בע"ה

אור לי"ד מרחשון ע"ח – כפר חב"ד

שו"ת שליחות

בואכם לשלום לתמימים השבים מהודו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

תמיד שליחים

הרב: נו, מה שלום פרנקפורט? [הלכנו הבקר למקוה הכי קר בעולם...] היה בסדר? [כן.] אז איזו שליחות עשיתם שם?

השלוחים: פגשנו יהודי אחד חרדי מלונדון.

הרב: איפה הייתם בלילה?

שלוחים: במלון.

הרב: 12 שעות הייתם שם? יותר? צריך לעשות שליחות. אפשר להתחיל כעת לעשות שליחות בכפר חב"ד – הייתם שלוחים מכפר חב"ד להודו, אחר כך הייתם שלוחים לפרנקפורט וכעת אתם שלוחים לכפר חב"ד. איפה שנמצאים אתם שלוחים, יש לכם שליחות להפוך את העולם בע"ה.

צריך עכשיו לשיר את ניגון ההכנה – צריך להתכונן למשהו חדש, לשלב הבא, לשליחות הבאה.

[ניגנו.]

הרב: אז מה התכנית הלאה?

אתה הולך להיות שליח בתום ודעת? צריך להתחתן מתוך ישיבה, כישיבה-בוחער – או מתוך שליחות או מתוך ישיבה. [איך אפשר להתחתן מתוך שליחות?] נכון, צריך להתחתן מתוך ישיבה, אבל גם בישיבה יש שליחות – ללמוד וללמד, "ללמוד על מנת ללמד", להכין שיעורים, להתחיל להיות ר"מ. אפילו פרטני – להכין סוגיא כך שתוכל ללמד אותה לעוד מישהו, גם בגמרא וגם בחסידות.

יש רעיון – משהו ישן נושן – לפתוח גם ישיבה לבעלי תשובה. עכשיו חושבים אולי לעשות משהו בתל אביב. הרי יש גרעין חדש בתל אביב. עוד לא הייתם שם – יש בית כנסת מאד יפה שם. לא סגור עדיין – אבל זה רעיון אחד. אם כזה דבר יתפתח אולי גם הוא מתאים.

 

במיילים שכתבתם לאחרונה ספרתם על הרבה מטיילים עם הרבה שאלות שלא ידעתם בדיוק איך להשיב. אמרתם שאנשים שואלים שאלות ואין מה לענות, בכל אופן אמרת משהו לכל מי ששאל? [כן, אבל הרגשתי שזה כזה...] אפשר עכשו לשאול את אותן שאלות, אולי נוכל קצת לברר.

א. בין ישראל לעמים (השפעה מתוך שפלות)

פשיטות קודם להסבר שכלי

שאלה: כמה אנשים מאד שואלים על ההבדל בין יהודים לגויים. גם אני לא יודע, אין לי שום מלים להסביר.

תשובה: לא צריך מילים – צריך קודם כל הרגשה. גם מהבית שלך וגם מכאן – אתה לא מרגיש שיש הבדל בין יהודי לגוי? [אבל אנשים שלא גדלו ככה לא מרגישים.] יפי, אצלך כן מונח – העיקר שמונח אצלך בנפש, ואחר כך מוצאים את המילים. אצלך מונח בלב כדבר שהוא פשיטא שאין להשוות בין יהודי לגוי? אל תחשוב שאתה עכשיו מבין משהו – בתור ילד. [יש הבדל.] זה העיקר.

[אבל השכל מטיל ספקות.] השכל הוא עמלק... צריך להלחם נגד הספק, למחות את זכר עמלק. [אי אפשר להסביר?] אפשר להסביר, אבל קודם צריך להיות מונח בפשטות שכך. [אז למה השכל מטיל ספק?] כי הוא עמלק, בגימטריא ספק. [איך אני יודע אם הלב אומר אמת והשכל ספק שקרי או להיפך – לפעמים השכל מבין נכון והלב טועה.] יש לב ויש אפילו מה שלמטה מהלב – מה שנקרא תחושת בטן. המוטבע של הנפש, הטבעי, הוא הכי אמתי – אם הוא מושרש מהשרש, מהינקות. בכלל, באופן פשוט – אי אפשר להכחיש את הדבר המוכח. בתור ילד יהודי אתה יודע את זה – צריך להתחזק עם הזכרון הזה, שכאשר הייתי ילד היה פשוט, יש פה ילדים יהודים וילדים גוים והם לא אותו דבר.

לא שלא צריך אחר כך לנתח גם במישור השכלי – בשביל זה יש חסידות. אם מונח טוב כל הספקות וכל הקושיות לא מבלבלים. כמו השאלה האם מותר ללמוד חקירה, רמב"ם, מורה נבוכים. אם כל השאלות שלו, עוד לפני התירוצים, מבלבלות – אז לא. אם מונח בפשטות האמת, כמו שיתרץ בסוף, עוד לפני שאתה מבין איך יתרץ – אז מותר ללמוד ותגיע לתירוץ, אם תתעמק מספיק. זה קודם כל – שהאמת תהיה מונחת היטב. אני חושב שאצלך ככה, אצל כל אחד כאן זה ככה – אתה חסידישע-אינגלע, היית ועדיין, וצריך להיות פשוט.

עכשיו, אחרי זה, אפשר לשאול את השאלה איך להסביר זאת. קודם כל, יש את הווארט של הרבי, שיהודי הוא משפיע בעצם וגוי הוא מקבל בעצם. כדי להבין זאת יש לנו מאמר במלכות ישראל, "בין ישראל לעמים", עם ארבע תירוצים לזה – ארבע השקפות על ההבדל. קראת? לפי המאמר הזה ישראל אריאל כתב ספר שלם – "על ישראל גאותו". [אפשר להשיג אותו?] אם רוצים מספיק אפשר להשיג... הספר הזה הוא על פי אותו מאמר, מסביר ומפרט בטוב טעם ודעת על הקושיא הזו.

משיכה לחזון "הוי' אחד"

אפשר גם להגיד הפוך: היה טוב שכולם יהיו יהודים? שכל הגוים יתגיירו – מתוך רצון, לא מתוך כפיה. זה דבר טוב? היה נחמד ככה? היה מקרב את המשיח? שכל הגוים יכירו שהיהדות היא אמת ויגמר העימות של ההיסטוריה – "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". זה חזון טוב? [כן.] אז כבר מספיק, לא צריך משהו אחר, אפילו לא צריך להסביר שיהודי הוא יותר טוב. רק שיש חזון שכולם יכירו שה' אחד – עכשיו "הוי' אלהינו" וכאשר יבוא משיח "הוי' אחד" לכולם, כמו שרש"י אומר. אם אפשר להבין ולהסביר ש"הוי' אחד ושמו אחד" זה מספיק.

שאלה: אולי ימשוך אנשים שכולם אותו דבר – אבל מה ההבדל בשבילם אם יהיו יהודים או בודיסטים?

הרב: צריך להסביר בטוב טעם מה ההבדל.

שאלה: יש אנשים שלא רוצים שכולם יהיו אותו אחד?

הרב: כמו שלהבדיל יש שבטים בעם ישראל, כל אחד עם הטבע והאופי המיוחד שלו, ככה לכל אחד מהגוים יהיה האופי שלו – אבל יהיה משהו משותף שמחבר אותם, שהוא אמונה אמתית בא-ל אחד, שיש רק ביהדות, לא בבודהיזם, לא בהינדואיזם, לא בנצרות ולא באיסלם. גם לא באיסלם, כמו שלמדנו ב"דברי יציב" באריכות – שגם האיסלם הוא סוג של עבודה זרה, וגם אם לא עבודה זרה לגמרי, כמו דעת הרמב"ם, זו לא אמונה טהורה בא-ל אחד. אם רוצים שיגיעו לאמונה בא-ל אחד זאת אומרת שהיהדות היא האמת וצריך לקרב את כולם לאמת.

שאלה: אחד הדברים שהכי מפריעים לנו שם בהודו – היה להם מאד קשה, אם אנחנו אומרים שהכל אחד, הכל אחדות פשוטה, למה ההבדל הזה?

תשובה: היתה התגלות. ה' בחר באברהם אבינו. אחר כך היינו בגלות, סבלנו כדי לזכך את הנפשות שלנו, ואז מתן תורה. אפשר לחזור על הכל. אברהם אבינו הוא המאמין הראשון. עוד בלי תורה, רוצים ללכת בדרכו של אברהם אבינו – שכעת קוראים עליו בתורה – וה' אמר לו שהוא "אב המון גוים", ה' רוצה שהוא יהיה אבא של כולם, שכולם ירגישו את האבהות של אברהם אבינו. זה כל מה שאנחנו רוצים. הוא בא עשרים דורות אחרי אדם הראשון. ה' רצה שכך יהיה – שיהיו הרבה גוים ופתאום "מי העיר-האיר ממזרח", שפתאום יופיע על רקע העולם שהיה "ממשש באפילה" האור. זה "ברישא חשוכא והדר נהורא" – צריך עשרים דורות של חשך ופתאום מופיע אור. הוא רוצה שהאור הזה ימשוך את כולם. כל אחד מאתנו, כפרט בפני עצמו, הוא 'על הפנים' – בכל אופן אנחנו בנים של אברהם אבינו. זכינו לקבל תורה.

"רצוא ושוב" בתורה (לעומת דתות המזרח)

מה שנוגע עכשיו, ברגע הזה, הוא אמונה טהורה. מה הבעיה של דתות המזרח, גם הינדואיזם וגם בודהיזם? שכאילו לחזור לאיזה אין בלי זיקה לשום תכל'ס בהיותנו כאן בעולם הזה – שתי הדתות האלה, כל אחת בסגנון אחר, הן לברוח מהמציאות לתוך אין מדומה. כלומר, אם נאמר בצורה הכי מחמיאה להן, הן "רצוא" בלי "שוב". "רצוא" בלי "שוב" הוא שקר.

[הבנתי שבטיבט יש להן ענין של עזרה הדדית וכו' – כניסה לעולם ותרומה לחלק מהעולם. הם אומרים ככה, אבל בפועל רואים שעוזרים לאנשים וכו' – יש יותר אחדות כביכול.] גם כשעוזרים למישהו, כמו שכתוב בפרק א' בתניא – חז"ל אומרים ש"כל מה דעבדין לגרמייהו עבדין". אם עושים בשביל איזה שכר או איזו השגה – זה לא זה, לא יהודי. בזה כבר באמת קשה להבחין וגם קשה להסביר, גם ליהודים וגם לגוים. לכן היה חשוב לאדמו"ר הזקן לכתוב זאת מיד בפרק א' של התניא, שכל הצדקה שעושים היא לגרמייהו. רבי הלל כותב שיש חסידי אומות העולם, שיש להם חלק לעולם הבא – ככה פוסקים להלכה – והנפש שלהם דומה לנפש הבהמית של היהודי, היא מקליפת נגה ולא מ-ג קליפות הטמאות לגמרי. ב-ג קליפות הטמאות לגמרי הכל מתוך אינטרס – אפילו אם יהיה אינטרס רוחני מאד, לחזור לאין – כי בסופו של דבר יש רק אני. אם כן יש קצת רצון לעזור לזולת, לצאת מהאני, זו כבר קליפת נגה, שגם אצלנו המדות הטובות ממנה, שמעורב טוב ורע. מסביר רבי הלל שאצל חסידי אומות העולם גם מנגה, יש להם חלק לעולם הבא.

יתכן שבטיבט יש כמה חסידי אומות העולם... אבל זה לא אומר. קודם כל, צריך להסתכל מה יש לו בבית – אם יש לו איזה פיל קטן שהוא משתחוה לו, מאד חשוב לדעת. בהודו לכל אחד יש בבית – כמנין האנשים שם, כמעט, יש מנין אלילים, כל אחד עם האליל שלו. זו עבודה זרה ממש. [יש כאלה שמשתחוים לפסל של בודה אבל לא חושבים שיש אלקים.] עוד יותר גרוע – הבעל שם טוב אומר שמי שלא מאמין באלקים יותר גרוע מעובד עבודה זרה. שוב, הבודיזם הוא הכי להתנתק מהמציאות. יש גם כל מיני – יש זן, יש מה שעושים בטיבט, כל אחד עם הפן שלו.

הכי טוב בדתות האלה, כמו שכתוב אצל נח, "את האלהים התהלך נח" – לא "התהלך לפני" כמו שכתוב באברהם – "את האלהים", שזורם עם הטבע, שהאידאל שלהם לחיות כמו חיה. קשור גם ללחימה שלהם – שכל כך טבעי וכל כך זורם, במיוחד בזן, שאתה כמו נמר וכיו"ב. בסדר, יש אנשים שחולמים להיות נמר – נמר יפה, חכם. [לזרום עם הטבע לא טוב? שלילי?] אם זה האידיאל – זה לא טוב, זה אידיאל של גוים, אידיאל של "את האלהים התהלך נח", לא "התהלך לפני והיה תמים" של אברהם. [יחסית לגוים אחרים זה דבר יותר טוב, כמו נח?] אם כמו נח ודאי טוב... בשביל גוים זה בסדר. אבל שוב, הדתות האלה הן לא נח – הוא לא היה הינדואיסט, הוא היה מחסידי אומות העולם.

בין קידוש ה' לחילול ה'

שאלה: גילוי אלקות בעולם, דירה בתחתונים, צריך להגיע מעם ישראל. רואים בפועל לצערנו שכל אחד מאתנו חי לא מעט בגלות...

תשובה: כל יהודי דתי שמייצג את התורה כל כך מרגיש את היחס בין חילול ה' לקידוש ה'. אם הוא טפה לא בסדר – אפילו שהוא לפי שורת הדין, אבל אם לא מתנהג לפנים משורת הדין, מתנהג עם הבריות כל כך טוב עד שכולם מתאהבים בו – זה חילול ה'. כך הרמב"ם כותב. זה יותר גרוע מכל העבירות, מחילול שבת וכו' – אין יותר גרוע מחילול ה'. חילול ה' הוא יהודי, כל אחד מאתנו, שהבריות לא מתאהבים בו.

השפעה מתוך שפלות ושמחה

שאלה: הגאולה תבוא אם כל אחד יעשה את התיקון שלו בעולם, כל אחד ימלא את התפקיד שלו בעולם. מצד שני, מה לעשות? לפי המציאות אנחנו רואים שלכאורה אנחנו רחוק מזה, ומצד שני צריכים להאמין שכל יום משיח יכול לבוא. לכאורה סתירה גדולה.

תשובה: זה מה שאנחנו מסבירים תמיד. מנסים להסביר שמצד אחד אתם שלוחים בשיא הגאות יחידה. אתם עכשיו באתם לכפר חב"ד ואתם שלוחים לשנות כאן את פני המקום – יש פה הרבה מה לשפר ואתם השלוחים. מצד שני, הגישה צריכה להיות עם כל כך הרבה שפלות – באמת אני לא שוה שום דבר. כל אחד כאן יודע את זה, "ידע איניש בנפשיה" שאני חוטא וכו'. רבי אהרן מקרלין – שאנחנו לא כמוהו בכלל – אמר שאין פושע יותר גדול ממני. עם התחושה הזו, שאין פושע יותר גדול ממני, הוא החזיר בתשובה שמונים אלף בעלי תשובה. זה הווארט שאנחנו מנסים ללמד, שלא כל כך מורגש ומופץ אצל כל החרדים ואצל כל החב"דניקים – שצריך לצאת, להשפיע ולהפוך את העולם, רק מתוך שפלות. לכאורה זה דבר והיפוכו – אם אני כל כך גרוע, מה יש לי לומר? מכיר את הבעיה הזאת – מה יש לי להיות מלמד בחיידר ולעשות את כל מה שאתה עושה?! וכל זה מתוך שמחה...

יהודי – נשיאת הפכים

רוצים להסביר למישהו מה זה יהודי? מסבירים שיהודי הוא נשיאת הפכים. כמו הביטוי בחסידות שיהודי הוא 'בטול מהלך', אצלנו הוא 'נשיאת הפכים מהלך' – כל התניא הוא להסביר איך יהודי הוא נשיאת הפכים, בכיה מצד אחד בלב ושמחה מצד אחד בלב, שניהם יחד. יש המון נשיאת הפכים. עכשיו אנחנו אומרים שצריך להיות משפיע מתוך שפלות – נשיאת הפכים לגמרי. זו המהות שלו, אנחנו "עם סגולה" – סגולה היא לעשות משהו שגם השכל לא מבין איך יכול להיות – לא הגיוני, נמנע. כמו שה' הוא "נמנע הנמנעות", שגם דברים לא הגיוניים הוא נושא, אנחנו חלק ממנו. קולטים בעצמי – אם אתה מבין לגבי עצמך, גם אפשר להסביר לאחר. זהו ההסבר הכי עמוק מהו יהודי, מהי יהדות ביחס למשהו אחר. עם ההרגשה הזו אתה גם יוצא להשפיע, להיות שליח, להשפיע לכולם. מתוך השפלות, שאתה מבין שבאמת אני לא... יש משהו ודאי שיכול להיות איזה גוי שם שהוא טוב ממני.

שאלה: להשפיע מתוך שפלות, מתוך אמונה שכל רגע יכול לבוא משיח? זו אמונה שמעל כל הגיון.

תשובה: נכון. המלה שכתובה על משיח היא "פתאום" – "פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים". פתאום הכוונה בהפתעה, פתע פתאום. מה ההפתעה? שאיננו ראויים. אם הראשונים כמלאכים לא זכו, מה פתאום אנחנו? לכן לא מובן – מאמינים רק באמונה, בשכל לא נתפס. מאמינים שיבוא פתאום.

שאיפת משיח מתוקנת

שאלה: הרבי בדבר מלכות ובמקומות אחרים חוזר הרבה על הענין שמשיח כבר נמצא, רק צריך גילוי. שמעו הרבה פעמים, אחרי כבר כמעט שלשים שנה עדיין לא... מה היתה הכוונה שלו? הוא רצה לזרז את הענינים?

תשובה: כן, הוא רצה ורוצה לזרז את הענינים. כל אחד עושה מה שהוא יכול לעשות – זה מה שהוא יכול. הוא אמר לנו "עשו כל אשר ביכלתכם" וכמו שאמר לנו ודאי הוא עשה, ומה שהוא יכול לעשות הוא לנסוך בנו אמונה ובטחון גמור שאו-טו-טו הוא בא, זה קורה. גם כשעוברים ימים, יום אחרי יום, ולא רואים ביאת משיח, התגלות משיח – איזו מלה שאתה הכי אוהב... שוב, משיח יבוא פתאום, "פתאום יבא", בפתע פתאום.

גם זה, אחרי שאני נמצא במועקה נפשית למה משיח לא בא, מה קורה כאן?! כמו שהרבי צעק 'עד מתי?!' – צריך את זה, אבל לא צריך להעסיק אותך ואותי כל היום, כי ינטרל. כמו אדם שיש לו עסק, שקוע בעסק, צריך להרויח בעסק. גם לנו יש עסק – צריך להיות שקוע בעסק השליחות. אבל הרקע הוא שפלות – זו המלכות, דוד המלך. כתוב שדוד המלך זכה למלכות נצחית כי יש לו "קופה של שרצים מונחת מאחוריו" – כל אחד עם הקופה שלו... קופה של שרצים. אם יש לך קופה של שרצים יש סיכוי שאתה שייך לדוד המלך ותוכל להשפיע, להנהיג, במציאות.

חידוש השפלות

שאלה: למה בתורת חב"ד פחות מדברים על השפלות ויותר מדברים על בטול?

תשובה: תלוי איפה אתה לומד. יש המון מאמרים. יש מאמר הכי חשוב שנקרא "ויספו ענוים בהוי' שמחה" – המאמר הכי מפורט ועמוק בחב"ד על שפלות. זהו פסוק בישעיהו – יש מאמר של אדמו"ר הזקן, אבל בעיקר המאמר הגדול של אדמו"ר האמצעי. אצלנו הוא חובה, המאמר הראשון שצריך ללמוד... נמצא בקונטרסים-מאמרים. [יש גם מאמר של הרבי ד"ה זה.] המשך הפסוק הוא "ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו". [הוא מדבר על שפלות?] כן, זהו המאמר. הגרעין הוא אדמו"ר הזקן, אחר כך בהרחבה אצל אדמו"ר האמצעי, ויש אותו מאמר של אדמו"ר הקודם. יחסית לסגנון של הרבי, יותר 'עבודה' יש אצל הרבי הקודם. אבל הכי חשוב ללמוד הוא המאמר של אדמו"ר האמצעי. בפרק בעבודת ה', העיקר הוא משם.

זה גם החידוש הכי גדול. אנשים אוהבים לשמוע חידושים. הנקודה הזו, של שפלות אמתית, במיוחד בדור שלנו, בחשיבה שלנו, זה חידוש פצצה. אם יודעים לעומק מה נקרא שפלות. יש מילים – אצל רבי אייזיק זה ספר שלם שנקרא "מאמר השפלות והשמחה", איך שפלות לא מביאה אותך לעצבות אלא לשמחה.

זה כבר מתרץ את רוב הקושיות בענין ההבדל בין יהודי לגוי – יש לך עוד קושיא?

ב. מעמד האשה

[כן, למה נשים לא מצטרפות למנין וכו' וכו' – למה הן יושבות מאחורה וכו'?]

פטור ממצוה שלא זקוקים לה

יש כלל גדול בחסידות – למה לא תוקעים בשופר בר"ה שחל להיות בשבת? כי ההמשכה של השופר – בזמן הזה על כל פנים – נעשית בדרך ממילא על ידי עונג שבת. לא צריך. הכלל הגדול בחסידות הוא שאם לא צריך לעשות משהו שבדרך כלל כן צריך זהו סימן שהדבר נעשה בעצמו בדרך ממילא, על ידי העבודה שכן שייכת כעת.

נשאל שאלה שנשמעת טפשית – למה לאשה אין את מצות ברית מילה? דברנו בענין לאחרונה. אברהם קבל את ברית המילה והיא שעושה אותו יהודי, אז אם אין לה ברית מילה היא לא יהודיה – איך יכול להיות?! הגמרא אומרת ש"אשה כמאן דמהילא דמיא" – היא לא צריכה, הוא נולדה מהולה, אז הכל בסדר, היא לא זקוקה. אותו דבר, כל מה שאשה פטורה, כל מה שלא נוהגים שאשה תעשה, לא חסר לה. כל הבעיה של הפמיניזם היא שכאילו חסר לנשים מה שיש לגברים. התירוץ הוא – אשריך, הלואי שאני הייתי יכול להיות פטור! כל המצוות שאני צריך לעשות והאשה לא הן כי אני גראבע-יונג, גס, וצריך לתקן. האשה מתוקנת – לא זקוקה לזה (ומה שאני מברך בבקר "שלא עשני אשה" ומפרשים דהיינו מפני שלי יש יותר מצות לקיים – בכל דבר צריך לנסות לראות את הפן החיובי שבזה...).

[לא כולם מסתכלים ככה על מצוות. לעלות לתורה זה מעמד, והאשה לא יכולה.]

השלמת האיש והאשה

כל השאלות מהסוג הזה הן חסרון בשלום בית אמתי. האריז"ל כותב שהתפילין של יד של הגבר הם בעצם התפילין של ראש של האשה. יש מה שהיא לא זקוקה כי אצלה קורה אוטומטית, כמו שאמרנו, ויש מה שהאיש מוציא אותה ידי חובה. הלואי שאתה היית יכול להוציא אותי ידי חובה בהנחת תפילין. הנחת תפילין היא משהו גדול מאד, כמו ללמוד תורה, אבל אם אתה צריך עכשיו ללכת לפדיון שבוים הוא קודם גם להנחת תפילין וגם לשמירת שבת וגם לכל דבר. כנראה שהתפקיד של האשה הוא כל כך חשוב שאומרים שבעלך יוציא אותך ידי חובה בדברים האלה, כמו הנחת תפילין או כמו עליה לתורה. אתה אוהב ללכת לבית כנסת בכלל? הלואי ש... ברוך ה' שיש נשים שכיף להן ללכת לבית כנסת.

אבל כל השאלות האלה הן שאלות שפעם, לפני מאה שנה, לא שאלו שאלות כאלה. יש משהו באויר, תנועת הפמיניזם, שהאשה חייבת להיות כמו גבר. זהו כח המדמה ברור – זה לא בא ממקום של קדושה ואמונה בה' וגם לא ממקום של שכל ישר. ה' ברא את האשה אשה – לאשה הכי טוב להיות אשה (לכן נשים נוהגות לברך שעשני כרצונו, מה יכול להיות יותר טוב מאשר רצון השי"ת שהוא עצם הטוב?!).

מעלת האשה

[אבל יש הגדרות חברתיות. כל דבר שיש לנשים הוא מהותני?]

על פי הסוד כל הזמן יש עלית קומת המלכות. עיקר הביטוי הוא מה שאנחנו קוראים המהפכה השלישית, לימוד תורה לנשים. לעלות לתורה נחמד מאד, אבל אם תשאל אותי – מה אני מעדיף, לעלות לתורה או לשבת ללמוד תורה ולהתבונן בה? אם תשאל אותי הייתי אומר שמעדיף לא ללכת לבית כנסת בכלל (אלא להתקשר לציבור באמצעות מסירת שיעורים וכו').

בדור שלנו לשבת וללמוד ולהתבונן זו עלית האשה. היא יכולה להתבונן, לא צריכה יותר מדי, כל כך הרבה לשבור את הראש על הגמרא, יכולה להקדיש עיקר השכל שלה ללימוד חסידות לעומק, התבוננות וקיום שש המצוות התמידיות – אמונת ה', יחוד ה', אהבת ויראת ה' וכו' – וכך לחנך את הילדים שלה בבית ואת התלמידות שלה בבית ספר. זה מעל ומעבר. כל אשה שיש לה טפת שכל ורגש לא צריכה יותר מזה. אם יש לה רצון להתעלות ברוחניות – אז יש לה את כל האפשרות, אפילו יותר מגבר. כל הדברים שגבר צריך לעשות רק מפריעים לו להתעלות. היא יכולה לעשות הכל בפנימיות – חוץ ממה שצריכה לעשות בבית שלה, המסילה העולה בית א-ל פתוחה לפניה, מה שלא היה אף פעם. זו המהפכה השלישית, לימוד תורה לנשים. ממש לא קשה להסביר זאת.

[אבל הן רוצות כמו הגברים – להשתתף במנין. אין מנין בבית חב"ד ויש כמה נשים – אז יש מנין! למה לא מתחילים להתפלל?]

אם אין מנין בהשגחה פרטית אנחנו פטורים ממנין. למה את רוצה לחייב אותי במנין?! אמרנו קודם שיהודי הוא בעצם נשיאת הפכים, מצד אחד אני עושה מאמץ לאסוף גברים למנין (יש בזה ודאי מצוה) ומצד שני אני מאמין בהשגחה פרטית שאם אין מנין זה מה שה' רוצה וזה הכי טוב. בכלל, האשה קשורה לאמונה בהשגחה פרטית.

הסברת הצניעות

יש כמובן, שצריך להסביר, גם את הענין של צניעות. זהו גם כן דבר בסיסי ויסודי, למה לא מצרפים אשה לזימון וכיו"ב. על פי הלכה שלש נשים יכולות לעשות זימון, אבל לצרף אשה לשני גברים לא – כי יכול להביא לתערובת. צריך להסביר גם עניני צניעות. למה אשה צריכה לשבת אחורה? היא רוצה לשבת קדימה. לפני יומיים היה שבע ברכות ונשים ישבו בחדר מאחור – לא שמעו טוב, לא ראו, אז התקוממו. אז עברו קדימה.

[יש הוראה של הרבי שבבנית בית כנסת לכתחילה לא יהיה אחורה-קדימה אלא שני צדדים.] כן, שכמה שיותר יהיה קרוב. אבל אם אשה אומרת שלא מספיק – אני רוצה לשבת ליד בעלי, אתה צריך לדעת להסביר. אם כל הנשים תתערבנה עם הגברים פוגע ביסודות הצניעות, ש"אין אפטרופוס לעריות". אלה גם דברים שקשה לשמוע למי שרחוק, אבל בינתים זו המציאות – יש יצר הרע בעולם. בשביל שכל אחד יוכל להתרכז באמת ולהתפלל באמת לה' מוטב שהגברים יהיו מקדימה (או בצד אחר). יש גם אי-שויון – זו זכות של האשה, האשה יכולה לשמוע חזן, לא אסור לה לשמוע קול של גבר. אבל היא לא יכולה להיות חזנית בבית כנסת עם גברים. [שאלו למה באמת אין חזנית.] בסדר, אלה דיני עריות, "קול באשה ערוה". צריך לדעת להסביר, גם מתוך נסיון.

התמחות בהסברה

[אני מרגיש שהרבה דברים אני מבין, אבל למי שלא מדבר אותה שפה זו הסברה אבודה.] צריך להתמחות בהסברה. [מה טעם להסביר למישהו משהו ספציפי כשהוא בא בכלל להקשות קושיא.] אם אתה חכם – קשור לחוש הריח, החוש של חשון, החוש של משיח – אתה יכול להריח איפה נקודת התורפה ולהביא לו משהו מתוך החיים שלו. להראות לו שגם לו יש יצר הרע ופעם הוא ודאי נפל בו. בטוב טעם, בלי להאשים אותו או להרביץ לו, להסביר לו שיש כזה דבר – לכן צריך להגן. כתוב ש"'חֹסן' זה סדר נשים". מצד אחד האשה היא החוסן של הבעל, של הגבר, ומצד שני בכל מה שקשור לנשים צריך להיות מחוסן. [מי שמתחתן הוא חתן... (בהגיה אשכנזית).]

שאלות כאלה ממש לא אמורות להיות בעיה. אפילו אחד שמדבר שפה אחת – לאט-לאט למצוא את המלים המתאימות. איזו מציאות ששם הוא מבין. אתה מדבר על יצר הרע – גם לו יש. [מבחינתו זו לא בעיה, זו אוטנטיות.] לא בעיה בדרך כלל, אבל צריך למצוא איפה כן. דוגמה קיצונית – אם אדם נשוי, ניחא לך שאשתך תסתובב עם גבר אחר? גם חילוני. יתכן שיש פאנאט חילוני שיאמר לך שלא אכפת, אבל תשעים אחוז יאמרו שודאי אכפת. זה מספיק.

שאלה: שואלים למה לגבר מותר להתחתן עם כמה נשים ולאשה אסור?

הרב: בסדר, עכשיו אסרנו את זה. אפשר להסביר למה בהתחלה היה מותר, אבל למעשה כעת אסור.

שאלה: איך אפשר להסביר לאדם שלא שומר תורה ומצוות למה צניעות היא הדבר הנכון, ההיפך מהמתירנות והחפשיות שיש בעולם? לכאורה נשמע מאד מגביל, מאד מדכא.

לגבי צניעות בין גברים ונשים ואינטרנט וכו'. אפשר למצוא דברים שיגעו באנשים. יתכן שאדם מודה שיש לו בעיה באינטרנט – כמה זמן הוא שורף? זה מפיל אותו מדברים טובים אחרים שהיה יכול לעשות בחיים. אם מוצאים את המלים הנכונות אפשר לעורר אותו – לגעת בדברים שהוא קצת מודה עליהם.

בכלל, מה הבעיה של מתירנות? נושא גדול בתורה. עוד לפני החסידות – לא צריך חסידות בשביל זה. שייך עוד לספרי מוסר, לחכמת המוסר. [אפילו לתנ"ך. זה היה חסר לי גם בעולם הדתי, ההקשר הנפשי של זה, אבל לאנשים שלא מאמינים בתורה אין מה לדבר על הלכה – נראה לי רק נפש יכולה לקנות אותם.] לכן שיטת הרבי שאם אתה רוצה באמת לחיות חיים מאושרים – בלי לדבר על שפלות ושום דבר, רק על אושר, המלה הראשונה בתורה היא "בראשית", בית-אשר – מתוך הנסיון, "אין חכם כבעל הנסיון", זה בא עם כל ההלכות וכל הצניעות שבתורה. אם שני בני הזוג הם צנועים – ההלכות האלה ואורח החיים הזה הם נוסחה מנצחת לאושר. אפשר להביא לזה ראיות, דוגמאות. כל צורה אחרת של חיים היא נוסחה בטוחה לפירוד וכו'.

איתיאל שלח לי ראיון עם בתיה לנצט. אתה לא יודע מי זו בתיה לנצט?! אשה בת 95, צלולה לחלוטין, מדברת כמו נערה. היא היתה מקימה של תאטרון הקאמרי בארץ. היתה בתקופת קום המדינה כאן הכוכבת מספר אחד בכל מה שנקרא בוהמה. באיזה שלב היא נסעה לפריז, לצרפת, ושם פגשה את הרב שנקרא 'מניטו'. שמעת עליו? [היארצייט שלו היה השבוע, ב-ט' חשון – אבא שלי לומד אצל תלמיד שלו.] היא פגשה אותה והוא פשוט פעל אצלה זעזוע והיא חזרה בתשובה, והנכדים שלה כולם יראים ושלמים וחרדים. עשו לה ראיון עם סיפור החיים שלה – כדאי שכל אחד יראה. גם בשביל מישהו חילוני זה מסביר צניעות – כדאי שיראה. היא היתה הכי רחוקה והכי בוהמית בעם ישראל, וכעת הפכה להיות האשה הכי צנועה. היא גם נורמלית לגמרי, נושאת חן. כדאי לראות את זה. היו שיעורים פעם, אצל קפלון בבית, והיא היתה שם.

ג. הדרך לאנשים שונים

מענה לחיפוש הרוחני בהדו

שאלה: בהודו המון אנשים מחפשים מודעות עצמית.

תשובה: לכן ניחא להם הדתות האלה, שמנפחות מודעות עצמית. [איך מוציאים אותם מזה?] צריך להסביר להם. יש אצלנו מושג מודעות עצמית, מודעות אלקית ומודעות טבעית. באכילה מחטא עץ הדעת החטא נעשה יתר מודעות עצמית. זהו נושא גדול ועצום, יש לנו עליו ספרים שלמים, וצריך להסביר להם כמה גרועה מודעות עצמית מופרזת. [אבל מי ששם לא מחפש לצאת משם.] בהודו יש מקומות שונים. יש אזורים – לכן בחרנו גם בדראמסלה וגם ברישיקש – שהם יחסית מקומות בהם מחפשים רוחניות. בדרום יותר מחפשים רק הזדמנות לסמים... לא שחסרים סמים בצפון. בכל אופן, יש אנשים שלא מענין אותם שום דבר – רק סמים וכו'. מדברים על האחוז המסוים של אנשים שמחפשים משהו, רק לא יודעים מה מחפשים, והם צבור היעד שלנו. כמובן, כל היהודים.

לכן רוצים כעת לפתוח בהודו משהו בסגנון אחר. היום בתי חב"ד הם חמשים אחוז אירוח גשמי – אם לא יותר מחמשים אחוז – ורוצים מקום של מאה אחוז או לפחות תשעים אחוז רוחניות, כמו אצלם להבדיל, מקום רק של מדיטציה וכו', לא כדי לאכול. לפי זה לא צריך את רוב העבודה שעשיתם שם (הגם שבאמת להציל יהודי מאכילת מאכלות אסורות זו גם מצוה רמה ונשגבה), סגנון אחר לחלוטין. כעת חושבים לעשות משהו כזה. כמו שכותבים כל הזמן שהמטייל הזה עשה קורס שתיקה וכו' – למה? מה זה קורס שתיקה?

שאלה: מה עושים עם שמונים אחוז מטיילים שלא רוצים רוחניות?

תשובה: ב"ה, יש הרבה עבודה וצריך לחלק את העבודה. חושבים על עונת החורף, ומספרים לי שיש מקומות שכעת יותר יפים, במרכז – מקומות נהדרים. אם היה כזה דבר, מקום רק לבוא בלי אוכל, רק ללמוד, להתבונן, לשתוק – מה שאדם רוצה. דרור וזהר, המבינים, חושבים שיכול מאד לעבוד – לא סתם.

הגבול בין ההתקרבות לאמירה הברורה

שאלה: מביא אותנו לשאלה פרטית, כולנו בהודו עם השאלה איפה הגבול של הלבושים. יש הרבה אנשים שבחיים לא יכנסו לבית חב"ד, וגם כשאתה בא לקראתם יש להם כל מיני תנאים ומאד קשה. איפה הגבול בין הפשרות והדבור בשפה שלו ואיפה אני צריך לעמוד על שלי? לא תמיד ברור איפה שמים את הגבול בין כל הדברים שאנחנו הולכים עליהם מאה אחוז לבין כמה שנותנים לאדם שנמצא ממול, כמה לדבר בשפה שלו וכו'?

תשובה: משה כעת כתב לי מכתב אחרון, לא בדיוק השאלה אבל קשור לזה.  מישהו אמר שהולך לקורס שתיקה, ובמקום לומר לו שרע ואסור ועבודה זרה הוא ברך אותו שיזכה להוציא את כל הניצוצות שנמצאים שם. פתאום הוא כותב שאולי כל הזמן עשיתי טעות, וזו היתה צריכה להיות הגישה כל הזמן – במקום לומר לאנשים כמה רע וכמה אסור פשוט להתעלם. לא שאני מוותר – יכול לומר שזה לא יהודי, אפשר לומר בחיוך שלא כדאי, אבל אם אתה כבר הולך לשם אולי יש שם ניצוצות ולהסביר מהם ניצוצות. אתה יהודי – רק לך יש כח לברר ניצוצות, מה שגוי לא יכול. כנראה ה' שולח אותך לשם כדי לברר. הלואי שאם אתה כבר הולך לשם תפעל. זה כבר מיתוק של המנטליות. [השאלה על איזה דברים. כשיוצאים למבצע תפילין, יש אנשים שלא שייך להציע להם כי יכול להרחיק, או שמאה אחוז להציע לכולם.] כרגע הכל בנעימות, אתה שואל אם רוצה להניח – אם רוצה מניח לו ואם לא מניח אותו, ובמקרה הטוב מפתח איתו שיחה.

דרכי קירוב בסיפורי רבי נחמן

[יש הרבה שטוענים על חב"ד שרק רוצים למכור לי תפלות.]

ודאי יש כאלה, צריך להיות חכם. צריך ללמוד ממעשה מבעל תפלה – מענין אותך כדורגל, זה הנושא. אפילו קורס שתיקה, אפשר לשאול אותו מה עושים שם, להסביר מהי שתיקה ביהדות. ממש להכנס לראש שלו, להיות כמו הבעל-תפלה –רק ככה אפשר לקרב, כשאתה כן נכנס לראש שלו, מה שמענין אותו, ומתחיל לדבר על זה. העיקר הוא כימיה בין הנשמות – ברגע שאתם מתחברים יכול אט-אט להעיר לו.

יש משל מפורסם של רבי נחמן, מההידניק. בשביל להוציא את בן המלך שנכנס לשגעונות שהוא תרנגול הודו ואי אפשר לרפאותו – אתה יורד אליו, אומר לו שגם אני הינדיק וגם הינדיק יכול להתלבש כמו בן אדם, לשבת ליד השלחן וכו'. [אבל אז מרגיש שאפשר להשאר הינדיק – גם הוא, גם המשפיע.] אם יש משפיע חכם הוא לאט-לאט מעלה אותו, אומר שאם יש הינדיק חכם הוא גם יכול לעשות. [אבל הוא תחת השלחן.] מה זה משנה שנהיה כולנו בינתים הינדקים תחת השלחן? העיקר הוא המעשה, "המעשה הוא העיקר", דברים של מה בכך, מה זה משנה? כעת שלחו לי תמונות של מכת קופים, כל בית חב"ד ברישיקש היה מלא קופים. אמרו שכעת הגיע זמן המהפכה החמישית – תורה לקופים... על מנת להעלות אותם ולעשות אותם לבני אדם. צריך מישהו שמאמין באבולוציה, לאן יכול להתפתח, רק שלוקח הרבה זמן – הענין שלנו הוא לזרז את הגאולה, לעשות מהר דווקא. [אפשר לאלף אותם, צריך שיהיה משהו פנימי?] יש אנשים שצריך ללכת לקראתם...

שפלות ואהבת ישראל

שאלה: זה לא שיווקי כל הדבר הזה? נשמע כמו ביזנס, אנשי מכירות, בטכניקות שיווקיות לקנות אנשים.

תשובה: אמרנו שפלות, צריך להוסיף לנוסחה אהבת ישראל. כמו שאתה הולך להיות רופא כדי לרפאות או שאתה הולך להיות רופא בשביל פרנסה טובה. על האפשרות השניה כתוב "הטוב שברופאים לגיהנם". נחזור לילדות, אתה ילד קטן וחולם להיות רופא – אמור להיות שראית חולה שרופא עזר לו ואתה חולם שגם תעשה כך. אם יכולה להשאר לך המחשבה הזו, הרצון הילדותי, אתה גם מתמסר – כתוב לפעמים שרופא צריך לתת כדור בכפיה, נגד רצון החולה, כדי לרפא אותו. צריך להאמין שבמצוות אני בא לרפא.

שוב, אם יש לך שפלות וגם אהבת ישראל – תתפוס אנשים. לא יפריע לאנשים שאתה רוצה להשפיע עליהם. כל אחד מיד מבין מאיפה זה בא – הוא מריח עליך אם בא מכך שאתה גאוותן, מרגיש עצמך טוב ממנו, ושאתה לא באמת אוהב אותו אלא מישהו הטיל עליך עבודה שאתה חייב לעשות, אז הוא לא רוצה. יש המון סיפורים כאלה. אם הוא יריח עליך שאתה אוהב אותו ולא חושב שאתה יותר טוב ממנו – סיכוי טוב שהוא יקבל.

שאלה: במציאות, הבעיה שאנחנו לא אוהבים את כולם – אין לנו אהבת ישראל מספקת. מי שאני לא מרגיש שאני אוהב אותו, לא להתקרב אליו? יש אנשים שיש חשמל, בא לך לדבר, ויש אחד שפחות.

תשובה: צריך להתבונן, לעשות התבודדות ולבקש מה' יותר אהבת ישראל.

שאלה: ועד אז לא לעשות מבצעים.

תשובה: לא, הרבי אמר שמי שיודע אלף צריך ללמד אלף. צריך לעשות מבצעים ולהתפלל. כתוב שידיעת המחלה היא חצי תרופה. הבעיה של רוב אנשים שלא מודעים – גם חב"דניק לא תמיד יודע שלא עושה מתוך שפלות ומתוך אהבת ישראל. אם אתה יודע אתה כבר חצי בסדר, אתה מתפלל שיהיה בסדר.

שאלה: קראתי בספר השליחות שהרבי אומר שצריך להיות בהתנשאות למי שאתה משפיע עליו. איך מחברים בין השפלות וההתנשאות?

תשובה: קודם כל, צריך לראות איך הרבי אומר. בכל אופן, אצל מלך יש שפלות והתנשאות. יש שפל וגאות – שפל שוה גאות. כתוב שזה כמו מטוטלת, כמו השפל כך הגאות – לפי השפלות הפנימית של דוד, שאומר "והייתי שפל בעיני", כך הוא יכול להתנשא על עם. חן היא סימטריה, כמו מטוטלת, וחן היא מתנת המלכות. כדי להשפיע צריך להיות מלך – מלך ממלכות דוד, לא מלכות אחרת. העיקר אצלו, הפנימיות אצלו, הוא "והייתי שפל בעיני". מתוך זה יש לו גם את ההתנשאות.

אז יש את בעית מעמד הנשים. יש עוד בעיות? [יש הרבה בעיות...]

ד. תורה ומדע

שלום בין תורה למדע במשנת הרבי

שאלה: תורה ומדע. ניר שלח לי מאמר על גיל העולם, שבעולם העשיה כך וכך שנים, בעולם היצירה וכו'. למה יש דברים בגשמיות שלא מסתדרים?

תשובה: גשמיות היא עולם העשיה היום. עולם היצירה גם יכול להיות עולם העשיה – לפני החטא עולם העשיה היה 14 ספירות יותר גבוה. החטא הפיל את כל העולמות ב-14 מדרגות – המלכות דעשיה של אז עכשיו היא התפארת של עולם היצירה וכך הלאה. המדע שאומר שגיל העולם הוא מלפני הרבה שנים משתמש בהגיון רטרואקטיבי – מניח שהחוקים של היום תקפים גם אחורה. המכתבים של הרבי בנושא אומרים שזה לא ברור ולא מוכח שהחוקים קבועים, אולי הם משתנים – אז הכל היה הרבה יותר מהיר. אם אתה מסתכל על המציאות עכשיו ומההוה אתה לומד על העבר – אתה מסיק מסקנה של כך וכך שנים. חוץ מזה שהחוקים עצמם יכולים להשתנות – כל ההסתכלות הזו היא הסתכלות מתוך עולם העשיה של עכשיו. לפי הקבלה לא היה ככה. [אז זה לא אמתי?] צריך ללמוד טוב – הווארט שם שהכל אמתי בעת ובעונה אחת. זה באמת חידוש.

כולם חושבים שיש סתירה ועימות ולעולם אי אפשר לעשות שלום בין תורה ומדע. הרבי ניסה, יש לו שתי אפשרויות שמסביר: או לומר שהחוקים השתנו – הקצב שלהם – או שה' יכול גם ברגע הזה לברוא מציאות עם זכרון, יכול לברוא אדם עם זכרון שזוכר מליוני שנים, אבל הוא ברא אותו (עם הזכרון הזה) כאן וכעת. כלומר, גם אנחנו יתכן שברגע זה ה' בורא אותנו וכל מה שאנחנו זוכרים לא היה – הוא בורא אותנו ברגע הזה עם הזכרון ביחד, עסקת חבילה. זו השיטה השניה שהרבי אומר, קצת יותר קשה – אפשר להבין, אבל יותר קשה להפנים. זכרון הוא כמו שהסברת על מאובנים, שיוצרים רושם שיש דינוזארים מלפני מאה מליון שנה. אפשר לברוא כאלה, כמו שהיום אפשר לזייף אותם – יש גם זיופים שלהם.

התאמה לפי התיאוריות החדשות

בכל אופן, שני התירוצים האלה של הרבי, הם הגיוניים בשכל, בשכל, אבל אנשים לא מקבלים זאת כך, סטודנטים. הרבי כתב זאת בשביל סטודנטים. בסדר, אבל מה אפשר לעשות? רוב הסטודנטים לא מקבלים את שני ההסברים האלה, לא מתאים לשכל שלהם. [יש אנשים שמקבלים זאת.] כי להודו מגיעים גם אנשים רוחניים שלא כל כך מקובעים בכללי השכל המערבי.

שאלה: זה שמראים שיש משהו שנגד כל הגיון יכול למשוך.

תשובה: אנשים של הודו, לא מדעיים, יכול למשוך. מדברים כעת על האקדמיה. מעיקרי הקליפות שמפריעות למשיח לבוא נמצאת האקדמיה. מטיילים בראש אחד, סטודנטים שמושפעים מפרופסורים באוניברסיטה הם ראש אחר. מי שמנהל היום את העולם הם אנשי האקדמיה, לא המטיילים בהודו. [כמה אפשר לדבר את השפה שלהם?] חייבים, משיח לא יבוא כל עוד אין תקשורת טובה עם כולם, משיח לשון מֵשיח, הוא מדבר (שיחת רעים) עם כולם.

שאלה: סליחה על השאלה, אבל הרבי אמר שצריך לקרב את האנשים לתורה ולא את התורה לאנשים. איך זה?

תשובה: נכון, צריך לעשות משהו מאה אחוז אויסגעהלטען, נכון ואמתי על פי תורה, ויחד עם זה מתקבל בשכל של אותו סטודנט, של אותו סטודנט שלא קונה את שני התירוצים הנ"ל, משום מה. אני מאד התלהבתי כשקראתי את המכתב של הרבי לפני 50 שנה. מאד התיישב לי שה' פתאום בורא אותי ברגע הזה עם זכרון. היה לי כיף לחשוב שלפני שניה לא הייתי פה בכלל.

לכן כתבנו על גיל העולם. אחד מהדברים הכי קשים לקלוט, איך יכולים להיות כל הגילאים יחד. [לא יכול להיות שכלי, השכל לא יכול לקבל זאת.] לפי תיאורית היחסות כן, הכל תלוי במבט שלך. האמירה שדברים משתנים לפי המבט שלך היא היום 'שפיץ' של המדע – הכל תלוי במשקיף, לפי נקודת המבט שלך דברים משתנים. אי אפשר לומר שאחד אמת ואחד שקר, הכל אמת. [גם תיאורית היחסות של אינשטיין לא חיה בתודעת אנשים ברחוב.] כולם מאמינים בזה. [מאמינים אבל לא חיים.] כי קשה להם להבין זאת, אבל זו כבר אקסיומה אצל אנשים. אם הפרופסורים מאמינים בזה כולם מקבלים. באמת הרבי עצמו הטיל ספק בכמה דברים של אינשטיין. אבל לא בכדי, בהשגחה פרטית כולם מאמינים בזה וגם בתיאורית הקוואנטים, כל מיני דברים שיוצאים מההגיון הרגיל.

ברוחניות, מצד אחד, לאנשים רוחניים – כמו במזרח – זה יכול להסתדר. ברגע שיצאה תיאורית הקוונטים, לפני חמשים שנה, יצאו כל מיני ספרים איך מסתדר עם הרוחניות. כל מיני דברים שאומרים בול מתאימים לזה. אבל אין ואפס לעומת מי שמבין מה שכתוב בקבלה להסביר את כל הדברים האלה. זה מה שאנחנו מנסים לעשות בספר של ניר.

שאלה: את המאמר הזה לא יהיה בספר? נחכה לספר הבא...

תשובה: "יפת אלהים ליפת" רש"י מסביר לשון הרחבה – הספר התרחב... בכל אופן, המאמר של גיל העולם הוא מאמר שבעצם התפרסם כבר.

זה נושא שלישי – יש נושא של "מיהו יהודי" וההבדל בין יהדות לבודיזם, יש נושא של זכויות נשים ויש נושא של תורה ומדע. על תורה ומדע עובדים. יש עוד משהו?

שוב, אני מברך אתכם שתהיו מומחים – איך לענות על כל השאלות מתוך פנימיות, "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים את פעולתם".

יחס לגרמניה

שאלה: כשהיינו בגרמניה חשבתי קצת מה צריך להיות היחס לתוצרת גרמניה, שהרב מדבר מאד נגד זה. שם לא היה כל כך אפשרי – לעמוד בלי להשתמש בשום דבר. אז אולי יש איזה תיקון, כמו שהרבי הרש"ב ישב על הכסא של הקיסר לכתוב חסידות?

תשובה: לא קונים תוצרת גרמניה בגלל "זכור את אשר עשה לך עמלק וגו'" ומשום  "אל נקמות הוי' אל נקמות הופיע". הרבי כותב שזה ענין לזכור מה שעשו ליהודים. [לא לקנות או לא להשתמש?] העיקר הוא לא לקנות. [בגרמניה בדור הזה יש יותר קשר ליהדות משאר העמים באירופה.] לרבים יש רגש אשמה. יש גם הרבה גיורות מגרמניה – קשור יותר לנשים מאשר לגברים. גרמניה היא עמלק, כך הרבי כותב. האמא של עמלק היא תמנע – היא רצתה להתגייר רק שיעקב אבינו לא קבל אותה, אנחנו 'אוכלים את זה' עד היום הזה. כתוב שבדור שלנו, של משיח, צריך לקבל אותה. [כעת צריך לקבל אותה?] את הגלגולים שלה, הגיורות מגרמניה. קשה להתייחס אליהם, אבל הרמב"ם פוסק שגם מעמלק מקבלים גרים. הדרך היחידה שאפשר לקבל היא להיות בזרועות פתוחות – אם כל כך רוצים עד שמישהו רוצה להדבק כתוב שמקבלים אותו. יש מצוה לגוי להתדבק בנו ואנו מקבלים אותו בזרועות פתוחות. המהפכה הרביעית שלנו היא להפיץ תורה עם תקוה – כוונה ותקוה – שהיא תעורר גוים עם רצון כזה להדבק. [אפילו מעמלק?] כמו שאמרנו קודם, אם אתה כבר הולך לאשראם – תברר שם את הניצוצות. או שתצעק על מי שהולך – או שתאמר לו לברר. [שגם כשהוא עושה עבירה תהיה לו עדיין מודעות לאלקות.]

[אומרים "גר שנתגייר" – שגם קודם היה לו הניצוץ. גם לעמלק?] אם הוא עתיד להתגייר סימן שהיה לו במקיף דמקיף – יש הרבה מדרגות של מקיף, היה לו במקיף הרחוק – את הניצוץ. אצל יהודי הניצוץ הוא בפנימיות לגמרי. יש גוים שאצלם הוא במקיף קרוב ויש כאלה שאצלם במקיף רחוק. מי שנולד לעמלק ודאי שהניצוץ אצלו במקיף רחוק. יש מחלוקת אם מקבלים גרים מעמלק אבל פוסקים שכן. גם שבעת העממים, שיש מצוה להחרים אותם – אם היו מתגיירים היינו מקבלים אותם.

לחיות חסידות

שאלה: שאלה פחות ציבורית אלא יותר אישית – איך אפשר שכל המושגים כאשר מלמדים חסידות יהיו משהו יותר חיוני ונפשי, שאתה חי אותו, ולא רק מדקלם?

תשובה: צריך לרצות להתעצם עם הענינים. זה גם התבוננות וגם רצון חזק שלך. זה עוזר גם שאתה בשליחות, משפיע, מהנסיון. צריך את כל הנתונים בשביל זה – אהבת ה', אהבת ישראל. כתוב ש"כל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים" – כשאתה משפיע, כשיהודי משפיע כמו שצריך להשפיע, מתוך שפלות ואהבת ישראל, אתה תקבל בעצמך שיתיישב אצלך. כמו המשפט בגמרא "הרבה קבלתי מרבותי, ומחברי יותר מהם [בהתוועדות], [אבל עיקר מה שקבלתי, כך שיתיישב אצלי בפנימיות, הוא] ומתלמידי יותר מכולם". תלמיד הוא לא רק בשבילי, הזדמנות להשפיע – זה זיווג אמתי. אתה הולך להתחתן – היצר הרע רוצה שהאשה תהיה אובייקט, חס ושלום. התפקיד שלך כלפי האשה הוא להיות משפיע. אותו דבר לגבי התלמיד, לא שהתלמיד הוא אובייקט – כדי שתרגיש גדול כי אתה מלמד אותו – זה חברותי. לכן יש את הווארט ב"היום יום" שעד החסידות היו לבד, "אליין" – הרב, ראש הישיבה, היה לבד והתלמידים היו לבד. החסידות חדשה שאף אחד לא לבד – הרבי לא לבד והחסידים לא לבד. אף על פי שהפער בין רבי לחסיד הוא פער הרבה יותר גדול מאשר בין ראש ישיבה לתלמיד, אבל שם כל אחד היה לעצמו. החסידות חדשה שהתלמיד הוא באמת פרטנר, ולא רק פרטנר אלא שבאמת אנחנו אחד – זהו חבור. תהא שנת ערבים-חברים, ומתוך זה "ומתלמידי יותר מכולם".

כל מה שאנחנו לומדים – צריך הרבה לחשוב על זה, לדבר, ללמוד, דווקא להיות במגע עם אנשים שכל זה קשה להם ושיתלבן. גם לומר לאדם – לא בושה לומר – שגם אני לא יודע, לומד. הוא שואל מה ההבדל בין יהודי לגוי – לומר שגם לי קשה להבין זאת, מרגיש שכך ומנסה להבין וללמוד, אני לומד תורה ומה שאני מבין כעת הוא כך וכך, נלבן את הנושא ביחד.

שאלה: כשאני מרגיש שלא הבנתי כלום...

תשובה: "תורת הוי' תמימה", תורת ה' נשארת תמיד תמימה, לא נגעתי בה. ככה מפרש הבעל שם טוב.

אז בואכם לשלום. פותחים עכשיו דף חדש. צריך להקים בית נאמן בישראל. עומד על הפרק? בקרוב ממש.

שאלה: מה צריך לעשות למעשה?

תשובה: אל תדאג, יסדרו לך כלה... [אני לא צריך להתעסק?] אני מקוה. הוא ואשתו ידאגו.

[קנינו מתנה לרב בהודו, אבל המזוודות לא הגיעו...]

נגנו ניגון הקפות.