י"ב תשרי ע"ח – נצח ישראל, ירושלים יונה – הנביא האוניברסלי שיעור חדשי באנגלית – חדש תשרי |
בע"ה י"ב תשרי ע"ח – נצח ישראל, ירושלים יונה – הנביא האוניברסלישיעור חדשי באנגלית – חדש תשרי סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א] א. בריחת יונה משליחותוספר יונה – הקשר בין יום כיפור לסוכות חג שמח. היום, היום שאחרי יום כיפור, אומרים חג שמח על היום עצמו. יש לו שם מיוחד, "שם השם" – אחרי עשרה ימים שאמרנו "המלך הקדוש" אומרים "האל הקדוש", חוזרים לשם ה'. ועוד, כתוב שארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות מכוונים כנגד אותיות שם הוי', והיום בו אנחנו נמצאים – היום הראשון – מכוון כנגד ה-י, התמצית הכוללת של השם כולו, שמתחיל ב-י הראשונה (כמ"ש "הוי' בחכמה" – כל שם הוי' ב"ה נכלל בחכמה, אות ה-י שבו). לכן כתוב בקבלה שהיום הזה נקרא 'גאטס נאמען', שם ה' באידיש. במוצאי יום כיפור, אחרי נעילה (ובמשך היום), אומרים "גוט יום טוב". אחד השיאים של יום כיפור הוא ההפטרה המיוחדת בתפלת מנחה שנקראת "מפטיר יונה"[ב]. הוא כל כך מיוחד שכרגיל עושה 'מכירה פומבית' בבית כנסת – הוא סגולה לעשירות ועוד הרבה סגולות טובות מאד, כך שאנשים משלמים הרבה כסף כדי לזכות במפטיר יונה. צריכה להיות סיבה רוחנית למה אנשים מוכנים להוציא כל כך הרבה כסף על מפטיר יונה. ננסה כעת להסביר למה. במפטיר יונה יש קשר מפורש בתנ"ך בין יום כיפור לסוכות. למה? נסביר זאת בהמשך השיעור. סיפור הפרשיה הראשונה ביונה – הבריחה מהנבואה הנביא יונה הוא אחד מתרי-עשר – כל אחד הוא נביא בפני עצמו, עם כמה פרקים בפני עצמו, אבל כולם נאספו בספר אחד (מבין כד ספרי התנ"ך) שנקרא תרי-עשר. קוראים להם שנים עשר הנביאים הקטנים (minor prophets) – לא באיכות אלא בכמות, הם קצרים מבחינת כמות הפרקים – לא כמו ספרי הנביאים הגדולים (major prophets), ישעיהו-ירמיהו-יחזקאל. יונה הוא החמישי מבין תרי-עשר הנביאים. בכל ספר יונה יש 48 פסוקים. חלוקת הפרקים של התנ"ך מאוחרת יותר, ולפיה יש ביונה ארבעה פרקים. אבל לפי החלוקה המקורית – החלוקה לפרשיות, שלא תמיד משקפת חלוקה לנושאים – הפרשיה הראשונה כוללת 26 פסוקים, כמנין שם הוי' ב"ה. את שאר חלוקי הפסוקים נראה בהמשך. בריחת יונה – מסירות נפש יונה מקבל שליחות קדושה, ללכת להתנבא על העיר נינוה, עיר של גוים רשעים שה' ישמיד אותה, אך הוא לא רוצה ללכת למלא את השליחות הזו – נסביר למה הוא בורח מהשליחות הזו, שליחות החיים שלו. יונה, שהיה צדיק גדול, בורח מה' – הוא בורח ליפו ועולה על אניה[ג] לתרשיש, מקום רחוק. בלב ים היתה סערה והאניה בה הוא היה חשבה להשבר. חז"ל אומרים שהמלחים ראו שכל האניות מסביב נסעו בשלום, בלי סערה, ורק באניה הזו יש סערה. הם ראו שזו סערה על טבעית וכל אחד מהנוסעים התחיל להתפלל לאלהיו. חז"ל אומרים שהיו שם מכל שבעים האומות וכל אחד הוציא מחיקו את הפסל שלו והתפלל אליו. הם אמרו שמי שהאליל שלו יענה לנו – נקבל את אותו אליל עלינו. מה יונה עשה? הוא ירד לירכתי הספינה והלך לישון, לא התפלל – לא הבינו מה קורה עם יונה. רב החובל אמר לו שיקום ויתפלל לאלהיו, כולנו הולכים למות. מי אתה? מאיפה אתה? מה אומתך? מי אלהיך? הוא אמר – אני עברי ואלקי הוא אלקי ישראל שברא את הים ואת היבשה. כתוב שכאשר רב החובל ושאר הנוסעים שמעו שהוא יהודי ושהוא בורח משליחותו-נבואתו – "וייראו האנשים יראה גדולה". הם ראו שאלה דברי אמת, ומכיון שראו שהוא נביא וצדיק אז אפילו שהוא אמר להם – במענה לשאלה מה צריך לעשות כדי שתפסיק הסערה – שישליכו אותו למים, הגוים לא רצו לעשות זאת מיד. הם אמרו 'לא!'. מה הם עשו? הם הורידו אותו עד הברכים למים והסערה שקטה, העלו אותו חזרה ושוב היתה סערה, הורידו אותו עד למתנים ואותו דבר, ואז עד לצוואר – והוא אמר שיזרקו אותו למים. יש פירוש שהוא ברח מהשליחות על מנת כן – הוא נביא, הוא ידע מה יקרה, והוא התכוון שיזרקו אותו למים והוא יטבע. למה? כתוב "אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך" – אין מקום לברוח אליו מה'. איך יונה חשב שהוא יברח מה' ומהשליחות שלו? זה בלתי אפשרי, כל יהודי מאמין שה' הוא בכל מקום ואי אפשר לברוח ממנו. הנביא היחיד שהשפיע מה הוא ניסה לעשות? הוא ידע שיש לו כח השפעה מיוחד וגם כריזמה מיוחדת. הוא ידע מנבואה קודמת שלו שיש לו כח לעורר את עם ישראל לחזור בתשובה (על ידי שנבא להם שחורות, אך הם התפעלו מדבריו ועשו תשובה). כל הנביאים דברו לעם ישראל ואף אחד לא הקשיב – זה הסיפור העצוב של התנ"ך... אבל היה נביא אחד שה' שלח ואנשים התפעלו מדבריו ועשו תשובה – יונה. הוא ידע – יש לי את המזל, את הכריזמה המיוחדת, השפעה גדולה על אנשים, ואם אני אלך אל "העיר הגדולה", נינוה – העיר הגדולה באותה תקופה בהיסטוריה – הוא יצליח כי הגוים קלים לעשות תשובה[ד], "קרובי תשובה" בלשון המדרש. הוא ידע שיצליח לגרום לגוים לעשות תשובה ואז יהיה קטרוג על עם ישראל. היו ליונה שלש נבואות. פעם ראשונה הוא נבא לירבעם בן יואש להשיב את גבול ישראל מיד ארם, ואכן נבואתו הטובה התקיימה אף על פי שירבעם ועם ישראל לא עשו תשובה. פעם שניה הוא נשלח מה' להתנבא על חורבן ירושלים, אך בעקבות נבואתו אנשי ירושלים עשו תשובה וה' בטל את הגזרה, ואז היהודים החלו לקרוא ליונה נביא השקר. פעם שלישית הוא נבא לנינוה ושוב נבואתו (הרעה) לא התקיימה מפני שהגוים עשו תשובה (שהרי "הגוים קרובי תשובה"[ה]). והסימן: יין, ר"ת ישראל ירושלם נינוה[ו], יין ע"ה בגימטריא יונה (גם לשון נופל על לשון). לימוד להלכה מיונה: נבואה רעה יכולה להתבטל ה' נתן ליונה משימה ללכת להתנבא לגוים בנינוה והוא נמלט. הוא ידע שיש בכך סיכון גדול – שה' הוא רחמן, הוא יאמר שעוד 40 יום העיר תתהפך, ומה יקרה אם הם יעשו תשובה? ה' יבטל את הגזרה. מיונה לומדים שני עקרונות גדולים. הרמב"ם – שבימים אלה התחיל מחזור חדש של לימוד ספרו, כתקנת הרבי – מדבר בתחלת ספרו על נבואה. הוא פוסק הלכה שגזרה רעה שנאמרה על פי נביא אמת, מפי ה', יכולה להתבטל, כי ה' הוא רחמן, אבל גזרה טובה לעולם לא תתבטל. אם נביא התנבא נבואה טובה שלא התגשמה זהו סימן שהוא נביא שקר, אבל אם הוא התנבא נבואה רעה ולא התקיימה זה לא סימן – יתכן שהוא נביא אמת במאה אחוז, אבל עשו תשובה והגזרה התבטלה. יש תשובה מיראה, יש תשובה מאהבה והתשובה של סוכות היא תשובה משמחה. תשובה מסוגלת לבטל גזרות רעות ואף להפוך אותן לטוב. שוב, אם נביא מתנבא על משהו רע וזה לא קורה – זהו לא סימן שהוא נביא שקר. מאיפה הרמב"ם לומד זאת? מיונה הנביא. זהו המסר שה' רוצה שנפנים בנקודת שיא של יום כיפור, שגם אם ה' גזר שיקרה משהו לא טוב – לעולם לא מאוחר. כמו שלומדים מפסח שני, ש'אין אבוד', לעולם לא להתייאש, גם כאן הכל יכול להתקן – תשובה יכולה לתקן אפילו גזרה רעה שנביא אמת מבשר עליה. את זה לומדים בסיום יום כיפור. דבר חשוב מאד שהרמב"ם פוסק להלכה. שינוי מעשה יש לימוד חשוב נוסף מהתשובה של נינוה. במסכת ר"ה לומדים ש"ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם – צעקה, צדקה, שינוי השם, שינוי מעשה... ויש אומרים אף שינוי מקום". לכל דבר יש לימוד, ועל שינוי מעשה לומדים מנינוה – "וירא אלהים את מעשיהם". מכל סוגי השינויים (שמקרעים גזר דינו של אדם ומשנים את מזלו לטובה) – שינוי שם, שינוי מקום, שינוי מעשה – מועיל בעיקר שינוי מעשה. זו גם סבה שקוראים את יונה בשיא התשובה של יום כיפור. קשור גם למה שהרבי תמיד מזכיר ש"המעשה הוא העיקר", וממילא גם "שינוי מעשה" הוא העיקר – ראש השנה הוא "שפרו מעשיכם". שינוי מקום לומדים מדברי ה' לאברהם אבינו, "לך לך מארצך וגו'". שינוי שם לומדים משרה (גם באברהם היה שינוי שם, אבל לומדים משרה דווקא). שני הדברים האלה טפלים לגבי שינוי מעשה שלומדים מיונה (מתשובת אנשי נינוה מכח נבואתו). הלימוד הזה מחזק את הזיקה (שתובא לקמן) בין יונה למשיח, אצלו "המעשה הוא העיקר" ובימיו יתגלה ש"גדול מעשה" (אף יותר מתלמוד). בריחת יונה למנוע קטרוג על ישראל כעת יונה חשב שיקרו שני דברים – אם אלך לנינוה הם יעשו תשובה, כי הגוים קלים לעשות תשובה, ובכך יהיה קטרוג על היהודים שלא כה קלים לעשות תשובה. אני מעדיף למות! כתוב שהיו שלשה בהיסטוריה שהעדיפו למות ולא לעשות דבר – אפילו שה' אמר – שיגרום נזק/קטרוג ליהודים: משה רבינו, דוד המלך ויונה הנביא (משה-יונה-דוד ר"ת מיד, מלה שהרבי אהב לתת לה רמזים של שמות-דורות). משה רבינו, כאשר ה' אמר לו אחרי חטא העגל שימחה את עם ישראל ויעשה ממנו עם, משה אמר לו – לא, לא אתן שתהרוג את העם, "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת", תהרוג אותי אם אתה לא סולח ליהודים. היתה פעם נוספת מעין זו אצל משה רבינו[ז]. השני היה דוד המלך, שהיתה מגפה על העם והוא אמר לה' 'הרוג אותי' (כדי שתפסק המגפה). השלישי היה יונה. הוא ידע שה' נמצא בכל מקום, שהוא לא יכול לברוח מה', אבל הוא ברח 'על מנת כן' – שיזרקו אותו לים והוא יטבע. כך חז"ל אומרים על יונה. הם גם אומרים שהוא ראה שיתכן שבחוץ לארץ הנבואה שלו תעזוב אותו. נבואה ניתנת לנביא בהקשר קדוש, במקום קדוש, בארץ ישראל, ואולי כאשר יצא מהארץ רוח הקדש תעזוב אותו. אלה שני כיוונים שונים שחז"ל אומרים על המניע שלו כאשר הוא ברח מה'. מהדג אל הדגה בכל אופן, אחרי שהמלחים ראו שאם הוא נוגע במים הסערה שוככת הם זרקו אותו לים כפי שהוא אמר להם. ה' זימן דג גדול שבלע אותו. חז"ל אומרים שבהתחלה בלע אותו דג זכר והיה לו מקום מרווח שם, הוא היה שמח, היה לו שם נח ותענוג – הוא ראה פנורמה מלאה של כל מסתורי הים דרך העינים של הדג. הוא בילה שם זמן טוב שלשה ימים ואז ה' אמר – שמתי אותך בדג בשביל הכיף? שמתי אותך שם כדי שתרגיש גרוע, תבכה ותתפלל אלי לצאת. אז ה' אמר לדג הזכר להעביר אותו לדגה נקבה שמעיה היו מלאים במיליוני דגיגים קטנים, לא היה לו מקום והיה שם ריח רע, ובצר לו הוא בכה לה' שיוציא אותו משם. אז ה' אמר לדגה, בסופו של דבר, אחרי התפלה, להקיא אותו. כתוב בדיוק כמה רחוק הוא עף באויר כאשר הדגה הקיאה אותו. הדגה לא באה קרוב לארץ, היא היתה באמצע הים, ומשם יונה עף באויר, נורה כמו טיל, עד ליבשה, 968 פרסאות (הרבוע הכפול של 22). כל פרסה היא 4 קילומטר, אז אפשר לחשב כמה קילומטרים הוא עף באויר עד שהוא הגיע ליבשה. ב. רמזי חלוקת ספר יונה (ועוד)חלוקת פסוקי ספר יונה כל הסיפור הזה, 26 פסוקים, הוא הפרשה הראשונה בחלוקה המקורית של יונה. רק הפסוק האחרון, שהדג פלט אותו, הוא פרשיה בפני עצמה. החלוקה של הפרשיות היא לא בדרך ההגיונית שהייתי מבין לפי נושאים, אלא יש לה סיבות סודיות-פנימיות. כל הסיפור, עד שהותו במעי הדגה, הוא 26 פסוקים. אחר כך הפסוק שהדג פלט אותו הוא פרשיה בפני עצמה. אחר כך יש עוד 21 פסוקים, שבחלק מהנוסחאות מתחלקים ל-13 ו-8 פסוקים בשתי פרשיות ובחלק מהנוסחאות זו פרשיה אחת בלבד. בחמשה חומשי תורה הפרשיות צריכות להיות מדויקות ואחרת הספר פסול. בשאר ספרי הנ"ך פחות קריטי. שלשת המספרים – 8, 13 ו-21 – מופיעים בסדרת פיבואנצ'י (חלוקת 21 ל-13 ו-8 היא החלוקה ב'חתך זהב'). בכל אופן, 26 היינו שם ה' – י-ה-ו-ה. יש פסוק 1 באמצע, ואז עוד 21 פסוקים בסוף. 21 הוא גם שם של ה', שם אהיה, השם של יציאת מצרים, שם הגאולה ממצרים שהוא שם ההולדה. כל הסיפור של יונה הוא לידה מחדש, תחית המתים ממש. "שמע ישראל" בחלוקת ספר יונה נראה תופעה מתמטית יפה: אם מחלקים את 48 ל-26, 1 ו-21 ומעלה כל חלק ברבוע – 26 ברבוע עולה 676; 1 ברבוע הוא 1; ו-21 מיד רוצים להעלות ברבוע כדי להגיע לאמת, 21 ברבוע שוה אמת – שם אהיה כתוב פעמיים, "אהיה אשר אהיה", ו-אהיה פעמים אהיה עולה אמת, לומר ש"חותמו של הקב"ה אמת". שלשת המספרים האלה – 676, 1, 441 – עולים יחד 1118, המספר הראשון שהוא גם כפולה של שם הוי' וגם כפולה של עוד שם של ה', שם אלהים. שם הוי' הוא הגילוי העל-טבעי של ה' במציאות, ושם אלהים הוא הופעת ה' בטבע של חיינו (אלהים בגימטריא הטבע) והמקום בו הם נעשים אחד, כפולה של שניהם, הוא 1118, בגימטריא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". כך רמוז "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" בחלוקת ספר יונה[ח]. תריסרי נינוה מה קרה? יונה הלך לנינוה. כל העיר הזו היא כפולה של 12. וכך אמרו חז"ל: "נינוה היתה מהלך שלשת ימים. והיו בה שנים עשר שווקים[ט], וכל שוק ושוק היו בו שנים עשר אלף בני אדם, וכל רחוב ורחוב היו בה י"ב מבואות, וכל מבוי היו בו י"ב חצרות, וכל חצר י"ב בתים, וכל בית ובית שנים עשר גבורים, וכל גבור היו לו י"ב בנים". אכן זו עיר גדולה... יונה לקח אניה למקום רחוק – יש מי שאומר שהלך לפרו, בדרום אמריקה, שהיא נקראת תרשיש. תרשיש הוא שם של אבן יקרה בתנ"ך. קוראים תרשיש כתרי-שש, המספר הזה אומר 12. באנגלית יש מלה מיוחדת ל-12 – תריסר (dozen). תריסר הוא 12 במלה אחת, אבל תרשיש אומר תרי-שש, פעמיים שש, 12. נמצא שהמלה תרשיש עצמה אומרת תריסר. איך אומרים באנגלית תריסר תריסרים? gross. באיזה הקשר משתמשים במלה תריסר? בייגלס, דונטאס או ביצים. משום מה – כנראה יש סבה טובה – מיני אוכל סופרים בתריסרים ולתריסר תריסרים קוראים 'גרוס', 144, 12 ברבוע, מספר חשוב שגם הוא מספר אהבה (מספר האהבה ה-12!). זהו גם המילוי של יונה – יוד וו נון הא. יונה פשוט עולה 71 ו-144 עולה פעמים 72[י]. אנחנו יודעים שיש שלשה מספרים צורניים בסיסיים – משולש, רבוע, השראה. מספר השראה הוא סכום שני ריבועים סמוכים. אם מחשבים כל אות בשם יונה כהשראה – י בהשראה (181), ו בהשראה (61), נ בהשראה (4901), ה בהשראה (41) – מקבלים 5184, שהוא 72 ברבוע. המילוי שלו היה 72 ועוד 72 והשראה פרטית של אותיות שמו עולה 72 פעמים 72 (היחס בין שני החשבונות הוא 1:36 – 5184 = 36 פעמים 144). אלה גימטריאות במאמר מוסגר כדי לעורר את התיאבון של מי שאוהב גימטריאות... נינוה עולה 121, 11 ברבוע – היא כוללת את שם הנביא, יונה, ועוד נ. יש קשר וקרבה בין השם יונה לשם נינוה. הוא ברח לתרשיש – תרשיש עולה 1210, בדיוק י פעמים נינוה. יש עשר נינוה ב-תרשיש (הערך הממוצע של 5 אותיות תרשיש = נינוה נינוה. נינוה = 121 = 11 ברבוע; נינוה תרשיש = 1331 = 11 בחזקת 3 = משיח במספר קדמי וכו'). ג. יונה והמהפכה הרביעיתרחמי ה' על כל מעשיו אחרי שהדגה המעוברת הקיאה אותו ליבשה הוא יצא למשימה שלו בנינוה, אחרי שה' אמר לו פעם שניה – הוא לא הלך מעצמו. ראינו שחז"ל אומרים שכל מה שבעיר נינוה קשור ל-12. הדבר הכי בולט שה' אומר ליונה בחותם כל הספר, שאפילו שזו עיר של גוים – יש שם "הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה" (רש"י: "'ובהמה רבה'. בני אדם גדולים ודעתן כבהמה שאינם מכירים מי בראם"). יש שם הרבה גוים, ואפילו אם הם כמו בהמות הם הבריאה שלי, אלה יצורים שלי. כמו שה' לא הרשה למלאכים לומר שירה כאשר המצרים טבעו בים סוף – "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". זהו לימוד נוסף שבשלו קוראים את יונה בשיא יום כיפור – שה' מרחם על כל בריותיו, לא רק על היהודים שהם בניו אלא על כל בני האדם וגם על החיות ("ובהמה רבה" כפשוטו). ה' עצמו שלח להשמיד אותם, אבל הוא מרחם עליהם ומבטל את הגזרה כי אכן הם עשו תשובה. יש ליונה כח לגרום לאנשים לעשות תשובה. אף נביא אחר בתנ"ך לא הצליח לגרום ליהודים ולאינם-יהודים לעשות תשובה ועל ידי זה לבטל גזרות. יונה – משיח בן יוסף מה האריז"ל אומר על יונה? מיהו יונה שיש לו כל כך הרבה כח לגרום לאנשים לעשות תשובה (הגם שהוא על ידי איום חורבן)? האריז"ל אומר שיונה הוא משיח בן יוסף. אם יונה הוא משיח בן יוסף צריך למצוא דמות שביחס אליו הוא משיח בן דוד. בדרך כלל לומדים שמשיח בן יוסף מקדים את משיח בן דוד, אבל במובן מסוים השיא של עבודת משיח בן דוד גם דומה לעבודת משיח בן יוסף – הוא צריך להביא את כל האנושות לעבוד את ה' יחד, "שכם אחד" (משיח בן יוסף שבא לפני משיח בן דוד מחזיר את הגוים בתשובה מיראה, על ידי איום כנ"ל, אך משיח בן יוסף שבא כשיא לעבודת משיח בן דוד, לקיים את היעוד של "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד" פועל בדרך של ימין מקרבת לכתחילה). איך יודעים שהשליחות והאחריות של משיח בן יוסף היא בעיקר לגוים? השליחות של יונה לעם היהודי רמוזה בפסוק אחד בספר מלכים, אבל כל הספר בתנ"ך שנקרא על שמו הוא נבואה לאומות העולם. זו עוד סבה שאנחנו קוראים את יונה בסוף יום כיפור, כי הוא, מכל נביאי ישראל, הנביא האוניברסלי. הוא נשלח על ידי ה' אל הגוים. הוא עצמו רצה למסור את נפשו כדי לברוח מהמשימה הזו מתוך חשש שהיא תזיק לעם שלי – אבל ה' חשב אחרת. הצדיק הזה חשב ששליחות לאומות תזיק לעם ישראל, תגרום להם קטרוג, אבל ה' חשב אחרת (שתשובת אנשי נינוה תשמש דוגמה לבני ישראל, ללמוד מהם בקל וחומר). התגיירות המלחים יונה הגיע לעיר נינוה וקרא עליה שעוד ארבעים יום העיר נהפכת. המדהים שכולם לקחו אותו ברצינות. כתוב שהיו בעיר כמה מלחים מהאניה, שהכירו אותו, ידעו שכאשר זרקו אותו לים הסערה הפסיקה, אחרי שאמר שהוא עברי ועובד את ה' שברא את הים ואת היבשה ואני בורח מפני ה' – הוא אמר להם זאת – והפיל יראה גדולה על האנשים. "יראה גדולה" מופיעה פעמיים בספר – כשהוא אומר להם שהוא בורח מה' ובשלו הסערה – והפעם השניה, אחרי שהשליכו אותו למים והסערה שכחה, כתובות שוב אותן מילים, "וייראו האנשים יראה גדולה [את הוי' ויזבחו זבח להוי' וידרו נדרים]", וכולם השליכו אליליהם והתגיירו. כתוב שהם לא רק קבלו את שבע מצוות בני נח, אלא כולם התגיירו ממש, מלו את עצמם ועלו למקדש בירושלים. חז"ל אומרים שבתפלה שלנו כל יום בשמו"ע "ועל גרי הצדק" – מבקשים מה' שירחם על גרי הצדק – צריך לכוון על המלחים של יונה, כי המלחים של יונה הם הדוגמה בתנ"ך לגרי צדק. הם התגיירו בעקבות היראה הגדולה שנפלה עליהם כשראו את הנס הגדול איך שניצלו מסערת הים. יש כאן דוגמה יפה שהיראה הראשונה היא פחד (fear) והיראה השניה היא אור-גילוי (awe). גוי שמתגייר צריך להתגייר מתוך awe ולא מתוך fear. בריחת פרעה לנינוה שוב, יונה הגיע לנינוה והתנבא וכולם לקחו אותו ברצינות. אמרנו שכאשר המצרים טבעו בים סוף ה' לא נתן למלאכים לומר שירה כי "מעשי ידי טובעים בים". מה קרה באותו זמן? פרעה עצמו, מלך מצרים שהרג את ילדי ישראל, ניצל. הוא לא טבע. מה קרה לו? חז"ל מלמדים אותנו דבר מדהים – שאחרי טביעת המצרים בים סוף הוא ברח לנינוה ונעשה המלך של נינוה. קשר מדהים בין יונה לפרעה. כמה שוה פרעה? 355, ה פעמים יונה (יונה פנים ואחור). יש קשר מסתורי בין פרעה למלך נינוה, אולי זהו גלגול אחר, אבל לפי חז"ל זהו אותו פרעה, אותה נשמה. הוא שינה את שמו, במקום פרעה הוא קרא לעצמו אסנפר, אבל זו אותה נשמה. פרעה, בגלגולו כמלך נינוה, התחיל את תנועת התשובה הגויית. בכך הוא מתקן את החיים הקודמים שלו כפרעה מלך מצרים, כך האריז"ל מלמד אותנו. נינוה היא באשור ופרעה הוא ממצרים. בימינו, מלמד הרבי, מצרים היא רוסיה ואשור היא אמריקה. ארצות הרווחה הן אשור וארצות המצוקה הן מצרים. רואים כאן שמלך מצרים נעשה מלך אמריקה – פוטין נעשה נשיא ארצות הברית. זו הדרך היחידה שהוא יכול לתקן... אם נשיא רוסיה יהפוך להיות נשיא אמריקה (אשור, נינוה היא ניו-יורק) ושם יתחיל את תנועת התשובה של כל הגוים. זו האפשרות האחת והיחידה שלו לתקן את זאת. מי גורם לכך? יונה, שהוא משיח בן יוסף (פרעה מלך נינוה בגימטריא משיח בן יוסף, רק משיח בן יוסף יכול לתקן אותו, ודווקא בהיותו מלך נינוה ולא מלך מצרים). הפעולה על הגוים – תכלית משיח בן דוד היינו באמצע ההסבר. התחלנו לומר שבדרך כלל לומדים שמשיח בן יוסף מקדים את משיח בן דוד. אבל הרמב"ם מדבר על חמשה שלבים של משיח, שהאחרון שלהם הוא לגרום לכל העולם כולו לעבוד את ה' ביחד – המשימה האחרונה של משיח בן דוד היא תכלית ענינו של משיח בן יוסף. יש משהו במשיח בן יוסף שהוא התכלית של משיח בן דוד, הגם שלפי הרמב"ם יש רק משיח אחד – משיח בן דוד. איך אני יודע שמשיח בן יוסף פועל על הגוים? מיוסף עצמו. מה ההבדל בין דוד ליוסף? דוד הוא מלך של עם ישראל, הוא לא בשביל הגוים, אבל יוסף הוא בשביל הגוים. לכן גם האחים שלו הסתייגו ממנו. הם היו יהודים טובים והרגישו שיש משהו קוסמופוליטי, משהו אוניברסלי, באחיהם הקטן יוסף – איזושהי קרבה לתרבות הגויית. למה? כי הוא היחיד שמסוגל לתקן אותה. הרבה צדיקים ידעו שיש דבר שרק הם מסוגלים לתקן, והיו להם מתנגדים, גם בין צדיקים אחרים, שטענו שאי אפשר לעשות זאת. הם לא הבינו שהצדיק הזה הוא נשמה שיכולה לעשות דברים שהצדיקים האחרים לא יכולים לעשות. יוסף יכול לעשות דברים שהאחים שלו לא יכולים לעשות. אחי יוסף היו ישיבה-בוחערים טובים, רועי צאן, אבל יוסף הצליח להיות משנה למלך מצרים ולקחת אחריות על כל הגוים. הוא גם עשה טעות בנסיון שלו לגייר את כל הגוים. הוא לקח אחריות על המשפחה שלו בצורה הכי טובה, אבל בסופו של דבר משימת החיים שלו היתה בעולם הגויי, העולם הלא-יהודי. רואים שתיקון הגוים מתחיל אצל יוסף והאריז"ל אומר שיונה הוא משיח בן יוסף. סוכות – החג האוניברסלי – מקור נבואת יונה מהו החג האוניברסלי? סוכות. פסח ושבועות שייכים ביחוד לעם ישראל, אבל בהפטרת סוכות אנחנו קוראים שכאשר משיח יבוא כל הגוים יצטרכו לחגוג את חג הסוכות, כי הוא חג אוניברסלי. בבית המקדש הקריבו בסוכות שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם. שוב, הקשר בין יום כיפור לסוכות הוא יונה, עליו מדברים כעת. הוא משיח בן יוסף, והוא גם תכלית ענינו של משיח בן דוד. אז הוא מגיע ומביא אותנו לשמחה הכי גדולה – ל"זמן שמחתנו". כל מועדי ישראל הם לשמחה ("מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון") אבל דווקא חג הסוכות הוא "זמן שמחתנו" (עליו נאמר בייחוד "ושמחת בחגך... והיית אך שמח"). יש כאן משהו מאד עמוק שה' מלמד אותנו, מתי ואיך עם ישראל יכול באמת להיות שמח? כאשר סוף כל סוף נצליח במשימה הגדולה שלנו – להביא את אור התורה והאמונה בא-ל אחד לכל העולם כולו (עד שיקוים היעוד של "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", פסוק מתוך ההפטרה של היום הראשון של סוכות). אז אפשר להיות שמח, "זמן שמחתנו" – כאשר יונה ישלים את המשימה שלו. חז"ל מלמדים אותנו כי יונה קבל את הנבואה שלו ב"שמחת בית השואבה" – השמחה המיוחדת של חג הסוכות. במשך כל השנה מנסכים יין על גבי המזבח, ורק בסוכות – לא מפורש בתורה רק רמוז, חז"ל לומדים זאת בתורה שבעל פה – יש מצוה גדולה, שואבים מים ממי השילוח (המקום בו מושחים את המלך), ומנסכים אותם על גבי המזבח. ניסוך המים הוא רק בחג הסוכות, והשמחה – השירים והריקודים – במצוה הזו היא השמחה הכי גדולה במקדש בכל השנה. חז"ל אומרים ש"מי שלא ראה את שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". הם גם אומרים שמכל הנביאים מתייחד יונה בכך שהוא קיבל את הנבואה שלו מהשתתפותו בשמחת בית השואבה בסוכות. כל הנבואה שלו באה משמחה, משם הוא נהיה נביא. מה ההבדל בין מים ליין? מים הם אוניברסליים, מים הם לכולם. יין – עדיף שהגוים לא ישתו כל כך הרבה יין... אבל מים הם אוניברסליים. השמחה הגדולה ביותר היא השמחה של המים הפשוטים, השקופים – ביטוי של מציאות ה' אחד בכל המקומות ובכל הזמנים לכל האנשים. תיקון החמס והתועבה לא סיימנו את הסיפור: יונה הגיע לנינוה והתנבא. זו עיר גדולה. אנשים הקשיבו לו, למילים שלו – החל מהמלך, פרעה עצמו – וכולם עשו תשובה. יש דבר מאד מענין שחז"ל אומרים. הפשע הפשוט שבשלו ה' חשב להשמיד את העיר היה חמס, גזל ושחיתות. הפוליטיקה והכלכלה היו לגמרי מושחתות בנינוה. מה עוד קרה בגלל חמס? המבול, גם שם כתוב "כי מלאה הארץ חמס" (וגם שם היה יונה, היונה של נח, שרש נשמת יונה הנביא כנודע). החטא המפורש הוא חמס, אבל חז"ל אומרים שהסבה הפנימית לגזרת חורבן נינוה היתה משכב-זכור. אמרנו שנינוה היא אמריקה, היא ניו-יורק – זו הבעיה של חברת הרווחה המודרנית. הסיבות לחורבן שלהם הן חמס ותועבה, אבל הם עשו תשובה – זו דוגמה שלא רק את החמס ניתן לתקן, אלא גם את התועבה, את ההומוסקסואליות, אפשר לתקן. אכן בחז"ל כתוב שהתשובה שלהם לא החזיקה מעמד הרבה זמן, אבל בפשט של הפסוקים הם עשו שינוי, עשו תשובה, וה' רחם עליהם. שש פעמים "גדולה" בספר יונה איך יונה הרגיש? באמת גרוע, "וירע אל יונה רעה גדולה ויחר לו". יש 48 פסוקים בספר יונה, וכתוב בהם שש פעמים את המלה "גדולה" – המלה ששוה בעצמה 48, סימן לכל פסוקי הספר: הפעם הראשונה היא "סערה גדולה"; אחר כך כתוב פעמיים "יראה גדולה"; אחר כך כתוב "ונינוה היתה עיר גדולה לאלהים"; אז באה הפעם החמישית – שיונה הרגיש "רעה גדולה", כי ה' ריחם על עיר שבעיניו היא עיר מושחתת והומוסקסואלית; אז באה הפעם הששית – יונה אמר שטוב מותו מחייו, הוא רצה למות. הוא יצא מהעיר ובנה לעצמו סוכה ("ויעש לו שם סֻכה"[יא]) – זה הקשר המפורש בין יונה לסוכות (יונה סֻכה עולה יוסף, סוד משיח בן יוסף הנ"ל[יב]). על אף אחד בתנ"ך, חוץ מיעקב, לא כתוב שבנה לעצמו סוכה לצל[יג]. אין סוכה שבונים לשם צל בעוד סיפור בתנ"ך. הוא עצמו בנה סוכה, ואז ה' הצטרף אליו ובאופן נסי ברא קיקיון גדול בן לילה שעשה צל גדול כדי להציל אותו מחום השמש. כשהוא התעורר בבקר וראה את הקיקיון הזה הוא שמח בו "שמחה גדולה" – "וישמח[יד] יונה שמחה גדולה". זו הפעם הששית והאחרונה שהמלה "גדולה" מופיעה בספר יונה, והיא עוד קשר ישיר של יונה לחג הסוכות, "זמן שמחתנו". ששת הדברים – רוח יראה יראה עיר רעה שמחה – עולים יחד 1554 = 6 פעמים (ממוצע כל מלה) 259, העולה ז פעמים הבל (שבעת ההבלים עליהם עומד העולם, כפי שקוראים בסוכות במגלת קהלת: "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל"), בגימטריא "בהמה [בן] רבה [אור]", חותם ספר יונה. סגולות שמן קיקיון הקיקיון[טו], שלא ברור זיהויו בדיוק, מופיע רק כאן, בספר יונה (יש דמיון וקשר בין המלים יונה, נינוה ו-קיקיון – האותיות המשותפות הן יון וממוצע שלש המלים הוא יוסף, סוד משיח בן יוסף[טז] השייך ליונה). התרגום לאנגלית של קיקיון הוא gourd, אבל מלה זו יכולה להיות כמה דברים. כולם מכירים היום שמן קיקיון, שמן קיק[יז]. יש משהו בקשר בין יום כיפור לסוכות ששייך לשמן קיקיון. בספר על זקנה וזכרון אין פרק על שמן קיק, אבל אולי בגרסה הבאה נוסיף פרק מיוחד... הדבר הכי טוב לעצור את ההזדקנות של העור (בו הסימן העיקרי של הזקנה) הוא שמן קיק (קיקיון בגימטריא עור ובגימטריא חיים נצחיים) לקיים "תתחדש כנשר נעוריכי [לשון עור]". עוד דבר שיודעים על שמן קיק שהוא חומר משלשל, החומר המשלשל הטבעי הכי טוב. לפעמים הוא יכול להיות אפילו מסוכן, אל תשתמשו בו יותר מדי... עוד דבר שהרופאים לא אוהבים לקבל, אבל הוא אמתי – הוא מזרז לידה. כשמישהי עוברת קצת את 39 שבועות ההריון רוצים לעשות זירוז לידה[יח]. לפי האריז"ל לא טוב לעשות זירוז לידה. הדבר הטוב, אם עושים זאת נכון – לא יותר מדי – שמזרז לידה הוא שמן קיקיון. יש עוד הרבה תכונות של קיקיון, שאין לנו זמן להכנס אליהן. אבל שמן קיקיון הוא מוצר טבעי מאד חשוב. מי יודע מי בהיסטוריה המודרנית השתמש בשמן קיקיון כדי להעניש אנשים? מוסוליני העניש אנשים באלות ובשמן קיק[יט], כי כמו שאמרנו יותר מדי יכול להזיק. הוא גורם לשלשולים חזקים, לבושה ובזיון. יש אפילו ביטוי באיטלקית – 'אלות ושמן קיק'. אנחנו עושים כאן תיקון. לא רק מוסוליני, יש הורים שמענישים את ילדיהם בשתית שמן קיק. לא מומלץ לעשות, אל תענישו את ילדיכם בכלל, בפרט לא עם שמן קיק. שנה שעברה דברנו על עלי זית והיום רצינו שיעור על שמן קיק, אבל אין לנו מספיק זמן לכך. זהו חומר טבעי שיכול להיות מאד טוב וגם יכול להיות רע. הכנסות 'מפטיר יונה' לגיור האומות בסוף, אחרי שהקיקיון עשה צל, ה' שלח תולעת לאכול את הקיקיון. כשהיה את הקיקיון כתוב "וישמח יונה שמחה גדולה", אבל אחר כך, "בן לילה היה ובן לילה אבד" – כי ה' שלח תולעת לאכול את הקיקיון – ואז ה' שלח רוח קדים להכות את יונה והשמש הכתה על ראשו[כ] עד שיונה שאל את נפשו למות. ה' אמר – אתה כל כך חסת על הקיקיון שבן לילה היה ובן לילה אבד[כא], ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה שיש בה 12 ריבוא אנשים ובהמה רבה?! בכך נגמר ספר יונה. הלימוד הוא שזהו הספר בתנ"ך ששייך למהפכה הרביעית – הספר בתנ"ך שפונה החוצה לאומות העולם. את נינוה יונה לא גייר, רק קרא להם לעזוב את דרכם הרעה, אבל הגוים הראשונים שהוא פגש, המלחים על האניה, הם דוגמה לגרי צדק. המסירות שלו והנכונות שלו למסור את נפשו על עמו הן שעוררו אותם להתגייר גיור מלא. כשאומרים "ועל גרי הצדק" מתכוונים לאותם מלחים של יונה. יש עוד הרבה מה לדבר על יונה אבל נשאיר אותם. העובדה שמפטיר יונה כל כך יקר מלמדת אותנו שכדי לצאת לאומות ולגייר אותם צריך הרבה כסף – אנשים שיקנו מפטיר יונה במליונים, במליארדים, אז אי"ה נחזיר את כל האומות לעבוד את ה' ביחד. אז תהיה שמחה גדולה של "זמן שמחתנו". ד. שאלות ותשובותסימנים באקטואליה שאלה: אמרת שהרבי הסביר שמצרים היא רוסיה ואשור היא אמריקה, ושהתיקון הוא שפוטין יהפוך להיות נשיא ארצות הברית. כעת מאשימים שהיתה התערבות רוסית בבחירה של טראמפ. זה קשור? תשובה: אכן לזה רמזנו, אבל התיקון הוא עדיין בוסר, נקוה שהוא יגיע לגמר טוב, שכל הגוים יתעוררו בתשובה ויכירו בדת האמת. שאלה: האם הסיפור בין אמריקה לצפון קוריאה הוא מלחמת גוג ומגוג עליה קוראים בסוכות? תשובה: אני מקוה שאמריקה, או כל מי שיכול לפעול, יעשה מה שצריך בנידון. איני יודע אם זה גוג ומגוג, אבל זו קליפה קשה (של כפירה באלקים) שצריך שהעולם היותר נאור יטפל בה. שאלה: נינוה היא מוסול בעיראק ודעא"ש החריבו בשנה האחרונה את מה שנחשב קבר יונה. מה המשמעות? תשובה: אין זה קבר יונה לפי המסורת היהודית (לפי המסורת הוא קבור בגת החפר ליד נצרת, מקום לידתו, כמו שכתוב בספר מלכים) אלא המצאה של הנוצרים והמוסלמים.
אשור החריבה את ממלכת הצפון שאלה: למדתי שאחת הסיבות שיונה ברח היא לא רק כי חשש מקטרוג על עם ישראל, אלא שידע כי אשור תבוא בהמשך, תחריב את ממלכת הצפון ותגלה את השבטים וגם תעלה על ירושלים. יונה ראה זאת, ולכן לא הבין את ההשגחה הפרטית בכל זה ואיך ה' מוכן להציל אותם. תשובה: כך אמרנו, שלפי חז"ל התשובה של נינוה לא החזיקה מעמד להרבה זמן. אם הם היו עושים תשובה באמת הם היו גורמים לקטרוג על עם ישראל, ומה שדברת הוא ההמשך – שאותם אנשים החריבו את ממלכת הצפון וכו'. אותו רעיון – הוא העדיף למות מאשר לבצע משימה אלוקית שתזיק לעם ישראל. שרידת יונה במעי הדגה שאלה: איך יונה שרד – פיזית – שלשה ימים במעי הדגה? תשובה: יתכן שהיו שם מים. חז"ל אומרים שבלי אוכל אפשר לשרוד יותר ימים, אנשים צמים שבוע שלם. בבטן הדג הזכר הוא הרגיש טוב ובבטן הדגה הנקבה היה לו צפוף והוא התפלל, אבל חז"ל לא אומרים שהוא רעב שם. שקיעת האדם בעצמו בחברת השפע שאלה: הרב חבר בין רווחה כלכלית להומוסקסואליות. מה הקשר? תשובה: ההסבר הפשוט הוא שבחברת שפע אנשים שקועים בעצמם. אם מישהו שקוע בעצמו הוא דואג לעצמו, הוא לא כאן בשביל הדאגה הפשוטה לקיום המין. בחברה שאינה חברת שפע מאד ברור שכולם כאן כדי לדאוג במסירות נפש לקיום המין, האנושות. השיא של חברת השפע מופיע במעשה בסיפור של רבי נחמן על עיר העושר, שרק משיח יכול לתקן אותה. במעשה מבעל תפלה יש עשר ערים-ממלכות, והעיר הכי קשה היא עיר של עשירות. בה כל אחד מתעשר יותר ויותר עד שהוא נעשה 'אלוק'. מי שנעשה יותר ויותר נפרד ועצמאי הענין שלו הוא הומוסקסואליות. כך אפשר להסביר זאת. שלשת מוסרי הנפש עבור הכלל שאלה: הרב דבר על שלשה אנשים שמסרו את הנפש על עם ישראל – משה, דוד ויונה. יש בהיסטוריה שני אנשים שהתאבדו – שמשון הגבור ושאול המלך (אחר כך יש בהיסטוריה גם את מצדה). תשובה: אצל שניהם היה משהו אישי. הם לא עשו זאת כדי להציל את כל עם ישראל. כאן מדובר על אנשים שראו משהו מסוכן לכלל ישראל והיו מוכנים למסור את הנפש למנוע זאת. המניעים האישיים הם שונים. סוכה של לויתן שאלה: מה המשמעות שכל עם ישראל ישבו בסוכה של דוד המלך שהסכך שלה יהיה מעורו של לויתן ומה הקשר שלה לסיפור של יונה? תשובה: שני הדגים הגדולים שבלעו את יונה לא היו הלויתן. כתוב שהם באו לפני הלויתן, מלך הדגים. כתוב שיונה יתן בעתיד את הכח לבהמות להרוג את הלויתן לצורך סעודת הצדיקים. הוא לא היה בתוך הלויתן, אבל כאשר דג-הנקבה באה ואמרה לדג-הזכר שה' אמר שתעביר את יונה אלי הוא לא רצה לעשות זאת והם באו לדין לפני הלויתן, שהלויתן יפסוק להם מה לעשות, והוא פסק כמו שה' אמר – שיעביר אליה את יונה. הלויתן מסתתר בסיפור הזה, אף ששני הדגים הגדולים לא היו בעצמם הלויתן, אבל כתוב שיונה יהרוג את הלויתן בכח הבהמות לסעודת הצדיקים אצל המשיח. השפעת יונה על הגוים שאלה: על פי מה שהרב אמר על משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, על מי אנו מתפללים כעת – משיח בן יוסף, משיח בן דוד או ששניהם יהיו אחד? תשובה: ודאי שאנחנו מתפללים שיהיה מישהו שהוא כולל את שניהם. לפי הרמב"ם יש משיח אחד, משיח בן דוד, וכעת אמרנו שהשלב החמישי שלו הוא בעצם משיח בן יוסף, האוניברסלי. שאלה: מה יונה לימד את הגוים? תשובה: בנינוה יונה דבר על שבע מצוות, אך המלחים בספינה שראו את הנס התעוררו מעצמם והתגיירו. היונה של העתיד (של דורנו) יאיר לגוים (מתוך הלויתן, עלמא דאתכסיא) את אור תורת אמת בכלל (יונה הוא בן אמתי, מבין-מלמד לגוים את האמת), ומי שיתעורר להתגייר יתגייר. שאלה: אם יונה הוא הנביא לאינם-יהודים, למה אומות העולם לא מעריכים את יונה? תשובה: מי אמר? כי הם לא באים לבית כנסת ביום כיפור? [זו שאלה טובה, כי הנוצרים מצטטים כל הזמן את ישעיהו ולא מזכירים את יונה האוניברסלי. לא מבינים כך, ונראה לי שגם מי שמקשיב לשיעור שלך הערב לא תפס כך את יונה.] הגיע הזמן... (הוא כן דמות חשובה ביותר אצלם, עד כדי כך שאותו האיש ימ"ש השווה את עצמו אליו כמי שקם לתחיה... יש שחוגגים לו חג מיוחד...). שאלה: אם יונה, המשפיע והכריזמטי, הוא הנביא היחיד שמצליח לעורר את הגוים, למה הוא לא התלהב מהשליחות שלו? תשובה: הסברנו, כי הוא חשב שיהיה לא טוב ליהודים. ה' חשב אחרת. אבל באמת, כמו שאמרנו, יצא הרבה לא-טוב ליהודים מאשור שהשמידו את ממלכת הצפון, אבל בסוף בסוף יוצא הרבה מאד טוב על ידי מוסר ההשכל של ספר יונה, ששייך במיוחד לימות המשיח. בסוף ה' אמר ליונה – "אתה חסת על הקיקיון אשר בן לילה היה ובן לילה אבד. ואני לא אחוס וגו'". זהו הפסוק האחרון שמופיע בתנ"ך בספר יונה, אבל חז"ל מוסיפים לספר שאחרי זה יונה נפל על פניו ואמר לה' – אני מוסר לך את הנהגת העולם, שתמשיך להנהיג לפי רחמיך. אלה המלים האחרונות של יונה – שהנהגת העולם מסורה לה' ברחמיו. כשה' שאל האם לא יחוס על נינוה, עם כל התריסרים שלה, בסוף הוא מודה. זהו הלימוד לזמן שלנו: יונה טען את טענותיו, את הפילוסופיה שלו, וכעת יונה עצמו פתוח לקבל את רצון והנהגת ה' מתוך רחמים על כל הנבראים. יונה הוא פטריוט יהודי, זה טוב, אבל ה' אומר שאני בורא העולם – אתם הבנים שלי, אבל אני אוניברסלי. כמו יוסף, שדואג למשפחה שלו, הכי קרוב למשפחה שלו, אבל התפקיד שלו אוניברסלי. כך ה' מנהיג את העולם. בסוף יונה מודה לה' ואומר או-קיי, אני מסכים – תנהיג את העולם ברחמיך ואני אהיה חלק מזה. חלק מהרחמים הם לצאת לכל העולם וללמד את כולם לעבוד את ה' ביחד. אז מגיעה שמחת סוכות, שהוא עצמו קבל בה את נבואתו. אז הוא הבין – ולא הבין קודם – שכל נבואתו היא משמחת החג, שהיא השמחה של הרחמים על כל הבריאה. לפעמים אדם מקבל משהו אך לא מבין אותו עד סוף החיים. אנחנו מתקרבים לזמנים שכל הגוים יצטרפו לשמחת סוכות, ואז מבינים ששמחת סוכות היא השמחה ברחמים של ה' על כל הבריאה. הנחלת אחדות ה' לאומות העולם שאלה: הרב הסביר שבחלוקת הפרשיות של ספר יונה יש את שם הוי' ושם אהי' ושהכל ביחד עולה "שמע ישראל" (43 פעמים הוי' שהם 13 פעמים אלהים). האם אפשר יותר להרחיב בענין? תשובה: אחד מגדולי ישראל, החיד"א – היה שד"ר מהישוב בארץ – והוא קרב גם אדם לא-יהודי ואחד הדברים שהוא יעץ לו (לא להתגייר, אבל) לומר כל יום "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". הרבה שואלים, למה הוא אמר לאינו-יהודי לומר "שמע ישראל הוי' אלהינו וגו'". רש"י על הפסוק אומר – תוך שימוש בפסוקי ההפטרה של סוכות בזכריה, עוד נביא מתרי-עשר – שהיעוד של "הוי' אחד" יתממש כאשר יתקיים "והיה הוי' למלך על כל הארץ". זהו פשט הפסוק, שכעת "הוי' אלהינו", שם הוי' הוא רק שלנו, אבל בעתיד – "בא יבא לא יאחר", מקוים שיהיה בקרוב בימינו – "הוי' אחד", לכל האומות. האמונה שלנו באחדות ה', שהיא ירושה לנו מאבותינו, תהפוך להיות אוניברסלית. אין יותר מתאים מספר יונה להעביר מסר זה, כי הוא פועל זאת, זה בדיוק מה שהוא עושה. אולי אין סיפור נסי בכל התנ"ך יותר מסיפור זה, שהוא נבלע על ידי דג ואז נפלט שוב ליבשה. נסים שייכים לשם י-ה-ו-ה, ויונה, ששמו רומז לצירוף יוהה של שם הוי' (על ידי החלפת ה-נ בשמו ב-ה, במספר קטן), מביא את הסוד של שם הוי', השם הטרנסנדנטי גם לגוים – ממחיש ועושה אותו נראה לכל העולם. זה מה שקורה בספר הזה. נחזור לשאלה הקודמת: כמו שהסברנו קודם זה לא נכון שהגוים לא אוהבים את ספר יונה, כמו שמישהו שאל. כל לא-יהודי שקורא תנ"ך ומחבב מנסים – לא יכול לאהוב ספר אחר יותר מיונה. זהו הסיפור הכי נסי בתנ"ך, ודבר פשוט – זה מרשים גוים, לראות נסים (כמו שזה הרשים את המלחים עד כדי כך שהתגיירו). יהודים, מהיכי תיתי – יותר נס או פחות נס, לא מתפעלים כל כך מנסים. ה. עוד התבוננויות יונה (השלמות)יונת נח יש ספר שדן הרבה על יונה – דן ידין על ספר קרנים לר"ש מאוסטרופלי – והרבה דברים ממנו ומעוד ספרי קבלה קדמונים מובאים בילקוט ראובני. כידוע (ומובא לעיל), הנביא יונה הוא בעצם היונה של נח. הוא כותב בקיצור שהיונה של נח היא יונה הנביא, יונה בן אמתי, והעורב הוא משיח בן דוד. לעורב יש אכזריות, הוא שחור, אבל אומרים שהוא משיח בן דוד. יונה היא לבנה, סמל השלום (עם עלה הזית בפיה). קודם נח שלח את העורב, משיח בן דוד, ואחר כך את היונה, משיח בן יוסף – רמז מובהק שמשיח בן יוסף בא בסוף. עֹרב יונה משלימים ל-343 (7 בחזקת 3 וכו'. יש בהם 7 אותיות, נמצא שהערך הממוצע של כל אות = 49, 7 ברבוע. האות הראשונה, ע של ערב = 70, נמצא ששאר האותיות = 7 פעמים 39, הוי' אחד, סוד רעג ימי ההריון המלא, טל שבועות, "טל ילדותך"). כתוב "יונה פותה", היונה תמימה ומתפתה ואילו העורב הוא חכם. איך אני יודע שעורב הוא חכם? ערב עולה ד"פ חכם (חכם פנים ואחור) ו-ערב חכם עולה ה"פ חכם (ה-חכם – חכמה). תשע"ח היא גם תהא שנת עֹרב חכם (משיח בן דוד חכם). יונה וחבקוק הזכרנו שיונה (הילד שהחיה אליהו הנביא) הוא בסוד משיח בן יוסף. בין הנביאים משיח בן דוד הוא חבקוק (הילד שהחיה אלישע). האריז"ל כותב שחבקוק קשור ליצחק (האותיות המשותפות הן חק, בגימטריא חצי חבקוק; חבקוק עולה גבורה וכן יראה – מדת יצחק – הנזכרת פעמיים כ"יראה גדולה" בספר יונה, כנ"ל). והנה, יצחק-חבקוק עולה משיח בן דוד. בתרי עשר יונה הוא החמישי וחבקוק הוא השמיני – יחס של חתך זהב. הקשר בין יונה לחבקוק רמוז גם בכך ש-חבקוק הנביא (כך הוא נקרא בפעמיים שמוזכר בספר חבקוק) עולה ד"פ יונה (יונה ב"רצוא ושוב"). עוד משהו חשוב: דברנו לפני כמה שיעורים באנגלית[כב] על כך שכל אלה שעוברים חוית-מות הם נשמות דנוקבא. כל גבר שהוא נשמה דנוקבא חייב לעבור איזו חוית מות, כך אומר האריז"ל. הראשון הוא יצחק, שעבר חוית מות בעקידה. גם יונה עבר חוית מות במעי הדג, והוא גם מת כילד. גם חבקוק מת כילד. האריז"ל אומר שכל אלה נשמות דנוקבא, ודווקא אלה הם בחינה משיח. יוצא מזה – האריז"ל לא כותב, אבל כך יוצא – שגם משיח הוא נשמה דנוקבא וגם הוא חייב לעבור חוית מות. הארכנו לדבר על הקיקיון. יש לשים לב שמלה עם שתי קופין היא נדירה יחסית, ובין הנביאים – ובכלל בשמות האנשים בתנ"ך – דוגמה לכך היא חבקוק, כנראה יש קשר. האם יש עוד שם בתנ"ך עם שני קופין? יש רק עוד אחד – בקבוק, "בני בקבוק" בדברי הימים (בקבוק עולה קיק, סוד שמן הקיק שנתבאר לעיל). בקבוק וחבקוק ודאי הולכים יחד (חבקוק = חצי חצי, הוא ודאי נוטריקון חצי-בקבוק – חצי בקבוק אותיות חבקוק צבי, שם יפה לילד...; למה טוב חצי בקבוק? בשביל לחבר חב"ד-ברסלב-קוק, אבל זה רק אחרי חצי בקבוק...). והנה, חבקוק-בקבוק עולה ו"פ יונה – הכל חוזר ליונה. אם יונה הוא משיח בן יוסף כנראה הקיקיון רומז למשיח בן דוד. המלה קיקיון מופיעה חמש פעמים רק בספר יונה – פעם אחת "קיקיון" וד"פ "הקיקיון" (יחס של א:ד). והנה, המלה הכי דומה לקיקיון מופיעה רק פעם אחת, דווקא בנבואת חבקוק: "קיקלון" – ה-י השניה של קיקיון הופכת להיות ל. מה פירוש קיקלון? המפרשים אומרים שבאותו פסוק כתוב קודם קלון וקיקלון הוא כמו קיא-קלון. קיא רומז לדג שהקיא את יונה. שמן קיקיון פועל קיא של קלון. רואים שהכל מתקשר כאן בצורה פלאית ביותר. גם במספרים: קיקיון כפולת חיה ו-קיקלון כפולת יחידה – יחד עולה 572, כב פעמים הוי'. הממוצע ביניהם הוא 286, ששוה יונה במספר קדמי. תהליך הירידה לגוף בשם יונה תמיד אנחנו מסבירים – ודאי נמצא אצלנו באיזה מקום[כג] – שכל הסיפור של יונה רמוז באותיות השם יונה: ה-י – שרש הנשמה לפני שיורדת לגוף. ה-ו – ירידת הנשמה לגוף, שאצל יונה היינו הירידה לירכתי הספינה. ה-נ – הדג, דג גדול = נ ובארמית דג נקרא נון. בדג מתפלל יונה "מבטן שאול", זהו הקבר. הנשמה נשלחת משרשה לגוף, ה-ו, עם שליחות לקיים בעולם הזה. אם היתה מקיימת במאה אחוז את השליחות היא לא היתה מתה. תמיד אומרים שאדם מת כי לא הגיע לתכלית השפלות, כמו שהרבי אמר על "הקיצו ורננו שכני עפר", שאם היינו שוכני עפר בחיים לא היינו צריכים למות. כאן ווארט אחר, שלכל אחד שליחות בחיים ואם היה עושה מאה אחוז לא היה מת – אבל הוא בורח מהשליחות, כמו יונה, ואז זורקים אותו לבטן הדג, הקבר. ה-ה היא היבשה. בסוף הדג חייב להקיא אותו – זו תחית המתים, היצירה מהקבר. אם כן, השם יונה הוא קוד של ארבעת השלבים – השרש למעלה, הירידה לגוף, הקבר, תחית המתים. אבל רצינו לחדש היום – כמדומני לא אמרנו פעם – שהיות שהקבר הוא הרחם, והדגה היתה נקבה עם מליוני ביצים בבטן שלה, אפשר לומר שה-י הוא שרש הנשמה, ה-ו היינו הירידה לגוף עדיין כעובר, כמו הזריעה (עדיין בבחינת זכר), העיבור ברחם האם הוא ה-נ וההקאה היא פשוט הלידה (שהיא כמו תחית המתים מתוך הרחם-הקבר) אל המציאות, ה-ה. כלומר, זהו סדר בו מתקיימים כל ארבעת השלבים אצל כל אחד בעולם הזה. לפי זה, אפשר לומר שהנשמה יורדת עם איזו שליחות, אבל כבר בתוך הרחם היא שוכחת מהשליחות שלה – אומרים שמלמדים אותה את כל התורה כולה ורגע לפני הלידה סוטרים לעובר ואז הוא שוכח. יש ודאי גם איזו בחינה של שכחה – אולי עם רשימו, כמו סוד הצמצום – כבר בשאול, "מבטן שאול". בסוף נולדים, ואחרי שאדם נולד – אם הוא זוכה – לאט-לאט הוא נזכר בשליחות, כמו שאדם מחפש את הניגון שלו (לאחר שהדג הקיא את יונה ליבשה ה' חזר ואמר לו את שליחותו). הבעל שם טוב אמר לפני שנפטר שרק עכשיו הוא מבין בשביל מה בא לעולם. יונה בן אמתי הנביא יש מחלוקת בין רבי לוי ורבי יוחנן מה יחוס יונה – מאיזה שבט הוא – ובסוף עושים פשרה שאמו מאשר ואביו מזבולון. יונה הוא בן הצרפית והוא מכונה בן אמתי על שם אליהו שהחיה אותו, ואז אמרה לו הצרפית "עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר הוי' בפיך אמת" – בסוד א מחיה מת (בכתבי האריז"ל כוונת אמת היא ז"פ סג, קשור לשבעה הבלים שהוזכרו לעיל, שהרי חלק המילוי של שם סג הוא הבל). יונה בן אמתי אשר זבולן = 1170 = הוי' פעמים מה. במגלה עמוקות כתוב ש"יונה בן אמתי" ר"ת יבא. הוא מביא בענין את הפסוק "בא יבא ברנה נֹשא אלֻמֹתיו". זהו פסוק שמדבר בימות המשיח, אבל הוא לא מביא פסוק עוד יותר מתבקש בהקשר של משיח – "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר". יש עוד פסוק "יבא" שלכאורה צריך להזכיר בהקשר משיחי – "עד כי יבא שילה". ידוע ש"יבא שילה" עולה משיח. אפשר לומר, לפי סדר הפסוק, ש"יבא" הוא יונה בן אמתי שהוא משיח בן יוסף, כנ"ל, אבל זהו פסוק בברכת יהודה ממנו יוצא משיח בן דוד. צריך לומר ש"שילה" – סוד שלה בן יהודה – רומז בפרט למשיח בן דוד, ו"יבא" הוא יונה בן אמתי, משיח בן יוסף, וביחד הם שוים משיח אחד. בכל אופן, ראינו שלשה "יבא" קשורים למשיח – "עד כי יבא שילה", "בא יבא ברנה", "בא יבא לא יאחר". השם המלא שלו – כמו שכתוב במלכים, בפסוק שהוא מנבא לירבעם בן יואש להחזיר את "גבול ישראל" – הוא "יונה בן אמתי הנביא". יונה בן אמתי הנביא = 642 = אליעזר עבד אברהם = נחשון בן עמינדב (סימנם לפי סדר הדורות – אליעזר-נחשון-יונה – הוא אני, שרש אניה; אם שמים את יונה באמצע הם ר"ת אין, "אין מזל לישראל"). מה הקשר בין שלש הנשמות הללו? אליעזר עבד אברהם הוא שרש משיח, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל – ממנו הכל מתחיל. עובר דרך נחשון בן עמינדב – כבר הופך את הארור ("ארור כנען", אליעזר הוא כנען) לברוך (זרע ישראל). הקשר בין נחשון בן עמינדב ליונה בן אמתי הנביא מובן – שניהם קשורים לים, נחשון קפץ לים וגם יונה עשה שיזרקו אותו לים. אליעזר גם שייך למים – הבאר בה מצא את רבקה, שם הוא התפלל ושם הוא ניחש (ו"כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש", נחש בגימטריא משיח). יונה זכה לרוח הקדש שלו בשמחת בית השואבה – יונה בן אמתי הנביא שמחת בית השואבה רוח הקדש = 2744 = 14 בחזקת 3 = ח"פ יונה-ערב הנ"ל. [א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה. [ב] מפטיר יונה הוא "שלישי" של הקריאה במנחה של יום כיפור (מסוף פרשת אחרי מות, בבקר קוראים מתחלת פרשת אחרי מות את סדר עבודת יום הכפורים, "אחת בשנה"). הפסוק העיקרי בקריאת התורה של מנחה הוא "ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אתם האדם וחי בהם אני הוי'" ואחר כך פרשת העריות ובסוף, תחלת "שלישי" (של מי שעולה למפטיר יונה), איסור משכב זכור. "וחי בהם" = יונה, רמז מובהק (ביחס ליונה – באמת הוא חי, גם כשהוא מת, מגיע ל"בטן שאול", "אחרי מות", הוא חי. גם כילד הוא מת וחי על ידי אליהו הנביא, שלכן נקרא יונה בן אמתי, א מחיה מת – "עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר הוי' בפיך אמת"). צירוף המלים האלה מצטייר כמשולש בצורה מאד הגיונית: ו ח י ב ה ם י ו נ ה הפנות הן ויה – הצירוף של התפארת. הפנות שוות 21 ושאר האותיות שוות 121, נינוה. יש פה פעמיים יונה (גימטריא) שמתחלקות ל-נינוה בתוך שם אהי'. עם הנקודה האמצעית, ה (של "בהם") יש כאן כל ארבע אותיות שם הוי' ב"ה, לפי הצירוף והיה (לשון שמחה, הנגלות לפני הנסתרות, "עולם הפוך ראיתי", מקור השמחה של יונה), הצירוף של חדש תשרי שבו קוראים מפטיר יונה. שאר האותיות (חי בם ונ) = "חן חן [לה]". גם ראשי השורות = הוי' והשאר = "חן חן". תן לחכם ויחכם עוד. [ג] יונה ו-אניה הם "לשון נופל על לשון" (כשיש בהם שלש אותיות משותפות) והם משלימים ל-137, ה'קבוע' החשוב ביותר של מעשה בראשית. אניה היא לשון אני – יש משהו מאד 'עצמי', מאד 'אני', ביונה (שהיא "יונה פותה"). על אנית יונה והנסים שהתרחשו בה (כדלקמן בפנים) ראוי לדרוש שהיא "דרך אניה בלב ים", סוד בינה דרדל"א (מדרגת תענוג פשוט הבא במורגש) בתוך ה"ארבעה לא ידעתים" – "דרך נשר בשמים [כתר דרדל"א] דרך נחש עלי צור [חכמה דרדל"א] דרך אניה בלב ים [בינה דרדל"א] ודרך גבר בעלמה [דעת דרדל"א]", וד"ל. "משה זכה לבינה", היינו לבינה דרדל"א, "אובנתא דלבא", כמבואר ענינו בדא"ח. מכאן רואים את הקשר העצמי בין משה רבינו ליונה בן אמתי ("משה אמת ותורתו אמת") הנביא. משה רבינו ועוד "יונה בן אמתי הנביא" = 1255 = משה במספר קדמי, הכל משה (והוא רמוז בפסוק עצמו: "הוא השיב וגו' כדבר הוי' אלהי ישראל [= משה רבינו = תריג] אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא וגו'"). ידוע שמשה הוא סוד משה (או מחלוקת) שמאי הלל (היינו סוד המחלוקת הפנימית בלבו של יונה האם לקיים את שליחות ה' לנבא לגוים כו' – שמאי דחה את הגוים שבאו להתגייר באמת הבנין, מדת האמת של משה, ואילו הלל קרב אותם במדת החסד, וכמו ה' בעצמו במעשה בראשית שהשליך את מדת האמת ארצה וברא את העולם במדת החסד, "עולם חסד יבנה [לא באמת הבנין]") – שמאי הלל = 416 = 16 פעמים שם הוי' ב"ה = יצחק יצחק = משה יונה! ה"כנף" = 137, יונה אניה כנ"ל (נמצא שמשה = ב"פ 137, מרדכי, לאה-רחל, ועוד יונה)! [ד] יש כאן דבר פלא, מדוע דווקא הגוים הם "קרובי תשובה"? אפשר לומר בפשטות שגוי רוצה לחיות בעלמא דין, עלמא דשקרא, יותר מהיהודי ולכן יעשה כל מה שצריך כדי לא לההרג. אפשר לומר שאם יש לגוי שכל (יש לגוים נפש שכלית) הוא מבין באיזה מקום שהע"ז שלו הוא שטויות, אז ממילא יכול לשוב – מצד השכל שלו הוא קרוב לעזוב את העבודה זרה. טעם נוסף הוא שהגוים מתפעלים מנסים ואילו יהודים פחות מתפעלים מנסים, ובכלל הגוים מתפעלים מנביא יהודי יותר מאשר היהודים (על דרך המאמר, שמקורו בגוים, בספרי המינים, "אין נביא בעירו"). עוד הסבר – אולי העיקרי – שגוים הם מעולם התהו, כשהולכים על משהו עושים אותו בצורה של תהו וגם התשובה שלהם תוהית. כך מפרשים חז"ל (תענית טז, א) על "וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס": "אמר שמואל אפילו גזל מריש וקבעו בבירה מקעקע בירה ומחזיר מריש לבעליו" (ועל דרך זה דוגמאות נוספות בילקוט שמעוני: "חזרו כלם מדרכם הרעה אפילו מציאה שאדם מצא בשדות ובכרמים בשווקים וברחובות [שאין חיוב להחזיר] החזירו לבעלים, ואפילו לבנים של גזל שבנו בפלטין של מלך סתרו הפלטין והחזירו הלבנים לבעליהם, וכל כרם וכרם שהיו בו שתי נטיעות או שני אילנות מן הגזל עקרון והחזירום לבעליהן, וכן בגד שהיו בו שתי פקעיות של גזל קרעו הבגד והחזירו עשו משפט וצדקה וכל עבירה שבידו מתודה ומקבל עליו דין תורה אם סקילה סקילה אם שרפה שרפה, ואפילו מכר אדם לחברו בית חורבה ומצא בו ממון וכו' מה היה עושה הדיין בקש שטר של אותה חורבה ומצא ל"ה דורות ומצא יורש לאותו האיש שהטמין אותו ממון והחזירו לבעליו"). זו הנהגת תהו כמו השמיטה הראשונה, שמיטת החסד, שהיא לפנים משורת הדין – לפי שורת הדין לא צריך לקעקע, אבל הם עשו 'לפנים משורת הדין'. הדין שלא צריך לקעקע הוא "תקנת השבין" – עולם התיקון (יש שורת הדין בתורה שהיא גם יחסית תהו וצריך את חז"ל בשביל התיקון). בקיצור, גוים הם קיצוניים, וכשעושים משהו הם עושים בקיצוניות (כך לומדים גם לגבי כיבוד אב מגוי מדמא בן נתינא שכבד את אביו בצורה מוגזמת, החורגת משורת הדין והשכל הישר). ארבעת הטעמים הללו שייכים למדרגות שונות בספירות העליונות: הטעם הראשון – רצון הגוים לחיות בעולם הזה – מכוון כנגד המלכות. הטעם השני – חזרה בתשובה מצד הנפש השכלית – שייך למוחין, חב"ד. הטעם השלישי – התפעלות הלב של הגוים – שייך, כמובן, למדות הלב (חגתנה"י). הטעם הרביעי – הקיצוניות-התהו של הגוים – הוא כנגד חיצוניות הכתר שלמעלה מטעם ודעת, הרצון התקיף בתקיפות גויית (ו"נעוץ סופן בתחלתן" ברצון לחיות שבמלכות), שנקרא גם תהו (כמבואר באריז"ל). ולסיכום: כתר תשובה של תהו שכל תשובה מצד הנפש השכלית מדות תשובה על ידי התפעלות מנסים מלכות תשובה מצד הרצון לחיות בעולם הזה ורמז: רצון, שכל, מדות, מלכות = 1642, 1000 אורות ל"יונה בן אמתי הנביא". [ה] "הגוים קרובי תשובה" = 1095 = 3 פעמים 365 (ימות החמה, או"ה מונים לחמה), הערך הממוצע של כל תבה. ועולה 15 (שם יה, שם החכמה בקבלה וכן שתי האותיות הראשונות של שם הוי' ב"ה, כנגד חכמה-בינה, תרין ריעין כו', אבא ואמא, הכח, כח מה, לעשות תשובה, בבינה) פעמים חכמה ("חכמה בגוים תאמין", היינו החכמה לעשות תשובה, לפי דרכם – חז"ל מספרים שתשובת אנשי נינוה לא החזיקה מעמד, כשם שחכמת הגוים מוגבלת כך תשובת הגוים מוגבלת), הערך הממוצע של כל אות. [ו] ישראל ירושלם נינוה = 1248 = מח פעמים הוי' ב"ה = 3 פעמים 416, שמאי הלל (יצחק יצחק, לב פעמים אחד; האותיות החמישיות של ישראל ירושלם נינוה הן הלל למפרע, שאר האותיות = 1183 = 7 פעמים 13 ברבוע כו'), הערך הממוצע של כל תבה. והוא עולה 16 פעמים 78, השם בן יב אותיות (היוצא מברכת כהנים), הערך הממוצע של כל אות. האותיות השלישיות, רונ = אהרן = 16 ברבוע (4 בחזקת 4, 2 בחזקת 8). שאר האותיות = 992 = מלכות מלכות (יהלום אל) = ד"פ אברהם.
[ז] במדבר יא, טו. [ח] אם מעלים ברבוע את המספרים לפי החלוקה ל-4 פרשיות – 26 פסוקים, פסוק 1, 13 פסוקים ו-8 פסוקים – מקבלים 910, שגם הוא כפולה חשובה של שם הוי' (חצי מ-1820, סוד פעמים הוי', שהוא מספר הופעות שם הוי' ב"ה בתורה) העולה ה פעמים יעקב (יעקב פנים ואחור). החבור של שני האופנים – 1118 ועוד 910 – עולה 2028, ג"פ הוי' ברבוע. הוי', כזכור, הוא מספר הפסוקים בפרשיה הראשונה בספר יונה. [ט] כל התפשטות העיר – שבסופו של דבר מתגלה דרכה רחמי ה' על ברואיו – מתחילה מהשווקים, שוּק הוא גם לשון שוֹק והשתוקקות (כדרשת חז"ל "'שוקיו [עמודי שש]' – זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבוראו". ראה עוד לקמן (בהשלמות) כי מלים עם שתי קופין הן נדירות יחסית (ויש להן קשר לספר יונה) – שרש שקק נמנה גם הוא על המלים האלה. [י] יונה = 71, חלק המילוי של יונה, יוד וו נון הא = 73, חכמה. יונה ובמילוי ובמילוי המילוי ובמספר קדמי (כנגד כחב"ד כידוע) = 1332 = 36 פעמים 37 (יהלום 36; 36 הוא חצי 72, 37 הוא הנקודה האמצעית של 73) = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", פסוק הכותרת של עשרת הדברות (וכמו שיובא גם לקמן). [יא] זו ה"סֻכה" היחידה בתנ"ך. "ויעש לו שם סכה" = ז פעמים נינוה ("ויעש... שם" = ו פעמים נינוה, "לו... סכה" = נינוה!), בסוכה של יונה יש תיקון לעיר נינוה (ב"ויעש לו שם סכה" יש יא, חג, אותיות, כאשר ממוצע כל אות = מזל, ז פעמים יא). רוא"ת "ויעש לו שם סכה" = 496, מלכות, משולש אל; ס"ת "ויעש לו שם סכה" = 351, משולש הוי' – נמצא רמוז בסכה של יונה "אל הוי' ויאר לנו אסרו חג [הקרבן נקרא חג, קרבן = לב פעמים חג] בעבתים עד קרנות המזבח [מזבח = אל הוי']". [יב] יונה סכה ובמילוי ובמילוי המילוי (כנגד כח"ב, הסוכה היינו מקיפין דאמא, בינה) = 1955 = 23, חיה כו', פעמים סכה. [יג] יעקב יונה = 253, משולש 22 ("מוצא פי הוי'"). חג הסוכות הוא החג שכנגד יעקב אבינו, והוא החג שבו זכה יונה לנבואה. 253 = חג (סתם חג היינו חג הסוכות) פעמים חיה (ההפרש בין יונה ליעקב = 111, פלא = ג פעמים יחידה כו'). יעקב אבינו יונה הנביא = 390 = יה פעמים הוי' (אבינו = 69, הנביא = 68, יחד = 137). הר"ת = הוי', האוס"ת = יד פעמים הוי' (הס"ת, אותיות אוהב = יד), יעקב יעקב. במילוי המילוי, יעקב = 1839, ג"פ תריג ("'עם לבן גרתי' ותריג מצות שמרתי") = "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך", ויונה = 831, "נמנע הנמנעות" (היינו "נפלאות מתורתך"). [יד] "וישמח" = יעקב יעקב. [טו] תופעה חשבונית של המלה קיקיון: קיקיון = חיה במשולש (משולש המורכב מ-קיק, משולש 20, ו-יון, משולש 11 [נינוה הוא אותיות יון, משולש 11, בתוך אותיות נה, משולש 10, יחד 11 ברבוע, כידוע הכלל בזה]). קיקיון במספר סדורי = 78, 12 במשולש. קיקיון במספר קטן = 15, 5 במשולש. קיקיון במספר קטן אחרון = 6, 3 במשולש. יש כאן ארבע מדרגות חשבון (כנגד אבי"ע) שבכולן התוצאה משולשת (שייך לסגולת השלשול של הקיקיון, כדלקמן בפנים). ידוע שהאות ש היא משולש בכל שלש דרגות החשבון (300 משולש 24, 21 משולש 6 ו-3 משולש 2), אך כאן יש משולש בכל ארבע המדרגות. בסיס הסדרה (בחזקת 3) המתחילה משרשי המשולשים – 3, 5, 12, 23 – הוא 1-, סימן שהוא עולה ויורד (לפני 3 שוב עולה, אבל נסתכל רק על חלק הפרבולה מ-3 שמגיע לשיא ואחר כך יורד). השיא הוא המספר ה-13 בסדרה הזו – לא פחות ולא יותר מ-137 – וסופו 37. אחרי 23 יש 37 ונגמר ב-37, לא רק שהסוף 37, אלא גם המספר לפני 3 הוא 37. [טז] אך ראה עוד לקמן (בהשלמות) שהקיקיון במעשה יונה כבר רומז למשיח בן דוד. [יז] היום אומרים בקיצור שמן קיק (= 600, ממוצע כל אות הוא 100, כאשר האות הראשונה שוה לכל האותיות שאחריה) אך השם המלא הוא שמן קיקיון = 666 = משולש 36 (משולש של משולש 8). והנה, יונה, יונה במילוי, יונה במילוי המילוי, יונה במספר קדמי = 1332 = ב"פ 666 (דהיינו יהלם 36), שמן קיקיון = "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר". [יח] חז"ל אומרים שמספר ימי ההריון הוא בין 271 (כמנין הריון) ל-273. בספר יונה כתוב פעם אחת "קיקיון" וארבע פעמים "הקיקיון" – אם מגיעים ליום ה"קיקיון" (276, 3 ימים אחרי משך ההריון לפי חז"ל) להריון אפשר להתחיל לקחת שמן קיקיון בהדרגה, אבל אם כבר מגיעים ליום ה"הקיקיון" (281, מעבר לשבוע ממשך הריון) ודאי מומלץ להתחיל לקחת. [יט] שמן קיקיון = משולש אלה, כנ"ל (המספר 666 עצמו נחשב למספר-מתנגד לנצרות, שאליה התנגד מאד מוסוליני). [כ] בסיפור הקיקיון מופיע קודם הקיקיון, אחריו תולעת, אחריה רוח קדים חרישית ובסוף שמש. למה יונה שמח שמחה גדולה על הקיקיון? קיקיון מסמל את הצומח, יסוד המים, "צמח שמו מתחתיו יצמח" – צמח ו-שמח הן אותה מלה (ואם כן צריך להבין את מאמר חז"ל "אין שמחה אלא ביין" ו"אין שמחה אלא בבשר" – היה צריך להיות 'אין שמחה אלא בצמח', היינו במשיח, אותיות ישמח, "צמח שמו ומתחתיו יצמח" ['שמח שמו ומתחתיו ישמח' = הרבוע הכפול של אל]...). "מים מצמיחים כל מיני תענוג", כאשר כאן לא מדובר על תענוג האכילה אלא על תענוג הצל. תולעת היא מעולם החי, אבל נזהה אותה עם יסוד העפר, כי פעולתה כאן היתה יבוש והריגת הצמח. לעניננו, התולעת היא חוק האנטרופיה – "כל הוה נפסד" בלשון המקובלים – השייך ליסוד העפר כי "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר", "כי עפר אתה ואל עפר תשוב". הרוח והשמש הם, כפשוטם, יסוד הרוח ויסוד האש. אם כן, סדר ארבעת היסודות כאן הוא מים-עפר-רוח-אש, שבהקבלה לאותיות שם הוי' יוצר את הצירוף וההי, הצירוף השמיני השייך לחדש חשון, החדש שחושו הוא חוש הריח השייך למשיח, "והריחו ביראת הוי'". [כא] במושגי המדע היום רומז הקיקיון להתהוות ספונטאנית ואבדן ספונטאני של חלקיקים, בסוד "הקיקיון אשר בן לילה היה ובן לילה אבד" – הקיקיון עולה "בן לילה היה" ועוד "בן לילה אבד" ("בן לילה" עולה 127, שני חיי שרה, וב"פ "בן לילה" עולה "עוד יוסף חי"). [כב] שיעור י"א אייר ע"ז – "פרצוף יצחק אבינו". [כג] ראה מבחר שיעורי התבוננות ח"ה עמ' 15 ואילך. Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד