נגנו נגון

בפעם הקודמת למדנו על שלשת המדרגות הכנעה, הבדלה, המתקה ולמעלה משלשתם – עצמות. עצמות היא גלוי העצם והתכללות בו, שבלשון הזהר נקראת "לאשתאבא בגופא דמלכא". המתקה היא השראת אור האלוקות. הבדלה זה להבדיל בין קדש לחול שהיא עבודת הנשמות הקשורה בתורה. תורה היא סוד החבל המקשר בין שרש הנשמה וביו הארתה המתלבשת בגוף, והעבודה שלו היא לצור קשר בין הנשמות. הכנעה היא עבודת האדם ביחס לנפש הבהמית, ביחס ל'אני' הטבעי, שלו. זה בטול היש הנפרד. מה מתבטל הוא הכובד שמכביד ומושך לכיוון מטה, וכאשר הוא מתבטל יכולים העולמות לעלות למעלה. זה נקרא 'עלית העולמות' על ידי בטול היש.

ככל שמבטלים את היש כך פועלים את עלית העולמות. ככל שמגלים את הפנימיות של הנשמות – את חוט ההתקשרות שביניהם – כך פועלים יותר הבדלה, להורות את הדרך בין הקדש ובין החול. כאשר האלוקות מתגלה האור ממתיק את הדינים – להרגיש איך כל מה שה' עושה זה לטובה ואין רע. להרגיש עולם הבא בעולם הזה, שהכל זה טוב ושפע של אור, זה המתקה, בעוד שלהרגיש שאתה נכלל בה' זה משהו אחר, זה עצמות. בהמתקה יש השראה גדולה של אור ה', שבתוכה אתה נמשך אליו. זה נקרא 'אהבה רבה', שהוא חי בתוך האור, אבל זה לא להיכלל לגמרי בתוך העצמות – "לאשתאבא בגופא דמלכא". זו כבר המדרגה הרביעית שכנגד האות י שבשם הוי' ב"ה.

הפרק הבא הוא פרק של רמזים:

פרק ו

עצמות המתקה הבדלה הכנעה עולה בן פעמים הוי' ב"ה, [שהוא עולה גם ל-] ב פעמים הוי' ב"ה ברבוע כללי

מה זה מלמד אותנו? פעמיים רבוע זה אומר שיש רבוע שלם (26²) למעלה ורבוע שלם (26²) למטה. אנחנו יודעים שבשם הוי' יש שתי מדרגות:  יש אותיות יה למעלה, שזה יחודא עילאה, ויש אותיות וה למטה, שזה יחודא תתאה. למדנו בעבר מאמר של ר' הלל בו הוא מסביר שבכל אחד מהם יש את כל שם הוי' המלא. בלשון הקבלה: שם הוי' המלא שבתוך אותיות יה הוא אבא ואמא עילאין, ישראל סבא ותבונה. שם הוי' המלא של אותיות וה הוא ישראל ולאה, יעקב ורחל.

נפרט: אותיות יה שבשם הם חכמה ובינה, ובמערכת הפרצופים הם פרצופי אבא ואמא. אבל בחלוקה יותר מפורטת כל פרצוף מתחלק לשנים: אבא מתחלק לאבא עילאה ולישראל סבא, כנגד אותיות י ו-ו שבשם, ואמא מתחלקת לאמא עילאה ותבונה, כנגד אותיות ה עילאה ו-ה תתאה שבשם. זה שם הוי' היוצא מאותיות יה. אותו הדבר באותיות וה שבשם: סתם וה זה מדות ודבור [אותיות המביעות את הדבור], אבל כשהם מתחלקים אז יש שכל של המדות, שזה פרצוף ישראל – אותיות לי ראש, ויש אותיות המחשבה המביעות את השכל הפנימי, שזה פרצוף לאה.

חסרים כמה משפטים

...עם נטיה שכלית לאיזו מדה שהיא, להקל או להחמיר. מוסבר בחסידות, שזה שבית שמאי מחמירים ובית הלל מקילים זה לא רגש בלב, זו נטיה בתוך השכל לכאן או לכאן. זה נקרא ישראל סבא ותבונה, שהם אותיות וה שבשכל. עצם הנטיה היא פרצוף ישראל סבא והבעת נטיה לעצמו, התפיסה והקליטה, היא פרצוף תבונה. אבל שכל שמופשט לגמרי, למעלה מכל נטיה שהיא, הם פרצופי אבא ואמא עילאין – אותיות יה שבאותיות יה.

זו ההתכללות הכפולה שיש בשני חצאי שם הוי', וזה:

(בסוד "ביה הוי'" [שבתוך אותיות יה יש שם הוי' שלם], שלמות שם הוי' ב"ה בשתי אותיות יה הכוללות [שזה אבא ואמא עילאין, ישראל סבא ותבונה], וכן יש שלמות שם הוי' ב"ה בשתי אותיות וה הכוללות [שזה ישראל ולאה, יעקב ורחל]).

וכל זה רמוז בסכום ארבעת המדרגות הכנעה הבדלה המתקה עצמות. שוב, מה ההבדל בין עצמות להמתקה? המתקה זה שאור ה' מאיר עליך, וכשאור ה' מאיר עליך זה פועל המתקת דינים, שאתה רואה איך "אך טוב וחסד ירדפוני", ואילו עצמות זה שאתה נשאב ונכלל בתוך ה'. לכן הם זוג, זוג של למעלה. גם הכנעה הבדלה הם זוג, זוג של למטה. הבדלה היא תקון המציאות מצד התגלות הארת הנשמה כמו שהיא מלובשת בתוך הגוף, באמצעות חבל התקשרות מלמעלה, שזה נקרא "התלבשות", ויש שאתה עסוק בתקון הנפש החיצונית שלך, שזו עבודת ההכנעה.

את הרמז של פַּעֲמָיִם שם הוי' אפשר לדרוש על הפסוק "הוי' | הוי'" שלפני יג מדות הרחמים, שבין שתי שמות הוי' יש 'פסיק טעמא בגויה'. בדרך כלל מוסבר בחסידות שהפסיק הוא הצמצום הראשון, שמפסיק בין אור אין סוף שלפני הצמצום לבין אור אין סוף שלאחר הצמצום. זה בדיוק מה שיוצא כאן, וכמו שנסביר בפרק הבא, ששרש מדרגת ההבדלה – התלבשות הארת הנשמה בתוך הגוף – הוא באור הקו שבוקע לתוך החלל שנוצר על ידי הצמצום, ושרש ההכנעה זה מציאות כל העולמות. אם כן, הבדלה והכנעה הם כללות שם הוי' השני שלאחר הצמצום, ואילו שתי המדרגות העליות – המתקה וגלוי העצם – הן שם הוי' הראשון שלפני הצמצום.