בע"ה

ח' תשרי ע"ח – ירושלים

תשובה מתענוג

חלוקת לקח במוסדות החינוך בירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ארבע מדרגות תשובה

שנה טובה ומתוקה – "ומתוק האור"

שנה טובה ומתוקה לכולם. מנהג ישראל שלא מסתפקים בשנה טובה – לא מספיק שתהיה שנה טובה – צריך שתהיה שנה טובה ומתוקה. משהו מאד מענין וחשוב – לא רק מבקשים שיהיה הכל טוב, אלא שיהיה הכל טוב וגם מתוק. יש פסוק "ומתוק האור", שאין משהו יותר מתוק מאשר אור – אור של תורה, אור של תפלה ומצוות. "מעט אור דוחה הרבה מן החשך" וכל שכן הרבה אור שדוחה את החשך לגמרי ואפילו הופך את החשך עצמו לאור גדול, כמו שהפסוק אומר "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול".

תשובה מיראה-אהבה-שמחה-תענוג

על כן, בימים האלה של עשרת ימי תשובה – צריך לעשות תשובה, אבל יש כמה וכמה מדרגות של תשובה:

יש תשובה מיראה, שאם עושים תשובה מיראה כל העברות שעשיתי, הזדונות, הופכים להיות כאילו לא התכוונתי, עשיתי בטעות.

אבל אם עושים תשובה מאהבה העבירות שעשיתי הן כאילו שעשיתי מצוות, כי הן גרמו לי לעשות תשובה מאהבה, להגיע לאהבה עזה ורצון אדיר להתקרב לה'.

יש משהו עוד יותר מזה – לעשות תשובה משמחה, שמחה רבה שעד עכשיו הייתי רחוק-רחוק מה' ועכשיו אני מתקרב לה' (לא רק רוצה להתקרב לה' אלא מרגיש שאני באמת מתקרב לה'), ממש מגיע הביתה, כמו ילד שהיה הרבה-הרבה זמן מחוץ לבית וכעת הוא סוף כל סוף מתקרב הביתה ופתאום רואה את אבא שלו ואמא שלו שלא ראה הרבה זמן ומתמלא שמחה, עוד יותר מאהבה הוא מתמלא שמחה רבה. זו תשובה משמחה.

יש משהו אפילו יותר מזה – לעשות תשובה מתענוג, תענוג עילאי. תענוג הוא כמו שבת. יום כיפור כל שנה הוא שבת, "שבת שבתון", אבל בשנה הזו יש משהו מיוחד שיום כיפור חל ביום שבת קדש. יש עוד תוספת של ענג שבת, "וקראת לשבת ענג". אם כן, אנחנו עוד יום אחד מגיעים ליום כיפור, וצריך להתכונן לחוות תענוג עילאי באותו יום.

מתיקות היא תענוג, ובעצם המתיקות הזו כבר מתחילה מתחלת עשרת ימי תשובה. מצד אחד אלה ימי דין, צריך לעשות חשבון נפש, לעשות תשובה – אבל רואים שכל מנהגי ישראל, מתחלת ראש השנה ועד יום כיפור, מדגישים כולם את המתיקות של התורה ואת התענוג של התורה.

ארבע המדרגות בסוד הוי'

ארבע המדרגות שאמרנו הרגע – תשובה מיראה, תשובה מאהבה, תשובה משמחה ותשובה מתענוג – הן, מי שמכיר, כנגד אותיות שם הוי' ב"ה. שתי המדרגות הראשונות נקראות "והנגלֹת לנו ולבנינו", שתי מדרגות שמוזכרות בנגלה, אבל שתי המדרגות העליונות הן כנגד "הנסתרֹת להוי' אלהינו" – חוית השמחה הרבה, שאני סוף כל סוף מתקרב ומגיע לחיקו של אבא, ותענוג הוא כבר התייחדות לגמרי, אחרי שמחת ההתקרבות, שאני ממש אחד עם אבא, שאנחנו דבר אחד לגמרי עם ה' ואני מתענג עמו לגמרי, לחלוטין. הימים האלה הם מצד אחד ימים נוראים, ימי יראה, אבל מורגש בזמן הזה שצריך להתחיל את השנה עם הרגשה של מתיקות ותענוג – כמה מתוק להיות יהודי, כמה מתוק לקיים תורה ומצוות, כמה תענוג יש בכל דבר בקדושה שאני עושה.

ולסיכום:

  י        תשובה מתענוג

  ה       תשובה משמחה

  ו        תשובה מאהבה

  ה       תשובה מיראה

ב. עשרת ימי תשובה – עבודה בסימן תענוג

ניתן כמה דוגמאות איך רואים שמתחלת ראש השנה ועד יום כיפור הכל בסימן של תענוג:

"ראש" – תענוג

עצם הדבר שקוראים ליום הראשון של ראש השנה "ראש השנה", ולא תחלת השנה או איזה כינוי אחר, מוסבר בחסידות כי הוא באמת הראש של כל השנה, "בתר רישא גופא אזיל", הגוף נמשך אחרי הראש. מהו ראש? אפשר לחשוב שהוא שכל, אבל כתוב שהראש האמתי הוא כתר עליון ופנימיות הכתר היא תענוג. עצם הדבר שקוראים ליום הראשון של השנה ראש – "ראש השנה" – זאת אומרת שצריך להתחיל את השנה עם ראש, ראש חדש, ראש שכולו תענוג, כולו ענג (הערך הממוצע של ראש וענג הוא חדש, זה החידוש האמיתי של ראש השנה, "תקעו בחדש שופר", "חדשו מעשיכם". חדש עולה יב פעמים הוי' ב"ה, יב צירופי שם הוי' שכנגד יב חדשי השנה הבאה עלינו לטובה ולתענוג – "אין בטובה למעלה מענג").

תענוג מלכויות-זכרונות-שופרות

מה המצוה המיוחדת של ראש השנה? "מצות היום בשופר". כתוב ששופר הוא לשון שופרא שפירושו תענוג. יש משהו שמצד אחד כאשר שומעים את השופר קולו מחריד, אבל כתוב שמי ששומע את פנימיות הקול של השופר מתענג בעונג אין סופי, שופרא דשופרא. כמו שאנחנו עכשיו זוכים להיות בירושלים עיר הקדש – "קרתא דשופריא". שופרא הוא עונג ומתיקות.

מה עושים בראש השנה? מבקשים מה' שיהיה מלך, מכתירים את ה' כמלך עלינו, וגם מבקשים מה' שיזכור לנו את כל הדברים הטובים שעשינו. אנחנו אומרים בראש השנה מלכויות, זכרונות ושופרות. שופרות הם עצם התענוג – תענוג פשוט. זכרונות הם התענוג בהעלאת זכרונות טובים. זה שה' יסכים לנו, לקבל את כתר המלכות שאנו רוצים להכתירו בו, הוא רק אם ה' מתענג בכך – אחרת הוא לא יסכים. אנחנו צריכים לגרום כביכול שיהיה לה' תענוג, שירצה להיות מלך, וגם צריכים לגרום שיהיה לה' יתברך תענוג שירצה לזכור לנו דברים טובים – את עקידת יצחק, את הברית, ברית אבות, את כל הדברים הטובים שעשינו.

לכל דבר ה' מסכים אם הוא מתענג בו, וזה תלוי בנו – לכן אנו אומרים מלכויות, שלה' יהיה תענוג להיות מלך עלינו, ואומרים זכרונות, שלה' יהיה תענוג לזכור לנו ברית אבות. אחר כך השופרות הם עצם התענוג. התענוג להיות מלך נקרא תענוג מורכב – תענוג להיות משהו, תענוג שמתלבש באיזו פעולה. הזכירה היא משהו הרבה יותר פנימי, שגם תלוי בתענוג – התענוג לזכור נקרא "תענוג פשוט הבא במורגש". אבל התענוג של השופר, "ובמה בשופר?" הוא תענוג פשוט, עצם התענוג.

תענוג תפוח בדבש

אם כן, מה אמרנו? שכל מה שאנו עושים בראש השנה הוא כדי לגרום כביכול אצל הקב"ה שיתענג. אם אתה רוצה שמישהו יתענג בך גם אתה צריך להכנס לתוך חוית תענוג. איך זה בא לידי ביטוי? עוד לפני שאומרים ביום של ראש השנה מלכויות-זכרונות-שופרות, מה המנהג הראשון, "מנהג ישראל תורה היא", שעושים בליל ראש השנה? חוזרים מבית כנסת, עושים קידוש, נוטלים ידים, טובלים את הפרוסה בדבש – כבר מתוק – ואז יש את המנהג לאכול תפוח בדבש. אומרים "יהי רצון מלפניך שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה", וכמו שאמרנו הדגש על המלה "מתוקה" – לא מספיק שיהיה טוב, צריך להיות גם מתוק.

אני מבין למה לוקחים דבש, הוא הכי מתוק שיש, אבל למה הולך יחד עם תפוח? כתוב שהמתיקות והתענוג הכי עצמיים שיש בגשם, בגשמיות, בטעם הגשמי, הם הטעם של התפוח. כלומר, עוד לפני הדבש, שהוא מתוק, התפוח כבר מסמל את ה"פרי צדיק עץ חיים" – כמו לאכול מעץ החיים. בראש השנה היה חטא אדם הראשון, שאכל מעץ הדעת, והתפוח נקרא עץ חיים – "פרי צדיק" שוה תפוח והפסוק אומר "פרי צדיק עץ חיים".

כתוב בחסידות שהפרי שמסמל מתיקות ותענוג בגשמיות הוא תפוח. לכן גם במנהגים כתוב שצריך לקחת תפוח מתוק ולטבול אותו בדבש, "כפלים לתושיה" של מתיקות – מתוק-מתוק. התפוח המתוק, כתוב בחסידות, הוא משל לשמיעת ניגון מתוק – הניגון המתוק הוא יותר ברוחניות וממנו משתלשל ומתגשם התענוג שבתוך התפוח, והתענוג שבניגון משתלשל מתענוג עוד יותר גבוה, אבל הכל כדי להמשיך לגשם תענוג, זה הענין של ראש השנה, שהשי"ת יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה בגשמיות ממש.

חיים – תענוג

אחר כך, איזו מלה הכי חשובה שאומרים בכל עשרת ימי תשובה? חוזרים עליה הרבה פעמים, כבר מערב ראש השנה בסליחות יש פיוט שלם שאומרים את המלה הזו המון פעמים. יש שני פיוטים עיקריים שם – אחד "מלך", בכוונה להמליך את הקב"ה, והשני "חיים", שחוזרים על המלה חיים הרבה פעמים (כאשר הפיוט של "חיים" קודם לפיוט של "מלך", וכנ"ל שאי אפשר להמליך את ה' עלינו למלך ללא תענוג, חיים). כל הפסוקים הטובים בתנ"ך של חיים אומרים אותם.

גם בתפלה, כל תפלה כעת – עוד מעט נתפלל מנחה – אומרים את המלה "חיים" 13 פעמים בתוך שמו"ע עם כל ההוספות של עשי"ת, כדי לעורר יג מדות הרחמים ולהמשיך מהן חיים לעולם. מהם חיים? הפסוק אומר "כי עמך מקור חיים באורך נראה אור" וכתוב בחסידות ש"חיים" הם תענוג – "מקור חיים" הוא "מקור כל התענוגים", זהו הביטוי בחסידות.

אם כן, כל מה שמבקשים חיים – שהקב"ה חותם אותנו בזמן הזה לאלתר לחיים טובים ומתוקים – עצם החיים שרוצים הם תענוג, תענוג החיים, תענוג להיות יהודי, יהודי חי. רבי לוי יצחק מברדיטשוב ועוד צדיקים גדולים כשאמרו כל בקר "שלא עשני גוי" פרצו בריקוד, לא יכול להתאפק מעצם השמחה והתענוג שאני יהודי חי. כל ילד צריך להרגיש את עצם תענוג החיים, להיות יהודי – זה הדבר העיקרי שמבקשים בימים אלה. בכל תפלה חוזרים על בקשת חיים יג פעמים.

תענוג ערב יום כיפור ותענוג יום כיפור

אחר כך, מחר כבר ערב יום כיפור. יודעים שיום כפורים הוא כמו פורים, רק שבפורים שמחים ברוב מאכל ומשתה וביום כיפור צריך לענות את הנפש – יש חמשה עינויים. אלא מה? אבל צריך להשלים זאת מחר. כל אחד ואחד מאתנו מחר צריך להרבות לאכול ולשתות. לעשות פורים זה בעצם מחר, בערב יום כיפור – לעשות פורים בפועל ממש. פלא, איך מתכוננים ליום הכיפורים, ה"אחת בשנה", היום הכי מקודש בשנה? מה ההכנה? פשוט להתענג, כפול. חייבים כל אחד להתענג מחר במאכל ובמשתה כפול מכל יום, "כפלים לתושיה". ככה נכנסים ליום כיפור.

אחר כך, מרוב התענוג דקדושה, שאנו עם קדוש, כתוב שעצם הצום של יום כיפור נקרא "לחיותם ברעב" – שעצם הצום הוא תענוג. הרביים היו אומרים שביום כיפור מי צריך לאכול? אני כל כך מתענג מכל רגע של הצום – בפרט השנה, שיום כיפור חל בשבת – שאיני צריך לאכול בכלל. ככה צריך להרגיש – יום כיפור הוא שיא התענוג, אהבה רבה בתענוגים, תשובה מתענוג.

מתענוג עשי"ת ל"זמן שמחתנו"

זה הראש שאמרנו, שצריך להתחיל את השנה בהמון מתיקות והמון תענוג של קדושה. בסוף ספר יחזקאל גם יום כיפור נקרא ראש השנה. כלומר, בעצם כל התקופה הזו – כל עשי"ת – היא ראש השנה אחד גדול. הפנימיות של הראש היא התענוג האלקי, תענוג מאור אין סוף. ככה כל ילד שמנצל את הרגעים האלה של עשרת ימי תשובה להתענג בתורה, להתענג מעצם היהדות, שאני ילד יהודי, ביום כיפור זה הכי תענוג – ואז כל השנה כולה תהיה שנה טובה ומתוקה. אז אפשר להבין, שאחרי כל התענוג הזה של עשרת ימי תשובה, מגיעים ל"זמן שמחתנו". לפי זה עשרת ימי תשובה הם שיא התענוג, ואחר כך הוא מתפשט בחג הסוכות – "זמן שמחתנו", הוא כבר שמחה. אבל קודם כל צריך להיות תענוג.

שתהיה שנה טובה ומתוקה לכולם. אפשר עוד פעם לשיר "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה". הקב"ה כבר כתב אותנו בראש השנה לאלתר לחיים טובים ומתוקים. שכל ילד ילמד תורה – איך ילד מתחיל ללמוד תורה? הוא מלקק דבש, זה המנהג, ושככה ימשך כל החיים, שכל מה שלומדים בתורה הוא ללקק דבש. לחיים לחיים.

נגנו "כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה".

ג. רמזי-כוונות תענוג

"המלך המשפט" – "משפט המלֻכה"

לחיים לחיים. ידוע שבעשרת ימי תשובה במקום לומר "האל הקדוש" אומרים "המלך הקדוש" ובמקום לומר "מלך אוהב צדקה ומשפט" אומרים "המלך המשפט".

יש כוונה אחת, לאור מה שדברנו הרגע. יש הרבה פירושים למטבע הלשונית "המלך המשפט" – למה לא מספיק לומר "מלך אוהב צדקה ומשפט" (שגם בנוסח זה ה' מכונה "מלך". לפי הנוסח המובא ברמב"ם "ברוך אתה הוי' אוהב צדקה ומשפט" ללא "מלך" הדבר מובן, וכל שכן לפי הנוסח "האל המשפט" שהוא ע"ד "האל הקדוש". יש כאן ארבע דרגות, ודוק) – וכעת נעשה יחד חשבון. יש כאן גם מלמדים וגם ילדים שאוהבים לעשות חשבון. המלך שוה 95 ו-המשפט שוה 434, אז ביחד שוה 529 – בגימטריא תענוג! מי שלא הכיר את הכוונה הזו עד היום 'פספס' כך וכך תפלות לכוון את הכוונה היפהפיה הזו, אבל יש עדיין עוד כמה תפלות שאפשר לנצל ולהרויח – כשאומרים "המלך המשפט" לכוון ששוה תענוג, שאין יותר תענוג מאשר "המלך המשפט", שיא התענוג.

אם לוקחים את המלה משפט ומחברים את המלך עם ה-ה של "המשפט" והופכים את הסדר מקבלים ביטוי אחר – ביטוי שכתוב בספר שמואל, "משפט המלֻכה". "המלך המשפט" בשינוי צירוף קל הופך להיות "משפט המלֻכה" – "וידבר שמואל אל העם את משפט המלֻכה". מהו "משפט המלֻכה"? כל מה שכתוב בהלכות מלכים של הרמב"ם, איך צריך לנהוג כבוד במלך ומהן זכויות המלך כלפי העם.

בכל אופן, "משפט המלֻכה" הוא משפט מלך המשיח, שיבוא ונזכה לקיים את המצוה "שום תשים עליך מלך" – "'שום' לעילא [את מלך מלכי המלכים] 'תשים' לתתא [מלך בשר ודם]". כתוב שיחד עם בקשת מלכות ה' בראש השנה חייבים לבקש גם את מלכות בית דוד – צריך מלך למעלה ומלך למטה, "'שום' לעילא 'תשים' לתתא". גם כשאומרים "המלך המשפט", שמתייחס לקב"ה, צריך לכוון גם שעולה תענוג וגם שהוא צירוף אותיות "משפט המלֻכה" שמדבר במלך בשר ודם (קודם, באותו פרק בספר שמואל, נאמר ששאול לא הגיד לדודו את "דבר המלוכה" שבשר לו שמואל. "דבר המלוכה", "המלוכה" מלא כתיב, עולה חדש, הערך הממוצע של ראש וענג כנ"ל. וביחד עם "משפט המלֻכה", 23 ברבוע, עולה 841, 29 ברבוע, שהוא 21 בהשראה).

"חדות הוי' היא מעזכם"

נסיים בעוד גימטריא שקשורה לימים האלה, לאותו מספר. תענוג, 529, הוא מספר מיוחד – רבוע, מספר כפול עצמו, 23 ברבוע ("משפט המלֻכה", 529, ר"ת מה, 45, 9 במשולש, ועוד 484, 22 ברבוע, וכידוע הכלל בזה שההפרש בין שני רבועים עוקבים הוא סכום שני השרשים – 45 = 22 ועוד 23). 23 עולה חדוה – תענוג שוה חדוה פעמים חדוה,  חדוה ברבוע.

מכל לשונות השמחה, זו ששייכת לראש השנה היא חדוה – "כי חדות הוי' היא מעזכם" ("חדות הוי' היא מעזכם" עולה "יראת הוי'", סוד "הן [לשון אחת, 'חדות הוי'' מתוך הרגשת אחדות הוי'] יראת א-דני היא חכמה" כאשר "החכמה תעֹז לחכם", בראש השנה. "כי חדות הוי' היא מעזכם" עולה חדוה פעמים וחדוה, 23 פעמים 29, כנ"ל בסוד "משפט המלֻכה", 23 ברבוע, ועוד "דבר המלוכה", 29 ברבוע). ראש השנה הוא חדות ה' שנותנת לנו כח ועוז לעבוד את ה' במשך כל השנה כולה בשמחה ובתענוג. שוב, חדוה ברבוע שוה תענוג, שוה "המלך המשפט", שוה "משפט המלֻכה".

בכי של תענוג

מה עוד שוה תענוג? הרבה דברים, אבל נאמר רק דבר אחד. כל ספר התניא הוא בשביל להגיע למשפט אחד מהזהר הקדוש להסביר אותו. המשפט אומר שאצל יהודי יש נשיאת הפכים, צריכים להיות אצלו שני מצבי רוח, מצבי נפש, בעת ובעונה אחת – גם לבכות וגם להיות שמח. איך זה נאמר בספר הזהר הקדוש? "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" – מצד אחד של הלב, בצד ימין של הלב, אני שמח, יש לי שם חדוה, ובצד שני, צד שמאל של הלב, אני בוכה. בעת ובעונה אחת, זו נשיאת הפכים. כידוע ש-חדוה שוה חיה, החיה שבנפש, ו-בכיה שוה יחידה, היחידה שבנפש – הולך ביחד.

אמרנו שכל הימים האלה הם ימים של תענוג, תענוג אלקי – ככה מתחילים את השנה, במתיקות ותענוג. לכאורה היה אפשר לשאול הרי האר"י הקדוש אומר שכל מי שלא בוכה בימים האלה, הימים הנוראים, סימן שיש משהו חסר אצלו בנשמה – הבכיה צריכה להיות ספונטאנית, בדרך ממילא. כשיש התגלות של הנשמה הביטוי הוא בכיה. אבל, כתוב בחסידות, שהדמעות של עשרת ימי תשובה, הדמעות של ראש השנה ויום כיפור, הן דווקא דמעות שמחות.

הדוגמה היא איך שרבי עקיבא בכה מרוב תענוג כשהוא שמע את סודות התורה של שיר השירים. פסוק השיא של שיר השירים הוא "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים". הסודות של "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" הם אור כל כך גדול שהשכל לא מסוגל להכיל – פנימיות הכתר, פנימיות עתיק, גילוי של מלך המשיח, הכל תענוג אלקי עצום (ידוע ש"מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" עולה ז פעמים נר, כאשר כל נר הוא "אור גדול" – "העם ההלכים בחשך ראו [פתאום] אור גדול", כנ"ל).

אז שוב, מה צריך? לשמוח? לבכות? אמרנו שצריך את שניהם יחד. גם הבכי צריך להיות מאד שמח. כמה שוה בגימטריא דמעות שמחות? דמעות שמחות הן הסימן של עכשיו. דמעות שוה 20 פעמים הוי' ושמחות שוה 29 פעמים הוי'. ביחד, דמעות שמחות שוה 49, 7 ברבוע, פעמים הוי' ב"ה, 7 פעמים יעקב, הבחיר שבאבות, הממצע – נושא הפכים – בין הימין, חדוה, והשמאל, בכיה.

חדוה ברבוע כללי – בכיה ברבוע פרטי

נמצא שיש פה נשיאת הפכים אצל יהודי, שהוא בוכה ושמח, יש לו בכיה וחדוה יחד, חיה-יחידה, אז צריך להיות איזה חשבון שהם שוים. בחשבון רגיל בכיה שוה 37 ו-חדוה שוה 23. חדוה ברבוע, 23 ברוע, שוה תענוג, "המלך המשפט", כמו שאמרנו.

מה שנאמר עכשיו, פעם דברנו שכאשר יבוא מלך המשיח הוא יגלה עשר גימטריאות שהן הגימטריאות הכי יפות שיש, הכי מופלאות שיש בעולם – "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". הרבי אמר שכאשר יבוא מלך המשיח ישירו עשרה ניגונים, והרבי אמר על ניגון מסוים שהוא אחד מהם. מישהו זוכר? "הוא אלהינו". תיכף נשיר "הוא אלהינו", כי הרבי אמר שזה יהיה אחד הניגונים שישירו כשיבוא מלך המשיח. כנגד עשרה ניגונים יש עשר גימטריאות, וכעת נאמר אחת מהן בדרך אפשר:

חדוה פעמים חדוה שוה תענוג. נקח את המלה בכיה ונעשה לא את הרבוע הכללי שלה – 37 ברבוע – אלא רבוע פרטי, כל אות ברבוע. ב ברבוע עולה 4, כ ברבוע 400, י ברבוע 100 ו-ה ברבוע 25 – סה"כ 529, תענוג! חדוה ברבוע כללי שוה בכיה ברבוע פרטי! זה ש... מחייך סימן שאכן זו ראויה להיות אחת מעשר הגימטריאות של משיח. כדאי להתעצם עם זה ש-בכיה שוה חדוה – זו הכוונה של הימים האלה, בכיה ברבוע פרטי שוה חדוה ברבוע כללי שוה תענוג שוה "המלך המשפט" שהוא-הוא "משפט המלֻכה". לשנה טובה ומתוקה.

כעת ננגן "הוא אלהינו".