פרק ו

כאשר היא ברשות האב נדרה שייך לאב והוא המפר אותו. לכן במצב זה הנדר עצמו הוא בבחינת אבא. כאן היא ברשות בעלה, והוא המפר לה את נדריה, ולכן הנדר הוא בבחינת ו שבשם הוי'. לגבי מעמד פרנסה שמגיע לאשה בנישואיה אומרים חז"ל ש"עולה עמו ואינה יורדת עמו". כלומר, אם היא רגילה למעמד יותר גבוה הוא חייב לספק לה את מה שרגילה, ואילו אם הוא במעמד כלכלי גבוה יותר היא ולה לרמה שלו. לנערה בבית אביה אין עליה אליו, אלא היא מזוהה עמו לחלוטין. להיפך, איך שהיא מורגלת בבית זה היא עצמה. היא והאבא זה אותו הדבר ממש. זה בטול מוחלט. אבל בעת הנישואין היא יוצאת מן הטבע הראשון ונכנסת לטבע שני של הבעל. במעבר הזה זו עליה ולא ירידה. היא צריכה להרגיש התעלות. האשה בפני עצמה היא דיבור, והדיבור עולה להזדהות ולהתכלל עם הרגש שבלב. נדר במצב זה הוא נדר של התעלות. הנדר הטוב והרצוי במדרגה זו זה נדר על מנת לתקן את המדות, שהדיבור יביע נכון את המידות.