טו. ר' איצל'ה מאוּלֶה [מחסידי האדמו"ר הזקן] פעם אחת נתחב לו עצם בגרונו בעת שאכל דגים ואמר עליו האדמו"ר הזקן שנשמות של צדיקים צריך לדעת איך לאכול אותם.

כתוב על משה רבינו ש"שכינה מדברת מתוך גרונו", והסברנו שגרון הוא מלשון גרירה. גרונו של משה זו התנועה הנפשית של "מצוה גוררת מצוה". מי שיש לו גרון של בלעם, ש"עברה גוררת עברה", והוא צריך גרר ממקום אחר, אז עצם תתחב לו בגרון. זה קורה כשהגרון לא פועל מספיק. בהמה כשרה היא המעלה גרה, שיש תמיד פעילות, וזה סימן טהרה. אחד שמפסיק את פעולת הגרירה החיובית, אז עצם עלול להיתחב לו בגרון.

נסביר יותר, לפי האמור קודם על ענין העריות. למי מותר בתורה להתחתן עם כל העריות חוץ מאשת איש [גר צדק זה רק מן התורה. חכמים אסרו, שלא יאמרו שיצא מקדושה חמורה לקדושה קלה]? עבד כנעני. כך פוסק הרמב"ם ללא חולק. אין אישות לעבד כנעני. גם לגוי יש איסורים מסוימים, אבל לעבד אין. מה זה עבד? הוא ממוצע בין גוי ליהודי. יצא מכלל גוי ולכלל ישראל לא בא, וכשישתחרר יצטרך לטבול שוב, ללא מילה. בזמן עבדותו הוא חייב במצוות כאישה. בתוך מצב של מעבר יש אין, בטול מוחלט. אפילו את הדברים הטובים שיש לגוי – שמוגדר בכמה הגדרות – אין לעבד. זה מהדברים הכי יפים שיש בתורה על מצב של אין. גר שמתגייר ישר, זה קורה אצלו בין רגע. נפסק להלכה שעבד שטובל ואומר שהוא טובל לשם גירות ולא לשם עבדות – נעשה גר גמור ולא עבד באותו רגע. אם זה היה בפני רבו – גם אם לא אמר בפירוש נעשה גר. איך נעשה עבד בפני רבו? האדון צריך להחזיר בראשו בעודו במים ולהתכוון שהטבילה היא לשם עבדות בלבד. בחסידות כתוב שטבילה היא מלשון בטול, שאת העבד מטבילים ומכריחים להתבטל. זה כל כך עוול איך שעושים היום עם הגרים, שמשהים אותם בעוד שברמב"ם כתוב שאם רואים שהכוונה אמיתית וללא עילה – מלמדים אותו חסידות וקצת עיקרי דינים ומטבילים אותו. הסדר הוא שקודם בודקים אם בא בגלל עילה, אחר כך מודיעים לו כמה קשה להיות יהודי, ואחר כך אם רואים שהוא אמיתי – ובלשון הרמב"ם בארבע מילים, שצריך בשבילם שיעור בפני עצמו: "אני יודע ואיני כדאי" – מקבלים אותו מיד. אותו 'איני כדאי' זה כמו היד שלוחצת על הגר, זה הבטול שמתבטל בעצמו. זה שלא מגיע למדרגה הזו צריך להיות במדרגת הביניים של עבד. זה הנוסח של יום כיפור "עד שלא נוצרתי איני כדאי" וכו'.

כל היה להסביר מהו גרונו של משה, שאם זה לא בסדר אז עצם נתחבת בגרון. גרירה וגרון זה מלשון גיור תמידי. מה זה מגילת רות שקראנו? שכל שנה ושנה צריכים להתגייר ולקבל את התורה מחדש. מדין תורה משה רבינו צריך להיות ממזר, אבל אם הוא מתגייר אז גוי ממזר שמתגייר כבר לא ממזר. סוד הגרון זו ההרגשה שהוא ממש מתגייר מחדש כל רגע. זה יותר מבעל תשובה, זה מלא להיות יהודי – להיות יהודי. כדאי עולה יהודי, 'איני כדאי' זה אחד שעוד לא יהודי אבל רוצה להיות כזה. זה נקרא גיור כהלכה. להרגיש את המצב הזה של הגיור, את האין הזה, זה סוד הגרון, וכשמפסיקה ההרגשה הזו זה נקרא שנתחבת שם עצם. עצם היא הרגשת היש, שיש הפסק בהרגשת הגיור התמידי. כשהגרון בסדר אז אפשר לדעת לאכול את הנשמות של הצדיקים.