חסרות כמה דקות (התחלת אות י).

י. [יש ברכה שפותחת בברוך ומסיימת בברוך, והיא נקראת "מטבע ארוך". מה ההבדל ביניהם?] יש לומר שזה מה שכתוב על משה בתפילה על מרים "אל נא רפא נא לה" [בגמרא זה לגבי ברכה. בתורה אור זה הולך על תפילה באופן כללי. יש שאדם מתפלל דוקא תפילה קצרה, כמו כהן גדול ביום הכיפורים, וכמו משה על מרים, ויש מושג שנקרא אצל חסידים תפילה באריכות, שמתפללים שעות כמו חסידים הראשונים, ולכאורה זה במעליותא. אבל יש פעמים שדוקא תפילה קצרה פועלת, והיא הרבה יותר גבוהה מתפילה ארוכה. כמו שלם וחצי, שמטבע ארוך זה השלם והמטבע הקצר זה החצי. מה יכול להיות יותר טוב בתפילה קצרה? הרעיון הכללי הוא שאפשר לרכז בה יותר עוצמה מאשר באריכות של כל היום. יש הרבה סיפורים על הויכוח בין המתפללים בקצרה למתפללים באריכות. המקצרים אומרים שתפילה הא כמו עגלה, ואם אתה נוסע לאט אז הגוי יכול לקפוץ פנימה ולהרוג אותך ואם נוסעים מהר הוא לא מצליח. המאריכים עונים להם, שהכל טוב ויפה אם הגוי עומד מחוץ לעגלה, אבל אם הוא כבר בפנים לא תעזור המהירות, לכן צריך קודם להילחם איתו, לזרוק אותו מהעגלה, ואחר כך להתפלל לאט. זה ביחס למלחמת היצר שיש בתפילה, אבל כאן, אצלנו, מדבר על מישור אחר. שוב, המעלה של תפילה קצרה היא העצמה והריכוז. בתפילה הקצרה של משה יש הרבה חן.

קצת רמזים: המילה המרכזית בתפילה היא המילה רפא, שמשני צדדיה יש ב פעמים נא, העולים אמונה. אמונה ורפואה – או"ר – עולים 400. אל זה "חסד אל כל היום". לה זה חן – "תשואות חן חן לה", ויש בזה עוד הרבה אריכות. יש בה יא אותיות, כאשר עד האמצע כולל המילה רפא יש ז אותיות. הסדר הזה – 7,11 – הוא סדר הנידה בתורה, שהרמב"ם מקפיד עליו ביותר. האות הראשונה, האמצעית והאחרונה יחד – אפה – עולה אלקים, המתקת הדין והאף. האל שבתחילה ממתיק את הדין בשורשו].

ופירש רש"י "שמא יאמרו אחותו בצער והוא מאריך בתפילה?" ולכאורה הוא להיפך [שאלה של שכל חסידי, שאדרבה על זה ראוי להאריך בתפילה]? הענין שבאמת היה צריך להיות במדרגה שגם תפילה קצרה תהיה כו' [בעלת עוצמה כל כך גדולה שפועלת כמו תפילה ארוכה ויותר. זה הפירוש הפנימי לדברי חז"ל. הפשט הוא שיש ביקורת על משה איך יש לך זמן להאריך בתפילה, והפירוש הפנימי הוא שהטענה שיכולה להיות על משה רבינו היא איך יתכן שאחותו בצער והוא בתפילתו לא מצליח להגיע לתפילה מרוכזת הפועלת גם בקצרה. איך במילה אחת אתה לא 'מפוצץ' את העולמות והרקיעים ומבטל את הגזרה. בתפילה ארוכה כנראה שיש לך מספיק זמן לעשות 'קראכן זיך'], והוא כאשר הצער נוגע בעומק יותר ישתדל לבוא למדרגה כזו [ממילא]. וגם יש לומר שזו תפילת כהן גדול ביום הכיפורים, שהיה מתפלל תפילה קצרה.

מה המדרגה של כל תפילה? ארוך זה אין סוף, אור אין סוף. "ולאי שיתפלל אדם כל היום כולו". לפי זה, לכאורה, קצר זה הצמצום שמקצר את האור, אבל צריך לומר שיותר גבוה ממנו – העצם. אצל ר' הלל זה תמיד מדרגות אחד ויחיד. תפילה קצרה מגיעה למדרגת יחיד. במדרגת אחד הכל באחדות פשוטה, אבל יש הכל. יחיד זה לבד – "הוא לבדו הוא", אחד זה יחד – "כולנו יחד". יחיד יחד עולים חן. מדרגת אחד נקראת אצילות הכללית, אדם דאצילות, הוא "יחד שבטי ישראל" המוחלט. למעלה מזה יש מדרגת "ויהי בישורון מלך", לבד. על מדרגת אחד כתוב שיש מצוה להאריך באחד, מלבד באות א, הרומזת למדרגת יחיד שבאחד. להאריך צריך באותיות חד, העולות יב שבטי י-ה. עיקר האריכות היא באות ד. האות ח היא ה"חפץ חסד" שבאחד, ואילו האות ד היא המלכות שבו (כתוב שעיקר האריכות היא במחשבה). זו התפילה הארוכה, אבל תפילה קצרה היא במדרגת יחיד. את יחיד מכנים לפעמים אין תחילה. לאין סוף משמע שיש תחילה, ומהי? מדרגת יחיד. מה זה שאין תחילה? שהאין סוף כבר נמצא באופן ממילא, "אין חקר". אין סוף זה תהליך הווה, שאני צריך לעשות שיהיה אין סוף שלא יגמר, אבל אם אני אומר אין תחילה אז האין סוף כבר היה (infinity). לגביו הוא ממילא ומאליו, וההווה הוא רק נקודה אחת. תפילה קצרה היתה כבר ארוכה עוד לפני שהוא פתח את הפה, לפני שהתחיל. זה רק הסוף של האין סוף. יש ביטוי בחז"ל "מקצר ועולה". בתפילה קצרה אתה רק צריך לסיים כי האין סוף כבר היה. תחילה הוא מלשון לייחל, אז בתפילה קצרה שבבחינת אין תחילה לא צריך לייחל הרבה. תפילה ממושכת היא "מחלה לב". תפילה ארוכה היא מכאן ולהבא. בעבודה, בתפילה קצרה האין סוף שכבר היה אצלו הוא הצער, הנגיעה עד עצם הנפש, של הזולת. כיוון שכבר היה לו הוא מקצר ועולה. רק ממשיך אותו בדיבור וצר לו בכך צורה. "בכל צרתם לו צר" – הדבר שנוגע עד העצם הוא רק הצער. בחסידות זה נקרא "עומק תחת". "עומק רום" בהשגות אלוקות לא מגיע לעצם, כמה שלא תהיה גבוה. הכי גבוה מגיע לז"ת דעתיק. להגיע לג"ר דעתיק זה רק על ידי "עומק תחת". יש תפילה של "ותתפלל על הוי' ובכה תבכה", כמו תפילת חנה, ויש תפילה של "אז תתענג על הוי'". מתפילה כמו של חנה אפשר למשוך נשמות ילדים, כמו שבארנו הרבה פעמים בפורים על השם הקדוש אלד.

מה אפשר ללמוד מזה על שלום בית? יש תפילות לפני הזיווג [יצא כעת ספר מאוד יפה של הרב מרדכי אליהו עם ליקוט של תפילות כאלו]. זה מזכיר לי תפילה ארוכה [אולי טובה להמשיך ילדים מבחינת אחד...], אבל תפילת חנה צריכה להיות תפילה קצרה שבוקעת רקיעים, מבחינת יחיד. תפילה של "צעק ליבם אל הוי'", שבאה ממקום אחר לגמרי ומגיעה למקום אחר לגמרי, וממשיכה ממקום אחר לגמרי. זה שורש ה"בני", שורש הבנים, ברדל"א. כל הסוד של תפילה קצרה זה סוד הצניעות.

לחיים לחיים!