נלמד עוד פרק קצר:

יא.

ומעתה [אחרי כל ההסבר על תנאים ואמוראים וכו'] נבא לבאר פרטי דברי המאמר בע"ה. תנאים ואמוראין אית בני נשא כחולין דטהרה. היינו שגילה לתלמידי חכמים דבריאה ויצירה אופן הבירור דנשמות דבריאה ויצירה, שבזה המשיך בהם כח ועוז שיהיה בהם יכולת לתקנם ולבררם

כל דור הוא בחינת עולם שלם – "קורא הדורות מראש". תלמידי החכמים שבכל דור הם המוחין (חב"ד) של אותו הדור, ואילו הדור עצמו הוא המדות של אותו הפרצוף. לכן "גדול הדור נתפס בעון הדור".

קודם כל צריך לגלות לתלמידי החכמים את אופן הבירור של הדור שלהם כדי להמשיך להם כח ועוז לתקן אותו. יש אחד שצריך לתקן, כמו שמשה ממנה את יהושע, אבל הוא אינו יודע כיצד, והוא צריך הדרכה. על אדמור"י חב"ד מסופר שלפני הסתלקותם היו מגלים למי שהיה עתיד רבי הבא את כל איכות אופני התקון של כל אחד מהחסידים. אדמו"ר הזקן היה משוחח על כך עם בנו, אדמו"ר האמצעי, לא ביום אחד. במשך כמה שנים טובות הכין אותו, והיה משוחח אתו על כל חסיד וחסיד באופן אישי, היכן הוא עומד ומה התקון שלו.

ולהמשיך בהם אור האמונה הפשוטה

נושא כל המאמר שלנו הוא פסח, ועיקר התקון בו הוא המשכת אור האמונה הפשוטה. כל נשמה מקיימת בעצמה את רצון ה', אלא שעיקר ענין התלמיד חכם הוא להמשיך את אור האמונה הפשוטה:

בכדי שיהיה בהם כח ועוז לעשות כל המצות למעלה מן הטעם, רק בבחינת עול בלבד כנ"ל.

ודאי תשעים אחוז מן היהודים היום שאינם מקיימים מצות לא בגלל שאינם מאמינים. או שחושבים שזה לא אקטואלי, או שפשוט סתם אין כח. איך אפשר גם להסתדר בחיים ו'לעשות כסף' וגם לקיים מצות? זה משהו פראקטי מאוד [חוץ מכמה פילוסופים]. למה? בגלל שאור האמונה לא מאיר. יש איזו אמונה חשוכה – הרי אנחנו "מאמינים בני מאמינים" – ואם היא חשוכה אין כח לקבל את אור המצות. עיקר הענין של תלמיד חכם הוא להמשיך את אור האמונה הפשוטה, את גלוי החשיבות, המעניק להם כח לקיים את כל המצות.

עד כאן הסברנו, שתלמידי החכמים הם המוחין, נשמות אנשי הדור הם המדות והמעבר ביניהם הוא בהשפעה ישירה. כלומר, המוחין לא משפיעים שכל, אלא הם אמצעי להעביר דרכם את האמונה הפשוטה. כעת יסביר אחרת:

וזהו מה שאמר אית בני נשא [הכנוי בכל ספר הזהר], שהם בני אדם ששרשם בבחינת המדות שבכל עולם שנקרא בני נשא, והם מקבלים מבחינת המלאכים שבכל עולם, והיינו מלאכים הפנימיים [לגבי מדות, לא לגבי שכל] ששרשם מכלים החיצוניים דחב"ד, והם [המלאכים עצמם] המתבררים על ידי התלמידי חכמים ששרשם בחב"ד שבכל עולם בבחינת כלים הפנימיים והם [תלמידי החכמים] למעלה מן המלאכים.

זהו סוד עמוק מאוד כיצד מקבלות הנשמות מתלמידי חכמים. יש ממוצע בין תלמידי החכמים ובין אנשי הדור – מלאכים. אלו לא סתם מלאכים. בדרך כלל מלאכים הם גם מדות, אבל כאן המלאכים הם חיצוניות השכל לעומת תלמידי החכמים, שהם פנימיות השכל. תלמידי החכמים צריכים שיהיה להם כח לשדר מלאכים אל אנשי הדור שלהם. מלאכים אלו הם חיצוניות הכלים דחב"ד של אותו עולם [הם יכולים להיות גם גימטריאות].

נסביר יותר: אותם המלאכים צריכים בעצמם תקון ובירור מתלמידי החכמים, לא רק אנשי הדור, ואחר כך אפשר לשלוח אותם אל אנשי הדור לתקן אותם.

וזהו מה שאמר [בזהר] דאית בני נשא ששרשם בקו הימין דחסד, שהם מסטרא דמיכאל שהוא בחינת החסדים שבחכמה דבריאה [בדרך כלל מיכאל הוא כנגד חסד, אבל כאן הוא עולה לחסד שבחכמה], והם בחינת חולין דטהרה. כי כל נשמות דמדות דבי"ע הם בחינת חולין לגבי תלמידי חכמים ששרשם מחב"ד הנקרא קדש,

הכלל הוא, שמוחין בעצם הם קדש – "קדש מלה בגרמיה" – ואליו מדות הם חולין, כאשר בחולין עצמם יש מדרגות שונות. ממילא, נשמות כל דור הן בבחינת חולין, בין אם אלו חולין דבריאה, דיצירה או דעשיה. המדות כוללות את ו' הקצות שכנגד ששת ימות החול.

ומכל שכן לגבי מארי קבלה ששרשם באצילות כנ"ל. וחולין דטהרה הוא אותם [נשמות] ששרשם בקו הימין [וקשורות בתלמידי חכמים של אותו הדור] כמו חסד ונצח. וחולין דהקדש הוא כגון בשר הקדש ואינון מסטרא דגבריאל [ושתי המדרגות של ימין ושמאל נקראו] כהן ולוי,

כלומר, אלו שמצד הכהן הם בבחינת חולין דטהרה, ואילו אלו שמצד הלוי הם בבחינת חולין דהקדש. יוצא לנו סוד כמו לעתיד לבוא, בו הלוי הוא למעלה מן הכהן.

פירוש כידוע בגמרא (חולין לג, ב) שיש חולין שנעשו על טהרת הקודש, ולכן אמר שאותם ששרשם בקו השמאל שמקבלים מבחינת גבריאל, גבורה דבינה דבריאה, הם בחינת חולין שנעשו על טהרת הקודש שמאיר בהם קצת הארה מהתלמידי חכמים הנקרא קדש, יותר מאותם ששרשם בקו הימין.

מי שבצד ימין אמנם מקושר לתלמידי חכמים, אבל הוא אינו מקושר כמו אלו שמצד שמאל. הוא לא נקרא 'הקדש', אלא נקרא 'טהרה'. אבל מי שמצד שמאל  מקושר כל כך לתלמידי חכמים, הנקראים קדש, עד כדי שגם הוא נקרא על שמם.

וזה שאמר "כגון בשר קודש", פירוש שהם חולין רק שנעשו בדוגמת הקדש, לזאת מאיר בהם מעין הארה דקדש. וזהו כהן ולוי שאותם ששרשם [חסר: בקו הימין הוא בחינת כהן, ומי ששרשם בקו השמאל הוא] כדוגמת הלוים ששרשם בגבורה  כידוע.

נראה כעת את הקיצור:

יא.

שרש התלמידי חכמים שבכל עולם הוא בכלים הפנימיים דחב"ד. על ידם מתבררים מלאכים פנימיים [מלאכים של שכל] בכלים החצוניים דחב"ד שמשפיעים כח ואור האמונה הפשוטה לנשמות בני אדם ששרשם במדות שבכל עולם. התלמידי חכמים נקראו קדש, ובני נשא סתם נקראו חולין. הנשמות דקו ימין – חסד ונצח – מקבלים מסטרא דמיכאל (חסדים שבחכמה) ונקראו חולין דטהרה. הנשמות דקו שמאל – גבורה והוד – מקבלים מסטרא דגבריאל (גבורות שבבינה) ונקראו חולין דהקדש. והם בחינת כהן ולוי.

יוצא מכאן יסוד נפלא: בשביל לברר את אנשי הדור צריך תלמיד חכם לברר מלאכים. הוא צריך להיות 'רשות שדור' שלם, שיהיה לו גדוד של מלאכים.

נמצא שהמלאכים הפנימיים הם ממוצעים בין נשמות התלמידי חכמים (חב"ד) לנשמות אנשי לבב (חג"ת) ואנשי מעשה (נה"י) [נסביר את הבטויים הללו בהמשך].

מה מקור סוד זה?

וזהו "וישלח יעקב מלאכים לפניו וגו"', שדימה שעשו אחיו, ששרשו ממדות דתהו, מוכן להתברר, כמבואר בדא"ח, ולהמשיך בו כח ואור האמונה הפשוטה של קדושת ישראל.

הוא הראשון ששידר מלאכים כדי לתקן מישהו. רש"י אומר, שהיו אלו מלאכים ממש. מי היה עשו? הוא היה הדור שלו, התקון שלו, ואם היה מצליח יעקב בכך היה מביא את המשיח. על כך יש דרוש ארוך של אדמו"ר הזקן [תורה אור וישלח] ועוד דרושים, בהם מובא שיעקב חשב שעשו כבר מוכן לתקון, ולכן הוא שלח אליו מלאכים. יעקב הוא שכל ועשו הוא מדות, ועל כן עשו הוא אנשי הדור של יעקב, אלא שמדות אלו הן מדות של עולם התהו. השכל של עשו הראש שלו, הוא השכל של מעשה בראשית, ואת הראש הזה צריך לגלגל אל תוך החיק של יצחק. רואים, שאפילו הראש של עשו מגיע רק עד החיק, המדות, של יצחק. יעקב רצה לגייר את עשו, להחזיר אותו בתשובה, ואכן כתוב שעשו הוא יהודי משומד.

"לפניו" [היא מילה מיותרת בפסוק, ודורשים אותה] סוד לפני ו – לפנימיות ו מדות הלב,

יעקב רצה לשלוח את המלאכים מחיצוניות השכל שלו אל פנימיות הלב של עשו. כעת יש לנו כבר ארבע מדרגות: פנימיות השכל אלו תלמידי החכמים, חיצוניות השכל אלו המלאכים, והם נשלחים אל פנימיות הלב, המתקנת את חיצוניות הלב.

הכלל הוא: תפקיד הפנימיות, כאשר היא מאירה, הוא לברר את החיצוניות בכל מדרגה ומדרגה. לפיכך, אי אפשר לברר את חיצוניות הלב מן השכל. לשם כך צריך להיכנס אל פנימיות הלב. לכן תמיד כתוב בחסידות, שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר בפנימיות.

אם כן, הפנימיות של השכל מבררת את חיצוניות השכל, תלמידי החכמים מבררים את המלאכים שלהם. אחר כך צריך לשלוח את המלאכים "לפניו", אל פנימיות הלב של המתברר, ואזי היא יכולה לברר גם את חיצוניות הלב.

וכידוע ששרש הנשמות הוא בפנימיות המדות. ויש לומר שמלאכים אלו הם הארת אור האהבה והיראה והאמונה של תלמידי חכמים בשעת חדושם דברי תורה, שמאיר לנשמות כל המקושרים אליהם והזוכים לקבל מטוב לקחם כו', עיין באגרת הקדש כ"ז וד"ל.

אדמו"ר הזקן כותב שם, שתלמיד חכם מאיר לאנשי הדור את הרוח שלו, את המדות שלו. בפירושו של אבי הרבי, ר' לוי יצחק, לאגרת זו הוא מסביר, שאמונה כאן היא כנגד תפארת [אהבה ויראה הם חסד וגבורה, כפשוט].

קודם אמרתי בדרך צחות, כי המלאכים אותם שולח תלמיד חכם הם מעין שכלים, אמצעים כמו רמזים וגימטריאות. כעת נסביר יותר בעומק מהם המלאכים: כתוב באותה האגרת, שכאשר אותו תלמיד חכם מחדש חידושי תורה הוא עושה זאת עם כל הלב שלו. כלומר, יחד עם החידושים יש גלוי רב של אהבה, יראה ואמונה המאירים ממנו.

אם נכנס מישהו ומתרשם, הוא לא מתרשם מן החידושים עצמם, מן השכל, אלא מגלוי האהבה, היראה והאמונה באותה השעה. כך נראה לי לפרש את המושג מלאכים. גם לגבי התלמיד חכם עצמו: האהבה, היראה והאמונה שמאירים אצלו בשעת אמירת חידושי תורה הם במדרגה אחרת לגמרי מאשר כל הזמן. זהו גלוי עצום ומיוחד. אלו המלאכים שהוא שולח ומברר.

קודם אמרנו, שהכלל הוא שפנימיות מבררת חיצוניות, ושפנימיות השכל מבררת את חיצוניותו. כעת נוסיף עוד כלל: המושג בירור שייך בעצם למדות, ל-ו' קצות, שכן כל בירור שייך בדבר שעבר קודם שבירה. לכן צריך לומר, שחיצוניות השכל הנשלחת אל אנשי הדור היא בעצם מדות המיתקנות תוך כדי גלוי פנימיות המוחין.

נבהיר: כאשר תלמיד חכם מחדש חידושי תורה בפנימיות עולים תוך כדי כך כל מיני דברים בדרך ממילא כדי להתברר. כל מה שנשבר וצריך להתברר עולה בסוד העיבור אל תוך השכל כדי לקבל תקון ולהיולד מחדש. אלו ניצוצות של שם בן. אצל כל אחד, וגם אצל תלמיד חכם, יש כל מיני אהבות ויראות נפולות. ברגע שמתחילים לחדש דברי תורה, כל מיני ניצוצות של אהבות ויראות נפולות עולים אל תוך התודעה, ואפילו בלי לשים לב היא הקבלת תקון ומתבררת. זהו כח של חידושי אמת בתורה. כעת נכללת אותה אהבה באהבת ה'. אותם אהבות ויראות שהתבררו הם המלאכים אותם שולח לפנימיות הלב של הדור, כדי שהם יבררו את המדות של כל בני הדור.

עוד סוד:

מלאכים אלה הם בסוד "חש מל מל" ("חשמלים").

בין המלאכים יש סוג אחד הנקרא חשמלים. בהשגחה פרטית, כל השדור היום מיוסד על חשמל. המלאכים, שהם סוד השידור בין תלמיד חכם ואנשי דורו, הם החשמלים:

בתחלה ההארה הנ"ל [של האהבה, היראה והאמונה] טמונה בלב התלמיד חכם – בחינת "חש". כאשר נשלח אל נשמות המקושרים כו' הוא בבחינת "מל" הא' מלשון ברית מילה – בחינת "מלאך הברית" – שליח ההתקשרות [כמו בין צדיק לחסיד המקושר אליו]. כאשר מאיר בלב המקושרים כו' הוא בבחינת "מל" הב' מלשון דבור – המתקה [של לב המקושר] וד"ל.

כמו הבטוי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם". בתחלה הדברים נמצאים בתוך הלב של המשפיע. אחר כך הם יוצאים מן הלב, אבל כאשר הם נכנסים אל לב השומע הם בבחינת המתקה. זה נקרא 'שדור חשמלי', ואלו המלאכים ששלח יעקב לעשו.