בע"ה

אור לט"ז כסלו ע"ח – נצח ישראל, ירושלים

סדרים בדורות ישראל (אנגלית)

שיעור חדש כסלו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. סדר של התגלות – התחלה-אמצע-סוף

סדר התגלות החסידות ו'סדר חדש'

ברוכים הבאים לכולם כאן וסביב העולם. אנחנו מתכוננים לי"ט כסלו, חג הגאולה של אדמו"ר הזקן, הרבי הראשון של חב"ד, יום שחרור הנשמה האלקית של כל יהודי ללמוד ולהפנים חסידות, תורת הבעל שם טוב, שהיא המפתח של הגאולה של עם ישראל ושל כל העולם. זמן מאד מיוחד השבוע הזה, של י"ט כסלו, ובשבוע הבא חנוכה.

הערב נקדיש את הדבור להתבונן בענין היסטורי עמוק – הסדר של הצדיקים[ב]. מייסד תנועת החסידות הוא מורנו הבעל שם טוב. ממלא ממקומו הוא המגיד ממעזריטש, ואחריו בא הרבי הראשון של חב"ד. הסדר ממשיך עד לדור שלנו. כדי להבין את הסדר הזה צריך, לפי פנימיות התורה, להתחיל להתבונן מבריאת העולם. קבלתי מתנה יפה – תמונה של "בראשית", הכל מתחיל מבראשית. צריך לחזור לראשית כדי להבין את סדר הגילוי של פנימיות החסידות.

המלה 'סדר' היא מלה מאד חשובה בתורה. ה'משכיל' הכי גדול בחסידות חב"ד, רבי אייזיק מהומיל – שהיה חסיד של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי וגם של אדמו"ר הצמח-צדק – אמר ששלשת הדורות הראשונים של החסידות הם דוגמה קלאסית של 'סדר': קודם כל צריך את הבעל שם טוב, אחר כך צריך את המגיד ממעזריטש, ולסיום – אחרי שני השלבים האלה – יכול להופיע בהיסטוריה הדור השלישי, אדמו"ר הזקן בעל התניא.

הוא אמר משהו יותר מדהים: שלפני שמשיח יבוא יצטרכו 'סדר חדש'[ג]. באנגלית, כשאומרים 'סדר חדש' (a new order) חושבים על 'סדר עולמי חדש', ואילו הוא התכוון שבשביל להביא משיח צריך 'סדר חדש' – שוב הופעה של הבעל שם טוב, המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן (דבר שבאמת יביא לסדר עולמי חדש לגמרי, ימות המשיח).

יסוד הסדר: אברהם-יצחק-יעקב

התפיסה של 'סדר' – דור ראשון, שני ושלישי – יכולה להיות סדר מאבא לבן, אבא-בן-נכד ("עד כאן רחמי האב על הבן"), ויש גם קשר רוחני, לפעמים יותר חזק מהקשר הביולוגי, בין דורות של רבי ותלמיד. אנחנו יודעים שיש 'סדר' ראשון של שלשת האבות – יש צדיקים גדולים בדורות הבאים, החל מיוסף הצדיק, אבל "אין קורין אבות אלא לשלשה, אברהם יצחק ויעקב". זו הדוגמה הראשונה של 'סדר' – לא יכול להיות יעקב בלי יצחק ולא יכול להיות יצחק בלי אברהם.

הכל צריך להתחיל מאברהם. אפילו בבראשית, בבריאת העולם, ההתחלה של משהו חדש צריכה את כח נשמת אברהם. כך דרשו חז"ל את הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" – "באברהם". הבריאה תלויה בכח הנשמה של אברהם אבינו, במדה המיוחדת שלו – חסד ("חסד לאברהם"), אהבה ("אברהם אֹהבי"). בחסד, כח נשמת אברהם, ה' ברא את העולם, כמו שנאמר "עולם חסד יבנה". זהו הכח הרוחני-האלקי הראשון שמופיע בעולם, ואחר כך מופיע הכח הרוחני-האלקי השני – הכח של יצחק – מדת הגבורה והיראה, יראת ה', ובסוף מדת התפארת והרחמים של יעקב.

אם כן, הסדר הקלאסי הראשון בתורה הוא של האבות. לכן מוסבר בחסידות ששלשת הדורות הראשונים של החסידות הם 'אבות החסידות' והם מקבילים לשלשת האבות. ושוב, רבי אייזיק אמר שכדי להביא משיח זקוקים ל'סדר חדש'.

הסוד הפנימי של הסדר

השאלה שאנחנו הולכים לדבר עליה ולהתבונן בה כמה סוגי 'סדרים' שונים אנחנו מוצאים בתורה. הכי חשוב הוא ה'סדר' של שלשת האבות. האם יש עוד סדרים? ככל שנתבונן ביותר סדרים נוכל להכנס פנימה להבנת הסוד הפנימי של ה'סדר'.

כשמדברים על 'סדר' כתוב בחסידות, אצל הרבי הקודם – הרבי הריי"צ – ש'פנימי', בלקסיקון החסידי, מי שעובד את ה' ממקום פנימי אמתי, מתאפיין בסדר. הוא יודע מה סדר אומר ועובד את ה' בסדר הראוי. בתוך עשר הספירות, הכחות בהם ה' ברא את העולם, הסדר שייך בפרט לספירת היסוד – המדה של הצדיק, "וצדיק יסוד עולם". כדי להיות צדיק – ולכל יהודי יש פוטנציאל להיות צדיק, "ועמך כֻלם צדיקים", ומימוש הפוטנציאל הזה יביא את הגאולה – צריך לדעת את הסוד של הסדר.

בסדר יש משהו סודי, סוד עמוק של סדר. כל הקבלה בנויה על סדר של הספירות עצמן, סדר שהוא כנגד האבות – חסד-גבורה-תפארת, אהבה-יראה-רחמים. צריך לדעת את הסדר הנכון – צריך את כל המדרגות, אי אפשר לדלג על מדרגה בסדר.

סדר של תהליך – התחלה-אמצע-סוף

אנחנו רואים, קודם כל, ש'סדר' קשור תמיד למספר שלש. דפוס החשיבה של 'סדר' שנדבר עליו הוא סדר של תהליך. כל תהליך – תהליך רוחני, או כל דבר שרוצים לעשות בעולם – מבוסס על שלשה שלבים ראשיים. אפשר לפרט יותר, אבל קודם כל צריך לזהות שלשה שלבים ראשיים – התחלה, אמצע, סוף. מאד פשוט.

נשמע מאד פשוט, אבל לא כל כך פשוט. אני צריך לדעת איפה אני, אני צריך להגדיר את התכלית של התהליך ואת השלבים בדרך לשם. כל שלב מתמזג לתוך השלב הבא, אבל צריך לדעת איפה אני – אני בהתחלה, באמצע או בסוף? הסוד העמוק של הענין הוא האמצע, כי התחלה וסוף אני מבין, אני מתחיל ומסיים, אבל צריך להבין יותר טוב את האמצע – אני אחרי ההתחלה ולפני הסוף.

האמצעי באבות הוא יצחק, וכתוב שלעתיד לבוא, כשמשיח יבוא, יפנו במיוחד ליצחק, מבין האבות ויאמרו לו "כי אתה אבינו", יותר מלאברהם וליעקב. יצחק הוא האמצע, לא ההתחלה ולא הסוף. אני יכול לחשוב שהסוף הוא הכי חשוב, הוא המטרה והתכלית.

אם מדובר בתהליך, אי אפשר לומר שההתחלה היא רגע ההתחלה והסיום הוא רגע הסיום – כל אחד מהם הוא שלב. ההתחלה צריכה להיות שלב עם דפוס-חשיבה, שכעת אני נמצא בהתחלת הדרך, והסיום צריך להיות שלב עם דפוס-חשיבה, שכעת אני עומד לסיים, נמצא בסוף הדרך. ההתחלה דורשת אנרגיה מסוימת לשלב הראשון והסיום דורש אנרגיה מסוימת כדי לסיים וביניהם יש את האמצע – אני לא בהתחלה ולא בסוף, אני באמצע.

סדר-סתר

בקבלה יש רמז מיוחד לסדר למפרע, מפתיע שהולכים מהסוף להתחלה – סוף-תוך-ראש – ר"ת סתר. בעברית התחלה היא 'ראש', כמו תחלת השנה – "ראש השנה". אומרים לה' בפסוק "אתה סתר לי". מה המלה "סתר" אומרת? היא ר"ת כאן, אבל יש לה מובן – מדברת על מציאות נסתרת. יש שני ממדים עיקריים של המציאות, הממד הנסתר של המציאות והממד הגלוי של המציאות. יש את הסתר של הנשמה שלי, מה שקורה בעומק האישיות שלי, מה שבדרך כלל איני מודע אליו, ויש את המציאות הגלויה, המציאות הפיזית.

רואים שיש יחס בלשון הקדש, לא רק במשמעות אלא גם באופן מילולי, בין סדר ל-סתר[ד]. אלה מלים מאד קרובות – האות הראשונה והאחרונה זהות וההבדל היחיד הוא באות האמצעית, ת-ד. האם יש יחס בין שתי האותיות האלה, האם הן מתחלפות זו בזו? כן, יש שני קשרים מאד ברורים שמסבירים מדוע שתי האותיות האלה יכולות להתחלף:

הסבה הראשונה לחילוף שלהן, בפשט, היא ששתיהן באות מאותו מוצא של הפה, באותיות דטלנת (מוצא הלשון, המוצא האמצעי מבין חמשת מוצאי הפה, מתאים ל"תוך"), ולכן הן מאד קרובות פונטית ויכולות להתחלף זו בזו (דוגמה חשובה: אחד-אחת, והוא סוד "דת האמת", "מימינו אש דת למו").

יותר מזה, אם רק חושבים על הערך הגימטרי של האותיות האלה, ד היא 4 ו-ת היא 400 – כלומר, ת במספר קטן שוה ד (באלף-בית אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת..., שכנגד פרצוף אריך אנפין, חיצוניות הכתר, כמבואר במ"א, אותיות ד ו-ת הן הכלי הפנימי והכלי החיצוני של הפרצוף).

אם כן, בשתי הדרכים האלה אנחנו רואים שהאותיות האמצעיות של סדר וסתר מתחלפות. כך מתגלה קשר מובהק ועמוק בין סדר לסתר. סתר הוא הממד העמוק והנסתר של המציאות, ואומרים לה' "אתה סתר לי" – אתה, ה', הממד הנסתר של קיומי. לכל יהודי יש חלק אלוה בתוכו, אף שבדרך כלל הוא אינו מודע לחלק זה – "אתה סתר לי".

מאיפה בא הסדר? כדי לעשות סדר בחיים שלנו ולהבין את ענין הסדר – ובפרט אם רוצים לחולל תהליך, להביא משהו חדש לעולם, כמו להביא את החסידות לעולם, או להביא את נשמות ישראל עצמן לעולם, צריך סדר. האבות הם סדר של הבאת עם ישראל לעולם, והחסידות מתחילה מסדר, וכעת כשרוצים להביא את המשיח וצריך 'סדר חדש' – צריך להביא אותו מהמקום הנסתר, שהוא אתה ה', "אתה סתר לי". זהו המקור שמתגלה ב'סדר'. זו הסבה שבחסידות, כמו שאמרנו, כדי להיות 'פנימי' – עובד ה' אמתי – אתה זקוק לסדר.

שו"ת: סדר – תזה, אנטיתזה וסינטזה

שאלה: האם תוכל להסביר איך מתרגמים את הרעיון של התחלה-אמצע-סוף להכנעה-הבדלה-המתקה, או כל מבנה אחר, להוריד את הסוד של הסדר באופן פרקטי למציאות?

תשובה: סוד גם שייך, כמו שאמרנו על סדר, לספירת היסוד (שמקבלת את כל החסדים מהספירות שמעליה ומסדרת אותם, על מנת למוסרם, אחד לאחד, לפי סדר מחושב, למקבל). זו עוד סבה שסדר הוא משהו מסתורי. הסדר הפשוט הוא כמו של האבות, חסד-גבורה-תפארת, אהבה-יראה-רחמים, והוא נקרא בפילוסופיה המודרנית תזה, אנטי-תזה וסינתזה – סדר של ימין-שמאל-אמצע.

ההתחלה היא התזה. אם יש לי רעיון חדש, משהו להגיד, ואני עושה מצגת (תוכנית עסקית), כמו בעסקים, הדבר הראשון שעושים היום הוא פרזנטציה. אם אתה עובד על הפרזנטציה – אתה בשלב ההתחלה. ברוחניות, המצגת הזו היא ביטוי של אהבה. כך יוצא מההקבלה הזו. ההמשך הוא אנטיתזה, יש משהו במעבר מהתחלה לאמצע שהוא מתנגד להתחלה, מטיל עליה צל. כפי שיצחק הוא לכאורה במדה ההפוכה ממדתו של אברהם אביו. יש משהו במעבר מההתחלה לאמצע שבחיצוניות, לכאורה, אתה 'מנגד' למה שהתחלת – אתה עושה משהו אחר. להרבה אנשים זה יכול להיות מאד מבלבל, אתה מתחיל עם הצהרה על יעד מסוים ואז אתה מתחיל משהו שנראה כמו רוח אחרת. רק בסיום שני אלה מגיעה הסינתזה. הרוח האחרת חיונית בשביל ההשלמה של הענין. ממש כמו אברהם ויצחק, שהם מנוגדים – עד לעקדה, שהם נכללים יחד – ואז נעשה יצחק ראוי להתחתן ולהוליד את יעקב.

יש עוד דרכים עמוקות להסביר, אבל הדרך הכי פשוטה להבין את השוני של האמצע מההתחלה וגם מהסוף היא התבוננות בתהליך של תזה-אנטיתזה-סינתזה, שהם ימין-שמאל-אמצע, וכל תהליך צריך את שלשת השלבים האלה.

שו"ת: הכנעה-הבדלה-המתקה בסדר

שאלה: בכל זאת, האם אפשר להסביר זאת בסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה, הסדר שהבעש"ט נתן לכל תהליך בעבודת ה'?

תשובה: הכנעה היא הרגשה שאני נמוך ותחתון – יש מישהו מעלי ועלי להכנע בפניו. מי מעלי? ה'. עלי להכנע בפני ה'. אי אפשר להתחיל להתפלל לה' בלי הכנעה – "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש". אם אינך נכנע אתה לא יכול לפנות אל ה' בתפלה.

הבדלה אומרת שאחרי שכל כחות הנפש נכנעים – כל הלא-כל-כך-טוב שלי נופל – ואז מתחיל להופיע הטוב שלי, הממד הנסתר שלי, הנקודה האלקית האמתית שלי, וזו הבדלה. הכנעה והבדלה הם מנוגדים אחד לשני. במלים פשוטות, הכנעה היא 'כמה אני לא טוב' והבדלה 'כמה אני טוב' – זו התגלות הטוב הפנימי שלי.

ההמתקה היא כאשר אני מחדיר את הטוב במציאות, כולל בחלק הפחות-טוב שלי, בנפש הבהמית.

אם כן, הכנעה היא הכנעת החלק הבהמי שלי, הבדלה היא גילוי הנפש האלקית שלי, והמתקה היא יחוד הנפש האלקית עם הנפש הבהמית במציאות החיצונית. זו דוגמה קלאסית לסדר של תזה-אנטיתזה-וסינתזה – התזה היא 'כמה אני לא טוב', האנטיתזה היא 'כמה אני טוב', ואז הסינתזה היא 'אם אתה כזה טוב, בא נראה מה אתה עושה עם הצד הלא-טוב שלך, איך אתה מתקן אותו'.

ב. סדר מאוזן וסדר מאונך

סדרים בפתיחת דברי הימים

נפתח בספר האחרון של התנ"ך, דברי הימים. הוא פותח בפסוק פשוט של שלש מלים, שלשה שמות של שלשת הדורות הראשונים של האנושות – "אדם שת אנוש". הפסוק הבא הוא שלשת הדורות הבאים – "קינן מהללאל ירד". הפסוק הבא הוא שלשת הדורות הבאים – "חנוך מתושלח למך".

הפסוק הבא של דברי הימים הוא כבר עם ארבע מלים – הוא כבר לא שלשת הדורות הבאים אלא הדור העשירי, שבא אחרי שלשה-שלשה-שלשה שלפניו, תשעה דורות. הוא פותח בדור הבא, נח, ולא ממשיך במנין הדורות שאחריו, אלא מיד לאחר שמזכיר אותו הוא מציין את שלשת בניו (כמו בפרשת נח). אלה ארבע המלים בפסוק הרביעי של דה"י – "נח, שם חם ויפת" (עד כאן יא דורות מ"אדם" עד "ויפת". "אדם" = 45 = 9 במשולש, "ויפת" = 496 = מלכות = 31 במשולש. יחד, "אדם... ויפת" = 541 = ישראל. על ישראל נאמר "אתם קרוים 'אדם'"[ה]).

שלישיה מאונכת ושלישיה מאוזנת

מה ראינו? שספר דברי הימים מתחיל עם ארבעה פסוקים שממספרים את 11 הדורות הראשונים – 3-3-3, כל אחד משלשת הפסוקים הראשונים הוא סדר, סדר 1, סדר 2 ו-סדר 3, ואז בא פסוק עם הדור העשירי שעומד לבדו, ואחריו עוד שלישיה, שכולה של הדור ה-11, לאב נח יש שלשה בנים. השלישיה האחרונה היא כבר לא שלשה דורות, אלא שלשה אחים שהם שלשה 'כיוונים' שונים.

אם כן, רואים כאן, בפשטות, שיש שני סוגים של סדר, שני סוגי תהליך עם התחלה-אמצע-סוף – שלישיה אנכית, שלשה דורות, ושלישיה מאוזנת, שלשה אחים. זה יוצא מ-13 המלים הראשונות של דברי הימים, שמחולקות 3-3-3-1-3. שלש שלישיות דורות, נח העשירי לבד, ואז שלשת בניו מהם יוצאת כל האנושות אחרי המבול. שלשת הפסוקים הראשונים הם שלשה סדרים מאונכים, אחר כך נח, ואז סדר מאוזן.

הסדר המאוזן פחות מוגבל כתהליך בזמן – אפילו ששלשת האחים נולדו זה אחר זה, בסדר כרונולוגי, שלשתם חיים ביחד באותו דור ופועלים בו זמנית. זו נקודה מאד חשובה להתבוננות שלנו בסדר הנחוץ לגאולה.

סדר מאוזן: משה-אהרן-מרים

מישהו יכול לחשוב על עוד סדר מאוזן בתורה? מיד עולה למחשבה, שאחרי שלשת האבות – סדר מאונך – באה עוד שלישיה, עוד 'סדר', לוי-קהת-עמרם, ומעמרם יוצאת (לא אחרי עוד דור אחד ואחריו שלשה אחים, כמו נח ובניו, אלא מיד) שלישיה מאוזנת, משה, אהרן ומרים. זהו סדר עם שני בנים ובת, שהבת בו היא המבוגרת ביותר. יש כאן התחלה-אמצע-סוף באופן מאוזן, כאשר ההתחלה היא מרים, האמצע הוא אהרן והסוף משה – כסדר הלידה שלהם.

חז"ל מלמדים אותנו שיציאת מצרים ומתן תורה היו על ידי שלשתם יחד. התורה נקראת "תורה משולשת" – יש בה תורה-נביאים-כתובים, ויש עוד הרבה שלישיות במבנה של התורה – והיא נתנה לנו על ידי ערוץ עם שלשה חלקים, משה-אהרן-מרים.  כשאומרים משה, אהרן ומרים אומרים אותם בסדר הפוך כרונולוגית – בסדר של סתר, סוף-תוך-ראש. זהו סדר, אבל בממד הפנימי שלו הוא סדר שחוזר אחורה.

סדרי גלגולים – אדם-דוד-משיח ומשה-שת-הבל

האריז"ל, גדול המקובלים, מלמד אותנו שיש עוד סוג של סדר מאונך – לא של שלשה דורות זה אחר זה, אלה סדר של שלשה גלגולים, בו יכולים לעבור דורות רבים בין שלב לשלב. הסדר הכי חשוב שהאר"י מדבר עליו כולל את כל נשמות האנושות, הסדר של אדם – אדם-דוד-משיח, התחלה-אמצע-סוף של ההיסטוריה כולה. דברי הימים מתחיל "אדם שת אנוש", שלשה דורות רצופים, אבא-בן-נכד, אבל אדם לבד הוא ר"ת של תחלת כל ההיסטוריה, אדם, אמצע כל ההיסטוריה, דוד, וסיום כל ההיסטוריה משיח. כל אלה גילויים בשלבים של אותה נשמה.

זהו 'סדר' שהולך לפי 'חץ הזמן'. אחד הדברים העמוקים שמנסים היום להבין במדע – עוד לא הבינו – למה חץ הזמן מתקדם מהעבר אל העתיד, הסדר הרגיל, מה שאנחנו קוראים עבר ומה שאנחנו קוראים עתיד. זהו הסדר של אדם.

השמות הכי חשובים בתורה בני שלש אותיות הם אדם ומשה, שניהם ר"ת של שלשה דורות. אברהם הוא חמש אותיות, יצחק ויעקב ארבע-ארבע אותיות, אבל אדם הוא שלש אותיות, התחלה-אמצע-סוף של ההיסטוריה, וגם משה הוא שלש אותיות. את השם משה האריז"ל דורש גם כשלשה דורות, למפרע – משה-שת-הבל. כאשר קין הורג את הבל התורה מספרת שנשמתו חוזרת בבן הבא של אדם, שנולד 130 שנה מאוחר יותר, שת. שת הוא הוא המלה השניה של דברי הימים, בנו של אדם הראשון, הוא שרש הנשמה של משה רבינו, והוא עצמו גלגול נשמת הבל אחיו שנרצח קודם לכן. גם זו דוגמה של סתר, סדר של סוף-תוך-ראש. כמו שראינו בסדר של משה, אהרן ומרים (שבאותו דור), שהם סדר של סתר, גם משה לבדו הוא סדר חוזר, סתר, של שלשה גלגולים.

סדר שמימי (מש"ה) וסדר ארצי (אד"ם)

נראה גימטריא מאד יפה של שני אבי-טיפוס אלה לסדרי גלגולים היסטוריים כוללים שהאריז"ל מלמד אותנו: אדם-דוד-משיח ועוד משה-שת-הבל שוים 1499, ערך החלק השני של הפסוק הראשון בתורה, "[בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ". מה לומדים מהרמז? סדר הגלגולים משה-שת-הבל הוא "את השמים", הוא שמימי, הוא סתר, אבל הסדר הישר של ההיסטוריה, אדם-דוד-משיח, הוא "ואת הארץ". ארץ היא הפרספקטיבה שלנו על המציאות. אמרנו שסדר בא מהממד הפנימי של המציאות, שהוא ה', "אתה סתר לי". הרבה פעמים ה', או התורה עצמה, נקראים שמים. הקב"ה נקרא השם היפוך אותיות משה (השם הוא ר"ת הבל שת משה בסדר ישר) – שם הוא לשון שמים, קשר פשוט בין משה לשמים, והוא קבל "תורה מן השמים".

בחסידות מוסבר שיש נשמות שהיה להן 'חוש' בעולם הזה. 'חוש' הוא כח וזיקה רוחנית לדבר מה. 'חוש' בעולם הזה היינו זיקה לחומר. מדובר בנשמות גדולות, הכי גדולות, ולחלק מהנשמות הגדולות יש 'חוש' בעולם הזה, לא בעולם הבא, ויש נשמות גדולות שאין להן 'חוש' בעולם הזה, הן חיות כאן בארץ אבל הן חיות בשמים, ה'חוש' שלהן הוא רוחני, לא חומרי, הוא 'חוש' בעולם הבא.

אותו פתגם חסידי מלמד איזו נשמות שייכות לכל סוג. שלש הנשמות שכלולות ב-אדם, אדם-דוד-משיח, הן כולן נשמות עם 'חוש' בארציות. אדם נברא מהארץ ושמו אדם נגזר מארץ-אדמה; דוד הוא מלכות, שהיא גם ארץ; וכך גם משיח בן דוד.

אבל משה, וכל מי שמשתייך אליו, הוא 'נשמת שמים'. לפני שקין הרג את הבל הם חלקו ביניהם את העולם – להבל ניתנה הרוחניות וקין לקח לעצמו את הגשמיות. זהו גם ההסכם שהיה ברחם בין יעקב לעשו, מי יקבל את העולם הזה ומי את העולם הבא. קין והבל לא אמרו עולם רוחני ועולם גשמי אלא שמים וארץ. המשמעות של הבל היא אויר, רוח. המדרש אומר שלפני שקין הרג את הבל הוא אמר לו 'אתה הולך על הטריטוריה שלי, על האדמה, משיג את הגבול שלי כי הארץ שייכת לי, אם אתה רוצה להמשיך לחיות', אמר קין להבל, 'עוף באויר. אם תעוף לא אהרוג אותך, אבל אם אינך עף אתה פולש לשטח שלי'. זו המחשה פשוטה שהבל שייך לשמים, הוא באויר – הוא לא מקורקע.

יש נשמות, של צדיקים גדולים, שיורדים למטה לארץ, ויש נשמות של צדיקים גדולים שאינם יורדים למטה – אלה שני סוגי נשמות צדיקים, שרמוזות בתחלת התורה, "את השמים ואת הארץ", נשמות-שמים ונשמות-ארץ – נשמות שמים מגיעות משרש נשמת משה (בו רמוז סדר גלגולים למפרע[ו]) ונשמות ארץ מגיעות משרש נשמת אדם (בו רמוז סדר גלגולים כסדר). זו הסבה ששני ה'סדרים' האלה – משה-שת-הבל, אדם-דוד-משיח – עולים יחד בדיוק "[בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ", כללות בריאת העולם.

שו"ת: נשמות גבריות ונשמות נשיות

שאלה: הרב דבר על נשמות 'שמימיות', עם חוש ברוחניות, ונשמות 'ארציות', עם חוש בגשמיות. האם יש קשר להבדל בין גברים לנשים?

תשובה: שאלה פשוטה והתשובה גם פשוטה – גברים הם יחסית נשמות שמימיות ונשים הם יחסית נשמות ארציות. בזהר משוים את אברהם ושרה לנשמה וגוף שמשלימים זה את זה. כשעושים מצוות פעולת הגוף חשובה יותר מהנשמה, כי עושים את המצוה במציאות הגשמית – אם עשית את המצוה בלי לכוון, קיימת מצוה; אם חשבת על הממד הרוחני בלי לקיים בפועל לא עשית שום דבר. ה' רוצה שנכוון רוחנית, אבל בסופו של דבר התכלית היא לעשות בפועל. בתורה השורה התחתונה היא "המעשה הוא העיקר", מעשה במציאות הפיזית – זהו כח נשי. שלש הנשמות עם חוש בארציות הן אדם-דוד-משיח – אדם, שנברא מהארץ; דוד, שהוא נשמה נשית, הוא מחליף את רחל במרכבה; והמשיח – יש משהו מאד נשי במשיח – משיח בגימטריא בן אשה (בן שהוא אשה) כנודע.

שו"ת: סדר אלכסוני – מעבר השבטים מסדר מאונך לסדר מאוזן

שאלה: הרב דבר על סדר מאונך וסדר מאוזן, אבל אם יש כאן שלישיה – מה עם הסדר האלכסוני?

תשובה: יש דבר שאנחנו מביאים לעתים קרובות בשם הקדושת לוי, הוא מסביר ש-אלכסון הוא נוטריקון של שתי מלים – הסתכלות באין. בדרך כלל אנחנו מסתכלים על דברים במבט ישיר, אבל יש משהו במבט אלכסוני שאתה רואה את האין של מה שאתה מסתכל עליו – את האין האלקי שמהווה אותו, כך אפשר לראות את הבריאה-מחדש בכל רגע. זהו משהו מאד חשוב לגבי סוד האלכסון, הקשר לאין – הסתכלות באין.

נאמר דבר נוסף: לצד הסדר המאוזן של בני נח, ואחריו הסדר המאוזן של שלשת אחי אברהם והסדר של משה, אהרן ומרים. האם יש עוד דוגמה בתנ"ך של סדר מאוזן? בתחלת במדבר מתוארת חנית עם ישראל במדבר סביב המשכן. זו אולי הדוגמה הכי חשובה בתורה.

כל השבטים נולדו בזוגות – ראובן-שמעון, לוי-יהודה, ביחד ארבעה בנים של לאה, אחר כך שני בני בלהה, שני בני זלפה, שני בני לאה, שני בני רחל. המודל של לידת השבטים הוא זוגות. אבל אחר כך מגיעים למבנה מחנה ישראל, שלפי האריז"ל הוא סדר יותר בוגר – האריז"ל אומר שהסדר של הלידה הוא סדר לא-בוגר של השבטים (מוחין דקטנות, סדר של לידת ילדים), אבל כאשר מתבגרים מגיעים לסדר החניה במדבר – סדר הדגלים, שהוא סדר בוגר (מתאים לשליחות האדם לתקן עולם כו'). זהו סדר-חדש, והסדר החדש הוא של ארבע שלישיות. כל הרעיון של המחנה הוא שכולם יחד, צבא אחד בו כולם פועלים יחד. הסדר הצבאי הוא של ארבע שלישיות שחונות סביב ופועלות יחד – חלוקת השבטים, בני אותו דור, לשלישיות. ארבעת הדגלים, שבכל אחד שלשה שבטים, מקבילים גם לארבע העונות, שבכל אחת שלשה חדשים.

זו דוגמה שלוקחים סדר אנכי – סדר הלידה, בו אף לא מדובר בדורות שונים, אבל יחסית הסדר הוא מאונך – ומסדרים אותו מחדש במאוזן. התהליך של הפיכת הסדר המאונך לסדר מאוזן קשור לאלכסון. זהו אולי הסדר המאוזן הכי חשוב בתורה של בריאת נשמות – ארבעה מחנות של שלשה-שלשה שבטים.

פסוקי הסדר המאונך והסדר המאוזן (השלמה)

הפסוק של הסדר האנכי הוא פסוק מפורש עם מאמר חז"ל מפורש – "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם הוי' וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר הוי' מעתה ועד עולם", שמכאן חז"ל לומדים שאם יש שלשה דורות של בני תורה "תורה מחזרת על אכסניה שלה", ואז התורה עצמה מביאה דוגמאות לכך. הדגשתי את הפסוק הקודם, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב", כדי להראות שזהו דבר משיחי – בזכות סדרי סבא-אבא-בן יתקיים "ובא לציון גואל" (פעם דרשנו זאת על "ומביא גואל לבני בניהם", כוונה של שמו"ע). זהו פסוק של שלשה דורות בסדר מאונך.

הפסוק של הסדר המאוזן הוא "טובים השנים מן האחד... והחוט המשולש לא במהרה ינתק".

צריך להתבונן שסדר הדורות כאן קשור דווקא לפה – "ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך" – ארבע פעמים פה בפסוק. בקבלה, סוד הפה רומז, קודם כל, לפה דא"ק, מקור עולם העקודים, בו "דעת גניז בפומא". "החוט המשולש" רומז עוד יותר גבוה, לקו וחוט. אפשר לומר ש"פיך" הוא אחד מפירושי סוד הצמצום בכלל – שהחלל שנוצר על ידי הצמצום הוא בחינת חלל הפה (כמבואר במ"א) – ו"ודברי אשר שמתי בפיך" היינו סוד הקו שנכנס לתוך החלל.

ג. הסדרים בפתיחת דברי הימים

המשך הסדרים בדברי הימים

נתבונן בעוד סדרים ראשיים בתורה: אחרי שלשת הסדרים הראשונים בדברי הימים יש את נח ואחריו סדר מאוזן של שלשת בניו. אחר כך ממשיכים באותו סגנון. פסוק כד הוא "שם ארפכשד שלח". סדר הדורות ממשיך, בין שלשת הבנים, דווקא משם, כי חותר להגיע לאברהם, תחלת דברי הימים של עם ישראל.

הפסוק הבא הוא "עבר פלג רעו", שלשת הדורות הבאים. הסדר המשולש מאד משמעותי ובולט כאן, בתחלת ספר דברי הימים. הפסוק הבא הוא "שרוג נחור תרח", שלשת הדורות הבאים.

אז מגיעים לאברהם אבינו – ולא כתובים מיד אברהם-יצחק-יעקב, רק אברהם. הפסוק הבא הוא גם שלש מלים – "אברם הוא אברהם", אברם, ללא ה, הוא אברהם, עם ה-ה שה' הוסיף לו. אבל, כאשר מגיעים לאברהם שוב מוצאים סדר מאוזן, שלישיה מאוזנת, כי גם לו יש שני אחים. אביו הוא תרח, התשיעי בעשיריה השניה, ויש לו שלשה בנים – אברהם, נחור (שקרוי כשם סבו, אביו של תרח) והרן.

למה הסדר הזה חשוב? אברהם, אנחנו יודעים, הוא היהודי הראשון, אבל למה שני האחים מאד משמעותיים, והם הסדר המאוזן הבא, כמו שם, חם ויפת? משלשת בני נח לא כולנו באים, אבל משלשת בני תרח כולנו באים, הם הכרחיים לעם ישראל. למה? אברהם נשוי לשרה, בת הרן, ושאר האמהות באות מנחור. שני האחים של אברהם הם הורי האמהות. לא יכול להיות עם ישראל בלי אבות ואמהות. כל האבות באים מאברהם וכל האמהות משני האחים שלו. אם כן, גם השלישיה הזו היא סדר מאד משמעותי, ומגיעים לסדר המאוזן אחרי שלשה סדרים מאונכים.

חלוקת השלישיות בסדר הספירות (והשוני בין שתי העשיריות הראשונות בדה"י)

נחזור למודל הכי בסיסי ויסודי של הקבלה – עשר הספירות. איך הן מסודרות? 3-3-3-1. לפעמים גם 1-3-3-3-1, אבל הסדר הכי פשוט של הספירות הוא 3-3-3-1. השלישיה הראשונה היא המושכל – ראשית המודע – חכמה-בינה-דעת. השלישיה הבאה היא המורגש – חסד-גבורה-תפארת, כנגד אהבה-יראה-רחמים (במקביל לאבות, כנ"ל). השלישיה הבאה היא כחות המוטבע, נצח-הוד-יסוד – הכח לפעול באמצעותו במציאות. הכח האחרון הוא המלכות, הרושם הסופי שכחות הנשמה שלי פועלים במציאות.

זהו מודל הכי בסיסי בקבלה, ורואים שהוא מופיע גם בסדרי הדורות בדברי הימים מבריאת העולם. דברי הימים מתחיל ממבנה הקבלה הזה – עשרה דורות, שמורכבים משלש-שלש-שלש ספירות ואז 1. אחרי נח יש שוב שלשה-שלשה-שלשה דורות. שם בן נח שייך גם לשלישיה המאוזנת הראשונה, אחרי עשרה דורות אנכיים, וגם לשלישיה המאונכת שפותחת עוד עשרה דורות. לפי קבלת האריז"ל, אחרי עשר הספירות מתחיל עולם חדש – עוד סדר של 3-3-3-1 דורות עד אברהם.

בכלל, הסדר של "עשרה דורות מאדם עד נח... עשרה דורות מנח עד אברהם" יוצר גם הוא סדר – אדם-נח-אברהם – הרמוז בפסוק: "ויקרא שמם אדם ביום הבראם" – אדם הוא אדם, ביום שוה נח ו-הבראם אותיות אברהם. בכל אופן, אם נתבונן יותר לעומק, יש הבדל בין הסדר הראשון לסדר השני – אברהם אבינו, העשירי, הוא גם חלק משלישיה מאוזנת, בעוד נח עומד לבדו. ההבדל העמוק הוא שהעולם הראשון, העשיריה הראשונה, מתחילה מהכתר, ואילו העשיריה השניה מתחילה מהחכמה, כמו שנסביר.

עשרת הדורות הראשונים כנגד עשר הספירות

בעשיריה הראשונה, בה פותח הספר דה"י, אדם הראשון הוא הכתר, בנו שת הוא החכמה והדור השלישי הוא אנוש.

משהו מאד חשוב קרה בדור השלישי, על זמן אנוש כתוב "אז הוחל לקרוא בשם הוי'". הרמב"ם מסביר באופן שלילי, כחילול, שאז התחילה עבודה זרה, בדורו של אנוש. אחרים אומרים באופן חיובי, שאנוש הוא הראשון שהחל להתפלל לה' באופן קבוע. אבל איך שלא קוראים זאת, אנוש הוא סוף חשוב של הסדר הראשון של האנושות, אדם-שת-אנוש. לפי סדר הספירות הם כתר-חכמה-בינה. את אנוש אפשר לקרוא בשני אופנים, כ'בחור טוב' או 'בחור רע' – שת הוא צדיק, 'בחור טוב'; אדם חטא אבל עשה תשובה, אז הוא גם 'בחור טוב', אבל אנוש לא ברור – הוא שייך לבינה, עליה כתוב "מינה דינין מתערין". עוד דבר חשוב: אדם הוא שם כללי של כל בני האדם, אך עוד יותר ממנו אנוש, שעל שמו נקראת כללות האנושות. אנוש, בניקוד אחר, הוא אנוּש, חולה מאד – יש משהו חולה באנוש. בכל אופן, אנוש הוא הגדרה של האנושות, והוא בינה[ז].

בפסוק הבא הסדר מתחיל מקינן, השם שלו הוא לשון קנין. בקבלה קנין הוא  תכונה של דעת – "דעה קנית". בדרך כלל לא מונים גם את הכתר וגם את הדעת, אבל בסדר הדורות הראשון של האנושות, אחרי אדם-שת-אנוש, שהם כתר-חכמה-בינה, יש דעת-חסד-גבורה. מהללאל הוא כמו הלל, מדת החסד, ואחריו בא ירד בגבורה, ירד הוא לשון שלטון בכח, הכרח, או לשון נפילה. אחר כך בא חנוך, צדיק מיוחד, שהוא בתפארת.

יש כאן סדר של אמצע-ימין-שמאל, בדרך כלל שלישיה היא ימין-שמאל-אמצע, אבל לעתים שלישיה היא אמצע-ימין-שמאל. אמצע-ימין-שמאל מופיע בטעם הסגולתא – נקודה למעלה, ותחתיה שתי נקודות מימין ומשמאל. אדם-שת-אנוש הם אמצע עליון, ימין ושמאל תחתיו – כתר-חכמה-בינה. אחר כך באים קינן-מהללאל-ירד, באותו סדר – אמצע-ימין-שמאל, דעת-חסד-גבורה.

אחר כך בא חנוך, נשמה מאד מיוחדת בתפארת, ברחמים, ואחריו מתושלח. מתושלח חי את משך החיים הכי ארוך הכתוב בתורה – 969 שנה – אז הוא שייך לנצח, לשון נצחיות. הדור הבא הוא למך – כינוי לתם-פשוט, שמתאים לספירת ההוד, כמו התם של סדר פסח. אז מגיע נח. הייתי חושב שאולי הוא המלכות, העשירי, הספירה האחרונה, אבל האריז"ל והזהר מלמדים אותנו שנח הוא יסוד, "נח איש צדיק", צדיק הוא יסוד ולא מלכות. שלשת הילדים שלו, הדור הבא, הם המלכות:

עשרת הדורות הבאים כנגד הספירות

אבל כשעוברים לעולם הבא, העשיריה הבאה (שמופיעה בצורה מסודרת החל מפסוק כד בפרק הראשון בדה"י), שם הוא ראשון, אחריו ארפכשד וכו' – זו כבר שלישיה בסדר הרגיל של ימין-שמאל-אמצע, אמצע מתחת לימין ושמאל. שם הוא חכמה, ארפכשד בינה ושלח הוא דעת, אז יש עוד שלישיה ועוד שלישיה. ביחס אליהם אברהם (ועמו שני אחיו[ח], נושאי הגנים של תרח, 'גני אברהם' שנתגלו אצל האמהות) הם המלכות של העולם השני:

ד. סדרים נוספים בדורות ישראל – מהנביאים עד משיח

עד כאן היתה הקדמה להבין את ה'סדרים' של התורה. הרעיון העמוק הוא שסדר של תהליך הוא ראש-תוך-סוף, בסדר של אמצע-ימין-שמאל או ימין-שמאל-אמצע. צריך לפתח עוד הרבה את הרעיון, אבל אנחנו נעבור כעת להסביר עוד כמה סדרים יסודיים בתורה, ואז נגיע לסדר של החסידות, שהוא המטרה שלנו:

סדרי כהונה, לויה ומלכות (השלמה)

נזכיר עוד כמה דוגמאות חשובות של סדר שלא אמרנו: בתורה יש סדר של כהונה – אהרן-אלעזר-פינחס, שלשת הכהנים הגדולים הראשונים, שכתובים בתורה. יש גם סדר מאוזן של משפחות הלויה – גרשון-קהת-מררי.

בכלל, עם ישראל הוא כהן-לוי-ישראל, גם סדר של אברהם-יצחק-יעקב (מהסדר המקורי המאונך נעשה סדר מאוזן בכל דור ודור; כהן-לוי-ישראל משלים את אברהם-יצחק-יעקב ל:1300 = 50 פעמים הוי' ב"ה). אפשר היה לחשוב שהכל מתחיל מישראל ואחר כך עולים ללוי ולכהן, אבל הסדר הוא הפוך – "אתה כהן לעולם", אברהם כהן; יצחק הוא לוי; ויעקב הוא ישראל. היסוד של כל יהודי הוא כהן, "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", רק שה' רוצה לפרט – שחלק גדול מהעם יהפכו ללויים והחלק הכי גדול יהפוך לישראל. זו דוגמה לסדר שאפשר לפרש בשני הכיוונים, כי אפשר עדיין לומר שהמכנה המשותף הוא ישראל ומתוכו יש חלק לוי וחלק כהן. אפשר לומר שישראל-לוי-כהן הוא סדר מאוזן וכהן-לוי-ישראל הוא סדר אנכי. [בדורות הפוך.] בתחלה הבכורות היו כהנים. שוב, אברהם היה כהן, אז הסדר הוא כהן-לוי-ישראל.

לא רק הנשמות הן שלישיות, אלא עוד הרבה דברים, כמו ברכת כהנים, "הברכה המשולשת בתורה", שכתוב שגם היא כנגד האבות. האבות כלולים באברהם, בו כתוב "והיה ברכה" – כל הברכות הן אברהם.

אצל יצחק יש משהו אחר של שלש – הבארות שלו, עשק-שטנה-רחובות. יש בארות ויש ברכות. היות שהוא גבורה, אצלו באמת שני הראשונים הם דינים, אך בזכות זה "צחֹק עשה לי אלהים" – הרחובות שלו טוב מכל הברכות, סוד עתיקא, "ויעתק משם".

עוד סדר מאוזן יש בשלשת המלאכים שבאים יחד לאברהם אבינו, מיכאל-גבריאל-רפאל, ואחר כך, אצל יעקב נאמר "כאשר ראם", רפאל-אוריאל-מיכאל.

גם בשבט המלוכה יש סדר – יהודה-פרץ-חצרון. עד כאן בחומש בראשית, בשבעים נפש. אחר כך, אם ממשיכים את הסדר כמו שכתוב בסוף מגלת רות, "ואלה תולדות פרץ", אחרי יהודה-פרץ-חצרון הסדר הבא הוא רם-עמינדב-נחשון, אז שלמה-בעז-עובד, ובסוף הכי חשוב ישי-דוד-שלמה. כלומר, הדברים כאן מגיעים עד שלמה, שהוא שלמות. אחר כך יש כבר פילוג הממלכות. עד שלמה יש שלמות של כל עם ישראל תחת מלך אחד.

סדר הנביאים: אחיה, אליהו ואלישע

בנביאים הסדר הכי חשוב – שאינו סדר של אב-בן אלא של רב-תלמיד – הוא אחיה השילוני, אליהו הנביא ואלישע הנביא. אלה שלשת הנביאים הכי מפורסמים וחשובים בתנ"ך, שאין מהם נבואות כתובות כי הם לפני הנבואות שנכתבו בתנ"ך. הראשון הוא אחיה השילוני, שנבא את חלוקת הממלכה, תלמידו הוא אליהו הנביא, הכי מוכר, ותלמידו הוא אלישע. אליהו כאן הוא כמו יצחק אבינו. אלישע זכה לפי שנים נסים מרבו אליהו.

הכל מתחיל מאחיה, שהוא המורה של רשב"י, בעל הזהר, וגם המורה הרוחני של הבעל שם טוב עצמו. שלשת הנביאים הללו מבשרים את הגאולה, מקדימים את המשיח. אליהו מבשר את הגאולה אבל לכולם יש זיקה למשיח. בשביל להביא את המשיח צריכים את אחיה, אחריו את אליהו ואחריו את אלישע – השלישיה זו, שהיא סדר מאד חיוני.

עוד סדרים בנ"ך (השלמה)

עוד שלישיה חשובה בסוף התנ"ך: חנניה מישאל ועזריה, שחז"ל אומרים בפירוש שהם כמו אברהם-יצחק-יעקב – דוגמה יפהפיה של סדר אנכי שהפך להיות סדר מאוזן (בחז"ל יש רבי חייא ושני בניו שחשובים כמו האבות – כאן דוגמה של 'סדר אלכסוני' – שלשה יחד של שני דורות).

גם בספר יחזקאל יש סדר מאד מענין שהמפרשים מעמיקים בו הרבה: נח, דניאל ואיוב – שלשה צדיקים שלא יכולים להציל את העיר של הרשעים. אפילו אם יהיו בעיר – יצילו את נפשם ולא את העיר. מסבירים מהי השלישיה הזו – רש"י ועוד – שלשה צדיקים שכל אחד משולש בפני עצמו, ראה שלשה עולמות. נח ראה עולם בנוי, עולם חרב ועולם בנוי. דניאל היה שר על כל בבל ומשנה למלך, ואחר כך השליכו אותו לגוב האריות – שכל העולם שלו נהרס – ואחר כך הוא 'קם לתחיה' וחזר להיות שר. אצל איוב זה כל ספר איוב, שהיה לו טוב-רע-טוב – בנוי-חרב-בנוי. סימן שיש גם את שלישית אלה שחוו זאת, ומצטיינים כשלשת הצדיקים ב-ה הידיעה אצל יחזקאל הנביא, ויש כאן רמז שבתוך סדר יש בנוי-חרב-בנוי. קצת מציל אותנו, נשמות של תהו, כי לכאורה איך נשמה של תהו יכולה להיות מסודרת? אבל אם יש סדר בנוי-חרב-בנוי אז הוא באמצע הסדר – הכל בסדר...

סדרי רשעים (השלמה)

יש גם רשעים שיש להם סדר, שהעיקרי בתורה הוא עשו-אליפז-עמלק. הפלא, כמו שמצוין אצלנו בהרבה מקומות, שהם שוים אברהם-אברהם-אברהם.

אם הזכרנו את חנניה מישאל ועזריה יש גם סדר של מלכי בבל – נבוכדנצר אויל-מרודך ובלטשאצר. כל מלכות בבל התקיימה שלשה דורות (בזכות שלש פסיעות שפסע נבוכדנצר הרשע לכבוד ה').

סדרים אחרי התנ"ך

נדבר על הסדר של חנוכה: ב"על הנסים" שאומרים כשעומדים בתפלה בחנוכה מתחילים ממתתיהו בן יוחנן כהן גדול. מתתיהו עם חמשת בניו לחמו ביוונים, אבל הכי חשוב הוא יהודה, לכן הסדר של חנוכה הוא יוחנן כהן גדול, מתתיהו כהן גדול – שני כהנים גדולים – ואז יהודה המכבי.

בש"ס, אצל התנאים והאמוראים, יש הרבה סדרים מאד חשובים (כגון הלל ובניו, החל מהסדר: הלל, שמעון, רבן גמליאל הזקן).

אצל הראשונים נאמר בקיצור: הרמב"ם ראה את עצמו כסיום של תהליך בן שלשה דורות. הוא אמר שיש לו שני רבנים – רבי יוסף אבן מיגאש והרבי של הרבי, הרי"ף. הוא לא זכה ממש ללמוד אצל ר"י אבן מגאש, הוא הסתלק כשהרמב"ם היה צעיר, אבל הוא ברך את הרמב"ם כשהיה בן שבע והוא ראה בו רבו. פסיקת ההלכה, ברוב המקרים, היא לפי השלישיה הזו. אז יש סדר חשוב – הרי"ף, אבן מיגאש והרמב"ם. יש גם את סדר בדילוג של דורות, עליו בנה הבית יוסף את השו"ע, פסק הלכה לכל ישראל. הוא סומך על שלשה יסודות, עוד 'סדר', שכולל שנים מהסדר הקודם – הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש. גם זהו סדר, ועל פי רוב הוא סומך על שנים מתוך שלשה.

סדרי החסידות

כעת נגיע לתכלית שלנו, הסדר של החסידות:

בחסידות יש משהו מדהים, שיש סדר של שלשה בעלי שם לפני הופעת רבי ישראל בעל שם טוב, הידוע כמחולל תורת ותנועת החסידות. החסידות מתחילה עם סדר נסתר, שמתחיל בצדיק נסתר – הוא נסתר, אבל אנחנו יודעים על קיומו. הצדיק הראשון הוא רבי אליהו בעל שם – בעל שם הוא מרפא-קבלי – והוא ראשון לשלשה בעלי שם. סדר שמכין את העולם למשיח על ידי גילוי הסתר, הסתר של התורה, הסתר של הנשמות היהודיות. אחרי רבי אליהו בעל שם יש את רבי יואל בעל שם ורבי אדם בעל שם. אלה שלשה אבות נסתרים של תנועת החסידות.

אחריהם באים שלשה אבות גלויים – הבעל שם טוב, הרב המגיד ואדמו"ר הזקן. י"ט כסלו הוא היארצייט של הרב המגיד, האב השני, יצחק אבינו, וחג הגאולה של תלמידו, אדמו"ר הזקן.

אחר כך אפשר לראות סדר בשלשת הדורות הראשונים של חב"ד עצמה – אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי (שנקרא בפירוש האמצעי) והצמח צדק. יש הרבה-הרבה סדרים. את הסדר הבא אחרי אדמו"ר הזקן אפשר להתחיל ממנו עצמו, או שהסדר אחרי הבעש"ט-המגיד-אדה"ז מתחיל מבנו, אדמו"ר האמצעי, ואחריו הצמח צדק ואחריו אדמו"ר המהר"ש. למה הסדר הזה טוב? כי הרבי אמר ששלשת הדורות האחרונים של חב"ד הם סדר משיחי – הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי. הרבי בעצמו אמר הרבה רמזים בשלישית הדורות הזו, ואולי הכי מפורסם הוא הרמז של המלה מיד שהרבי אהב – משיח יבוא תיכף ומיד ממש – ר"ת מנחם-מענדל, יוסף-יצחק דוב-בער. גם סדר למפרע, סתר (כמו הסדר של משה, כנ"ל).

הסדר המאוזן של משיח

בכל אופן, כעת אנחנו בסדר האחרון. מה אנחנו צריכים כעת? סדר מאוזן. אחרי כל הסדרים המאונכים הללו, אנחנו צריכים סדר מאוזן – שני אחים ואחות, או שתי אחיות ואח, איך שאתם רוצים. לא חייבים שיהיו אחים ביולוגיים. אנחנו צריכים שלש נשמות גדולות שיפעלו יחד להביא גאולה, בתהליך מאד מסודר של התחלה-אמצע-סוף. שלש נשמות שצריכות לעבוד יחד להביא משיח.

י"ט כסלו שמח וחנוכה שמח, משיח נאו!

ה. שו"ת: סדרי משיח

דור ה-13 – מעבר מיושר (סדר מאונך) לעיגולים (סדר מאוזן)

שאלה: איפה העולם עומד בסדר הדורות כעת בהיסטוריה?

תשובה: אנחנו מאמינים שמה שקורה במציאות היהודית הוא הלב של כל ההיסטוריה האנושית. אנחנו מאמינים שתנועת החסידות היא חוט השדרה, הלב, של תהליך הגאולה של כל האנושות. בתנועת החסידות עצמה יש שלשה ראשים נסתרים לגמרי – הסדר הראשון, של שלשת בעלי השם, שאינם כל כך ידועים – ואז יש לנו את הבעש"ט-המגיד-אדה"ז, ואז יש עוד שלישיה ועוד שלישיה, ארבע שלישיות. אם מתחילים מרבי אליהו בעל שם יש 12 דורות עד הרבי האחרון, וכעת אנחנו בדור ה-13 (כנגד תיקון "ונקה" בי"ג מדות הרחמים[ט], בחינת "ובעל השור נקי". לפי האריז"ל, בתיקון ה-יג מכוונים את כל יב התיקונים הקודמים יחד). כעת אמרנו שבדור ה-13 צריך את כל הסדר בדור אחד, סדר מאוזן.

נאמר משהו נוסף על ההבדל בין סדר מאונך לסדר מאוזן: הסברנו איך שסדר מאונך, אחד אחרי השני, הוא בזמנים משתנים, וסדר מאוזן הוא בו-זמני – כל השלשה ביחד. אך יש גם משהו בסדר מאוזן שהוא גם מעגל, מקיף. סדר מאונך הוא קו, יושר. העיגול הגדול הוא מעל הקו, מעל היושר – אור מקיף. יש משהו בסדר מאוזן שהוא אור מקיף ואילו סדר מאונך הוא אור פנימי. כדי להביא משיח צריך להמשיך אור מקיף. הנשמה של המשיח היא מאור מקיף (מבחינת "שמונה נסיכי אדם"), אבל הוא מחבר את המקיף עם הפנימי (מחבר את שרש ה"שמונה נסיכי אדם" עם ה"שבעה רועים").

[זהו הדור ה-13, אנחנו צריכים הרבה אהבה כדי לגלות את אחדות ה' ולהביא משיח.] כי 13 בגימטריא הוא גם אהבה וגם אחד.

עבודת הגיור של האבות

שאלה: האם הסדר החדש שהרב מדבר על ביאת משיח קשור לבני נח ולעוד יהודים יותר נסתרים שרק מתחילים ללמוד על המסורת היהודית שלהם אחרי דורות של ניתוק?

תשובה: כתוב שלפני ביאת משיח צריך להיות הרבה גרי צדק. לכל אחד מהאבות יש בן נבחר, עם תכונה מיוחדת שלו, אבל חז"ל אומרים שהמשותף לאבות הוא שכולם עסקו בגיור גרים. על אברהם ויעקב כתוב בפירוש שעסקו בגיור, ולגבי יצחק הדבר רמוז בפסוק הראשון של פרשת השבוע – בהשגחה פרטית, מה שקראנו היום – "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען". מהמלה "מגורי", לשון גיור, לומדים שיעקב המשיך בעבודת יצחק אביו לגייר גרים, "מגורי אביו". רבי עקיבא בא מהם, רבי מאיר בא מהם, לכן הייתי חושב שאחד מהשלשה (בסדר המאוזן) ראוי להיות גר (או בן גרים)...

הסדר המאוזן: שלש תכונות המשיח – אוהב ישראל, פלא יועץ, כריזמה (מעודדת פו"ר)

שאלה: האם עלינו לעסוק בזהות משיח או רק להתכונן לביאת המשיח?

תשובה: הרבי אמר שעכשיו הזמן לעסוק בזהות משיח. הרבי סימן מעגל סביב עצמו, שהיה נראה שהוא מתכוון שהוא המשיח. הרבי קוה שהקב"ה יעשה אותו משיח ושגם העם היהודי יכתיר ויקבל אותו למשיח. הרבי אמר הרבה פעמים שמשיח צריך הכתרה כפולה – מלמטה ולמעלה, צריך הכתרה מהשמים וצריך הכתרה מהעם. די ברור שלרבי היו רצון ונכונות לקבל את שתי ההכתרות האלה. בכל דור יש משיח, והרבי קווה שיתממש בדור שלנו. כדי להכתיר את המשיח צריך לזהות אותו, אז אם אנחנו יכולים לזהות את המשיח זה טוב מאד...

שאלה: אם רוצים לזהות את המשיח, מהם שלש התכונות הכי חשובות שאנחנו מחפשים?

תשובה: הדבר הראשון והכי חשוב הוא אהבה מוחלטת לכולם. כשהתייחסנו לסדר אמרנו שסדר האבות מתחיל מאברהם, שמדתו אהבה וחסד – אהבה לכל באי עולם, עד כדי מסירות נפש. זהו הדבר הראשון.

הדבר השני הוא שמשיח הוא "פלא יועץ" – יש לו עצות פלאיות לתת. כמו יוסף הצדיק הוא יודע לפתור חלומות. כל הגלות היא חלום גדול, והוא יודע לפתור את החלום ליחיד ולכלל – לתת פשר לכל מה שקורה לנו, לתת עצה ולעזור לנו להתעורר מהחלום. זו התכונה השניה, "פלא יועץ". התכונה השניה הזו באה מיצחק, האב השני.

התכונה השלישית, התכונה של יעקב – מלבד הרחמים – היא תפארת, פשוט יפי. אצל מנהיג היפי מתבטא בכריזמה. יש משהו באישיות שלו שהוא כמו מגנט, שהוא מושך את כולם. משיכה בטבע היא כח שנועד לפריה ורביה. זהו משהו מאד עמוק: היפי של משיח מוליד באנשים 'משיחים קטנים', הוא מוליד את עצמו – זו הכריזמה שלו. למה מיועד היפי בטבע? כי יפי רוצים להעתיק, הוא המוטיבציה לפריה ורביה. משיח הוא כמו יעקב אבינו, הכי יפה, גם בגוף ועוד יותר בנשמה, והכריזמה שלו יוצרת אחדות בין אנשים, בינו לבין כל אחד אחר, ומולידה תולדות. על מי נאמר ש"מטתו שלמה"? יעקב, שמוליד יותר מהדורות הקודמים, תריסר בנים ובת. גם זו תכונה משיחית.

בקיצור: הוא אוהב כל אחד, יכול לתת פתרון לבעיות של כל אחד ומעורר הופעה של עוד משיחים.