בע"ה

ב' ניסן ע"ו – ירושלים

ביקור במוסדות החינוך בירושלים

עניני ר"ח ניסן, ב' ניסן וי"א ניסן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "ישמחו השמים ותגל הארץ" – תורה ותפלה

[גן תורת חיים – בנים]

שמחת הבריאה בניסן – "ישמחו השמים ותגל הארץ"

שרו "ישמחו השמים".

בקר טוב לכולם. איזה חדש היום? [ניסן]. ניסן זה נסים – ה' עושה לנו הרבה נסים, מוציא אותנו ממצרים, מביא את המשיח, את הגאולה. זה חדש של גאולה – חדש ניסן. כתוב שלכל חדש יש פסוק בתורה, שהחדש בעצמו שר את הפסוק הזה. האר"י הקדוש אומר שהפסוק שחדש ניסן שר הוא הפסוק שעכשיו שרנו – "ישמחו השמים ותגל הארץ". איזה עוד שם יש לחדש ניסן? [חדש נסים ונפלאות.] נכון, ניסן הוא נסים ונפלאות, אבל בתורה יש לו עוד שם. [חדש האביב.]. מה זה אביב? שכל הצמחים, כל העולם, מתחיל להתחדש. כתוב "החדש הזה לכם ראש חדשים" – הוא ההתחדשות של כל העולם, כל הבריאה, לכן השמים והארץ שמחים.

שמחת התורה וגילת התפלה

מה זה "ישמחו השמים"? מסתכלים על השמים, והשמים מאד שמחים בחדש ניסן. מתי אנחנו קשורים לשמים? כשלומדים תורה, כשלומדים אלף-בית, כי התורה היא מן השמים. כשלומדים תורה אנחנו שמחים וגם התורה שמחה – זה נקרא "ישמחו השמים". ומה זה "הארץ"? כשמתפללים לה'. בחוץ לארץ היו מדברים בשפה שנקראת אידיש, ושם "הארץ" זה הַארץ, לב, שיהודי מתפלל לה' עם כוונה בלב. אז "ישמחו השמים" היינו השמחה כשלומדים תורה ומבינים מה שה' אומר לנו בתורה ו"ותגל הארץ" – גילה היא גם שמחה, שמחה מאד פנימית וחזקה בתוך הלב – כשמתפללים לה' יש גילה בתוך הלב. זו הכוונה, מה שצריך לחשוב כעת, בחדש ניסן.

גם כשמסתכלים בחוץ – השמים שמחים והארץ שמחה, וגם אנחנו, מתוך שעובדים את ה' יתברך ומביאים את הגאולה ומשיח בא, המשיח יגלה לנו תורה חדשה שהיא "ישמחו השמים" וכל התפלות שלנו שמתפללים לה', הכל יתקיים. אם מישהו מתפלל שמישהו יהיה בריא, או שיהיה הרבה שפע בעולם – כשיבוא משיח את כל התפלות שלנו ה' מיד יתן, וזה נקרא "ותגל הארץ", שמיד הכל יתגלה, מה שרוצים. "ותגל" גם לשון התגלות, כמו התגלות מלך המשיח.

אם כן, נשיר זאת עוד פעם, עם המחשבה ש"ישמחו השמים" זה התורה ו"ותגל הארץ" זו התפלה שאנו מתפללים בלב שלנו. השכל הוא השמים והלב הוא הארץ. עוד פעם נשיר.

"כולנו מסובין"

איזה חג עוד מעט? [פסח.] איזה שיר למדו? [התחילו לשיר "מה נשתנה".] מי יודע מה זה מסובין? [הילדים הדגימו.] על איזה צד צריך להיות מסובין? [על צד שמאל.] נכון – זה צד ימין וזה צד שמאל, ומסובין הוא ככה לצד שמאל. מה הסימן? כולנו כמו מי? [כמו ה'.] לכל יהודי יש חלק של ה' בתוך הלב שלו, אבל מי אוכל ככה? אנשים רגילים או אנשים מיוחדים? [אנשים מיוחדים.] מי האנשים המיוחדים האלה? [אנחנו.] נכון, אבל מי אנחנו? איך קוראים לזה? [מלכים.] אנחנו מלכים בפסח, וכל השנה נהיה מלכים, כי "כל ישראל מלכים".

עוד שיר – "ממצרים גאלתנו" [שרו ורקדו "ממצרים גאלתנו" ו"על אחת כמה וכמה".]

לפני שנלך, הילולא של מי היום? [הרבי רש"ב.] תצביעו על התמונה שלו. נכון. שנזכה ללמוד את התורה שלו, "ישמחו השמים", ולהתפלל כמו הלב שלו, "ותגל הארץ".

ב. הילולת הרבי הרש"ב

[גן תורת חיים – בנות]

צ"ו שנים להסתלקות הרבי הרש"ב

בקר טוב לכל הבנות. אנחנו בחדש ניסן והיום ב' ניסן, היום השני של החדש. מישהי יודעת מה מיוחד ביום הזה? [פסח.] עוד מעט פסח, אבל מה מיוחד היום? צריך "לחיות עם הזמן", בכל יום יש משהו מיוחד, והיום הוא יום מאד מיוחד – קשור לאחד הרביים. היום ההילולא של הרבי הרש"ב, לפני 96 שנים – צו. לפני צו שנים הסתלק הרבי הרש"ב, ומה הוא אמר כשהוא הסתלק? הוא אמר ש'אני עולה לשמים, אבל את הכתבים שלי אני משאיר לכם למטה'. כשה' נתן תורה לעם ישראל הוא אמר 'אני את עצמי כתבתי בתוך התורה ונתתי לכם' – ה' ממש נמצא בתוך התורה. כך הרבי הרש"ב אמר שאף שאני עולה לשמים, אני ממש נותן את עצמי בתוך התורה שלי – תורת החסידות, ותורת החסידות של הרבי הרש"ב הכי עמוקה ורחבה ושמחה. זה היום הכי טוב להתקשר לעומק החסידות של הרבי הרש"ב, שבמדה מסוימת הוא השיא של כל חסידות חב"ד, לכן זה יום מאד חשוב.

הרבי החמישי וסוד ניסן

איזה רבי הוא בסדר הרביים של חב"ד? מי הרבי הראשון? [הרבי מליובאוויטש.] הרבי מליובאוויטש הוא הראשון בגלל שהוא אחרון – מי שאחרון הוא ראשון, כי הוא הכי קרוב אלינו, הוא הרבי שלנו. [הרבי הריי"צ.] הרבי הריי"צ הוא לפניו – הרבי שלנו נשוי לבת של הרבי הריי"צ. איך קוראים לאשתו של הרבי? [הרבנית חיה-מושקא.] יש פה בת שקוראים לה ככה? [לאחותי קוראים חיה-מושקא.] חיה מושקא היא הבת של הרבי הריי"צ והאשה של הרבי. הרבי הכי קרוב לנו זה הרבי, והרבי הריי"צ הוא חמיו. אבא של הרבי הריי"צ הוא הרבי הרש"ב, שהיום ההילולא שלו. איך קראו לאבא של הרבי הרש"ב? הרבי המהר"ש – רבי שמואל. ואיך קראו לאבא של רבי שמואל? הרבי הצמח-צדק, ששמו, מנחם מענדל, כמו שם הרבי שנקרא על שמו. הוא גם היה נשוי לחיה-מושקא, שהיתה בת הרבי שלפניו – שהיה גם הדוד שלו – הרבי האמצעי. הרבי האמצעי הוא הבן של הרבי הראשון של חב"ד, אדמו"ר הזקן. יש למישהי אח בשם שניאור-זלמן? [כן.] הרבי האמצעי נקרא דוב-בער, יש למישהי אחר שנקרא דובי? ואחר כך הצמח-צדק. אחר כך שמואל – יש למישהי אח בשם שמואל? אחר כך הרבי הרש"ב, שקוראים לו שלום-דוב-בער, ואחר כך הרבי הקודם שקוראים לו יוסף-יצחק, ואחר כך הרבי.

אז מי הרבי הרש"ב מההתחלה? איזה מספר? [5]. הוא הרבי החמישי בחב"ד. חמישי זה משהו מאד מיוחד, כי חמש אותיות שמח – כנראה שהוא רבי מאד שמח – וחמישי גם אותיות משיחי, הוא קשור למשיח. כתוב שה' ברא כל חדש עם אות באלף-בית. באיזו אות הוא ברא את חדש ניסן? באות ה. איך מתחילים את ההגדה? "הֵא לחמא עניא". מהו "לחמא עניא"? המצה, "לחם עני" בארמית, ומתחילים "הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים", זה לחם העני שאכלו אבותינו במצרים. האות ה היא המספר של הרבי רש"ב – הרבי החמישי – שהיום ההילולא שלו.

חתן וכלה מגיל ארבע

קודם שרנו עם הבנים "מה נשתנה". כל הבנות למדו "מה נשתנה"? נספר סיפור על הרבי הרש"ב. כשהוא היה ילד קטן, בגיל שלכן – הוא היה בן 4 בערך – היה לו דוד, הבן של הצמח-צדק, שנקרא יוסף-יצחק (על שמו נקרא הרבי הריי"צ) והיתה לו בת שקראו לה שטערנא-שרה. יש כאן מישהי בשם הזה, או מישהי שיש לה אחות בשם הזה? [כן.] היה ילד קטן, שקראו לו שלום-דוב-בער, והיתה ילדה קטנה שקראו לה שטערנא-שרה, והיו בני דודים. הסבא, הצמח צדק, הסתכל עליהם ואמר – זה חתן וכלה. אם הרבי ככה אמר, ששלום-דוב-בער ושטערנא-שרה הם חתן וכלה – כל מה שהוא אומר הוא ברוח הקדש, הוא ידע שהם באמת חתן וכלה. אי אפשר לעשות להם חתונה בני ארבע, אבל כבר כתבו 'תנאים' וכעבור 10-11 שנים קבעו את זמן החתונה, וכך באמת היה.

הרבי יוסף-יצחק – שאחרי הסתלקות הצ"צ גם הוא היה רבי – אמר לאביו, הצמח-צדק, שהילדה שלי כל כך צדיקה וחכמה שאולי הילד הזה, שלום-דוב-בער, לא מספיק טוב להיות החתן שלה. הסבא, הרבי הצמח-צדק, אמר לו – הילד הזה יהיה יותר טוב ממך. הוא היה הבן שלו, שהיה אחר כך רבי, והוא אמר לו – אל תדאג, הילד הזה יהיה יותר טוב וגדול ממך.

ככה הרבי הסבא עשה את השידוך שלהם, כשהיו בני ארבע, רק שחכו עוד כמה שנים עד שהתחתנו. בכל אופן, זה סיפור יפה על הרבי הרש"ב כשהיה ילד קטן. הוא היה ילד מאד צדיק, התפלל בכוונה, אמר ברכות, וגם שטערנא-שרה היתה מאד צדיקה כשהיתה ילדה קטנה, ולכן היו ראויים להיות חתן וכלה.

לנקות את הבית לכבוד המשיח

שה' יתברך יעזור לנו שנזכה לביאת מלך המשיח השנה הזאת. הרבי אומר ש"יכול מראש חדש" – המשיח יכול לבוא וצריך לבוא כבר מר"ח ניסן, חדש הגאולה. אין שום ענין שצריך לחכות עוד יום ועוד יום – אפילו לא צריך לחכות לחג הפסח. צריך שמשיח יבוא עכשיו, ביום הזה. אם הוא לא בא אתמול, בשבת, מאיזו סיבה שלא תהיה – הוא יכול וצריך לבוא ממש היום. בזכות הבנות, הנשים הצדקניות – ככה הרבי שלנו אמר, שמשיח יבוא בזכות הבנות והנשים הצדיקות בעם ישראל. זה מתחיל מהבנות. אם כן, תתפללו חזק.

מה צריך לעשות לפני פסח, כל הבנות? [לנקות לפסח.] גם הבנים צריכים לעזור, אבל במיוחד הבנות צריכות לעזור לאמא לנקות את הבית. בשביל מה מנקים את הבית? [שלא יהיה חמץ.] מנקים לכבוד פסח, אבל יש עוד משהו שצריך לחשוב – יש אורח שבא בפסח והוא לא אוהב חמץ, ולכבוד אותו אורח צריך לנקות את הבית שלא יהיה שום חמץ. מה זה חמץ בלב? [משהו לא טוב.] שיש למישהו גאוה. מה זה גאוה? [שהוא חושב שהוא הכי חשוב.] צריך לשרוף את זה, כל החמץ צריך לנקות ולשרוף, ואז גם המשיח יבוא. בשביל מי מנקים את הבית? שמשיח יבוא לבית.

רוצים גם שה' יבוא אל הבית – ה' רוצה דירה בתחתונים. איך קוראים לרבי הרש"ב? דב – ראשי תיבות "דירה בתחתונים". בשביל שה' יכנס לדירה שהוא רוצה צריך לנקות את הבית לפסח, להוציא את כל החמץ. ככה יהיה לנו חג כשר ושמח, ונזכה לביאת משיח עוד היום. שיהיה חדש טוב וחדש של גאולה לכל עם ישראל.

ג. "בזכות נשים צדקניות"

[בית הספר לבנות יעלת חן.]

בשורת לידת הרבי הרש"ב לאמו

היום ב' ניסן, יום ההילולא של הרבי הרש"ב. נספר כמה סיפורים:

מי האמא של הרבי רש"ב, אשתו של הרבי המהר"ש שעל שמה כל בתי הספר לבנות בחב"ד? [הרבנית רבקה.] נכון, הרבנית רבקה, שכידוע היתה אשה מאד-מאד צדיקה, ודווקא היא זכתה – לפני שנולד לה הבן, הרבי רש"ב, שנה לפני כן – שהיא חלמה ובחלום שלה באה לה אמא שלה וגם סבא שלה, הרבי האמצעי, והאמא אמרה לה שאת ובעלך (הרבי מהר"ש) צריכים לכתוב ספר תורה ביחד, כלומר לארגן שיכתבו ספר תורה, והסבא, הרבי האמצעי, ברך אותה שיוולד לה בשנה הבאה בן שיאיר את העולם באור התורה. ככה היא חלמה פעם אחת.

עברו כמה שבועות והיא הגיעה ליום י"ט בכסלו. מה זה? [אדמו"ר הזקן השתחרר מהכלא.] חג הגאולה של הרבי הזקן. שוב היא חלמה את החלום הזה, בליל י"ט כסלו, שאמא שלה והסבא שלה, הרבי האמצעי, באו אליה בחלום – ועוד פעם, אמא שלה חזרה ביתר תוקף שאתם צריכים לכתוב ספר תורה והסבא ברך שיוולד להם בן שיאיר את העולם בתורה. אבל בא עוד מישהו, יותר זקן, שהיא – הרבנית רבקה – לא הכירה. האמא בקשה מהאיש הזקן הזה – שהוא בעצם סבא שלה, אדמו"ר הזקן, בעל התניא – שגם הוא יברך את הבת שלה, הרבנית רבקה. הוא נענה לה וברך אותה שיוולד בן שיאיר את העולם בתורה וכולם ענו אמן – האמא והרבי האמצעי. היא חלמה זאת פעמיים – פעם אחת עם האמא והסבא ופעם שניה גם עם הרבי הזקן. זה לפני שנולד הרבי הרש"ב. רק אחרי שהיא חלמה זאת פעמיים היא ספרה את החלום לבעלה, הרבי המהר"ש. הם כמובן החזיקו מהחלום והיו צריכים להתחיל לכתוב ספר תורה.

זה היה בחיי הסבא של הרבי הרש"ב, מי הוא? [הצמח צדק.] גם הוא שמע את החלום שהרבנית רבקה חלמה פעמיים, וגם הסכים שזה מה שצריך לעשות – שזה חלום אמתי לגמרי וצריכים לעשות בדיוק מה שאמרו בחלום, לכתוב ספר תורה. הוא אמר שאת ספר התורה צריך להתחיל לכתוב בחשאי. יש דברים מאד גדולים שנתנו בחשאי, בשקט, לא עושים מזה רעש. בדרך כלל כשעושים מצוה גדולה יש ענין לפרסם, יש מעין "פרסומי ניסא", לפרסם את המצוה (בכל מצוה יש "נס", גילוי אור אלוקי שלמעלה מן הטבע). אבל יש דברים מיוחדים, שבאים ממקום מאד גבוה, וצריך זהירות שירדו למציאות בצורה מתוקנת, בלי שום בעיות. כך הצ"צ הבין לגבי מצוה זו ואמר שצריכים להתחיל את כתיבת ספר התורה הזה רק בחיק המשפחה, רק האחים – הרבי המהר"ש עם האחים שלו. להתחיל בלי שאף אחד אחר ידע מזה. כך באמת היה, כעבור שנה סיימו את ספר התורה ואז נולד הרבי רש"ב.

שליחות הבנות – להוליד משיח

זה סיפור מאד מיוחד, שכולו בזכות האמא. היא קבלה את החלום. האבא הוא רבי, אבל הדבר הזה – גם ההוראה לכתוב ספר תורה והקשר העצמי של הבן הזה לסביו הקדושים – הכל עבר דרכה דווקא. בתורת הרבי הרש"ב, שקוראים לו הרמב"ם של תורת החסידות, עיקר העומק של חסידות חב"ד. רואים איך בשמים, ואצל הצדיקים הגדולים, הכל מתוכנן. חלק מהחלום היה שהמפתח של החסידות, שהגיע מהבעש"ט למגיד ממעזריטש ולאדמו"ר הזקן עובר הלאה. מאדמו"ר הזקן עבר לאדמו"ר האמצעי, הסבא של הרבנית רבקה, וממנו לצמח צדק, וכעת יעבור מהרבי המהר"ש לבן שיוולד, הרבי הרש"ב. זה משהו מאד טוב להתבונן בו.

כל אחד, אנחנו פה בעולם הזה בשביל להוליד משיח. במיוחד הבנות – המשיח והגאולה יבואו בזכות הנשים הצדקניות והבנות. שה' יעזור שבזכות הבנות כאן, יעלת חן, תהיה הלידה של מלך המשיח. כל גאולת מצרים, יציאת מצרים, חג הפסח, הוא חג של לידה. כל החדש הזה, "החדש הזה לכם ראש חדשים", הוא לידה. אמנם ב' ניסן הוא יום הסתלקות, אבל ידוע מה שהרבי הרש"ב אמר – "אני עולה לשמים אבל את הכתבים אני משאיר לכם", הוא נולד מחדש,  כל פעם שלומדים ומתבוננים בכתבים שלו. גם לגבי תורת החסידות בכלל אנחנו מחכים ללידה של "תורה חדשה מאתי תצא" של מלך המשיח, שגם זו בזכות הנשים הצדקניות.

סיפור הבדחן על תגובת האשה לבשורת הגאולה

נספר עוד סיפור, לא מהרבי הרש"ב אלא מהרבי, שגם מחזק את הנקודה הזו, כמה שגאולת פסח וגאולת עם ישראל והעולם בכלל תלויה בבנות, בנשים הצדקניות:

להרבה צדיקים היו בדחנים, מישהו ששמח אותם. גם צדיק גדול במצבים מסוימים יכול להיות קצת 'רציני' – לא במשמעות חיובית, אלא שקצת עצוב, ואז צריך לשמח אותו. למה הוא עצוב? בגלל הגלות, הצרות שעוברות על עם ישראל. צריך מישהו שישמח אותו. לכן להרבה צדיקים היה בדחן מיוחד ששמח אותם. לרבי לא היה בדחן מיוחד, אבל היה מישהו מבין החסידים שמדי פעם היה מספר איזה סיפור בנוכחות הרבי – סיפור קצת מצחיק – ואז הרבי חייך, וזה עשה טוב. כשצדיק מחייך זה עושה שמחה וטוב בכל העולמות. ספר מישהו שהיה נוכח כשאותו חסיד סיפר ספור כזה לרבי כשרצה לשמח אותו, כמו בדיחה, משהו מצחיק. דרך אגב, זהו סיפור מפורסם שכמעט בכל חסידות מספרים את הסיפור הזה בואריציה אחרת. מה הוא סיפר?

פעם אחת היה דרשן, מוכיח – היו רבנים שהפרנסה שלהם היתה ללכת ממקום למקום, לדרוש בבית כנסת, והדרשות בדרך כלל היו תוכחה. הבעש"ט לא אהב שמוכיחים קשה את עם ישראל, כי לעם ישראל מגיע רק טוב – לא מלים קשות, אלא רק מלים רכות ומשמחות. היה דרשן שהיה בסדר מהבחינה הזאת, דבר דברים טובים ומשמחים. הוא בא למקום שהיו אכרים, יהודים פשוטים שמעבדים את האדמה, ודרש להם על הגאולה – שעוד מעט בא מלך המשיח וכולנו עוזבים את הגלות ועולים לירושלים עיר הקדש. כך הוא הלהיב את הקהל בצורה חיובית, ממש לפי רוח החסידות והבעל שם טוב. היה שם אכר יהודי מאד פשוט, שאצלו מה שהדרשן אומר הוא מאה אחוז – אם הוא אומר שעוד רגע משיח בא כנראה יבוא היום או לכל המאוחר מחר, וכבר צריך לארוז את כל המזוודות ולהתקפל מכאן, לעזוב את הגלות ולעלות לארץ ישראל. היה פשוט לו, אז הוא בא הביתה ואמר לאשתו – גיטל'ה (או איך שקראו לה), עוד רגע משיח בא וצריך שנעזוב את הגלות ונעלה לארץ ישראל. היא אומרת לו – רגע רגע, רק כעת זרענו את תפוחי האדמה של העונה הזו, ולוקח כמה חדשים טובים. אולי תאמר – לרב או למשיח – שיחכה כמה חדשים, עד שנגמור את היבול של השנה הזו, ואחר כך אפשר לעלות.

את הסיפור הזה מספרים בכמה ואריציות שונות. יש שמספרים שהרב אמר שאנחנו בגלות אצל הגוים הרשעים, ועוד מעט בא המשיח ואנחנו יוצאים מהגלות אצל הגוים ועולים לארץ שלנו. לפי הגרסה הזו, כשהבעל בשר זאת לאשה התגובה שלה היתה שיותר קל לשלוח את הגוים לארץ ישראל, ואז הכל יהיה בסדר – נהיה פה בגאולה בלי הגוים, כאשר הם יסתלקו מכאן.

תגובת הרבי לסיפור

איך שלא מספרים את הסיפור הזה, מישהו ספר זאת לרבי עם מחשבה שזה יבדר אותו. כשהרבי רק התחיל לשמוע זאת, איך האשה הגיבה לבשורת הגאולה של הבעל, היהודי הפשוט, הוא הרצין מאד – פניו השתנו לגמרי, הוא נעשה מאד רציני – ועשה סימן שיפסיק לספר זאת באמצע, שהוא לא אוהב את הסיפור הזה ומיד יפסיק. ככה סיפר עד ראיה, יהודי שגר בכפר חב"ד. כמובן שאותו אחד כשהוא ראה שהרבי לא שבע רצון וההיפך משבע רצון מהסיפור מיד הפסיק לספר זאת. הרבי היה בדרך להתוועד, ובהתוועדות כשהרבי התוועד הוא הקדיש שיחה שלמה, שיחה גדולה, לזכות נשים צדקניות – שדווקא בזכות נשים צדקניות יבוא המשיח, תבוא הגאולה עוד היום.

מה המסר כאן? הסיפור הזה עושה שהאשה יותר קלת דעת מהאיש – האיש קבל זאת ברצינות, מאמין בפשטות, ולאשה היה קשה עם זה, לעזוב את הכל באמצע ולעלות לירושלים. מה הרבי אומר? שבדור שלנו זה בדיוק ההיפך. יש הרבה יותר אמונה פשוטה לנשים, ומי שידחוף את הבעל זו האשה. כלומר, בדור שלנו האשה היא בגדלות דעת יותר מהבעל (גדלות דעת אמתית היא תוקף האמונה), לכן בזכות נשים צדקניות תבוא הגאולה ולא ראוי לספר כזה סיפור. אם פעם היתה כזו תופעה – היא היתה פעם. היום כבר לא ככה – הגאולה תבוא דווקא בזכות הנשים הצדקניות, שרוצות ומאמינות מאד חזק במשיח.

החדש של האמונה – לכל חדש יש חוש פנימי בכחות הנפש – הוא ניסן. חדש של אמונה פשוטה וחזקה מאד בביאת משיח (שלכן בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידים להגאל), שדווקא שייכת לבנות יותר מאשר לבנים. אם כן, זה סיפור של הרבי שספרנו בהמשך לסיפור של הרבנית רבקה, שבשורת הלידה – לידת משיח – עוברת דרכה דווקא. היא האמא, היא מולידה אותו, והיא מקבלת את הצו דרך הצדיקים הסבים, "זקני ארץ", שצריכים לכתוב כעת ספר תורה ושיוולד בן שיאיר את כל העולם כולו באור התורה. אלה שני סיפורים לכבוד היום הזה, ב' ניסן.

שוב, שנזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי מלך המשיח תיכף ומיד ממש, בזכותכן. כעת נחלק את החומשים לבנות כתה א'.

שנזכה לצאת מכל המיצרים שלנו, ממצרים, ולקבל את המשיח בשמחה.

ד. ביאור הניגון החדש (קאפיטל קט"ו)

[ת"ת תורת חיים]

נגנו "ישראל בטח בהוי'".

ישראל-בית אהרן-יראי הוי'

צהרים טובים לכולם. היות ששרנו את השיר הזה, מתוך הפרק החדש של הרבי, שיתחיל בי"א ניסן השנה. הפרקים של הרבי, החל מלפני שנתיים, הם פרקי הלל – גם בליל הסדר אומרים הלל שלם בברכה בבית כנסת ואחר כך חוזרים על הלל שלם בליל הסדר. שם יש את הפסוקים האלה. לפעמים יש ארבעה דברים – עם "בית הלוי" – אבל בפסוקים של הפרק החדש יש רק שלש מדרגות: "ישראל בטח בהוי'", "בית אהרן בטחו בהוי'", "יראי הוי' בטחו בהוי'". מה הן שלש המדרגות האלה? כשנשיר כדאי לכוון:

ישראל ובית אהרן – בינונים וצדיקים

"ישראל" היינו כל ישראל, מדת כל אדם, כמו שכתוב בתניא שכל אדם יכול להיות בינוני – לא לעשות שום עבירה, לעשות רק מצוות – אף שלא הופך את הלב שלו, שהכל יהיה טוב וטהור בתוך הלב, אבל הוא עושה אתכפיא, מח שליט על הלב, שיש לו כח רצון חזק במח ובו הוא שולט על הדברים הלא-טובים שעדיין יש לו בלב. אם כן, ישראל כאן הוא מדת כל אדם – כל עם ישראל, כולנו.

אבל יש משהו מיוחד, "בית אהרן", שאלו כהנים. מה הם מסמלים בתוך עם ישראל? צדיקים אמתיים, שבאמת השתלטו לגמרי והפכו את הלב, כמו שכתוב על דוד המלך שהרג את היצר הרע שלו לגמרי, "לבי חלל בקרבי". יש עוד יותר, שהופכים את המים המרים – "וימתקו המים" – שהופכים את המרירות שהיתה בלב ממש למתוק, שמאה אחוז מתוקים, דורך און דורך, "תוכו כברו", מתוק בפנים ומתוק בחוץ. אלה הכהנים, שבט הכהונה.

יראי הוי' – גרים-בע"ת משיחיים

אבל אחר כך, אחרי "ישראל בטח בהוי'" – מה זה "בטח"? לשון דבקות, הוא בוטח שה' יעשה רק טוב, בוטח שה' נותן לו כח להביא משיח, לעשות מבצעים, לעשות דברים גדולים מאד, ושוב, "בוטח" הוא לשון דבקות, שיש לו דבקות בה' – ואחרי "בית אהרן בטחו בהוי'", כולם, הבינונים של התניא, מדת כל אדם, וגם הצדיקים של התניא, מי הם "יראי הוי'"? הסדר עולה כאן מלמטה למעלה. רש"י כותב ש"יראי הוי'" אלו הגרים. מהם גרים? כתוב בחסידות שגרים הם גם פשוטו כמשמעו וגם כולל בעלי תשובה. והרי כתוב "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם". כלומר, יראי ה' – בעלי תשובה – הם גם יותר מהצדיקים הגדולים.

כתוב שמשיח בא "לאתבא צדיקיא בתיובתא", להחזיר את הצדיקים בתשובה. לא מספיק להיות צדיק, אפילו שהוא מתוק-מתוק – מתוק בפנים ומתוק בחוץ, הפך את היצר הרע שלו לטוב גמור – זה עדיין לא משיח. משיח הוא בעל תשובה. מה זה בעל תשובה? אחד שאף פעם לא מסתפק במה שיש, בכל רגע רוצה להוולד מחדש. פסח הוא חג של לידה, והוא – אפילו שהוא צדיק של תניא – רוצה להוולד מחדש, להיות משהו אחר לגמרי, כמו גר שנתגייר. משיח הוא בעל תשובה אמתי, והוא נקרא "יראי הוי'".

הופעת המדרגות במבנה הניגון

זה מודגש גם בשיר – כי אז מגיעים לטונים הכי גבוהים, מרגישים שזו הפסגה. ככה צריכים לחשוב: קודם יש את ישראל, כולנו, כל ישראל קדושים. אחר כך יש את בית אהרן, הצדיקים המיוחדים, אבל זה עדיין לא משיח. משיח הוא "יראי הוי'", בעלי התשובה. משיח בא להחזיר את כולנו בתשובה, שנתחדש. החדש הזה הוא חדש של התחדשות – "החדש הזה לכם ראש חדשים". יש תשובה של תשרי ויש תשובה של ניסן, והתשובה של ניסן היא התחדשות גמורה – להוולד מחדש. כמו שהרמב"ם אומר שבעל תשובה הוא מישהו אחר, לא מי שהייתי. כל אחד יכול להיות ככה – שמה שאני היום ומה שהייתי אתמול הוא לא מה שאהיה מחר, אהיה משהו אחר לגמרי. נמצא שיש בשיר הזה שלש מדרגות של עליה בקדש, וכעת אפשר לשיר שוב את השיר.

מי שיש לו חוש בנגינה יכול לשמוע בדיוק מה שאמרנו: בחלק הראשון, "ישראל בטח בהוי'", קודם נותנים דפיקה על השלחן או מכים בתוף ואחר כך מתחילים. למה? כי קודם כל צריך אתכפיא, רגע של "מח שליט על הלב", ורק אחר כך מתחילים. דופקים, ואז "ישראל בטח בהוי'". אבל מהו החלק השני? הכי מתוק. כששרים את החלק השני הכל מתוק, כמו מותק, ילד הכי מתוק. זה עוד לא משיח, אבל זה הכי מתוק – שומעים זאת בתוך הנגינה. אבל הכי חזק, גילוי ה"איתן" שבנשמה, עצם הנשמה של היהודי שכל הזמן מתחדש לגמרי, מרגיש את עצמו כמו גר שבא להתגייר – אני רוצה להיות יהודי, בעל מסירות נפש – זה החלק הגבוה. אם כן, אפשר את כל מה שדברנו לשמוע ממש בתוך הניגון הזה.

ה. נשמתו עדן

נ"ע – הרבי הרש"ב והמגיד ממעזריטש

כעת נעבור למשהו אחר: היום ב' ניסן, ההילולא רבה של הרבי הרש"ב נשמתו עדן. ככה הרבי והרבי הקודם נוהגים לכנות את בעל ההילולא של היום, הרבי הרש"ב – נשמתו עדן. איך כותבים זאת בראשי תיבות? נ"ע. על איזה עוד רבי נוהגים לומר נשמתו עדן? בכל שושלת הצדיקים, מהבעש"ט והלאה, יש שנים שלפי המנהג – "מנהג ישראל תורה היא" – אומרים עליהם נ"ע. זה לא סתם אלא מכוון מאד. מישהו זוכר?

שוב, כשמדברים על הרבי הרש"ב הרבי אומר 'הרבי נ"ע' – ככלל, הוא לא אומר כך על הרבי הקודם, לא על הרבי מהר"ש, לא על הצ"צ ולא על אדמו"ר האמצעי ולא על אדמו"ר הזקן. אצל מי כן? הרב המגיד ממעזריטש – הרב המגיד נשמתו עדן. איך אומרים על הבעל שם טוב? זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. אבל על המגיד אומרים נשמתו עדן. סימן שיש פה איזה מכנה משותף, צד השוה, בין המגיד ממעזריטש, הרבי השני של תולדות החסידות, לבין הרבי הרש"ב דווקא, הרבי נ"ע (גם ביחס לשאר הרביים מופיע לפעמים בכתבי החסידות הביטוי נ"ע – השפעת עדן העליון – אך בסתם מכנים הרבי נ"ע דווקא את הרבי הרש"ב).

עדן – "פנימיות אבא פנימיות עתיק" – מקור ההתעדנות

מה זה מדגיש? מה רוצה ללמוד? מה אפשר ללמוד? לפני שהרבי הרש"ב הסתלק –היום, ב' ניסן, לפני צו שנים – הוא אמר 'איך גיי אין הימל', אני עולה לשמים, אבל את הכתבים שלי אני משאיר לכם פה בארץ, ללמוד את החסידות שלי וכך להיות מקושרים אלי, לנקודת העצם שלי, נקודת המשיח והגאולה שלי. אז מה זה "נשמתו עדן"? כאילו אומר שהנשמה שלו נמצאת בעדן.

אבל מה זה אומר לי? למה דווקא עליו אני אומר זאת ולא על מישהו אחר? יש גן עדן – יש נשמות שעולות לגן – אבל כתוב "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן", למעלה מהגן יש נהר ולמעלה מהנהר יש את מקורו, המוצא שלו, עדן עצמו. על עדן כתוב "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו". בלשון הקבלה והחסידות עדן הוא "פנימיות אבא פנימיות עתיק", הגילוי של מלך המשיח.

גם על פי פשט, עדן הוא לשון איידלקייט באידיש. כל ענין החסידות, כמו שאנחנו מדברים הרבה מאד, הוא שכל ילד שלומד כאן יצא איידל. מה זה איידל באידיש? עדין. בשביל להיות עדין, לעדן את המדות, צריך להיות מקושר לצדיק שנשמתו-עדן, שהנשמה שלו היא מפנימיות החכמה.

עידון השכל

הרבי הרש"ב בשיחות שלו[ב] אומר שיש שכל חיצוני ויש שכל פנימי, וכל ענין החסידות – במיוחד כשלומדים את החסידות של הרבי הרש"ב, שזה מה שהוא השאיר את עצמו ממש לנו – הוא 'הרגש', געפיל. הרבי הרש"ב מתייחס לכך בשתי מילים בשיחות שלו, שהשכל של החסיד הוא 'הרגש פנימי', להרגיש את האלקות בפנימיות – געפיל, להרגיש את האלקות, שמאיר במח אור שאי אפשר לתאר אותו, אור שאי אפשר להסביר למישהו אחר. אם זה שכל חיצוני זה פשוט מאד – אפשר לומר, לכתוב, לדבר. אבל אם זה שכל פנימי, שכל אלוקי, שהוא עיקר ענין חסידות חב"ד בכלל וחסידות הרבי הרש"ב בפרט, זה שכל שכולו עדן – נשמתו עדן.

השכל הפנימי הזה, מי שיודע, הוא מה שהתחיל לגלות הרב המגיד ממעזריטש. לכן הבעש"ט, שידע שאדמו"ר הזקן הוא מקור חב"ד, לא צריך להיות תלמיד שלו בגלוי אלא תלמיד של התלמיד שלו, הרב המגיד ממעזריטש נ"ע, שממנו הוא מקבל את העדן, שלמעלה מהנהר ומהגן. מה שזה פועל בנפש, חוץ מכך שנותן לאדם געפיל והרגש פנימי באלקות – זה מעדן את המדות.

זו תכלית הכוונה, שכל הילדים וכל הבחורים שיש כאן יזכו להיות מקושרים לכל הרביים – והיום זו ההתקשרות לרבי נשמתו עדן – וככה לקבל מהעדן העליון, עליו נאמר "עין לא ראתה אלהים זולתך". בספר השיחות של הרבי הרש"ב – תורת שלום, שהלואי שכל אחד כאן היה לומד זאת עם המורים כאן בחדר, באידיש דווקא (בתרגום כמעט לא שוה...) – הוא מבדיל בין שתי מדרגות של שכל.

השכל החיצוני – טכניקה

יש על השיחות גם הערות של הרבי הקודם – שאם כבר מוסיפים לו משהו, מוסיפים לו זי"ע, כמו לבעש"ט, אבל לאביו הרבי רש"ב מוסיפים דווקא נשמתו עדן, כמו המגיד – והוא מוסיף ומסביר ששכל בחב"ד זה לא משהו שאנשים מתכוונים כשאומרים שכל. כשאנשים אומרים שכל זה לא השכל של הנפש האלקית (שזהו געפיל פנימי ועצמי), והרבי הריי"צ מוסיף שם מלה מחודשת לגמרי (כאילו באידיש, אבל מלה חדשה) שהשכל החיצוני הוא טכניקה.

מהו שכל חיצוני? שאתה מוכיח משהו. כתוב שמתנגדים מוכיחים לך, חושבים שהם מוכיחים לך משהו, אבל חסידים לא מוכיחים שום דבר – רק מראים לך באצבע. כמו בקריאת ים סוף, שכל אחד מצביע באצבע ואומר "זה אלי ואנוהו". זה שכל פנימי, השכל של החסידות –לא להוכיח לך. להוכיח לך זה כמו לקחת פטיש על הראש, זו טכניקה של שכל, וזה לא הענין.

רק מה? הוא כותב בשיחות שמי שיש לו את הגעפיל הפנימי, השכל הפנימי, אפילו הטכניקה של השכל גם מתעדנת. הכל קשור לעדן, שצריך לעדן את הכל – גם את חיצוניות השכל צריך לעדן, אבל זה רק כאשר אתה מקושר לרבי ש"נשמתו עדן". אם כן, זה משהו מאד חשוב.

נ"ע בשמח"ה

אמרנו שראשי התיבות של נשמתו עדן הם נ"ע – נע לשון תנועה. כתוב ש"כל חי מתנועע". אם אתה חי – אתה נע. אם אתה ח"ו לא חי, אין לך חיות בעבודת ה', אתה לא נע. יש משהו שדווקא נשמתו עדן – המדרגה הכי גבוהה, עדן עילאה, "עין לא ראתה" – עושה אותך חי, "וחי בהם", נותנת חיות בעבודת ה'. יש שבע מצוות דרבנן שסימנן "נע בשמחה". למדו? זה שיעור של כתה א'. צריך לנוע בשמחה – זה הסימן של שבע מצוות דרבנן. כמה מצוות יש בתורה? [613.] יש עוד 7 מצוות דרבנן, אז כמה הכל יחד? תרך עמודי אור, כתר מצוות. כדי להגיע לכתר צריך את שבע המצוות דרבנן שסימנן נ"ע בשמח"ה.

מי יודע מה ר"ת נ"ע בשמח"ה? איפה יהודי מתחיל לנוע? אחרי שאתה אומר "מודה אני" בבקר דבר ראשון, מה הדבר הראשון שעושים? [נוטלים ידים.] נטילת ידים היא המצוה הראשונה מדרבנן, ששלמה המלך תקן אותה – ה-נ של נ"ע בשמח"ה. אם כן, צריך ליטול ידים בבקר, איך? עם הרבה חיות והרבה שמחה, כי זה נ"ע בשמח"ה.

מהי ה-ע של נ"ע בשמח"ה? עירובין. מה זה עירובין? שכל ישראל ערבין זה בזה – כולנו חברים, ערבים, וכל אחד אוהב את השני. אחרי שאני נוטל ידים איך אני מתחיל את התפלה? "הריני מקבל עלי מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'" [שרו בקיצור.]. זה עירובין, ה-ע. אם יש את נטילת ידים – נטילת ידים היא להעלות את המדות לשכל הפנימי ולהמשיך מהשכל הפנימי למדות – מגיעים ל"הריני מקבל עלי", ואז יש את חמש המצוות שראשי התיבות שלהן בשמח"ה.

מהי ה-ב? ברכות – צריך לומר ברכה. כל אחד אמר ברכה לפני שהוא אכל? כשאומרים ברכה לפני האוכל, ברכת הנהנין, זו מצוה דרבנן – ה-ב של בשמח"ה. מה אחר כך? מהי ה-ש של שמחה? מה אמא עושה לפני שבת? [מדליקה נרות שבת קדש.] ה-ש היא שבת קדש. מהי ה-מ? מה עושים בפורים? קוראים את ה... [מגלה.] מגלה היא ה-מ. מתי גם הבנים מדליקים נרות? בחנוכה – ה-ח של בשמח"ה. מה אמרנו אתמול בראש חדש, איזו תפלה מיוחדת? [הלל.] זו ה-ה של בשמח"ה.

צריך להיות נ"ע בשמח"ה – כל ילד צריך לדעת, ככה מביאים משיח, על ידי שנעים בשמחה. אז מי יכול לחזור לי? [חזרו על הכל במענה לשאלות הרב.] מזה 'א גאנץ יאר פורים'? כל השנה פורים – זה ה-מ. גם 'א גאנץ יאר חנוכה'. כתוב שבעולם הזה מי שאומר הלל כל יום הוא לא כל כך בסדר, אבל כשיבוא משיח כל הזמן יהיה הלל – זה ה-ה של בשמח"ה (הכל הולך אחר החיתום). אם כן, הכל מתחיל מנט"י בבקר, אחרי שאומרים "מודה אני". "מודה אני" אפילו יותר גבוה מ-ז מצוות דרבנן, ואחר כך מתחילות ז מצוות דרבנן בנטילת ידים. לחיים לחיים.

עדן – גילוי נשמת משה

למה עשינו את זה? בשביל להתקשר לבעל ההילולא של היום, הרבי נשמתו עדן, נ"ע, שוהא חי וקיים, נע בשמחה, ונוסך בנו חיות ושמחה בעבודת ה' שלנו. לחיים לחיים, לא רק שהוא ישאיר לנו את הכתבים אלא שגם נראה אותו ממש, שעוד רגע, או-טו-טו, מה שעד כה היה "עין לא ראתה אלהים זולתך", עדן עילאה, יתגלה פה למטה – לא הגן ולא הנהר, רק העדן. לחיים לחיים.

כתוב בחסידות שביציאת מצרים היו משה רבינו ואהרן הכהן, משה הוא העדן ואהרן הוא הגן. כל מי שהוא בחינת משה רבינו, "'משה משה' לא פסיק טעמא בגוויהו" ו"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא" – והרבי שמגלה תורה חדשה הוא המשה שבדור – הוא בחינת עדן (והוא מתנבא באספקלריא המאירה, בחינת "זה הדבר אש צוה ה'". "זה" הוא רמז לרבי הרש"ב שהוא הדור ה-ז מהבעל שם טוב והדור ה-ה לחסידות חב"ד. עליו נתן לומר "כזה ראה וקדש"). אם כן, זה שהרבי רש"ב וגם הרב המגיד הם נשמתו-עדן סימן שאצלם ניצוץ משה רבינו עומד בגלוי באופן מיוחד.

כמה שוה עדן? [124.] החצי של מי זה? [אברהם.] יפה מאד, עדן הוא החצי של אברהם – "שלם וחצי" – סימן שמשה, שהוא בחינת עדן, הוא בעצם החצי של אברהם אבינו, היהודי הראשון (משה הוא השביעי לאברהם אבינו כאשר "כל השביעין חביבין"). כמה שוה עדן ועוד משה? [469]. מה זה אומר? מספר השבת ה-13, מספר המילים בכל שבעת ימי בראשית (שכנגד שבעת הדורות מאברהם עד משה). כל הסוד של מעשה בראשית הוא בסימן של משה-עדן. היום המשה-עדן שלנו הוא הרבי הרש"ב, הרבי נשמתו עדן.

לחיים לחיים, שיהיה חדש טוב, שיהיה חג כשר ושמח, שנזכה לצאת ממצרים, שנזכה לגאולה בזכות כל הילדים שעושים כל אשר ביכולתכם להביא משיח. מי אמר זאת? [הרבי.] באיזה חדש? [ניסן.] באיזה תאריך? [כ"ח]. הרבי אמר כך בכ"ח ניסן, ובטוח כל ילד עושה כל אשר ביכולתו להביא את המשיח, ואז משיח יבוא.

נגנו "בצאת ישראל ממצרים".

אמירת יב פסוקים.

נגנו ורקדו "ממצרים גאלתנו".