בע"ה

ל' כסלו ע"ח – כפר חב"ד

ברית שילה שי' ליבי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"יבא שילה" – "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון"

לחיים לחיים, מזל טוב, חדש טוב וחנוכה שמח. נאמר כמה מילים לכבוד הרך הנימול – שילה יחיה. עוד מעט נקרא בתורה את הפסוק שלו, "עד כי יבא שילה". גם הפשט וגם הרמז אומר ששילה הוא מלך המשיח, "עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים". על פי פשט הולך על המשיח, וגם הרמז מחזק זאת – "יבא שילה" שוה משיח. רק השם שילה שוה משה – ידוע ש"הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". יחד עם יבֹא, משה ועוד יג – הגילוי של אחד, "הוי' אחד" – עולה משיח.

"ולו יקהת עמים" – פעולתו האחרונה של המשיח, מדרגת "רעיא מהימנא"

יש משהו מופלא בהמשך הפסוק: "ולו יקהת עמים". על פי פשט, הפירוש שאצלו יתקיים היעוד של "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". מכל הפעולות של ביאת משיח זהו השלב האחרון, התכל'ס. קודם משיח יחזיר את עם ישראל בתשובה, אז ילחם מלחמות ה' וינצח, אז יבנה בית המקדש במקומו, אחר כך יקבץ את נדחי ישראל מארבע כנפות תבל ובסוף יקיים את היעוד של "כי אז אהפוך אל עמים וגו'". אלה חמש עליות של המשיח, והאחרונה היא כנגד היחידה שלו, כנגד המלה "מאד" בחמש העליות של "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד". ה"מאד", יותר מאדם הראשון לפני החטא, הוא שיחזיר את כל העולם כולו בתשובה (ו"נעוץ סופן בתחלתן" – בתחלה הוא יחזיר את עם ישראל בתשובה ובסוף הוא יחזיר את כל העולם כולו בתשובה) – "ולו יקהת עמים".

דווקא הבחינה הזו מודגשת בפסוק של שילה. שילה, ששוה משה, רומז לבחינה האחרונה של משיח – רעיא מהימנא. במשיח, כתוב באר"י הקדוש, יש שלש בחינות – בחינה אחת של משיח בן יוסף, בחינה שניה של משיח בן דוד ובסוף בחינה שלישית שהוא משה רעיא מהימנא, שוב, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". דווקא המשה רעיא מהימנא הוא שיקיים את התכלית של המשיח, היחידה של המשיח, היחידה שביחידה – "ולו יקהת עמים".

"ולו יקהת עמים" – לוי-קהת-עמרם

משה רבינו אינו משבט יהודה והרי שילה מופיע בברכת יהודה בפרשת ויחי. משה רבינו הוא משבט לוי. סימן שיש קשר הדוק בין הבן השלישי, "הפעם ילוה אישי אלי", לוי, לבן הרביעי, יהודה, "הפעם אודה את הוי'". בשניהם כתוב "הפעם" – "הפעם ילוה" ו"הפעם אודה".

יש לכך רמז מאד מופלא בשלש המלים האחרונות של הפסוק "ולו יקהת עמים": "ולו" רומז ללוי, "יקהת" לקהת ו"עמים" לעמרם. משהו יפהפה, שלשת הדורות לפני שילה, בגימטריא משה – אביו עמרם, סבו קהת וסבא-רבא שלו לוי. כל ה"סדר" הזה – "סדר" בלשון החסידות היינו שלשה דורות – הוא סדר שמביא לידי "עד כי יבא שילה" (שבסוף יקיים את פשט הפסוק "ולו יקהת עמים", קיום היעוד האחרון של משיח, "כי אז אהפוך וגו'" כנ"ל).

יחוד השבטים יהודה ולוי – "מלך רב"

אם כן, דווקא בשם הזה יש יחוד בין שני השבטים – שבט המלוכה, שבט יהודה, הפשט, לבין שבט לוי שהוא שבט התורה. יש שלשה כתרים – כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. כתר מלכות שייך ליהודה, ולוי כולל את שני הכתרים האחרים – משה, שהוא כתר תורה, ואהרן, שהוא כתר כהונה. אם כן, כל הכתרים כלולים בשבטים האלה.

שם המעלה של יעקב הוא ישראל, אותיות לי ראש, ואחד הרמזים הוא ש-לי ר"ת לוי-יהודה, השבטים שהם "הראש", כוללים את כל הכתרים. דווקא השם שילה, שעל פי פשט הוא מלך – שייך ליהודה – כולל בתוכו בצורה הכי מופלאה את שבט לוי, לוי-קהת-עמרם-משה, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון".

על כך כתוב במשיח שהוא "מלך רב" – גם מלך וגם רבי. רב הוא מי שמלמד תורה ומלך הוא מי שמנהיג את המדינה. לכך אנחנו מצפים, אחד שהוא משבט יהודה – צריך מנהיג משבט יהודה, שמנהיג אותנו ולוחם את המלחמות שלנו,לא רק המלחמות הפיזיות אלא גם המלחמות הפנימיות-הרוחניות – ויחד עם זה הוא הרב שלנו, הרבי שלנו, "קרית מלך רב". בכל התנ"ך השם שמחבר את שני הפנים של מלך המשיח, שהוא גם מלך ורב רב, הוא שילה – שהוא מיהודה, מלך, וגם עולה משה והמשך הפסוק שלו רמוזים אבותיו, היינו הרב שבו. הוא לא רק הרב שלנו אלא של כל העולם שלו, עד שיקוים "ולא יקהת עמים", "כי אז אהפוך אל עמים וגו'".

לחיים לחיים, ששילה שלנו יהיה סימן – סימן טוב ומזל טוב – שיביא לנו את שילה, "ולו יקהת עמים".

שילה בחנוכה

[איך זה קשור לחנוכה?] כתוב שחנוכה הוא החג של משיח. פורים הוא החג של תחית המתים וחנוכה הוא החג של משיח. יש יג עיקרי אמונה של הרמב"ם ושני האחרונים הם חנוכה ופורים. בפורים התקיימה כפשוטו תחית המתים, ב"קם רבה ושחטיה לרבי זירא", וחנוכה היינו שמונה ימים כנגד שמונה נימים בכנור של משיח. מדליקים לו נרות כנגד לו צדיקים, לכל אחד יש את הניגון שלו, כל אחד שייך לאחד מנימי כנורו של משיח. כנור היינו נר כו, נר הוי'. בכנור של העולם הזה יש שבעה נימים אך בכנור של המשיח יהיו שמונה נימים. לכן הבעל שם טוב הכי אהב את החג הזה, חג של משיח, של "יפוצו מעינותיך חוצה", חג השמן שהוא רזין דרזין דאורייתא.

שילה היינו סוד "שי לו" שאמור במשיח. כתוב ב-ה אבל אומרים כאילו ו בסוף. כך גם בשם מלך ששמו דומה לשילה – שלמה, כתוב ב-ה אבל אומרים כאילו ו בסוף. שי-לו (כוונת "שמע ישראל... לעולם ועד" – יחוד יחודא עילאה ויחודא תתאה) וגם שי-לה – אתה צריך לתת מתנה לאשתך... כנראה הילד הזה הוא המתנה הכי טובה. הכל שייך לחנוכה.

[אז אפשר לומר שמלכות בית חשמונאי היא לא רק לגריעותא אלא גם למעליותא?] זה פשט גמור – דווקא בחנוכה יש חיבור בין המלכות לשבט לוי (יהודה כלול בלוי. בפסוק "עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים" לוי כלול ביהודה).