בע"ה

פורים ע"ח – כפ"ח

חמש המלחמות בעמלק

ברית משה-צבי שי' הרשקוביץ

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. רמזי משה-צבי

משה-צבי – דעת ואמונה

לחיים לחיים, פורים שמח. הילד נולד ב-ז' אדר והברית היום בפורים. הרך הנימול נקרא על שם משה רבינו וגם על שם השווער (ה"גבור" שלנו – כפי שהוסבר בשיעור הזכור לטוב על רבי-משפיע-צדיק-גבור[ב], שאבי הרך הנימול מאד אהב. משה רבינו הוא הרבי, נמצא שאצל הרך הנימול נעוץ סופן, מלכות, בתחלתן, חכמה, ודוק).

צבי הוא משה באתב"ש – מ מתחלפת ב-י, ב ב-ש ו-ה ב-צ, כך שצבי הוא מהסוף להתחלה, סוד אור חוזר. האור החוזר עולה עד לכתר. צבי בגימטריא אמונה ור"ת "צדיק באמונתו יחיה" ("בא חבקוק והעמידן על אחת..."). מהו משה? דעת – הוא הדעת של כללות נשמות עם ישראל. אבל האור החוזר שלו חוזר יותר גבוה מנקודת המוצא של האור הישר – חוזר לרדל"א, אמונה. מבואר בדא"ח שהצבי מקיים את הפסוק "ברח לך אל מקומך", אור חוזר שחוזר לקדמותו ממש, עד לרדל"א.

תיקון "ואמת" – השביעי החביב

כמה עולה יחד משה-צבי? תיקון "ואמת", התיקון השביעי של יג תיקוני דיקנא, בחינת "כל השביעין חביבין". החביב מבין יג מדות הרחמים הוא הנקודה האמצעית שלהן, תיקון "ואמת", שעולה משה-צבי. לפי הזהר הקדוש והאריז"ל זהו התיקון השביעי, שבדיוק באמצע, ולכן יש את הווארט של המגיד שכל סוד "כל השביעין חביבין" בעצם מכוון לענין תיקון "ואמת", השביעי-האמצעי מבין יג מדות הרחמים (סוד יום השבת-קדש בין ו ימי החול שלפניו ו-ו ימי החול שאחריו, סוד מילוי האות ואו, עם א באמצע בין ו ל-ו). לפי הזהר והאריז"ל תיקון "ואמת" הוא סוד אור הפנים ("באור פני מלך חיים"). כמו שבברית מילה יש גילוי אור העטרה, בפנים גופא האור הוא תיקון "ואמת", לכן הברית היא "אות אמת", לגלות תיקון "ואמת".

"אין סוף ברוך הוא" – כח מחית עמלק

מה עוד שוה משה-צבי? אין סוף ברוך הוא – ביטוי שחוזר הרבה פעמים בחסידות. יש בו יג אותיות (רת"ס אבא), ויש לנו הרבה רמזים וסודות בביטוי זה. צריך לצייר אותו בצורת השראה של יג. כאשר עושים את המילה והפריעה ומגלים את העטרה יש גילוי של יג מדות הרחמים. על כך כתוב "גדולה מילה שנכרתו עליה יג בריתות יותר מהתורה שנכרתו עליה ג בריתות". לכן יש נוהגים שבגילוי העטרה בסוף הברית אומרים את יג מדות הרחמים, שאמצען "ואמת", בגימטריא אין סוף ברוך הוא (בגימטריא משה צבי). יש משהו במשה-צבי שמצביע על האמת – "משה אמת ותורתו אמת". מה מוסיפה ה-ו ב"ואמת"? ב"והוי'" חז"ל דורשים "הוא ובית דינו" – מה מוסיפה ה-ו של "ואמת"? כנראה את ה"[משה אמת] ותורתו אמת". גם הוא אמת וגם התורה שלו אמת, שתי בחינות (התורה של משה היא על דרך הבית דין ביחס לקב"ה. אכן קרח הוא זה שאומר ומודה שמשה אמת ותורתו אמת, היינו הדין, דין-תורה, שנעשה עמו).

אנחנו היום בפורים, והמצוה המיוחדת של פורים היא מחית עמלק. יש הרבה דברים ששוים עמלק, "את זה לעֻמת זה עשה האלהים". הבעל שם טוב אומר ש-עמלק בגימטריא ספק – כבר אומר שצריך לעשות גימטריאות של עמלק. כנראה שכדי למחות אותו צריך לעשות את הגימטריאות שלו, החל מלדעת שהוא בגימטריא ספק וכעת וצריך למחות את הספק. איך עושים זאת? על ידי שעונים על כל דבר "ברוך הוא" – "ברוך הוא וברוך שמו". "ברוך הוא" כלפי האור הנעלם של ה', "ועבד הלוי [משה רבינו] הוא" – "ברוך הוא" הוא הלעומת-זה של עמלק, הכח לקיים את מצות מחית עמלק. כשאני אומר "אין סוף ברוך הוא" (= משה צבי) אין סוף הוא האור וברוך הוא – או שחושבים על זה או שלא, לא משנה, עד דלא ידע – מוחה את זכר עמלק. ככה כל פעם, הרבה פעמים במשך היום צריך לומר "ברוך הוא" – "ברוך הוא וברוך שמו" (ברוך לשון המשכה ועמלק, עם מלק, לשון הפרדה והפסקה). "[ברוך] הוא [וברוך] שמו" = משיח כנודע ("עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד").

אלה שתי גימטריאות ראשונות של השם משה-צבי, תיקון "ואמת" ו"אין סוף ברוך הוא". במילוי, משה-צבי (מם שין הא צדיק בית יוד) = ישראל ישראל (השם צבי מגלה איך שמשה שקול כנגד כל ישראל). על זה נאמר לחיים.

ב. חמשה ספקות באמונה (חזרה והוספות)

נמשיך משהו מהדברים שנאמרו אמש, בליל פורים, עם קצת הוספות: יש חמשה ספקות שצריך לפתור. אמש הסברנו מה הם חמשת הספקות, כנגד הדורות מאברהם עד עמלק, שכל חמשת הדורות, אברהם-יצחק-עשו-אליפז-עמלק, עולים חמש פעמים עמלק, חמש פעמים ספק – רמז מובהק ביותר.

הספק כנגד אברהם – בריאה

אמרנו שהספק הראשון, שרש עמלק שבתוך אברהם – הרי עמלק יוצא מאברהם (ומיצחק) – הוא בענין בריאת העולם יש מאין – האם יש בורא לעולם.

הספק כנגד יצחק – השגחה-הנהגה (קבלת הרמח"ל והגר"א)

הספק השני, שרש עמלק שבתוך יצחק, הוא הספק לגבי ההשגחה, אם יש השגחה בכלל, אם יש השגחה פרטית. אמרנו שיצחק חי עם ההשגחה, יש אנשים שחיים עם ההשגחה, חיים עם ההנהגה, איך שה' מנהיג את העולם.

לא אמרנו אתמול בלילה נקודה חשובה – כשאני אומר השגחה, השגחה פרטית, אני חושב על חסידות, על הבעל שם טוב. כשאני אומר הנהגה אני חושב דווקא על קבלת הרמח"ל והגר"א, קבלה של גבורה, של שמאל – מתאים ליצחק אבינו. שם עיקר הקבלה הוא הנהגות, איך בכל דור ודור משתנה ההנהגה – לכן הם מאד קשורים להיסטוריה. ההיסטוריה היא פריסת יריעת ההנהגות של ה'.

ספק עשו – בחירה

אחר כך, הדור השלישי – עשו, אח של יעקב – הוא בירור הספק לגבי הבחירה, גם הבחירה החפשית שלנו וגם מה שה' בוחר בנו, שאנחנו העם הנבחר, כמו שכתוב "ואֹהב את יעקב. ואת עשו שנאתי" (= "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה [שם כל אחד בתחום שלו] ויהי ערב ויהי בקר יום אחד [לאחר ההבדלה – אהבת יעקב, אור יום, לעומת שנאת עשו, חשכת לילה – באה המתקה. והיינו מה שבדור שלנו – אומר הרב – עשו כבר מוכן להגאל...]").

מאד חזק לומר כזה דבר שהקב"ה מביא לעולם – הוא מביא אותו – שני אחים, שני תאומים, ואחר כך הוא, האב האמתי, אומר שאחד אני אוהב ואחד אני שונא (יש בתורה פרשת בן האהובה ובן השנואה, אך שם יש שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, ואילו כאן שני הבנים-התאומים יוצאים מרחם אחד, של האשה האהובה). לא פשוט לומר כזה דבר על הקב"ה.

ספק אליפז – תגמול

אחר כך, הספק הרביעי, הוא לגבי גמול – שכר וענש. הוא כנגד אליפז, קשור לכל ספר איוב שהוא מהאישים העיקריים שם – הרֵע העיקרי של איוב. כל הדיון שם הוא על גמול, איך ה' משלם שכר וענש לצדיק ולרשע. האם רק בשטחיות, כמו שאליפז טוען שאם אתה רואה שמישהו מתייסר ונענש סימן שהוא רשע. אנחנו לא אומרים ככה – מודים לעצם טענת איוב שיכול להיות "צדיק ורע לו". אך גם איוב לא מבין זאת, וטוען כנגד – מה פתאום! בירור "אין בידינו לא משלות הרשעים ולא מיסורי הצדיקים" – יציאה מספק זה, יציאה מהפלונטר הזה – הוא הבירור הרביעי.

ספק עמלק – תכלית

הספק החמישי, שמטיל עמלק (עצם הספק של עמלק בגימטריא ספק), הוא אם יש תכלית לבריאה. הספק הראשון הוא לגבי עצם הבריאה, האם יש בורא לעולם שברא אותו יש מאין, והספק האחרון – "נעוץ סופן בתחלתן" – הוא האם יש תכל'ס, תכלית שגם מתיישבת על דעתנו שאנחנו יכולים לצפות לה, לשאוף לה, לנסות לזרז אותה, לעשות כל אשר ביכולתנו לממש אותה. הוא אומר שלא, "אשר קרך בדרך" – הסברנו אתמול שהוא מקרר כאשר אדם בדרך לקראת איזה יעד, אומר לו שכל היעד שלך הוא באבע-מעשה'ס, סיפורי סבתא, לא יהיה אף פעם.

לא אמרנו שיש לכך ביטוי פשוט. במתמטיקה נקרא אינפנט-לימיט – גבול ששואף עד אין סוף ולא מגיע אליו אף פעם. אצלנו קוראים לזה "עד ולא עד בכלל" – תתקדם אך לעולם לא תגיע. אינפנט-לימיט יכול להיות גם מספר מוגבל, אבל הצעדים אליו לא מוגבלים ולעולם לא תגיע. אנחנו אומרים שיש "עד ולא עד בכלל" אבל יש גם "עד ועד בכלל". זהו כל החידוש של המשיח, שסוף כל סוף "עד ועד בכלל". לא פשוט בכלל – זהו ספק קיומי, עיקר הספק של עמלק בדור החמישי. לכן אמרנו שחמישי הוא משיחי – דן האם משיח הוא רק חלום, או שפעם באמת יהיה. מזה הגענו לכל האריכות של "אין משיח לישראל".

"ראשית גוים עמלק": קירור האמונה במ"ת – תכלית יציאת מצרים

לא זוכר אם אמרנו: איך רש"י מסביר מה שכתוב "ראשית גוים עמלק"? אמרנו שעמלק בעיקר מקרר ומטיל ספק לגבי האחרית, אבל מהי "ראשית גוים עמלק"? רש"י כותב שהוא הראשון שהזדווג לעם ישראל אחרי כל הנסים והנפלאות של יציאת מצרים וקריעת ים סוף – "ויבא עמלק", כמו שקראנו בתורה היום.

מה זה? "בהוציאך את העם מארץ מצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". ליציאת מצרים יש יעד, היא לא הסוף, לא התכל'ס – התכל'ס של יציאת מצרים היא קבלת התורה ועשית המשכן. בפירוש כתוב "תעבדון את האלהים על ההר הזה" – התכלית היא מתן תורה בהר סיני. הוא מזדרז מיד אחרי קריעת ים סוף, קופץ לאמבטיה הרותחת – לא אכפת לו שהוא נכווה – העיקר לקרר. מה הוא מקרר? אתם חושבים שעוד מעט אתם מגיעים למתן תורה? באבע-מעשה'ס. מוסר את הנפש לקרר מהיעד – עם כל הנסים של מתן תורה, לא תגיעו אף פעם ליעד. זה גופא קשור ל"ואחריתו עדי אבד" – רוצה (מה"ראשית") למנוע את התכלית, רוצה שלא יהיה ורוצה שלא תאמין שיהיה.

ג. חמש מלחמות עמלק

חמש מלחמות בעמלק

אחרי ההופעה הראשונה של עמלק, בדרך להר סיני, הוא מופיע בסוף הארבעים שנה. איך? הוא מתלבש כמו כנעני. מה מזכיר? חוץ מזה שמזכיר פורים, שהוא בעצמו מתחפש. היה לו קול ולבוש – מזכיר את הסיפור של יעקב שבא לקבל את הברכה. מה הסברנו אתמול? שיצחק זורם עם ההנהגה, עם ההשגחה. גם עם ישראל בפעם השניה – שכנגד היצחק – נוהג כך.

אני חוזר כדי לחדש עוד פרק: יוסי בני שיחי', שישב אתמול לידי, אמר שמן הסתם חמשת הדורות מאברהם עד עמלק, שהם כנגד חמשת הספקות (ששרשם ברדל"א) שפרטנו כנ"ל, הם כנגד חמש המלחמות עם עמלק. יש שתי מלחמות בתורה, בהתחלה ובסוף, ואחר כך יש את הפטרת פרשת זכור, מלחמת שאול בעמלק, אחר כך פורים ובסוף משיח. כתוב שמלחמת עמלק גופא מתרחשת חמש פעמים, כנראה שיש ב"מלחמה להוי' בעמלק מדר דר" אותן חמשה שלבים כמו הדורות וכו'. ובפרט, צריך לומר – משהו מאד נכון – שחמשת השלבים הם חמשת השלבים בתוך הספק האחרון, החמישי, עמלק עצמו, הוא עצמו עובר חמשה שלבים.

מלחמת "אשר קרך בדרך" – נגד הכחשת הבריאה

כלומר, יש משהו מיוחד במלחמה הראשונה – שמשה אומר ליהושע "בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" – שכנראה יש שם איזה ספק לגבי עצם בריאת העולם יש מאין. רש"י וחז"ל אומרים שמלחמה זו היתה בכשוף – כשוף מכחיש פמליא של מעלה וגם מכחיש מעשה בראשית. יש משהו במלחמה הראשונה – גם נגד התכל'ס, כמו שאמרנו הרגע, אבל יש בה גם פן ובחינה של בריאה יש מאין שגם נגדה עמלק נלחם.

[בתניא מביא הוכחה מקריעת ים סוף על התהוות יש מאין.] גם בשער היחוד והאמונה וגם באגרת הקדש כה, כמעט מעתיק אותו לשון. עיקר ההתבוננות שממחישה בריאת יש מאין היא מקריעת ים סוף, ואז מיד קופץ עמלק לתוך האמבטיה-רותחת כדי לקרר אותה. בכלל, היום במדע יש שמתארים את המפץ הגדול – מה שלדעתם נקרא בריאת העולם, דבר שבעצמו מוטל בספק לגמרי... – ומסבירים שראשית הבריאה מאד חמה, אין סוף חם, אש. בא עמלק ומיד רוצה לקרר – ומצליח. בכל אופן, זו המלחמה הראשונה.

מלחמת הכנעני מלך ערד – תפלה לפי הנסיבות

המלחמה השניה היא כמו שאמרנו הרגע, "הכנעני מלך ערד", ש'בול' דומה לאיך שהסברנו את הראש של יצחק אבינו. מה בני ישראל אמרו? לא יודעים מי זה, עמלק או כנען, ונתפלל סתם לה' (גם יצחק אבינו החליט בסוף, לאחר הספק שהיה לו, לברך את מי שעומד לפניו, לא משנה מי הוא, כמו שמסביר בעל אור החיים הקדוש).

מלחמת שאול המלך – הזדמנות לגילוי הבחירה

איך המלחמה השלישית, שהיא המלחמה של שאול המלך, קשורה לבחירה בתוך התכל'ס? [שאול בחיר ה'.] שאול הוא בחיר ה', אך הבעיה שלו שהוא קטן בעיניו – הוא לא הבין שיש לו בחירה חפשית לקיים בדיוק את דבר ה', הוא נכנע, חזר אחורנית ונכנע לעם. ככה הוא התנצל – אפשר לומר שסתם התנצלות, אבל אפשר לומר שבאמת ככה שנכנע לעם, הוא חזר אחורה (להיסחב אחר הזרם). אבל זה לא הענין שלך – אתה בחיר ה', יש לך בחירה חפשית, צריך להיות נועז לעשות מה שה' אומר.

מלחמת מרדכי ואסתר – גילוי התגמול (מסר המגילה)

כעת נגיע לרביעי, פורים, "הימים האלה נזכרים ונעשים" – זוכרים את נס פורים כאשר קוראים את המגלה והוא נעשה מחדש בכל דור ודור. יש משהו ברביעי שלגמרי מצטרף לחמישי, כי נעשה מחדש בכל דור – לא כתוב על המלחמות הראשונות. ממנו לומדים לכל התורה כולה ש"נזכרים ונעשים". איך אני יודע שדווקא פורים, בתוך הספק של התכל'ס, קשור לגמול? בנוסח על הנסים כתוב "והשבות לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ".

איך כתוב במגלה? מה המסר של המגלה בסוף? מה המסר הפשוט כאשר קוראים את המגלה? שבסוף כל אחד מקבל מה שמגיע לו. ["ככה יעשה לאיש".] זו כל רוח המגלה – למרדכי מגיע לעלות לגדולה ולהיות משנה למלך ומגיע להמן שיתלו אותו על עץ גבוה חמשים אמה, "והשבות לו גמולו בראשו". "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" (רש"י: "ומה ראו. עושי המעשים האלו שעשאום. ומה הגיע אליהם. מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלי הקודש ומה הגיע אליהם שבא שטן ורקד ביניהם והרג את ושתי, מה ראה המן שנתקנא במרדכי ומה הגיע אליו שתלו אותו ואת בניו, מה ראה מרדכי שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראתה אסתר שזימנה להמן". מרדכי זכה לעלות לגדולה ואסתר זכתה להיכתב לדורות. "ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם" = ב"פ מרדכי היהודי – מה שהוא זה מה שמגיע לו). כל פסוקי המגלה ברוח זו.

כל המגלה היא "ומה הגיע אליהם" – שכל אחד מקבל בסוף מה שמגיע לו. אוי ואבוי, לחיים לחיים. לכן צריך לשתות הרבה בפורים, לא לפול ברוח מתוך מוסר ההשכל של המגלה. אם נהיה "עם מרדכי" – עִם מרדכי, עם מסירות הנפש שלו, "לא יכרע ולא ישתחוה" – אז גם לנו יהיה בסדר, גם יגיעו לנו דברים טובים.

כוונת "על הנסים"

אם כבר אמרנו זאת נדבר על כל הנוסח: כתובים שם ארבעה דברים שהם ממש י-ה-ו-ה בסוף. לפני "והשבות לו גמולו בראשו" אומרים ארבעה דברים – "ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו והשבות לו גמולו בראשו ותלו אותו ואת בניו על העץ", י-ה-ו-ה. איך אני יודע? שני הדברים הראשונים הם מחשבה, "הנסתרֹת". אחר כך ה-ו היא המוסר השכל, "והשבות לו גמולו בראשו", אבל הבצוע בפועל – אחרי הכלל אומרים תכל'ס מה זאת אומרת – הוא ה תתאה, "ותלו אותו ואת בניו על העץ".

איפה עוד כתוב להפר עצה ולקלקל מחשבה (שני הראשונים, י-ה בנוסח)? ב"אלהי נצור" בסוף כל תפלה אומרים "הפר עצתם וקלקל מחשבתם". נוסח "על הנסים" של פורים קשור ל"אלהי נצור" בסוף תפלת שמו"ע. העצה כאן היא החכמה והמחשבה היא הבינה. יש לאנשים עצה רעה, מח הימין, ויש מחשבות רעות, מח השמאל. לכל אחד, יש עמלק. העצות הרעות מצד אחד באות מה"כליות יועצות", אבל בתוך הראש העצה היא במח ימין והמחשבה במח שמאל. במח ימין צריך להפר את העצה ובמח שמאל צריך לקלקל את המחשבה. אלה י-ה. אחר כך, להשיב גמולו בראשו שייך ללב, ה-ו. כתוב בהרבה מקומות שקוראים לרגש מדות – אחד הפירושים העיקריים – כי דווקא ברגש יש "מדה כנגד מדה". המושג "מדה כנגד מדה" הוא מנטליות של רגש. לכן "והשבותו לו גמולו בראשו" הוא ה-ו. ושוב, התכל'ס היא הבצוע – "ותלו אותו ואת בניו על העץ". ולסיכום:

  י        הפרת את עצתו

  ה       וקלקלת את מחשבתו

  ו        והשבות לו גמולו בראשו

  ה       ותלו אותו ואת בניו על העץ

כבר הרווחנו עוד משהו, כוונה ב"על הנסים" – אנחנו כבר אמרנו (יש עוד ברכת המזון), אבל הירושלמים צריכים לזכור זאת טוב כדי להתפלל הערב.

מלחמת משיח – מימוש התכלית

אחרי כל זה, שפורים הוא הספק הרביעי בתוך הספק האחרון, מהו משיח? עכשיו אנחנו בימות המשיח. התכל'ס של התכל'ס. זהו פשט, שעכשיו בא הזמן של "עד ועד בכלל" – צריך לממש את התכל'ס. או שזה באבע-מעשה'ס, משיח וגאולה, או שלא באבע-מעשה'ס, אחד מהשנים. זה הדור והזמן של המימוש, של התכלית, וממילא זהו הדור של "ואחריתו עדי אבד". ברגע שנממש את התכל'ס "את רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ", הספק של עמלק, "בלע המות לנצח", הוא הנחש הקדמוני שהביא לעולם את היפך-החיים. כשנגיע לתכל'ס גם "את רוח הטֻמאה אעביר מן הארץ" וגם "ובלע המות לנצח".

עד כאן השלמה חשובה – איך לראות את חמשת הספקות שלנו בחמש מלחמות עמלק. מתחלק ל-2 ו-3, ובעצם 1-2-2. שתים בתורה, דווקא כנגד סטרא דקדושה, שבדורות עמלק הם אברהם ויצחק. אלו שבנ"ך הם כבר שאול (בנביאים) ומרדכי ואסתר (בכתובים). במשיח הנבואה בנ"ך, אבל המימוש בפועל ממש צריך להיות עכשיו, הוא ה-1, התכלית הקובעת ברכה לעצמה. לחיים לחיים.

"אחשורוש הוא אחשורוש" – כל אחד מקבל לפי מהותו

נגנו "ויהי בימי אחשורוש".

חז"ל מלמדים על "אחשורוש הוא אחשורוש" ש"הוא ברשעתו מתחלתו ועד סופו" או "הוא בטפשותו מרשעותו ועד סופו" – מתבקש לדרוש "אחשורוש הוא אחשורוש". לעניננו, על פי מה שאמרנו כרגע, "אחשורוש הוא אחשורוש" מגיע לו לפי מהותו. כל אחד הוא ככה, 'איתיאל הוא איתיאל' ("נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואֻכָל"), מגיע לו לפי מהותו.

נגנו "אכן אתה אל מסתתר".

הפרעת משיח לחמש תכליות: מ"ת, א"י, מלכות, מנהיגות, משיח

בפעם הראשונה עמלק רצה למנוע מעם ישראל להגיע להר סיני – את התכל'ס של יציאת מצרים.

למה בא בפעם השניה? אתם חושבים שאחרי ארבעים שנה נדודים תגיעו לארץ ישראל, כמו שחשבתם שמיד תגיעו ובסוף נדדתם ארבעים שנה. תדעו לכם שכל הסיפור של ארץ ישראל הוא באבע-מעשה'ס. לכן עמלק בא בסוף.

על זו הדרך, למה הוא בא בפעם השלישית? אתם חושבים שאתם יכולים להיות ככל הגוים, עם מלך, עם מלכות – מלכות שתחזיק מעמד – זה לא יהיה אף פעם, לא שייך לכם. מלכות היא תכל'ס – המלכות לא שייכת לכם. במדה מסוימת הוא הצליח. אבל מה הווארט? הוא הצליח רק ביחס למלכות שאול, אבל בסוף "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם". מהו נצח ישראל? מלכות בית דוד. אמנם המלכות הזו, מלכות שאול, באמת לא תחזיק מעמד, לא תגיע לתכל'ס, אבל המלכות הבאה כן תחזיק מעמד – נגיע למלכות בית דוד.

מה הפעם הרביעית, פורים? [בית המקדש.] באותו זמן היה לפני בנין בית המקדש השני ועמלק-המן רצה למנוע זאת, שדבר זה לא יתממש לעולם. אבל אפשר לומר עוד יותר – מיהו מרדכי? מה החידוש של מרדכי היהודי? ש"מרדכי בדורו כמשה בדורו" – יש תכל'ס של עם ישראל, שקשורה גם למה שאמרנו אמש בשם החתם סופר, שאומר שגאולה אינה עיקר באמונה, אבל יתכן שגם הוא יודה שעיקר בקיום התורה בכל דור ודור הוא שיהיה משה רבינו בכל דור ודור, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא". אפשר לומר שמלחמת המן הרשע במרדכי היהודי היא שיש פה דמות של משה רבינו, מנהיג, ופתאום הדמות הזו צומחת בדור של גלות – לא יכול להיות! לא יחזיק מעמד. והנה, אנחנו רואים, כמו שדברנו הרבה פעמים, שבכל התנ"ך הדמות העיקרית שהרבי – משה רבינו שבדור – מזדהה איתה, יותר מכולם, היא מרדכי היהודי. העובדה שיש בכל דור רבי קשורה לפורים. עמלק רוצה להכחיש זאת – שאין כזה דבר.

בסוף בסוף נוגע לתכל'ס, המימוש הסופית – שיהיה רבי אחד שבאמת יהיה משיח. הגם שאמרנו אתמול שיש חסידים שאומרים שרבי הוא יותר ממשיח, אבל בכל אופן יהיה איזה רבי שבאמת יהיה משיח, שיגאל את עם ישראל. או שנצטרך לתורה שלו או שלא, כפי הדעות שדברנו אמש, אבל הגוים בטוח צריכים אותו – שיבוא ויגאל את העולם. זו המלחמה האחרונה, בדור שלנו. לחיים לחיים.

בעזרת ה' שכולם ימשיכו כאן לסעוד, בערך עד שקיעה, ואחר כך נמשיך בבית את הסעודה אי"ה.