נגנו 'לכתחילה אריבער'

הגענו לפרק ג, [חסר השעור על פרק ב] שהוא סיכום של כל מה שלמדנו פרקים הקודמים:

פרק ג

מכל הנ"ל מובן הטעם שבהתבוננות נקט אדמו"ר הזקן "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב", ובאמונה נקט "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה".

הסברנו, שהמדרגה השלשית שבאמונה – "לית אתר פנוי מיניה" – זה השיא של מדרגת ה"שוב" מלמעלה למטה, בעוד המדרגה השלישית שבהתבוננות – "כולא קמיה כלא חשיב" – היא שיא ה"רצוא". מהות האמונה היא להמחיש את האלקות למטה בכל מצב. 'אתר' הוא המקום בנפש, כמו שהסברנו. מה שאין כן בהתבוננות, ששיאה הוא ב"כולא קמיה". צריך את שניהם, את "ה' הוא הכל" של ההתבוננות, שאין דבר שמחוץ לה', ואת "הכל הוא ה'", של האמונה הפשוטה, שאפילו מצב שמוגדר דמיוני וחולני – לא יתכן שום מצב ללא מציאות ה'.

הסברנו, שמקור של ה"רצוא" הוא הבינה, ההתבוננות, והמקור של ה"שוב" הוא בחכמה. לכן כתוב בתניא שהפנימיות של החכמה היא האמונה – "אף חכמתי עמדה לי" שחז"ל דרשו "תורה שלמדתי באף – במצב הכי קשה של חרון אף – היא עמדה לי". אז צריכה החכמה לעמוד לי כדי להחדיר את האלוקות בתוך המצב הקשה.

הסברנו בפעם הקודמת, את שתי התועות הללו, ששתיהן הן תנועות של "אור המאיר לעצמו", בעזרת משל מן הבעש"ט על בן מלך שהתרחק וחוזר אל אביו. לאחר שעובר את כל המכשולים ומגיע אל אביו הוא פונה לאחור ואז הוא רואה בבת אחת את כל המכשולים שהיו בדרכו אל אביו חזרה כמישור. לענינינו, אלו שתי מדרגות באור העצמי. יש מה שהוא משתוקק לחזור אל מקורו, ויש שכאשר הוא כבר נדבק במקורו לאחר שהגיע הוא בעצמו פונה ורואה את כל המציאות כמציאות אלוקות פשוטה. זה רגע של אמונה שמאיר. קודם הוא מאיר לעצמו ורוצה לברוח מן המציאות וכעת הוא בעצמו פונה לראות את המציאות כמציאות אלוקית. אלו הבינה והחכמה.

אם כן, הגענו לכך ש"ממלא כל עלמין" זה כנגד המלכות, ה תתאה שבשם, "סובב כל עלמין" זו האות ו שבשם, השראת המדות על גבי המלכות בפועלת ההתהוות התמידית של העולמות שעיקרה על ידי הסובב. בלשון הקבלה נקרא מוחין דז"א, ובלשון הרמב"ם זה מה שהקב"ה "יודע את כל הנמצאים". זו המחשבה של ה' שחובקת את כל המציאות ומהווה אותו בכך, בעוד שוא ה"ממלא כל עלמין" הוא בבחינת הדבור של ה'. אלו שתי מדרגות של "הנגלות" – מדרגה אחת גלויה ומדרגה שניה נסתרת שנגלית על ידי הזדקקות הנבראים אליה.

שתי המדרגות הנסתרות של ה"אור המאיר לעצמו" הן "לית אתר פנוי מיניה" ו"כולא קמיה כלא חשיב". זה ה"רצוא ושוב" שבתוך האור המאיר לעצמו, וזה שייך רק ליהודי. שתי התחתונות שייכות, במדה מסוימת, גם לאינו-יהודי, לפחות מבחינה חיצונית. בעיקר הן שייכות לנו – "והנגלות לנו" ו"תורה ציוה לנו משה" – אבל גם לגוי יש אפשרות לראות אותן דרכנו וללמוד מהן. זה כל הענין של הפצת המעינות גם לאומות העולם, אבל "הנסתרות לה' אלקנו". זו האלוקות שאצל ה' אבל שייכת גם אלינו, זו האלוקות שמתגלה אלינו.

זה הסיכום של ארבעת המדרגות שראינו עד כאן.

בשתי המדרגות הנגלות ("וה-נגלות" כנ"ל) האמונה וההתבוננות שוות. בהתבוננות, החדוש העיקרי הוא במדרגה הנסתרת שבה [ש"כולא קמיה כלא חשיב"] – יכולת הנפש האלקית שבישראל להשיג, "כשמתבונן ומעמיק מאד" [והדגש הוא על המילה מאד], בבחינת "רצוא", את הבטול האמיתי של כל העולמות ([ויותר מזה] וכן הארת האור האלקי שמהוה, מחיה ומקיים אותם) בעצם האור האלקי המאיר לעצמו, כביכול. באמונה, החדוש העיקרי הוא גלוי ה"איתן" שבנשמה, היינו האמונה האיתנה ש"לית אתר פנוי מיניה" – "מיניה" ממש.

חסרות כמה דקות בהקלטה