בע"ה

י"ז טבת ע"ח – כפר חב"ד

הערות בד"ה "לכה דודי" תרפ"ט

קבלת פנים לחתן יהודה שי' הס

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[החתן חזר מאמר "לכה דודי".]

יש כמה דברים חשובים כאן במאמר, נקודות:

נקודה ראשונה, שהחתן והכלה הם מלך ומלכה. כתוב שכך לא רק ביום החופה או בשבע ברכות, אלא כל החיים צריך להמשיך – שתהיו מלך ומלכה. איך עושים זאת? רמז יש בגימטריא: מלך מלכה ביחד שוים "אני לדודי ודודי לי". אם יש את האהבה של "אני לדודי ודודי לי" – את ההרגשה האלולית, שהיא גם "כל ימיו בתשובה" – אז כל הזמן אתה מלך והכלה היא מלכה.

יש איזה ווארט עממי, ששואלים עד כמה נמשך המצב של מלך ומלכה ואומרים שכל זמן שהחתן מחזיק את הכלה מלכה הוא ממשיך להיות מלך. כמו שבכלל כתוב ש"'מצא' או 'מוצא'" תלוי בראש של החתן – אם הוא מצא את האשה, "מצא אשה", אז "מצא טוב", אבל אם הוא מחפש סיפוק עצמי, "מוצא אני", אז ההיפך. זו שאלה שהיו שואלים את החתן בארץ ישראל. בארץ ישראל מאיר אור החכמה ("אוירא דארץ ישראל מחכים") שפנימיותו בטול. הבטול הוא הכח בנפש שמבחין בין "מצא אשה" ל"מוצא אני". עם הבטול הזה הכלה ממשיכה כל החיים להיות מלכה ואתה ממשיך להיות מלך. בטול, פנימיות החכמה כנ"ל, הוא למעלה מהזמן, אז אין הגבלת זמן – אם מגיעים לרמה גבוה זו אזי ה"פעולה נמשכת". קידושין אמורים להיות "פעולה נמשכת" לפי הרוגאטשובר, לפי הרבי.

זו נקודה אחת חשובה במאמר – מלך ומלכה. מלך ומלכה, גם על פי פשט – מלך הוא מי שיש לו השפעה על הרבה אנשים, מנהיג. אתה הולכים לבנות יחד "בית נאמן בישראל", "בנין עדי עד", בית מלכות (כמו שהובטח לדוד המלך "בית נאמן"). השליחות שלכם היא להיות מלך ומלכה, שיהיו הרבה-הרבה מושפעים טובים – גם ילדים נסיכים. זו נקודה אחת.

הנקודה השניה: כבוד חתן וכבוד כלה. תחת החופה לכל אחד יש כתר – כתר פרטי. החופה היא כתר כללי על שניהם, אבל הכתר הפרטי של כל אחד נקרא "כבוד חתן" ו"כבוד כלה", שהוא האהבה של כל אחד כלפי הזולת. תחת החופה הוא עדיין מקיף, אבל מקיף הוא גם דבר גדול מאד, לא ידוע (כלומר שאינו מאיר עדיין בפנימיות). דווקא תחת החופה יש לכם כבוד, הכבוד הוא האהבה – המקיפה עדיין – כלפי בן/בת הזוג. שיהיה הרבה כבוד. כתוב ש"מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" – מלך וכבוד הולכים יחד, כבוד מלכות. "כבוד מלכים חקור דבר" – צריך לחקור אותו, ולדעת שהכבוד שלי הוא מה שאני אוהב אותך, ומה שאני אוהבת אותך הוא הכבוד של הכלה.

אחר כך, הנקודה הבאה כאן: כדי לפקח את החושים צריך לומר מילתא דבדיחותא. במלים הכי פשוטות, המילתא דבדיחותא היא כל הזמן לחייך. בדיחותא היא חוכא בלשון חז"ל, וחוכא לשון חיוך. [לא הבנתי, בהתחלה הוא אומר מילתא דבדיחותא ובסוף מדבר על כובד ראש...] תיכף נגיע לזה. הוא אומר שמילתא דבדיחותא היא דברי חולין עדיין – בחיוך מקדשים גם את החול, את הטבע. כל הזמן לחייך אחד לשני.

כובד הראש הוא הנקודה האחרונה שרציתי לדבר עליה: כובד ראש נעשה מכבוד חתן וכבוד כלה. הרי כבוד ו-כובד הם אותן אותיות. קודם ישנם כבוד חתן וכבוד כלה על הראש, בבחינת אור מקיף כנ"ל, אך כאשר ממשיכים את הכבוד בפנימיות – צריך להמשיך אותו לתוך הראש, ולשמור עליו שאני רק בשבילך וה"עזר" הוא הדדי. כאשר ה"עזר" הופך להיות הדדי לגמרי הוא הופך להיות "זרע קדש", "ברך הוי'", זרעא חייא וקיימא בדורות ישרים מבורכים. כמו שרבי נחמן כותב, צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד שמים, כבוד המקום. כבוד המקום כולל גם את כבוד הבריות, החל מכבוד בן/בת הזוג. הכבוד לזולת תלוי בכובד ראש, שהוא הכנעה ושפלות כפי שכותב כאן. הכבוד האמתי שלי הוא כשאני דווקא משפיל את עצמי, משפיל את האגו, משפיל את ה'אני'. אהבה אמתית היא לצאת מעצמי אל הזולת.

אלו הנקודות כאן: שצריך להיות מלך ומלכה; וצריך "כבוד מלכים", כבוד חתן (המלך) וכבוד כלה (המלכה); וצריך חיוך תמיד – כתוב שחכמה היא חֵך מה דהיינו חיוך-מה, אפעס וואס א שמייכל, חיוך קל כל הזמן, זו חכמה; וצריך שהכבוד יופנם ככובד ראש, הכנעה ושפלות, וככל שאני ממעט בכבוד עצמי, האגו, אני מרבה באמת בכבוד המקום, זה הכבוד האמתי שלי, שאני אוהב את הכלה ושאני אוהב את ה', אוהב את עם ישראל, אוהב את התורה, אוהב מה שצריך לאהוב.

שתזכו לאהבה ואחוה שלום ורעות, שיהיה "בנין עדי עד", כמו שכתוב כאן בסוף. באמירת המאמר הזמנת את כל הצדיקים, כל הרביים, להיות איתך בחופה. אני בטוח שיגיעו – בזכות המאמר ובזכות החתן והכלה עצמם. תמסור מזל טוב להורים ולכל בני המשפחה, הסבים וכו'. אתה הנכד הראשון של הסבא שמתחתן, כן? אז מגיע הרבה מזל טוב לכל הדורות.

איזה ניגון אתה מבקש מהתזמורת, מאריאל? [חשבנו לשיר את "י-ה ריבון" של ויז'ניץ בהתוועדות, "קול דודי" בדרך לכיסוי הכלה ואחר כך ארבע בבות. קצת "בואי בשלום" כשהכלה מגיעה.] יפי, גם הנידדגונים האלה מזמינים את הרביים לבוא. כעת, כמו שאמרנו, זהו דור העשירי – דור השמיני ודור העשירי, 8 ו-10 הם חי, חי וקים.