פרק ו

אחרי שהסברנו כל מילה בפני עצמה אפשר להתיחס לכל המשפט בשלמותו:

ב"יחיד הוא ויודע הכל" יש יה אותיות. הכל עולה בגימט' יה פעמים אחד, כלומר [יוצא] שהממוצע של כל אות עולה אחד, הכל בסוד "הוי' אחד".

קשור עם מה שלמדנו אתמול בשיעור אחר על סוד האלפין במעשה בראשית. הפעם הראשונה שנאמרה המילה 'אחד' בתורה היא בפסוק "ויהי בקר יום אחד". האות א שבה היא האות ה-קצה מתחילת התורה [סך הכל היום הראשון יש קצט אותיות, כמנין קין הבל, יד בריבוע עם הכולל], יה פעמים אחד. המספר הזה קשור עם טענת אברהם אבינו לקב"ה על אנשי סדום. בתחילה טען שיש חמישים, ארבעים וחמשה, שלושים, עשרים, עד עשר. למה בהתחלה הוא ירד רק חמש, ולא עשר? מה הוא המשולש של ט, כלומר הוא כלל את כל המספרים מ-א עד נ, מה שנקרא אצלנו מספר קדמי. וכן:

והוא עולה ה פעמים "הוי' אחד" [=טל], שהוא ג פעמים אדני ב"ה.

בפסוק הראשון בתורה "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" יש ו פעמים את האות א, כנגד "שית אלפי שנין הוי עלמא". המיקום שלהם – מיקום לדעתנו קודם לדילוגים. על סמך המיקום אפשר להתבונן בדילוגים – הוא: 3, 9, 10, 15, 23, 26. יש כאן גם הוי' וגם יה. ג ט יא עולים כב, יה כג עולים יחד לח, וביחד הם סוד ברכת כהנים, שבה יש ס אותיות המתחלקות ל-כב ו-לח. יש בזה שתי שיטות הסבר: שיטת הגר"א היא שהמילים יברכך-וישמרך-יאר-ויחנך-ישא הן ה-כב האותיות וכל השאר משלימות ל-לח אותיות. היפה בשיטה זו שהמילים הללו עולות לח [שאר האותיות] בריבוע. סך כל מיקומי האלפין בפסוק הראשון עולה אלקים. בפסוק השני של התורה, שהוא הארוך ביותר ביום הראשון, יש רק ב אלפין,– במילה "והארץ היתה" ובמילה "ורוח אלקים". המיקום שלהם הוא אל ו-סב [פעמיים אל]. הפסוק הכי מענין הוא הפסוק השלישי, "ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור", ובו יש ד פעמים האות א, שהמיקום שלהם הוא פג, פו [אלקים], צד [ההפרש בין אש לאור, ואכמ"ל], קא [מאין, מיכאל]. שני הראשונים יחד עולים הוי' בריבוע. שני האחרונים עולים יג פעמים יה. הכל יחד עולה יד פעמים הוי' או כח [יחוד] פעמים אחד [וכן יעקב יעקב או יוסף יצחק]. כך הלאה, יש רמזים יפים מאד, עד לאות א ה-כג, שעולה האחוריים של אחד – א אח אחד. לענייננו, סכום מיקומי האות א בפסוק השלישי עולה הרמז שלנו – יחיד הוא ויודע הכל.

"יחיד הוא ו" עולה נ, בסוד נ שערי בינה, שהרי שער הנון הוא בסוד היחוד הנעלם של אבא ואמא ("יחיד הוא") על ידי שרש הדעת – ו שבשם – בסוד "אם אין דעת אין בינה ואם אין בינה אין דעת".

אם אני מחבר את האות ו למילים 'יודע הכל' אז היא דעת המתפשט, אבל אם אני מחבר אותה למילים 'יחיד הוא' היא כבר דעת הנעלם, ששייכת למוחין, לשלמות נ שערי בינה. מה נשאר? נשארו המילים 'יודע הכל':

יודע הכל עולה סכום ה-יג – אחד -  אותיות מ-א עד מ

המספר הזה – קמה – אצלנו הוא נקרא מספר השראתי, סכום שני ריבועים רצופים. הוא עולה ח בריבוע ועוד ט בריבוע. אם אני מוסיף לזה גם את ז בריבוע עולה צדק, העלם גילוי. לביטוי הזה בחסידות יש רמז יפה, שהמילה מטמון עולה העלם ושתי האותיות הראשונות בו – מט – עולות גלוי. כלומר הגילוי טמון בתוך ההעלם, וכשזה מתגלה יוצא הצדק. המלכות נקראת צדק – "צדק מלכותא קדישא" – והיא מגלה את ההעלם. לענייננו, קמה עולה מטמון.

סכום המילים האלו – יודע הכל – עולה קמה כאמור, שהוא סכום של האותיות מ ל כ י. אותיות אלו הם בסוד הפסוק "אתה הוא מלכי מקדם פועל ישועות בקרב הארץ", שמקדם לאותיות מלכי – "משה לעיני כל ישראל" – מתחילה התורה, בספירה לאחור, בבריאת העולם בבחינת "פועל ישועות בקרב הארץ". אז מלכי, כאמור, עולה ק ויחד עם סכום האותיות מ-א עד ט – העולה מה – עולה המספר קמה. האותיות שלפני כן הם נ, כאמור, וביחד יש לנו את סכום כל האותיות מ-א עד נ [מספר קדמי של נ]. בהמשך נסביר את הקשר לטענת אברהם אבינו, שהיו במספרים הללו בדיוק.

(סוד יג מדות הרחמים, מקור ההשגחה הפרטית [הקשור למילים 'יודע הכל], פנימיות החיות של כל העולמות. והוא סוד השם הקדוש: קמה – שם העמדת המלך -

היוצא מן הפסוק "והנה קמה אלומתי וגם ניצבה" אצל יוסף הצדיק, ויש פסוק בדניאל "מהקם מלכין". כתוב בקבלה שזה שם קדוש להעמיד מלך. יש שתי מדרגות: קמה וגדיש. קמה, בלשון חז"ל, היא כל תבואה שעומדת בשדה לפני קצירה. שלא כמו בתורה אצל יוסף, שאצלו זה שכאילו היא חזרה להיות קמה לאחר הקצירה, בסוד 'אבר חי' בקבלה. אבר חי זה להיות מחובר לקרקע לאחר הקצירה ממנה באותה החיות. זה סוד שייך למלך. הוא במדרגה כזאת. למה לא נמשכה מלכות שאול? כי היה יותר מידי טוב, אבל דוד ש"קופה של שרצים מונחת לו מאחוריו" מלכותו התקיימה. יש משהו במלכות שכאילו נפסק מן הקדושה ובכל זאת מחובר. לכן המלך יכול לדבר עם ה'חילונים' כמו עם הדתיים, יש לו שפה משותפת אתם. לכן האחים פחדו – "המלך תמלך עלינו". הוא רואה איך הם משתחוים לו, והשתחוויה היא מול פלא שאתה לא יכול להשיג.

חסר קצת בקלטת

יה הוא שרש הנסתרות, ואילו יג כאן הוא שרש הנגלות בגלל שזה שרש ההשגחה הפרטית ב-יג מדות הרחמים. אף על פי ש-יג מדות הרחמים זה בכתר, אבל הם רחמים ששייכים לתפארת, למדות. זה שרש הרגשת הזולת.

"ויודע הכל" (ע"י ו החבור כנ"ל, בחינת "דעת" מלשון התקשרות והתחברות כנודע).

והוא סוד סכום המספרים בטענת אברהם אבינו עליו השלום עם הקדוש ברוך הוא בתפלתו עבור אנשי סדום – אולי ימצאו: נ, מה, מ, ל, כ, י צדיקים בתוך העיר (מה הוא סכום כל המספרים מ-א עד ט. נמצא שכללות מספרי טענתו היא סכום כל האותיות מ-א עד נ כנ"ל). אברהם אבינו ע"ה היה הראשון לפרסם אלקותו יתברך בעולם, כמו שכתוב "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם", בסוד "יחיד הוא ויודע הכל", שהוא "הדן יחידי לבאי עולם", ומרחם בדין [לכן טען עם הקב"ה "השופט כל הארץ לא יעשה משפט". כתוב בזהר "משפט איהו רחמי", שזה להמתיק דין ברחמים] ממקור הרחמים והחסדים האמיתיים, שהוא [במדרגת] "יחד" ממש, בסוד "פנימיות אבא ("אב הרחמן") פנימיות עתיק ("אב הרחמים" הפשוטים שבבחינת אין סוף ממש)".

זה נושא שמוסבר בחסידות באריכות. לפי הנוסח שלנו אומרים "מי כמוך אב הרחמן" חוץ מאשר בתפילת מוסף שאומרים "אב הרחמים". אב הרחמן זה בחכמה, כמו הפשט, ואב הרחמן זה בכתר. לא סתם בכתר אלא בפנימיות הכתר, בפנימיות עתיק. זה מה שיתגלה לעתיד לבוא בביאת המשיח.

"יחיד הוא ויודע הכל" עולה הוי' ב"ה ו-אחד ברבוע כללי,

כלומר, כל המשפט ללא הראשי תבות שלו, ללא שם הוי' עצמו. זה הרמז הכי יפה בכל הפרק הזה.

"יחיד הוא ויוד" עולה ע [יא האותיות עולות כמנין האות ה-יב], עד ע של "ויודע", והן ב עינים, בסוד "תמיד עיני הוי' אלקיך בה (המשכת אור העינים ב-ה תתאה שבשם – ארץ ישראל) מרשית השנה ועד אחרית שנה".

העיניים הם עיני ההשגחה של 'ויודע' והם פונות אל המלכות, אל 'הכל'. "בה" זה ב-ה תתאה שבשם.