בע"ה

כ"ה אדר ע"ח – כפ"ח

"ישראל... אחד"

בר מצוה ישראל שי' שפירא וקבלת פנים יוסף-אלעזר ודברת-נטע שי' הלוי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו ניגון התועדות, "קול דודי", ניגון הכנה, מאמר בר-מצוה, ניגון אחרי מאמר.

"קדוש" ו"ברוך" – תפילין (ביום) ותורה (בלילה)

מזל טוב מזל טוב. יש שני חתנים – חתן בר מצוה וחתן ממש. יש כאן עוד שני חתני בר מצוה משבוע שעבר – מזל טוב מזל טוב. כל הכתה נמצאת בשנת בר מצוה – מגיע לכולם מזל טוב, גם למורה...

היה ווארט אחר שאמרת בסוף המאמר, ש"קדוש" הוא יום ו"ברוך" לילה – סימן שתפילין הם "קדוש", שהרי "לילה לאו זמן תפילין", כך אנחנו פוסקים. קצת פלא, כי בדרך כלל אומרים שהקב"ה (ז"א) הוא יום והשכינה לילה, וכאן בתוך הקב"ה עצמו אומרים שיש יום ולילה. מאד מענין ש"ברוך" – ברכה, כל ההמשכות – הן לילה. סימן שאם אתה מניח תפילין ביום אתה יכול להמשיך המשכות (ברכות) בלילה. הלילה נברא בשביל ללמוד[ב] – צריך ללמוד תורה בלילה. איך משה רבינו ידע מתי יום ומתי לילה? כאן כתוב שביום אמרו "קדוש" ובלילה "ברוך", אבל יש עוד מאחז"ל שכאשר למדו איתו תורה שבכתב ידע שיום ותורה שבעל פה ידע שלילה. שייך גם לחתן וכלה – החתן הוא ז"א, תושב"כ, יום, והכלה היא נוקבא, תושבע"פ, לילה. איך אני יודע שהחתן יום והכלה לילה? "יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת" – "יחוה" לשון חוה, ו"ברוך" עולה יב פעמים חוה (יב כנגד יב שעות הלילה, כל שעה ושעה היא חוה). כל הברכות הן בזכות הכלה (כמו שנאמר לגבי השבת, בחינת הכלה, ד"מינה מתברכין כולהו יומין"). לחתן בר מצוה הכלה היא התורה – צריך ללמוד תורה שבעל פה בלילה. תניח תפילין ביום, וגם תלמד תורה, ותלמד הרבה תורה בלילה.

יוצא שהתפילין הם ה"קדוש", אבל יש שלש פעמים "קדוש" – "קדוש קדוש קדוש". ה"קדוש" הראשון שייך לה', יש אחריו פסיק טעמא, ו"קדוש קדוש" שייך לנו – כולנו מניחים שני זוגות תפילין. יש כאלה ששייכים גם ל"קדוש" העליון, מניחים גם שמושא רבה, ובתוך זה גופא יש גם ראב"ד (מוחין דעתיקא שמתלבשים במוחין דאריך, הכל בסוד

כתר עליון. תפילין דר"ת הם סוד מוחין דאבא, חכמה, ותפילין דרש"י סוד מוחין דאמא, בינה). בכל אופן, אנחנו "עם קדוש" בזכות התפילין, ומכח זה יהיה גם שפע של ברכה – ברכה בלימוד תורה שבעל פה בעיקר (בלילה). לומדים בלילה? יש סדר-לילה? זה עיקר גדול.

רמזי האבות בשם ישראל

רצינו לדבר על השם ישראל, שם הבר-מצוה וגם השם של כולנו – שם העצם של עם ישראל הוא ישראל. חתן הבר-מצוה נקרא גם על שם רבי ישראל בעל שם טוב (שהוא עצמו נקרא ישראל על שם כללות האומה כנודע) – אנחנו הדור העשירי לבעל שם טוב, "נעוץ תחלתן בסופן", וצריך להתעצם עם שם העצם שלנו, ישראל, כולנו ישראל.

יש הרבה סודות של השם ישראל – שיר-אל, לי-ראש, יש-רלא. העיקר הוא הפשט, "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל". מכל הרמזים, הכי יפה הוא הרמז ש-ישראל ר"ת שמות האבות והאמהות כולם – אברהם-יצחק-יעקב-שרה-רבקה-רחל-לאה (ה-י, תחלת ההברה הראשונה של ישראל, פעמיים, באבות, וה-ר, תחלה ההברה השניה של ישראל, פעמיים, באמהות; שמות האבות והאמהות – אברהם-יצחק-יעקב-שרה-רבקה-רחל-לאה = ישראל ועוד 1183 = 7 פעמים 13, אחד-אהבה, ברבוע) – אם כי הפשט הוא שרה, "כי שרית" (= "אשת חיל מי ימצא").

הכלל הוא "שמע בקֹלה" ("שמע ישראל" – ה' בעצמו שומע בקול ישראל, כמ"ש "וישמע הוי' בקול ישראל" = "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" ועוד אחד כנגד "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", הפסוק שכתוב בתפילין דמרי עלמא. "וישמע הוי' בקול ישראל" ועוד "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" = "אנכי הוי' אלהיך", תחלת עשרת הדברות, פעמים אחד), שרה אמנו, אבל בתוך שרה, "ישראל כי שרית", יש את כל האבות וכל האמהות. כשאומרים ישראל מתקשרים לזכות אבות וברית אבות, כיודע שתוספות מחלקים – יש זכות אבות ועוד יותר ממנה ברית אבות. הכל שייך לשם ישראל.

ישראל ויעקב – צדיק ובינוני

היות שבהשגחה פרטית אנחנו בפרשת ויקרא – מתחילים חומש חדש, שהוא החומש שבו מתחילים את הלימוד בחיידר, כמו שהתחלת לפני כך וכך שנים – נחפש את השם ישראל שם. כדאי להביא חומשים. שוב, שם העצם שלנו הוא ישראל. נעשה כמה גימטריאות: כמה שוה שם עצם? 540, ועם הכולל עולה ישראל.

יש לו עוד שם – גם יעקב. בדרך כלל כתוב "בני ישראל" אבל יש גם "בני יעקב". כתב שהיחס בין יעקב לישראל הוא כמו הבינוני לעומת הצדיק של התניא. הבינוני – מה ש"הלואי בינוני" – הוא יעקב, י-עקב, ש"ידו אוחזת בעקב עשו", כל הזמן הוא במלחמה עם עשו, עם היצר הרע שלו, והוא מנצח אותו. מהו ישראל? אחרי שהוא כבר ניצח לגמרי, שהוא כבר לא "עובד" לשון הוה אלא "עבד הוי'" בעצם – התעצם עם עבודת ה' שלו – הוא מקבל את השם ישראל, בחינת צדיק.

גם אחרי ישראל שם יעקב נשאר, כי אפילו הצדיק לפעמים יורד-נופל, "שבע יפול צדיק", אבל לא נופל לגמרי – כמו שכתוב בתניא – אלא יורד למדרגת הבינוני, הבסיס שלו, שהוא יעקב. אז בעצם כל הזמן אנחנו בתנודה בין יעקב לישראל. כשיש מוחין דגדלות, כמו בזמן התפלה או בשבת, אנחנו ישראל. כשיש יחסית מוחין דקטנות, שאין לנו כל כך הרבה ריכוז ודעת ה', להיות קשור לגמרי לקב"ה, עם התעוררות של אהבת ה' ויראת ה', אנחנו יעקב.

גם בתפילין, כמו שאמרנו קודם, כל יהודי הוא "קדוש קדוש" ויש אחד שהוא גם "קדוש קדוש קדוש" – תפילין דרש"י הם יעקב ותפילין דרבינו תם הם ישראל. לפי זה יש לך קשר מיוחד לתפילין דר"ת, תפילין של ארץ ישראל – מוחין דאבא. לא-חסידים לא מניחים תפילין דר"ת, רחמנות עליהם..., אבל יש גם חסידים שלא מתחילים מהבר-מצוה אלא מהחתונה.

להיות ישראל – לי-ראש, לקבל ראש חדש – היינו כדי להיות משפיע, חתן וכלה. החתן מקבל ראש חדש, לי-ראש, אז הוא נעשה ישראל. לפי מנהגנו גם אצל חתן בר-מצוה מתחיל להתנוצץ השם ישראל, לי-ראש, והיינו כחו להשפיע פנימיות. כמו שנסביר, זהו הכח שלו להיות קשור לאחד – "הוי' אחד" וגם להיות קשור לעם ישראל שהוא "גוי אחד בארץ" – כפי שנראה כאן בחומש.

"ישראל" הראשון בויקרא – "אחד" במלים ובאותיות

השאלה הראשונה, כמה מלים צריך להתחיל לספור מתחלת ויקרא כדי להגיע לישראל? [13] בר מצוה. בפסוק הראשון של ויקרא יש 9 מלים ("ויקרא אל משה וידבר הוי' אליו מאהל מועד לאמר") והרביעית בפסוק השני היא ישראל ("דבר אל בני ישראל"). כמה אותיות צריך לספור בפסוק השני עד ישראל (ועד בכלל)? 13. המלה "ישראל" היא המלה ה-13 מתחלת החומש והמלה "ישראל" בפסוק מגיעה עד האות ה-13 – מתחילה להיות 'חזקה' של קשר בין "ישראל" ל-אחד.

רוצים כאן, בתחלת ויקרא, לראות את הקשר בין ישראל ל"אחד". איך אני יודע בכלל שיש קשר בין ישראל ל"אחד"? "בן שלש עשרה למצוות" – הוא מקבל דעת, דעת לקיים את המצוה של "אחדות הוי'". אם הוא חסיד – ישראל, בדרך רבינו ישראל בעל שם טוב – היינו אחדות הוי' כפי שלימד הבעל שם טוב. בדרך מצותיך יש מצות האמנת אלקות ומצות אחדות הוי', ועיקר חידוש הבעש"ט הוא במצות אחדות הוי' (כמבואר שם). אחדות הוי' היא המצוה של "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – שייך בעצם לישראל, לי-ראש, הדעת של עם ישראל, "גוי אחד בארץ".

"שמע ישראל" ובשכמל"ו – ישראל ויעקב

אם "שמע ישראל" כשמו כן הוא, שייך לישראל, צריך לומר ש"ברוך שם" שייך ליעקב. איך אני יודע? חז"ל מסבירים שהשבטים פנו ליעקב אבינו ואמרו "שמע ישראל סבא" – ישראל סבא, לא קראו לו יעקב, אלא בשם העצם שלו, השם שקיבל כצדיק גמור אחרי שניצח את שרו של עשו, ניצח את היצר הרע שלו – ואז אמרו "הוי' אלהינו הוי' אחד", מוחין, דעת, של ישראל, של גדלות, מוחין דאבא, של חתן (או חתן ממש או חתן בר מצוה, שגם מניח תפילין דר"ת). מי אמר "ברוך שם"? יעקב.

תמיד יש קושיא, למה יעקב – שלכאורה הוא יחודא עילאה – אומר פסוק של יחודא תתאה (כמו שכתוב בתניא)? מסבירים שהוא אמר מה שמתאים להם במקומם הם – השבטים הם בראש עולם הבריאה, לפי הקבלה והחסידות, ולהם מתאים "ברוך שם". לפי מה שמסבירים עכשיו לא רק שמתאים להם, אלא ששרש בשכמל"ו הוא יעקב עצמו, בתור יעקב. על יעקב כתוב "מטתו שלמה", מתאים ל"לעולם ועד" בסוף יחודא תתאה. "אחד" הוא למעלה מהזמן והמקום, מה שאנחנו ישראל למעלה מהזמן, ומה שאנחנו יעקב הוא "לעולם ועד" – ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

רק גימטריא לחזק: כמה שוה יעקב ועוד לעולם ועד (ישראל אחד ויעקב לעולם ועד)? לעולם ועד עולה אהרן (אח של הבר-מצוה) ויחד עם יעקב עולה 438, כמנין בית הוי', ואיך קשור ליעקב? זה החשבון כל ארבע נשותיו – רחל לאה בלהה זלפה, ר"ת ברזל, שהן המעמידות את בית יעקב, הן הכח שיעקב יהיה לעולם ועד ומה שמטתו שלמה.

"שמע בקֹלה" ישראל בתורה וג"פ בפרשת ויקרא

ראינו ש"ישראל" היא המלה ה-אחד של החומש והאות ה-אחד של הפסוק בו הוא מופיע. שאלה כללית: כמה ישראל (בלי אותיות שימוש) יש בכל התורה? מן הסתם לא יודעים. 547 פעמים. אמרנו שישראל הוא בעצם שרה אמנו, הסימן הוא ש-547 עולה בגימטריא "שמע בקֹלה", וגם שייך לישראל עצמו – וישראל. איפה כתוב "וישראל" בתורה? בלעם בסוף דבריו אומר "וישראל עֹשה חיל" – שייך לבר מצוה וגם לחתן. הסימן שאתה ישראל – כל אחד צריך להיות ישראל – הוא שאתה עושה חיל. חיל ר"ת חסיד ירא שמים למדן. הפשט של לעשות חיל היינו להצליח בגשמיות וברוחניות.

באיזו פרשה יעקב קבל את השם ישראל? "וישלח", הפרשה השמינית. כמה פרשיות יש מ"וישלח" עד סוף התורה. לפי הדעה שיש 54 פרשיות אז עד סוף התורה יש 47 (יעקב במספר סדורי) פרשיות. אם יש 547 "ישראל" בתורה, מה צריך להיות היחס? כמה ישראל צריך להיות בכל פרשה (בערך)? כמעט 12. למרבית הפלא בפרשה שלנו, פרשה מאד חשובה – מתחילים ללמוד חומש מפרשת ויקרא – יש רק 3 ישראל, "חזקה" של ישראל. היה אמור להיות 12 פלוס-מינוס, אבל יש רק שלשה – נעיין בהם.

את הראשון ראינו. השלישי הוא פרשיה שמתחילה "ואם כל עדת ישראל". לפני כן יש בתחלת פרק ד, תחלת פרשיה, תחלת חמישי – "וידבר הוי' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל נפש כי תחטא..." (תחלת פרשיות קרבן חטאת). ישראל מופיע בהתחלת החומש, בפסוק הכותרת לפרשת קרבן עולה, הכתר שבקרבנות, אך כדי להגיע שוב לישראל צריך לדלג עד לקרבן חטאת. מתחיל מפר כהן משיח, אבל כולל את כל החטאות. הפעם השלישית היא "ואם כל עדת ישראל ישגו" – גם חטאת, פר העלם דבר של צבור. לפני שמגיעים לחטאת יחיד יש עוד קרבן כללי – "אשר נשיא יחטא". בנשיא לא כתוב "ישראל", ואין עוד "ישראל" בפרשת ויקרא. אם כן, יש "ישראל" בכותרת הכל, על קרבן עולה, ואחר כך בכותרת החטאות, ובפרט פר כהן משיח, ואחר כך על פר העלם דבר של צבור.

הופעות "ישראל" בפרשת ויקרא – "אחד" במלים ובאותיות

איזו מלה מתחלת הפרשיה ה"ישראל" השני? תשיעית. איזו אות בפסוק? 13, כי אותן מלים, "דבר אל בני ישראל".

הפעם השלישית היא המלה הרביעית בפרשיה, ושוב 13 באותיות. השניה והשלישית שתיהן חטאת, ואם מצרפים את מיקומי המילים מקבלים 13 מילים, ובכל פסוק יש 13 אותיות. כבר מתחילה להיות מסה כבדה של הקשר בין ישראל למספר 13, דווקא כאן בפרשת ויקרא (ויקרא ועוד ישראל = 858, כפולת 13, 13 פעמים 66, גלגל, סוד יג גלגלים, כמבואר בכתבי ר"א אבולעפיא).

בשני פסוקי החטאת רמז האחד מתחלק ל-9 ו-4, כמו בפעם הראשונה – פסוק ראשון 9 מלים ושני 4 מלים. 13 יכול להיות גם אהבה, אבל כאשר החלוקה היא 9 ו-4 אני יודע שרומז למלה "אחד", שמתחלקת ל-אח ו-ד לפי קבלה (סוד התכללות דו"נ ב"אחד", ע"ד "והיו לבשר אחד" – "והיו לבשר אחד = ילד פעמים אחד, כפירוש רש"י!). 9 הוא 3 ברבוע ו-4 2 ברבוע – החלוקה של 13 כמספר השראה (של 3).

רמזי "אחד" בכללות הופעות "ישראל" בפרשה

עוד יותר: בפעם הראשונה "ישראל" מופיע בפסוק א-ב מתחלת הפרשה. בפרק א יש 17 פסוקים, בפרק ב 16, בפרק ג 17 – בדיוק 50 פסוקים – ואז ההופעה השניה של ישראל היא בפסוק ה-51 וה-52 והשלישית בפסוק ה-63. כמה הכל יחד? מיקום הפסוקים יחד הוא 169, אחד ברבוע! אם לא היית משוכנע עד עכשיו... ישראל קשור ל"הוי' אחד" והוא "גוי אחד בארץ" – "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ", הפסוק מתיחס לשם העצם שלנו דווקא, "ישראל", ומכנה אותנו "גוי אחד בארץ"[ג].

צריך לספור עוד יותר: כמה אותיות יש בכל ההרכב הזה? אמרנו שבכל פסוק שבו מופיע השם ישראל, עד "ישראל" יש 13 אותיות – אז יש ג"פ 13 אותיות (טל, "הוי' אחד", אותיות). בביטויי 13 האותיות – "דבר אל בני ישראל", "דבר אל בני ישראל", "ואם כל עדת ישראל" – החלוקה היא לפי חתך זהב: 2 מילים של 5 אותיות ועוד 2 של 8, ה-8 מתחלק ל-5 ו-3 ו-ה-5 ל-2 ו-3.

נוסיף את האותיות בפסוקים שלפני כן (המשלימים ל-13 המלים בכל פעם): כמה אותיות יש בפסוק הראשון של החומש ("ויקרא וגו'")? 35. כמה אותיות יש בפסוק "וידבר הוי' אל משה לאמר"? צריך לדעת בלי להסתכל... חי אותיות. יש לנו 35 אותיות, ו-חי, וג"פ 13 – סך הכל 92 אותיות. הייתי שמח אם היו 91, כי 91 הוא 13 במשולש. קודם היה לנו 13 ברבוע, אז הייתי מאד שמח אם מספר האותיות היה בדיוק 13 במשולש, אבל יוצא 92, 1 יותר... יש למישהו רעיון? [להוריד את הכולל...] גם אפשר, אבל יש רעיון יותר מתוחכם? [א זעירא.] יש תופעה מיוחדת בפסוק הראשון, א קטנה, כאילו לא מן המנין. יש שבעים פנים לתורה – למה ה-א הזו כתובה קטנה? כדי שלא נספור אותה. זה בעצם מה שאמרת – להוריד את הכולל.

הגימטריא של כל הפסוקים עד "ישראל" בפרשת ויקרא, בלי ג"פ ישראל, עולה אור פעמים טוב, "וירא אלהים את האור כי טוב" (כל מלה מצטרפת לישראל – "אור ישראל" ו"אך טוב לישראל" – כאן הכל הוא אור פעמים טוב ועוד ג"פ ישראל).

עד כאן "ישראל" בפרשת ויקרא. גם יום ההולדת של הבר-מצוה היה בפרשת ויקרא? [נולד בשנה מעוברת.] אז היה אחרי, אבל באמת הענין לא שייך ללידה אלא לבר מצוה – הקשר בין השם שלך למספר 13, שנת הבר-מצוה – שהיא בפרשת ויקרא.

רמזי "אחד" בהופעות "ישראל" עיקריות בבראשית

כמה רמזי 13 אמרנו? צריך להגיע ל-13... זו עבודת בית.

אפשר להוסיף לרשימת ה-13 שבכל חומש בראשית, שבמספר קטן עולה 13, אחד, "בראשית... יום אחד", כך שבנעיצת סוף התורה בתחלתה – "ישראל. בראשית" – יש רמז מובהק לישראל אחד, "גוי אחד בארץ".

במקום שיעקב מקבל את השם ישראל יש שני פסוקי "ישראל" – בראשון "ישראל" ובשני "בני ישראל" שביחד עולים 1144 = 13, אחד, פעמים כביכול – "ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל... על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" שבהם טל, "הוי' אחד", ג"פ אחד מלים. גם "גיד הנשה" הוא כפולת אחד – אחד פעמים פני אחד: אחד חד ד. וגם יעקב עצמו, שמקבל כאן את השם ישראל, הוא כפולת אחד – יד-דוד פעמים אחד, מספר היהלום של אחד. "ירך יעקב" הוא סוד "בית יעקב", מה ש"מטתו שלמה" כנ"ל. יעקב ועוד גיד הנשה עולה גדול פעמים אחד, חצי "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד".

כאן המלאך נותן ליעקב את השם ישראל, אך בהמשך החומש ה' בעצמו נותן לו את השם ישראל: "ויאמר לו אלהים שמך יעקב לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל..." – ישראל הוא התבה ה-13, אחד, בפסוק!

לפני שיעקב יורד למצרים הוא מתעצם עם שם העצם שלו, ישראל – "ויסע ישראל וכל אשר לו ויבא בארה שבע ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק", פסוק שבו 13, אחד, מלים, כאשר המלה ה-13 היא יצחק שעולה 16 פעמים 13, וכן המלה ה-7, בארה, עולה יצחק.

גם במפגש של יעקב עם בנו יוסף הוא מתעצם עם שמו ישראל – "ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם אחרי ראותי את פניך כי עודך חי", פסוק בן 13, אחד, מלים. גם כאשר שוכב על ערש דוי הוא מתחזק להקרא ישראל, "ויגד ליעקב לאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וישב על המטה" – שוב 13, אחד, תבות!

בברכת יוסף הוא אומר "ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי עביר יעקב משם רעה אבן ישראל" – 13, אחד, מלים, כאשר המלה ה-13 היא ישראל. עד "יעקב" יש 9-אח מלים ועוד 4-ד מלים, ביטוי שלם, "משם רעה אבן ישראל", עד ישראל! וכך בחניטת ישראל על אותו משקל ממש: "ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו, ויחנטו הרפאים את ישראל – אח-ד מלים!

מאהבת ישראל לאחדות ישראל

נדבר עוד משהו על ישראל ואחד: עכשיו כשאתה בר מצוה אתה עם דעת – דעת היא לשון התקשרות והתחברות, הכח לעשות יחודים. כשהרבי דבר על אהבת ישראל הוא אמר אהבת ישראל ואחדות ישראל – קצת חידוש, שלא הסתפק בלשון שבתורה ("ואהבת לרעך כמוך"). גם אהבה וגם אחד הם 13, ויש מעלה באחדות, כידוע שהאריז"ל אמר שמה שמעכב את ביאת המשיח הוא העדר דבוק חברים. דבוק חברים אינו רק אהבת ישראל אלא אחדות ישראל.

זו כתת בר-מצוה – עד עכשיו רק אהבתם אחד את השני, אבל כעת, מהבר-מצוה, צריך להתאחד, להיות יחידה, יחידה קרבית של צבאות ה', של מלך המשיח. האחדות היא גם בתוך הכתה, יחידה נבחרת, וגם כל עם ישראל צריך להתאחד – להתבונן איך אנחנו עם אחד, "גוי אחד". גם כשיש איזה יהודי שחושבים שהוא גוי צריך לדעת שאנחנו "גוי אחד", ו"גוי אחד" אינו יעקב אלא ישראל – "מי כעמך כישראל גוי אחד בארץ".

צריך מוחין של ישראל, של בר מצוה, ועוד יותר מוחין של חתן. דבוק חברים, שיביא את המשיח, הוא מה שכתוב על איש ואשה – "ודבק באשתו", דבוק, "והיו לבשר אחד", "אחד" שיותר מאהבה. אלה מוחין דגדלות, "אומר לדבק טוב, מצא אשה מצא טוב", "טוב" הוא דבק, "ויפק רצון מהוי' הטוב", כפי שכותבים למעלה על הכתובה. כתוב ש"האשה הטובה היא החבר הטוב". בכתה כל אחד צריך להיות חבר טוב, אבל כאשר מתחתנים האשה הטובה היא החבר הכי טוב, וצריך אחדות. האחדות מתחילה עכשיו, מיום הבר-מצוה, מתוך הכתה, מתוך המשפחה, ומכח התפילין דר"ת במיוחד.

יושב לנו פה "מתיר אסורים" (ענג חן שחר שי'), אז נשמח איתו ביחד. נגנו "דידן נצח".

רמזי שמות החתן והכלה

[אחרי מנחה, בחצר הרב, עם החתן:]

נעשה שני רמזים יפים לגבי השמות:

הכי בולטים ראשי התיבות שלכם – שם אדנות, שם המלכות: יוסף-אלעזר דברת-נטע. בשם החתן הקצוות, א-י, ובשם הכלה האמצע, ד-נ – מתאים שהיא האור הפנימי ואתה המקיף. שם המלכות הוא כפולה של 13. ה פעמים אהבה היינו אהבה פנים ואחור – א אה אהב אהבה אהבה הבה בה ה. אם יש מספר שמתחלק לכפולה של 13 טוב ומאוזן שהמספר השני יהיה כפולה של 7, וכך יוצא בשמות שלכם. אפשר לעשות מהשמות שלכם רבוע – 16 אותיות. חוץ מהר"ת יש עוד 12 אותיות שעולות 1134 – 162 פעמים 7, ז פעמים "בצלם". המיוחד במספר זה בקבלה שהוא ג"פ חשמל – חשמל הוא משולש זך (שהוא 3 בחזקת 3), ובנבואת יחזקאל, במעשה מרכבה, יש ג"פ חשמל. כל אחד לבד הוא מעשה בראשית, אבל חתונה היא מעשה מרכבה. המלה הסודית של מעשה מרכבה היא חשמל והיא חוזרת ג"פ במעשה מרכבה. ג"פ חשמל הן גופא כנגד כוונת חשמל, שבפשט מתחלק רק לצווי דינים, חש-מל, אבל לפי הבעש"ט דריי דינים, חש-מל-מל – חש של הכנעה, מל לשון הבדלה ומל של המתקה, "מי ימלל גבורות הוי'" (ימתיק, בדבור שלו, גבורות ה'). עיקר הקשר בין החתן לכלה הוא דבור – גם כפשוטו וגם "ראוה מדברת" שנאמר על הזיווג. זו כוונה של המתקת דינים. בכל אופן, יוסף אלעזר דברת נטע עולה א-דני (הר"ת) ועוד ג"פ חשמל (האוס"ת). עד כאן רמז אחד.

רמז שני, שלכאורה כולו קשור ל-יוסף – שמך הראשון – אבל היות שזהו המספר של שניכם זו התכללות הכלה בתוך החתן (מה שהחתן 'מכיל' את הכלה, סוד יחודא עילאה, כמבואר במ"א): על יוסף כתוב "יוסף יפה תאר ויפה מראה" שוה בדיוק יוסף-אלעזר דברת-נטע. כלומר, היפי שלך הוא הכלה שלך. יפי הוא משהו מאד גדול – "מלך [חתן דומה למלך, וכלה למלכה, ומלך בלי מלכה לאו איהו גדול כו'] ביפיו תחזינה עיניך". מלך גם שייך לשם א-דני. צריך יפי, והיפי הוא לשם "פרו ורבו" – הרבה ילדים, גם כפשוטו וגם הרבה תלמידים. היפי הוא לשם הולדת ילדים. כלומר, יוצא כאן שאלעזר-דברת-נטע עולה "יפה תאר ויפה מראה".

אלה שני רמזים שלכם. שיתקיימו אצלכם כל הברכות, כל התורה כולה, שיהיה בית של שליחות – אור המאיר לעצמו ואור המאיר לזולתו.