פרק ה

בילה 'ויודע' מרומזרת הפעולה של ה' ואילו במילה האחרונה – 'הכל' – זה כבר הדבר שאותו ה' יודע. זה המציאות ממש, ולא ידיעת ה' את המציאות.

הכל: המלכות היא שרש "הכל" (אותיות "כלה" – מלכות, כנסת ישראל, ה,כלה" של שיר השירים), "כח הפועל בנפעל",

זה לא שהמלכות היא העולמות התחתונים. אסור לקצץ בנטיעות. אז למה 'הכל', המציאות, זו המלכות? המלכות מכונה 'הכל' על שם "כח הפועל בנפעל, על שם היותה הממלא כל עלמין שמהווה ומחיה ומקיים את כל המציאות. כתוב בתניא שבתורה חלק הנגלה הוא מעץ הדעת טוב ורע, והוא שואל כיצד? הרי התורה היא עץ החיים, ואיך אפשר לומר עליה כך? אלא זה על שם שהיא יורדת להתלבש ולדון בכל הדינים של טוב ורע – לגמרי מתיחדת עם הטוב והרע – לכן היא נקראת כל שמו עץ הדעת טוב ורע, למרות שמצד עצמה היא ודאי עץ החיים. מזה רואים שכשהעליון יורד ומתלבש בתחתון הוא נקרא על שמו, ולכן המלכות שיורדת להוות ולהחיות את התחתונים נקראת על שמם 'הכל', וזה נקרא "כח הפועל בנפעל".

וכל דבר נברא ונוצר ונעשה [כתוב שכל מין שבעולם – חי צומח או דומם] חקוק וקשור בשרשו העליון שבמלכות שמים [במלכות דאצילות. יש גם שרש יותר למעלה, אבל קודם כל מושרש שם] – ה תתאה שבשם. המלכות, דוקא, יורדת להוות את העולמות התחתונים בי"ע, להחיותם ולקיימם תמיד, בסוד "מלכותך מלכות כל עולמים". הכל עולה סכום כל המספרים מ-א עד י – "סופא דכל דרגין";

זה המשולש של י, כמו ששכינה היא סכום הריבועים מ-א עד י. כתוב בזהר ישי קשר בין כלה לשכינה. שכינה עצמה עולה ז פעמים כלה, כמו שבע הברכות שמברכים את הכלה.

במספר ימות השנה יש שש אפשרויות: הכי קצרה היא בעלת שנג ימים והכי ארוכה היא בעלת שפה ימים, בשנה מעוברת. שפה עולה שכינה, והיא האפשרות היחידה מבין שש האפשרויות שמתחלקת ל-ז. כלומר, היא היחידה שראש השנה שלה יחול באותו יום בשבוע שיחול בו ראש השנה הבא. יש בה מספר שלם של שבועות. כמה? יש כלה שבתות בשכינה ימים. כלה היא המשולש של י ושכינה היא הפירמידה של י. למה זה כך? כתוב בזהר שזה בגלל שהיא מלכות, והמלכות כוללת את הכל, כל ה-י ספירות שלפניה, ומקבלת מהם. על פי פשט,  היא נקראת 'הכל' על שם המציאות שהיא מחיה כמו שהסברנו, אבל בפנימיות היא נקראת כך על שם שהיא כוללת את מה שלמעלה ממנה, וזה מתגלה ברמז המספרי. שני הפירושים תלויים זה בזה: כיוון שהיא כוללת וחותמת את הכל, את כל עולם האצילות בבחינת "סופא דכל דרגין", היא זו שמסוגלת לרדת ולהוות את המציאות התחתונה, עד כדי שנקראת על שמה. לפירוש הראשון היא נקראת 'הכל' ואילו לפירוש השני היא נקראת כלה [מה שהיסוד נקרא כולל – כל עולה י פעמים ה – זה שהוא כולל בתוכו את כל החסדים שמתפשטים אילו, ואילו המלכות נקראת 'חותם בתוך חותם', כולל ב. הכולל הראשון, היסוד, נקרא כולל פרטי והמלכות היא כולל כללי].

ו"נעוץ סופן בתחילתן" ב-י של יחיד – שרש עשר ספירות כנ"ל.

מתחיל עם י של המילה 'יחיד' ומסתיים במשולש של י במילה 'הכל'. כתוב בקבלה שיש גם במדרגת יחיד עשר ספירות גנוזות.