כ"א ניסן ע"ח – כפ"ח

סעודת משיח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[ג]

א. אמת ושכל באמונה במשיח

נגנו שלש תנועות וארבע בבות ושתו כוס ראשונה (הרב הזכיר "לכוון משיח").

מצה וארבע כוסות – אמונה במשיח ושמחה במשיח

מורנו הבעל שם טוב תיקן לאכול באחרון של פסח סעודת משיח – אוכלים מצה, "מיכלא דמהימנותא", ומחזקים את האמונה במשיח, ובעצם מפנימים את האמת של ביאת המשיח, כמו שנסביר. עברו שבעה דורות – "כל השביעין חביבין" – והרבי הרש"ב, השביעי לבעל שם טוב, תיקן לשתות גם ארבע כוסות בסעודת משיח. כמו בליל הסדר, המצה היא מוחין דאבא והכוסות הם מוחין דאמא, ספירת הבינה שפנימיותה שמחה – הכוסות הם שמחה במשיח. הבעל שם טוב תקן לנו היום אמונה במשיח ונדרשו עוד שבעה דורות כדי לתקן שמחה במשיח.

שני פירושי שם ש-די

אם נחבר את השמות שלהם, נקדים את הרבי הרש"ב – שלום-דובער ישראל – נקבל בראשי התיבות את שם ש-די. יש שני פירושים עיקריים בחז"ל לשם ש-די (שם היסוד-הצדיק):

הפירוש הראשון הוא "שאמר לעולמו די". הוא מאד מתאים לבעל שם טוב ולרבי הרש"ב – שה' אמר לעולמו-העלמו די ובכחם לגלות ש"כולא קמיה כלא חשיב", כל מי שיושב כאן נחשב (בעיני עצמו) כלא לפני ה'. זה גם שייך לפרק החדש של הרבי – "ואמת הוי' לעולם" – גילוי של אמת ה' לעולם כולו, על ידי הסרת ההעלם. "אמת הוי'" היא יחודא עילאה, כך מבואר בחסידות, וכאשר מתגלה "אמת הוי' לעולם" סר כל ההעלם והסתר של העולם, "שאמר לעולמו די".

הפירוש השני הוא "שדי באלקותו לכל בריה ובריה". צריך להאמין שיש גילוי אלקות שמותאם ומספיק לכל בריה ובריה, לכל אחד ממי שיושב כאן. הבעל שם טוב אומר שבכל יהודי יש ניצוץ משיח ובסעודת משיח שתקן מורנו רבי ישראל בעל שם טוב – עם ארבע הכוסות שתקן הרבי הרש"ב – אפשר לגלות אותו ולהגדיל אותו ולשמוח בו עד שיאיר ויפעל במציאות.

תשובה עם אמת ושכל

השבוע, בכ"ה ניסן, תחול הילולת ה"דברי חיים" מצאנז, אנחנו כבר ב'היקף' שלה. ידוע כמה הצמח-צדק העריך אותו, כמו שתיכף נספר אחד הסיפורים. הוא אמר על עצמו שכאשר יבוא משיח ותהיה לו סנהדרין של שבעים זקנים הוא יהיה אחד מהם. דבר גדול מאד – מדובר על שבעים זקנים אחרי תחית המתים, יקומו אלפי גדולי ישראל מכל הדורות ומתוכם יבחרו שבעים זקנים, והוא בטוח שהוא יהיה אחד מהם! הוא ידע מה 'לבחור' – הוא לא אומר שהוא המשיח, אלא שהוא אחד משבעים הזקנים שיהיו לו.

פעם[ד] היתה עגונה שגדולי ישראל כתבו תשובות בענינה – לנסות להתיר אותה. דברנו אתמול על מציאת התפקיד – אחד התפקידים של גדולי הרבנים בכל הדורות הוא להתיר עגונות, ולשם כך פונים לגדולי הדור. אחד מגדולי הפוסקים שעסק רבות בהתרת עגונות באותו דור הוא בעל הצמח-צדק. שלחו את השאלה על העגונה גם אל הצמח-צדק והוא בקש לראות תשובות של שלשה מגדולי ישראל בענינה של העגונה – הדברי חיים מצאנז (חסיד), רבי שלמה קלוגר (שהיה 'מתנגד טוב', היה בקשר הדוק עם רבי מאיר מפרמישלאן) ורבי שאול נתנזון, בעל ה"שואל ומשיב", מגדולי המשיבים באותו דור (גם 'מתנגד', אבל ביחסים טובים עם גדולי החסידות של אותו דור; בענין מצות מכונה הוא היה ראש המתירים ואילו רבי שלמה קלוגר היה מראשי האוסרים) – חסיד ושני מתנגדים.

הוא עיין בתשובה של הדברי חיים ואמר – "אמת און שכל'דיק", התשובה הזו היא אמת ויש בה הרבה שכל. לאחר מכן עיין בתשובה של רבי שלמה קלוגר ואמר – "ניט אמת אבער שכל'דיק", התשובה הזו אינה אמת, אבל היא שכלית. לבסוף, כאשר עיין בתשובת ה"שואל ומשיב", אמר – "ניט אמת און ניט שכל'דיק", תשובה זו אינה אמת ואין בה שכל. עד כאן הסיפור החריף.

אמת ושכל הן כמו שתי המדרגות שהזכרנו בהתחלה – האמונה במשיח והשמחה במשיח, חכמה ובינה, מוחין דאבא ומוחין דאמא, מח ימין ומח שמאל. האמונה במשהו היא התעצמות עם נקודת האמת שבו ושכל סתם בהרבה מקומות היינו הבינה – היכולת להעמיק-להתבונן במשהו בטוב טעם ודעת, להפנים ולהכיל את האמונה.

בכל אופן, האם ניתן לומר שאצל בעל השואל ומשיב – מגדולי הדור, שגם הצמח-צדק החשיבו ככזה ולכן בקש לעיין בתשובתו – לא היו אמת ושכל?! צריך להסביר שהצמח-צדק התכוון כאן לאמת ושכל בדרגת או"א עילאין – מוחין בעצם, שמזיווגם נולדות נשמות חדשות. בעל השואל ומשיב היה בקי גדול – חשוב מאד להיות בקי בש"ס בבלי וירושלמי, בראשונים ובפוסקים, אבל הבקיאות הזו עדיין אינה אמת ושכל בדרגת או"א עילאין. הפסק שלו בא ממוחין השייכים למדות, פרצופי ישסו"ת, ולא מאו"א עילאין, ולכך התייחס הצמח-צדק כשדבר על אמת ושכל.

ההערכה בין הצמח-צדק והדברי חיים היתה הדדית. פעם כשהגיע מכתב מהצמח-צדק אל הדברי חיים הוא לבש בגדי יום טוב לשם קריאתו, וכן מסופר שכאשר השיב למכתב של הצמח-צדק הוא התאמץ מאד בכתיבה כי כאשר כותב ל"חכם הרזים" רוצה שדבריו יהיו מכוונים גם על פי סוד. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.

נשתה כוס שניה – משיח נאו!

נגנו את ניגון הקאפליע, ימין ה' ולכתחילה אריבער ושתו כוס שלישית.

ב. כוונה חדשה לספירת העמר: התקשרות לצדיקי הדור

יסוד שבחסד – התקשרות לאיש חסד האמת שבדור

היום אנחנו בספירת יסוד שבחסד. נתבונן בספירה של היום ולפי מה שנאמר אפשר לעשות כוונה חדשה לעבודה של כל ימי הספירה. יסוד הוא מדת הצדיק בנפש וכן ההתקשרות לצדיק-אמת ("וצדיק יסוד עולם") ויסוד שבחסד היינו ההתקשרות לצדיק שהוא האיש חסד האמת של הדור. יש בדור שלנו, כמו בכל דור, צדיק שהוא עמוד החסד שבדור, האוהב ישראל הגדול של הדור, צדיק שהוא איש חסד האמת (ולא סתם אמת אלא אמת לאמתו, לפנים משורת הדין, היינו שבא ממקום שלפני ולפנים, לפני הצמצום הראשון, קדש הקדשים), והעבודה של יסוד שבחסד היא ההתקשרות לאותו צדיק.

למי שקצת מכיר את כוונות האריז"ל, היסוד של כל שבוע הוא הארת גדלות ב' דאבא. כל הספירה היא המשכת מוחין ועליה מקטנות לגדלות, וביום הששי של כל שבוע כבר מתחילה הארה של גדלות ב' דאבא – יש גדלות א' וב' דאמא וכן גדלות א' וב' דאבא, אבל עיקר הגדלות הוא גדלות אבא. כאשר מתחילה להאיר גדלות ב' דאבא כבר אפשר להתקשר לצדיק באמת.

הוד קודם ליסוד – הודאה שאיני הצדיק אך ודאי יש צדיק

מהי, לפי התבוננות זו, העבודה ביום הקודם, הוד שבחסד? לפי האריז"ל ההוד של כל שבוע הוא תכלית הקטנות – קטנות מוחין דאבא וקטנות מוחין דאמא. בהוד אני צריך להודות שאני לא הצדיק באותה מדה. זו הודיה כפולה – הודיה שאני לא הצדיק והודיה שאכן יש צדיק כזה וצריך לזהות אותו. יש צדיק שהוא איש חסד האמת, וצריך לדעת שזה לא אני!

כך בכוונות הספירה בכל שבוע עולים מתכלית הקטנות – קטנות של אבא ואמא ביום החמישי – אל הגדלות הב' דאבא ביום הששי. מתוך ההודיה שאני לא הצדיק אני יכול לזהות את הצדיק האמתי ולהתקשר אליו. בשבוע הראשון אני מודה שאיני איש החסד של הדור, ומודה שיש כזה איש בדור, ואז אני יכול לזהות אותו ולהתקשר אליו. בשבוע השני אני מודה שאיני הצדיק של הגבורה-היראה שבדור – יש מישהו שיש לו יראת שמים אמתית, והוא לא אני, וכך אני יכול לזהות אותו ולהתקשר אליו. כיו"ב בכל שאר מדות הלב – בכל שבוע יש לחפש את הצדיק של אותה מדה על ידי ההודאה שאני איני כזה. הכל בסוד הצמצום, ע"ד צמצום הראשון, סילוק כל האור ממקום מסוים, ממדה מסוימת בנפש, 'זה לא אני', ואז (דווקא לאחר צמצום-סילוק גמור, כמובא באר"י ומבואר בדא"ח) המשכת הקו, שהוא ענין הזיהוי, 'זה כן הוא' (על משה רבינו הענו מכל אדם נאמר "לא כן עבדי משה וגו'", גם הוא אומר 'זה לא אני' ותכף מזהה ש'זה כן הוא', היינו 'הוא' יתברך המתלבש בו, סוד "שכינה מדברת מתוך גרונו של משה", ודוק).

חגת"נ – חיפוש מדת הצדיק בתוכי מכח האבות ומשה

איך מוסברים באותה התבוננות הימים הקודמים, חסד-גבורה-תפארת-נצח שבכל מדה? בכלל, מה ההבדל בין חסד-גבורה-תפארת-נצח למדות שאחריהן? באושפיזין, ארבע הדמויות הראשונות הן כאלה שקיימות בכל יהודי. "אין קורין אבות אלא לשלשה" כי אברהם-יצחק-יעקב – שכנגד חסד-גבורה-תפארת – מופיעים בכל יהודי מצאצאיהם, בניגוד לשבטים (ודרכי עבודת ה' שלהם). על משה רבינו כתוב בספר התניא שניצוץ ממנו קיים בכל יהודי והוא הדעת של כל יהודי, בזכותה אפשר להתבונן באלקות ולהוליד מדות קדושות מן המוחין. אחר כך, על אהרן, יוסף ודוד, לא כתוב באותה מדה שיש מהם בכל יהודי. אמנם כל עם ישראל נקרא על שם יוסף, אבל לאו דווקא שבכל יהודי יש ניצוץ של יוסף, צדיק עליון (אם כבר, הזיקה של כל יהודי הוא יותר לבנימין, צדיק תחתון, המשתוקק להתיחד עם צדיק עליון, כמו בהתבוננות שלנו – עיקר החיפוש אחר הצדיק-עליון הוא בימי ה-ו של כל שבוע בספירת העומר, הימים שכנגד אהרן ויוסף).

אם כן, בארבעת הימים שבכל ספירה – לפני שמגיעים לקטנות של ההוד – מחפשים את אותה ספירה-מדה בתוכי מכח האבות ומשה שבי. כתוב "אחפש את ירושלים בנרות" – פסוק שנוגע לימי הספירה – ומחפשים בנרות בתוך האדם את המדות הטובות. כך, בשבוע החסד, ביום הראשון, חסד שבחסד, מחפשים אם יש בי אהבת ה' ועשית חסד מכח היותי בנו של אברהם אבינו, שמדתו חסד. ביום השני, גבורה שבחסד, מחפשים אם יש בי אהבת ה' ועשית חסד מכחו של יצחק אבינו, שמתכלל עם מדת אברהם – "יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". ביום השלישי, תפארת שבחסד, החיפוש הוא האם מכחו של "יעקב אשר פדה את אברהם" אפשר למצוא בעצמי חסד. ביום הרביעי, נצח שבחסד, מנסים לחפש ולעורר את מדת החסד ואהבה מכח הדעת של משה רבינו, שמכחה אפשר להתבונן באלקות ולהוליד בי מדות קדושות כנ"ל.

המלכות – השראה על הכלל

אחרי כל החיפוש הזה, כשמגיעים לקטנות של יום חמישי שבכל שבוע, ההוד שבכל ספירה, מודים שאכן אין בי את המדה הזו בשלמות (במדת החסד: איני בעל חסד באמת, עושה צדקה וחסד מתוך אהבת ישראל צרופה באמת לאמתו) ובודאי שאיני צדיק הדור בה – יחד עם ההודאה שודאי מדה זו קיימת בכנסת ישראל ויש גם בדור זה צדיק ששייך אליה.

ודאות זו באה לאחר המאמץ הנפשי שעשיתי למצוא בי מדה זו מכח האבות ומשה רבינו. אכן האבות ומשה התעוררו בי והם המזהים, בודאות, את צדיק הדור באותה מדה. בפרט זה ענינו של משה רבינו שנתנבא ב"זה הדבר [המנהיג, הצדיק] אשר צוה הוי'" ובא לידי ביטוי בכלל ישראל בקריעת ים סוף, "זה אלי ואנוהו".

ביום הששי, מדת היסוד, מזהים את הצדיק ומתקשרים אליו (היינו שמכחו של אהרן, שגם מאיר בי בדרך מקיף, סוד ענני הכבוד שנתנו לישראל בזכותו, אני מודה כנ"ל, ומכחו של יוסף הצדיק אני מזהה את צדיק הדור. זאת אומרת שאהרן מאיר אצלי כאור מקיף ויוסף מאיר אצלי כמציאות שמחוצה לי).

מהי המלכות שבכל שבוע? אחרי שזוכים לזהות את הצדיק של המדה ולהתקשר אליו – אפשר להשרות את השראתו על כל עם ישראל, להנחיל את נחלתו לכל ישראל. המלכות היא הארת אורו של הצדיק לכל יהודי – כהארת השמש מתחת לארץ לששים ריבוא כוכבים (כמו שכתוב בתניא) – כך שמכח אותו צדיק של הדור יכולים כל בני הדור לאחוז במדותיו-מעשיו ולהתנהג לפיהם (כמבואר בתניא שם).

ה' אייר – "כי מרחמם ינהגם"

הכוונה הזו מתחילה באופן בולט משביעי של פסח – כמו שהתחילה ההתבוננות כעת – הפעם הראשונה שמגיעים ליסוד ולהארה של הגדלות. מורנו הבעל שם טוב לימד שזהו יום של אמונה במשיח והתקשרות אליו – שייך גם לזיהוי המשיח שבדור וההתקשרות אליו.

לדוגמה, במדת התפארת שפנימיותה רחמים – יש יום בספירת העומר, ה' באייר, שהוא היסוד שבתפארת. מחפשים את הצדיק שהוא בעל הרחמים האמתיים על עם ישראל – מישהו שמרחם באמת על עם ישראל (בלב ובפועל ממש, "המעשה הוא העיקר"). אחרי שמחפשים אותו ארבעה ימים בתוכי, מכח האבות ומשה רבינו שבי, מודים שאני לא באמת הצדיק שמרחם על עם ישראל, אבל גם מודים שודאי יש צדיק כזה. ב-ה' באייר צריכים לזהות את הצדיק הזה ולהתקשר אליו. הצדיק הזה הוא המנהיג האמתי של עם ישראל, בו נאמר "כי מרחמם ינהגם".

נגנו ניגון הכנה, הבינוני, שאמיל ושתו כוס רביעית.

ג. איזה בעלי תשובה משפיעים?

הספד לרב אביחי ניסן רונצקי ע"ה

ביום ראשון הלך לעולמו הרב אבי רונצקי. הוא היה בעל תשובה, מפקד קרבי, שנהיה ראש ישיבה ורב הראשי לצה"ל. עיקר האמירה שלו בתור רב ראשי היה שהחינוך של החילים – המורל והמוטיבציה להלחם, הרוח של הצבא – צריך להיות מסור בידי הרבנות הצבאית, ולא בידי חיל החינוך. הוא כמובן צודק, וסביב הדבר הזה היו כמה עימותים בתקופה שלו.

היה סיפור באחד המבצעים שהוא נסע בשבת להיות עם הלוחמים ולחזק אותם לפני היציאה לקרב. היו טענות כנגדו – היתכן שהרב הצבאי הראשי יחלל שבת?! הוא אמר שרב צבאי הוא כמו הכהן המשיח, שצריך להכין את החילים ליציאה לקרב ולחזק את רוחם, וזה חלק מהמבצעיות, חלק מהפיקוח נפש שדוחה שבת ביציאה לקרב. זה ייזכר לו לטובה.

שוב, עיקר הענין שלו היה שהרבנות הצבאית היא זו שצריכה לרומם את רוח החילים ולהכינם לקרב, ולא חיל החינוך. הוא לא כל כך הסתדר עם חב"ד? מילא... תזכר לו לטובה האמירה הנכונה הזו, עם כל המאבק עליה, שהחילים צריכים לינוק את רוח הקרב ומסירות הנפש מהתורה, מרבני ישראל.

בעלי התשובה המשפיעים במדינה

לא הכרתי את הרב רונצקי ע"ה אישית אבל כאשר קראתי עליו בויקיפדיה הגעתי למאמר שפורסם במעריב על 12 בעלי התשובה המשפיעים ביותר בישראל, שהוא נכלל ביניהם. מבין ה-12 שמתי לב שרובם אנשי בידור – מוזכרים שם שני אנשי צבא, הרב רונצקי ע"ה, שהוא ממש בעל תשובה, ממשפחה חילונית וכו', ואפי איתם. הרוב המכריע הם אנשי בידור, זמרים ושחקנים או אנשי תקשורת וכיו"ב – כמו אביתר בנאי, שולי רנד, אורי זוהר, 'פופיק' ועוד.

אולי היינו מצפים שברשימה כזו יהיו הרבה חב"דניקים – חב"ד מדברים על להחזיר את כולם בתשובה, אז הייתי חושב שבעלי התשובה המשפיעים יהיו חב"דניקים, אבל אין שם הרבה ברשימה. יש שם את הרב עדין אבן-ישראל (איש ההגות היחיד ברשימה) ואת אורי רווח (איש תקשורת). ביחס לתנועת חב"ד זה קצת פשיטת רגל (כפי שדובר הרבה, בעיקר ביחס לקבלת עזרה נפשית, הרי כל תורת חב"ד היא תורת הנפש לעומק ובשביל מה צריך ללכת לפסיכיאטר או פסיכולוג שמטפל לא על פי חסידות!). כתוב שם בסוף המאמר שהיה אפשר לצרף עוד הרבה, והראשון ברשימה של אנשים שהיו מצרפים הוא שלמה קאליש – חב"דניק בעל עסקים (ב-12 המשפיעים ברשימה אין עוד אנשי עסקים) שהוא ידיד שלנו, תלמיד שלנו.

בכל אופן, אנחנו אומרים ש"בעלי תשובה ישתלטו על המדינה", ואיזה בעלי תשובה? עיתון מעריב – שהוא ודאי אסמכתא חזקה... – אומר שעיקר בעלי התשובה שמשפיעים הם אנשי בידור. צריך להתבונן בענין.

השכלה-עסקים-בדור-מדינה

חשבתי שאפשר לאבחן ארבעה סוגים עיקריים של בעלי תשובה משפיעים ושל בעלי מקצוע בכלל – כאלה שעסוקים בארבעה תחומים: יש אנשים של 'השכלה' – מישהו שמקדיש את עצמו להשכלה, הולך לאקדמיה ללמוד או הולך לישיבה ללמוד, ומתקדם ומשפיע עם שכל טהור. יש – כמו שהזכרנו את שלמה קאליש – מי שנמצא בתחום של עסקים. יש אנשי בדור – עיקר האנשים המשפיעים לפי הכתבה בעיתון. ויש אנשי מדינה – בה נכלל כל התחום של תיקון החברה, הדאגה לכלל, כולל אנשי הצבא שהזכרנו וכיו"ב.

קודם כל, מה הגימטריא של ארבעת התחומים הנ"ל? השכלה-עסקים-בדור-מדינה עולה 961, שלמות של א-ל ברבוע. והוא שוה למשפחה היהודית הראשונה: אברהם שרה יצחק (וכן למשפחה האנושית הראשונה: אדם חוה קין הבל שת, שהם לא ברבוע, כמבואר במ"א) – אברהם בחינת השכלה (מכח החקירה שלו הוא גלה את בורא העולם, ובהמשך כתב ספר יצירה, ספר של השכלה טהורה, הנוגע גם לקדש וגם לחול), שרה עסקים, יצחק בדור-מדינה (הכלל הוא שבהקמת מדינה חדשה איש צבא נעשה ראש ממשלה, אך בהמשך, כאשר כל הממשל הופך להיות צחוק אחד גדול, כמו באמריקה, כבר אנשי בדור נעשים ראש ממשלה. לאחרונה, איש עסקים, שגם לו נטיה לבדור, נעשה שם ראש ממשלה – יצחק הוא בעצם בן שרה כנודע; יצחק בדור מדינה = 529 = תענוג = 23, חיה-חדוה, ברבוע). כשעשיתי את הגימטריא הזו שמחתי שאני לא סתם עוסק בדברים בטלים – גם הדברים הבטלים מכוונים...

יש לכוון את ארבעת התחומים האלה כנגד הספירות נהי"ם – ספירות המוטבע בנפש, הספירות של "המעשה הוא העיקר" בהן יש השפעה על המציאות:

ההשכלה היא בנצח (ענף החסד, אברהם) – סיום קו הימין, המתחיל מספירת החכמה (בחינת "אלהי אברהם"). כמו שכבר נאמר, ההשכלה יכולה להיות גם בתחום התורה, בישיבה, וגם בחכמות אחרות (ואז, אם יש בה ישות, היא מזיקה).

העסקים הם בהוד (ו"איהי בהוד", שרה, ו"כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה", צריך להודות לה, לקבל את עצתה, הרי היא המבינה בעסקים בכלל ובעסקי משפחה בפרט, ו"בינה עד הוד אתפשטת"). מה קורה למי שמשקיע בעסקים? הוא תמיד נמצא בסכנת פשיטת רגל – סכנה שיפשוט את רגל שמאל, רגל ההוד – כאשר "הודי נהפך עלי למשחית". הוא יודע שהוא בסכנה ובכל זאת עושה עסקים, חשוב מאד. במכללה התורנית מוסבר שכלכלה – שהיא עסקים – שייכת לספירת ההוד.

כל תחום הבידור שייך לספירת היסוד – או שהוא פגם הברית, בדרך כלל, או שהוא תיקון הברית (כהני תרי בדחי בגמרא). בין הדמויות המשפיעות בעיתון יש מישהי שהיתה רקדנית בטן. היום היא חסידת ברסלב, כולה בקדושה ובטהרה, מה שרבי נחמן אומר היא עושה. היא היתה הולכת לחתונות לשמח חתן וכלה עד שמישהו אמר לה שהיא משמחת את החתן יותר מאשר את הכלה... היא תפסה את עצמה ועשתה תשובה. בכל אופן, היא היתה רוקדת על הבטן, בידור קשור לברית, וכשעושים תשובה מנסים לתקן את פגם הברית. יש הכי הרבה השפעה לבעלי תשובה בתחום הזה, כי תחום הברית הכי נוגע.

אנשי מדינה שייכים, כפשוט, לספירת המלכות.

ארבעת התחומים בתורה

אפשר לראות את כל ארבעת התחומים רק בתוך לימוד התורה:

יש מי שמענינת אותו רק השכלה – רק "אין עוד מלבדו", "כולא קמיה כלא חשיב", השכלה טהורה של חסידות ולא שום דבר אחר.

מהו איש עסקים בתורה? מי ש"עוסק בתורה" – התורה היא העסק שלו, ועסק עושים כדי להרויח. העיסוק בתורה הוא פלפול – פלפול בא מהצד האפל שבנפש, משם הקושיות (מסטרא דרע, כמבואר בזהר ואגה"ק בתניא), להאיר אותו באור גדול ולהרוויח דברים חדשים (המתגלים מתוך ההעלם שאינו במציאות – יש הרבה פלפולים שנשארים בבחינת אינו במציאות כלל, פלפולי סרק). לאחרונה אנחנו מדברים על רבי חנינא – לא רבי חנינא בן דוסא (שלפי הר"ח הנו סבו של רבי חנינא סתם), לא רבי יהושע בן חנניה – רבי חנינא בן חמא. הוא ורבי חייא היו שני תלמידים גדולים של רבי, רבינו הקדוש. פעם הם התווכחו ורבי חנינא אמר לו – מה אתה רב איתי?! "בהדי דידי קא מינצית?!" (היינו סוד המצות שאנחנו אוכלים בפסח, מצה לשון מריבה – מריבה קדושה מתוך בטול גמור, בלי משהו חמץ. והוא רמוז ממש במלה "מינצית", "בערב תאכלו מצֹת". שאר האותיות של "מינצית" הן יין – מצות ויין, 'תפריט' סעודת משיח, מיכלא דמהימנותא, מוחין דאבא, תקנת מורנו הבעל שם טוב, ו"יין המשמח", מוחין דאמא, תקנת הרבי הרש"ב), הרי אם תשתכח תורה מישראל, ח"ו, אחזירנה בפלפולי. השיב לו רבי חייא – מה אתה רב איתי?! "בהדי דידי קא מינצית?!", אני דואג במעשי שלא תשתכח תורה מישראל (והגמרא מפרטת את כל מאמציו ללמד תורה לילדי ישראל). הכח של רבי חנינא הוא לפלפל עד כדי החזרת כל התורה שנשכחה. המעשים של מי יותר גדולים? יחסית, רבי חייא הוא החיה ורבי חנינא הוא היחידה – לדאוג שהתורה לא תשתכח זו המשכה מההעלם שישנו במציאות, מקיף קרוב, ואילו להחזיר משהו שהשתכח הוא גילוי מהמקיף הרחוק, ההעלם שאינו במציאות. מה שהיה ידוע ונשכח חוזר יותר עמוק ללא-מודע ממה שטרם התגלה משם, והשחזור שלו מהצד האפל קשה יותר – צריך פלפול (חנינא ועוד פלפול = משה, "תורה צוה לנו משה", הוא דלה את התורה, "דלה דלה לנו [אותו 'לנו' של 'דלה דלה לנו']", מההעלם שאינו במציאות. "דלה דלה לנו" ועוד "תורה צוה לנו" = 962 = 37, "יחידה ליחדך", המקיף הרחוק, ההעלם שאינו במציאות, פעמים הוי' ב"ה).

בכלל, על רבי חנינא יש סיפורים מענינים. כתוב שהיתה מכשפה שהתאמצה לקחת עפר מתחת רגליו. למה? אם משיגים עפר מתחת הרגלים של מישהו אפשר לכשף אותו. רבי חייא אמר לה – תעשי מה שאת רוצה, תקחי כמה עפר שאת רוצה, לא אכפת לי – "אין עוד מלבדו". מי שחי בתודעה של "אין עוד מלבדו" כשפים לא שולטים בו (בהיותו קשור להעלם שאינו במציאות, ששם "אין עוד מלבדו". הכשפים יכולים לשלוט רק עד מקום ההעלם שישנו במציאות).

יש אנשי בידור גם בתורה – אנשים של אגדה, שמושכת את הלב. מי שעושה הרבה גימטריאות שייך לתחום של הבידור. אמרנו שהבידור הוא היסוד – או פגם הברית או תיקון הברית. הגימטריאות הן או פגם הברית או תיקון הברית (וכידוע הווארט של רבי נחמן – קבלה בגימטריא נאוף, היינו ריבוי הגימטריאות של הקבלה, לא רק דימויי זיווגי הזו"נ שבקבלה, וי"ל דהיינו הך, שכל גימטריא הוא לעשות זיווג בין שני דברים ששוים בגימטריא, ודוק). בכל אופן, אנשי הבידור הם הכי משפיעים על הציבור הרחב (גם בתורה), הכי נוגע פגם הברית ותיקונו.

מי הם אנשי המדינה בתורה? אנשים של "דינא דמלכותא דינא" – אנשי הלכה. מי שחותר בלימוד לברר את ההלכה, וגם מאמין שההלכה צריכה להיות החוק ולהשפיע על הצבור, הוא החותר לקראת מדינת הלכה.

להתקדש לתחום שלך

למה אומרים את כל זה? בן אדם צריך לדעת למה הוא מתאים, למה עליו להקדיש את עצמו בחיים. דברנו אתמול על להתפקד ולהתקדם – יש גם ענין של להתקדש (שרש קדש הוא יקד-אש, כדרשת חז"ל, ושרש קדם הוא יקד-מים, "ימין [מים] ושמאל [אש] תפרוצי [צריך את שניהם בשביל לפרוץ, להתקדם]"). צריך להקדיש את עצמך למשהו, אי אפשר לעשות הכל. רבי אייזיק מהומיל אמר שאם לא היה מקדיש את עצמו לחסידות אלא לנגלה הוא היה גדול בתורת הנגלה כמו הש"ך והט"ז, אבל הוא בחר להקדיש את עצמו לחסידות (השכלה, לכן הוא הוא "המשכיל" של החסידות ב-ה הידיעה).

הזכרנו שגם התפקדות וגם התקדמות הן בבנין התפעל – וכך גם התקדשות. לא כל הפעלים בלשון הקדש נאמרים בלשון התפעל. הפעל הראשון בתורה, "בראשית ברא", אינו נגזר בצורת התפעל – יש בורא ונברא, אבל לא 'מתברא'. כתוב שלעתיד לבוא יפסקו את המלים בתורה אחרת – כך הרמב"ן אומר בהקדמתו, והדוגמה שהוא נותן היא ש"בראשית ברא" יהיה אפשר לקרוא גם "בראש יתברא", גם שרש ברא יופיע בבנין התפעל (יהיה אפשר לברוא את עצמך מחדש, יש מאין ואפס המוחלט, כאשר הבריאה הזאת תלויה בראש, במוחין דגדלות ב' דאבא כו', פנימיות אבא פנימיות עתיק), פלאי פלאות! אבל היום לא כך.

שוב, צריך לזהות את התפקיד שלך, להקדיש את עצמך אליו ולהתקדם בו אל היעד. תפקיד ופקודה הולכים יחד – חסיד שמחפש תפקיד גם מקבל פקודה מהרבי (וכנ"ל בענין נשיאת ההפכים של תפקיד התפור עליך באופן אישי וקבלת פקודות מהמפקד). אשרי מי שהפקודה שלו לכתחילה היא "יתבונן מה רוצה באמת", וכאשר מקבל פקודה מפורשת הוא מרגיש שהיא מתאימה לתפקיד עמו הוא מזדהה. כאשר מקבלים פקודה אפשר גם להרגיש – לא כל אחד, אבל מי שעבד על עצמו קצת, זכך את עצמו קצת, כי אחרת מרמה את עצמו לגמרי – אם היא מתאימה באמת לתפקיד שלי או לא.

בעל תשובה פקח (לפי הבעל שם טוב המצוה הראשונה היא להיות פקח – שרש פקח ושרש פקד קרובים זה לזה, אין לפקפק בהם ובעצם הם חד, סוד שלם וחצי) מקבל פקודה מהרב שלו וצריך, יחד עם קבלת עול, לחוש (תחושה עצמית יחד עם אמונת חכמים, שוב נשיאת הפכים, וכמבואר בענין "פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשֻרו", שצריך להיות גם פתי וגם ערום, פתי-ערום = 806, אל פעמים הוי', "[אשר ברא אלהים] לעשות", חותם מעשה בראשית. "לאשרו" אותיות "לראשו עטרת פז", וד"ל. יחוד זה בנפש שייך בפרט לעבודת ימי ספירת העומר, המשכת מוחין ללב. ראה ביאור הצ"צ לתניא פרק יח בענין "ניכרין דברי אמת" ו"פתי יאמין לכל דבר") שהיא באה ממקום של ראש ישר, א גלייכע קאפ – פוגע בי ישר, בול מה שבאמת עלי לעשות. כאשר הפקודה מסתדרת בראש ישר עם התפקיד מקבלים השראה (מעין הארה של נשמה יתירה) להתקדש אליה ולהתקדם בה, להשפיע על המציאות ועד ל"קער א וועלט היינט".

כעת התפקיד הוא כבר לסיים – שיר המעלות וברכת המזון.