ל. ...[אותו חסיד היה אומר:] אני לא רוצה להחליף [ולקבל] את העיניים של איצל'ה [ביטוי באידיש לעשירות של אדם] בשביל לא להזכיר אפילו פעם אחת בפה את המילים 'אין סוף' [זה היה אומר בשעת בדיחות דעתו]. ורש"ג פירש על פי מאמר חז"ל "האומר" וכו', ודברי פי חכם חן.

לא כתוב כאן מהו אותו מאמר חז"ל. יתכן והכוונה היא ל"כל האומר רחב רחב מיד נקרי". היא היתה מיוחדת בכך, שרק משמיעה אף שלא רואה אותה כרגע בא לידי קרי. לפי זה, אותו חסיד כנראה כבר הכיר פעם אחת מה זה אין סוף, ולכן רק מאמירה זה מיד מתגלה לו. "מיד נקרי" זה מלשון יקר, וזה יותר יקר לו מכל עשירות שבעולם. רחב בחסידות רומז למרחב העצמי.

מתוך עושי עבירה במזיד יש שני סוגים: מומר לתיאבון ומומר להכעיס. זה נמדד אם יש לו היתר ואיסור לפניו, במה יעדיף.