כעת נעשה סיכום של כל השער, על ידי הקבלת הענינים שלמדנו בו ל-ז הספירות התחתונות. יש כאן ז נקודות, כללים, בהקדמה השניה לספר.

נחזור על הנקודות. ההקדמה הראשונה היתה על ענין המשל. הענין השני היה ה"רצוא" ו"שוב" של הלמוד, שאתה לא יכול להבין את הכל מיד, אלא אתה צריך להתקדם ולחזור. הלמוד צריך להיות חי והחיות של הלמוד היא על ידי "רצוא" ו"שוב". הדבר השלישי היה המוגש 'העלם' ו'גלוי'. הדבר הרביעי היה המושג "התלבשות". הדבר החמישי היה דרגות של התבוננות במילה אחת שמודגשת בכל רמות ההתבוננות – תקון, צרוף, מאמר, מכלול, חשבון –  ובעיקר למה החשבון של המילה נקרא 'עליה'. הדבר הששי היה המושג 'בחינה', למה אומרים ש'זה בחינת זה'. הדבר האחרון היה כל מערכת המספרים, שלמדנו כעת, כנגד ארבעה עולמות אבי"ע.

כעת נקביל אותן כנגד הספירות:

חסד                                                   גבורה

משל "מבשרי אחזה אלוה"                           חיות ב"רצוא" ו"שוב"

תפארת

"העלם" ו"גלוי"

נצח                                                    הוד

"התלבשות"                                       עלית המספר

יסוד

בחינות

מלכות

גימטריה

נסביר: המטרה של המשל היא דבקות – "מבשרי אחזה אלוה". המשל הוא מה שמדביק את האדם עם ה', בבחינת "אדמה לעליון". זה חסד. זה שה' ברא את העולם שכל דבר בו הוא משל אליו וממילא ניתן על ידו להידבק בו – זה חסד. על זה נאמר "עולם חסד יבנה". החסד שיש בעולם הוא שהאדם, ודרכו כל העולם כולו, הוא משל אל הנמשל.

זה שאני לא יכול לדעת את הכל ברגע הראשון, וממילא אני צריך תנועה תמידית של "רצוא" ו"שוב", זו חיות של גבורה. כתוב, שחיות של אדם שייכת לגבורה. זה להשתדל להסתלק, וחוזר חלילה. עצם הדבר שאני לא יכול לדעת, ושבנין הקדושה נבנה לאט-לאט ולא בפעם אחת, זה צמצום ועצירה של גבורה. "תפסת מרובה לא תפסת", אבל צריך להתקדם. הנקודה הראשונה אמרה שאתה יכול להידבק בה' על ידי סוד המשל וההתבוננות בו, וגם שם הזכרנו שבלי הכנעה כל ההתבוננות תהיה דמיון שוא, ובכל זאת העיקר בה היה הדבקות על ידי המשל. ואילו הנקודה השניה בא הצמצום של זה, שאתה לא יכול להבין שום דבר תיכף ומיד. העבודה היא רבה, לא בשנה אחת, ו"מעט מעט אגרשנו בפניך פן תרבה עליך חית השדה".

הנקודה השלישית היתה "העלם" ו"גלוי", וזה שייך אל התפארת. על התפארת כתוב שיש בה שליש עליון נעלם ושני-שליש גלויים. זה נקרא 'חסדים מכוסים' ו'חסדים מגולים'. זה סוד חש-מל. השליש העליון של התפארת מכוסה, וזה נקרא חש, ואילו שני-שליש המגולים הם מל מל.

הנקודה הרביעית היתה המושג "התלבשות" וזהו מושג ששייך לנצח. כתוב בזהר "איהו בנצח", והכוונה היא שהוא מתלבש בנצח. יש לכך בקבלה שני פרושים: או שהתפארת – כללות פרצוף זעיר אנפין – מתלבשת בתוך הנצח בעת היחוד, או שבשעת היחוד פרצוף זעיר אנפין מלביש את הנצח של פרצוף אריך אנפין. רגל ימין של אריך אנפין מתלבשת, כביכול, בתוך פרצוף זעיר אנפין. הנצח מתאר בעיקר את הירידה שיש בהתלבשות, בעוד שהעליה שיש בהתלבשות שייכת אל ההוד. זה שאחד מתלבש בתוך השני, כנשמה בתוך גוף, זה נקרא "איהו בנצח".

הנקודה החמישית היא בדיוק להיפך, זו עלית ההוד. המספר הוא המלכות ומה שהמספר עולה זו בחינת "איהי בהוד". עלית העולמות היא תקון ההוד.

הנקודה הששית – השוואת שני דברים, שתי בחינות – שייכת ליסוד. יסוד הוא בבחינת סוד, שהאחד הוא סוד השני. זה תקון הברית, ולכן הבאנו את הפסוק "אזן מלין תבן" שהוא ראשי תבות אמת, פנימיות הברית. ההקשבה הפנימית שיש במציאת הבחינה הדומה, שיש בה תקון הברית, היא בחינת "שאול מרחובות הנהר".

לבסוף, הבחינה השביעית שלמדנו היום היא מערכות המספר, והיא כנגד המלכות.

זה היה בקצור מאד להסביר את הסדר של ההקדמות הכלליות להבין את הסגנון של החסידות בכלל, ושל הספר הזה בפרט.