..."הפר האב ולא הפר הבעל או הפר הבעל ולא הפר האב הרי זה אינו מופר". זהו מצב ביניים, ששתי רשויות תופסות בה. אצלנו, אשה זה כל המדרגות של המודעות. יש הרגשה במודעות אצל האדם שיש שתי רשויות ששולטות בו. יש לו שתי בעלויות. המצב הזה הוא המצב של בינה, מלשון בין. בין שכל לעצמו לבין התייחסות לזולת. בין שייכות לעצמו לבין התמסרות והשתייכות לזולת. לגבי הנערה בבית אביה היא מצד אחד אצל אביה ומצד שני היא כבר מאורסת לאיש. לכן הנדר פה הוא במדרגת בינה. יש פה מוסר השכל לתפקיד האמא במשפחה. כל הסוד של אמא הוא שהיא קרועה בין שתי הזדהויות: היא מזדהה עם הבעל מחד ומאידך עם הילדים. האחריות שלה מחולקת בינו לבינם. לאמא יש שני בעלים, ולכן הבעל והילדים החכמים צריכים להבין את זה, שהם רק חצי בעל הבית על האמא... כאשר היא נוטה יותר לילדים זה נקרא "האם רובצת על הבנים". לכן בשורש יש לה זיקה למדרגה של נושא הפכים שמעל למודע. מן הרדל"א.

סוד זה מבואר למטה בהערה ב. יש בפרקי אבות שלושה כתרים – כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות – וכשהם יורדים אל המוחין אז כתר כהונה מתגלה בבינה. משה רבינו, בעל כתר התורה, הוא באבא ואהרן הכהן, שעוד יומיים יחול יום הילולתו, משתייך לאמא. לכהנים יש זיקה כפולה: לה' ולישראל. זו סוגיה בגמרא אם הם 'שלוחי דידן' או 'שלוחי דרחמנא'. כלומר, יש לו זהות והשתייכות כפולה. זה המצב שמקביל אצלנו בפרשת נדרים לנערה המאורסת הנמצאת בבית אביה. זה מסביר את החומרה שיש בנערה מאורסה יותר משאר עריות [הבא עליה חייב סקילה בעוד הבא על אשת איש נידון בחנק]. היא צריכה שמירה יתירה.

הלשון בתורה על נערה בבית אביה הוא "בבית אביה בנעוריה" ואילו בנערה מאורסה בבית אביה הלשון היא הפוכה "בנעוריה בית אביה". זה שהמשמעות והלשון – וכן הגימטרייא – שווים זה אומר שהם "תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין", אלא שבבחינת החכמה [נערה סתם] מופיע בית אביה קודם כעיקר והנעורים טפלים לו, ואילו בימי האירוסין זה להיפך. זה פשט גמור, התומך בהסבר חז"ל להגדרת המצבים בפרשה. ברגע שהיא מאורסת נעשה בית אביה טפל להרגשה הנפשית ולבעלות שלה בעת שהיא מאורסת. בקבלה התכללות זו נקראת "הבן בחכמה" ו"חכם בבינה".