יז. פעם אחת, כשבא אצל ר' נחום מטשרנוביל [שהרבה להתעסק עם גביית כספים בעבור פדיון שבויים. הוא עצמו היה עני מרוד] משולחו [שהיה ודאי מזקני החסידים], וילדיו [של ר' נחום] בלבלוהו [במשחקיהם] וצעק עליהם והבריחם, והלשינו לאביהם, ואמר לו [למשולח] "מפני מה אני סובל מהם? לא יפה עשית שתדע כשמו שאדם מתנהג למטה כך נוהגים עמו מלמעלה, והקב"ה רואה מעשה בניו שלא טוב ואף על פי כן קוראם בנים, ואומר מה אעשה עם בני, אבל להיפך וכו'".

זה שהם שחקו בבית זה בגלל שכך היה תמיד, שר' נחות נתן להם. יש בית שהילדים מחונכים גם בבית, שיש מישהו בסלון אז לא נכנסים. חינוך יקה. אבל אצל ר' נחום זה לא היה כך. הוא איפשר להם. אז הוא אומר לאותו חסיד זקן "מפני מה אני סובל אותם", כלומר רוצה להסביר לו למה הוא נותן להם להתנהג כך, ואתה לא בסדר. למה? כי אני רוצה שכך יתנהג הקב"ה אתנו. "אבל להיפך" – כמוך, אז חס וחלילה ה' יתנהג איתנו. זה פרק ראשון בחינוך ילדים.

לחיים לחיים!

שאלה: מה זה "חושך שבטו שונא בנו"?

תשובה: בחסידות מוסבר ששבטו זה שורש הנשמה של הילד, מאיזה שבט הוא. לקרב אותו אל זה. המשך הפסוק "ואוהבו שיחרו מוסר" זה מוסר מתוך אהבה. למרות הכל, הפסוק הזה הוא מידת הדין לעת הצורך. בדוקרות שלנו צריך להתנהג בעיקר במידת החסד.

ניגנו ניגון