ניגנו ניגון

יד. "איתן מושבך" [דברי בלעם לקיני, ליתרו. איתן הן אותיות תניא, מן האותיות המשמשות לעתיד לבוא. בלשון ר' אברהם אבולעפיה, יש יא אותיות שמשיות ו-יא אותיות שורשיות. שמשיות זה מלשון שמש ושורשיות הוא מלשון שורש המשתרש בארץ. שמש הוא הזכר, ז"א, והארץ היא הנוקבא. שמש הוא גם לשון זיווג, לשמש, אז האותיות המשמשות לעתיד לבוא זה מה שאבא משמש ומזדווג עם העתיד לבוא – אמא עילאה. לכן איתן זה אבא, מלשון חוזק], איתא במדרש משל לצייד שרצה לזרוק חץ לציפור. מה עשתה? עמדה על דיוקנו של מלך [ובהמשך המדרש נאמר עליה "למקום יפה ברחה"]. אמר הרשב"ץ [מגדולי חסידי חב"ד, שהיה המלמד של הרבי הקודם, והתקרב לחסידות בצעירותו בזמן הצמח צדק] שזהו תורת החסידות.

הציפור היא היהודי, הצייד הוא עשו, היצר הרע – הרוצה לפגוע ביהודי בלבו. הוא לא מחוסן, הוא פגיע. אבל אם יש לה שכל היא בורחת למקום בו גם היצר הרע יפחד לפגוע. דומה למדרש חז"ל "אם פגע מנוול זה מושכהו לבית המדרש", אבל כמו הרבה דברים שעצות של דורות הראשונים לא תמיד יעילים לדורות אחרונים. הצייד הוא חצוף ונכנס גם אל תוך בית המדרש רגיל, ולכן צריך בית מדרש אחר, של חסידים, ושם זה מצליח. הוא נרתע. כאן זה לשון בריחה, ולא שהוא ממש נימוח. צריך לקשר את זה עם מה שכתוב בספרא דצניעותא על הפסוק "ברח לך אל מקומך" שזה לחזור לשורש הנשמה, למעליותא. זה דיוקנו של מלך, ולשם אפילו הצייד לא יכול להגיע.