בע"ה

אור ל-ט' תשרי ע"ח – כפ"ח

"מרחפת"

יארצייט ר' ראובן מרנץ ע"ה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו "שאמיל".

לחיים לחיים. שנה טובה ומתוקה לכל עם ישראל.

בן-אור ביום הראשון למעשה בראשית

כתוב בתניא שכל שנה יש אור חדש שיורד לעולם, שלא היה אף פעם בעולם. על זה אנחנו מבקשים "אור חדש על ציון תאיר". בתוך השם ראובן יש אותיות אור. חז"ל מפרשים ראובן – ראו-בן, אבל ראו אותיות אור, נמצא שראובן הוא אותיות בן-אור, הוא עצמו בן אור. איפה זה רמוז במעשה בראשית?

מחר בערב כבר יום כיפור, "אחת בשנה". העולם נברא בכ"ה באלול, יום ראשון. אחר כך ג' תשרי הוא יום ראשון השני ויום כיפור הוא יום ראשון השלישי – חזקה של "יום אחד". יום כיפור הוא יום ה-15, ה-יה – המספר הראשון שהוא שם קדוש של ה' – מבריאת העולם.

ראובן הוא הבכור של יעקב, הוא הבן הראשון, אז צריך למצוא אותו ביום ראשון, "יום אחד". האור הוא פשוט – "יהי אור ויהי אור", ביום ראשון ה' ברא את האור, אז האור שם. מה לגבי ה-בן? יש הרבה בן ביום ראשון. למשל, כמה מלים יש ביום ראשון למעשה בראשית? בדיוק בן מלים מ"בראשית" עד "אחד". יש גם פסוק בחמשת פסוקי יום אחד שיש בו בן אותיות – הפסוק השני. כלומר, יש משהו בפסוק השני שמשקף את כל "יום אחד" של מעשה בראשית. "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – בדיוק בן אותיות, כאשר בכל היום יש בן מלים.

בקבלה בן הוא שם בן, השם של המלכות. תכלית כוונת בריאת העולם היא "והיה הוי' למלך על כל הארץ", לתקן את המציאות. כתוב ששם בן הוא המציאות כפי שהיא. היות ש"והארץ היתה תהו ובהו" היתה שבירה במציאות, אבל התפקיד שלנו – "אשר ברא אלהים לעשות" – הוא לתקן את המציאות בכל מה שעושים, את שם בן בקבלה. צריך להאיר, להמשיך אור לתוך הבן – זה ראובן, גם ראו-בן וגם אור-בן וגם בן-אור. אם כן, קודם יש פסוק "והארץ היתה תהו ובהו" עם בן אותיות ואחר כך "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" – ממש הסדר של בן-אור, קודם פסוק עם בן אותיות ואחר כך ה' בורא את האור. את הפסוק "יהי אור" חז"ל דורשים על אברהם אבינו, היהודי הראשון. בין השבטים, בני יעקב אבינו, ראובן הוא בחינת אברהם (שמעון הוא יצחק ולוי הוא יעקב).

"יחי ראובן"

הכל קשור גם לזמן, "לחיות עם הזמן", עם פרשת השבוע. כעת קוראים "וזאת הברכה", הסוף של התורה. שם הברכה הראשונה, בה פותח משה רבינו, היא "יחי ראובן ואל ימֹת ויהי מתיו מספר". מה הפסוק הקודם, באותה פרשיה בתורה? "ויהי בישרון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. יחי ראובן וגו'" – "יחי ראובן" יוצא מהמלך של עם ישראל, "ויהי בישרון מלך", שהולך גם על הקב"ה שהוא המלך וגם על משה רבינו שהוא המלך וגם על מלך המשיח. הסמיכות היא סוף הפסוק – "יחד שבטי ישראל. יחי ראובן" – ה"יחי" בעצם יוצא מה"יחד" (ה-ד של "יחד" במספר קדמי = י). וכן ב"יחד שבטי ישראל" יש נוטריקון מאד ברור של "יחי", לכן אחריו יש "יחי". מי יחי? יחי ראובן, ואל ימות.

ראובן הוא כפולה של לז, של הבל. הבל הוא הראשון שמת בעולם. משה רבינו הוא התיקון שלו. ראובן עולה ז"פ הבל. "יחי ראובן ואל" – ואל שוה הבל. כמה שוה "יחי ראובן ואל"? 324, חי ברבוע, חי פעמים חי, "חי חי הוא יודך כמוני היום". "יחי ראובן ואל ימֹת ויהי מתיו [לשון נופל על לשון עם ימֹת, מתיו נשמע כמו מת אבל בדיוק ההיפך – האנשים שלו, הילדים שלו, המשפחה שלו החיה]" – יש שם משהו שכאילו מת אבל לא מת, "יחי ראובן ואל", חי ברבוע, "ואל ימֹת ויהי מתיו מספר". כנראה ראובן אוהב מספרים, לכן מדברים על מספרים, הוא וכל המשפחה שלו, "ויהי מתיו" – כנראה אנשים שנראים כבר מתים אבל הם באמת חיים אוהבים מספרים – "ויהי מתיו מספר".

"יחי ראובן" – "יהי אור"

בכל אופן, רמוז בדיוק במקום שאמרנו – בן-אור, בן אותיות של "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" ואז "יהי אור". בפסוק "והארץ היתה וגו'" כתוב ש-תהום אותיות המות, אבל מיד אחרי המות מתחיל לצמוח משהו, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", "זה רוחו של מלך המשיח". דווקא אחרי "וחשך על פני תהום" מתגלה רוח אלהים, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", ואז אור, תחיה, אור החיים, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור".

יש הרבה מקומות בחז"ל שדורשים ה כמו ח. לפי זה "יהי" הוא כמו 'יחי' – "יהי אור" הוא 'יחי אור' ו-אור הוא ראובן, "יחי ראובן ואל ימֹת", אחרי התהום, "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", זה רוחו של מלך המשיח – המעבר מהתהום לאור הוא המשיח. כמה שוה "ורוח אלהים מרחפת על פני המים"? הבל ברבוע. מה זה מרחפת? מת רפח. איזו מלה היא "מרחפת" מתחלת התורה? חי, יחי, "יחי ראובן ואל ימֹת"

מעלת ערב יום כיפור (בקביעות השנה)

לחיים, שיהיה הרבה לחיים, שנה טובה ומתוקה ושה' יכתוב ויחתום אותנו בספר החיים, את כל עם ישראל. אם יום כיפור הוא יום ראשון השלישי, מה היום, ערב יום כיפור? השבת השניה. השבת הראשונה של מעשה בראשית היא היום השני של ראש השנה. היום כבר השבת השניה. כתוב ש"אלמלי שמרו בני ישראל שתי שבתות מיד הן נגאלין" – אז היום יום סגולה להגאל, כל עם ישראל, עוד לפני יום כיפור.

אמרנו שכיפורים הוא כפורים, כמו פורים. היום אוכלים ושותים פי שנים, צריך לעשות פורים. היום היארצייט הוא פורים – אחר כך רק כמו פורים, אבל פורים ממש הוא עכשיו. אם נשבות את היום הזה, יחד עם השבת הראשונה של השנה, "מיד הן נגאלין" – שנזכה לגאולה תיכף ומיד ממש, אבל ממש, ברגע הזה. לחיים לחיים.

בן דוד בפסוק השני בתורה

בפסוק השני של התורה, שיש בו בן אותיות, כמה מלים יש? "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים" – בפסוק הראשון יש ז מלים ובפסוק השני יד מלים, כפול מבחינת המלים. מי שוה יד? דוד. אז סימן הפסוק הזה הוא בן דוד – בן אותיות ו-דוד מלים, פסוק מובהק של משיח בן דוד. באמת חז"ל אומרים "'ורוח אלהים מרחפת על פני המים' זה רוחו של מלך המשיח" – איזה מלך המשיח? בן דוד.

המלה החשובה ביותר בפסוק, כמו שאמרנו קודם, היא מרחפת. כמה היא שוה? 728. האם זו כפולה של בן? כן. הוא עולה יד-דוד פעמים בן. פלא, "מרחפת" עולה בן (פעמים) דוד. דברנו היום על עשר גימטריאות שמשיח יגלה – הגימטריא הזו היא מועמד, אך לא בטוח שיעבור, היא "מרחפת". הפסוק הזה הוא פסוק של דוד – דווקא פסוק של היפך החיים, של "תהום", אך אחר כך "ורוח אלהים מרחפת על פני המים". המלה המיוחדת בו, "מרחפת" עולה בן פעמים דוד ("דוד מלך ישראל חי וקים", "מרחפת" היא המלה ה-חי בתורה כנ"ל), בן דוד יבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

רמזי רפח

בתוך המלה "מרחפת" יש חלוקה ל-מת ו-רפח, מספר הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים. הכלים מתו, נפלו לתהום, ו-רפח ניצוצות של חיים נפלו לתוך הכלים. לכאורה הם במצב של היפך-החיים, אבל אם פודים את הניצוצות הכל קם לתחיה. האם יש רמז בתוך רפח ל-חי?

אמרנו ש"מרחפת" היא המלה ה-חי בתורה, ו-מרחפת עולה בן פעמים דוד (סימן כל הפסוק), אבל רק רפח עולה 16 פעמים חי. הרי רפח בקבלה הוא ד עב'ין. מתי מכוונים את ה-רפח בתפלות הימים הנוראים? בראש השנה ויום כיפור, כשאומרים ד"פ "ובכן". לפי הקבלה כל "בכן" הוא כוונה של שם עב. ה-בכן הראשון הוא עב ד-עב, ה-בכן השני עב ד-סג, ה-בכן השלישי כבר עב ד-מה והרביעי עב ד-בן. כלומר, מה ששייך לשם בן בפרט הוא "ובכן צדיקים" – תיכף נשיר זאת – הוא ה-עב ד-בן. בכל אופן, כל עב הוא גם כפולה של חי – ד"פ חי. כל עב הוא ד"פ חי וד"פ עב כבר עולה ד ברבוע (טז) פעמים חי.

ה-רפח הוא בתוך ה-מת, בתוך שברי הכלים יש רפח ניצוצות. רפח הם הניצוצות ו-מת הכלים, ה-רפח בתוכם. כשגואלים את הניצוצות גם המת עצמו קם לתחיה. כל זה סוד ראובן, בסוד "יחי ראובן ואל", חי ברבוע.

זוגות המספרים החשובים בתוך ראובן

היות ש"ויהי מתיו מספר", שהוא אוהב מספרים, נזכיר שני זוגות מספרים עיקריים בתורה – 7 ו-13, 23 ו-37. ראובן הוא בעצמו כפולה של לז ו-ז, שני מספרים ראשוניים (כל ארבעת המספרים הנ"ל הם ראשוניים), סוד "הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל", שבעת ההבלים עליהם העולם נברא. אבל אם מחלקים את ראובן ל-בן ו-אור – בן הוא כפולת יג ו-אור כפולה של 23. יש משהו מופלא בתוך ראובן שיש בו את כל ארבעת המספרים החשובים ביותר, שני הזוגות – 7 ו-13, 23 ו-37.

תענוג "אור נערב"

היה היום כינוס ילדים ודברנו על תענוג – שכל הימים האלה הם ימים של תענוג, כל עשרת ימי תשובה עד יום כיפור ועד בכלל. תענוג הוא 23 ברבוע, 529. ראובן, 7 פעמים 37, הוא 259, צירוף אותן ספרות. יש איזה קשר הדוק בין ראובן ו-תענוג.

האם יש איזה אור מיוחד שבעצמו שוה תענוג, אור התענוג? יש בקבלה כמה סוגי אור נעלם, ויש אור מיוחד שנקרא בקבלה "אור נערב" – אור נערב שוה תענוג. מהו "אור נערב"? לשון ערבות, אור מתוק – כבר תענוג. האור בעצמו הוא מתוק, כמו שכתוב "ומתוק האור". אור נערב הוא הכי מתוק – לא סתם מתוק אלא ערב, יותר מסתם מתוק, כמבואר בתניא.

יש בביטוי "אור נערב" גם משמעות שמשהו העריב והאיר – "ויהי ערב ויהי בקר", כמו בכל מעשה בראשית. גם רומז לכך שכאשר הנשמה באה לעולם הזה, "הלא צבא לאנוש עלי ארץ", אדם חי את החיים. אחר כך יש ערב, אבל גם בתוך הערב יש אור – "והיה לעת ערב יהיה אור". כתוב על הגאולה, שלעת ערב יהיה אור גדול של המשיח. האור של המשיח, שבא לעת ערב, הוא האור הכי ערב והכי מתוק. "כל ישראל ערבין זה בזה", יש לנו "אור נערב", לשון נפעל – אור הוא פעולה שנפעלת בדרך ממילא. כאשר יושבים כאן ביחד וזוכרים – זוכרים כעת את ראובן – ובכלל התוועדות חברים יש פה "אור נערב", שהוא תענוג אחד גדול.

יש עוד ביטוי בקבלה ששוה "אור נערב". הרי אור בגימטריא רז, כך אמר הבעל שם טוב – שמי שיודע את ה-רז של כל דבר יכול להאיר את המציאות. ככה מובא בלוח "היום יום"[ב]. רז בגימטריא אור. בארמית אומרים "רזא". בספר הזהר הקדוש הביטוי הכי נערב – הכי געשמאק – של רזא נקרא "רזא יקירא" (גם שרים אותו בפיוטי שבת שייסד האריז"ל, "לעטר פתורא ברזא יקירא, עמיקא וטמירא"). והנה, "רזא יקירא" גם שוה "אור נערב", ששוה תענוג (ענג שבת ממש). שוב, התענוג הכי גדול הוא ה"אור נערב" שלנו, הוא ה"רזא יקירא" (בחינת "אור יקרות" שכתוב בפסוק שלפני "והיה לעת ערב יהיה אור", אור נערב), ובזכותו נזכה גם לביאת משיח וגם לתחית המתים תיכף ומיד ממש, "הקיצו ורננו שוכני עפר".

תענוגי ערב יום כיפור

שוב היום שאנו עומדים בו הוא פורים, בפורים תולים את המן. הסיבובים של הכפרות הם אותו ענין – להתכונן לתלית המן על עץ גבוה חמשים אמה. כשליעקב אבינו לא היה תפילין הוא לקח מקלות ועשה אתם משהו – אף אחד לא יבין שמקלות ותפילין הם אותו דבר, רק מי שיש לו חוש מיוחד. אותו דבר, מי שיש לו חוש בכפרות כבר מבין שזה לתלות את המן על עץ גבוה חמשים אמה, כי היום פורים. לחיים לחיים.

ידוע שחסידים של פעם היו מגיעים ל"כל נדרי" שתויים, כמו בפורים. לחיים לחיים. [מתחילים עכשיו?] מתחיל מעכשיו. אמרנו שכל מה שקשור לימים האלה הם עניני תענוג. מחלקים לקח – זה תענוג. כל הנשים הצדקניות עסוקות הערב, כדי לאפות לקח וגם להכין קרעפלאך. קרעפלאך הוא גם תענוג – תענוג של שלום בית, סגולה לשלום בית כידוע. גם מנהג מחר בבקר להתפלל הכי קצר מכל השנה – תענוג! וגם התפילין, המקלות, הופכים להיות מלקות, הרגשת "והוא רחום יכפר עון", תענוג. הכל "עד דלא ידע", תענוג אחד גדול. מחר בבקר "אל נא רפא נא לה" – תפלה קצרה שבוקעת רקיעים ומגיעה ישירות לעצמותו יתברך, "כי עמך מקור חיים", "מקור כל התענוגים".

נגנו "יעלה".

משיח רחפן

לחיים לחיים. מזה שמשיח בן דוד רמוז במלה "מרחפת", בן פעמים דוד, אפשר ללמוד פשט שדוד – דוד הוא "פלג קיסר", אבל משיח בן דוד הוא "קיסר" מלא, יוצא דופן לגמרי – הוא טיפוס מרחף. איך מתאים שמשיח בן דוד יהיה טיפוס מרחף? הרי אמרנו ששם בן הוא המציאות כפי שהיא. אז מי ששייך לשם בן – שהוא משיח, כידוע ש-משיח במספר סדורי עולה בן, "בני אתה אני היום ילדתיך" – אמור להיות בחור מציאותי, על הקרקע, לא מרחף. אבל הגימטריא הזאת מלמדת אותנו שהוא מרחף.

איך מתאים? איך יכול להיות? מה זה משיח – מרחף או מציאותי? כנראה שזה מה שיתגלה כאשר יבוא מלך המשיח, וזה מה שאנשים לא מבינים בענין המשיח. לכן המשיח שכולם מחכים לו לא יבוא אף פעם ולמשיח האמתי לא מחכים, כי לא מכירים איזה טיפוס הוא יכול להיות. רוצים מישהו שיתקן את המציאות ופתאום מקבלים בחור מרחף. אבל בסופו של דבר מתגלה שאותו בחור מרחף הוא זה שיודע לתקן את המציאות. זה פלא, זה מה שלומדים מהמלה "מרחפת".

מרחף ומרחפת

אם המשיח הוא בחורה קוראים לה "מרחפת". אם בכל אופן הוא בחור, אז קוראים לו 'מרחף'. כמה שוה רק מרחף? כתוב קודם בפסוק "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום" – מרחף שוה חשך. מי שמרחף שייך ל"ישת חשך סתרו". לכן לא מבינים אותו, כי הוא שייך לחשך של "ברישא חשוכא והדר נהורא". הוא משמונה נסיכי אדם, שהם בחינת תהו, בחינת חשך. רוצים מישהו שיאיר – באמת החשך הזה יהפוך להיות אור באיזה שלב, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", "והיה לעת ערב יהיה אור" כנ"ל, אבל קודם הוא חשך מרחף.

'איהו מרחף, איהי מרחפת' – ידוע שהמשיח יהיה נשוי, זוג מן השמים, מרחף ומרחפת (הערך הממוצע של ארבע תבות 'איהו מרחף, איהי מרחפת' = קיקיון, הקיקיון של יונה שנקרא עליו במנחה של יום הכפורים, סמל של מציאות מרחפת, והוא עולה חיים נצחיים, חיה במשולש כידוע). יש לנו כמה זוגות כאלה... הוא מרחף והיא מרחפת. מזל טוב! לחיים לחיים.

לחיים לכל הרחפנים. שתהיה שנה טובה ומתוקה לכולם.

תשובה במתיקות הניגון

נגנו "קול דודי".

עם הניגון הזה אדמו"ר הזקן עשה בעלי תשובה. יש מתיקות בניגון הזה, כמו שגם דברנו קודם לילדים – ששרש המתיקות של התפוח הוא המתיקות של הניגון, ככה כתוב בחסידות. מהמתיקות של הניגון באה מתיקות לתוך התפוח, שטובלים אותו בדבש – עוד מתיקות – ואומרים שה' יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. הניגון הזה הוא ניגון עם מתיקות והוא ניגון של תשובה, סימן שצריך לעשות תשובה מתענוג כמו שדברנו קודם. יש ארבע מדרגות תשובה – תשובה מיראה, תשובה מאהבה, תשובה מיראה, תשובה מתענוג. שנזכה לתשובה מתענוג, גם עם ניגון מתוק ועם תפוח בדבש.

מלך רחפן – המלך אחשורוש

יצא לנו שמשיח הוא מלך מרחף. כמלך הוא שייך לשם בן, שייך למציאות – הוא כאן המלך, הוא גוזר גזירות, צריך לשמוע בקולו, לא להמרות את פיו. מי היה בתורה, בתנ"ך, מלך מרחף? מכירים מישהו שהוא מלך מרחף, שהוא גם מלך וגם מרחף? יש אחד כזה בתנ"ך, שייך לפורים, קוראים לו אחשורוש. אחשורוש הוא מלך מרחף. כך חז"ל גם מתארים אותו – לא משתמשים במלה הזו, אבל כל התיאורים הם ככה, שהוא טפש ורשע ולא יודע מה שהוא רוצה וכל אחד יכול לסובב אותו. הוא גם גוזר גזירות וכולם חייבים לשמוע בקולו.

כמה שוה כל הפסוק "יחי ראובן ואל ימֹת ויהי מתיו מספר" (שבא אחרי "יחד שבטי ישראל" – כעת אנחנו מקיימים "יחד שבטי ישראל" ואז "יחי ראובן") – שוה 1641, מספר ברית. ראובן שייך למושג ברית. מה הנקודה האמצעית של המספר הזה? 821, אחשורוש. רואים שיש פה איזה קשר חשוב מאד בין אחשורוש לראובן. אחשורוש הוא המלך המרחף.

כמה שוה מלך מרחף? אמרנו ש-מרחף שוה חשך, אבל אנחנו רוצים מלך מרחף – 418 [פעמיים הדר.] אכן הוא פעמיים הדר, אבל הוא גם מישהו אחד –יצחק אבינו, ישחק (וכידוע שישחק הוא פעמיים יצחק עם שני הכוללים, יחס חשוב מאד בחשבון כמבואר במ"א. והנה כל יצחק ע"ה עולה הדר, סוד "ברישא חשוכא והדר נהורא", המעבר ממלכי התהו לעולם התיקון, מריחוף גמור למציאות מתוקנת, היינו "צחק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי"). ישחק הוא מלך מרחף.

אחשורוש הוא כינוי למלך מלכי המלכים הקב"ה שאחרית וראשית שלו, כמבואר באריז"ל בשם המדרש. כל פעם שכתוב "המלך" במגלה זהו הקב"ה, ולפי הקבלה גם אחשורוש הוא הקב"ה. כנראה שגם הקב"ה הוא מלך מרחף. אותו אנחנו רוצים להמליך. אם א שוה 1000 אז אחשורוש עולה 1820, סוד פעמים הוי', מספר שמות הוי' בכל התורה כולה.

זוגות רחפנים "מהדו ועד כוש"

אמרנו ש'איהו מרחף, איהי מרחפת' – כל זוג שמתחתן, זוג משיחי, הם מרחף ומרחפת. מה סימן של זוג מרחף? [נוסעים להודו.] יפה, הוא אומר שזוג מרחף דבר ראשון נוסע להודו. יש עוד משהו, לאן עוד נוסעים זוג שמרחף? נוסעים לרבי – מי שקודם נוסע לרבי בהמשך נוסע להודו, עושים מה שהרבי רוצה.

אחשורוש, המלך המרחף, הוא גם שדכן, כל המשתה שהוא עושה הוא כדי לעשות שידוכים, "כרצון איש ואיש". מה הוא אומר? שהזוגות שלו, כל התלמידים שמתחתנים, צריכים מיד לרחף להודו (' ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המוליך מהודו ועד כוש', הוא מוליך את התלמידים קודם כל להודו ומשם עד כוש, עם ארץ ישראל באמצע). כנראה שהודו הוא בכלל מקום מרחף. איזה יחוד אנחנו עושים בהודו? יחוד העפיפה. כל הענין של הודו הוא יחוד העפיפה בקבלה, צריך ללמוד איך לרחף. אז אפשר לחזור לארץ ולהיות מלך מרחף על הארץ. לחיים לחיים.

לכבוד כל השלוחים המתוקים שלנו, הזוגות המרחפים שלנו שעושים חיל בהודו, וכפי שאנחנו שומעים – דרור, זהר וגם אני מקבל את המיילים – כולם הכי אוהבים את המרחפים, את החבר'ה האלה, שיצליחו ו"מהם יראו וכן יעשו". [לפי זה כוש צריך להיות יחוד נשיקין, קוש באידיש.] נכון, כוש זה יחוד נשיקין, חיבוק בהודו ונשיקה בכוש ואז עצם הזיווג בארץ ישראל, סוד הביאה של ביאת משיח צדקנו.

לגלות שהמת הוא חי

בפורים קם רבה ושחטיה לרבי זירא. אחר כך הוא גם החיה אותו. כל הענין של פורים הוא מרחפת – מת-רפח ולהחיות אותו, הוא קם לתחיה. כן יהיה לנו, שנזכה תיכף ומיד שרבי זירא יקום לתחיה – שרבה יקים אותו, שמי ששחט אותו יקים אותו. לחיים לחיים.

נגנו "ויהי בימי אחשורוש".

כמה שוה מרחפת במספר קטן? קודם כל, רפח במספר קטן שוה חי, סימן שה-רפח הוא חי. אם נוסיף גם את ה-מת, ח, מרחפת במספר קטן שוה שם הוי' ב"ה, 26. כלומר, שם הוי' הוא חי בתוך מת. איך מכוונים עוד מלה שיש חי בתוך מת, אבל עוד משהו באמצע? מחצית השקל, שם ה-צ – האות ה-חי באלף-בית – באמצע, הצדיק נמצא באמצע, מי שקרוב לו חי ומי שרחוק ממנו מת, אבל הכל מחצית, כל אחד צריך לתת מחצית השקל. רואים שגם שם הוי' הוא חי בתוך מת, שם המיוחד, שם המפורש – ההברקה שפנימיות המת הוא חי. זהו הגילוי של שם הוי', ואז גם המת הופך להיות חי – בחי הנראה והנגלה. כמו שיש טוב הנראה והנגלה כך יש חי הנראה והנגלה.

מה פירוש "ובחרת בחיים"? כתוב בחסידות שכל דבר בחיצוניות הוא מת וכל דבר בפנימיות הוא חי, ולכן כל הענין של חסידות בכלל וחסידות חב"ד בפרט היא פנימיות, ובפנימיות גם המת הוא חי. על זה כתוב "ובחרת בחיים", לחדור לחיים – כך מסביר אדמו"ר הזקן שבחירה היא חדירה, לבחור היינו לחדור לפנימיות המציאות, שבחיצוניות היא מת ובפנימיות היא חי. זו גם אגרת יא בספר התניא, לראות איך כל דבר שנראה הפוך בפנימיות הוא רק טוב ותענוג, עדן. הוא חי "כי עמך מקור חיים", מקור כל התענוגים. בשביל זה ה' ברא אותנו כאן, העם היהודי – לבחור בחיים. הכל בסוד המלה "מרחפת", מה שהמשיח הוא מלך מרחף ויש לו גם אשה מלכה מרחפת.

לחיים לחיים, שנדע מה זה שם הוי'. "ברוך אתה הוי'", כל פעם שאומרים הוי' – שנבין שהוי' היא מרחפת.

[מה יש באותיות רחף שזכו לרחף?] מרחפת, רפח. רק רפ במספר סדורי – ר 20 ו-פ 17 – יחד עולה הבל, הראשון שמת, שהרגו אותו. בתוספת ה-ח כבר עולה אדם, סוד שם מה החדש, המחיה את המתים.

נשיר עוד שיר ואז נבין יותר טוב.

ראובן מנגן במנין הרבי מהר"ש

נגנו "ס'איז דאך אלץ הבל הבלים אין עוד מלבדו".

לחיים לחיים. לפני שנה אמרנו שכנראה הרבי המהר"ש, שראובן היה קשור אליו, רוצה אותו שינגן לו. הרי היארצייט של הרבי המהר"ש הוא עוד כמה ימים, י"ג תשרי, ולכל רבי יש מנין – הוא עושה מנין – ולמעלה בגן עדן מנגנים גם בכלים גם בשבת, כמו בבית המקדש. לכן הוא לקח את ראובן, כדי להצטרף לתזמורת של יום כיפור – "אור נערב".

דרך אגב, "אור נערב" הוא שם של ספר של הרמ"ק. עיקר ה"אור נערב", בגימטריא תענוג, הוא אור שיוצא מנגינה, כי ערב היינו "קולך ערב" – התענוג של ערבות הוא דווקא בקול. "אור נערב" הוא כמו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה. כשמגיעים לעצם נקודת הדעת שם כל החושים מתחברים. התענוג של "אור נערב" הוא אור של "ברוב שירה וזמרה", האור שיוצא מהסקסופון של ראובן למעלה בשמים (ראובן ועוד סקסופון עולה אור אור אור, אור צח אור מצוחצח אור קדמון, סוד כתרא עילאה כנודע בקבלה). שוב, כנראה הוא צריך כמה שעות חזרות לפני יום כיפור, לכן לקחו אותו ביום הזה – הוא הספיק לנגן ביחד בתזמורת, במקהלה, של הרבי המהר"ש. לחיים לחיים. כל שנה "מעלין בקדש", עילוי אחר עילוי – השנה הזאת ביתר שאת ויתר עז. לחיים.

נגנו "דרכך אלהינו".

תענוג הסליחות – ריקודים ב"רחמנא"

כתוב במחזור שעושים כפרות אחרי סליחות. יש עוד תענוג, שמנהגנו שבכלל לא אומרים סליחות. מקצרים בתפלה וסליחות בכלל לא אומרים. למה אדה"ז כתב כך במחזור? אחרת לא היה לנו תענוג. אם לא היינו יודעים שכפרות זה אחר סליחות ושאנחנו לא אומרים סליחות לא היה לנו תענוג, זה היה תענוג לא מורגש. בכל אופן, כדי לקיים את הענין של סליחות לפני כפרות נשיר "רחמנא".

בכל ניגון – לא משנה מה המילים – יש מתיקות, הכל זה "אור נערב". גם כשבוכים, צריך לבכות מתוך "אור נערב", מתוך תענוג. כך כתוב, זו הבכיה של עשרת ימי תשובה. כשעכשיו אני שר את זה אני נזכר שכשהייתי בחור, כשנסעתי פעם ראשונה לרבי לסליחות שלפני ר"ה תשכ"ח – בסליחות הראשון, כפשוטו, כמו שמספרים פעם, זה היה לא מזמן, ירידת הדורות היא מהר, אחרי הסליחות רקדנו כל הלילה עם הניגון הזה, שעות. היום מתעייפים אחרי כמה סיבובים. זה לא כל כך רחוק, וגם לא ברוסיה – אלא באמריקה, אמריקה זה לא זה... רוסיה מילא, היתה מסירות נפש. גם שמה, באמריקה, רקדנו כל הלילה. [הרב, אם תרקוד אתנו גם אנחנו נרקוד אולי כל הלילה.] בסדר, אבל כבר התעייפתי, ירידת הדורות. אז רקדתי עם חבר אחד, שאני מאחל לו כל טוב סלה. לחיים לחיים.

נגנו "לכתחילה אריבער".

"מרחפת" – "עולם חדש" ו"עולם חסד"

לחיים לחיים, שנזכה לעולם חדש, תהא שנת עולם חדש. עולם חדש ו"עולם חסד יבנה" – תהא שנת עולם חסד. יש כמה פירושים ל"עולם חסד יבנה". יש מי שאומר ש"עולם חסד" היינו מה שה' ברא את העולם. אבל הפירוש בקבלה, של האריז"ל, ש"יבנה" לשון עתיד – כאשר האצילות תתגלה פה, בעולם שלנו, אז "עולם חסד יבנה". כעת גם יש "עולם חסד", עולם האצילות, שם הכל אלקות, אבל רוצים שגם העולם שלנו יהיה "עולם חסד" – השנה לשם כך היא תשע"ח. עולם חסד הוא עולם חדש. לכן עשינו גימטריא מאד יפה, שכעת קשרנו ל"מרחפת", ש"עולם חסד" ועוד "עולם חדש" עולה הוי' ברבוע, מרחפת במספר קטן ברבוע. לחיים לחיים.

עכשיו נלך לעשות הכנות לכפרות, לתלית המן. שלכל אחד ואחד תהיה עליה, עליה חדשה.

לא יודע אם כולם מכירים, אבל ה"ובכן צדיקים" של חב"ד – ששמענו מר' אברהם ליסון, שיהיה בריא – הוא מהשטיבל של חב"ד בפונוביז'.