בע"ה

ל' שבט ע"ח – כפ"ח

ארבעה יסודות בחג הפורים

הקלטה לשבת זכור באולפנת לבונה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

ארבע מצוות פורים והקבלותיהן

בחג פורים יש ארבע מצוות עיקריות – מקרא מגילה, סעודת פורים (משתה), משלוח מנות ומתנות לאביונים – כנגד י-ה-ו-ה וגם כנגד הגיבורים של החג[ב]:

מגלת אסתר נקראת על שם אסתר המלכה – היא כנגד אסתר. בסעודת פורים אוכלים אוזני המן – כנגד המן, "ונהפוך הוא", שותים "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". משלוח מנות נועד ליצור התחברות, חברות, "כל ישראל חברים" ואחים – זו בחינת מרדכי, כל העם נקרא "עם מרדכי", כאשר שולחים מנות אחד לשני מתחברים לשרש נשמת מרדכי היהודי ש"לא יכרע ולא ישתחוה". אחרון, זו המצוה הכי יקרה וחשובה בפורים, כפי שכותב הרמב"ם, מתנות לאביונים, היא כנגד אחשורוש המלך – כי י-ה-ו-ה כנגד הספירות והאחרון הוא המלכות, ובאמת תיקון המלכות היא להעניק לכולם, ואם מדובר במלך ישראל אמתי, מלך המשיח, כבר "לא יהיה בך אביון". בכל אופן, צריך לתת הרבה מתנות ו"כל הפושט ידו נותנים לו", זו המצוה הכי חשובה.

כתוב שהם גם כנגד "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". "'אורה' זו תורה", כנגד המגלה. "'שמחה' זה יום טוב", שמחת חג, המשתה והשמחה של פורים. "'ששון' זו מילה" – הברית היא גם הכח להתחבר ולהתקשר לחבר. "ויקר" חז"ל דורשים על תפילין, אבל הוא גם מלשון יוקר, כפי שהרמב"ם אמר שזו המצוה הכי יקרה בפורים. כנראה שיש גם קשר בין צדקה למצות תפילין, כמו שנסביר.

ולסיכום ההקבלות:

  י        מקרא מגלה  אסתר           אורה (תורה)

  ה       משתה ושמחה        המן              שמחה (יו"ט)

  ו        משלוח מנות מרדכי           ששון (מילה)

  ה       מתנות לאביונים      אחשורוש     יקר (תפלין)

ארבע המצוות וארבעת היסודות (בסדר דצח"מ)

בכל אופן, בקשו לקשר את כל זה עם ארבעת היסודות של הטבע. בדרך כלל סדר היסודות הוא ארמ"ע – אש-רוח-מים-עפר, בסדר זה – אבל כתוב בספר התניא שכאשר מקבילים את היסודות הפשוטים ארמ"ע (ממעלה למטה) ליסודות המורכבים דצח"מ (מלמטה למעלה) דווקא הרוח כנגד המדבר, "ויהי האדם לנפש חיה", "לרוח ממללא". לכן האדם, ה-י, "ליהודים היתה אורה", כנגד יסוד הרוח. אחר כך החי – חיות הוא חום, חיים לשון חום – כנגד האש. צומח פשוט כנגד המים המצמיחים, וגם הדומם פשוט שהוא כנגד העפר.

לפי זה, רוח החיים של החג, ה"אויר לנשימה" של החג, "'אורה' זו תורה", היא מקרא מגלה.

האש של החג היא סעודת פורים, "ונהפוך הוא", לאכול אזני המן, ובכלל להגיע בנפש למצב של "עד דלא ידע", אש קדש, השמחה של חג פורים, "שמחה פורצת גדר", "כי תצא אש ומצאה קוצים [קונצים]".

המים המצמיחים כל מיני תענוג הם עד כדי אהבה בתענוגים בין איש לרעהו. כתוב "זכור אב נמשך אחריך כמים" – מדת האהבה היא מים, ומשלוח מנות נועד להגביר אהבה בין איש לרעהו. המים באים להצמיח את האהבה.

אחרון-אחרון הוא הדומם, יסוד העפר, אותו מתקנים במתנות לאביונים – "מקימי מעפר דל".

ולסיכום:

  רוח (מדבר)   מקרא מגלה

  אש (חי)                 משתה ושמחה

  מים (צומח)   משלוח מנות

  עפר (דומם)  מתנות לאביונים

שיא מצוות פורים – תחית המתים

תיקון הדומם הוא פשוט להחיות מתים. בהקבלת עיקרי האמונה לחגי השנה[ג] מוסבר אצלנו שפורים מכוון כנגד האמונה בתחית המתים. כנראה שזהו גם המכנה המשותף בין "'ויקר' אלו תפילין" למצות צדקה – שתי מצוות שמסוגלות להחיות את המת, "הקיצו ורננו שכני עפר". את מי ששוכן בעפר, אפילו השכינה שהיא "שכינתא בגלותא" ואז היא "שכיבת עד עפר", צריך להחיות. איך מחיים את השכינה? עם מתנות לאביונים. האביון, כל עני ("עני חשוב כמת"), הוא בעצם – יותר מהעשיר – מגלם ומייצג את מצב השכינה, כללות כנסת ישראל. לכן "כל הפושט יד נותנים לו" בפורים – לא מבחינים, לא בודקים בציציות. במצות מתנות לאביונים מחיים את השכינה, מחיים את המתים, "הקיצו ורננו שכני עפר".

על תפילין של ראש כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך" – משם לומד רבי אליעזר "'ויקר' אלו תפילין", "נקרא" מלשון "ויקר".  הבית של התפילין הוא בחינת "בית חיינו", בחינת חיים (בקבלה, חיים היינו המשכת מוחין, והמצוה העיקרית שממשיכה מוחין, חיים, היא מצות תפילין). כל יהודי צריך להתחיות מהתפילין של ראש ובחיות זו מפיל יראה על הגוים, "ויראו ממך", וגם בתוך עם ישראל צריך להחיות את ה"עני חשוב כמת" על ידי הרבה מתנות לאביונים. שיהיה חג שמח, שנזכה לכל היסודות של הקדושה, לתקן בנפש, "ובא לציון גואל".