בע"ה

ז' תשרי ע"ח – כפ"ח

ברית מנחם מענדל שי' הרמן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ערב ראש השנה – "ומתחת זרֹעֹת עולם"

מזל טוב ושנה טובה ומתוקה לכולם. הרך הנימול נולד ביום ההולדת של הצמח צדק, בערב ראש השנה, ולכן הוא נקרא על שמו – מנחם מענדל – ועל שם הרבי שנקרא על שמו. הצמח-צדק נקרא על שם הויטבסקער, אז יש כאן כבר "דור רביעי ישובו הנה" – סימן של גאולה, "צמח [בגימטריא מנחם] שמו ומתחתיו יצמח".

אפשר לדרוש שהיום האחרון של השנה הוא 'תחת' ראש השנה החדשה, בסוד "שמאלו תחת לראשי" (שבדרך כלל נדרש על עשרת ימי תשובה ביחס ל"זמן שמחתנו", "וימינו תחבקני", אך נכון גם לגבי היחס בין ערב ראש השנה לעשרת ימי תשובה גופא, וד"ל). לפני שבוע, בערב ראש השנה, אמרנו שערב ראש השנה הוא ה"חד ולא בחֻשבן" (בגימטריא תהו) ביחס לעשרת ימי תשובה. אך יש לומר גם כנ"ל, על פי הפסוק "ומתחת זרֹעֹת עולם" (= יג פעמים "הוי' הוא האלהים", הערך הממוצע של כל אות. "מענה אלהי קדם" = שנה, רמז לשנה החדשה, כאשר "ומתחת זרעת עולם" רומז לערב ראש השנה. פסוק זה כתוב בסיום ברכותיו של משה רבינו לשבטי ישראל בפרשת וזאת הברכה שקוראים בשמחת תורה לפני התחלת התורה מחדש, "נעוץ סופן בתחלתן", בחינת "ומתחת וגו'") – ערב ראש השנה הוא היד של ה' שתחת (הראש של) כל השנה הבאה, היד שתומכת את כל השנה (בבחינת ידו פשוטה לקבל שבים, בפרט אלו השבים בעשרת ימי תשובה, הזמן של "דרשו הוי' בהמצאו קראֻהו בהיותו קרוב").

סוף אלול, סוף השנה החולפת, הוא ה"ומתחת" (היד החותמת את השנה החולפת), ו"צמח שמו ומתחתיו יצמח" – תצמח שנה חדשה, טובה ומתוקה, וזהו הצמח-צדק. בעצם, שני הפירושים עולים בקנה אחד, וכמבואר בדא"ח שפנימיות עתיק, "חד ולא בחֻשבן", מתגלה ב"עמק תחת" דווקא (סוד תפלת חנה, הפטרת היום הראשון של ראש השנה, "ותתפלל על הוי'", "ממעמקים קראתיך הוי'"). כמו שאמרנו יש כאן סימן של גאולה, מנחם מענדל שהוא "דור רביעי ישובו הנה".

"עמק מזרח" ביום ה-יחידה (בכיה)

מהלידה היתה העליה הכי נשגבה – ראש השנה ומיד שבת תשובה. כעת אנחנו כבר ב-ז' תשרי. ידוע שכל הימים של עשרת ימי תשובה הם עומקים, לכן אומרים "שיר המעלות ממעמקים קראתיך הוי'" (הכל בסוד "עמק תחת", "ממעמקים", כנ"ל, הגם שבפרט, "עמק תחת" הוא אחד מעשרת העומקים, העומק של ספירת ההוד. מדת ההוד היא עצם מהות היהודי, הבא לידי ביטוי באמירת "מודה אני לפניך" לפני כל דבר, בידים טמאות – עצם מהות היהודי אינו מקבל טומאה. והוא הכלל, ה"חד ולא בחֻשבן", שלפני עשרת הפרטים, סוד ערב ראש השנה שלפני עשרת ימי תשובה כנ"ל. נמצא שיש "עמק תחת" בכלל ו"עמק תחת" בפרט. הקב"ה ברא את העולם כי נתאוה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, מיעוט תחתונים שנים, "עמק תחת" בכלל ו"עמק תחת" בפרט, הוד והוד שבהוד, וד"ל).

היום הזה, ז' תשרי, הוא עומק מזרח, לפי המינוח של ספר יצירה, שהוא עומק מדת הרחמים. כל עשרת ימי תשובה הם ימי רחמים רבים. אנחנו עדיין בימים של "אני לדודי ודודי לי" – ס"ת יייי, ארבעים הימים שמשה רבינו היה בהר בפעם השלישית, שהם ימי רחמים. באותם ארבעים יום משה קבל את הלוחות השניים, הלוחות של בעלי תשובה. עכשיו אנחנו במלה "לי" – "אני לדודי ודודי לי" – עשרת ימי תשובה, ה-י של "לי". המלה "לי" כוללת בעצמה את כל ארבעים הימים. מתוך ה"לי" אנחנו כבר עברנו שבעה ימים, מתחלת "אני לדודי ודודי לי" אנחנו ביום ה-יחידה, היחידה שבנפש (כי "אני לדודי ודודי לי" מתחיל מאדר"ח אלול, ל' אב, ולא מ-א אלול). ידוע שצריך להיות "בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא" – חדוה היא חיה ו-בכיה היא יחידה. אנחנו ביום ה-בכיה של "אני לדודי ודודי לי". כתוב באריז"ל שמי שלא בוכה בעשרת ימי תשובה אין נשמתו שלמה, אבל כתוב בחסידות שזו בכיה של שמחה דווקא, בכיה ש"לית כל מוחא סביל דא", כמו שזלגו עיניו של רבי עקיבא דמעות כאשר שמע את סודות שיר השירים – "אני לדודי ודודי לי" – מרבו רבי אליעזר הגדול. כך צריך להיות אופי הבכיה של הימים האלה. אני אומר זאת כי האמא של התינוק קיימה זאת בהידור – בכיה של שמחה, בכיה של "אם הבנים שמחה" – וזה שייך בפרט ליום הזה, היום של הברית. זהו סימן ברכה לכל השנה הבאה ובכלל, בכיה של שמחה שהקב"ה עושה נס, נסי נסים למעלה מדרך הטבע – בוכים מהנסים (כל נס שה' עושה לנו בחיים הוא גילוי סוד נפלא).

שוב, היום, ז' תשרי, הוא יום הבכיה של "אני לדודי ודודי לי", עומק מדת הרחמים. מי בוכה? "רחל מבכה על בניה", האמא, שבעצם היא "אם הבנים שמחה", בוכה כדי לעורר רחמים רבים על בניה (שישובו לציון ברנה). אלה ימים של בנין המלכות, "אין מלך בלא עם", ויש לנו הרבה רמזי עם – עם ר"ת "עמק מזרח" (גם "עמק מערב", ספירת היסוד, "גופא ובריתא חשבינן חד"). "עמק מזרח" היינו מדת הרחמים ו"עמק מערב" מדת האמת, ושני העמקים האלה הם ר"ת עם. המלה עמק עצמה מתחילה עמ, סימן שה-מ של מזרח וה-מ של מערב יוצאת מה-מ של "עמק". ידוע שבמלה "ממעמקים" יש ארבע ממין במלה אחת (במספר סדורי, ממעמקים = 97, מהיטבאל במ"ה, יחוד מה-בן – ממממ = בן, המציאות, עקי = מה, המהות. במספר קטן, ממעמקים = 25, 5 ברבוע, שעולה 4 ברבוע, ממממ, ועוד 3 ברבוע, עקי, ודוק).

חבור שני המזלות – כ"ט אלול ו-ז' תשרי

יום ההולדת של מנחם מענדל הוא כ"ט אלול ואז נכנסנו לשנה חדשה, עולם חדש – נכנסנו ל"תהא שנת עולם חדש" – והגענו ליום הברית,  ז' תשרי. כל אחד משני ימים אלו הוא מזל – יום ההולדת הוא ה"מזל גובר" של הרך הנולד ויום הברית הוא ה"מזל גובר" של הרך הנימול. יש מזל עליון ומזל תחתון – דברנו על זה הרבה פעמים. לכל בן זכר יש שני מזלות. כמו שהרבי אמר שצריך לחגוג כל שנה את יום ההולדת כתוב בבן איש חי שצריך לחגוג כל שנה את יום הברית. גם אצל הרבי ראינו את חשיבות יום הברית, שראוי להזכירו מדי שנה. יום הברית של הרבי הוא יום ההולדת של אבא שלו, והרבי דבר על יום הברית של הרבי הקודם – יום הברית הוא מזל שלם בפני עצמו.

אם כן, לרך הנימול היום יש מזל של כ"ט אלול ומזל של ז' תשרי. כט ועוד ז עולה לו, כמו לו צדיקים. כעת דורשים לכבוד האבא – הבכיה של שמחה היה לכבוד האמא והמספרים, "באו חשבון", לכבוד האבא, משהו אחר. כידוע יש שלש צורות עיקריות של מספרים צורניים – משולש, מרובע והשראה. כט ו-ז, שני המזלות – רק התאריך, בלי שם החדש – עולים לו, שהוא המספר הראשון (אחרי 1) שהוא גם משולש וגם רבוע. כדי להגיע לעוד מספר כזה צריך ללכת הרבה, עד 1225.

אם כן, יש שתי צורות עיקריות ב-לו, משולש 8 ו-6 ברבוע. אבל כמה שוה כט אלול ועוד ז תשרי? 1013, כבר הצורה השלישית, הכי חשובה, מספר השראה, ששייכת לקבלת הבעל שם טוב. משולש הוא קבלת הרמ"ק, השתלשלות, רבוע קבלת האריז"ל, התלבשות, והשראה היא קבלת הבעל שם טוב. כט אלול ועוד ז תשרי שוה 1013, מספר ההשראה של חיה (חדוה, שהולכת יחד עם הבכיה כמו שהזכרנו קודם). כלומר, 1013 הוא 23 ברבוע ועוד 22 ברבוע. 23 ברבוע הוא תענוג. בע"ה יתברך מחר כשנדבר עם הילדים בירושלים – גם לגלעד יש קשר לחיידר בירושלים וגם לאליטל יש קשר (וצריך שהקשר הזה ימשך) – נדבר על כך שכל עשרת ימי תשובה, מר"ה עד יום כיפור, הם ימי תענוג, בפרט בשנה זו שיום הכפורים חל בשבת, "וקראת לשבת ענג", ויום כיפור הוא "שבת שבתון" כל שנה.

תענוג-שמחה-ענוה

23 ברבוע הוא תענוג, ומהו 22 ברבוע? במספר הזה אנחנו תמיד מכוונים זוגות מושגים שהולכים יחד, כמו גוף-נשמה, ובתוך מדות הנפש הזוג העיקרי הוא לפי הפסוק "ויספו ענוים בהוי' שמחה", הזוג שמחה-ענוה. אם כן, המספר 1013, כט אלול ז תשרי, שני מזלות הילד מנחם-מענדל, שוה תענוג שמחה ענוה. אנחנו מברכים את הילד שיהיו לו כל שלשת הדברים האלה לפי הסדר הזה – קודם שיהיה כולו געשמאק, כעת החזקתי אותו כסנדק וכבר הרגשתי שהוא א געשמאקע אינגאלע, ילד של תענוג, תענוג להחזיק אותו; ושתמיד יהיה שמחה, יחד עם ההורים שלו, שתמיד יהיו שמחים; ושיהיה ענו כמו משה רבינו. מנחם מענדל הוא משה רבינו שבדור, והמדה העיקרית שלו היא ענוה, "והאיש משה ענו מאד" – עליו כתוב "ויספו ענוים בהוי' שמחה". אם יש לו את כל שלש המדות האלה, 23 בהשראה – חדוה שייכת לראש השנה, "חדות הוי' היא מעזכם" כתוב על ראש השנה. חז"ל קוראים לו יום טוב של ראש השנה. כל יום טוב הוא שמח, אבל יש שמחה מיוחדת ביום טוב של ראש השנה שנקראת חדוה, "חדות הוי' היא מעזכם". שוב, 1013 הוא מספר ההשראה של חדוה, שהוא תענוג-שמחה-ענוה. הוא גם חב"דניק, אם הוא יקיים את הרמז הזה – ובודאי יקיים, כי זה המזל שלו – הוא גם חב"דניק כי ר"ת תענוג-שמחה-ענוה הם תשע, בגימטריא 770. שאר האותיות עולות 243, מספר צורני הרבה יותר מורכב, יסוד ספר יצירה – 3 בחזקת 5, מספר האברים של אברהם אבינו לפני שקבל את ה-ה, לכן נקרא אברם. שוב, זהו מספר מאד מושלם – 3 בחמשה ממדים. ספר יצירה מדבר בחמשה ממדים, ובכל ממד יש שלש בחינות, כמו שכתוב בקבלה בפירוש המספר רמג. 770 הוא הפירמידה הכפולה (יהלם בשלשה ממדים) של 10. שכינה היא פירמידה של 10 ו-770 היינו שתי פירמידות כאלה (שכינתא עילאה על גבי שכינתא תתאה). שוב, הר"ת של תענוג-שמחה-ענוה הם היהלום של 10 כאשר השאר עולה 3 בחמשה ממדים. מלא מספרים.

כתר כל הכתרים

נוסיף לשני המזלות את השם של הרך הנימול, מנחם מענדל – נקבל 1345. זה מספר שהבעל שם טוב מאד אהב – כי הוא 1000 אורות שנתנו למשה (345) במתן תורה, והרי ישראל בעל שם טוב שוה 1000, משה רבינו זכה במתן תורה לקבל את שרש נשמת רבי ישראל בעל שם טוב. בחטא העגל לקחו אותו ממנו ובכל שבת הוא מקבל אותו חזרה, ועליו נאמר "ישמח משה במתנת חלקו".

הבעל שם טוב אמר מתי מכוונים מספר זה – כוונה מיוחדת לרך הנימול – כל פעם שאומרים קדושת "כתר", ובפרט בשבת. ב"כתר יתנו לך" צריך לכוון "כתר כל הכתרים" – ר"ת ככה, שם קדוש – שעולה 1345. באידיש אומרים 'אזוי און ניט אנדרעש', חב"דניק עקשן שצריך להביא את המשיח 'ככה', ר"ת "כתר כל הכתרים", שעולה כט אלול ז תשרי מנחם מענדל, והוא המשכת והתגלות נשמת רבי ישראל בעל שם טוב למשה רבינו, שאז באה התגלות מלך המשיח.

שלמות הפרד"ס

יש עוד משהו במספר הזה, גם בו נברך את הרך הנימול – החשבון של "ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", ששמותיהם פישון-גיחון-חדקל-פרת, העולים בדיוק אותו מספר, 1345. מה סגולת הנהרות האלה שהתורה מציינת? בראשון "שם הזהב", הפעם הראשונה שיש ס בתורה, "הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב", מדבר על ארץ ישראל "אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם". פישון הוא "פה שונה הלכות", גם שייך ל"אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים" – מי ששונה הלכות. הוא הכי נמוך, והכי גבוה הוא הפרת, "הוא פרת", "הוא דמעיקרא" – פרת לשון "פרו ורבו", וגם עולה י"פ חיים. שייך לימים האלה, ימים של חיים, "לאלתר חיים". פרת הוא "פרו ורבו", אפרים, "הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים", א געשמאקע אינגאלע, כמו שאמרנו. הילד הזה הוא יסמן לפרת – פרת שהיה ופרת שיהיה, "הוא דמיעקרא"" נמשך עד אין סוף.

בכל אופן, כל ארבעת הנהרות האלה – יש בהם כמה רמזים, הכי פשוט שהם פרד"ס. הפישון, פה שונה הלכות, הוא הפשט; הגיחון הוא הרמז והחדקל הוא הדרוש, הפרת הוא הסוד, והכל יחד החסידות – היחידה שמחברת את כל ארבעת הרבדים של תורתנו הקדושה (כמבואר בקונטרס "ענינה של תורת החסידות" של הרבי).

אם כן, הילד הזה יהיה גדול בכל הפרד"ס של התורה, יחדש בכל הפרד"ס – בפשט, רמז, דרוש וסוד. אז תהיה התגלות מלך המשיח. אם הוא שייך לנהרות צריך לקחת אותו לנהר וללמד אותו לשחות, שישחה טוב. שיזכה לכל הנהרות האלה. יש כבר נהר של דמעות של שמחה – אפשר לשחות שם, באותו נהר.

לחיים לחיים.

נגנו "אני לדודי ודודי לי", "תרין תפוחין".

משולש גלעד

נאמר משהו לכבוד האבא. דברנו בשיעור באנגלית שהשנה הזו היא ה'תשע"ח, 5778, שהוא משולש, דברנו על מספרים צורניים – 5778 הוא המשולש של גלעד. סכום כל המספרים מ-1 עד גלעד עולה 5778. אם כן, זו שנה מיוחדת שהמזל של גלעד יהיה גובר, שיזכה להיות משולש – לא להיות ריבוע אלא להיות משולש. שתזכה להיות משולש השנה הזו. מהו משולש? כמו מספר קדמי, שיגיע לשרש שלו בא"ק. צריך לראות כל נשמה כמו שהיא מושרשת באדם קדמון. גלעד במספר משולש הכוונה שהוא מתחבר למה שהיה לפני גלעד, ומה שלפני לפני, ולפני לפני לפני עד שהוא חוזר ל-1 – מחבר יחד את כל המדרגות. כמו סולם, למטה הוא גלעד, השליבה מעל גלעד היא 106, למעלה ממנה 105, והוא עולה ומחבר את השליבות האלה עד שהוא חוזר ל-1. זו העבודה שלו בשנה הזו, לעלות 107 שליבות – מהקרקע, "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה". אני מאחל לו שיעלה, יגיע לשם, וימשיך משם הרבה שפע לכולם, לכולנו.

נגנו "ואני בחסדך בטחתי".

ברכת המזון וערבית.

נגנו "וידע כל פעול".

"צמח צדק" – גאולת המלכות על ידי צמיחה

היות שהתינוק נקרא על שם הצמח צדק, מנחם-מענדל, רצינו לומר משהו על הצמח צדק. לידת הצמח צדק בערב ראש השנה היא גם סימן שערב ראש השנה שייך לראש השנה, כי עשרת ימי תשובה הם ימי בנין המלכות וכתוב ב"פתח אליהו" שהמלכות נקראת צדק – "צדק מלכותא קדישא" – והמשיח הוא "גואל צדק", שגואל את ה"צדק" והופך את ה"צדק" ל"צדקה". לכן צריך להרבות בצדקה, שמי שנותן צדקה ממשיך ל"צדק" ה חסדים, להפוך אותה לצדקה. בכל אופן, כל הימים האלה – גם היום השביעי החביב – של עשי"ת הוא כדי לבנות את ה"צדק". מנחם-מענדל הוא צמח-צדק, סימן שבונים את ה"צדק" עם צמח ועם מנחם.

מה אפשר ללמוד בעבודת ה' מכך שבונים את הצדק עם צמח? שמה שיבנה לנו את המלכות, וגם יתקן את המשפט בארץ – הצדק, "צדק צדק תרדֹף", "ושפטו את העם משפט צדק" – הוא צמיחה. לכאורה משהו אחר לגמרי. רוצים לתקן את המלכות. רוצים לתקן את בית המשפט, יש שחושבים שצריך ללכת ראש-בראש – זה נקרא "דרך קצרה", ההיפך מרבי יהושע בן חנניה שזו השנה שלו, גם הוא סבר בהתחלה שהולכים ראש-בראש, "דרך קצרה", אבל התינוק לימד אותו שצריך ללכת ב"דרך ארוכה וקצרה", זהו היסוד של התניא. הדרך הארוכה היא שצריכה להיות פה צמיחה, צריך צמח, ואם תהיה צמיחה גם יהיה צדק. אין דרך ישירה, אין דרך קצרה, לתקן את הצדק – רק על ידי צמח. כלומר, שכל אחד ואחד צריך לצמוח, לגדול, כמו צמח – ללמוד איך מקבלים אור והופכים אותו למזון וחיות, זהו סוד הצמח שלוקח אור מהשמש והופך אותו לאנרגיה, לחיות, אוכל אותו ומעכל אותו וגדל וצומח ממנו. זה הווארט, שאם יש "צמח" גם יהיה "צדק" ואם אין "צמח" לא יהיה "צדק".

מאחלים לילד הזה, מהרגע הוא מתחיל לצמוח – שימשיך לצמוח כל החיים. "זה הקטן גדול יהיה, כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים" – הכל צמיחה, ולפי ה"צמח" שלו יהיה "צדק" וגם "גואל צדק", ה"צמח" בונה את ה"צדק" וגואל את ה"צדק". זה המסר של עשרת ימי תשובה, שצריך לצמוח. זה הכל. עד כאן. לחיים.