לא. מומר לתיאבון שעושה רק לנפשו הבהמית, אבל כשהכשרה שווה לטרפה יאכל הכשרה. מומר להכעיס אף על פי שאין לו שום פועל יוצא, וכו'. [את ההבדל הזה לוקח לעבודת ה' לשמה או שלא] וכן בעבודה: יש אחד שעובד לרוות נפשו הצמאה ויש אחד [שעובד שאוהב את ה'] יתיר מגרמיה ונפשיה ורוחיה ונשמתיה [יותר מאהבת גופו ונפשו].

המומר להכעיס הוא אחד כזה שלא מקבל מזה שום דבר ומסירותו לה' היא לשמה. זה כמו מומר להכעיס. גם באהבת ישראל יש את הממד הזה. אהבה להכעיס. בלשון הרבי הקודם, וגם הרב קוק אמר אותו, נקרא אהבת חינם. בלי שום סיבה. מזכיר את דברי ר' פינחס מקוריץ שצדיק יותר גדול אוהב רשע יותר גדול. בתניא כתוב שצדיק גמור זה מי ששונא את הרע בתכלית. ביחס לרע הוא 'להכעיס', והיא הנותנת שככל שמבטל את הרע בשנאה שלו כך מתקשר לכל אחד ואחד. למה אחד ממאה שערים לא אוהב חילוני (אם יש כזה)? זה נקרא חוסר אונים. כתוב שיש איסור ביאה בקהל למי שאין לו כח גברא, לסריס. למה אסור לו להתחתן? כי אין לו גם כח אהבה. ברגע שאין כח הולדה אין כח אהבה. אם אין פרו ורבו אין אהבת ישראל. לגבי השני הוא בחוסר אונים. זה רצון הכי עמוק בנפש – לברוא. ה' לא מוכרח לרצות לברוא את העולם, אבל כיוון שיכול אז הוא גם רוצה. אם אתה לא רוצה זה סימן שאתה לא יכול. יש כמה סיפורים מהבעש"ט על זה ש"לא יכול" זה בגלל ש"לא רוצה". נדמה לו. זו שטיפת מח. כל זה בכיוון ההפוך – מיכולת לרצון. אבל בסדר ישר יש אצל ה' יתברך שני דילוגי הערך אין סופיים: מעצמות לגילוי יכולת, ומלהרגיש יכול אל עלית הרצון. אבל אם אין יכולת אז אין רצון, ואם אדם לא אוהב מישהו אז או שזה שטיפת מוח של חינוך לא טוב או שיש פה חוסר יכולת להועיל לו. אצל ר' נחמן כתוב שאם לא מצליחים לרחם על השני זה נהפך לשנאה. גם אצל הגויים יש דבר כזה, שמתוך חוסר יכולת ליישם רחמים הופכים לשנאה. מתברר שהרחמים שהיו בתחילה היו דמיון של "על חרבך תחיה" של עשו, וכעת מתגלה נקודת האמת אצלו. אצל יהודי מתגלה נקודת האמת של "ואהבת לרעך כמוך". קירוב זה יכולת להוליד. לפעמים זה בוטה, שמתוך שלא יכול להילחם בו אז מצטרף אליו. אבל כאן זה משהו אחר. כל זה היה כדי להסביר את הפתגם של ר' פינחס מקוריץ עם דברי התניא על הצדיק הגמור. מספרים על ר' שמחה בונים מפרשיסחא שהיה נכנס לבתי מרזח ולשחק עם היהודים שם בקלפים ומשם להעלות אותם ולהחזיר אותם בתשובה. זה אחד שיש לו כח גברא כזה גדול שיכול להוליד רשע גמור.

המדרגה הזו, שנמצאת אצל המומר להכעיס, בקדושה היא אצל הצדיק הגמור, בעוד המומר לתיאבון מקביל לבינוני, אלא שמתוך מדרגת המומר לתיאבון מגיעים למומר להכעיס.

לחיים לחיים!