בע"ה

תשובה מתענוג

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ארבע מדרגות תשובה

דרגות רבות יש בתשובה, זו למעלה מזו.

חז"ל מלמדים כי העושה "תשובה מיראה" זדונות נעשו לו כשגגות ואילו העושה "תשובה מאהבה" זדונות נעשו לו כזכויות (משום שהם גרמו לו, בסופו של דבר, לשוב אל ה' באהבה רבה). שתי דרגות אלה, שנזכרו בגמרא, הן בגדר "והנגלֹת לנו ולבנינו" – כנגד אותיות וה שבשם.

למעלה מהן, מלמדת החסידות, יש שתי מדרגות תשובה שבגדר "הנסתרֹת להוי' אלהינו", כנגד אותיות י-ה שבשם: "תשובה משמחה", כאשר עיקר חוית התשובה הוא שמחת ההתקרבות לה' מן הריחוק והחשך של החטא, ועוד למעלה ממנה "תשובה מתענוג", כאשר כל התשובה היא רק חויה של תענוג בהתאחדות המלאה עם ה' (מעבר להתקרבות, בה עדיין מורגש שיש כאן בן רחוק שחוזר אל אביו, והבן והאב נעשים אחד ממש).

ולסיכום:

  י        תשובה מתענוג

  ה       תשובה משמחה

  ו        תשובה מאהבה

  ה       תשובה מיראה

[ורמז נאה באותיות קצרות: יראה אהבה שמחה תענוג עולות 1111. יש כאן 4 דרגות של 1: יראה היא 1 – כמאמר חז"ל "כתיב 'הן יראת הוי' היא חכמה וגו'', שכן בלשון יוני קורין לאחת הן" – בחינת נקודה, "אחת היא יונתי תמתי" ("לשון יוני", בו "קורין לאחת הן", הו"ס "אחת היא יונתי"!); אהבה היא 10, ספירה שלמה הכוללת 10 מדרגות כנודע; שמחה היא 100, סוד "מה הוי' שאל מעמך", "אל תקרי 'מה' אלא 'מאה'" – מאה ברכות בכל יום; תענוג הוא 1000, סוד אלף אורות שנתנו למשה בסיני, תכלית מתן תורה – רק שבחטא העגל הפסדנו אותם, אך הם חוזרים (למשה רבינו וממנו לכל ישראל) בכל שבת (ובפרט בשבת שבתון, יום הכיפורים, בו מתגלה "סלחתי כדברך"), והוא סוד נשמת ישראל בעל שם טוב כנודע, שעיקר חידושו – תשובה מתענוג.]

התשובה מתענוג מודגשת במיוחד בשנה זו, בה מראש השנה עוברים מיד לענג שבת של שבת תשובה ויום כיפור עצמו – שהוא תמיד בגדר "שבת שבתון" – חל בשבת.

עשרת ימי תשובה – ימי תענוג

עם ישראל לא מסתפק ב"שנה טובה" אלא חפץ ומאחל "שנה טובה ומתוקה" – הטוב צריך להיות נראה ונגלה, במתיקות ותענוג מורגשים. לכן בימי פתיחת השנה – החל מראש השנה ועד יום הכיפורים (שנקרא גם הוא "ראש השנה" בספר יחזקאל) – לצד היותם ימים נוראים, מורגשת עבודת התשובה מתוך תענוג, התענגות על הזכות להיות יהודי, על כל ענין של תורה ומצוות ועל כל דבר שבקדושה לו אנו זוכים.

ראש השנה רומז לראש העליון – לכתר שפנימיותו תענוג. "מצות היום בשופר", לשון שופרא ותענוג, וגם במלכויות ובזכרונות עבודתנו היא לגרום לה' להתענג ומתוך כך לרצות למלוך עלינו ולזכור אותנו לטובה – וכדי לגרום לה' להתענג גם עלינו להכנס לחוית תענוג (שהרי "הוי' צלך ['דע מה למעלה – ממך'] על יד ימינך [אהבה בתענוגים]"). לכן, כבר בליל ראש השנה, פותחים את מנהגי החג באכילת תפוח בדבש – התפוח הוא סמל הערבות והמתיקות המשתלשלת מהעולמות העליונים לעולם הזה (בסוד "פרי צדיק [= תפוח] עץ חיים", בפרט בשנת תשע"ח, תהא שנת עץ חיים) וטובלים אותו בדבש כדי להכפיל את המתיקות.

כל בקשות השנה החדשה, מערב ראש השנה ובכל הוספות התפלה בעשרת ימי תשובה, הן על חיים (עד שאת המלה "חיים" כופלים יג פעמים, כנגד יג מדות הרחמים, בתפלות שמו"ע של עשי"ת) – "כי עמך מקור חיים", מקור כל התענוגים, כמבואר בחסידות.

את ערב יום כיפור מענגים במאכל ובמשתה (כשמחת פורים ממש...) – תענוג החודר את כל מנהגי היום (הכפרות, הקיצור בתפלה, הטבילות ואפילו המלקות[ב]) – ומתוכו נכנסים ליום הקדוש בו חווים בתוך ה"ועניתם את נפשותיכם" חויה מרוממת של "לחיותם ברעב" בתענוג מכל רגע של צום.

רמזי תענוג

בתפלות עשרת ימי תשובה חותמים "המלך המשפט" (אותיות "משפט המלֻכה", אותו מזכיר שמואל הנביא לקראת הכתרת מלך ישראל – כידוע שבימי המלכת ה' אנו מתפללים על מלכות ה' דלעילא ועל המלכת מלך ישראל כפשוטו לתתא, "'שום תשים עליך מלך', 'שום' לעילא 'תשים' לתתא") – בגימטריא תענוג!

תענוג עולה חדוה ברבוע[ג] – מלת השמחה המיוחדת לראש השנה, בו נאמר "אכלו משמנים ושתו ממתקים כי חדות הוי' היא מעֻזכם". אכן, בלב היהודי באה תמיד החדוה לצד בכיה – "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" – ובפרט בימים הנוראים, בהם אומר האריז"ל שמי שאינו בוכה אות הוא כי אין נשמתו שלמה. בחסידות מוסבר שגם הבכיה צריכה להיות רווית שמחה ותענוג (כפי שזלגו עיני רבי עקיבא דמעות כאשר שמע את סודות שיר השירים). והרמז: בכיה ברבוע פרטי – ב ברבוע, כ ברבוע, י ברבוע, ה ברבוע – עולה תענוג! כלומר, התענוג הוא-הוא המחבר את הבכיה (ברבוע פרטי) עם החדוה (ברבוע כללי) וממלא את שניהם.

שתהיה שנה טובה ומתוקה – מלאת תענוג אלקי!