פרק ז

במספר סדורי יודע עולה לו, בסוד "אלה" – ו פעמים ו מדות שבלב.

בלב יש ו פעמים ו מדות בסוד "מי ברא אלה". מי זה בינה וממנה יצאו אלה מדות.

הכל עולה [במספר סדורי] כח, בסוד "כח מעשיו" של מעשה בראשית.

זה כח המלכות, פעמיים יד, וכן פעמיים דוד. כמו כן, אלה הוא המשולש של ח ו-כח הוא המשולש של ז, ולפי הכלל בחשבון, שסכום שני משולשים סמוכים הוא ריבוע של הגדול מביניהם, אצלנו הם עולים סד – המשולש של ח.

ויודע הכל עולה ע, ועם מד של יחיד הוא, הוא סוד מדע [הכל במספר סדורי], כללות ספר מדע של הרמב"ם ז"ל הפותח: "יסוד היסודות ועמוד החכמות" ראשי תבות הוי' ב"ה [כאשר המילה הבאה היא "לידע", העולה גם כן מדע].

במספר קטן יחיד הוא עולה הוי' ב"ה [עוד דוגמה לכך שאותיות יה לבדן כוללות את כל שם הוי']. יודע הכל עולה כח [וזו דוגמה לכך שמדרגה עליונה – ו שבשם – נכללת בתוך מדרגה נמוכה – ה תתאה שבשם - ובמיוחד שהזכר נכלל בתוך הנקבה, כי ברמז הקודם 'הכל' עלה כח], בסוד הוא הנותן לך כח לעשות חיל",  לידת וה מהוא – אמא עילאה. יחיד הוא ויודע הכל עולה ס, אות ה-יה בסדר ה-אב.

אין בכל הספר הזה שער כמו השער הזה שעובר על כל סוגי החשבונות שהבאנו בחילת הספר, בפרק כללי השערים.

במספר קטן מספרי של כל תבה ותבה עולה הכל יה (סוד יה אותיות – יה פעמים אחד [במספר רגיל, כמו שלמדנו בפעם הקודמת] כנ"ל), ובמספר קטן מספרי אחרון של כללות המשפט עולה הכל ו, שהכל נכלל ב-ו שבשם, כנודע.

כל זה היו סוגי החשבונות השונים. כעת נחבר את כולם:

קצה, קיד, ס, יה, ו [שהם סכום המשפט כולו במספר רגיל, סדורי, קטן, קטן מספרי וקטן מספרי אחרון] עולה ב פעמים קצה [פעמיים הסכום במספר רגיל, וכן שמן או שמים] – יה פעמים הוי' – בסוד "כי ביה הוי' צור עולמים".

וכתוב אצל אבולעפיה בפרוש שסוד הפסוק הזה הוא יה פעמים הוי'. הוא כותב ש-יה פעמים הוי' עולה שמים ו-יה פעמים אלקים עולה ארץ. הממוצע של כל חמש המספרים הללו הוא ג פעמים הוי', וכן עח – שם של יב אותיות של ברכת כהנים [על שלש האזכרות שבה], וכן לחם. כתוב שבמילה לחם יש חמש משמעויות של צרוף – לחם, מלח, חמל, מחל, חלם – מתוך שש האפשריות, והם חמשת המדרגות של החשבון שהבאנו.

והוא ג פעמים עין [קשור עם סוד הקשת, בעלת שלש הגוונים העיקריים – עין בלשון הקדש הוא צבע – הנראית בשמים], בסוד "עין הוי' אל יראיו", ו"עיני הוי' אל צדיקים".

ג העיניים שיש כאן היא בסוד "שלם וחצי" – עין אחת ושתי עיניים – והן רמוזות בשתי הפסוקים הללו. העין האחת היא המלכות, שהיא "עולמתא שפירתא דלית לה עינין" ומבואר בכתבי האריז"ל שעיניים אין לה אבל עין אחת יש לה. יש לה ה גבורות, ה פעמים שם הוי' העולים עין. על ז"א כתוב שיש לו שתי עיניים, ה חסדים ו-ה גבורות [לפעמים "עין הוי'" היא במקום אחר, גבוה יותר מ"
עיני ה'"].

והוא "שמן משחת קדש" – "שמן וקטרת ישמח לב" – [שהן אותיות] לב משיח, שהוא "אהב שלום", גלוי "השמים שמים להוי'" ב"ה, בבחינת "והארץ נתן לבני אדם", להמשיך "כימי השמים על הארץ",

הפרוש בחסידות לפסוק זה הוא, שמה שה' נתן את הארץ לבני אדם הוא כדי להמשיך את השמים על הארץ, שנמשיך את הגלוי של הוי' בארץ. הארץ מצד עצמה היא שייכת לשם אלקים אבל לבני אדם הוא נתן את התפקיד להמשיך אליה את גלוי שם הוי':

בהגלות נגלות תקון הכל בסוד "יחיד הוא ויודע הכל".