בע"ה

כ' מרחשון ע"ח – כפר חב"ד

קבלת פנים עתי-אליאל והללי-בתאל תור ה' עליהם יחיו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. רמזי השמות

ירושלים ומעין השילוח

[אבי הכלה כתב פיוט לחופה[ב].]

יפה מאד, יש כאן דברים שקשורים לרמזי החתן והכלה שנסביר אי"ה. שם החתן – וממילא כך יקראו לזוג – תור, נמצא בשיר, אבל צריך להוסיף גם שפירא באיזה מקום. הכל כאן על ירושלים – "קרתא דשופריא". [יש בת"א על הפרשה, על רבקה אמנו, "ועולימתא שפירא למחזי".] מתאים לאחד הרמזים.

[הגענו הבקר לטבול בשילוח – לפי המנהג שהרב אמר... – אבל היה סגור.] העיקר הכוונה – "מחשבה טובה [וכל שכן עם השתדלות בפועל] הקב"ה מצרפה למעשה". יש לך שכר פסיעות (במקרא אין פסע אלא פשׂע ב-ש שמאלית והוא לשון שיעור קטן של הליכה וכן כינוי למקום הערוה, משם מתחיל פיסוק הרגלים, כמ"ש "עד המפשעה". נמצא ששכר פסיעות לקיום מצוה בכלל ובפרט לטבילת טהרה במי השילוח, "מי השלח ההלכים לאט", הוא תיקון הברית).

שיהיה "ברוב שירה וזמרה" – שירה בפה, תרתי משמע, גם לזמר מנגינה וגם לחבר ולומר דברי שירה והלל ("הללי אלהיך ציון", שם הכלה), כמו השיר שהאבא של הכלה כתב כאן.

[הרב הביא מגש פירות.] שהחתן יסתכל על זה ושכולם יאכלו...

היום יום ההולדת של הרבי הרש"ב (כמו שגם כתוב בתחלת הדברים של אבי-הכלה).

ניגנו ניגון הכנה, "קול דודי", "שיר השירים", ניגון רוסטוב. החתן חזר מאמר ד"ה "לכה דודי" תרפ"ט ונגנו ניגון שאחרי מאמר.

במאמר מזמינים את כל הרביים לבוא לחופה ולברך את הזוג בחיים מאושרים ודור ישרים יבורך.

"עתי הששי אליאל השבִעי"

הכנתי דף של רמזי השמות שלכם. קודם כל, עתי אליאל הוא פסוק מפורש בדברי הימים: "עתי הששי אליאל השבִעי" – אלה גבורי דוד משבט גד, אלה שהצטרפו לדוד המלך. יש פה קשר גם להיום – יום החמשים של השנה, כ' מרחשון, יום ההולדת של הרבי רש"ב, שנעשה היום בן זקן שנים, נעשה זקן היום, שייך לפרשה ("ואברהם זקן בא בימים") ולהפטרה ("והמלך דוד זקן בא בימים"), המלה המיוחדת שראו לנכון לבחור בה כמחברת את הפרשה וההפטרה. הוא השביעי מהבעל שם טוב. כמו שהרבי שביעי מאדמו"ר הזקן, אבל בדורו של הרבי הרש"ב החסידים דרשו עליו "כל השביעין חביבין". אביו הרבי המהר"ש הוא הששי.

לפי ספירות, אם הפסוק אומר "עתי הששי אליאל השביעי" סימן שעתי הוא דרגת הששי, כמו "יום הששי", ספירת היסוד, ואליאל כבר שביעי, שבת קדש. מי שמכין בערב שבת יאכל בשבת – עתי הוא ההכנה ואליאל השבת, השכר, מעין עולם הבא. לפי פשט זהו יחוד יסוד ומלכות, אבל ברביים הם הרבי המהר"ש והרבי הרש"ב. את הקשר לרבי הרש"ב אני מבין – מתחתנים ביום ההולדת שלו. מה הקשר לאבא שלו? על פי פשט, כאשר נולד ממלא המקום, הממשיך – כמו אצל מלכים, יורש העצר – זו שמחה כפולה. הרבי הרש"ב נולד, אבל זו אולי עוד יותר שמחה לאבא שלו ביום שנולד, כי הוא הממשיך שלו, הנצחיות שלו – יורש העצר מנציח את האבא, את המלכות שלו. אם כן, זהו יום שמח מאד, יום של שהחיינו – ביום הולדת נוהגים לברך שהחיינו (לא אתה, המלוים...) – כשנולד בן האבא מברך "הטוב והמטיב" ובלב גם "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" ולבן זהו ודאי מזל גובר. אם כן, זו השמחה הכפולה של האבא והבן, הרבי המהר"ש והרבי הרש"ב – "עתי הששי אליאל השביעי" (על פי פשט הם שני גבורים של דוד באותו דור אך רומזים לשני דורות כנ"ל).

אתה זוכר כמה גבורים יש שם ברשימה? משהו מיוחד, "עשתי עשר", 11 גבורים של דוד משבט הגדי. תביא דברי הימים – דהי"א יב מתחיל "ואלה הבאים אל דויד לצקלג" ובפסוק ט מתחיל הבאים "מן הגדי", השבט הכי חלוצי והכי חסידי, הכי קשורים למשה רבינו ("ושם חלקת מחוקק ספון"), וכאן הם מצטרפים לדוד:

ומן הגדי נבדלו אל דויד למצד מדברה גברי החיל אנשי צבא למלחמה ערכי צנה ורמח ופני אריה פניהם וכצבאים על ההרים למהר. עזר הראש [תפס אותי שהראשון הוא "עזר" – שייך לחתונה, ראש כל הגבורים כאן היא האשה, "עזר כנגדו".] עבדיה השני אליאב השלשי. משמנה הרביעי ירמיה החמשי. עתי הששי אליאל השבעי. יוחנן השמיני אלזבד התשיעי. ירמיהו העשירי מכבני עשתי עשר. אלה מבני גד ראשי הצבא אחד למאה הקטן והגדול לאלף.

זו רשימה מאד מענינת. אז יודעים מאיזה פסוק בתנ"ך לקחו את החתן – פסוק מפורש.

לגבי הכלה – מאיפה לקחו את השם הללי בתאל? [מהאשה, אמרנו שהיא מעל הכל... כשהיא נולדה אמרתי למירב – איך אני יכול לקרוא לה שם? היא נתנה את השם הללי ואני הוספתי בתאל.] שם הכלה הוא מן השמים (דרך רוח הקדש של ההורים).

המספר יחד – עתי אליאל הללי בתאל – יוצא 1060. נאמר כמה רמזים שקשורים למספר זה:

י"פ קו (א-ל ו-הוי' במספר קדמי)

קודם כל, 1060 הוא כפולה של 10 – י"פ 106. המלה הכי פשוטה של 106 היא קו. בדרך כלל מספיק קו אחד, אבל אתם עשרה קוים. לכל ספירה יש קו – עשרת כחות הנפש. בשרש, כל כח בנפש הוא קו, כיוון וממד אין סופי – "עשר שאין להם סוף". ועוד, 106 הוא מספר מיוחד, מספר קדמי של שני שמות קדש – גם שם א-ל וגם שם הוי'. זו משואה מאד חשובה, שבמספר קדמי שם א-ל שוה שם הוי' – מופיעים יחד בפסוק אחד בתנ"ך, "אל הוי' ויאר לנו", בסוף הלל, שייך להללי ("ויאר לנו" – הלל גם לשון אור, "יהל אור"). שם א-ל הוא חסד ושם הוי' הוא רחמים. לכל ספירה יש את ה-קו שלה ויש את "אל הוי' [ויאר לנו]" שלה.

אין; כתר באחוריים; אלף-פלא בהכאה פרטית

כעת דברים ששוים למספר המלא, 1060:

הדבר הכי פשוט הוא לחשב א כ-1000 (אלף לשון אלף) – הרבה פעמים מחשבים כך, במיוחד א בתחלת תבה. אז המלה הכי פשוטה בשם שלכם היא אין. כלומר, יש לכם קשר מיוחד לאין האלקי, עליו כתוב "אַין מזל לישראל", כפי שפרש הבעל שם טוב. היה שעור לא מזמן – יצא אי"ה ב"ואביטה" השבת – על כוונות היחוד של החתן והכלה. ביחוד שלהם החתן והכלה צריכים להגיע לחוית אין משותף, שהיש שלהם והאין האלוקי, שרשם האמיתי, מתחברים לגמרי. כמו שכתוב שה' ברא את העולם יש מאין והצדיקים – המתחתנים הם צדיקים, בקבלות פנים לאחרונה הוסבר שעד החתונה זו עבודת הבינוני, "הלואי בינוני", אבל תחת החופה והלאה צריך להפוך לצדיקים, "ועמך כֻלם צדיקים", צדיק היינו יחוד, היסוד המחבר בין חתן לכלה, צריך להיות צדיק – מחזירים את היש לאין, כדברי המגיד ממעזריטש. כלומר, הישות של שנינו חוזרת לאין, למזל המשותף שלנו – "עם בת גילו" היינו 'בת מזלו', "אין מזל לישראל". זו כוונה אחת, שמות שניכם יחד הוא פשוט אין.

האין הוא הכתר. יש בכתר כמה מדרגות, כמו שנראה עכשיו. כאשר כותבים כתר באחוריים – כ כת כתר (התהוות המילה) – שוה 1060. אם יש פה שלש דרגות – קודם כ, אחר כך כת ובסוף כתר – יש לכוון אותן כנגד ג רישין שבכתר, אמונה-תענוג-רצון. יש מאמר "אין כ אלא לכתר" – ה-כ בפני עצמה היא אמונה פשוטה, כת כבר תענוג וסתם כתר הוא רצון (כך כתוב בחסידות). אם מוסיפים לחשבון את המלים אמונה-תענוג-רצון הממוצע הוא עטרת – הכל עולה ג"פ עטרת. עטרת עולה ז"פ מהיטבאל, יחוד מה ו-בן. על עטרת כתוב "אשת חיל עטרת בעלה" – כל רמזי כתר ואין שייכים בפרט לשרש הכלה, שהיא עטרת החתן, "עזר הראש" כנ"ל.

יש בהמשך עוד משהו קשור: האות הראשונה של האלף-בית היא אלף, בהיפוך אותיות פלא. התורה מתחילה ב-ב, שהיא חכמה, אבל האלף רומזת לכתר. האלף היא מעל לחכמה הגלויה אך היא קשורה ומלמדת את החכמה, "אאלפך חכמה", אבל אלף בהיפוך – פלא – היא כבר שייכת לעצם הכתר. יש הרבה פירושים בענין, גם מאמרים עמוקים של רבי הלל. מוסבר ש-אלף היינו סוד "נצר חסד לאלפים", שממשיך את האור דרך נוצר – אותיות צנור, דרך צנורות שערות הדיקנא – את כל השפע מחכמה סתימאה לחכמה הגלויה. לפי זה אלף היא סוד המזל העליון, "אין מזל לישראל", אבל הפלא הוא עצם החכמה-סתימאה. יש הרבה מדרגות של פלא, מופלא. בהקדמת הראב"ד לספר יצירה הוא נותן שם לכל אחד מ-לב נתיבות חכמה – כל שם הוא "שכל..." – והכי עליון, נתיב ה-לב שמתחבר לשער הנון (שייך להיום, יום הנון של השנה), הוא "שכל מופלא", הפלא. כל זה הקדמה לחשבון: אלף-פלא בהכאה פרטית – א פעמים פ, ל פעמים ל, פ פעמים א – עולה 1060.

שלשת הרמזים האלה קשורים אחד לשני, יש כאן 'חזקה', הכל רומז לשייכות החתן והכלה שלנו לכתר עליון, ובפרט ל"רישא דאין", גילוי התענוג האלוקי תוך כדי ההתאיינות – "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים" ("מה" היינו בטול והתאיינות, "מה... ומה" היינו "אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר", כמבואר במ"א).

"יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך"

פסוק מאד חשוב שאומרים בסוף כל תפלת שמו"ע הוא "יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך [הוי' צורי וגואלי]" – שוה 1060. יש פה "אמרי פי" ויש "הגיון לבי" – יחוד לבא ופומא, "לבא לפומא גליא" שהיא סוד ביאת משיח. ["הגיון לבי לפניך הוי'" ר"ת הללי.] הכל קשור לכלה בסופו של דבר. "הגיון לבי" עולה חן-חן – הכל קשור לכלה. גם ר"ת "אמרי פי" "הגיון לבי" עולים חן-חן (כלומר, "הגיון לבי"). בתוך "אמרי פי" שלש האותיות האחרונות הן יפי – אמר (כמו "יום ליום יביע אמר") יפי. יש כאן גם יפי וגם חן של קדושה – "אשה יראת הוי' היא תתהלל" בחן וביפי שלה.

"כתנת פסים" – תקון "שמלה ממשרקה"

לחופה כדאי לך להתלבש ב"כתנת פסים", כי זו הגימטריא שלכם. כתנת הפסים נעשתה ליוסף הצדיק – השווער צריך לקנות לחתן.

כתנת פסים היא שמלה – לאחד המלכין קדמאין של אדום קוראים שמלה ממשרקה. מי המלך שבא אחריו? שאול מרחובות הנהר. כמו שכתוב ששאול מלך אדום הוא שרש שאול מלך ישראל – מלכי אדום הם "ברישא חשוכא והדר נהורא" ביחס למלכי ישראל (סוד "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל"), ושאול הוא בפירוש המקדים והשרש של שאול המלך – כך כתוב ש-שמלה הוא השרש של שלמה המלך. בכל אופן, נקרא שׂמלה, אותיות שלמה, ו"ממשרקה" לשון מסרק, כנראה שמלתו מצמר שצריך לסרק. בכל אופן, המלך שמלה ממשרקה שוה לשמות שלכם. כלומר, התיקון שלכם – יש רמזים שמראים על התיקון – הוא לתקן את המלך שמלה ממשרקה. [הטלית גם מצמר וגם יש בה פסים...]

התיקון של מלכי אדום הוא ענין הנוסחה המשיחית שמסר לנו הרבי, להמשיך אורות דתהו בכלים דתיקון. מי המלך הזה שצריך לתקן אותו? המלכים מתחילים מדעת והמלך שמלה ממשרקה הוא כנגד הספירות נצח והוד, לפי רוב דרושי האריז"ל, כי בעולם התהו נצח והוד הם יחד, "רגליהם רגל ישרה", שתי הרגלים צמודות, כמו בשעת אמירת קדושה, רגל אחת. לפעמים – כמו בכוונות ספירת העמר, שהמלכים מקבילים לספירות מחסד עד מלכות – הכל זז בספירה אחת ואז שמלה ממשרקה הוא רק הוד. בשבוע המתחיל מ-ח"י אלול, שמכוונים בו את מלכי התהו, מתחילים מחסד (יוצא ששמלה ממשרקה הוא כנגד כ"ב אלול, שלפי כוונת הבעש"ט הוא התיקון של חדש שבט של השנה החולפת). בכל אופן, התיקון של שמלה ממשרקה הוא התיקון של שלמה המלך, שדווקא הוא זכה ל"הוד מלכות" שהיינו לשרש נשמת שמלה ממשרקה – הוא היה החכם מכל אדם, ויחד עם זה יש גם מה לתקן אותו, שלא יהיה חכם יותר מדי, אלא שיודה למה שלמעלה מתבונתו.

"ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי"

בין המלכים הוא המלך החמישי-המשיחי. אתם מתחתנים היום, יום חמישי, והגימטריא שלכם היא "ויהי ערב ויהי בקר יום חמישי" – פסוק שלם בתורה, במעשה בראשית – שייך לשמלה, המלך החמישי. חז"ל אומרים שיש סגולה מיוחדת בחתונה ביום חמישי, "פרו ורבו" של הדגים שיותר מ"פרו ורבו" של האדם. כדי שיתקיים בכם הפסוק שנאמר בזרע יוסף (שקבל מאביו מתנת כתנת פסים ואביו ברכו) "וידגו לרוב בקרב הארץ" – להמשיך את עלמא דאתכסייא, את הדגים (נון, הדג הגדול שהוא גם המלך הגדול, כפי שדובר השבוע), לעלמא דאתגליא, "בקרב הארץ". אז "עלי עין", עין הרע לא שולטת בו בכלל – הקליפות בורחות ממנו, רק מסתכלות עליו ובורחות.

"לך לך" בחשבון גדול דמנצפ"ך

נצח והוד הם שתי הרגלים, כמו שאמרנו. עוד גימטריא יפה ששוה לשמות שלכם – "לך לך", המלים הראשונות שה' אומר לאברהם אבינו. איך "לך לך" שוה 1060? "לך לך" היינו עם שתי רגלים בריאות, עם שני מיני בטחון – שני הללי – בטחון פעיל ובטחון סביל. איך? כש-ך סופית היא 500. אין בשמות שלכם אות סופית, אז יש כאן חשבון נקי שהכל בחשבון גדול דמנצפ"ך. אם כן, כשה' אמר לאברהם אבינו, היהודי הראשון, "לך לך", הוא התכוון בין היתר שעוד כמה שנים יתחתנו הבן והבת של אברהם אבינו שעולים "לך לך" – עתי-אליאל והללי-בתאל.

עצמות-מאור-אור

אחר כך יש עוד משהו מאד יפה בחסידות ששוה למספר שלכם: לפעמים כשלומדים חסידות מדברים על מאור ואור – יש מאור, ה', ויש אור של ה'. בעצם כל המציאות היא האור של ה'. אבל כשלומדים לעומק, במיוחד בדורות היותר מאוחרים של החסידות, במיוחד אצל הרבי הרש"ב שהיום יום הולדתו – מוסבר שמאור, כמה שהוא העצם והמקור של האור, הוא לא עצמות ממש. כלומר, עצמות ה' היא מעל המאור.

דווקא בסוף פרשת וירא יש מאמר שלם בפלה"ר (כנראה הללי שייכת לרבי הלל מפאריטש, צריך ללמוד איתה פלה"ר) שמאור הוא שרש קו ימין, אור שרש קו שמאל אבל למעלה משני הקוים האלה יש את העצמות. כלומר, עצמות היא גם לא מאור. מה ההסבר הכי פשוט? מאור הוא גוף השמש, אבל הוא נקרא על שם כך שהוא מאיר – יש בכך איזה תואר, ואת העצמות לא ניתן לתאר בשום דבר, היא למעלה מהקוים. אי אפשר לומר שהיא מאור, שהוא מאיר. לכן עצמות "לית מחשבה תפיסא ביה כלל". עצמות-מאור-אור עולה 1060.

הוי'-יעקב בהכאה פרטית

בעוד שבועיים נקרא בתורה "והנה הוי' נצב עליו". זה אחד המשפטים בתניא שהרבי ראה לנכון שיחשבו פסוק שכל ילד – וכל יהודי – ידע ויחזור בעל פה, "והנה הוי' נצב עליו ומלוא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". ה' נצב על יעקב, שעולה ז"פ הוי'. אז נצייר שה' נצב על יעקב – נכתוב ארבע אותיות הוי' מעל ארבע אותיות יעקב. הכל יחד עולה יצחק, ח"פ הוי', אבל נצייר אחד על השני ונעשה הכאה פרטית – י פעמים י, ה פעמים ע, ו פעמים ק, ה פעמים ב – נקבל 1060. כבר ראינו שיש לכם שייכות להרבה צדיקים, ועכשיו יש רמז שאתם הסוד של "והנה הוי' נצב עליו", שה' נצב על יעקב. לכן המשפט הזה מהתניא מאד חשוב לכם – צריך להפנים אותו, להתעצם איתו.

יחידי הדורות

כעת נראה מי מבין את הרמז הבא, שקשור ממש לדברים של אבי-הכלה: זהו רמז שמוכיח שאתם חב"דניקים – חסידי ברסלב מחליפים את הדבר האחרון. אחת המסורות גם בחב"ד וגם בברסלב שיש חמש מדרגות-עליות לקראת ביאת משיח – מב"ע (משה בן עמרם), שב"י (שמעון בר יוחאי), יב"ש (יצחק בן שלמה), יב"א (ישראל בן אליעזר), שזב"ב (שניאור זלמן בן ברוך), 5 פעמים רבי (הערך הממוצע), בגימטריא 1060. בברסלב מחליפים את האחרון לרבי נחמן (נב"ש – נחמן בן שמחה), אבל אתם דווקא הרמז הזה...

ב. לחבר יפי וילדים

"אין אשה אלא ליפי" ו"אין אשה אלא לבנים"

הדבר הכי גדול כאן הוא הרמז הבא, מסביבו עיקר הדרוש: יש שלשה מאמרי חז"ל מה הענין-התפקיד של האשה. כמובן קשור לחתונה – קשור גם לפרשת שבוע ולכך שרבקה היא עולימתא שפירתא.

דרך אגב, לפני כן – נעשה רמז של שמות המשפחה, רמז למחותנים. תור מתחתן עם שפירא – 1197, כפולת 7, חנה (סג) פעמים חוה, הכל חוזר לדמות נשית. היפי הוא בהפרש ביניהם – י-ה, "שכינה ביניהם". בעצם תור צריך לתת לשפירא י-ה, ואז הם יתחלפו (וחזרה, עד אין סוף, "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד").

מה המהות של האשה? שלשה מאמרי חז"ל – "אין אשה אלא ליפי", "אין אשה אלא לבנים" (בשני אלה יש איזון או אף ניגוד) ו"אין אשה אלא לתכשיטי אשה". העיקר שני הראשונים, השלישי גם קצת קשור ליפי ולא בא בניגוד לאחרים. שני המאמרים העיקריים הם "אין אשה אלא ליפי" ל"אין אשה אלא לבנים"? מה הפרש ביניהם בחשבון גימטריא? רק 2 (היות שבנים = ב-יפי). שני המאמרים האלה יחד שוים 1060. 1060 היינו פעמיים 530 (לך, כנ"ל), אבל בפרט, "אין אשה אלא ליפי" עולה 529 (תענוג, חיה-חדוה ברבוע) ו"אין אשה אלא לבנים" עולה 531.

תיקון חטא דור המבול – לחבר יפי וילדים

למה חז"ל רמזו בשני המאמרים האלה? [רחל ולאה.] קשור אליהן. [עדה וצלה.] מה שרש"י כותב עליהן. עדה-צלה (ר"ת עץ, היינו סוד עץ הדעת טוב ורע) שוה יפי-בנים עם שני הכוללים.

רש"י כותב שם על חטא דור המבול, שחיתות ופגם הברית, שהיו לוקחים שתי נשים – אחת משקים כוס של עקרים שלא תתעבר ותכחיש את יפיה ואחת לבנים. צלה לשון צל, היתה ליפי, למך היה יושב בצלה, ועדה לבנים, לשון מוסרת ומאוסה. זה אגו מוחלט – שהכל הנאה ואינטרס של הגבר. צריך לקיים את המין, אבל ההנאה היא האשה ליפי. לאשה אשר היא ליפי הוא עושה עול שמעקר אותה. לאשה שהיא לשם התכלית, הולדת בנים, גם עושה עול – מרחיק אותה ומאוסה בעיניו. זהו עוול כפול. חתונה היא קודם כל תיקון אהבת ישראל, אחדות, צריך להיות אחד. ה' הביא מבול לעולם, השחית את העולם, אפשר לומר בהחלט – וכך רמוז ברש"י, אף שהפשט הוא מפני החמס והגזל – הוא מפני ההתייחסות הזו לנשים. ברור שזהו שרש השחתת העולם – הם השחיתו וה' השחית אותם.

מה חז"ל רוצים ללמד אותנו בשני המאמרים האלה של "אין אשה אלא ל..."? שצריך לחבר אותם, "אלו ואלו דברי אלהים חיים" – צריך לחבר את האשה ליפי ואת האשה לבנים. אם מחברים אותם הכל מתהפך בן רגע לטובה – אותה אשה גם ליפי וגם לבנים, ובזכות זה גם תשמור על היפי שלה, כמו שנסביר תיכף.

להיות יפים וללדת ילדים

היפי הוא לאו דווקא יפי חיצוני אלא יפי פנימי-נשמתי ובנים הם צאצאים ותולדות, ועל "אלה תולדֹת נח" כותב רש"י דבר פשוט, ששייך לכל תולדות שבתורה, "עיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים", אתם צדיקים, כמו שתעמדו תחת החופה, וכל הדברים הטובים שתעשו יחד הם בנים. כשקוראים "אין אשה אלא ליפי" הפירוש הפשוט הוא שהאשה היא "ליפי" ו"אין אשה אלא לבנים" היינו שהאשה היא "לבנים". במאמר השני ברור שבנים הם מצות הבעל – אפשר להביא מכאן רמז לווארט המפורסם של הר"ן שגם לה יש מצוה של מסייעת, "עזר הראש". אם "אין אשה אלא לבנים" כולל את האיש – 'אין אשה אלא כדי שביחד נעשה בנים' – כך "אין אשה אלא ליפי" היינו 'אין אשה אלא כדי שביחד נהיה יפים', אנחנו נעשים יפי, היפי הוא החבור שלנו. כל החיים שלנו הם חיים יפים – בזכות האשה. כך אני קורא את שניהם – "אין אשה אלא ליפי" שנהיה יחד יפי, ו"אין אשה אלא לבנים", שנלד יחד בנים.

חתונה – "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה"

איך אפשר לקשר לעוד משהו ולהבין יותר טוב את החבור הזה? אתם החבור של שני הדברים האלה, שתי התפיסות. כתוב "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ויפה שעת אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". אפשר לחשוב שחתונה היא "מעין עולם הבא", קורת רוח, אבל באמת התפקיד בעולם שלנו, "היום לעשותם" בעולם הזה, הוא שבזכות החתונה תתקיים אצל שניכם ה"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה".

אמרנו שיפי אינו יפי חיצוני. על יפי חיצוני כתוב "שקר החן והבל היפי". זהו יפי פנימי, שבהחלט יכול להקרין גם בחיצוניות (כאשר האשה היא "אשה יראת הוי'" שאז "היא תתהלל", לשון הללי, שם הכלה, בחן וביפי שלה). השידוך שלכם יפה ביותר, וגם יהיו הרבה בנים בע"ה, שילוב שני הדברים האלה יחד.

יפי ובנים – תשובה ומעשים טובים

השאלה עכשיו היא פנימית, בעבודה וחסידות – מה הכי יפה ביהודי בעיני ה'? אליבא דאמת, מה הכי יפה? מתי אתה מוצא חן בעיני ה'? אפשר לחשוב שיפי הוא צדיק, "צדיק מעיקרא" יפה ומושלם (א שיינער איד), אבל האמת שהכי יפה אצל ה' הוא בעל תשובה, זה החן – כך הוא מוצא חן. בשביל זה הוא ברא אותנו – כל ירידת הנשמה לגוף היא כדי להפוך אותנו לבעלי תשובה, כמבואר בחסידות. איך אני יודע שהיפי של היהודי הוא "כל ימיו בתשובה"? בשביל ה', אם אתה צדיק מעיקרא זה יפי חיצוני. גילוי היפי הפנימי-העצמי הוא דווקא עבודת בעלי התשובה (ש"משכי עלייהו ברעותא דליבא יתיר וחילא סגיא לאתקרבא למלכא"), עבודת חיים, "כל ימיו בתשובה" – שאם הייתי מכיר אותך ה' אתמול כמו היום הייתי עובד אותך אחרת לגמרי, כדברי רס"ג. כל יום אתמול לא הכרתי אותך בכלל. איך אני יודע שזה היפי האמתי של היהודי? פתחנו במאמר "יפה אחת בתשובה ומעשים טובים", אבל צריך להסביר למה התשובה היא היפי.

זו הקדמה יסודית בתורת הנפש: יש יג כחות פנימיים בנפש – אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות. אם אני רוצה לחבר תשובה עם אחד מ-יג הכחות הפנימיים של הנפש – איפה יש תשובה? מה מהדברים האלה הוא עיקר המניע לעשות תשובה? שפלות. שפלות היא הרגשת הריחוק ובתוך הרגשת הריחוק יש את המניע להתקרב – "אסורה מכאן להתקרב שם". על שפלות כתוב "שפל רוח יתמֹך כבוד" והפסוק המקביל הוא "אשת חן תתמֹך כבוד". לומדים מכאן שהשפלות היא "אשת חן" והיא המניע של התשובה. מכאן אני לומד ש"אשת חן" שהיא ה"שפל רוח" היא בעצם הבעל תשובה. ידוע הרמז אצלנו ש-בעל תשובה ר"ת בת – הצדיק הוא בן ובעל תשובה הוא בת. אם כן, כל זה היה להסביר ש"אין אשה אלא ליפי" היינו עבודת התשובה דווקא, שהיא היפי האמתי-הפנימי.

מהו יפי באתב"ש? מום. פלא – "ומום אין בך", המום הקדוש והיפה עד מאד הוא האַיִן שבך. מום הוא שם קדוש, החותם את עב (אליאל) השמות הקדושים של הקב"ה – "הכל הולך אחר החיתום". מה יכול להיות הקשר? שאדם בשפלות ומרגיש את המום שבו, הריחוק שלו מה', מזה הוא עושה תשובה וזה היפי שלו. [גם אצל נשים העבודה אותו דבר?] אצל נשים זה משהו טבעי, זה בא לה במודעות טבעית. תפקיד האשה לעשות אותך שפל... שגם אתה תהיה יפה, לא רק אני (כנ"ל בפירוש "אין אשה אלא ליפי" של שנינו).

בכל אופן, זה היה "יפה שעה אחת בתשובה". מהם "מעשים טובים"? אמרנו הרגע – בנים. כל הדרוש שיפי הוא תשובה צריך להתעמק, אבל מעשים טובים פשיטא – "עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים".

יפי ואמת

אם התשובה היא היפי והמעשים הטובים הם הבנים, איזה עוד מושגים יש כאן? עוד דבר שיפי כאילו נוגד אבל מתחבר אתו – יפי-אמת (שיחד שוה ישראל, כידוע). אמת הוא נצחי, היפך הכזב המאכזב. והוא ענין כח האין-סוף, כח הבנים. הבנים הנולדים בקדושת ישראל נקראים "זרע אמת". יש עוד מאמר חז"ל שמחבר תשובה ומעשים טובים – מאמר רבא בגמרא, "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים". יש "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה" וגם "תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים". שם מוסבר יותר בפירוש שתשובה ומעשים טובים הם תהליך – התשובה מביאה למעשים טובים, מיפי לאמת, מיפי לבנים (זרע אמת).

האמהות – התמודדות עם עקרוּת הנשים היפות

איך רואים את כל הדרוש הזה בפרשת השבוע בה אתם מתחתנים ובכלל בפרשת בראשית? איפה היפי הראשון בתורה? ["הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את".] כן, בפרשת לך לך אצל שרה אמנו. היפי המקורי הוא אצל שרה. כעת אנחנו בפרשת חיי שרה, וגם כאן חז"ל דורשים יפי בפסוק הראשון – "בת כ' כבת ז' ליפי" (יש גם גירסה הפוכה ביחס לגיל היפי, אבל כך מביא רש"י). רואים שהתורה משבחת אותה ביפי. מה היא היתה בפועל? עקרה. כאן רואים שעיקר התיקון של היהדות הוא לתקן את רושם דור המבול. אחר כך רבקה היתה עקרה, עליה כתוב שהיא יפה – היא יפה ועקרה. בין שתי נשות יעקב, לאה ורחל, העקרה היא רחל והיא "יפת תאר ויפת מראה".

"בתלת זימני הוי חזקה" – רואים משהו בתורה שבאמת שני המאמרים האלה מתנגשים. אשה, את רוצה להיות יפה או שאת רוצה בנים? אחד מהשנים. לא רק מה שהיא רוצה – רחל רוצה בנים, כולן רוצות בנים – אלא שיש אשה שהיא גלגול של צלה ואשה שהיא גלגול של עדה. כל הולדת יצחק, כל עבודת אבותינו ואמותינו הקדושים היא להתגבר על החשך הראשון הזה, צלה ועדה, שתי נשים שאחת ליפי ואחת לבנים ואם את יפה את עקרה ח"ו, או-או, ולחבר אותן יחד.

יפי התשובה – נכונות לוותר על היפי עבור בנים

החבור יחד הוא תשובה ומעשים טובים. ראשית העבודה היא תשובה, להשיב את היפי הטבעי, היפי הראשון של הצדיק שלא חטא מימיו, ליפי הפנימי והעצמי של הבעל תשובה, היפי הרואה בעצמו מום (באתב"ש, הסתכלות בראי), שדווקא יפי זה הוא המתחבר ומתיחד עם כח האין סוף, כח הבנים (מעשים טובים הבאים מכח התשובה על חטא דווקא, וכמו שאומר דוד מלכא משיחא בפרק התשובה, "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי", וד"ל).

כעת אפשר להבין עוד יותר מהי תשובה – אם יש אשה יפה בחיצוניות (א שיינער איד כנ"ל) היא צריכה לעשות על זה תשובה. מה התשובה שלה? שמתחתנת – מתחתנת בשביל שיהיו ילדים אפילו אם יכחיש לי את היפי, מוותרת על היפי בשביל הילדים, ואז זוכה להתגלות היפי הפנימי שפתאום יופיע ויפרח בה. שוב, זה משהו גדול מאד – הדרוש בזכות השמות שלכם, שאתם שני המאמרים יחד, רק עם הפרש שנים ביניהם. "אין אשה אלא ליפי" (529) אחד פחות מהממוצע (לך כנ"ל) ו"אין אשה אלא לבנים" (531) אחד יותר מהממוצע. 531 עולה "ועֹנתה", כי עיקר קיום מצות עונה הוא בשביל בנים.

יופיאל וגבריאל

עוד משהו בדרוש הזה: מי זוכר בקבלה את שם המלאך שממונה על גילוי רזין דאורייתא? היו לנו פעם שיעורים עליו. [רזיאל?] הייתי יכול לחשוב ככה, אבל כתוב ששמו יופיא"ל, בגימטריא 137, קבלה. על חכמת הקבלה, הרזין דאורייתא, ממונה המלאך יופיא"ל. רואים שיפי קשור לגילוי רזין דאורייתא. כתוב ש"אין מגלין רזי תורה אלא למי שלבו דואג בקרבו" – יסוד עבודת התשובה, מה שאמרנו קודם, שהיפי שייך לתשובה.

המלאך יופיאל שממונה על רזין דאורייתא כמובן ממונה גם על יפי, כך קוראים לו. אם רוצים לקיים "אין אשה אלא ליפי" תלוי במלאך הזה. מי המלאך שממונה על בנים? נלמד שיש פרק בתהלים שקשור אליכם – פרק קצר שאפשר ללמוד בעל פה, אולי הפרק הכי חשוב בתהלים של איש ואשה בכלל. שכינה ביניהם היינו שם י-ה, ובתהלים היינו י-ה שירי המעלות. אם כן, בכלל שירי המעלות הם סגולה לשכינה ביניהם. בתוכם פרק קכ"ח הוא עיקר הפרק של איש ואשה:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא הוי' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא הוי'. יְבָרֶכְךָ הוי' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אין פרק בתהלים שכל כך מרוכז בקשר של איש ואשה, ב"אשרי" שלהם – בית-אשר, אותיות בראשית כנודע. כמו שנסביר, עתי מתחבר לבתאל ואליאל להללי (כמעט אותן אותיות). עתי בתאל עולה בראשית, בית-אשר.

כתוב כאן "אשריך וטוב לך" – "מצא אשה [אשריך] מצא טוב [וטוב לך]". יש עוד "אשריך" בתנ"ך? יש "אשריך" של משה רבינו ב"וזאת הברכה", "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהוי'", ועוד "אשריך" של דוד המלך כאן. אין עוד "אשרֶיך" (לשון זכר) – בקהלת יש "אשרֵיך [לשון נקבה] ארץ שמלכך בן חורים". אשריך עולה 531 – "אין אשה אלא לבנים" – וזה מה שכתוב בפרק הזה. פרק של האיש והאשה, אומרים להם "אשריך", ו"בניך כשתלי זיתים". "בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך. הנה כי כן יברך גבר ירא הוי'" עולה ה"פ אשריך, ה"פ "אין אשה אלא לבנים".

הסוף הוא "וראה בנים לבניך שלום על ישראל" – גם שלום בית. כאן יש רמז מי המלאך שעוזר לסיפור הזה הוא גבריאל. המלאך גבריאל הוא המלאך של "הנה כי כן יברך גבר ירא הוי'", המלאך של היראה. מתחיל גם "אשרי כל ירא הוי'". גבריאל הוא כח וגבורה (גם כח גברא), "יגיע כפיך כי תאכל".

צריך לאכול גפן – ענבים וגם בורא פרי הגפן – וגם שתילי זיתים כסגולה ל"אשתך כגפן פריה בירכתי ביתך בניך כשתלי זיתים סביב לשלחנך". זהו פרק של כל איש ואשה, אבל בעיקר שייך לכם: יופיאל גבריאל יחד עם 1060 – אנחנו מברכים אתכם ששני המלאכים האלה גם יהיו אתכם תחת החופה (ובמשך כל החיים), אפשר להזמין אותם... – 1443, 37 פעמים 39, 13 פעמים אלף-פלא. הפלא שמספר זה שוה בדיוק "וראה בנים לבניך שלום על ישראל"!

יפי ובנים בחתן ובכלה

בתוך הללי בתאל, איזה שם הוא שם היפי ואיזה שם הבנים? [הללי זה היפי.] איך אתה יודע? בתורה כתוב על שרה, היפה הראשונה, "ויהללו אֹתה אל פרעה" על יפיה. בתאל קשור לבנים – בנים ובנות. בתאל בגימטריא משפחה, תהיה לה משפחה גדולה. גם לשון בית, בית נאמן הוא בנים ובנות עוסקים בתורה ובמצות ובחסידות.

עתי אליאל עולה 552, שוה תלמיד חכם. נושא בת כהן – אתה חייב להיות תלמיד חכם. זו הגימטריא שלך – אתה חייב לממש אותה. לקחת חתן שהוא תלמיד חכם – אשריך. הללי בת אל עולה 508. איזו אשה חשובה בתנ"ך שוה מספר זה? שרח. בת אשר, בראשית. שרח ר"ת שרה-רחל-חנה, שלש הנשים שנפקדו בראש השנה. הפקידה הזו היא תכלית היהדות – לחבר "אין אשה אלא ליפי" עם "אין אשה אלא לבנים", שתהיה נשיאת ההפכים של שתיהן כאחת.

ג. השלמת רמזי השמות

יסוד ומלכות שביסוד ומלכות

בשיר שהשווער כתב הוא כותב שהשם הללי בא מהפסוק "הללי אלהיך ציון", לכן חוזר בשיר הללי-ציון. הללי הולך יחד עם ציון ונקודת ציון היא יסוד הנוקבא. אליאל בגימטריא חסד, אבל "עתי הששי אליאל השבִעי" הם יסוד ומלכות, כנ"ל. צריך לומר שהיסוד מקבל מהגבורה – מהגבר, מגבריאל – והמלכות כאן מקבלת מהחסד, כמו "חסדי דוד הנאמנים".

בתוך הללי בתאל יש גם יסוד ומלכות – הללי היא ציון, יסוד המלכות, הרחם, ושם יש "הללי" ("לילה ללילה יחוה דעת", יחוה תיקון חוה כנודע, הללי לשון אור, "אור הלבנה כאור החמה... שבעתים כאור שבעת הימים"). צריך לומר שהללי היא סוד העלאת מ"נ. בתאל היא המלכות-הבת עצמה. בלשון האריז"ל היינו ציון וירושלים – הללי היא ציון ובתאל היא ירושלים (כפי שכתוב בשיר), יסוד ומלכות של המלכות.

לפי זה ניתן לומר שעתי אליאל היינו יסוד ומלכות של הז"א – יסוד ועטרת היסוד – והללי בתאל היא יסוד ומלכות של המלכות, הכל "הששי... השבעי". זה עוד רמז בשמות. העיקר, שהכל יהיה בשמחה וטוב לבב מרוב כל.

סמל השמות

כמה אותיות יש בשמות? 16 – אז אפשר לעשות רבוע. אנחנו אוהבים לעשות סמל משמות החתן והכלה. כמו שאפשר לכתוב רבוע ארבע על ארבע אפשר גם לכתוב כשני משולשים (אחד קטן באחד, כמובן):

ע

ת  י

א  ל  י

א  ל  ה  ל

ל  י  ב

ת  א

ל

האותיות האמצעיות – הלב – הן הללי, היפי של הכלה מוצנע בבית פנימה.

מה הסימן שלכם? מתחיל ב-ע ונגמר ב-ל – רומז ל"נאם הגבר [מי שיש לו הרבה בנים, מכח המלאך גבריאל] הקם על", "עולה של תשובה", יפי של תשובה, פסוק של דוד מלכא משיחא.

האותיות החוזרות

עוד דבר חשוב: כשאני מסתכל בשמות שלכם אני רואה הרבה אותיות חוזרות. הכי חוזרת האות ל – "מגדל הפורח באויר" – עתי אליאל הללי בתאל. יש בשמות חמש למדין – 5 מתוך 16 אותיות זה הרבה מאד. כשאומרים את השמות  מיד מרגישים ריבוי מופלג של למד – קשור לתלמיד חכם, שלומד ומלמד, למד היא גם ללמוד וגם ללמד, "לומד על מנת ללמד". נחשב את המיקומים – ה-ל הראשונה היא האות החמישית, כבר סימן, הרבה פעמים המיקום הראשון רומז כמה הופעות תהיינה, אומר לי שיש כאן 5 למדין. ה-ל הראשונה היא 5, השניה 8 (5-8 הם חתך זהב של 13, אהבה), השלישית 10 והרביעית 11 (21, 13-21 שוב חתך זהב) והאחרונה 16. סך המיקומים הוא 50 – יום ה-נ של השנה, יום החתונה שלכם, חמשים שערי בינה. הממוצע הוא 10, "העשירי יהיה קדש לה'" – מיקום ה-ל הראשונה של הללי, בה כלול הכל. ה"פ ל עולה 150 והמיקומים עוד 50, כבר 200, ר.

יש עוד אותיות חוזרות? א. יש שלש אלפין, גם י יש שלש ו-ת יש שתים. כל פסוק שאני רוצה לראות כמה אותיות מרכיבות אותו אני רושם כל אות חדשה וליד (או מתחת) כל אות חוזרת:

ע ת י א ל ה ב

  ת י א ל

    י א ל

        ל

        ל

ככה עושים לכל פסוק. כמה אותיות מרכיבות את השמות שלכם? 7. הן עולות 518. מתחלק ב-7? ז"פ עד – ממוצע כל אות, "דע את אלהי אביך". כמה עדים היו על הקנין שעשית קודם (לא רק מי שחתם, יש גם עדי ראיה)? 7. זו התבוננות, תדעו שכל החיים יש עליכם שבעה עדים – שבעה עינים של הקב"ה שמשוטטים-משוטטות בכל הארץ. כמה שוות האותיות שחוזרות? 441 – אמת, "חותמו של הקב"ה אמת", כא ברבוע, "אהיה אשר אהיה". איזו מלה אפשר לעשות מהאותיות שחוזרות? אילת, "אילת אהבים ויעלת חן" (אהבים = חן, היינו חן אמת), "אילת השחר", אסתר המלכה (המלכות בפרצוף עשר הנשים שיש ר בשמותיהן, מתנת המלכות היא חן, "ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל ראיה". כאשר מוסיפים חן ל1060 מקבלים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"). אתם יכולים להיות שלוחים, בית גל עיני באילת, אבל לא חייבים. העיקר "אילת אהבים ויעלת חן" – לשלוח את הבנות ליעלת חן...

יש פה עוד כמה רמזים קטנים שאתם יכולים לפענח בעצמכם. שהפרק הזה בתהלים ילוה אתכם, שכל הצדיקים שהזכרנו עכשיו יהיו בחופה ובכל החיים שלכם.