בע"ה

אור לי"ז מרחשון ע"ח – נצח ישראל, ירושלים

שרש המלך והמלכות בתורה (אנגלית)

שיעור חדשי מרחשון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. אות המלכות של חשון

האות והחוש של חדש חשון

ערב טוב לכולם, בקר טוב באמריקה. אנחנו נמצאים באמצע חדש חשון. כתוב בספר יצירה שכל חדש נברא על ידי אות מהאלף-בית. ספר יצירה מחלק את כב האותיות ל-ג אמות, ז כפולות ו-יב פשוטות. יב האותיות הפשוטות מקבילות לחדשים, לפי הסדר מחדש ניסן – חשון הוא החדש השמיני מניסן והאות שלו היא נ (הסימן הוא חן, רו"ס חשון – חדש ה-ח שנברא באות נ. בספר יצירה, חן הוא מתנת המלכות, משמעות האות נ, כמו שיתבאר). נדבר היום על משמעות האות נ.

יב החדשים מקבילים גם ל-יב השבטים ולכל שבט יש את החוש שלו. השבט של חדש חשון הוא מנשה והחוש שלו הוא חוש הריח. כתוב בנביא ישעיהו שחוש הריח הוא החוש המיוחד של המשיח, עד כדי כך שחז"ל אומרים שמזהים את המשיח לפי היכולת שלו לשפוט כל אחד על פי חוש הריח הרוחני הפנימי שלו בלבד. אם האות היא נ והחוש הוא ריח – מה הקשר ביניהם? נבין זאת דרך הבנת משמעות האות נון:

"ינון שמו"

רש"י אומר בכמה מקומות בפירושו לתנ"ך שמשמעות נון בעברית היינו מלך או מלכות. הפסוק הכי חשוב בו מדובר על כך הוא בתהלים עב, פרק שמוקדש למלך שלמה (הוא מתחיל: "לשלמה, אלהים משפטיך למלך תן וצדקתך לבן מלך"[ב] – שלמה הוא גם מלך וגם בן מלך), אבל הרבה מהמפרשים אומרים שהוא מתאר את דמותו של המשיח שאנחנו מחכים שיבוא במהרה בימינו. הפסוק הכי חשוב על משיח שם הוא "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון [ינין כתיב] שמו". מהפסוק הזה לומדים חז"ל ששמו של מלך המשיח הוא ינון, שם שנגזר מהאות הפשוטה נון (במספר קטן נ היא ה, כך ש-ינון מתחלף בשם הוי' ב"ה).

סיום הפסוק הוא "ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו [ישבחוהו ויהיו שמחים ומאושרים בו]". כשה' אמר לאברהם לעזוב את ארצו, מולדתו ובית אביו הוא הבטיח לו "והיה ברכה... ונברכו בך כל משפחֹת האדמה". כמו שהיהודי הראשון הוא מקור הברכה לכל האנושות כך משיח הוא מקור הברכה לכל האנושות. רואים, כפי שרש"י מסביר שם, שינון הוא מלך – נון הוא לשון מלכות.

"לפני שמש"

מה פירוש "לפני שמש ינון שמו"? קודם כל הפשט: הרד"ק – וכך כל הפשטנים, חוץ מהתרגום שלפי חז"ל – מפרשים שהכוונה כל עוד השמש קיימת. חז"ל מפרשים ששמו של משיח נברא לפני השמש, מהדברים שקדמו לעולם. אם כן, הפירוש הוא או העבר הרחוק, או ההווה והעתיד.

"לפני שמש ינון שמו" הוא משפט שאומר דרשני – מה הקשר בין "שמש" ל"ינון". התחלנו מכך שהחדש הוא חדש של נון. יש כאן משהו יפהפה. יש אלף-בית אח"ס בט"ע שמתחלק לשבע שלישיות – כל פעם מדלגים שבע אותיות (ונשארת ת שמצרפים לשלישיה האחרונה). אחס בחסד (יש אותיות חסד); בטע אותיות טבע בגבורה; גיף לשון גוף ב"תפארת גופא" וכו'; היסוד ומר והמלכות זנש. נתבונן באלף-בית הזה באותיות ש"לפני שמש" – לפני ה-ש יש נ ולפני ה-מ יש ו, אז לפני "לפני שמש" יש אותיות נון! החילופים כאן שייכים לספירות יסוד ומלכות, שעוד נראה לקמן את החשיבות שלהם בהקשר של המלך ועמו.

ניסן וחשון – חיצוניות ופנימיות המלכות

החדש שקשור במפורש למלכות הוא ניסן. ואכן, כפי שמוסבר בחסידות, ניסן מתחיל ומסיים באות נ (רמז ל"נסי נסים" של חדש ניסן, חדש הגאולה בעבר ובעתיד – "מלך טוב" וצדיק הוא באמת נס[ג]). ר"ח ניסן הוא "ראש השנה למלכים" (מלכי ישראל). השבט של חדש ניסן הוא שבט יהודה, שבט המלכות.

מה ההבדל בין המלכות של ניסן למלכות של חשון (בו האות נ מופיעה רק בסוף שם החדש[ד])? ההסבר הוא שניסן הוא ההופעה הגלויה-החיצונית של המלך, אבל הנשמה הפנימית של המלך – חוש הריח, שקשור לרוח, החוש הרוחני, הממד הרוחני של משיח – שייכת לחשון. הצד הפיזי של המלך – גופו שבא מדוד המלך, משבט יהודה – שייך לניסן, והצד הפנימי הרוחני שלו שייך לחשון[ה]. כך נוכל להתחיל להעריך את הכח המשיחי של חדש חשון – זהו הכח הרוחני-הפנימי של מלך המשיח.

ועוד קצת העמקה בסוד האות נון, אות המלכות בה נברא חדש חשון: בשיעור לפני חדש דברנו על יונה שנבלע על ידי דג גדול, ואז הזכרנו שבארמית נון פירושה דג. בעברית נון היינו מלך ובארמית היינו דג. מה יכול להיות היחס ביניהם? אולי המלך שאנחנו מחכים לו, מלך המשיח, הוא בעצמו דג? אולי הוא הלויתן. לויתן בגימטריא מלכות. מתאים למה שאמרנו לפני רגע שהמלכות של חדש חשון, הנון, היא הממד הפנימי-הרוחני של מלך המשיח – כי דג הוא יצור של "עלמא דאתכסייא" שנמשל לים. למשיח חייב להיות גם ממד יבשתי וגם ממד ימי. אם כן, נון, מלך, שפירושו בארמית דג, חייב להיות הממד הנסתר-הפנימי של המלך המשיח.

מלך – מוליך ונמלך

נקדיש היום את השיעור להבנת המושג מלכות. יש שתי שיטות מה משמעות המלה מלך. רוב המפרשים אומרים שמלך הוא לשון הליכה – מלך כמו מוליך. אך יש אומרים שמלך הוא לשון נמלך – נוטל עצה (בנמלך יש גם את ה-נ של המלכות – נ מצטרפת לשרש בבנין נפעל, וה'נפעל' היחיד של המלך הוא היותו נמלך). מה הקשר בין שני הפירושים? הליכה קשורה לרגלים, נה"י, נצח והוד, והימלכות קשורה לשרש הרגלים, שתי הכליות, "כליות יועצות". על אברהם אבינו כתוב שנעשו לו שתי כליותיו כשני רבנים שמלמדים אותו תורה. יש חכמת כליות – עצות של הכליות – שהיא חכמת המעשה, gut feeling. כל החופש שהתורה נותנת למלך קשור לזה. יש מוסר של לב ויש חכמת מח, אבל המלך פועל לפי חכמת הכליות – אינסטינקטים טובים. כמו כל בעל עסק (העוסק בעולם המעשה, עולם הטבע והמוטבע), שצריך אינסטינקטים טובים. לכן אי אפשר לקבע אותו במסגרת המרובעת של החוק, נותנים לו חופש. הכליות הן באמת שרש הרגלים – אם יש חכמת כליות הוא גם הולך נכון וגם יכול להוליך נכון וטוב.

חושבים ש'נמלך' אומר שיש לו יועצים (כמו "במי נמלך – בנשמותיהן של צדיקים"), אבל קשה לומר שגדר מלך הוא שיש לו יועצים – צריך לומר שהמלך נמלך בכליות של עצמו, נמלך בעצמו, פעולה מיניה וביה. לכן הוא גם היועץ – מלך המשיח נקרא "פלא יועץ". הוא נותן את העצות הכי פלאיות וטובות, ישר מהכליות שלו. לפי זה יש ציור שמלך הוא פשוט היועץ הכי טוב, אפשר לקבל ממנו עצה הכי טובה, וממילא הוא מוליך בדרך הטובה והישרה. ההבדל בין יועץ למוליך הוא שהיועץ עדיין פונה לכח ההחלטה של האדם, לא נותן לו פקודות. חושבים שמלך רק נותן פקודות – פקודות הן רגלים, הוא מוליך – אבל יש משהו יותר פנימי, שמלך לא חייב רק לתת פקודות אלא יכול לתת לך עצה טובה. [אז איך הקב"ה "נמלך"?] היות שהוא מבין ביעוץ, יש לו חוש, הוא אוהב זאת – גם יועץ וגם נמלך, מקים בית ספר ליעוץ וגם מקבל עצות. הוא לא חייב לעשות לפי העצות...

המפרשים מביאים כמה אסמכתאות שמלך מלשון הליכה: שמואל אמר כשהמליך את שאול "הנה המלך מתהלך לפניהם". "מתהלך" הוא "רצוא ושוב" – חוץ מזה שמוליך קדימה, יש לו יעד/ים, לו עצמו יש "רצוא ושוב" בהליכה שלו. ככה הוא גם מסוגל לתת עצה טובה. עצה טובה יותר תלויה ב"רצוא ושוב" של המלך מאשר הפקודות המוליכות שלו. על דוד כתוב שהוא "מוציא ומביא את ישראל" (וגם משה מבקש מנהיג "אשר יוציאם ואשר יביאם").

ב. נמרוד וגלגוליו – מלכי ה-נ

המלך הראשון – נמרוד

מסתכלים בתורה – מי הוא המלך הראשון בהיסטוריה של האנושות ומה לומדים מכך? "הכל הולך אחר הפתיחה". כשרוצים להכיר כל דבר בתורה – אדם, מושג, סיפור – צריך למצוא את ההופעה הראשונה שלו בתורה, בהיסטוריה[ו], עליה מתבססים כל המושגים והאירועים הדומים בהמשך. המלכות מתחילה מנקודה מסוימת, ממקום מסוים. אדם הראשון לא היה מלך (על עם), בנו שת לא היה מלך, אנוש לא היה מלך. מי היה המלך הראשון? כמה דורות צריכים לחכות מבריאת אדם הראשון עד שמגיעים למלך הראשון?

התשובה שעלינו לחכות 13 דורות – שלשה דורות אחרי נח, שהוא הדור העשירי לאנושות. לנח היו שלשה בנים, אחד מהם הוא חם, לחם היה בן שנקרא כוש (כוש היא אתיופיה) וכוש הוליד את נמרוד – נמרוד הוא המלך הראשון בהיסטוריה, כפי שהיא מתועדת בתורה (ביחוסי צאצאי נח – שבעים אומות העולם שיצאו מנח – בסוף פרשת נח) – "וכוש ילד את נמרד הוא החל להיות גבֹר בארץ... ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד ואכד וכלנה בארץ שנער"[ז].

אם המלכות מתחילה מנמרוד צריך להכיר את הנשמה הזו. הוא לא היה צדיק, הוא היה רשע. אנחנו מכירים את הרשעות שלו דרך אברהם, היהודי הראשון ואבינו הראשון, אותו הוא רדף בשל אמונתו בא-ל אחד ולאחר שאברהם שבר את הפסלים בחנות אביו הוא השליך את אברהם לכבשן האש[ח] ואברהם ניצל בנס, כאשר ה' עצמו הציל אותו[ט]. הוא המלך של בבל – היו עוד דברים שהוא עשה, והעיקרי שבהם הוא מגדל בבל (כתוב שהעבודה זרה של בבל – החל מנמרוד וכלה בנבוכדנצר – נקראת בל, כמו בבל, וקצת מזכיר בעל, הע"ז העיקרית בארץ ישראל). הוא האחראי לבנית מגדל בבל המתואר בסיום הפרשה השניה בתורה, פרשת נח. הוא בנה את עיר הבירה של בבל – שנקראת בבל – וכל מה שקשור לבבל[י] בא ממנו, נמרוד. אפילו דברים טובים שקשורים לבבל – תלמוד בבלי. דרך החיים היהודיים שלנו נפסקת על פי התלמוד הבבלי (ולא על פי התלמוד הירושלמי) – אז עד ימינו יש משהו מאד יסודי בחיים שלנו שקשור לבבל. בבל מתחילה מהסיפור של מגדל בבל, שהמלך שם היה נמרוד. בסיפור מגדל בבל עצמו לא מופיע השם נמרוד, אבל בתולדות נח כתוב עליו "ותהי ראשית ממלכתו בבל" – אז מאד ברור שהוא המוביל של סיפור בנית העיר והקמת המגדל.

מה אנחנו יודעים בקבלה על נמרוד? הדבר הראשון שברור הוא ששמו מתחיל באות נ, האות של החדש הזה, חשון, שמשמעותה בלשון הקדש מלך.  

גלגול נמרוד – נבוכדנצר

האריז"ל, גדול המקובלים, מלמד אותנו שנמרוד חזר בגלגול פעם שניה. בתור מי הוא חזר? נבוכדנצר. נבוכדנצר הוא מלך בבל, כמו נמרוד, והוא – כנראה כולם יודעים – המלך שהחריב את בית המקדש הראשון. בנבוכנדצר חוזרת האות נ פעמיים. מוסבר שנבוכדנצר, לפי המשמעות, מורכב משתי מלים – נבוכד-נצר, "נצר" הוא קיסר-מלך – שתיהן מתחילות ב-נ. נבוכדנצר הוא גלגול של נמרוד.

בגמרא כתוב על נבוכדנצר שהוא ממש צאצא של נמרוד. אבל כתוב שם, בתלמוד בבלי, עוד דבר מדהים, שהוא גם היה צאצא של המלך שלמה, שבנה את בית המקדש אותו החריב נבוכדנצר. איך הוא יכול להיות צאצא (גשמי) של המלך שלמה? אחרי שמלכת שבא באה והתפעלה מחכמת וגדלות שלמה היא בקשה משהו (שלא כתוב בתנ"ך בפירוש) – בקשה שיהיה לה ילד משלמה והיא קבלה את מבוקשה ("והמלך שלמה נתן למלכת שבא את כל חפצה אשר שאלה" – "בא אליה ונולד ממנה נבוכדנצר"). הוא גייר אותה ונולד להם ילד שהוא (או צאצא שלו) הוא נבוכדנצר. בנו של המלך שבנה את המקדש הוא מי שהחריב את המקדש (ואם כן, יש לדרוש "לפני שמש ינון שמו" – שמש היינו תשמיש-יחוד שלמה מלכת שבא ממנו נמשכת נשמת נמרוד ונבוכדנצר שהחריב את המקדש שבנה שלמה).

חז"ל דורשים את הפסוק בקהלת "מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא" ומסבירים שהפסוק משוה בין שלמה לנבוכדנצר – הצדיק הטוב הוא שלמה שמלך 40 שנה ובנה את בית המקדש והרשע הטמא הוא נבוכדנצר שגם מלך בדיוק 40 שנה והחריב את בית המקדש. שלמה המלך בספר החכמה שלו, קהלת, אמר ברוח הקדש, שאותו דבר יקרה לשנינו – מה שקרה לי הוא שיקרה לנבוכדנצר.

נירון קיסר

האם יש עוד מלך גוי חשוב ששמו מתחיל ב-נ? אם נמצא עוד מלך כזו זו תהיה 'חזקה' – סימן שזו תופעה אמתית. המלך הראשון בהיסטוריה הוא נמרוד, הוא חזר בגלגול בנבוכדנצר. מי יכול לחשוב על מלך נוסף, חזרה בעוד גלגול, שגם מתחיל ב-נ? מי החריב את בית המקדש השני? ככלל, שם שמתחיל ב-נ הוא תופעה די נדירה בתורה. נמרוד רצה להרוג את אברהם ולבנות את העיר ומגדל בבבל, אז בא נבוכדנצר ואז בא נירון קיסר (ששמו מתחיל ב-נ ונגמר ב-ן ויש בו את כל אותיות שם האות נון שפירושו מלך כנ"ל).

במסורת הלא-יהודית הגימטריא הכי מפורסמת היא 666. בשביל הרבה לא-יהודים זהו מספר מפחיד, של ה'אנטי-משיח'. למה המספר הזה נחשב ככה? כי הוא שוה נרון-קֵסר (שתי המלים בכתיב חסר), האנטי-משיח לפי המסורת הלא-יהודית (השקרית), עד כדי כך שהם מאמינים שהוא יחזור להלחם במשיח[יא].

מה כתוב בתלמוד הבבלי, המסורת האמתית שלנו, על נירון קיסר? כתוב שבסוף ימיו הוא התגייר ומצאצאיו היה רבי מאיר בעל הנס[יב]. מכל התנאים, חכמי המשנה, הוא היחיד שמתייחס לעצמו כבעל פוטנציאל להיות משיח. העובדה שהדמות המשיחית היחידה במשנה היא רבי מאיר – הוא לא התגייר בעצמו, אבל הוא צאצא של גרים (והוא ה"ציד" שבפיו של עשו, משרש נמרד, "הוא היה גבֹר ציד לפני הוי' על כן יאמר כנמרד גבור ציד לפני הוי'"[יג]), וכתוב שהוא יצא מנירון קיסר, שיש סיפור שלם בגמרא מה הביא אותו להתגייר בסוף ימיו. לפי ההיסטוריה הרומאית הלא-יהודית הוא התאבד בגיל צעיר, אבל לפי מקורות גויים אחרים הוא רק נעלם. יש אפילו גוים שחושבים שהוא מעולם לא מת, שהוא עדיין מסתובב – ה'אנטי' של המשיח שלהם. בשבילנו מאד פשוט שהוא אב של דמות משיחית, שהמשיח הוא מצאצאיו – זו שושלת מדהימה.

חזרת ניצוצות הרשעים

ראינו את התיקון של נירון, שהתגייר בסוף ימיו. האם יש תיקון לנבוכדנצר, האם יכול להיות גם לו איזה תיקון? לפי חז"ל לנירון יש תיקון – מה עם שני הקודמים לו, נמרוד ונבוכדנצר? הנקודה שאנחנו מנסים להגיע אליה היום, הכותרת, היא שלמלכים הכי רשעים בהיסטוריה, אלה שהחריבו את המקדש, את הערכים והתרבות היהודית, והרגו מליוני יהודים – יש איזה תיקון. לא רק שיש להם איזה תיקון, אלא שיש בהם ניצוץ של משיח. באנשים הרשעים האלה יש ניצוצות משיחיים שצריך לגאול – כשנצליח לגאול את הניצוצות האלה המשיח האמתי יוכל להופיע ולגאול אותנו.

מה שאמרנו הרגע מסתדר מצוין עם מה שאנחנו מדברים בשנים האחרונות על "המהפכה הרביעית" – לימוד תורה לכל העולם, שמסוגל למשוך מהם, כמו מגנט, ניצוצות אבודים. עד שכל הניצוצות לא יחזרו לתוך היהדות ויתוקנו לא תבוא הגאולה האחרונה, המשיח לא יכול לבוא. היום אנחנו מדברים על רכיבים מאד חזקים של הדבר הזה. לפי הקבלה, כתוב בגמרא עצמה, לכל האנשים הרשעים היו צאצאים שלמדו תורה – לא רק נמרוד ונבוכדנצר, גם סנחריב, פרעה וכולם. יש סוגיא שלמה בגמרא שלכל המלכים הרשעים, שהשמידו והרגו יהודים – כמו המן, שרצה להשמיד אותנו, ואפילו אלה שאכן הרגו – היו צאצאים שהתגיירו ולמדו תורה.

גיור נבוזראדן

יש עוד דמות של נון שאינו מלך, אבל הוא שר צבא המלך – שר הצבא של נבוכדנצר, ששמו נבוזראדן ("נבוזראדן שר הטבחים" מכונה בדניאל גם "אריוך רב קטוליא"[יד] – שם שעוד נעסוק בו בהמשך). הוא בעצם זה שנשלח לצור על ירושלים[טו] והוא ששרף והרג מליונים, במיוחד על דם זכריה, והוא התגייר בעצמו. הגמרא אומרת "נעמן [עוד נ-ן] גר תושב, נבוזראדן גר צדק". מה שמעניין בסיפור הזה שבסוף הרוצח בעצמו, נבוזראדן, מתוך התפעלות, פנה לדם זכריה ושאל אם הוא רוצה שיהרוג את כל עם ישראל, ודווקא אז הדם שקט. אז הוא הסיק שאם בשל הריגת יהודי אחד מגיע כזה עונש – מה מגיע לי, שהרגתי כל כך הרבה?! אז הוא ברח והתגייר.

יש כאן ווארט פנימי ששייך להמהפכה הרביעית – שעם כל רשעתו יש לו מלה כלפי שמיא. המלה שלו, שיצאה לו מהלב עדיין כגוי, היא שהשקיטה את דם זכריה – זכריה הקשיב למה שהוא מדבר איתו. כל מאות השנים שדם זכריה רותח שם, וכל הרבבות, המליונים, שהוא שוחט – לא מפייסים את הדם, ומלה של גוי רוצח, אתה רוצה שאהרוג את כולם?!, פעלה. מה החויה? המלה שלי עשתה מה שיהודים לא יכולים לעשות, מלה שיוצאת ספונטנית מהלב. המלה שלו, רוח הקדש שבו, היא המשיח שבו – יש לי ניצוץ של משיח, שאני יכול להשקיט את הדם בטיעון שלי. כדי לעורר את הגוים להתגייר צריך לגלות שכבר יש לו ניצוץ של משיח, כבר יש לו מלה כלפי שמיא. המלה שלו יכולה להיות יותר חזקה מפעולת כל היהודים ביחד.

ג. השור והמחט (תיקון נבוכדנצר)

סיפור המדרש: העשיר העני והשור לקרבן

כעת נלמד מה המדרש אומר על נבוכדנצר: הסיפור קרה בתקופת בית שני. יהודי עשיר הביא שור גדול ושמן כדי להקריב אותו בבית מקדש. הוא הולך למקדש, מושך איתו את השור שלא ברצון נמשך אחריו. פוגש אותו איש עני. האיש העני הוציא ירק מהכיס שלו ונתן את הירק לשור לאכול. השור אכל את הירק שהאיש העני נתן והוא גרם לו להתעטש, וכשהוא התעטש יצא מחט מהאף שלו. אם המחט היתה נשארת בריאות הוא היה טרפה ופסול לקרבן. בתחלה, כאשר האיש העשיר משך את השור למקדש הוא לא רצה ללכת, הוא נאבק כנגד בעליו, אבל אחרי שהוא התעטש והוציא את המחט הוא מיד הלך בשמחה – נתן להביא אותו למקדש ולהקריב אותו.

באותו לילה האיש העשיר חלם ואמרו לו – דע לך שהקרבן של האיש העני גדול מהקרבן שלך. מה הקרבן של האיש העני? הירק-העשב שהוא נתן לשור לאכול. העשב נקרא בחלום הקרבן שלו, והוא שגרם לשור להתקבל כקרבן בבית המקדש. כך מסופר במדרש[טז].

מעלת נבוכדנצר – זכות למלך רשע כדי שיעשה על ידו נס

איך האריז"ל מסביר את הסיפור הזה[יז]? מי האיש העשיר, מי האיש העני, מי השור ואפילו מי המחט – בכל אחד יש גלגול של מישהו. האריז"ל אומר שהשור הוא לא אחר מנבוכדנצר עצמו. אמרנו שנבוכדנצר הוא בנו (צאצאו) של המלך שלמה ממלכת שבא. הוא המלך היחיד בתנ"ך שנקרא מלך המלכים – "מלך מלכיא". בתנ"ך ה' קורא לו "עבדי" – ה' אומר שבכך שהוא מחריב את המקדש הוא "עבדי".

בהמשך ההיסטוריה (לאחר אברהם אבינו) יש עוד שלשה – חנניה, מישאל ועזריה – שהושלכו לכבשן האש על ידי נבוכדנצר, וגם הם נצלו בנס כמו אברהם אבינו שניצל מכבשן האש של נמרוד (שנבוכדנצר הוא הגלגול שלו)[יח]. בהמשך היו הרבה מלכים שרצחו יהודים, ואחד מהם בזמן הרומאים אמר ליהודים – אם אתם יהודים, שה' יעשה לכם נס כמו שהוא עשה לחנניה מישאל ועזריה. הם ענו לו – נבוכדנצר היה ראוי (היה "מלך הגון") שה' יעשה נס על ידו אבל אתה אינך ראוי[יט].

יש כאן מעלה גדולה של נבוכדנצר, שהוא זכאי לנס על-טבעי של הצלת יהודים צדיקים מהאש. הנס לא רק תלוי ביהודים, בצדיק שצריך להנצל, אלא גם בזכות של האדם הרשע – הניצוץ בתוכו – שראוי שיעשה נס על ידו, שיראה נס אלוקי לנגד עיניו, שעל ידי כך הוא עצמו הופך להיות סבה של קידוש ה'. הם אומרים למלך בתקופה המאוחרת – אתה לא זכאי (אינך "מלך הגון") ששם ה' יתקדש על ידך. אנחנו צריכים למות באש כי אתה, המלך הגוי, לא ראוי ששם שמים יתקדש על ידך. הוא, נבוכדנצר, היה ראוי – היתה לו זכות.

"וחטאך בצדקה פרוק"

מה הזכות שהיתה לנבוכדנצר[כ]? דניאל, שהיה היועץ הראשי שלו, נתן לו עצה להציל עצמו מהעונש על חטאיו – לתת צדקה, "וחטאך בצדקה פרוק". פסוק חשוב שמובא גם בתניא, שהכפרה על כל החטאים היא צדקה. זו עצה שדניאל נתן לנבוכדנצר. איך היתה לו רשות לתת למלך הרשע כזו עצה? לא פשוט לתת לגוי עצה כזו כדי לתקן חטאים כח חמורים. חז"ל מלמדים שבבבל באותה תקופה המצב היה כה חמור שכל יום מתו יהודים ברעב. מכיון שדניאל ראה את מות אחיו, יום אחר יום, הוא עשה שלא כדין המקובל ונתן לנבוכדנצר עצה לפרנס עניי ישראל כדי להנצל מחטאיו. נבוכדנצר נתן צדקה שהצילה מאות ואולי אלפי או עשרות אלפי או מאות אלפי יהודים. מחד נבוכדנצר הרג מליונים ומאידך הוא הציל והחיה בצדקה שלו מליונים.

מי האיש העני שנתן את הירק מהכיס שלו לשור? זהו היהודי הראשון שהוא ומשפחתו היו מתים אם נבוכדנצר לא היה נותן לו צדקה. כהכרת הטוב כעת הוא חוזר לתת לשור הזה ירק לעשות אותו ראוי לקרבן במקדש.

ההשקפה הפסולה 'מטריפה' את האומות

מה לגבי המחט? האריז"ל אומר שכל המחשבה-הפילוסופיה של נבוכדנצר, כל מחשבות הכפירה שלו נגד התורה, החלו מכך שהוא עשה מעצמו אלוק, פסל, צלם שכולם ישתחוו לו. כל הפילוסופיה שלו חזרה בתור מחט קטנה. מה אפשר ללמוד מזה? מאיפה מתחילות כל הטרפות.

כתוב שיש 70 סוגי טרפות שונים, כנגד 70 אומות העולם. בלקוטי מוהר"ן כתוב על שבעים לשון כנגד שבעים אומות. שבעים לשון מתחילים מסיפור מגדל בבל, שהזכרנו קודם. מה רע בזה? זו מערכת אמונות. המהפכה הרביעית היא להביא מערכת אמונות אמיתית לכל אדם בעולם.

אין לנו משהו נגד אף אחד – כל גוי, כל אינו-יהודי, יכול להפוך לגר צדק, אולי הוא שייך למשיח יותר ממי שנולד יהודי. אז מה הבעיה? הבעיה היא רק במערכת האמונות (belief system) שלו, שמעוררת ומגלה את כל התכונות השליליות שבלב. מי שמבהיר זאת במיוחד הוא הרמב"ם, שאומר שכל התורה באה לבטל את האמונות הכוזבות. לכל אומה בעולם יש מערכת אמונות מוטעית – זו ה'מחט' בריאה שלהם, מקור למחלה מסוכנת. אם האמונה תתוקן הכל יהיה בריא במאה אחוז – כל מחלה באה מאמונה לא נכונה. זהו רעיון מאד יסודי שצריך להבין ולהפנים[כא].

ריצת השור להקרב – תיקון נבוכדנצר

שוב, העני היה היהודי שנבוכדנצר הציל במתן הצדקה. כעת, אחרי שהשור התעטש ויצא ממנו המחט – הוא הוציא החוצה את כל הדעות הכוזבות שלו, שגרמו לו לעשות את עצמו אלוק – הוא מוכן להקריב את עצמו. כעת הוא מאמין בא-ל אחד – השור בתהליך של גיור – והוא רוצה להקריב את עצמו כדי לכפר על כל עונותיו. אנחנו רוצים לגייר את האומות? אכן אנחנו רוצים לתת לגוי המתאים את העשב הסגולי, ואם ניתן לו את העשב הנכון הוא יתעטש ויוציא את כל האמונות הזרות שלו ויתגייר. כעת, כשהוא מאמין בא-ל אחד, הוא רוצה לשוב על כך שהרג מליוני יהודים והחריב את המקדש – איך? כשהוא יקריב את עצמו קרבן בבית המקדש. לכן הוא רץ לבית המקדש להקריב את עצמו. כך מוסבר הסיפור המדהים לפי האריז"ל.

ד. מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב

שלשה צריכים רחמים

במסכת ברכות כתוב שיש שלשה דברים שצריך לבקש עליהם רחמים – "שלשה צריכים רחמים". הראשון הוא "מלך טוב" – צריך לבקש רחמים מה' שתהיה ממשלה טובה, ראש ממשלה טוב. השני הוא "שנה טובה" – שנה גשומה, ברוכה בגשמיות. השלישי הוא "חלום טוב". חז"ל אומרים שכל יום צריך לבקש רחמים מה' על שלשת אלה – מלך טוב, שנה טובה, חלום טוב[כב].

הדבר הראשון שצריכים לבקש עליו הוא מלך טוב, ואם יש כאן גם שנה טובה וחלום טוב סימן שיש קשר ביניהם – לכן חז"ל שמים אותם יחד. ראשי התיבות של מלך-שנה-חלום הם משח, השרש של משיח. חלום טוב חוזר למלך – בשביל מלך טוב צריך לחלום, כי כנראה מלך טוב הוא לא משהו שאני מכיר במציאות המוכרת אלא משהו שאני חולם עליו, זהו חלום טוב. אם יש לי מלך טוב כנראה תהיה שנה טובה בגשמיות. בכל אופן, ראשי התיבות מלך-שנה-חלום הם משח, השרש של משיח. זאת אומרת שיש כאן משהו מאד משיחי. יש כאן שלשה דברים שכל אחד מהם צריך להיות טוב – מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב. כל אחד חז"ל לומדים מפסוק בתנ"ך.

נעשה גימטריא: מלך (90) שנה (355) חלום (84) עולים 529, 23 ברבוע, מספר מושלם, והמלה החשובה ששוה מספר זה היא תענוג. "אין בטובה למעלה מענג". התענוג השלם בחיים הוא שלשת הדברים האלה – מלך טוב, שנה טובה וחלום טוב.

תיקון עולם-שנה-נפש

למה מקבילים שלשת אלה? המבנה הבסיסי בקבלה – שגם מופיע בספר יצירה (שהוא ספר הקבלה הראשון וגם ספר הדקדוק העברי הראשון) – הוא שכל העולם נברא בשלשה ממדים, עולם-שנה-נפש:

מאד ברור שהשנה – "שנה טובה" – היא כנגד שנה, אותה מלה, והיא גם השניה שמונים כאן חז"ל.

גם מאד ברור שהאחרון, החלום, מקביל לנפש – החלום הוא ביטוי של רובד הלא-מודע של הנפש. כל האבחון בפסיכואנליזה מבוסס על חלומות. אם כן, מאד ברור ש"חלום טוב" שייך לנפש ו"שנה טובה" שייכת לשנה.

אם כן, צריכים להגיד שמלך טוב שייך לעולם – ממד המקום וגם מציאות כל היקום-העולם. אנחנו קוראים לה' "מלך העולם" בכל ברכה שלנו, "ברוך אתה הוי' אלהינו מלך העולם", רואים שיש יחס בין מלך לעולם.

קודם כל צריך לבקש רחמים על "מלך טוב" תיקון ממד העולם של המציאות; אחר כך על "שנה טובה", תיקון ממד השנה של המציאות; ואז על "חלום טוב", תיקון ממד הנפש של המציאות.

ה. מורדי אור ומורדי חשך

"ברישא חשוכא והדר נהורא"

והנה, כל מושג המלכות מתחיל ממלך רע, נמרוד. זו דוגמה קלאסית של "ברישא חשוכא והדר נהורא". העולם מתחיל מהתהו שנשבר ואנחנו כאן, נשלחנו לארץ, כדי לתקן את שבירת הכלים של עולם התהו. יש הרבה מושגים שקשורים לתהו, והם מופיעים בתורה קודם כל בהקשר שלילי, ואז העבודה שלנו היא לתקן אותם ולהחזיר אותם לאור, להקשר חיובי.

אחת הדוגמאות לתופעה זו היא המלכות, שמתחילה מנמרוד, המלך הראשון הוא רשע – "ראשית ממלכתו בבל", "על כן קרא שמה בבל כי שם בלל הוי' שפת כל הארץ ומשם הפיצם הוי' על פני כל הארץ", בבל לשון בלבול. חבור השם והמלכות שלו, נמרד בבל, עולה חשך[כג].

המלכות – מדיעבד ללכתחילה

נאמר עוד הקדמה בענין: אחד השופטים הכי צדיקים, אם לא הכי צדיק, הוא גדעון. אחרי שהוא נצח בנסים והמון סיעתא דשמיא את מדין רצו להמליך אותו. זהו סיפור של טרום-דרישת-המלכות של העם. בתקופת השופטים העם התבשל לקראת מלך, ואחד מסימני הדרך העיקריים בתהליך הוא הסיפור של גדעון. רצו להמליך אותו והוא סרב – כמו שנסביר – בנו הרשע אבימלך תפס זאת ויצא משהו מאד לא טוב. כאשר משהו בוסרי הוא יוצא לגמרי מקולקל. אחר כך, כשכבר הגיע לשאול, כבר היה "בן שנה שאול במלכו" ו"משכמו ומעלה" – ביסוד היה צדיק, אך בכל זאת התמוטט, כמו כל דבר שבבחינת "ברישא חשוכא". אצל דוד – עם כל ה"קופה של שרצים" וכל הכשלונות – כבר יצא משהו מוצלח.

הנסיון הראשון היה אצל גדעון, והוא סרב – לא אני אמשול בכם ולא בני ימשול בכם, ה' ימשול בכם. מה זה מלמד בכלל? יש מפרשים שמסבירים שלכתחילה החברה והממשלה בישראל לא אמורה להזדקק למוסד המלך בכלל. אמור להיות, כמו שה' אומר במתן תורה, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – מפרשים כממלכה שמונהגת על ידי הכהנים. אם העם מקבל את הכהונה – כלומר, מורי הרוח – כהנהגה וכל החברה מונהגת על פיהם הוא "גוי קדוש", וזה מה שה' רוצה לכתחילה. באנגלית המלה היא תיאוקרטיה (theocracy). זה הרעיון הראשון של התורה. מה קרה? מצות מינוי המלך היא רק כאשר "ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים", ואצל שאול היה יותר גרוע בבקשת מלך ככל הגוים עד שה' אמר לשמואל "לא אותך מאסו כי אותי מאסו". אומרים שמצות מינוי מלך היא כמו דין אשת יפת תאר, ש"דברה תורה כנגד יצר הרע". לא בכדי זו המצוה האחרונה בהלכות מלכים – ספר היד מגיע עד לכך שה' נכנע ליצר הרע שלנו... – וכך גם המלך, זו מצוה דיעבד ולכתחילה היה צריך להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש".

למה ה' מוותר ליצר הרע? גם בתורה הוא נותן כזו מצוה וגם לשמואל אומר להכנע לעם אף שמואסים גם בך וגם בי. למה? בשל סיום ספר שופטים, "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה" – ממלכת כהנים לא יכולה להצליח אם הגוי לא קדוש. ברגע שהגוי לא קדוש הכל מתדרדר – או שיש שחיתות אצל הכהנים, אצל הרבנים, כמו שהיה אצל בני עלי, או שהגוי לא מקבל מרות וגם חסרה הפונקציה של כח לוחם. אז מתיאוקרטיה הופך לאנרכיה. כמו שיודעים, כאשר משיח יבוא נזכה בסופו של דבר למעין אנרכיה – שלא יהיו עוד שוטרים אלא יועצים (כמו שהרבי מסביר בטוב טעם), כי נהיה "גוי קדוש". אצלנו למצב האידיאלי הזה קוראים מודעות טבעית. ברגע שהרצון לכתחילה של "ממלכת כהנים" לא מצליח זה הופך לאנרכיה וה' אומר שעדיף כבר מלך. כך מבינים שהמלכות היא דיעבד – אבל ברגע שהיא דיעבד היא כורח המציאות.

עבודת המולך

עוד נושא שלם הקשור לצד השלילה של המלכות הוא עבודת המֹלך (לשון מלך): המפרשים מסבירים שכל דבר בעולם יכול להיות מֹלך – מעבירים בין אש מכאן ואש מכאן (או ששורפים את הילד או שלא – שתי דעות). בתורה קצת משמע שמולך יותר גרוע מכל ע"ז – שהתורה שונאת יותר מכל דבר בעולם. אין במולך בדיוק פסל – מהו המולך בעצמו? יש את פולחן המולך, העברה בין שתי אשים, אבל מהו המולך עצמו? איזה פסל עשו לו? אכן יש דעה שאומרת שהמולך הוא כלל לא ע"ז, אלא רק מנהג – כנראה בגלל שאלה זו, שלא מצאנו פסל. אבל לרוב הדעות זו כן עבודה זרה. קודם כל, מצאנו בפירוש שזהו שיקוץ בני עמון (לשון בן עמי, לשון עם – "אין מלך בלא עם", אין מלך גוי בלא מולך).

יש מי שאומר שכל דבר בעולם יכול להיות מולך. כלומר, אפשר לקחת קיסם או מחט והוא יהיה המולך[כד] – ויש את הפולחן שלו. כל העולם כולו הוא מולך בכח, הכל יכול להיות מולך. יש ראש כזה, אולי אפילו בהודו, שכל דבר הוא פסל קטן. יש עוד מאמר חז"ל שמולך היינו מי ששוכב עם ארמית – "כי בעל בת אל נכר" – ומעמיד ממנה אויבים למקום. כל זה קשור למלך, ל"ברישא חשוכא" של המלך, ה"מאין באת" של המלך. הפולחן של מלך הוא מולך. [מה פירוש שכל דבר הוא פסל?] כמו פנתאיזם, שכל דבר בעולם הוא אלקים ועובדים אותו בשריפת הילדים. ממילא צריך להבין את הקשר ל"מעמיד ממנה אויבים למקום". אבל יש פה קשר עצמי למלך.

נמרוד – הסתת האנושות למרוד

נחזור למה שהתחלנו בו: מה אפשר ללמוד מהשם שלו? המלך הראשון שהוא מלך החשך, מלך בבל – מה משמעות שמו? המשמעות הראשונה של השם שלו היא מרידה – המלך הראשון הוא מורד[כה], הוא מורד שלילי, הוא הסית את כל העולם למרוד בה'. ככה חז"ל אומרים על נמרוד. השרש של הפיכה ומרידה בעברית הוא מרד ונמרוד פירושו 'אנחנו נמרוד' או 'הבה נמרוד'. אם כן, ה-נ שם היא לשון רבים בגוף ראשון – נמרוד, הוא הסית את כל האנושות ואמר 'הבה נמרוד' בה' (כמו שאמרו, בהשפעתו, אנשי מגדל בבל "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" ופירש"י: "נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה"). זו המשמעות הפשוטה של נמרוד.

הוא מרד נגד ה', אבל מול איזה היבט מיוחד של הקדושה הוא מרד? אמרנו שהוא מבטא את החשך. דברנו על המחט – המחט היא דעות כוזבות של כפירה, מערכת הדעות המוטעות של האדם. גם נמרוד עשה מעצמו אלוה, לא רק נבוכדנצר. הוא השליך את אברהם לכבשן האש כי שבר את הפסלים. במקום אחד חז"ל אומרים שברגע שאברהם יצא מכבשן האש בחיים היה לנמרוד הרהור תשובה – הוא לא המשיך בתשובה, אבל היה רגע שידע שהוא טועה ואברהם צודק. זה לא החזיק מעמד[כו], אבל זהו ניצוץ קדוש, אפילו ניצוץ משיחי. באותו רגע של הרהור תשובה הוא נתן במתנה את אליעזר לאברהם – ובתרגום יונתן על הפסוק "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמֹנה עשר ושלש מאות וירדֹף עד דן" כתוב שהוא בנו של נמרוד! (בחז"ל מופיע שהוא כנען, אבל כאן כתוב שהוא "אליעזר בר נמרוד") – בכתבי האריז"ל אליעזר הוא שרש של משיח בן דוד (בתהליך בירור שלם, שמתחיל כאשר הוא יוצא מכלל ארור לכלל ברוך בפרשת השבוע הזה, חיי שרה), ניצוץ משיחי מובהק.

אחר כך הוא אגד את ארבעת המלכים כנגד החמשה, והמוטיבציה הפנימית שלו היתה להתגבר נגד השפעת אברהם בארץ כנען – זהו הקשר אחר בו הוא מתנגד לאברהם. הוא המלך הראשון מבין הארבעה, שנקרא אמרפל – זהו שם נוסף שלו. הפירוש של אמרפל הוא אמר-פול, הוא אמר לאברהם אבינו ליפול לכבשן האש, השליך אותו לאש. שמו הראשון הוא נמרוד וכאן הוא נקרא אמרפל[כז] מלך שנער, שהיא בבל. בתחלת הסיפור הוא משליך את אברהם לכבשן האש, הוא בונה את העיר ואת המגדל ובסוף הוא מנהיג את מלחמת המלכים (הסיפור הראשון אינו מפורש בתורה משא"כ שני הסיפורים הבאים. והוא בסוד חש-מל-מל, ודוק). אליעזר עבד אברהם נלחם לצד אברהם במלחמה זו, ואם הוא בנו של נמרוד הוא בעצם נלחם כאן נגד אביו (איזה שרש בקדושה לאבשלום שמרד באביו).

הזכרנו את חשיבות האות נ, ואמרנו קודם שהאות נ בשם שלו היא אמירה בלשון רבים שהיא הסתה של הצבור. הוא ידע איך להגיע אל הצבור, להשפיע על דעת הקהל, לדבר טוב דרך המדיה – הוא ידע לעורר ולהסית את הקהל למרוד איתו ביחד. זהו הפשט של השם נמרוד. וזה החוש והכשרון הטבעי, הראשון ("ברישא חשוכא כו'"), של המלך – מלך הוא קודם כל מורד וממריד.

עוד פירושי נמרוד

איך עוד אפשר לפרש את השם נמרוד? קודם הפירוש היה על בסיס השרש באותיות האחרונות של שמו – מרד. אבל שלש האותיות הראשונות של שמו מאייתות שם של חיה. איזו חיה האותיות הראשונות בשמו? נמר. במסכת אבות החיה הראשונה שלומדים ממנה תכונה טובה שעלינו לאמץ בעבודת ה' שלנו (לעשות רצון אבינו שבשמים) היא נמר – "הוי עז כנמר" – וממנה נפסקה ההלכה הראשונה בשו"ע (בטור ובשו"ע של אדה"ז). נמר הוא חיה טמאה, אך יש בו משהו כל כך חשוב שההלכה הראשונה של היהדות היא להדמות לנמר. אם נמרד הוא לשון מרד ה-נ היא אות שימוש שאומר גוף ראשון רבים. אבל אם נמרד לשון נמר, מהי ה-ד? בתורה ובנביא כתוב נמרֹד חסר, אבל פעם אחת, בדברי הימים – שם הרבה שמות שכתובים חסר בתורה כתובים מלא – כתוב נמרוד מלא[כח]. אם מחברים את ה-ד של התורה עם ה-וד של דברי הימים מקבלים דוד. נמרוד הוא נמר-דוד, הנמר של דוד, העזות של דוד מלך ישראל חי וקים. את דוד הרבה פעמים מדמים לאריה. אכן נבוכדנצר, הגלגול של נמרוד, נמשל לאריה ורוכב על אריה כשתנין כרוך על ראשו.

נמרוד נקרא "גבור ציד". האבן עזרא – הפרשן הכי פשטן – מפרש שהמלוכה הראשונה שלו היתה על עולם החי. הוא מלך על האנשים לאחר שהוכיח את הכח שלו למשול על החיות. זהו עוד דבר עמוק ביחס לראשית התגלות המלכות – הפגנת עליונות האדם על החיות והכח לרדות בהם (וכמו שנאמר לאדם הראשון "פרו [י, חכמה] ורבו [ה, בינה] ומלאו את הארץ וכבשה [ו, מדות] ורדו [ה, מלכות]...").

יש עוד פירוש ל-נמרֹד? נמ הוא לשון דבור, נאום, ו-רד לשון רדיה (כנ"ל). זו אחת המשמעויות החשובות בשם נמרוד, שהרי הוא המלך הראשון ואחד משמות המלך בלשון הקדש הוא "רודה", לשון שכתובה במלך שלמה. לפי זה נמ-רד היינו דבור ושלטון, כח השלטון של המלך בדבור שלו – "באשר דבר מלך שלטון", שכחו של המלך הוא במלים שלו. המלך מולך דרך הדיבור שלו – נמ-רד היינו למלוך דרך הדבור. חז"ל אומרים ש"אמר מלכא עקר טורא", רק בכח הדבור שלו.

נם פירושו גם שינה (בכלל, נמרד נרדם, שוקע בחשך של נמרד-בבל) ו-רד פירושו גם ירידה. כך מפרשים בתחלת התורה את "ורדו" – אם תנהגו כראוי תרדו-תמשלו בחיות ואם לא תהיו ירודים בפניהם, תפלו. כך ביחס לנמרוד, אם הוא זוכה נמ-רד – הוא מולך בכח הדבור שלו. אם הוא לא זוכה – הוא נופל לשינה, נופל לאפילה (אמרפל). שוב, נמרד-בבל = חשך, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך". מתוך החשך זורח "יהי אור" – האור של אברהם, עליו נאמר "מי העיר [האיר] ממזרח [לשון זריחה]".

באור הזה צריך לסיים... אבל עוד לא הגענו לאור האמתי. אם ישאלו שאלות טובות נוכל להמשיך ולהסביר...

ה. "אין מלך בלא עם" – המלך הראשון והעם הראשון (שו"ת)

שאלה: הרב אמר שלכל המלכים הרשעים מהעבר יש תיקון ושייכות למשיח.

תשובה: זהו סיכום מדויק של מה שאמרנו. התיקון יכול לקחת הרבה זמן, שנים ודורות על דורות, אבל לכל האנשים הרעים בתורה יש תיקון, ולמלכים – במיוחד המלכים, ובמיוחד המלכים עם ה-נ – יש שייכות למשיח. זו דוגמה איך האריז"ל מפרש גלגולים של מלכים לא יהודים.

"אין מלך בלא עם"

נמרוד הוא המלך הראשון בתורה, ואצלו מופיעה המלחמה הראשונה וגם העם הראשון. נמרוד הוא המלך הראשון, אבל "אין מלך בלא עם" – איפה ה"עם" הראשון בתורה? מיהו ה"עם" הראשון שמופיע? "עם אחד [ושפה אחת]", האנשים שבנו את המגדל. מי מלך על העם הזה? נמרוד. לא רק שנמרוד הוא המלך הראשון, אלא אצלו מופיע העם הראשון.

אפילו יותר מדהים: כמה שוה שמו נמרד? 294. מספר ששייך לדוד המלך שאמרנו שיש להם שייכות – 21 פעמים דוד. 21 היינו שם אהיה, אם כן השם נמרד אומר אהיה-דוד, נמרֹד אומר 'אני אהיה דוד'. אבל מה הביטוי החשוב שעולה 294? בדיוק הביטוי הזה, שמופיע בקבלה ובספרי החסידות החל מספר התניא – "אין מלך בלא עם"! זהו אחד מטעמי בריאת העולם – "אין מלך בלא עם". גימטריא מדהימה – הוא המלך הראשון, אצל העם הראשון, והוא שוה "אין מלך בלא עם". אצלו גם המלחמה הראשונה בתורה – מלחמת ארבעת המלכים נגד חמשת המלכים. מכיון שהם שבו את לוט, האחיין של אברהם, הוא נחלץ לעזור לחמשת המלכים שהפסידו במלחמה ולנצח את ארבעת המלכים שהראשון ביניהם הוא אמרפל-נמרוד.

שוב, המלך הראשון בין ארבעת המלכים הוא נמרוד שמופיע בשם אמרפל, אמר-פול (מר אפל), והשני הוא אריוך מלך אלסר. זו התשובה למה ששאלו. האריז"ל אומר שאריוך שייך לפרצוף אריך אנפין – לשון אריכות – ומשמעות שמו היא גם אריה. במי מתגלגל הרשע אריוך? אחד מגדולי האמוראים בגמרא, בדור הראשון של תלמוד בבלי, הוא שמואל והכינוי שלו הוא אריוך. מה ביחס למלך אלסר? הוא מתגלגל בבר-הפלוגתא שלו – רב. בפשט אריוך מלך אלסר מתייחס לאותו אדם, אבל האריז"ל אומר שהוא מתגלגל בשני אנשים – אריוך מתגלגל בשמואל, שנקרא אריוך בתלמוד, ומלך אלסר הוא רב, שהלכתא כמותו באיסורי, מלך אלסר. זו דוגמה מושלמת לכך שרשעים חוזרים להתגלגל בחכמים-צדיקים הכי גדולים. במיוחד המלכים שהזכרנו, שהם עם ניצוצות משיחיים, או, כמו שניסחו בשאלה, בעלי כח לסייע לביאת המשיח.

עם: עיר-מגדל

שאלה: האם אתה יכול להסביר מה שרצית לומר לפני שנאלצת לסיים את השיעור?

תשובה: זו שאלה מצוינת, ישר כח! השואלת זכאית לקבל ספר בחנם...

נחזור לגימטריא של "אין מלך בלא עם" ששוה נמרד – הוא המלך הראשון והעם שלו הוא העם הראשון בתורה. למה רומז עם? היו לנו הרבה שיעורים על הר"ת של עם בביטוי "אין מלך בלא עם", מלה פשוטות. היו לנו הרבה דוגמאות, אולי מאות, של צמדי מושגים בתורה שרמוזים בר"ת עם ושייכים למלכות. הר"ת הכי חשובים והכי מפורשים יוצאים מהתורה אצל העם הראשון של נמרד שאמר "הבה נבנה לנו עיר ומגדל". לפי האריז"ל, העיר היא המלכות והמגדל הוא ספירת היסוד, הכח הזכרי שמתחבר עם המלכות. זהו העם הראשון שמופיע בתורה, והתורה אומרת מאד ברור מהו ה-עם – עיר-מגדל, מלכות ויסוד בקבלה.

מהו התיקון של העיר והמגדל שהוא תיקון העם? אנחנו כעת בעיר הקדש ירושלים – העיר היא ירושלים והמגדל (שנקרא גם "בית נמרוד") הוא בית המקדש. מאד חשוב וטוב שנדע כל יום כשאנחנו מתפללים על בנין המקדש שבית המקדש הוא התיקון הקדוש של מגדל בבל (והרמז: מגדל בבל = 111, אפל, מקדש = 444, נמצא שהערך הממוצע של כל אות במקדש עולה מגדל בבל). ביחד, העיר והמגדל שבמרכזה, יוצרים את הזהות של העם. עם היינו סוד העיר והמגדל ו"אין מלך בלא עם" – כדי להיות מלך אתה זקוק לעיר ומגדל, כי הם ההגדרה והזהות של העם (וכיוצא בכך מוסבר שבנית פיתום ורעמסס היא היתה בנית העיר והמגדל אצל פרעה במצרים). זו נקודה חשובה שרצינו להסביר.

[אצל נבוכדנצר מגדל בבל 'מתגלגל' בצלם שהעמיד בגבעת דורא. היה לנבוכדנצר את ציץ הכהן הגדול – הוא שם אותו בפי הצלם והצלם אמר "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". מה עשה דניאל? אמר לנבוכדנצר שהוא רוצה לנשק את הצלם אז הוא עשה סולמות והגיע לצלם וכשהוא נשק אותו הוציא את הציץ ומיד הצלם נפל והתמוטט, כי לא היה יציב בטבע (הגובה לעומת הרוחב), עמד בנס רק מכח הציץ. קודם אמרנו שלפני אותיות שמש, אם חוזרים שבעה מקומות (לפי אלף-בית אח"ס בט"ע) מגיעים ל-נון, אבל אם נחזור רק שלשה מקומות נקבל ציץ. על מגדל בבל כתוב ששליש נבלע בארץ, וגם כאן. על נפילת הצלם כתוב "ופקדתי על בל בבל" – אם כתוב "בל בבל" מתבקש להוסיף לפני כן ל (צורת הפנימי של בבל: בבל בל ל), שהיא באמת האות הקודמת בפסוק. גם הבית של נבוכדנצר הוא מעין מגדל בבל (אם לא נאמר שביתו הוא-הוא הצלם), עד שנתקנה ברכה מיוחדת – בין חמש הברכות שנתקנו למי שרואה את בבל, שבשבילן כדאי לנסוע לבבל... – "ראה ביתו של נבוכדנצר אומר ברוך שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע"[כט].]

נמרוד דקדושה – זכות המרד – תשובה כללית

אמרנו שהמלך הראשון נקרא על שם מרד. ג'ון לוק, אחד מגדולי הוגי הפילוסופיה של הפוליטיקה המודרנית, שבין היתר חוקת ארה"ב מבוססת על ההגות שלו, מדבר על זכות המרד. בויקיפדיה באנגלית אפשר לקרוא הרבה על ג'ון לוק ועל זכות המרד – הוא מדבר לא רק על זכות המרד אלא על חובת המרד, העם לא רק זכאי למרוד אלא הוא חייב למרוד בשלטון, מלך או ממשלה, שלא דואג לטובת העם, לעם צריכה להיות מודעות של עם.

זכויות האדם הם מושג מאד נפוץ וחשוב היום בעולם, אבל בדרך כלל חושבים שזכויות האדם הן זכויות הפרט. כמו שאנחנו מדברים בהקשר של תשובת עם ישראל כדי להביא משיח – לא רק תשובה של אנשים פרטיים, תשובה פרטית, הטעות היא לא במודעות של אנשים פרטיים אלא במודעות של העם, צריך שהעם יעשה תשובה, שהממשלה תעשה תשובה לה'. יתכן שיש מקום שאנשים חוזרים בתשובה בלי שהשלטון יחזור בתשובה – יש הפרדה בין דת למדינה – אבל התשובה צריכה להיות של העם. כך, רוב זכויות האדם הן זכויות הפרט, אבל יש זכות אחת שהיא לא של הפרט אלא של העם ככלל. הזכות שהיא אולי הכי חשובה היא לא של האדם אלא של הקהילה, זכויות של הקולקטיב, הזכות למרוד בשלטון רע – זכות למרוד בנמרוד, במי שאומר 'הבה נמרוד בה''.

בדור המודרני (המורדני) יש יהודים רבים שקראו לילדיהם נמרוד – יהודים שרוצים להזדהות עם תרבות כנען או תרבויות אחרות שהיו בארץ לפני היהודים. איך אפשר לקרוא נמרוד על שם מלך רשע, מלך שבנה את מגדל בבל, השליך את אברהם לכבשן האש והנהיג את ארבעת המלכים ללחום ולהרוג. הרבה ילדים שנקראו נמרוד גדלו, חזרו בתשובה ב"ה, וחשבו שהם צריכים לשנות את השם. אחד מהנמרודים שלח לרבי שאלה אם להחליף שם והרבי ענה לו – נמרוד הוא שם נהדר, רק צריך לדעת במי נמרוד. נמרוד הראשון המריד את האנושות נגד ה', אבל הנמרודים בהוה צריכים להיות נמרודי-ג'ון-לוק שמורדים בממשלות המושחתות והפוליטיקה המושחתת שאינן לטובת העם.

"המורד במלכות חייב מיתה"[ל] – מרד הוא דבר מאד מסוכן ושלילי בדרך כלל[לא], אבל "אין כלל שאין בו יוצא מן הכלל". זכות המרד, הזכות הבסיסית שהיא הזכות הקולקטיבית (שעל כן איסור המרד המחייב מיתה מדגיש את הפרט – "כל איש אשר ימרה את פיך... יומת" – אך הכלל מחויב למרוד כאשר השלטון מושחת). אם מחפשים בויקיפדיה את זכות המרד זהו ערך גדול, אבל בעברית לא היה ערך כזה כלל עד לא מזמן. למה? כל אחד ינחש לבד...[לב]

"מֹרדי אור"

עד כאן הקדמה לדבר הבסיסי שרציתי לומר: יש פסוק באיוב "המה היו במֹרדי אור לא הכירו דרכיו ולא ישבו בנתיבֹתיו"[לג]. מי הוא האור? לפי רוב הפירושים הראשונים האור הוא האור של הקב"ה, שנקרא "אור העולם". העם מרד באור העולם. אנחנו רגילים לקרוא לה' "מלך העולם", אבל ה' גם נקרא "אור העולם" בפסוק הזה. כמה שוה אור העולם? 358, משיח. מחד, ה' הוא אור העולם אבל מאידך זהו גם המשיח לו אנו מצפים ועליו אנו מתפללים. זו המהפכה הרביעית – להאיר את העולם ועד שיתגלה "אור העולם".

בכל הפסוק "המה היו במֹרדי אור וגו'" יש הרבה תופעות יפהפיות שאולי נכתוב בהשלמות. רצינו להגיע לפסוק הזה, שיש מורדי אור ואנחנו צריכים להיות המורדים בחשך. נמרוד הוא המורד הקלאסי כנגד האור עם החשך שלו. אמרנו שהפירוש העיקרי בפסוק "מֹרדי אור" הוא שמדובר בה', אור העולם, אבל יש פירושים מאוחרים יותר ש"מֹרדי אור" הם פשוט אנשים שמכיון שהם חולי נפש, חולים במרה שחורה, הם לא יכולים לחיות באור – עליהם לחיות במרתף. הם לא יכולים לצאת החוצה, לא יכולים לראות את אור היום – הם חיים רק באפילה. הם חושבים שהם מצליחים כך. לפי הפירוש הזה "מֹרדי אור" הם המורדים באור היום, יכולים לפעול רק בלילה. לפי הפירוש הזה בעלי מרה שחורה מורדים באור והרבי אומר שהנמרוד הטוב, הנמרוד המשיחי, יקרא לחברה למרוד בחיים באפילה. המרד באפילה יכולה להיות אלים ויכול להיות לא אלים – הרבי לימד אותנו שבימינו המרד בחשך צריך להיות לא אלים.

ו. תיקוני ניצוצות רשעי העבר וההוה (שו"ת)

ניצוצות המן של דורנו

שאלה: איפה הניצוצות והתיקון של הרשע ימ"ש שעשה את השואה?

תשובה: אמרנו שהתיקון יכול לקחת הרבה דורות. לפעמים על הנשמות האלה אחרי המות להיות בגיהנם אלפי יובלות לפני שהן מגיעות לתיקון. אנחנו לא יכולים להתייחס לדמות של אותו רשע ימ"ש, שהרי היא לא מופיעה בפירוש במקורות, אבל הוא בודאי הכי קרוב להמן. על המן אומרים חז"ל, כפי שהזכרנו, שמבני בניו למדו תורה בבני ברק. ההבדל ביניהם הוא שהמן לא הצליח בתוכנית שלו להשמיד את עם ישראל ואותו רשע כן הצליח חלקית בתוכנית שלו. בסוף הוא התאבד. כל הנושא של השואה הוא מעבר להשגה שלנו, כמו שהרבי אמר. הרבי לא אמר, אבל אנחנו לא יכולים להבין את השואה כי אנחנו קרובים מדי – כשאתה קרוב למשהו אתה לא יכול להבין אותו. אין לנו דרך לדבר על השואה ובאותה מדה איננו יכולים לדבר על התיקון של אותו רשע ימ"ש.

ניצוצות ש"צ ופרנק

שאלה: כתוב שהבעל שם טוב רצה לתקן את הניצוץ של שבתי צבי אבל הוא לא הצליח בכך. מה יכול להיות התיקון האפשרי?

תשובה: שנה לפני הסתלקות הבעל שם טוב, יחד עם גדולי דורו, הם החרימו את יעקב פרנק ואלפי האנשים שהלכו אחריו. שבתי צבי התאסלם בסוף ימיו, ויעקב פרנק – שהתחיל מכחו של שבתי צבי – הלך באותה דרך של המרת דת והתנצר עם אנשיו. כשהבעל שם טוב חתם על החרם עם גדולי הדור האחרים הוא בכה מאד ואמר שהחרם הוא כמו קטיעת אבר מעם ישראל. הבעל שם טוב לא חי עד השנה הבאה. זו הסבה שלא קבעו יום טוב על היום בו הפרישו את יעקב פרנק מהיהדות. היו רבנים שרצו לתקן חג כל שנה בתמוז, ביום בו הוציאו את יעקב פרנק מכלל ישראל. הבעל שם טוב הסתלק בשבועות, חדש לפני, ולכן לא חגגו בשנה שאחרי. אם הבעל שם טוב היה מסוגל להעלות את אותו ניצוץ הוא היה עושה זאת. גם נינו הגדול של הבעל שם טוב, רבי נחמן, נסה להעלות ניצוצות של הנצרות ומייסדה. לכן גם הרבה מגדולי הדור, מגדולי הרביים והצדיקים (תלמידי הבעל שם טוב) של אותו דור, התנגדו לרבי נחמן – אמרו שהוא עושה פעולות ולוקח דברים מדתות אחרות, בנסיונו להעלות את הניצוצות של הנצרות ומייסדה. למעשה, נראה שרבי נחמן עלה על סבו הבעל שם טוב בנסיונות שלו להעלות ניצוצות של נשמות רשעים, מסיתים ומדיחים, מהעבר ולתקנם.

סדאם חוסיין

שאלה: סדאם חוסיין אמר על עצמו שהוא גלגול של נבוכדנצר. הרבי דבר לפני מלחמת המפרץ על המשמעות הפנימית של המלחמה הזו. איך זה מתקשר לשיעור?

תשובה: מאד ברור שכאשר אומרים שיש תיקון של הניצוץ זה לא אומר שכל האישיות הזו הופכת לחיובית. יש בירור – כל מה שאמרנו על בירור ותיקון החלק הטוב, לא אומר שהחלק הרע לא ממשיך לרוץ... גם החלק הרע של האישיות הזו ממשיך להתגלגל עד שכל הניצוצות באים לידי תיקון, נגאלים, או שהוא מכלה את עצמו לגמרי. הניצוץ הטוב מתגלגל ומתגלה וגם החלקים הרעים יכולים להמשיך להתגלגל.

אשתו של נבוכדנצר

שאלה: האם נבוכדנצר – ושאר המלכים הללו – היו נשואים? מה המקבילה הנשית לאנרגיה שלהם?

תשובה: נבוכדנצר התחתן וחז"ל אפילו מגלים לנו מה היה שם אשתו. יש דעות שונות, אחת מהן שלאשתו קראו שמירה, יש עוד דעות מה היה שמה אבל הוא היה נשוי. דברנו על נירון קיסר, לו יש אשה גם בהיסטוריה החיצונית. לפי ההיסטוריה הרומאית שמה פופיאה, אותו שם בדיוק מופיע בתלמוד. מאד יתכן שהמניע שלו להתגייר בסוף ימיו בא ממנה, כי היא היתה בעד היהודים (גם לפי הכתבים הרומאיים) – "הכל מן האשה". פופיאה בגימטריא יעקב, ז"פ הוי'.

שרש כל הנונין בנחש

שאלה: הרב דבר על הנונין במלכים, אולי ה-נ הראשונה הגדולה היא אצל הנחש. איך כל זה שייך לחשון ולמלכים האלה?

תשובה: שאלה טובה. כל הנונין שדברנו עליהן באמת מתחילות מהנחש (בחשון הוא צירוף אותיות נחוש, לשון נחש, כמו שנבאר. מזלו עקרב שארסו קר, החבר של הנחש שארסו חם). נחש בעברית הוא לשון ניחוש. לפעמים ניחוש הוא חוש אינטואיטיבי טוב. אפילו יוסף הצדיק אמר "נחש ינחש איש אשר כמֹני". ניחוש טוב הוא כמו רוח הקדש, ניחוש טוב הוא כמו חוש הריח – נחש לשון חוש – החוש המשיחי. לכן המלה נחש שוה בגימטריא משיח.

באמת הכל מתחיל מהנחש, ויש דבר חשוב בענין הזה – כתוב שנמרוד ירש את כתנות העור שה' עשה לאדם ואשתו אחרי חטא עץ הדעת. המדרש אומר שכאשר לבש בגדים אלה כל החיות השתחוו לו, וכשראו זאת בני האדם הם המליכו אותו עליהם. הבגדים האלה עברו לנמרוד (דרך קין) ואחר כך עשו, שהרג את נמרוד, לקח אותם. בהם רבקה הלבישה את יעקב כדי לגנוב את הברכות. יצחק אהב את עשו שהיה צייד כפי שנמרוד היה צייד – דבר שלא דברנו עליו. עור הבגדים האלה נקרא עור הנחש. עור האדם לפני החטא היה אור, אור החשמל, ואחרי החטא – בו מרדו נגד האור – האור התגשם והפך לעור. בספר תורה של רבי מאיר – תיקון נמרוד-נבוכדנצר-נירון – היה כתוב "כתנות אור", כמו לפני החטא. בספרי התורה שלנו כתוב עור, שהוא גם לשון עוורון, מי שנמצא באפילה. העור הזה נקרא "משכא דחויא", כפי שאומר התרגום יונתן שה' עשה לבושים מהעור של הנחש. כתנות העור הגיעו לנמרוד ונגאלו על ידי רבקה שלקחה אותם מעשו ונתנה ליעקב לגנוב עמם את הברכות. זהו עוד נושא שלם בפני עצמו, אך הכל מתחיל מה-נ של הנחש.

נוסיף עוד גימטריא שמבהירה את הענין: האריז"ל אומר שנמרד הוא נבוכדנצר. מה הגימטריא של שני השמות? נבוכדנצר שוה אדם-חוה-נחש (שלשת ה'שחקנים' בגן עדן, אותם צריך לתקן). 294 (נמרד) ועוד 422 (נבוכדנצר) עולה 716 – כך שהממוצע שלהם הוא 358, משיח-נחש. זו הגימטריא הכי ברורה שהמכנה המשותף שלהם הוא נחש, אבל לנחש יש פוטנציאל משיחי – כל האנרגיה המשיחית היא בין נמרד לנבוכדנצר[לד]. כשמצרפים את נמרוד (כמו שכתוב בדה"י) ל-נח – הסבא-רבה שלו – מקבלים נחש.

נמרוד ועמלק

שאלה: מה הקשר בין נמרוד לעמלק?

תשובה: על נמרוד כתוב "הוא היה גבֹר ציד לפני הוי'". לכאורה "לפני הוי'" הוא ביטוי חיובי, אבל כאן הוא מתפרש באופן שלילי – איך יתכן? חז"ל מסבירים "שיודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו". אותו ביטוי בקבלה משמש גם ביחס לעמלק. עמלק הוא הגלגול של הנחש הקדמוני. עמלק הוא בעצם הפנימיות של נמרד, אותיות מר של נמרד בגימטריא עמלק.

מפסוק ממלכת נמרוד – "ותהי ראשית ממלכתו בבל... בארץ שנער" – לומדים שבבל היא שנער. אחת התופעות יוצאות הדופן בתנ"ך היא הופעת בבל באתב"ש בשם ששך[לה]. ששך בגימטריא שנער, והיא-היא גם גימטריא כתר. קליפת נמרוד היא תופעה של כתר – מרד שנובע מרצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת (מקור יניקת הקליפות, חיצוניות המקיף) – שעל כן ה"יודע את רבונו" אינו נוגע ל"מתכוון למרוד בא" שבא ממקום גבוה יותר, למעלה מטעם ודעת.

צורות כתיבת נבוכדנצר

שאלה: לפעמים כתוב נבוכדראצר במקום נבוכדנאצר. למה ה-ר מחליפה את ה-נ?

תשובה: זו תופעה חשובה בעברית. אכן יש שלש וריאציות לשמו של נבוכדנצר בתנ"ך. האיות הראשי הוא נבוכדנצר, 8 אותיות. יש הרבה שמות שנוהגים לקצר לאות או שתים. מה הקיצור של נבוכדנצר? נ"נ. זו ההוכחה הכי ברורה ששמו שייך ל-נ, לכן אמרנו שהוא מורכב משתי מילים שמתחילות ב-נ. נבוכדנצר שוה 422, אבל לפעמים כתוב נבוכדנאצר ולפעמים נבוכדראצר  (אין אף פעם נבוכדרצר בלי א) – יש שלש דרכים לכתוב את שמו. כלל דקדוקי בעברית שאותיות למנר מתחלפות – בהרבה מלים מוצאים תופעה של חילוף נ-ר או נ-ל. ההבדל הוא בגימטריא. המשמעות של המלה השניה, נצר, היא מלך – צריך לבדוק בארמית, או כל שפה שמית אחרת שזו – אם מלך הוא גם נאצר וגם ראצר (נאצר ראצר = 832, 32, לב-כבוד, פעמים הוי', ארץ ישראל), וזה עצמו בשל החילוף הנ"ל.