נגנו ניגון

פרק יא

והנה ידוע ש"עולמות, נשמות, אלהות" הם כנגד "השתלשלות, התלבשות, השראה" בלשון ספר התניא וחסידות חב"ד בכלל (כמבואר בארוכה בספר "מאמר השפלות והשמחה" להרב הצדיק ר' יצחק אייזיק מהומיל זצ"ל).

זהו ספר גדול ועמוק של ר' אייזיק, שכולו בא להסביר את ענין השפלות והשמחה, ושם הוא אומר בפרוש שבלשון ספר התניא הכל בנוי על שלשה לשונות אלו, והוא מקביל אותן למה שהבעש"ט קורא "עולמות נשמות אלקות" או בעבודה "הכנעה הבדלה המתקה". בחסידות לפעמים נקראות שלשת בחינות אלו "אור, חיות, כח", כמו בהגהה שבסוף שער היחוד והאמונה. 'אור' מתאר "השראה", 'חיות' היא "התלבשות" ו'כח' היא בחינת "השתלשלות". 'כח' הוא בחינת כלים, 'חיות' היא בחינת נצוצות, 'אור' היא בחינת אורות, וכן "עבור יניקה ומוחין", וכן הלאה. למרות זאת, שלשת הלשונות "השתלשלות התלבשות הראה" כוללות את כל ספר התניא.

במיוחד מסביר אותם האדמו"ר הזקן בפרק נא. מקובל אצל חסידים, שעיקר ההשכלה שבספר התניא נמצאת בשלשת הפרקים האחרונים, פרקים נא-נג, כאשר עיקר הנושא בפרקים הללו הוא נושא ה"השראה" – השראת אלוקות. בכללות, ספר התניא מחולק לשלשה חלקים. כל ההגדרות של הספר, מיהו בינוני או צדיק או רשע, שכתובות ב-יב הפרקים הראשונים של הספר [אותם נוהגים חסידים לשנן בעל פה], שייכות בעיקר למדרגת ה"השתלשלות". עיקר העבודה של הספר, שמתחילה מפרק יח (על אהבה ויראה) או מפרק כו (על השמחה), זו מדרגה של 'חיות', של 'נשמות'. אם אתה רוצה לעשות שעור בספר התני, שעור עם הרבה חיות – זה בפרקים האמצעיים שלו. חלק עם עומק העבודה הכי גדול הוא מפרק כו עד פרק לד. זה הלב של הספר [לב קצת יותר גדול מפרק לב]. שיא העבודה שבספר נמצאת בפרק נ – שער ה-נ – בה הוא מתאר מדרגה של אהבה שעליה הוא אומר שאי-אפשר בכלל לתאר אותה,  רק "כל משכיל ישכיל על דבר אמת". אחר כך, בפרק נא הוא מתחיל עם ענין ה"השראה" שבספר. זה עיקר המוחין של הספר, ומוחין זה גלוי אלוקות, גלוי ההשראה.

כל זה הקדמה כללית למה שנראה כעת:

בספר התניא פרק נא מבואר שבחינת השראה היינו ראשית התגלות הנשמה בכללות במח,

מה זה בגוף השראה? שראשית ההתגלות האלוקות היא במח. זה המשל שלו להשראת האלוקות וגלויה בקדש הקדשים. ההשראה של הנשמה היא במח, ומן המח היא מתפשטת אל כל הגוף.

מה שאין כן הנשמה עצמה נמצאת בהשואה אמיתית בכל הגוף כו',

עצם הנשמה אינה ההשראה שלה, והיא נמצאת בכל הגוף. עצם הנשמה אינה במח יותר מאשר במקום אחר, אבל ראשית ההתגלות שכוללת את כל מה שיתגלה אחר כך בגוף בפרטיות, היא נקראת השראה והיא מתגלה קודם כל במח.

יוצא לנו, שיש שתי מדרגות: יש השראת אלוקות ויש משהו מעל זה – יש אלוה.

והוא למעלה מבחינת השראה עיי"ש.

וזה ברור למי שקורא את דברי ספר התניא, שמה שהנשמה שורה בכל הגוף בשוה זה הרבה למעלה ממה שהיא שורה קודם כל במח.

חסר קצת

...והוא נמצא בפרטי פרטיות בכל אבר ואבר, כמו כח הראיה בעין או כח השמיעה באוזן. הכל זה גלוי מהרצון שבנפש, אבל דוקא כאן במשל של התניא יש חמש מערכות. בכל הציורים שלמדנו עד היום בשער הזה לא דברנו על קוצו של י, ודוקא כאן יש.

נמצא, לפי זה, שסוד שם הוי' ב"ה הוא

קוצו של     י        שרש הנשמה למעלה

י    הארת הנשמה עצמה שנמצאת בכל אברי הגוף בהשואה

ה   השראה – ראשית התגלות הנשמה בכללות במח

ו    התלבשות – גלוי הנשמה בלב דפליג לכל שייפין

ה   השתלשלות – גלוי הנשמה בכל אבר ואבר בפרט

לפי זה, יש הסבר עמוק מה זה שיש לאדם גלוי של "מוחין דאבא". זה גלוי של השואה האמיתית בכל מקום בשוה. בפרק אחר בספר הזה (שער אור אין סוף) הסברנו שגלוי מוחין דאבא הוא ש"לית אתר פנוי מיניה", בעוד מוחין דאמא הוא גלוי ש"כולא קמיה כלא חשיב". גלוי של מוחין דאמא מתגלה במח, אבל מוחין דאבא זה יותר מזה.

במדרגת האות ו שבשם, גלוי האלקות בתוך הלב, נקרא הלב "פליג לכל שייפין". תפקיד הלב הוא לחלק את גלוי האלוקות שמתגלה במח אל כל האברים. בלב עצמו מורגש צרוף אותיות. מצד ההשראה שבמח יש גלוי של ה"אור העולה על כולנה", אבל בלב יש כח של צרוף נשמות יחד, כח שמחלק את גלוי האלוקות לכל נשמה ונשמה לפי הראוי לה. שוב, כאשר מצרפים יהודים יחד מתגלה פתאום הכח שמחלק את גלוי האלוקות לכל אחד ואחד בפרט. מה שאין כן במח, בו מאיר גלוי האלוקות לכולם ביחד, בדרך של אור מקיף. זה נקרא בחינת "התלבשות", שהלב מתלבש בתוך הכל ומרגיש אותו ומחלק לו את השפע.

לבסוף, "השתלשלות" היא גלוי כל כח וכח בכל אבר ואבר בפרטיות – כח הראיה בעין וכו'.

חמש המדרגות הללו בנשמה הם כנגד קדם, תחלה, ראש, תוך סוף:

והוא על דרך הידוע בסוד שם הוי' ב"ה:

קוצו של    י      קדם

י   תחלה

ה  ראש

ו   תוך

ה  סוף

עיקר החידוש כאן הוא שהחכמה אינה במח, כמו ב"פתח אליהו" – "חכמה מוחא", אלא הבינה במח. ממילא הלב הוא באות ו שבשם ואילו הכבד, שזה התלבשות באברים בפרט, הוא באות ה תתאה שבשם.

בקבלה מוסבר תמיד שאותיות הוה שבשם הן כנגד ראש-תוך-סוף, ואילו המדרגות של קדם ותחלה זה כבר חידוש של החסידות. תחלה היא מה שעצם הנשמה נמצא בכל מקום, בהשואה, ואילו קדם הוא השרש למעלה שלא יורד בכלל.

סוף תוך ראש ר"ת סתר,

תשימו לב, שבתוך המילה תוך יש שם הוי' [26], בתוך המילה סוף יש שם אלקים [86] ובתוך המילה ראש יש שלש פעמים וחצי שם אלקים [301].

ושאר האותיות: קדם תחלה ראש תוך סוף עולות אלף, הכל בסוד "אסתר מן התורה" וד"ל.

הפרוש הכי חשוב לשם אסתר הוא דברי חז"ל: "אסתר מן התורה מנין? שנאמר 'ואנכי אסתר אסתיר פני ביום ההוא'". האות א במילה אסתר היא הסתר הפנים של ה'. אלף האורות מסתתרים המרומזים באות הזו נמצאים בתוך הסתר, וההסתר הוא שלשת העולמות התחתונים בי"ע – הסוף-תוך-ראש במערכת שלנו.

כתוב שאסתר הוא שם כללי לכל המדרגות של הנשמה. אסתר המלכה, יותר מכל נשמה אחרת, היא כללות נשמות ישראל. בלשון החסידות זה מה שנקרא בכל מקום 'כנסת ישראל'. לפי זה, יש בנשמת אסתר את כל חמשת המדרגות של הנשמה. כתוב, שאסתר היא בחינת שרה אמנו שחיה קכז שנים וגם אסתר מלכה על קכז מדינות. כולנו באים משרה וכולנו כלולים בנשמת אסתר המלכה.

לחיים לחיים!