומר, הם לא היו כמו רב יהודה ולא סברו ביחס לדורם ומקומם ש"בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אתכם". הראיה שהבעל שם טוב ניסה לעלות לארץ ותלמידו, רבי מענדלע ויטבסקער עלה בפועל לארץ – שאנחנו פוקדים, לא מחכים ל"יום פקדי". לפי זה תחית האומה שמתחילה מארץ ישראל היא או בפועל מיהודים בארץ או מיהודי שכל מגמתו היא ארץ ישראל.

יכול להיות יהודי שיושב בארץ וחושב על חו"ל, אבל מי שכל מחשבתו על ארץ ישראל – אצל ריש לקיש העיקר מחשבה מועלת (שמחזיק, להלכה, בכח במחשבה לפעול במציאות) – ממנו מתחילה תחית המתים, תחית האומה. "נותן נשמה לעם עליה". זו הנשמה היתרה, קדושת השבת, האין שלו.

52.         "אין מזל לישראל" – עבודת האשה

נסיים בכך: אם עוברים בכל הש"ס הביטוי "אין מזל לישראל" כתוב תשע פעמים (הפעם הראשונה – הכל הולך אחר הפתיחה – היא בשם רבי יוחנן) והביטוי "אין משיח לישראל" מופיע פעמיים בשם רבי הלל, כנ"ל. "אין מזל לישראל" ו"אין משיח לישראל". אמרנו ש"אין משיח לישראל" שוה משיח בן יוסף משיח בן דוד. אפשר לומר שההופעה פעמיים היא גופא כנגד משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, לכן המשפט הזה חוזר פעמיים.

יכול להיות שכאן בציבור הקדוש של הנשים יש אשה שקוראים לה מזל – מזל הוא שם של אשה. עוד לא שמעתי בכל העדות שיש איש שקוראים לו מזל – יש כזה דבר? איני מכיר. מזל הוא שם של אשה, לכן סימן שלנשים יש זיקה וקשר עצמי למזל – שם הוא מילתא. אם "אין מזל לישראל" – שמזל, שהוא בחינת אשה, צריך להגיע לבחינת אין כדי להמשיך מהמזל העליון "נוצר חסד לאלפים" את האור והשפע. "אין מזל לישראל" הוא עבודה מיוחדת לנשים. ["מאין יבוא עזרי" הוא הזיווג] "עזרי" הוא "עזר כנגדו", "אשת חיל" שבאה מאין.

יש "אין מזל לישראל" ו"אין משיח לישראל". כשם שמזל הוא שם של אשה כך משיח הוא שם של איש – זיווג מן השמים, "אין משיח לישראל", החתן, נושא לאשה את "אין מזל לישראל", הכלה. [ואז "אין באין יראו"]. יפה, כל זה שייך לדור העשירי, הדור של הלל, בעל התאריך העברי. בזה נסיים הערב.

שוב, רק התחלנו את מאמרי ריש לקיש – קצת דברים, בכתר ובחכמה. צריך לעבור את כל הספירות בע"ה, תוך כדי הזדהות איתו, בלי חלילה לשלול אף אחד אחר – ואף על פי כן הזדהות מיוחדת איתו, תוך כדי ידיעת הרקע, וכמה שהרקע של אז דומה לנו היום. רק ש"היא לא תצלח" אז והיום כן יצליח. לחיים לחיים, שנזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.