בע"ה

י"ב אייר ע"ח – כפ"ח

ברית יוסף-חיים שי' ברג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים לחיים, מזל טוב – להורים, לסבים, לכל הידידים.

יוסף חיים – תוספת חיים וטוב

הרך הנימול נקרא יוסף-חיים, השם של הבן איש חי. גם בחב"ד יש את צירוף השמות יוסף חיים, בסדר הפוך – חיים-יוסף – אבל אותם שמות. סימן שיוסף הצדיק, "יוסף הוי' לי בן אחר", מוסיף חיים (לוקח את ה"אחר" והופך אותו ל"בן" ובכך מחיה אותו). יוסף הוא ה"צדיק יסוד עולם", ספירת היסוד בקבלה, ומהיסוד נמשכים חיים למלכות – כנסת ישראל, אלינו. הצדיק ממשיך חיות, ואפילו כתוב שהמלה צדיק עולה ג"פ חיים – חיים חיים חיים – חזקה של חיים, הרבה חיים. הענין של הצדיק הוא להוסיף חיים.

הצדיק נקרא טוב, "אמרו צדיק כי טוב". ב-חיים יש ארבע אותיות, כשממוצע כל אות הוא טוב. בגן עדן מקדם יש שני עצים, עץ החיים ועץ הדעת טוב" (כתוב שלעתיד לבוא הוא יהיה רק "עץ הדעת טוב" בלי "ורע"). היחס ביניהם הוא ש-חיים עולה ד"פ טוב. צדיק, שעולה ג"פ חיים, עולה יב פעמים טוב ("ותרא אתו כי טוב [פעמים] הוא", הנאמר בלידת משה רבינו). כמו ש-צדיק הוא חיים-חיים-חיים כך ברית היא צדיק-צדיק-צדיק, וממילא ברית עולה לו פעמים טוב – כנגד לו צדיקים שבדור. אם כן, כל המלים האלה – צדיק, חיים, ברית – הן על אותו בסיס, טוב. והוא סודו של יוסף הצדיק, "יוסף בן שבע עשרה [טוב] שנה". כל זה היה רק לומר שיוסף וחיים הולכים יחד – יוסף באמת מוסיף חיים לעם ישראל.

יום הברית – בהשגחה פרטית

בהשגחה פרטית ה' רצה שהברית של יוסף חיים תהיה היום – למעלה ממה שכתוב בתורה. בתורה כתוב "ביום השמיני", אבל לפעמים ההשגחה פרטית קובעת אחרת. אם ההשגחה הפרטית קובעת אחרת סימן שהשרש, המקור, הוא עוד יותר גבוה ממה שכתוב בתורה.

ההשגחה הפרטית קבעה שהברית תהיה דווקא היום – גם צדיק, ספירת היסוד, יסוד שבנצח בספירת העומר, הצדיק של ספירת הנצח. בכל ספירה יש את כל המדות והיום הששי – בקביעות השנה "תמימות" לגמרי, יום הששי בשבוע הוא גם היסוד של הספירה – הוא הצדיק של הנצח. אולי נסביר עוד טפה בהמשך.

יום ה-זך בספירה

בכל אופן, היום יום ה-זך בספירה – עוד מלה חשובה. בספירת העומר "היום שבעה ועשרים יום שהם שלשה שבועות וששה ימים לעומר" – יום ה-זך. זך לשון זכוך וזכות. כתוב "אבוך במאי הוי זהיר טפי" – לכל אחד יש מצוה מיוחדת שהיא ה"זהיר טפי" שלו, וכתוב שהיא גם ה"זך" שלו, מה שמזכך אותו ביותר, הזכות המיוחדת שלו.

יש בחסידות שני עמודי עבודת ה' (ה"יכין" ו"בעז" של החסידות) – בטול וזכוך. בטול הוא להגיע למדת אין שאז מאיר אור הנשמה ביותר, וזכוך הוא לזכך את הגוף, את הכלי (שאז יכול אור הנשמה להשתקף בגוף ממש, על דרך "חכמת אדם תאיר פניו" ממש, ולע"ל הנשמה עצמה תיזון מאור חוזר זה הבא מהגוף המזוכך בתכלית, הגוף שיקום לחיות חיים נצחיים). כתוב שמי שהתעצם בתכלית במדת הבטול הוא משה רבינו ומי שזכה לזכך את גופו לגמרי הוא אליהו הנביא, שיבשר את הגאולה. למה? הגוף שלו היה כל כך זך שמגשמי הפך לרוחני – עלה באש השמימה, עם הגוף שלו, מה שלא כתוב במשה רבינו. משה רבינו הוא בטול, לא מרגיש עצמו כלל – "והאיש משה ענו מאד". כתוב שתכלית מה שה' ברא אותנו כאן בגוף הוא בשביל זכוך הגוף, ומי שמזכך את הגוף בתכלית הוא ה"צדיק יסוד עולם".

אם כן, יסוד שבנצח הוא יום ה-זך בספירה – רמז שהילד הזה יהיה זך, נקי וטהור, תכונה של צדיק. בזכותו כולנו, שחוגגים כאן יחד, נזכה להיות זכים – זכים וזוכים, לזכות לכל הברכות בגשמיות וברוחניות.

יום ה-זך – סוד החשמל

יש עוד ענין שקשור ל-זך: לא אומרים בספירה 'היום יום העשרים ושבעה לעומר' אלא "היום שבעה ועשרים יום לעומר". לא אומרים 'יום שני לעומר' אלא "שני ימים לעומר", לא 'יום שלישי לעומר' אלא "שלשה ימים לעומר". מה הכוונה? שהספירה מצטברת – ביום הראשון יש יום אחד, ביום השני יש שני ימים, כך שבסך הכל כבר יש שלשה ימים, ביום השלישי יש עוד שלשה ימים, כך שבסך הכל יש כבר ששה ימים. זו נוסחת המשולש – כל יום מוסיף עוד מספר לספירת העומר. רק היום נוספים "שבעה ועשרים יום" על מה שהיה עד עכשיו, אז היום הוא המשולש של זך – סכום כל המספרים מ-1 עד 27 – שעולה חשמל, סוד מאד גדול בקבלה. לא כתוב בסידור, אבל היום הוא בעצם 378 ימים שספרנו עד היום לעומר.

378, סכום כל המספרים מ-1 עד 27, הוא מהסודות הכי עמוקים בקבלה – סוד החשמל. זהו בדיוק האור שמתגלה על גבי העטרה. בברית המילה קודם מלים, החיתוך, ואחר כך פורעים, קורעים את הקרום הדק, וכך מגיעים לתכלית הברית שהיא גילוי העטרה – התגלות. לכן "מל ולא פרע כאילו לא מל" – אם הוא רק חותך ולא פורע אין עדיין גילוי העטרה, שהוא העיקר. גילוי העטרה הוא גם הגילוי שלכל יהודי יש עטרה שצריך לגלותה – כתר (כל ישראל מלכים ואין כתר אלא למלך). כתר הוא מקור התענוג, כמו ששמענו במאמר שאבי הבן חזר – הוא האמונה שמעצבת את התענוג. יהודי לא הולך אחר התענוג אלא מעצב את התענוג לפי האמונה שלו.

דרך אגב, אמונה גם היא כפולה של 17 – כל צדיק הוא פעמיים אמונה, סוד "וצדיק באמונתו [ב אמונות] יחיה". צדיק הוא אמונה-אמונה, "ויאמינו בהוי' ובמשה עבדו" – שתי אמונות. זו עוד מלה שצריך להוסיף לרשימה הנ"ל. פסוק בו המלים האלה הולכות יחד הוא "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" – מפניני החשבון בתורה. יש כאן "אמונה", "צדיק" שעולה ב"פ "אמונה" ו"ישר" שעולה ה"פ "אמונה" – סה"כ ח"פ אמונה, "ביום השמיני". אמרנו שההשגחה הפרטית קבעה את תאריך המילה שלנו היום, לא ביום השמיני לפי הפשט, ומצד שני באיזה יום שלא יהיה זו מדרגה של שמונה – לא מפספסים את המעלה של שמונה, סוד השמונה מופיע בכל ברית מילה.

שוב, היום יום החשמל של ספירת העומר – האור שמאיר על העטרה בקבלה. חשמל עולה גם "אור פני אל" – הוא מה שמתגלה היום. כתוב שלאדם הראשון לפני החטא לא היה עור (ב-ע) אלא חשמל (אור החשמל). כאשר הוא חטא, אכל מעץ הדעת טוב ורע, הוא משך בערלה ואור החשמל שלו הפך לעור – "משכא דחויא", עור הנחש. הנחש פתה את חוה וחוה פתתה את אדם הראשון, ואז אור החשמל הפך להיות עור ב-ע, ולא סתם עור אלא עור הנחש. ברית המילה באה לתקן את החטא הקדום ועל הברית גילוי העטרה הוא גילוי אור החשמל.

החזרת "אני אמרתי אלהים אתם"

נעשה עוד חשבון – נראה שיוסף-חיים וחשמל הולכים יחד, זוג מן השמים: קודם כל, כל אחד מהם כפולה של 7 (דברנו על 8, אבל כל אחד כפולת 7 ו"כל השביעין חביבין"). יוסף-חיים הוא גם כפולה של 7 וגם של 8 – שוה 7 פעמים לב. מאד מתאים לספירת העומר – שבעה שבועות לתיקון שבע מדות הלב. לב הוא, כמובן, כפולה של 8 – 4 פעמים 8. אם כן, יוסף-חיים גם כפולה של 7 וגם של 8. המלה העיקרית ששוה יוסף-חיים היא דרך, "דרך הוי'", ו-דרך היא ז"פ לב ו-לב הוא ד"פ ח. יש ביוסף-חיים 8 אותיות, כך שממוצע כל אות הוא 28, ד"פ ז, המשולש של ז (סכום כל המספרים מ-1 עד 7) – כח. עוד מלה חשובה ששוה כח הוא "יחי" – כמו "יחי המלך", "יחי אדוננו..." – שייך ליוסף-חיים (לשון יחי). כעת אתה יודע איזה שיר צריך לשיר איתו – כולו אומר "יחי", ח"פ יחי, ח אותיות, לעילא ולעילא.

בכל אופן, נחזור לזה שהוא 7 – 7 פעמים לב – ו-חשמל הוא 7 פעמים נד (יש בקבלה שם של נד. נד = חי חי חי, ג"פ, חזקה, של חי. הרבי אהב את המספר הזה כי הוא בגימטריא מיד – אנו רוצים משיח מיד!). כמה הם עולים יחד? רוצים לקחת את יוסף-חיים ולתת לו את סוד היום הזה – יום הברית שלו בהשגחה פרטית, יום ה-חשמל בספירת העומר. ז"פ לב ועוד ז"פ נד עולה 602, ז"פ אלהים. הפסוק בתהלים אומר "אני אמרתי אלהים אתם [... אכן כאדם תמותון]" – כך לפני החטא. תיקון ברית המילה הוא לחזור להיות אלקים – אפילו לא "צלם אלהים" אלא "אלהים אתם". "אכן כאדם תמותון" בשל החטא, אבל מי שמתקן זאת מתקיים בו כל הזמן "יחי" – חי בזכות תיקון הברית, בחיים נצחיים. הצירוף של יוסף-חיים וסוד היום הזה, יום ה-חשמל, מחזיר ל"אמרתי אלהים אתם".

סוד החשמל כולו שייך למילה – חשמל הוא חש-מל והבעל שם טוב מצרף לשם "מל" של ברית מילה. חשמל הוא סוד ברית מילה בקבלה – נמצא שהיום הוא היום הכי טוב לעשות ברית. איך נדרוש לעניננו? הבעל שם טוב אומר שצריך לשתוק (חש) עד שאדם שובר את הגאוה שלו, מוריד את הגאוה שלו, ואז הוא צריך לדבר (מל). שוב, מל גם לשון מילת עצמו – צריך לדעת כמה לשתוק עד שהוא מל את עצמו – ואז "פתח פיך ויאירו דבריך", מל לשון דיבור. מי שמאד חכם יכול לשמוע בתינוק אם הוא נימול או לא. לפני ברית המילה הבכי שלו שונה מהבכי שלו אחרי שהוא נימול. אחרי שהוא נימול כהלכה כל הבכיה שלו, כל השמעת הקול שלו, היא בבחינת "פתח פיך ויאירו דבריך". הקול יוצא ממקום גילוי העטרה, אז יש בו אור. "וכל העם רואים את התורה". ישי אמר שאוכלים היום סעודת חג שבועות, "זמן מתן תורתנו" – במתן תורה זוכים לראות את הקולות. לראות את קול הילד אחרי הברית, כאשר יש אור בקול שלו.

שוב, חשמל ועוד יוסף-חיים עולה ז"פ אלהים – "אני אמרתי אלהים אתם", ה' ברא אותנו כדי להיות "אלהים" (יהודי אלהים משלימים ל-11 ברבוע, אורך האלכסון של רבוע שהוא אלהים על אלהים, ההפרש בין אלהים לאור – "ויאמר אלהים יהי אור" – שהוא הוא ההפרש בין אור לחשך, כמבואר במ"א. יהודי אלהים בה"פ = 630 = יהודי במשולש, יהודי פעמים חי!). "מה אני בורא עולמות אף אתם בוראים עולמות" – הוא רוצה גאולה, רוצה משיח. לשם כך צריך שנהיה "אלהים". זו הסגולה המיוחדת של היום הזה.

זיהוי צדיק הנצח; דחית הברית – אריכות ב"חש"

נחזור: היום הוא היסוד של הנצח. כל שנה אנחנו מסבירים באופן אחר את ענין התכללות הספירות בספירת העומר. השנה אמרנו שכל שבוע הוא חיפוש – גם בי וגם בעולם – של מדת אותו שבוע, אצל מי היא נמצאת בעצם. השבוע של הנצח הוא לחפש גם בי וגם בכלל בעם ישראל מי הוא איש הנצח. איש הנצח הוא משה רבינו (שמדתו, במדות הלב, הוא נצח). איש הנצח הוא מי שחי חיים נצחיים. כשמגיעים ליסוד של הנצח (הארת גדלות ב' מצד אבא, בלשון הקבלה) – היום – זוכים למצוא, לזהות, את איש הנצח, את ה"צדיק יסוד עולם" של מדה זו, של ספירת הנצח.

משמע שאיש הנצח הוא איש ה-זך, שזכך את עצמו בתכלית, איש ה-חשמל, שמאיר באור החשמל (כמו לפני חטא אדם הראשון), מי שחש עד שמל. למה ה' עושה שלפעמים הברית נדחית? כי צריך עוד קצת "חש". כאן לא היה כל כך הרבה זמן. אצל הרבי הרש"ב היתה ברית נדחית יותר זמן. אצל הצדיקים הכי גדולים היתה ברית נדחית – לפעמים חדשים עד שעושים את הברית. כל הדבר הזה הוא כדי להתעצם עם ה"חש" – לשתוק עד שכורת לגמרי את הישות שלו – ואז הוא "מל"-מדבר. בדרך כלל מספיקה שתיקה של שמונה ימים, אבל יש כאלה שצריכים לשתוק יותר. "לפום צערא אגרא" – כמה ששותק יותר אחר כך מדבר ביתר שאת.

נברך את הילד הזה בכל הסגולות האלה, ונשתתף עם הסגולות. שיהיה צדיק כמו הבן איש חי, רבי יוסף חיים, ויחד עם כל הילדים – כן ירבו – יביא לנו את המשיח. לחיים לחיים.