ח׳ אייר ע"ד – כפר חב"ד

ברית חשן־אביתר הכהן ויט

א. חשן־אביתר – פשט השם וצירופי אותיות

[התחלה באנגלית:]

החשן של אביתר – הכהן גדול שנשאל באורים ותומים לדוד

לרך הנימול יש שני שמות יחד – חשן אביתר. חשן הוא הוא הבגד המפואר של הכהן הגדול, ואביתר הוא שם של כהן גדול בזמן דוד המלך. דוד הציל את אביתר כאשר שאול הרג את כל אנשי נוב עיר הכהנים – רק ילד אחד ניצל, הוא נמלט אל דוד המלך, שהציל אותו וגדל אותו. כשהוא נמלט הוא לקח אתו את החשן שבו האורים והתומים. הוא לבש את החשן לפני דוד.

כאשר יש למלך שאלה גורלית לעם ישראל – כגון אם לצאת למלחמה או לא לצאת – הוא שואל באורים ובתומים לפני הכהן הגדול, ואותיות החשן מאירות והכהן הגדול יודע לצרף את האותיות וכך לקבל את התשובה של ה'. שני השמות מצטרפים יחד כסומך ונסמך – חשן אביתר הוא החשן של אביתר, החשן שלובש אביתר הכהן. כאשר דוד ברח משאול הוא היה שואל בחשן שעל אביתר. אביתר היה איתו, ועליו חשן המשפט – חשן אביתר.

סוד קריאת החשן – צירוף אותיות השם

כל הסוד של החשן הוא היכולת להבין את התשובה ששואלים בצירוף נכון של האותיות שמאירות. לכהן הגדול – ששמו אביתר – יש רוח הקדש שמלמדת אותו איך לצרף את האותיות ולהבין את התשובה. מהקשר לצירוף אותיות, צריך להתבונן גם בשמות חשן-אביתר ולראות אם יש מילים נוספות שמצטרפות לנו מהאותיות האלה. המלה חשן מתחילה ב-ח ומסתיימת ב-ן המלה חן – חן פירושו סימטריה, יפי וחן של סימטריה. האות הכי סימטרית, הכי בעלת חן באלף-בית היא ש – האות שנמצאת כאן בין אותיות חן. רק המלה חשן שוה משיח, כמו שאחיה הזכיר.

השם השני הוא אביתר. אביתר אותיות בראתי. גם הגימטריא שלו מאד חשובה – תריג, מספר מצוות התורה. כל התורה כולה כלולה בשם אביתר. הבעל שם טוב דרש – והדרוש מובא בלוח "היום יום" בחב"ד – את הפסוק "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי". "אנכי מי שאנכי", הזיהוי המוחלט והעצמי של ה', "עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי". איך הסביר הבעל שם טוב? "אנכי מי שאנכי", "עשיתי ארץ", ולשם מה? בשביל "ואדם עליה" – תכלית עשית הארץ היא שיהיה עליה אדם. ומה תכלית האדם? "בראתי" – שיקיים תריג מצוות. הארץ נברא עבור האדם והאדם נברא עבור בראתי, עבור אביתר, עבור קיום כל תריג מצוות התורה. זה משמעות מאד חשובה של אביתר – שיקיים את כל המצוות הרמוזות בשם שלו.

חשן אביתר – בראשית נח

אחרי זה נעשה תרגיל מאד פשוט: נוציא את ה-ש מחשן ונצרף אותה לאביתר – מה נקבל? בראשית, המלה הראשונה בתורה, שם הפרשה והחומש הראשונים. מהשם חשן נשאר חן – שם הפרשה השניה, נח. אז הרמז הראשון שיש כאן הוא שחשן אביתר היינו בראשית-נח, שתי הפרשות הראשונות בתורה, שהן פרשיות כלליות הכוללות את כל התורה כולה. כך הרבי הסביר בשבת בראשית ובשבת נח, השבתות שמסיימות את חדש תשרי, שהן שבתות כוללות.

בראשית-נח הן כל תולדות האנושות עד להופעת אברהם אבינו, שבא לעשות את העולם דירה לו יתברך. בראשית-נח הן כל הרקע לעבודה של אברהם אבינו – הרקע החשוב לעבודה של עשית העולם דירה לו יתברך בתחתונים. חסידים דרשו בראשית-נח – בהתחלה תנוח ("ונח מצא חן בעיני הוי'", יש מציאת חן מיוחדת במנוחה, ברגיעה), ואחרי שתנוח אז "לך לך". זה סדר שלש הפרשות הראשונות. בראשית נח – בראשית תרגע, 'טייק איט איזי', ואז תתחיל לגדול כיהודי. אם לא תרגע בהתחלה, כשתלך זו לא תהיה הליכה יהודית.

חזרה בעברית

נחזור בקיצור בעברית על הרמז שאמרנו באנגלית. השם של הרך הנמול הוא חשן-אביתר. מכל הכהנים, אביתר הוא מי שהשתמש בחשן, באורים ותומים שבחשן – דוד המלך שאל שאלות והוא ענה תשובות. אחר כך לא רואים שוב בספר מלכים שהמלכים שואלים שאלות בחשן – רק דוד מלכא משיחא ואביתר הכהן, משהו יחודי לגמרי. כל הסוד הכי עמוק של החשן בא לידי ביטוי על ידי אביתר.

אביתר הוא אותיות בראתי. הפסוק אומר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי" – "אנכי מי שאנכי" עשיתי ארץ, בשביל מה? בשביל אדם, ואדם בשביל מה? בשביל בראתי – בשביל קיום תריג מצוות התורה. אבל כשמחברים את ה-ש מתוך חשן ל-אביתר מקבלים בראשית – המלה הראשונה בתורה ושם הפרשה הראשונה בתורה (והחומש הראשון בתורה). מה נשאר מחשן? נח. בחשן הכהן קבע את המסר מצירוף האותיות. הצירוף האותיות החשוב כאן הוא שחשן-אביתר הוא בראשית-נח.

אמרנו שמה שחשוב בשתי הפרשיות האלה, שהן בונות את הרקע. יש משהו ברקע שהוא האור המקיף לכל מה שיבוא, החל מ"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וגו'" – הכל על רקע שתי הפרשיות בראשית-נח. הרקע הוא הכלל, לכן כתוב שהפרשיות האלה הן הכלל של כל התורה כולה. על רקע הכלל הזה באה כל עבודנתו עד ביאת משיח. לכן הרבי אמר שהן פרשיות כלליות.

יש ווארט חסידי שלפי איך שאדם מעמיד את עצמו בפרשת בראשית כך הולך לו כל השנה כולה, והרבי אמר שכך גם לגבי פרשת נח. למה? כי זה הרקע. על הרקע הזה כל עבודתנו לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. כנראה שמי שקשור לרקע הזה יכול לקרוא את המסרים של חשן המשפט.

אמרנו שבחסידות דורשים שבראשית-נח היינו שדבר ראשון תנוח, תרגע, ואחר כך אפשר להתחיל ללכת בצורה מסודרת בחיים. אם לא תנוח ותרגע כל ההליכה תהיה מבולבלת. בראשית היינו הבריאה, זה מאד טעון – המון אנרגיה. לפני שאתה משתמש באנרגיה – "מה אני בורא עולמות אף אתה בורא עולמות", עבודת אברהם אבינו "הנפש אשר עשו בחרן", ברא עולמות, עשה נפשות – קודם תנוח, נח. זה הרמז הראשון, שחשן-אביתר הוא החשן של אביתר והוא בראשית-נח.

ב. רמזי גימטריאות השם

צירופי הרבועים שמרכיבים את המספר הראשוני – סוד שם אגל"א

עכשיו נעשה גימטריאות: נתחיל עם חשבון פשוט, כמה שוה בראשית-נח, המספר של הרך הנולד (משה רבינו ועוד משיח)? 971. בהשקפה ראשונה זה לא מספר שאומר משהו מקפיץ. זה מספר שלא מתחלק בשום מספר אחר – מספר ראשוני. נתחיל קודם כל עם משהו מחכמת החשבון (נומבר-תיאורי).

כל מספר בעולם הוא חיבור של רבועים. מאד משמעותי מה המספר המינימאלי של רבועים כדי לקבל כל מספר. רבוע הוא בדיוק ההיפך ממספר ראשוני – מספר שהוא הכי בהתכללות. משמעותי לגבי כל מספר מאיזה רבועים הוא מורכב, ובמיוחד לגבי הראשוניים – שלא מתחלקים, אבל הם חבור של רבועים. צריך לחפש את המספר המינימאלי של רבועים שיחד יחברו את המספר.

בדרך כלל, לא תמיד, מתחילים מהרבוע הכי קרוב – הכי גדול שעדיין פחות מהמספר הזה. במקרה שלנו, הרבוע הכי קרוב ל‑971 הוא 961, אל ברבוע. המספר הזה הוא המספר של המשפחה היהודית הראשונה – אברהם (ח"פ אל) שרה יצחק (כ"ג פעמים אל). נשאר עוד 10 כדי להגיע ל‑971. איך מחלקים 10 לרבועים? 3 ברבוע ועוד 1 ברבוע. כלומר, אף על פי שהמספר 971 הוא ראשוני, לא מתחלק, אבל הוא חבור של שלשה רבועים – 1, 3, 31[1].

למה עשינו את זה? בשביל מה זה טוב? נקח את השרשים – א ברבוע, ג ברבוע, לא ברבוע. מי שמכיר קצת, זה שם קדוש מאד חשוב בקבלה – אגלא. הוא ראשי התיבות של "אתה גבור לעולם א-דני" שאומרים ג"פ ביום בתפלת שמו"ע (כאן אנחנו מכוונים את האותיות לא יחד). בתורה זה יוצא מר"ת פסוקי ברכת יעקב לשבט יהודה. בכוונת המקוה, וגם הכוונה של הבעל שם טוב לפני תקיעת שופר, מכוונים את השם הזה. שם מאד חשוב, בגימטריא יהודי – כל יהודי בעולם קשור לשם אגלא. כדי להגיע לשם, על ידי כל יסודות המספר שאמרנו, יש רמז למספר הזה בשם חשן-אביתר. בכך יצאנו ידי חובת מתמטיקה.

רמזי המספר כנגד הספירות

נתקדם הלאה: נבדוק ביטויים מרכזיים בתנ"ך וגם בחסידות ששוים 971 וננסה לקשר אותם גם לספירות. נעשה קצת פחות מעשר, אז לא יהיה רמז לכל ספירה, אבל בכל אופן כל רמז קשור למשהו בקשר לעץ החיים של הספירות העליונות.

חסד דעתיק: "עבֹדת מתנה"

נתחיל מרמז שקשור לכהונה, היות שהרך הנימול שלנו הוא כהן. מהפסוקים הכי מרכזיים של סוד הכהונה, המובא בתניא בהקדמת שער היחוד והאמונה (שנקרא "חנוך קטן") – גם בחלק ראשון, אבל במיוחד שם, וגם היתה הו"א לאדמו"ר הזקן להתחיל משם את התניא – "עבֹדת מתנה אתן את כהֻנתכם". הכהן זוכה לדבר מיוחד – כולנו יהודים, אבל הכהן זוכה למשהו מיוחד – "עבֹדת מתנה". איך זה מוסבר בחסידות – חוזר ארבע פעמים בספר התניא – עבודת מתנה היא אהבה רבה בתענוגים שבאה מלמעלה, לא בכח עבודת ההתבוננות של היהודי בעצמו אלא כמתנה למי שנושא חן (מי שלבוש חשן, שהוא מלא חן). זו עבודת ה', אבל היא עבודת מתנה.

שוב, "עבֹדת מתנה" הוא ביטוי מאד חשוב ששוה חשן אביתר. אם כן, חשן אביתר זוכה לעבודת מתנה, אהבה רבה בתענוגים שיורדת על האדם מלמעלה כאשר הוא שלם ביראה כו'. סתם אהבה שייכת לספירת החסד, "אברהם אֹהבי", "חסד לאברהם", אבל עבודת מתנה באה מהחסד דעתיק יומין שמתלבש בגלגלתא דאריך אנפין, מקור הרצון. אריך אנפין בכללותו הוא רצון והכתר שלו (המכונה גלגלתא) הוא מקור הרצון, שם כתוב "אין טעם לרצון" – אפילו לא טעם נסתר ונעלם, זה למעלה מטעם – ושם המקור של "עבֹדת מתנה" שה' נותן לאותו כהן שלבוש חשן אביתר. זו הגימטריא הראשונה.

חכמה סתימאה: שכל הנעלם מכל רעיון

נעשה בקיצור: יש גימטריא שניה, שהיא כבר ביטוי בכתבי הקבלה. "עבֹדת מתנה" הוא ביטוי בתורה, והרמז הבא הוא ביטוי בקבלה – ביטוי שנאמר על אברהם אבינו, שהיה הכהן היהודי הראשון, כפי שכתוב עליו "אתה כהן לעולם". לפני שה' נתן לו את האות ה הוא נקרא אברם – אב-רם, אב היינו חכמה ושכל ורם לשון רם ונשא, ואב-רם הוא סוד "שכל הנעלם מכל רעיון". השכל הנעלם מכל רעיון הוא הוא בעצם השכל של אריך אנפין – חכמה סתימאה (בה מלובשת גבורה דעתיק יומין) שתחת גלגלתא דאריך אנפין (בה מלובש חסד דעתיק יומין).

חכמה סתימאה היא "שכל הנעלם מכל רעיון" – בגימטריא חשן אביתר. כל פעם שאומרים גימטריא מברכים את הילד בכך. יש כאן עוד כהנים, שדרך כולם נזכה ל"עבֹדת מתנה אתן את כהונתכם" – אנחנו לפני מתן תורה, שם כתוב שכולנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

הרמז הראשון היה "עבדת מתנה", חסד דעתיק יומין. הרמז השני "שכל הנעלם מכל רעיון" – חכמה סתימאה, כח המשכיל (ממנו כל ההברקות, כמבואר בחסידות).

עינא פקיחא: "עין בעין יראו בשוב הוי׳ ציון"

הרמז הבא גם משהו מפורסם, כמה שנדמה ש‑971 הוא מספר לא מפורסם. כאשר משיח יבוא, תיכף ומיד ממש, כתוב "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון" – בגימטריא חשן אביתר. אמרנו שהמיוחד של אביתר שהיה רואה בעיניו את האותיות על החשן ובעיונו – בעינו, ברוח קדשו – ידע לצרף את האותיות למסר שה' מעביר. איך מוסבר בקבלה "עין בעין יראו"? מוסבר שיש עינא פקיחא – "עין הוי' אל יראיו" – העין של אריך אנפין, ההתפשטות של מוחא סתימאה.

אנחנו הולכים לפי הסדר – חסד דעתיק מתלבש בגלגלתא דאריך, "עבדת מתנה"; אחר כך יש חכמה סתימאה דאריך – "שכל הנעלם מכל רעיון"; אחר כך יש עינא פקיחא – העין הפקוחה דאריך אנפין – שמתלבשת בעיני אבא ואמא ומשם לעיני ז"א ומשם לעין לשון מעין, היסוד, "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א", ובכל העינים מאירה העין העליונה ועל זה נאמר "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון" – "שוב הוי' ציון" היינו יחוד זו"נ, שה' (שם הוי' סתם הוא שם התפארת, מדת הרחמים, כנודע) חוזר ומתייחד עם ציון, נקודת ציון, יסוד הנוקבא. אז כל הסוד של "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון" רמוז בגימטריא הזו של חשן אביתר.

חג"ת: "ויקרא לו אל אלהי ישראל"

יש עוד רמז יפהפה, כשיעקב אבינו בנה מזבח כתוב "ויקרא לו אל אלהי ישראל", וחז"ל דורשים שהקב"ה ("אלהי ישראל") קראו ליעקב "אל" – מה אני בורא עולמות אף אתה בורא עולמות, כנ"ל. הפסוק הזה גם עולה חשן אביתר. יעקב הוא תפארת, אבל הביטוי "אל אלהי ישראל" בעצם כולל את כל האבות, כל החג"ת – "חסד אל כל היום"; "אלהי" היינו שם אלקים, שם הגבורה; ו"ישראל" היינו "תפארת ישראל". כנגד כל האבות, עד הבחיר שבאבות, יעקב-ישראל. ה' נותן ליעקב את כל המדרגות – "ויקרא לו [וימשיך לו, את כל הדרגות] אל אלהי ישראל".

נו"ה: בטחון־תמימות

אחר כך בא רמז ששייך ל"תרין פלגי גופא", נצח והוד, המוציאים לפועל את כל השכל שבמח והרגש שבלב. בפנימיות מוסבר בחסידות שפנימיות הנצח היא בטחון (פעיל) ופנימיות ההוד היא תמימות. בטחון תמימות גם עולה חשן אביתר. יש פסוק שמחבר אותם, פסוק שאנחנו מאד אוהבים – "הלך בתֹם ילך בטח".

שוב, בכל הדברים האלה אנחנו מברכים את חשן אביתר. קודם כל הוא בראשית-נח, הרמז הכי מובהק –צירוף אותיות. אחר כך הוא "עבדת מתנה", "שכל הנעלם מכל רעיון", "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", "ויקרא לו אל אלהי ישראל", בטחון-תמימות – הוא ביצועיסט, מבצע את כל המדרגות העליונות.

מלכות: "עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני"

אחרון חביב: יש פסוק אחד בלבד בספר תהלים שעולה חשן אביתר. הוא בפרק הארוך ביותר בתנ"ך, פרק קיט בתהלים (שבו 176 פסוקים, 8 פעמים 22), הפסוק ה‑124 – בפסוקי ה-ע (מתחיל ע-ע-ע, ראשי התבות של שלש התבות הראשונות שלו, סוד "עין בעין", עין ב-עין) – "עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני". "עשה עם עבדך" – "דוד עבדך" – "כחסדך", "חסדי דוד הנאמנים". אחרי בנין המלכות מהגבורות דווקא דוד המלך מתחיל להזרים חסד – "חסדי דוד הנאמנים".

קודם הוא מבקש מהקב"ה "עשה עם עבדך כחסדך" ואז "וחקיך" – דברים שלא נתפסים בשכל, ובכל אופן – "למדני". יש עוד פסוק עם "למדני חקיך" – "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", שאומרים כשמתבלבלים ומתחילים ברכה. הרבי הרש"ב הסביר בפסוק זה שיש ענין גדול ללמוד את חקי הטבע. את הפסוק הזה נשים במלכות – פסוק של דוד המלך.

סיכום

נעשה חזרה קצרה: בקבלה עצם התיקון של מלה או ביטוי הוא הפירוש, מה שהסברנו שחשן-אביתר היינו החשן של אביתר הכהן, שכחו לענות לדוד מלכא משיחא על שאלות גורליות לעם ישראל ברוח הקדש.

אחר כך התחלנו לשחק עם האותיות, כפי שאביתר הכהן עשה, וראינו שיוצא משהו מופלא – בראשית נח.

אחר כך התחלנו לעשות גימטריאות: קודם עשינו משהו על טהרת חכמת המספר שקשור לשם הקדוש אגלא – "אתה גבור לעולם א-דני".

אחר כך התחלנו פסוקים וביטויים, וראינו שקודם כל הוא "עבֹדת מתנה", אחר כך "שכל הנעלם מכל רעיון", אחר כך "עין בעין יראו בשוב הוי' ציון", אחר כך "ויקרא לו אל אלהי ישראל", אחר כך בטחון-תמימות ואחר כך הפסוק השלם "עשה עם עבדך כחסדך וחקיך למדני".

נאחל שהכל יתקיים ברך הנימול ובכל המשפחה, כל מי שמשתתף בשמחה, "ובא לציון גואל".