הקדמה    

אנו לומדים את שער 'אורות וכלים' בספר 'סוד הוי' ליראיו'. אורות וכלים הם שני מושגי יסוד המהוים הקדמה חשובה לכל מושגי הקבלה והחסידות. הדבר פשוט הוא, שהשומע מושגים אלו מזהה בדרך כלל את האורות בתור חויה רוחנית, ואילו את הכלים מזהה השומע בתור יכולת הגוף והנפש המוגבלת המלובשת בתוך הגוף להכיל את החויה, לעכל אותה, ולהמשיך אותה כדי שתפעל את פעולתה הרצויה. כדי שיבואו האורות לידי בטוי צריכים להמצא כלים מתאימים להכיל אותם, לגלותם ולהמשיך כל אור ואור למקומו.

אור וכלי הם המושגים היסודיים ביותר בכתבי האריז"ל:

תחלת הכל היה אור האין סוף פשוט ואין דבר פנוי ממנו. וכשעלה ברצונו לברוא העולמות שיכירו גדולתו צמצם עצמו ונשאר מקום חלל בנקודה האמצעית שבו ובמקום ההוא האציל כל העולמות. והצמצום הוא שרש הדין, ומהרשימו נתהוו הכלים. אח"כ המשיך קו אחד של אור – הוא סוד הרחמים, ועל ידו נתהוו עגולים ויושר די"ב פרצופי אדם קדמון וי"ב פרצופי אבי"ע – אצילות בריאה יצירה עשיה[1].

עולמות אבי"ע – הגדרת עולם

בכל ספירה וספירה ובכל עולם ועולם מארבעה העולמות אבי"ע – אצילות, בריאה, יצירה, עשיה – ישנם אורות וכלים. במדרגות שלמעלה מעולם האצילות ישנם אורות ללא כלים, אך מן האצילות ולמטה ישנם כבר אורות וכלים בכל מקום.

עולם האצילות הוא העולם הראשון בו יש לכל אור כלי משלו. הכלי מעלים במידה מסוימת את האור ודוקא על ידי כך מתאפשר לאור לבוא לידי בטוי. אם כן, המצאות של אורות וכלים היא המגדירה עולם.

בעולם האצילות הראשון, עולם התהו שלא החזיק מעמד ונשבר, היו הכלים מועטים וקטנים מדי, ואילו האורות היו גדולים ורבים מדי, באיכות ובכמות. לכן הם שברו את הכלים. מאותו עולם התהו שנשבר, שנקרא גם עולם הנקודים, מתחילה מציאות של כלים.

ההויה הראשונה שנאצלה מן האור הראשון שבקע והתגלה בתוך חלל הצמצום הראשון נקראה 'אדם קדמון'. 'אדם הקדמון' הוא הפרצוף הראשון, או מערכת אורות, שמתגלה לאחר התעלמות אור האין סוף. 'אדם קדמון' נקרא מאציל לגבי עולם האצילות, וכן לגבי שלשת העולמות התחתונים בי"ע. כל מה שמאציל 'אדם קדמון' כלול מאורות וכלים.

האצילות הראשונה שהאציל 'אדם קדמון' נקראת עולם העקודים, בו יש אומנם עשרה אורות אך רק כלי אחד בו עקודים האורות כולם. אחריו בא עולם הנקודים, בו ישנו כבר כלי מיוחד לכל אור ואור, אך כאמור הכלים בו מועטים והאורות מרובים, ולכן אין הכלים מסוגלים להחזיק את האורות, והם נשברים. לבסוף בא עולם האצילות המתוקן, בו יש לכל אור כלי רחב, ואפילו פרצוף שלם עם כלים מיוחדים לכל אור ואור. ממילא הוא מתקיים לעד בבחינת נצח סלה ועד. אחריו באים העולמות התחתונים בי"ע, בהם קיימת הרגשת עצמם כ'יש נפרד'.

כאמור, לכל עולם ישנה מערכת של אורות וכלים. אם כן, לכל דבר – נאצל, נברא, נוצר ונעשה – ישנם אורות וכלים. בדרך כלל ישנם שני סוגים של אור – אור מקיף, ואור פנימי: האור המקיף מרחף למעלה מסביב לכלי, ואינו נכנס לתוכו. למרות זאת, הוא מתייחס אל האור שבכלי וגם שומר אותו. האור הפנימי נכנס ממש, חי ומחיה את הכלי בפנימיות.

סוד שם הוי'

כאמור, בכל מקום בעולמות יש אורות וכלים. אנו נלמד בהמשך שהיחס בין הכלים לבין האורות הוא כיחס העולמות בינם לבין עצמם, על פי היחס היסודי ביותר שבין ארבע אותיות שם הוי'. כלומר, יחס הכלי לאור הפנימי ולאור המקיף ולעצמות הוא כיחס עולם העשיה לעולם היצירה ולעולם הבריאה ולעולם האצילות, שהוא כיחס היסודי שבין ארבע אותיות שם הוי'.

כידוע, ספר זה כולל חמישים שערים העוסקים כולם בהקבלת כל דבר וענין, בתורה ובעולם בכלל, אל ארבע אותיות שם הוי'. סוד שם הוי', הנקרא בפי חז"ל "שם בן ד'"[2] על שם ארבע אותיותיו, הוא הסוד הכולל את כל סודות התורה. מערכת עשר הספירות הוא הדבר הראשון אותו אנו מקבילים אל ארבע אותיות שם הוי', ואחרי כן באים ארבעה העולמות אבי"ע.

מבואר בכתבי האריז"ל[3] שבכל עולם כלולים ונמצאים כל העולמות: אצילות שבאצילות, בריאה שבאצילות, יצירה שבאצילות, עשיה שבאצילות. כך בכל עולם ועולם ישנה התכללות של מערכת העולמות כולה. בשער שלפננינו אנו רוצים להסביר, שהיחס בין האורות ובין הכלים הוא כיחס היסודי שבין העולמות לבין ארבע אותיות שם הוי'. מתוך כך נבין הקבלות שונות, שיש להן השלכות לעבודת ה' ולתקון הנפש. זו דרכה של החסידות: לאחר שמבינים ומשכילים דבר עמוק משתדלים לתרגמו לעבודת הנפש.

עד כאן הקדמנו הקדמה קצרה, ומכאן ואילך נקרא ונסביר את פרקי השער.