בע"ה

מחשבות שלום

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לשוב למחשבות הגאולה של ה'

מראשית בריאת העולם מתכנן הקב"ה את הגאולה. כל מחשבותיו כיצד כל היהודים (וכל הניצוצות הקדושים) יגיעו לתיקונם השלם, "וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת לְבִלְתִּי יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח"[ב], וכל מה שעובר על עם ישראל, הכלל כולו וכל פרט בפני עצמו, מכוון לגאולתו, כמאמר ה' "כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם יְהֹוָה מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה"[ג] (ורמז: "בראשית ברא אלהים את"[ד] כבר רומז ל"אחרית ותקוה").

אותה גאולה מקווה ומתוכננת תלויה בתשובה – "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין"[ה]. ומהי אותה תשובה? התחברות למחשבות הגאולה של ה'. כך מסביר אדמו"ר הזקן[ו] שלמעלה משתי דרגות התשובה של "סור מרע ועשה טוב"[ז] (שכנגד נפש-רוח) קיימת מדרגת תשובה נעלית שהיא חזרה למקור נשמות ישראל במחשבת ה' (שכנגד נשמה, מדרגת המחשבה, בסוד "ונשמת שדי תבינם"[ח]).

זו תשובה לתורה – עומק מחשבות ה' – שלמעלה מהמצוות בדבור ובמעשה (מצוות עשה ומצוות לא-תעשה, עליהן נאמר "סור מרע ועשה טוב"). על תשובה זו נאמר "בקש שלום[ט] ורדפהו", שהרי "כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, שנאמר 'אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי'[י]"[יא].

ההעמקה בתורה – בנגלה שבתורה ועוד יותר בפנימיותה – מחברת למחשבת ה', המגלה כי כל מה שעובר על יהודי, כולל כל מעשיו-שלו, הם חלק מתכנית הגאולה האמתית והשלמה. כך ניתן להשכין שלום וליחד יחודים[יב] – בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה, בין ישראל לאביהם שבשמים, בין אדם לחברו ובתוך נפשו של כל אדם פנימה.

פגם המחשבה – עיכוב הגאולה

המגיד ממעזריטש אמר שמחשבה זרה של צדיק גמור פוגמת יותר מהעוונות החמורים ביותר (עד לשלש העבירות עליהן נאמר "יהרג ואל יעבור") של יהודי פשוט.

"פגם" פירושו עיכוב בגילוי מחשבות הגאולה, תכלית הבריאה. העולם כולו נמצא בתהליך של גאולה ו'הסוף הטוב' של התהליך חפץ להתגלות לעין כל, והפגמים שאנו יוצרים בעוונותינו מעכבים את הסוף הטוב מלהתגלות. בהקשר הזה, של התחברות למחשבות הגאולה של ה', המגלות את התכלית הטובה של כל מה שמתחולל בעולם, פגם המחשבה חמור מפגמי הדבור והמעשה (אותו יכולה לפרש לטובה המחשבה-הכוונה הפנימית האלקית).

אצל צדיק גמור "מחשבה זרה" אינה באה מתוכו – שהרי אין בו רע כלל[יג] – ומקורה בבעלי תשובה או גרים (פעמים רבות דווקא כאלו שהתקרבו על ידו) שעם התקרבותם לה' רושם הלכלוך שנותר בהם מעוונות מגיע אל הצדיק. עם התקרבות הנשמה-הניצוץ, גם החלקים השליליים שהוא היה אחוז בהם חפצים להתקן ולהתעלות (בגילוי התכלית הגאולית לשמם עברה הנשמה באותם מבואות מטונפים) והם באים אל הצדיק כמחשבות זרות על מנת להעלותם לשרשם[יד]. פגם המחשבה של הצדיק היינו התעכבות מלהעלות את המחשבות ולגלות את הטוב שבהן, ולכן הוא מעכב את הגאולה יותר מהמעשים הפגומים עצמם.

טהרת המחשבה

"ועמך כֻלם צדיקים"[טו] ובפרט לקראת ביאת המשיח, כאשר "נסתיימה עבודת הבירורים", על כל יהודי להחזיק את עצמו כצדיק גמור ולהתאמץ בעבודת היחודים – בקיום "בקש שלום" בטהרת המחשבה.

בדרך כלל מניחים שמחשבה זרה היא בעיקר מחשבת תאוה פסולה (שגם היא, למעמיק, אינה אלא 'נפילה' של עבודת היחודים הנדרשת במחשבה – הוצאת היחוד הקדוש ל"עלמא דפירודא"[טז], ודוק). אך כאשר אדמו"ר הזקן רוצה להמחיש[יז] מהי מחשבה רעה שיש להזהר ממנה, ולהדגיש עד כמה יש להזהר במחשבה אפילו יותר מאשר בדבור ובמעשה, הוא מזהיר דווקא מפני מחשבה שלילית על יהודי אחר – "וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם"[יח].

גם אם בפועל, בדבור ומעשה, ויש להוכיח את הזולת ולתקן את דרכיו, במחשבה יש לדון אותו לכף זכות ולראות את מעשיו בפרספקטיבה אלקית של תהליך הגאולה.

כדי להביא את הגאולה עלינו לפקוח את העינים ולראות את העולם במבט גאולי – לגלות בתוך מחשבותינו את מחשבות ה' יתברך, אותן "המחשבֹת אשר אנכי חֹשב עליכם... מחשבות שלום ולא לרעה" (היפוכן של מחשבות "רעת רעהו"). טהרת המחשבה היא מילויה בשמחה במחשבות המפרשות באופן חיובי את כל מעשי ישראל (ואת המציאות כולה). בשנת "בקש שלום" נעמיק בתורה כדי לחשוף – בעצמנו ובזולתנו – את מחשבותיו הטובות של ה', המגלות "אחרית ותקוה" בכל מעשינו.