הווארט הבא כתוב בעילום שם, אבל במקורו הוא של ר' אייזיק מהומיל ומופיע בספרו חנה אריאל [בעבר למדנו אותו פה].

ד. רש"י ז"ל פירש על "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת – ירא שמא יגרום החטא ונתמעטו זכויותיו". וצריך להבין מהו החטא הידוע [ב-ה הידיעה, משמע שיש איזה חטא מסוים ידוע ממנו חושש]? ועוד מהו יראתו הלא הוא בעצמו אמר אחר כך "ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך" וגו'? [הפשט הוא שחושש למרות ההבטחה בגלל החטא. אבל לפי זה למה מזכיר את ההבטחה אם בוטלה, ואם מאמין בה אז למה חושש מן החטא?] הענין שיעקב חשב שאין זו סתירה כלל למה שהבטיחו הקב"ה "ושמתי זרעך" וכו' [כלומר, שיתכן שעשו יהרוג אותו ללא סתירה להבטחה, כמו בעקדת יצחק שאברהם התפלא על הוראת ה' אבל התחזק באמונה וסילק את הקושיה מן המחשבה. הצמח צדק מביא בשם ר' מנדל מויטבסק שעיקר הניסיון היה אם יצליח לסלק את הספקות, לא אם לעשות או לא. בזה כל יהודי עומד בפשיטות. הרי ה' אמר לו שביצחק יקרא לו זרע, אז איך יש שניות בדברי ה'? בתניא מובא שעיקר הניסיון היה אם יעשה בשמחה ובזריזות. ספק עולה עמלק ואברהם סילק אותו. כאן, אצל יעקב, כתוב שהגיע ליותר מזה, שהמחשבה שלו היתה מסוגלת לחשוב בעת והעונה אחת גם האפשרות שימות וגם קיום ההבטחה. בשכל זה סותר אבל אצלו זה היה מיושב. אצל אברהם זה היה אמונה בתוקף בלבד, אצל יעקב זה כבר מתיישב כהתבוננות], כי אפשר להיות שאף על פי שיהרגהו עשו כי סתירה שייכת רק בדעת תחתון בסדר ההשתלשלות אבל כמו שהוא קמיה יתברך אף שהוא מהנמנעות [סתירה של השכל, פרדוקס] ידוע שאין לנמנעות טבע קיים בחיק הבורא [לשון הרשב"א שחלק בזה על דעת הרמב"ם. הוא טען שההיגיון חל גם על דעת עליון, כלומר שאמרת שטות וזה לא יכול להיות ואין לזה שום משמעות ולכן זה קיים גם אצל ה', כי ה' הוא אמת. הרשב"א חלק בתוקף ואנחנו פוסקים כמותו, ובחסידות אף נמנעים מלהזכיר את שמו בצמוד לדעה הזו. אפילו שזה נמנע מן השכל שלי – אצל ה' זה אפשרי. אצל הרמב"ם צריך לדעת איפה מדבר. את דעת הרמב"ם אפשר להבין רק אחרי הצמצום, בדעת תחתון בלבד. כך זה גם בתניא פרק ב ביחס למחלוקת המהר"ל מפראג על דעת הרמב"ם. הרמב"ם מגדיר את ה' כשכל, כאמת, והמהר"ל חולק מכל וכל. הרי הרמב"ם עצמו מתנגד לכל הגדרה, אז מה פתאום שכל? האדמו"ר הזקן מיישב את דעת הרמב"ם, אף שהעיקר כדעת המהר"ל, "בסוד התלבשות אור אין סוף בכלים דחב"ד דאצילות". כדי להבין את דעת הרמב"ם צריכים לדעת הקדמה חשובה: אצל הרמב"ם היה חשוב מאוד לבטל אמונות טפלות. המלחמה הזו, לעמוד על השכל הטהור והנקי – כמו מדען היום – עוזרת לעזור לבטל פסולת, למרות שאינה אמת לאמיתו.

במקור, בספר חנה אריאל, מוסיף ר' אייזיק דבר שלא כתוב כאן: שכל זה נכון רק ביחס להבטחה לפרט אבל לא ביחס לנבואה. חז"ל אומרים שנבואה טובה מפי נביא אמת לא יכולה להתבטל. נבואה זה פה – "כה אמר ה'". לעומת זאת, הבטחה יכולה לחזור בדעת תחתון, לא בדעת עליון. זה יתקיים איך שה' רואה את זה, למרות שאתה לא רואה את זה כך.], ואף שצריך [הכוונה שרוצה שכך יהיה] להיות זה בגשמיות, אך שמא החטא יגרום שלא יושלם זה בגשמיות [יעקב ודאי רוצה שתומשך ההבטחה גם בגשמיות, אבל חושש שמא יגרום החטא. איזה חטא? החטא הידוע, חטא אדם הראשון. החטא הזה עשה שאדם ירגיש את מציאות עצמו, וזה מה שמונע את הקיום של ההבטחה מלרדת להגשמה. דעת תחתון זה שלמטה יש ולמעלה אין, וכשהיא מתוקנת היא מודה לעליון, אבל כשלא, כשיש 'בליטה', כשמרגיש יותר מדאי את עצמו, אז הוא מנתק את עצמו מדעת עליון ואין מעבר. זה מתגלה רק בדעת עליון, אבל לא נמשך לדעת תחתון].

הערה כללית על רמח אותיות: הכתב הזה היה ועדין לא מודפס ומופץ אלא נשאר ככתב פנימי. אולי בדור שלנו כבר אפשר. לכן יש פה הרבה שיבושי לשון ודפוס ואנחנו נשתדל לתקן אותם תוך כדי לימוד. הסיבה שלא רצו לפרסם כי יש סיפורים על 'מתנגדים' שהרגו חסידים, ולא כל כך רצו לפרסם סיפורים כאלו. בנוסף, יש כמה התייחסויות לגדולי ישראל, כמו הגר"א, שלא רצו שיפורסמו. כמובן, זה לא זלזול לשמו, אלא לשם לימוד. הדברים אמתיים ואמת צריך לפרסם לכן המטרה שאנחנו לומדים כאן את הכתב הזה היא ללמוד ולפרש את האמת שיש בהם, וכדי שיוכלו להיות מופצים. כאן יש את החידושים בעבודה הפנימיים ביותר, הסולת הנקיה, שלא תמצא בשום מקום, אפילו לא בכתר שם טוב. כל כמה זמן באים אנשים ושואלים מתי כבר נלמד 'עץ חיים' על הסדר. זה לא הענין בכלל. אצל ר' הלל, שהיה משכיל שבמשכילים, הכל מתחיל בעבודה, לכן מה שלומדים כאן זה גם יסוד ההשכלה בחסידות. בלי זה – זה כמו למרוח חמאה על לחם, זה שום דבר. מי שלא מבין את זה יכול ללמוד עד גיל מאה ועשרים ספר עץ חיים וישאר מטומטם... הרבי מקומרנא היה אומר על כתר שם טוב שהבנת משפט אחת בספר יכולה לפתוח את כל עץ חיים.

לחיים לחיים!

ניגנו ניגון