בע"ה

י"ז מנחם-אב ע"ה – כפ"ח

פרשת עקב

ברית פלא-ישעי-כלב שי' שפירא שבע ברכות ישראל-מאיר-דוד ודבורה שי' קוניקוב

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אבי הבן דבר על השם – הקשר לפלאים בלידה, הקשר לר' אשר (פלא ישעי = אשר) ויום היארצייט של סבא-רבא כלב ב-י מנחם אב, יום הלידה של הרך הנמול, שהשנה חל בתשעה באב נדחה.]

נגנו שאמיל.

לחיים לחיים. מזל טוב מזל טוב – לרך הנולד, לחתן ולכלה שיש פה, וגם ליום ההולדת (אחד לפחות) – משמחה לשמחה, מזל טוב מזל טוב.

א. "את הברית ואת החסד" – ברית וחתונה

שם ה-טוב בתחלת הפרשה

היום התחלנו את פרשת עקב ויש מצוה "לחיות עם הזמן". הפסוק הראשון הוא "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אֹתם ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך". צריך הרבה להתבונן בשם הפרשה, "עקב".

הדבר המיוחד שמציינים בקבלה על הפסוק הזה, שיש בו ביטוי שראשי התיבות שלו הם שם קדוש, שם ה-טוב – קשור לבעל שם טוב. הפעם הראשונה שהוא מופיע בתורה הוא בפסוק הראשון של התורה, בר"ת "[בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ", והכח שלו הוא לחבר את השמים ואת הארץ, את הרוחניות והגשמיות, הנשמה והגוף. הכח שלו הוא כח הצדיק "דאחיד בשמיא ובארעא". בלשון החסידות – אין וועלט, אויס וועלט. כך הוא מחבר את השמים ואת הארץ, והפרשה הראשונה בתורה פותחת בו, וגם הפרשה שלנו פותחת באותו שם – "את הברית ואת החסד"[ב].

ברית וחתונה – יחו"ע ויחו"ת בשם אהוה

יש לנו פה שתי שמחות עיקריות, יחד עם כל מה שמתלוה ומתחבר – שמחת ברית ושמחת חתונה. כתוב "את הברית ואת החסד" – "ברית" היא ברית מילה, פשוטו כמשמעו, ו"חסד" הוא חתונה, אהבה (כאשר הכלה היא "כלה נאה וחסודה").

כתוב שכוונת ברית מילה היא מל י-ה. בתוך שם אהוה (שהוא בעצם שם הוי' ב"ה, כל אות במספר קטן – "טוב הוי' לכל"[ג]) אה הוא יחו"ע, הנסתרות, ו-וה הוא יחו"ת, הנגלות. ברית היא יחודא עילאה, מל י-ה, אבל חתונה היא יחודא תתאה, יחוד וה (חתונה – חתן וה). אחרי שעושים ברית מילה לשמונה ימים – שם י-ה מתגלה, מל-יה, אך עדיין יחסית הוא יחוד נסתר (שהרי יה הן "הנסתרֹת להוי' אלהינו" כנ"ל) – חיים הרבה שנים, ואז זוכים לתכלית, לחתונה, שהעיקר שלה הוא יחוד גלוי. "אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק" – עמלק מנסה להפריד בין יה ל-וה. אחרי שמתחתנים יש שוב ברית מילה – זוכים לזרעא חייא וקיימא. כך הסדר הוא מילה-חתונה-מילה-חתונה וכו' – "את הברית ואת החסד".

"חסד אל כל היום" בשמות החתן והכלה

החתונה היא חסד ואהבה. במיוחד לפי הרמז של שמות החתן והכלה, ממנו נתחיל, ואז נחזור לשם הרך הנימול. קודם כל, נציין שהכל משפחה כאן. כל החסידים אמורים להיות "משפחה אחת באהבה על פי תורה" – כך אמר אדמו"ר הזקן.

השמות של החתן הם ישראל-מאיר-דוד, ששוה יחד "לעשות" (המלה האחרונה של מעשה בראשית), א-ל פעמים הוי', "אל הוי' ויאר לנו" (כך מופיע צירוף זה פעם אחת בתנ"ך). גם הכלה, דבורה, היא כפולה של א-ל – ז"פ א-ל, "כל השביעין חביבין". קודם כל, רואים שהחתן כפולה של 13 והכלה כפולה 7 – כך צריך להיות על פי הסוד.

א-ל הוא שם החסד, "חסד אל כל היום", לכן החתונה הזו במיוחד היא חתונה של "[את הברית ואת] החסד", חתונה של "חסד אל", של אהבה ואחוה שלום ורעות וכל לשונות האהבה והשמחה שיש בין חתן וכלה, הכל נכלל בתוך החסד (בפסוק "והיה [לשון שמחה – שמחת ברית מילה, 'שש אנכי על אמרתך', ושמחת חתונה, 'משמח חתן עם הכלה'] עקב תשמעון וגו'" תבת "החסד" היא התבה ה-טוב, התבה המסיימת של שם הטוב, סוד "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית הוי' לארך ימים").

גם על החתן והכלה אפשר לומר "את הברית", זו ברית הנישואין, אבל עיקר הברית הוא ברית מילה – "גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות". בכל אופן, הברית נמשכת – הרי אי אפשר רק וה, יחודא תתאה, בלי יה. י-ה הוא שם בפני עצמו, אף שהוא חסר ("אין השם שלם"), אבל וה אינו שם בכלל. החסד חייב את הברית, ואילו הברית יכולה להיות בפני עצמה, הגם שללא החסד אין הברית שלמה. אבל שוב, בפתיחת פרשת עקב יש יחודא שלים, "את הברית ואת החסד".

"ושמר לך הוי'... את החסד" – יהודים גומלי חסדים

אמרנו שחסד הולך על הנישואין. חז"ל לומדים מהפסוק הזה – בירושלמי ובמדרש רבה – את אחד משלשת הסימנים שיש לעם ישראל, פסוק מאד יסודי. כתוב שכל היהודים הם רחמנים, בישנים וגומלי חסדים. הכל יורשים מהאבות – רחמנים יורשים בעיקר מיעקב אבינו, בישנים בעיקר מיצחק אבינו וגומלי חסדים מאברהם אבינו. זה הסדר למפרע, אך לא תמיד מופיע דווקא בסדר הזה. הסימנים האלה הם משהו מאד יסודי – אם אין למישהו את הסימנים הוא כנראה לא מקהל ישראל. דוד המלך הרחיק את הגבעונים מקהל ישראל כי חסרים להם הסימנים האלה – אומר שהם לא יהודים. משהו עצמי לגמרי.

כמו כל דבר בחז"ל, שכאשר אומרים משהו לומדים מפסוק, כל תכונה לומדים מפסוק. מאיפה לומדים את הסימן של גומלי חסדים? מהפסוק "ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד" (הדגש על "ושמר"). שואלים המפרשים, הרי הפסוק הולך על ה', שהוא שומר החסד – איפה לומדים מהפסוק הזה שאנחנו בנשמתנו גומלי חסדים? פירוש אחד הוא שה' שומר אצלנו את התכונה העצמית שנמצאת בנו – שומר-מקיף את העצם שלנו, שהוא הברית והחסד (ובפרט החסד).

יש בגמרא ובעוד מקומות שלומדים שאנחנו גומלי חסדים מפסוק הרבה יותר מפורש, על אברהם אבינו שממנו אנו יורשים את התכונה של גומלי חסדים – "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו'", שהוא מדריך את בניו אחריו לעולם ועד במדת החסד שלו, שהיא "דרך הוי' וגו'". אבל גם בירושלמי וגם במדרש לומדים דווקא מהפסוק של "ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד" של ראשית פרשתנו.

לימודי ביישנים ורחמנים

מה לגבי שתי התכונות האחרות של עם ישראל? בישנים לומדים ממתן תורה, "ובעבור תהיה יראתו על פניכם". חז"ל מפרשים "איזהו יראה שעל הפנים? הוי אומר זו הבושה". יש שכתוב שלפני מתן תורה לא היתה לנו בושה, היינו "עזין שבאומות" (עזי פנים), ובמתן תורה קבלנו כשיווי משקל עם העזות שלנו את הבושה (שעל ידי הבושה דקדושה מתבררת העזות להיות אף היא רק דקדושה), היראה על הפנים הוא מהגילוי של מעמד הר סיני.

מה לגבי הרחמנות? לומדים מפסוק בהמשך חומש דברים – "ונתן לך רחמים ורחמך". מסבירים המפרשים שאם הכוונה רק שה' מרחם עלינו די לומר "ורחמך". מה פירוש "ונתן לך רחמים"? שהוא משריש בנו את מדת הרחמים. זה היסוד של מאמר חז"ל ש"כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" – כשה' נותן לנו את מדת הרחמים לרחם על הזולת, באותה מדה הוא מרחם עלינו.

אם כן, הפסוק הכי פשוט ללימוד הוא "ובעבור תהיה יראתו על פניכם" – עם פירוש חז"ל שיראה על הפנים היא בושה. "ונתן לך רחמים" גם אפשר להבין. הכי קשה להבין הוא הפסוק שלנו, "ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד", אך בכל אופן חז"ל לומדים מכאן שיש לנו את המדה של גמילות חסדים – זו מדה עצמית שלנו.

גילוי תכונות ישראל בחתונה

מתי החסד מתגלה בעיקר? לפי מה שדרשנו בהתחלה – בחתונה, באהבה בין איש ואשתו. ידוע מה שכתוב בשם רבי נחמן מברסלב שעיקר הרחמים הם על האשה. כאן הוספנו שעיקר מדת החסד קשור לחתונה. בושה – פשיטא ששייכת לחתונה. מדת הבושה היהודית קשורה לחתונה, לחתן ולכלה. אם כן, יצא משהו מאד יפה, שכל המדות העצמיות של עם ישראל מתעצמות ותכלית הגילוי שלהן בחתונה[ד].

לפי סדר הלימודים בירושלמי ובמדרש, הדבר הראשון שכתוב בתורה הוא הבושה (אף שקבלנו זאת אחרון), אחר כך גמילות חסדים (בתחלת פרשתנו) ואחר כך הרחמים (בפרשה הבאה, פרשת ראה). בכל אופן, הסדר בחז"ל הוא בושה-רחמים-גמ"ח[ה].

הכל קשור, אך היות שהכל מתחיל מברית – "את הברית ואת החסד" – אז בעצם הכל מתחיל מהברית-מילה. גם החתן והכלה כורתים ברית ביניהם כנ"ל – הברית שלהם לקוחה מברית המילה, וגם האשה נולדה "כמאן דמהילא דמיא". יש "את הברית ואת החסד". אם עושים את הגימטריאות של ארבע המלים האלה, שם אהוה של תחלת פרשת עקב, מקבלים 1502 – 1000 אורות של מתן תורה ועוד "שכינה ביניהם" וכו' (יש הרבה רמזים של 502 שקשורים לבית נאמן בישראל – אלה גם שנות החיים של כל שלשת האבות, גימטריא של חז"ל, שהם השרש והמקור לשלש המדות העצמיות של עם ישראל הנ"ל). הרבה פעמים דורשים שאם יש 1000 – היינו אלף אורות שמאירים למספר הפחות מ-1000 בסה"כ.

ב. הופעות "עקב" בתורה

נחזור לעקב: כל הפרשה נקראת על שם "והיה עקב תשמעון את המשפטים וגו'". מענין שהפסוק הזה לא מדבר על עדות או חוקים אלא דווקא על משפטים – מה שהשכל יכול להבין. יש הרבה פירושים ל"עקב".

"עקב תשמעון" – השמיעה רק בסוף ("נעשה ונשמע")

יש פירוש אחד ש"עקב תשמעון" הכוונה שתשמעו בסוף. למה תשמעו בסוף? כי לפני ששומעים ומבינים צריך לעשות בלי להבין, "נעשה ונשמע". זו השמחה, "אין 'והיה' אלא לשון שמחה" – השמחה שמשאירים את השמיעה לסוף. "עקב תשמעון" – בסוף תבין. מצד אחד, כאשר מבינים כל המצוות הופכות להיות משפטים. גם מה שלכתחילה הוא משפט ההבנה המלאה שלו היא דווקא בסוף (לאחר קיומו בפועל בדרך של קבלת עול), "עקב תשמעון". "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם [ללמוד על מנת לעשות, ואז] ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבֹתיך [הכל יוצא מהאבות]".

שמירת המצוות מתחלה ועד סוף

שוב, ב"עקב" יש הרבה פירושים, החל מזה ש"עקב" לשון עקב הרגל – רש"י מסביר שמדובר ב"מצוות שאדם דש בעקביו". דווקא במדרש רבה – יש מפרשים שקושרים לרש"י, אך לכאורה הכוונה קצת אחרת – מוסבר ש"עקב" הוא סוף, ו"עקב תשמעון" היינו לשמור את כל המצוות מהתחלה עד הסוף. לכן יש קושרים לרש"י, שיש מצוות שהן בסוף, מה שאדם דש בעקביו. אבל רש"י מדגיש במיוחד את המצוות האלה, ואילו המדרש לא מזכיר ביטוי זה ומדבר על כל המצוות – מהתחלה עד הסוף.

כשם שיש לשמור את כל המצוות מתחלה ועד סוף, יש לשמור כל מצוה בפני עצמה מתחלה ועד סוף, שהרי אין המצוה נקראת אלא על שם גומרה. בעבודת ה' לפי תורת הבעל שם טוב, שמירת כל מצוה מתחלה ועד סוף הוא סוד אפר הפרה, שמטהר את הטמא כו' – גבהות דקדושה בתחלת כל מצוה ובטול בתכלית בסוף כל מצוה, כדי להשמר מ"ואתה תשופנו עקב", וכמו שיתבאר.

עקב – שכר

"עקב" פירושו גם שכר – "בשמרם עקב רב". למה עקב הוא שכר? כי השכר בא בסוף. לפי זה ש"עקב" הוא שכר, המלים הראשונות של הפרשה הזו מתחברות ממש עם המלים האחרונות של הפרשה הקודמת – פרשת ואתחנן מסיימת "היום לעשותם" וחז"ל מפרשים (ומובא ברש"י) "'היום' לעשותם ומחר לקבל שכרם". פרשת עקב מתחילה ב"והיה עקב תשמעון" – בקבלת שכר. אפילו האבן עזרא, הכי פשטן, אומר ש"עקב" בפסוק שלנו הוא קבלת שכר – שוב, כי השכר בא בסוף.

עקב – עקבה (לכלוך ומארב)

עקב, חוץ מעקביים, הוא גם לשון מארב וכתוב בחז"ל אפילו לשון לכלוך, "עקֻבה מדם". "עקֹב הלב מכל ואנֻש הוא מי ידענו". בפרשת "לך לך" אנחנו דורשים שה' נותן לאברהם אבינו שליחות, וכאשר יוצאים לשליחות המברר חייב להתלבש בלבושי המתברר, והוא עלול להתלכלך מזה – חלק מהשליחות. לכן "לך לך" אותיות לכלך. אחד מפירושי "עקב" הוא להתלכלך – "והיה עקב תשמעון", שאדם מוכן להתלכלך כדי לשמוע לה' יתברך.

מה פירוש "עקֹב הלב מכל"? שהלב נמצא במארב של כל כחות הרשע – הרבה מחשבות לא טובות אורבות לאדם ומזה הוא עקוב, עקוב מכל רע. "עקב הלב מכל ואנֻש הוא מי ידענו".

אם כן, יש מגוון מאד מענין בפירושי המלה "עקב". צריכים לחיות עם הזמן בכלל, אנחנו ב"עקבתא [דעקבתא] דמשיחא" – עוקבים אחרי המשיח. מחפשים כל מי שיכתוב משהו על המשיח זה מעורר חשד... מתאים לפרשת עקב – עוקבים אחרי המשיח, ובע"ה מספיק יעקבו אז ימצאו את המשיח.

הופעות "עקב" מאברהם עד יעקב

שוב, יש פה הרבה פירושים מענינים של עקב – הכל קשור לעקבתא דמשיחא. לכן מענין להסתכל כמה פעמים המלה הזו מופיעה בתורה. קודם כל, אחד האבות הקדושים שלנו נקרא על שם השרש עקב – יעקב אבינו. עשו אחיו דורש את שמו – "הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים".

הבחיר שבאבות נקרא על שם המלה עקב, אבל המלה "עקב" לא נאמרה על יעקב אבינו אלא דווקא על אברהם אבינו, ונאמרה בו פעמיים, "על פי שני עדים". פעם אחת נאמר על אברהם "עקב" בשיא-בסוף עקדת יצחק – הוא עמד בעשרה נסינות ובכך התעצם עם היהדות והוריש את אמונתו לנו לעולם ועד – "עקב אשר שמעת בקֹלי". אחר כך נאמר בו "עקב אשר שמע אברהם בקּלי".

הפסוק השני נאמר ליצחק, אבל מדבר על אברהם. על יצחק ועל יעקב לא נאמר כך, אך יעקב עצמו נקרא על שם העקב – "וידו אֹחזת בעקב עשו", "ויעקבני זה פעמים". על אברהם אבינו ידוע הדרוש שהכיר את ה' בגיל שלש, ולכן שמע בקול ה' עקב שנים.

"ואתה תשופנו עקב"

ה"עקב" של אברהם הוא הפעם השניה (והשלישית) בתורה. מה הפעם הראשונה של "עקב" (בלי אות נוספת. סוד עקב הוא אלהים אלהים כנודע[ו])? "ואתה תשופנו עקב". "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב".

ידוע הרמז שכתוב על עקב-ראש, שאם ה-ראש של הנחש על עקב האדם ר"ת רע, ואם עקב האדם דורך על ראש הנחש ר"ת ער, "אני ישנה ולבי ער". כל העבודה היא 'תתעורר תתעורר', שהעקב שלנו יהיה על ראש הנחש ולא להיפך שראש הנחש ישלוט על העקב שלנו. צריך שהעקב שלך יהיה על הראש שלו, ואם להיפך רע ומר. פעם הבאה מופיעה המלה "עקב" רק בעקדה, בשיא של נסיון אברהם, כתוב "עקב אשר שמעת"[ז] ואז שוב על אברהם אבינו בברכת יצחק.

"יגֻד עקב"

מי זוכר את ה"עקב" הבא בתורה? אחרי חוה והנחש ואחרי אברהם הפעם הבאה היא באחד משבטי י-ה – בברכת גד בסוף חומש בראשית, "גד גדוד יגודנו והוא יגֻד עקב". אומרים את הפסוק ישר והפוך, יש משהו בעקב – עקוב אחרי – שהופך את הפסוק. כל הפסוק הזה שוה יש, ישר והפוך עולה כתר וג"פ ישר והפוך רומז לשלשה כתרים. גד הוא כח החלוץ של עם ישראל. מכל השבטים שבט גד הכי 'שרוף' על משה רבינו, זכה ל"ושם חלקת מחוקק ספון", הכי קשור למשה וזכה שמשה קבור בחלקו.

ה"עקב" של כלב

אם כן, בחומש בראשית יש ד"פ "עקב" – העקב המקורי בנחש, פעמיים באברהם ופעם שלישית בגד[ח]. בחומשים שמות-ויקרא אין "עקב". בחומש במדבר יש פעם אחת "עקב". כעת כבר מתחילים לדרוש לכבוד שם הרך הנימול בהשגחה פרטית. הוא נולד ביום היארצייט של הסבא-רבה כלב, אבל קבל את השם היום, בקריאת "והיה עקב", וה"עקב" החמישי בתורה הוא "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי". בכל חומש במדבר יש רק "עקב" אחד – ה"עקב" של כלב.

אם כן, יש את העקב בקללת הנחש – עקב האדם, שצריך להיות על ראש הנחש. באותו פסוק לא כתוב אדם, אלא האשה וזרעה – זה העקב של זרע האשה (הפגיע על ידי הנחש ונמצא בקללתו של הנחש דווקא ככח שניתן לו לפגוע באדם – "ואתה תשופנו עקב"). אחר כך בא אברהם אבינו ועושה תיקון גדול לעקב הזה, במקום "ואתה תשופנו עקב" הופך שעקב האדם יהיה על ראש הנחש – וכך מוחץ והורג את הנחש (והוא על ידי עמידתו בנסיון העקדה). אחר כך בא גד החלוץ, עם העקב שלו, ואחר כך בא כלב. אז בארבעת החומשים הראשונים מופיע המלה "עקב" חמש פעמים, כאשר ה"אחרון חביב" הוא דווקא ה"עקב" של כלב, שיש עמו "רוח אחרת".

"עקב" תשמעון" ו"עקב לא תשמעון" בפרשתנו – יסוד (עקב יעקב) ומלכות (עקב עשו)

מה לגבי משנה תורה? יש פעמיים, שתיהן בפרשתנו – "והיה עקב תשמעון" ובהמשך, אחרי כל האריכות, כתוב "עקב לא תשמעון". אם כן, יש עוד שני "עקב", ואין עוד "עקב" בתורה. נמצא שיש ז"פ עקב בתורה – "כל השביעין חביבין", כבר משהו מענין. ה-ז מתחלקים בקבלה ל-ה קצוות ושני כוללים, כך יש ה פעמים "עקב" בארבעת החומשים הראשונים ואז בפרשתנו (במשנה תורה – "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה") "עקב תשמעון" ו"עקב לא תשמעון". שני האחרונים, שצריכים להיות כנגד היסוד והמלכות, הם "עקב תשמעון" ו"עקב לא תשמעון".

אמרנו שיש לנו אב אחד שנקרא על שם עקב, ובפשטות נקרא כך על שם "וידו אחזת בעקב עשו"[ט]. עשו אומר שנקרא יעקב כי "ויעקבני זה פעמים" – עוקב אחרי ומרמה אותי. אם כן, גם ליעקב יש עקב וגם לעשו יש עקב. צריך לומר שאלה שני ה"עקב" הכוללים של פרשתנו – "עקב תשמעון" ו"עקב לא תשמעון". "עקב תשמעון" הוא העקב של יעקב עצמו, "ויעקבני". העקב שלו אוחז בעקב של עשו, ה"עקב לא תשמעון".

למה ה"עקב" הששי, שכנגד היסוד, אוחד ב"עקב" השביעי של עשו? יעקב הוא הצדיק ועשו הוא השביעי, המלכות, אדום. עשו בעד 'חלוקה הוגנת' – שיעקב יקח את העולם הבא והוא יקח את העולם הזה. תמיד עשו בא וטוען שהרי עשינו הסכם בינינו. יעקב אומר שההסכם לא שוה שום דבר – אני רוצה את המלכות. יעקב לא מפרגן לו – היהודי לא מפרגן לעשו את המלכות, לא מפרגן לעשו את העולם הזה. עיקר העולם הזה הוא המלכות, לכן ה"עקב תשמעון" אוחז ב"עקב לא תשמעון", כדי לקחת גם את ה"עקב לא תשמעון" של עשו ולהחזיר אותו בתשובה, לקחת ממנו את המלכות – מעלים את כל הניצוצות ומה שנשאר בטל מהמציאות, "ואת רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ". יש נשמות אצל עשו, "כי ציד בפיו", רבי עקיבא ורבי מאיר – אותם צריך להוציא ממנו. זה ה"וידו אחזת בעקב עשו". ה"עקב" של יעקב הוא "והיה עקב תשמעון" – לכן יש כאן את שם אהוה, השם של הצדיק, היסוד – ואחר כך "עקב לא תשמעון"[י].

חמשת ה"עקב" שכנגד חגתנ"ה

נחזור, איך הולכים חמשת ה"עקב" הראשונים לפי הספירות? כלב, שיש רוח אחרת עמו, הוא תיקון ההוד (הוא מודה למשה רבינו מתוך מה שהיה נראה כהזדהות עם שאר המרגלים). גד הוא תיקון הנצח – חלוץ. הקבלת שני אלה, ה"עקב" הרביעי והחמישי לספירה הרביעית והחמישית, מסתדרת טוב מאד.

מה לגבי ה"עקב" הראשון? יש כלל שהרבה  מושגים הכי חשובים בתורה קודם מופיעים בצד של הקליפה ורק אחר כך בקדושה. גם כאן, "אתה תשופנו עקב" לא נשמע טוב – אפשר לומר שזו הדוגמה הכי מובהקת של מושג שמופיע קודם בלעו"ז ואז בקדושה. הרבה פעמים כתוב בקבלה שהגבורה יוצאת לפני החסד מרחם האם, וכך נאמר כאן שהעקב הראשון הוא הגבורה.

הפעם השניה היא החסד, "עקב" שה' אומר לאברהם. הפעם השלישית היא אמירה של ה' על אברהם ליצחק – הופעה של אברהם כשהוא כבר בין החסד לגבורה, במקום התפארת, הסוד של "יעקב אשר פדה את אברהם". אז אפשר לומר שהסדר כאן הוא גבורה-חסד-תפארת-נצח-הוד ואז שני ה"עקב" של פרשתנו הם ממש יסוד ומלכות.

הסבר נוסף – חגתנ"ה כסדרם

אבל אפשר לחזור אחורנית ולומר שגם אצל אברהם ה"עקב" מופיע רק לאחר העקדה, שענינה היא התכללות אברהם ויצחק – הם מתכללים זב"ז וכל אחד מגלה את המדה ההפכית שלו. באברהם נאמר בעקדה "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", וכאשר יצחק פשט את צווארו על גבי המזבח התגלה שהוא אוהב את ה' באהבה רבה. אז אפשר לומר ש"עקב אשר שמעת בקולי" היינו הגבורה של אברהם. ה' אומר שאתה מקבל את כל הברכות כי עמדת בכל הנסיונות, עד הנסיון האחרון והקשה ביותר, כי גלית את מדת יראת ה' שלך.

לפי זה נצטרך לומר שב"ואתה תשופנו עקב" של הנחש יש איזה חסד (אפשר להסביר, לפי עומק דברי הבעל שם טוב, שהפחד מן הנחש שה' הטביע בזרעה של חוה, הוא חסד סמוי, טובה לאדם, כח המניע את האדם להיטיב את דרכיו ולהעלות את כל מדותיו לה', "בלתי להוי' לבדו", וד"ל).

תכלית העבודה – להגיע להיפוך

יצא שעל ה"עקב" הראשון של אברהם אפשר לומר שהוא חסד ("חסד לאברהם") או שהוא גבורה (יראת אברהם בעקדה). הווארט הזה בפני עצמו מאד חשוב בנפש. נחזור לפרשתנו, וגם לברית שלנו ולחתונה שלנו: "והיה עקב תשמעון". לפי כל מה שאמרנו כעת, בעיקר שה"עקב" ראשון של הקדושה הוא באברהם, עיקר ה"עקב" דקדושה שאדם זוכה לגלות את המדה ההפכית שלו. עקב הוא סוף העבודה, והסוף – כמו הנסיון האחרון של אברהם – הוא שאתה מגלה את המדה ההפכית שלך. עד כה התעצמת עם המדה שלך, אבל זה לא "עקב".

כתוב שיש צדיקים שהרבה שנים אחרי ההסתלקות הגוף שלם חוץ מחור קטן בעקב. המשיח הוא אחד שגם (לו יצויר) אחרי מאות שנים בקבר אין לו חור קטן בעקב. איך זה? כי הוא השלים גם את העקב שלו, והשלמת העקב פירושה השלמה בשלמות של גילוי ההתכללות של ההפך.

הסוד הזה קשור לחתונה במיוחד, ומתחיל כבר מברית מילה. היכולת להגיע לעקב, "והיה עקב תשמעון" – אם אתה תשמע אפילו את ההיפך שלך, תתכלל עם יהודי שחושב ממש ההיפך ממך – אז "ושמר הוי' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבתיך". מתי הוא נשבע? בעקדה. בשבועה בעקדה ה' אמר לאברהם "עקב אשר שמעת בקולי".

"יחד" גם כאשר 'יש חילוקי דעות'

הבקר בהשגח"פ מישהו אמר לי ווארט, בלי שהוא ידע שאנחנו אוהבים לדרוש בחתונה יחס-יחד-אחד. יש יחס טוב בין החתן והכלה, יותר מזה יש יחד – "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", "יחד שבטי ישראל" – אבל הכי גבוה הוא "והיו לבשר אחד", אחד. שוב, הוא אמר לי בלי לדעת שאנחנו מאד אוהבים את המלים האלה. הוא אמר לי שהוא שמע רב אחד דורש 'מה זה יחד ומה זה אחד? יחד – יש חילוקי דעות. אחד – אין חילוקי דעות'. הוא חשב שכנראה אותו רב שמע ממני, אך איני זוכר – בכל אופן זה ווארט טוב.

מה היה הווארט? שגם כשיש חילוקי דעות יכולים להיות יחד. ההסבר שלהיות יחד לא אומר שחושבים בדיוק אותו דבר. זה נקרא קונץ. הקונץ של חתונה הוא שצריך להיות יחס תקין, יחס טוב. יותר מיחס – יחד. יותר מיחד – אחד. מאד מתאים הווארט הזה, שיש יחד לא אומר שאין חילוקי דעות – יש חילוקי דעות, אבל אנחנו יחד.

סממן המלכות הטובה – שיתוף פעולה עם חילוקי דעות

מה זה "יחד שבטי ישראל"? כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות זה מזה. כל אחד הוא שבט, עם הדעה שלו, עם הכיוון שלו, אבל יכולים לשבת יחד, והעיקר – לפעול יחד למען מטרה אחת.זה סימן מובהק של "ויהי בישורון מלך". מלך הוא עדיין לא שכולם אחד. זה ווארט מאד חשוב ששייך למהות המלכות.

בפרשה הקודמת משה מבקש מה', "ואתחנן", שכשם ש"אתה החלות להראות את עבדך" את מלחמת סיחון ועוג תראני את מלחמת לא המלכים. על לא המלכים מופיע 'שירת יהושע' – על כל מלך נאמר "אחד" (אחד פעמים אל – כפול כבר עולה שם החתן). כל המלכים שם רוצים שלא יהיו חילוקי דעות – מה שאני חושב כולם צריכים לחשוב. זה מלך שבמדינה שלו אין חילוקי דעות – זה מלך שצריך לכבוש ולהרוג. אבל יש "יחד שבטי ישראל", "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד" – גם למשה ואהרן יש חילוקי דעות.

בכל אופן, כמה שיחד הוא בסדר – צריך להגיע לאחד, יש חילוקי דעות ובכל אופן יחד – אבל צריך להגיע גם לאחד, "והיו לבשר אחד" בולד הנולד מאחדות ההורים להיות אחד. מתוך ה'יש חילוקי דעות' מגיעים ל'אין חילוקי דעות'.

יחס – יש חמשה ספקות

אחרי ששמעתי את הווארט הזה חשבתי – הרי יש לנו גם יחס, מה נעשה עם 'יחס' לפי הרמז הזה? לקח לי כמה דקות לחשוב על זה, עד שנפל האסימון –  'יש חמשה ספקות'[יא] – אחד הנושאים הכי עמוקים אצלנו בקבלה. כמבואר בחסדי דוד הנאמנים, זה השפיץ של קבלת האריז"ל. ברדל"א יש חמשה ספקות.

יחס היינו 'יש חמשה ספקות', ביחס בין בני הזוג – צריך לתקן את כל חמשת הספקות. הרבה זוגות מתחילים ביחס – יש להם ספקות. אך אל תשארו ביחס – כי מאד מהר יכול להתדרדר ליחס לא טוב, יחסים לא טובים. כמה שהספקות הם גבוהים, ברדל"א, בכל אופן ספק בגימטריא עמלק. "מחה אמחה את זכר עמלק" ו"תמחה את זכר עמלק". חמשה ספקות יכולים להיות בסדר וגם לא בסדר. צריכים לעלות מ'יש חמשה ספקות' ל'יש חילוקי דעות' ומזה עולים ל'אין חילוקי דעות'. יתכן ש"נעוץ סופן בתחלתן", ש"אַיִן חילוקי דעות" ובאין יש את הספקות.

רמזי סיום (שמות התינוק וז"פ עקב)

היו עוד כמה דברים, אבל נסתפק בזה. כעת דרשנו את השם כלב – קשור בהשגחה פרטית להיום, פרשת "עקב", "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו". פלא-ישעי אמרת שהוא בגימטריא אשר, גם ראש, שקשור ל"עקב" הראשון – "הוא ישופך ראש [ואתה תשופנו עקב]"[יב]. העקב שלו – העקב של כלב – על הראש של הנחש, ובכך מתגלה הראש האמתי, הראש של עם ישראל. משה-יוסף שוה ראש, פלא-ישעי. אם כן, יש פה משה-יוסף – משה לוקח את עצמות יוסף עמו – ויחד אתם מצטרף כלב שיש לו רוח אחרת, והכל קשור לתיקון שבע פעמים "עקב" בתורה.

אחרון חביב: כמה שוה ז"פ עקב? כל עקב עולה פעמיים אלהים, וז"פ עולה כבר יד, שהוא אלהים במספר קטן (סוד היד של יעקב שאוחזת בעקב של עשו). סה"כ 1204. סופי התיבות "את הברית ואת החסד" עולה 1204 – ז"פ עקב. בזכות כל שבעת ה"עקב" שבתורה נזכה לקיים את ה'עקוב אחרי' של המשיח, "והוא יגאלנו". שכולנו, כל עם ישראל, נזכה להיות משפחה אחת באהבה, עם כל חלוקי הדעות – מיחד נגיע לאחד, כהצהרת שבטי י-ה לישראל סבא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".