בע"ה

ליל שבת קדש פרשת ויחי, י"ב טבת ע"ח – כפר חב"ד

תורות קוסוב-ויז'ניץ (ויחי-שמות)

שבת חתן ליהודה שי' הס

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[אחרי הדלקת נרות:]

א. תורת חיים מקוסוב

נגנו ידיד נפש, לכתחילה אריבער, קול דודי.

חיבור ויז'ניץ לליובאוויטש

המשימה שלנו השבת היא לחבר בין ויז'ניץ (בגימטריא גל עיני) לליובאוויטש (ויז'ניץ ליובאוויטש = 553, מספר הברית ה-24 – ע"כ סכום מספרי הברית = 4624 = חיים ברבוע, סוד תורת חיים, החיבור הראשון בין ויז'ניץ לליובאוויטש, כמו שיתבאר). יש ניגון שמנגנים אותו בויז'ניץ ובנדבורנא, אני שמעתי אותו בנדבורנא. אתם מכירים אותו, אבל קבלתי אותו בסגנון קצת שונה, בעיקר בקטע של העליה. ננגן אותו כעת איך שקבלתי אותו.  בנדבורנא מנגנים אותו על "שיר היחוד" לשבת.

נגנו שיר היחוד. [במנגינה המוכרת כ"י-ה ריבון" של ויז'ניץ, עם הנוסח המעט שונה.]

מאד הייתי רוצה לדעת מה המקור של הניגון הזה,האם בויז'ניץ או בנדבורנא.

תחלת שושלת ויז'ניץ

נלמד משהו מהספר תורת חיים של רבי חיים מקוסוב, ממנו השתלשלה חסידות ויז'ניץ. יש ספר בשם הזה גם לאדמו"ר האמצעי – זה החיבור הראשון שנעשה בין וי'ניץ לחב"ד. רבי חיים מקוסוב הוא בנו של רבי מנחם מענדל מקוסוב. אבא של רבי מנחם מענדל היה רבי יעקב קופיל חסיד, שהוא למעשה ההתחלה של ויז'ניץ. הוא היה אצל הבעל שם טוב, הגיע אליו בתור יהודי פשוט, והפך להיות תלמיד שלו. היה לו קול נעים מאד, והבעש"ט מינה אותו להיות בעל תפלה קבוע אצלו. הוא לא היה רבי, אבל כשהבעש"ט חילק את האזורים לתלמידיו נתן גם לו אזור ואמר לו שההשפעה באזור הזה תהיה לו ולבניו ולבני בניו. האזור הזה הוא מרמורש בצפון רומניה.

"רבי יוסי אריך" – המתקת הדינים בשרשם

נקרא משהו מהפרשה שלנו:

איתא במדרש פרשה זו בכל מקום דאיתחמו [שראו את] רבי יוסי אריך שם פני רבי נראין [רבי יוסי אריך היה מתלמידי רבינו הקדוש, והיה מצוי אצלו תמיד, ומי שראה אותו היה רואה שם את פני רבי. בגמרא שלנו השם הזה לא מופיע בכלל (ולקמן נראה מהירושלמי עליו). תכף נקרא במקור, בתוך המדרש, שם כתוב שהשם שלו היה "רבי יוסי ארוך". זה משמעותי לפירוש שלו. כעת הוא מסביר את המאמר הזה:] כי רבינו הקדוש היה ממשיך תמיד כל ברכאן וטובן לעלמא כדאיתא בגמרא [רבי, רבי יהודה הנשיא, נקרא "רבינו הקדוש"[ב], והוא היה ממשיך את כל הברכות והטובות לעולם הזה. איך הוא היה פועל את ההמשכה? ע"י היסורים שהיו לו[ג]. הוא לא המשיך רק שפע בגשמיות, אלא גם ברוחניות. בשבילנו "רבי" הוא הרבי מליובאוויטש, ובכל מקום, כל חסידות, כשאומרים סתם "רבי" הכוונה לרבי שלהם, כשאומרים בחז"ל "רבי" סתם, הכוונה לרבינו הקדוש. באמת נשמת רבינו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, קיימת בכל דור, כי נשיא ראשי תבות "ניצוצו של יעקב אבינו"[ד], הנשיא של אותו דור.].

וזה רבי יוסי אריך כי יוסי גימטריא אלקים [יש הרבה תנאים ואמוראים עם השם יוסי, עד שלא ברור אם זה כינוי של יוסף, ואולי כך אכן קראו להם. על כל פנים הוא עושה גימטריא שיוסי שוה אלהים. יוסף עולה ו פעמים הוי', שם הרחמים, אבל יוסי עולה אלהים (ידוע שיוסף הוא סוד כוס יין – כוס בגימטריא אלהים ויין בגימטריא הניקוד של שם אלהים, חטף סגול חולם חירק, י-י-ן למפרע, שגם שם הוי' מופיע לפעמים בניקוד זה ואז נקרא אלהים. נמצא שיוסי הוא הכוס, הכלי, של יוסף, הממלא את יוסי ביינה של תורה. הערך הממוצע של יוסף-יוסי הוא וה ברבוע. יוסף-יוסי בהכאה פרטית = 4536 שעולה זה פעמים חשמל וכן ח"פ שניאור וכו'). מהו שם אלהים? בחינה של דין. דין הוא ביקורת, לבקר את מה שאני עושה או את מה שמישהו אחר עושה. יש ווארט מהרבי הרש"ב שאדם נברא עם שתי עינים, על מנת שבעין ימין יסתכל בעין טובה על יהודי אחר ובעין שמאל יבקר את עצמו. בקורת שייכת לעין שמאל, והיא צריכה להיות מופנית רק כלפי עצמי. דין הוא גם מצב של קטנות מוחין. מי שנמצא במצב של קטנות מוחין אומר הרבה בקורת. התיקון הוא שהאדם יפנה את הבקורת כלפי עצמו.] ובחי' אריך היא המתקה בשרשן [כלומר, השם "רבי יוסי אריך" רומז להמתקת הגבורות המשתלשלות משם אלהים שעולה יוסי, על ידי העלאה לפרצוף אריך אנפין, ושם, בשרש, הכל נמתק.]. ושם רחמים וחיים ושלום בלי שום קטרוג כי שם רק טוב [(יוסי אריך = רק טוב, רבי יוסי אריך = תענוג) יפה, התענוג של רבי יוסי אריך היינו הארת עתיק באריך. ועוד יש לרמוז: המילוי של כל אות של יוסי – יוד וו סמך יוד – הוא הכפל של השרש, כך שיוסי במילוי = ב"פ אלהים, דין כפול שעליו להמתיק בשרש. והנה, יוסי אריך במילוי = "בראשית [ברא אלהים, ברא אלהים = טוב ברבוע – ראשית העבודה היא להבריא-להמתיק את שם אלהים, שיהיה רק טוב = יוסי אריך]". רק אריך במילוי – אלף ריש יוד כף = רבי יוסי אריך ועוד רבי!]. וזה בכל מקום שרבי יוס"י ארי"ך נראין שהמתקו כל הגבורות ונתגלה אור פני מלך חיים [כלומר, ההמתקה שבכתר, באריך, היא על ידי גילוי אור הפנים, שהוא התקון השביעי במדות הרחמים, "ואמת". בתקון "ואמת" אין שערות אלא הארה מהפנים עצמן, ועליו נאמר "באור פני מלך חיים".] בוודאי שם פני רבינו הקדוש נראין כי הוא הי' הגורם לזה [מי שגרם לכל ההמתקה הזאת הוא רבינו הקדוש, הוא נמצא ברקע. בכל מקום שרואים המתקת דינים – רואים את הרבי, שגרם לזה.]:

כאן הוא לא הסביר איך הענין קשור לפרשת שבוע, כדי להבין צריך לפתוח את המדרש ולקרוא בפנים[ה]:

רבי יוסי בר חלפתא: פרנסה קשה מלידה

[המדרש הוא על ברכת יעקב אבינו לשני בני יוסף. פסוק מאד מפורסם:] המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'[ו] ["יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ".], אמר ר"י [יוסי אחר, לא אותו יוסי אריך, אבל בכל זאת 'יוסי-יוסי לגזרה שוה'. והרמז: רבי יוסי בר חלפתא ועוד רבי יוסי אריך (לפי גרסת בעל התורת חיים) עולה יוסי פעמים חי, 'עוד יוסי חי'!] בר חלפתא קשה הוא הפרנסה כפלים כלידה [הוא אומר שהפרנסה יותר קשה כפלים מלידה, חידוש.], בלידה כתיב [בקללת ה' את חוה אחרי חטא עץ הדעת:] (בראשית ג) בעצב תלדי בנים, בפרנסה כתיב (שם) בעצבון תאכלנה כל ימי חייך [על צער הלידה כתוב "בעצב", ובפרנסה כתוב "בעצבון", בתוספת אותיות "ון". הייתי יכול לחשוב ש"עצבון" פחות מעצב, כמו שהרבה פעמים הוספת אותיות "ון" באה במשמעות של הקטנה, כמו "אישון" שהוא איש קטן וכו'[ז], אבל הוא לא לומד כך אלא מדייק שהתוספת של "ון" באה לומר שיש כאן עצב גדול יותר. הרבה עצבים בשביל להביא פרנסה. זה חידוש, שלמרות שבלידה יש הרבה צער – חבלי לידה, צירים וכו' – הוא אומר שהפרנסה יותר קשה כפלים.],

רבי אלעזר: פרנסה כמו גאולה

ר"א ורבי שמואל בר נחמן [נחלקו מה יותר קשה להביא – פרנסה או גאולה. יש כאן שלשה מושגים: ללדת, להתפרנס, וגאולה-משיח. לידה היא הדבר הכי קל לפי כולם... השאלה אם הפרנסה זה יותר קשה מלהביא את הגאולה או שזה אותו קושי... יש קשר בין לידה לגאולה, כמו במושג "חבלי משיח"[ח]. נמצא רמוז שמשיח הוא ממוצע המחבר בין לידה לגאולה.], רבי אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה, ופרנסה לגאולה [שהם שוים.], מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים [יש על כך כמה פירושים מה הכוונה ב"כפלים", ואחד מהם שעל הגאולה נאמר "פקד פקדתי", ובכלל כל הגאולות רמוזות במנצפ"ך, אותיות כפולות.], מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום [גם על כך יש פירוש שהכוונה לגאולה פורתא שיש בכל יום, או שהכוונה כמו שכתב הרמב"ם שצריך להאמין שמשיח יכול לבוא בכל יום.],

רבי שמואל בר נחמן: פרנסה יותר מגאולה

ורבי שמואל בר נחמן אמר וגדולה מן הגאולה [להתפרנס יותר קשה מלהביא את המשיח.], שהגאולה ע"י מלאך ופרנסה על ידו של הקדוש ברוך הוא [הרי גם לגאולה וגם לפרנסה יש מפתח. בידי מי מפתח הגאולה? – מסרנו על כך שיעור בי"ט כסלו (כהמשך למאמר שכתבנו[ט]), שהרבי אומר "עשו כל אשר ביכולתכם", מפתח הגאולה נמצא בידים שלנו. אבל יש כאלה שאומרים שמפתח הגאולה נמצא בידים של הקב"ה, וכאן הוא אומר שהוא נמצא בידי מלאך, שיש אומרים שהמלאך הזה הוא מלך המשיח, כמו שנראה. אבל מפתח הפרנסה לפי כולם נמצא רק אצל הקב"ה.], גאולה ע"י מלאך, המלאך הגואל אותי [הפסוק לפני כן מסיים "האלהים הרעה אתי מעודי עד היום הזה" – רעיה היא פרנסה – ומיד אחר כך אומר "המלאך הגֹאל אֹתי". לגבי פרנסה יעקב אבינו אומר "האלהים הרֹעה אֹתי", ולגבי גאולה הוא אומר "המלאך הגֹאל אֹתי". משמע שפרנסה היא ע"י הקב"ה, ואילו גאולה ע"י מלאך. הוא לא מביא את הפסוק הזה לגבי פרנסה כאן, אבל זה מפורש בפסוקים וכך מסבירים המפרשים.], ופרנסה ע"י הקדוש ברוך הוא (תהלים קמה) פותח את ידך ומשביע לכל חי [זהו פסוק בתהלים שאנחנו אומרים שלש פעמים בכל יום, "חזקה" – שצריך לכוון בו במיוחד, ואם לא מכוונים לא יוצאים ידי חובה – שהקב"ה הוא שנותן את הפרנסה ("פותח" לשון מפתח – מפתח הפרנסה הוא רק בידי הקב"ה).],

רבי יהושע בן לוי:

רבי יהושע בן לוי אמר קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף שנאמר (שם קלו) לגוזר ים סוף לגזרים, וכתיב תמן (שם) נותן לחם לכל בשר [באותו פרק בתהלים שכתוב "לגֹזר ים סוף לגזרים כי לעולם חסדו", פרק קלו, "הלל הגדול", נאמר "נֹתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", משמע שהם שוים. ורמז נאה: "מזונותיו של אדם" = 900 = 30 ברבוע = 20 פעמים אדם, דהיינו אדם פעמים חוה ועוד אדם הכולל את שניהם כאחד ממש. ים סוף = 196 = 14 ברבוע. ביחד, 900 ועוד 196 = 1096 = 4 פעמים 274, שעולה ים סוף ("לגזר ים סוף לגזרים") לחם ("נתן לחם לכל בשר")!],

"הנערים" – יהושע וגדעון

[כעת מתחילים לפרש את המשך ברכת יעקב לבני יוסף:] יברך את הנערים [מי הם הנערים הללו? הייתי חושב שהנערים האלו הם בני יוסף, אפרים ומנשה. אבל בני כמה הם היו אז? אפשר ללמוד מזה עד מתי נקראים נערים, עד מתי הגיל של "נוער הגבעות"... הרי הם נולדו ליוסף לפני שני הרעב, ויעקב ירד למצרים בשנה השניה של שני הרעב, והוא חי שם 17 שנה. נמצא שהם היו בני 20-21 לפחות. לכן חז"ל אומרים כאן שכשיעקב אומר "יברך את הנערים" הוא לא מדבר על מנשה ואפרים, אלא על הצאצאים שלהם, והם נקראים "נער" ו"צעיר".], זה יהושע [הוא צאצא של אפרים. איפה הוא נקרא נער? ("ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל"[י].) כן.] וגדעון [משבט מנשה. הוא לא נקרא "נער" אלא "צעיר", איפה? ("ואנכי הצעיר בבית אבי"[יא]) כן, הצעיר ב"אלפי מנשה"[יב]. יעקב עצמו נקרא צעיר, "ורב יעבֹד צעיר", ויוסף נקרא נער, "נער עברי עבד...". הערך הממוצע של נער-צעיר הוא משה, שאף הוא נקרא נער, "והנה נער בֹכה" – כולם "נער ישראל ואוהבהו [וממצרים קראתי לבני, רמז מיוחד למשה]". על משה נאמר "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" – משה ועוד כה = צעיר, משה פחות כה = נער, "וירא כי [הוא עצמו] אין איש" אלא נער צעיר ועל כן "ויך את המצרי [= משה] וגו'"!],

מלאך מט"ט ושמות ה'

מה הדבר ששוה אצל יהושע וגדעון? שלשניהם היתה התגלות של מלאך, כמו שנקרא תכף, וחז"ל אומרים שזה אותו מלאך שנתגלה ליעקב, "המלאך הגאל אתי". איך קוראים למלאך הזה? ליהושע הוא אמר "אני שר צבא הוי' עתה באתי"[יג] – הוא השר של כל צבא ה', כל המלאכים למעלה. השם שלו הוא מטטרו"ן (נקרא בקיצור "מטט"), שחז"ל אומרים שהוא גימטריא שדי[יד] (314). בכתבי האריז"ל מובא שלא רק שמטטרון עולה שדי, אחד משמותיו של הקב"ה, אלא שהוא יוצא מהשם המפורש, שם הוי' ב"ה. איך החשבון? האריז"ל אומר שצריך לקחת את שם הוי', לחלק אותו לשלשה חלקים ולהעלות כל חלק ברבוע: מחלקים את האות י ל-ז ו-ג ומעלים כל אות ברבוע: ז ברבוע עולה 49, ג ברבוע עולה 9 – יחד, שני הרבועים שיוצאים מה-י של שם הוי' עולים מטט (שעולה חן, וכידוע שהוא סוד היחס בין חן ליפי – יפי = י ברבוע ואילו חן עולה חלוקת י ל-זג כ"א ברבוע). אחר כך, מכפילים את שאר האותיות של שם הוי' ברבוע, הוה, 16. כמה שוה 16 ברבוע? (256, רון.) כן. ביחד, מטט שיוצא מהאות י ו-רון שיוצא מאותיות הוה מרכיבים את שם המלאך מטטרו"ן, ש"שמו כשם רבו". זה מהגימטריות הכי מתוחכמות בכתבי האריז"ל.

עוד חשבון שהאריז"ל עושה בשם הוי' עם רבועים: אם מחשבים כל אות בשם הוי' ברבוע – י ברבוע, ה ברבוע, ו ברבוע, ה ברבוע (בלי לחלק את ה-י ובלי לחבר את ה-הוה) – יוצא 186, מקום. לכן הקב"ה נקרא "מקום", המקום ב"ה. הפלא הוא שאם נעשה את החישוב של כל הפסוק "המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבתי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ" יצא לנו י-ה, גם שם קדוש, פעמים מטטרו"ן (4710), ממש המלאך הזה רמוז בפסוק! המלאך הזה היה אצל יעקב אבינו (והוא משקף את יעקב עצמו, כדמוכח מהרמז ש"המלאך הגאל אתי" = יעקב יעקב יעקב. בפסוק הקודם נאמר "האלהים... האלהים" בגימטריא יעקב, האלהים = מלאך, רק שרבי שמואל בר נחמן מחלק בין דרגות האלהים ומלאך, משא"כ רבי אלעזר, ודוק דהיינו מחלוקת עד כמה מסתמכים על שויון גימטריא. נמצא שהיחס בין יעקב למלאך הוא "שלם וחצי"), והוא ברך את צאצאי אפרים ומנשה – יהושע וגדעון שהוא יהיה אתם (האבות והצאצאים משלימים זה את זה: אפרים-מנשה יהושע-גדעון משלימים לרבוע הכפול של כה שעולה אדם במילוי. רק אפרים-יהושע משלימים לרבוע הכפול של חוה. מנשה-גדעון משלימים למשולש של לב). לפני כן המלאך הזה התגלה למשה רבינו, אבל משה סילק אותו. כך מביא רש"י ב"פשוטו של מקרא" על הפסוק "כי שמי בקרבו", שהוא מלאך מטטרו"ן, ששמו כשם רבו, שעולה שם שדי. למה משה רבינו סילק אותו? כי לא רצה התגלות של ה' דרך מלאך, אלא רצה התגלות ישירה של ה'. משה עצמו נקרא "מלאך"[טו]. אפשר לומר כיון שהוא מלאך הוא לא רצה שיהיה דרך עוד מלאך (ידוע שמשה = אל שדי, ושם שדי = מטטרון כנ"ל. נמצא שמשה כולל בעצמו את המלאך מטטרון ממש, ואף מוסיף עליו את השם אל, "חסד אל כל היום", "מוליך לימין משה... לעשות לו שם [אל] עולם").

מלאך תלוי בין שמים לארץ

על כל פנים, כתוב במדרש שאחרי שמשה סילק את המלאך הוא נשאר תלוי בין שמים וארץ – לרדת למטה הוא לא יכול, כיון שמשה סילק אותו, ולעלות למעלה הוא לא יכול כי ה' שלח אותו לעשות שליחות למטה ועדיין לא קיים את שליחות. איך נקרא המצב שאתה לא למעלה ולא למטה, או באידיש "נישט א הין און נישט א הער"? כף הקלע. כידוע, כף הקלע בגימטריא יצהר (305)... (השם של המלאך, מטטרון, עולה כפר חב"ד, לא פה ולא שם...). ככה הוא נשאר תלוי באויר עד ימי יהושע, הוא כבר קבל אותו, כמו שממשיך המדרש:

הה"ד (יהושע ה) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו ["וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו".] וגו', ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי, רבי יהושע בשם ר' חנינא בר יצחק [אמר שהמלאך] צעק מתוך צפורני רגליו [של יהושע. איך לומדים זאת? כשהתגלה המלאך ליהושע הוא נפל על פניו, אבל כאן המקום היחיד שלא כתוב "ויפל על פניו"[טז] אלא "ויפל יהושע אל פניו"[יז], אל הפנים. מה הכוונה? חז"ל אומרים שהוא נפל אל הפנים של המלאך. המלאך נפל על פניו לפני יהושע להתחנן אליו שיקבל אותו ולא יסלק אותו כמו משה. יהושע בהתגלות המלאך נעץ את צפרניו בקרקע ונפלו לו הצפרנים, והמלאך נפל מתחת לצפרני רגליו של יהושע ומשם הוא צעק:], ויאמר שר צבא ה' שר צבא של מעלן אני וכל מקום [קשור לסוד מקום שדיברנו.] שאני נראה הקדוש ברוך הוא נראה [כך הוא אמר, ולכן ראוי שאתה תקבל אותי.],

כאן מגיע הקטע שממנו הביא התורת חיים:

זה סימן בכל מקום שהיה רבי יוסי ארוך נראה היה רבי נראה [נשים לב שכאן כתוב "רבי יוסי ארוך", לא "אריך" כפי שציטט התורת חיים. הרד"ל מביא שבגמרא[יח] מצינו תנא שהיה בימי רבי שנקרא "רבי יוסף חפני"שהיה משמש שלו, שלא זז ממנו, ואולי זה רבי יוסי אריך[יט], רק שא"כ שמו הוא כן יוסף ויוסי הוא כנוי.

גירסת "רבי יוסי ערוך" – בקורת עצמית והערכה עצמית

על כל פנים, יש עוד גירסא למדרש כאן – "רבי יוסי ערוך", ב-ע – ולפיה לכאורה אי אפשר לדרוש את מה שכתב התורת חיים. מה כן אפשר לדרוש על "ערוך"? בדרך כלל אנחנו לומדים כאן את רמ"ח אותיות, שמבוסס בעיקר על ווארטים שרש"ג קבל מר' הלל מפאריטש. ר' הלל מפאריטש היה גאון עצום בנגלה, והתקרב לאדמו"ר הזקן דרך ר' זלמן זעזמיר. כשהגיע לאדמו"ר הזקן, הוא הכין קושיא מפולפלת ממסכת ערכין. הוא הלך למקום שאדמו"ר הזקן היה צריך להגיע וחכה לו מתחת למטה, ואז אדמו"ר הזקן הגיע ואמר 'אברך שיש לו קושיא ממסכת ערכין צריך קודם להעריך את עצמו'. מרוב בהלה הוא התעלף, וכשהתעורר – אדמו"ר הזקן כבר נסע משם, לכן הוא לא זכה לראות את אדמו"ר הזקן, רק לשמוע את הקול שלו.

אם כן, ערוך הוא מלשון להעריך, לדעת להעריך את עצמי. וביחס לשם "רבי יוסי ערוך", יוצא שיוסי הוא גם דין ובקורת, כמו שאמרנו, וגם ערוך הוא הערכה עצמית. איך אפשר לקשר לרבינו הקדוש, עד שאומרים שבכל מקום שרואים את ר' יוסי ערוך רואים את רבינו הקדוש? בכלל, למה רבי כל כך אהוב אצלנו? בגלל שהוא כתב את התורה שבעל פה, הוא ערך את התורה שבעל פה כמו שלחן ערוך. נמצא שרבי יוסי אריך-ארוך מגלה את פני רבי כמי שממשיך שפע ברכות לעולם ואילו רבי יוסי ערוך מגלה את פני רבי כמי שעורך את הש"ס משניות, התורה שבעל פה, כדי שכל אחד ואחד יוכל להעריך ולהכיר את מקומו בעבודת ה' שלו ועל ידי כך לתקן את עצמו ולהמתיק את הדינים של עצמו.],

מלאך משיח

ממשיך המדרש:

עתה באתי, עם משה רבך באתי אלא שהיה מתפלל ואומר (שמות לג) אם אין פניך הולכים וגו' [שהתפלל שה' יתגלה בעצמו, לא על ידי מלאך.], לעלות למעלה לא הייתי יכול שעדיין לא עשיתי שליחותי, ולמטה לא הייתי יכול שעדיין היה מתפלל ואומר אם אין פניך הולכים, אלא הזהר שלא תעשה כשם שעשה לי משה רבך ונדחתי [ויהושע קבל אותו. גם הגאולה העתידה תהיה על ידי מלאך, שהוא מלך המשיח בעצמו. איך יודעים? משה רבינו, הגואל הראשון, נקרא "מלאך" וחז"ל אומרים ש"הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון". מה עדיף, מלאך שרואים דרכו את ה' או ה' בעצמו? (ה' בעצמו.) כאן רואים שהגאולה העתידה תבוא על ידי מלאך, אבל התכלית היא שאנחנו רוצים את הקדוש ברוך הוא בעצמו, "רצוננו לראות את מלכנו". קודם נזכה ל"מלך ביפיו תחזינה עיניך" ואח"כ מלך המשיח ימסור את המלכות לה' לבדו, כמבואר בחז"ל שמלך המשיח הוא המלך התשיעי שימלוך על כל העולם כולו ואילו הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא המלך העשירי, "העשירי יהיה קדש להוי'" – "אני ראשון [המלך הראשון] ואני אחרון [המלך האחרון]", "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד" .].

אם כן, למדנו ווארט מתורת חיים וראינו איך הוא קשור לפרשת השבוע.

ב. אהבת שלום מקוסוב

שושלות חב"ד וויז'ניץ

כעת נלמד משהו מאבא שלו – רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל "אהבת שלום", הוא הרבי הראשון של שושלת ויז'ניץ. מענין שהיום ויז'ניץ היא דור שמיני לויז'ניץ ודור עשירי לבעל שם טוב – עוד קשר לחב"ד, שהיום אנחנו דור שמיני לאדמו"ר הזקן ודור עשירי לבעש"ט, כמו שהרבי אומר[כ] (מחר נדבר על זה בע"ה). מה סדר השושלת? היה את רבי יעקב קופיל חסיד, שהיה אצל הבעל שם טוב (אבל הוא לא היה עדיין רבי, הגם שבסוף ימיו כן הנהיג עדה קטנה); הבן שלו הוא רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל אהבת שלום, הוא היה תלמיד של ר' משה לייב מסאסוב (והיה אצל עוד צדיקי הדור), והוא הרבי הראשון של קוסוב (שממנו יוצא ויז'ניץ). אחרי פטירת רבי משה לייב מסאסוב האהבת שלום גידל אצלו בבית (לפי בקשת רבו) את הבן והבת שלו, יתום ויתומה, ואת היתומה הזו שהוא גידל בביתו, הבת של הרבי שלו, הוא השיא אחר כך לבנו, התורת חיים. יש שם כמה שידוכים חסידיים מעניינים. [היו מחותנים של הרבי מרוז'ין.] כן. מי היה החתן של הרבי מרוז'ין? [הצמח צדיק, בנו של התורת חיים.].

שוב, אחרי האהבת שלום היה התורת חיים, שגם הוא היה מקוסוב; אחר כך בא רבי מנחם מענדל בעל הצמח צדיק, שהיה הרבי הראשון בעיר ויז'ניץ. מעניין ששלשת הדורות הראשונים של ויז'ניץ (אהבת שלום-תורת חיים-צמח צדיק) מקבילים לשלשת הדורות הראשונים בחב"ד (אדמו"ר הזקן-אדמו"ר האמצעי-הצמח צדק) – בשניהם בדור השני שם הספר שלהם הוא "תורת חיים", ובדור השלישי קוראים לרבי מנחם מענדל והספר הוא "צמח צדק"-"צמח צדיק" (מנחם מענדיל). הדור הבא של ויז'ניץ הוא האמרי ברוך; אחריו היה האהבת ישראל; אחריו האמרי חיים; ואחר כך הישועות משה; ואחריו האדמו"ר של היום, שהוא השמיני לויז'ניץ (החל משני אדמו"רי קוסוב) ועשירי לבעש"ט. מעניין שכל האדמו"רים נקראים על שם ספרים שכתבו. מתי הסתלק הישועות משה? [ה'תשע"ג.]

נלמד מהאהבת שלום משהו מפרשת שבוע בקשר לשם יהודה, לכבוד החתן שלנו:

מלכות ברצון העם

יהודה אתה יודוך אחיך [בברכת יעקב לבנו יהודה.]. י"ל עד"ז דהנה יהודה [מלשון הודאה והודיה.] רומז למל' כנודע ופי' אימתי יש לך מדת מלכות אם יודוך אחיך [הוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך": מתי תהיה יהודה, מלך – אם יודוך אחיך.] פי' שאתה מתקבל ומרוצה לעם [המלך צריך להיות מרוצה לעם, שהעם ירגיש שהמלך חושב על האינטרסים של העם. (זה דמוקרטיה.) כן, ב"ואביטה" של השבוע בסוף אחד השיעורים כתוב על "אדמו"ר דמוקרטי", תקראו את זה. כשכתבתי זאת לא ראיתי את האהבת שלום. לכן קוראים אותו כעת.]

הענין של מלכות שייך לרצון, כמו שאומרים בתפלה "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". גם הרבי דיבר על כך שצריך לקבל את המלכות שלו גם למעלה וגם למטה[כא]. יש מאמר חז"ל[כב] "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". מסופר שפעם הבעש"ט יצא מהחדר שלו ואמר את המשנה הזו – וכל התלמידים נכנסו להתפעלות עצומה.

חשיבות המלך – רק בשביל העם

לאפוקי אם ח"ו אינך מרוצה להם לא תוכל לזכות לבחי' מל' כי יש כח ביד ישראל להעדא מלכין ולהקים מלכין [יש ביד ישראל כח לסלק מלכים ולמנות מלכים.]. וע"כ צריך להיות כל מגמת המלך רק לטובת ישראל כיון שהן העיקר בדבר [אם הוא רוצה להמשיך למלוך, הוא צריך להיות מסור כולו לטובת הציבור, עם ישראל.]. והוא ע"ד [מה שאמר הקב"ה למשה אחרי חטא העגל[כג]:] כלום לא נתתי לך גדול' רק בשביל ישראל ועכשיו שחטאו לך רד מגדולתך [כלומר, אפילו שמשה רבינו היה מלך צדיק ודאג לעם – אם ישראל חוטאים, אין חשיבות למלכותו, שעל ידי החטא העם מתנתק מהמלך הצדיק והרי "אין מלך בלא עם". בדקות – קשה לומר ביחס למשה שאוהב ישראל היה – אבל בכל זאת צריך לומר שהדבר מצביע על כך שלכתחילה המלך (משה) לא היה מספיק מסור לטובת העם בגו"ר, שאם כן העם היה כל כך קשור אליו בלב ובנפש שהיו מרגישים שהוא לא מת ולא היו חוטאים.]. וזהו וירד יהודה מאת אחיו [אחרי מכירת יוסף.] פי' שהן הורידוהו מגדולתו כפירש"י [הוא היה מלך על אחיו, ואחרי החטא שהם ראו את הצער שזה גרם לאבא שלהם יעקב, ראו את התוצאות של המעשה – הורידו אותו מגדולתו.] והיינו באמצעות הפגם שפגמו במכירת יוסף לזה ירד מגדולתו [יש חטא של המלך, ויש חטא של העם. החטא של העם עושה נתק בין המלך לעם כנ"ל, ולכן אין כבר כח למלך למלוך והוא חייב לרדת מגדולתו.]. ובתיקון השורש [המלך.] יתוקנו הענפים [העם.] כ"א לפי מדריגתו ודו"ק [(למה היום זה לא כך, שהממשלה לא בהכרח רצויה על העם?) צריך לפעול ליישם את מה שכתוב כאן, שהעם יקבל על עצמו ברצון מלך צדיק, שיתמסר לגמרי לצרכים של העם בגו"ר, על פי תורה, תורת אמת שהיא תורת חסד ותורת חיים, וכך נזכה לחסדי דוד – דא מלכא משיחא – הנאמנים.]:

השלמת הדרוש: "אתה" – יחס אישי

רק נשלים את הדרוש שלו: כשהוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך", הוא מסביר את המלים "יהודה... יודוך אחיך", אבל על המלה "אתה" הוא לא אומר כלום. יש אמירה בגוף שני – "אתה", ויש אמירה בגוף שלישי – "הוא". יש לומר ש"אתה" מורה למלך שיתייחס לכל אחד מהעם שלו בתור "אתה", לנוכח, שכל העם זה אתה'ים, ולא הוא'ים (ידוע שאתה בגימטריא עם הארץ, העם שבגינו נבראת הארץ). היחס של "אתה" אומר שיש למלך יחס אינטימי, אישי, עם כל אחד ואחד. [כך גם העם מתייחס אל המלך?] בחיצוניות העם פונה אל המלך בגוף שלישי, בדרך כבוד, אבל בפנימיות גם העם מתייחס אל המלך כ"אתה". גם לקב"ה אנחנו פונים אליו בתור אתה, "ברוך אתה הוי'", אבל אחרי "אתה הוי'" אומרים "אלהינו מלך העולם", שזה כבר נהיה גוף שלישי, מ"אתה" מגיעים ל"הוא" (דרך שם הוי' ב"ה, שהוא בעצם סוד הממוצע המעביר ומחבר בין נוכח, אתה, לנסתר, הוא).

בדרך כלל מסבירים במלה "אתה" ש"את" כולל את האלף-בית, כב אותיות התורה מ-א עד ת, ו-ה כנגד ה מוצאות הפה. אבל יש מאמר של אדמו"ר הזקן בהמשך תקס"ה שמסביר את המלה "אתה" אחרת: הוא מסביר ש"את" כנגד התורה, כב אותיות התורה כנ"ל, וה-ה היא כנגד המעשה, תורה ומצוות.

על כל פנים, לומדים מכאן מה ראוי להיות היחס של המלך לעם, ובתוספת ההשלמה שאמרנו הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" מתפרש כך: אם תתייחס לעם שלך בתור "אתה" אז "יודוך אחיך", שירצו אותך. [את"ה זה גם איגוד תלמידי הישיבות.] כן, מה שיש כאן. כנראה שב"את"ה" היחס צריך להיות יחס של "אתה" לכל אחד ואחד. אתה הוא המשולש של כח-יחי ועולה ז פעמים חן – על ידי יחס של "אתה" נמשך "חיים חן וחסד" לעולם. "יהודה אתה" = ד"פ דוד המלך. "יהודה אתה יודוך אחיך" = שרביט, שרביט הזהב של דוד (= זהב) מלכא משיחא (שבו הוא מנהיג את העם בחסד וברחמים, "כי מרחמם [= משיח] ינהגם"). במספר קדמי, "יהודה אתה יודוך אחיך" = 1976 = עבד פעמים הוי'. יש 20 פעמים "עבד הוי'" בתנ"ך – חי פעמים "משה עבד הוי'" וב"פ "יהושע בן נון עבד הוי'". חי פעמים משה ועוד ב"פ יהושע בן נון (= חי פעמים אני = "משה עבד הוי'" "יהושע בן נון עבד הוי'"!) = חי פעמים אתה – "יהודה אתה יודוך אחיך". גם מלכות משה וגם מלכות יהושע צריך להמשך ולהתגלות במלכות "דוד עבדי" (כמבואר שלש בחינות מלכות אלה בשיחה של הרבי), דוד מלכא משיחא. "עבד הוי'" הוא עבד עם הוי', והא בהא תליא, שהרי "אין מלך [הוי' – 'והיה הוי' למלך...'] בלא עם [הוי']". "עבד מלך מלך" – "עבד מלך" ר"ת עם. "עבד הוי'" = אמונה, 'עבד עם הוי'' = רבי, וביחד = שדי, "שאמר [ישראל] לעולמו [יעקב] די [דוד]".

התפללו קבלת שבת וערבית.