טעם פרה

החוש המלכותי – "זה ישפיל וזה ירים"

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

"אמר לו הקב"ה למשה – לך אני מגלה טעם פרה אבל לאחר חקה"[ב]. ה"אחר" המפורסם ביותר, שלא זכה ל"טעם פרה", הוא שלמה המלך – "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'[ג]"[ד]. משה רבינו הוא המלך הראשון של עם ישראל – "ויהי בישֻרון מלך"[ה] – וכנראה יש קשר פנימי בין "טעם פרה" לסוד המלכות[ו]. כך, רצונו של שלמה המלך להבין את "טעם פרה" היה בעצם לקבוע ולהנציח את מלכותו (ומכיון שלא צלח בידו, גם מלכותו הלכה והתדרדרה).

התעלומה הבלתי-מושגת של מצות פרה אדומה היא נשיאת ההפכים של אפרה, אשר מטהר טמאים ומטמא טהורים[ז]. תכונה זו של אפר הפרה מזכירה את החוש הפנימי של מלך ישראל[ח], המתדמה לבוראו ומקיים בעצמו את הפסוק "כי אלהים שֹפט זה ישפיל וזה ירים"[ט], "מלך... משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עד מרום"[י]. פנימיותו של המלך דקדושה כולה שפלות (כמאמר דוד מלך ישראל "והייתי שפל בעיני"[יא]) ובחיצוניותו יש התנשאות למלוך על עם (ועל שמה הוא מכונה "נשיא"). בשל כך רגיש המלך לנקודת השפלות הפנימית שבזולתו (בבחינת "מצא מין את מינו וניעור"), כמו גם להתנשאות שאינה רק חיצונית אלא לקויה בגאוה פנימית. את שרי ממשלתו הוא בוחר מתוך רגישות זו – כאשר הוא מרגיש במי משריו ועבדיו גאוה הוא מקיים בו "זה ישפיל" וכאשר הוא מרגיש במישהו שפלות הוא מקיים בו "וזה ירים".

היכולת להתדמות ל"אלהים שֹפט זה ישפיל וזה ירים" תלויה אצל המלך ב"חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט"[יב]. לתכונה זו זכה שלמה המלך בשיאו, כאשר היה בגיל שתים עשרה (זה), וידע להכריע מתוך אותו חוש פנימי בין שתי הנשים הזונות (את מי להשפיל ואת מי להרים). אכן, עד גיל מצוות מלך שלמה בהשראת אביו דוד, בעל השפלות הפנימית, אך כנראה שכאשר בגר והפך לאיש הוא פרש לדרכו שלו – מאז נהג ב"חכמת שלמה", אך "חכמת אלהים" שבקרבו התעממה ונעלמה (ובפרט כאשר שוב לא השקיף על הנשים הזונות מבחוץ, בנקיות, אלא נפגם בפגמן כאשר נשא את בת פרעה, ואת שאר "נשיו [אשר] הטו את לבבו"[יג]). על אף ששלמה עסק הרבה בסדר ומערכה של אנשיו, ומכך התפעלה מאד מלכת שבא, כנראה לא השכיל בחכמה הפנימית של "זה ישפיל וזה ירים".

לעומתו, "משה נתנבא ב'זה'"[יד] – בנוסף ל"זה הדבר אשר צוה הוי'"[טו] יש למשה רבינו חוש ב"זה ישפיל וזה ירים". ידוע שבעולם הזה יש "זה" אחד, "זה אלי ואנוהו"[טז], ואילו לעתיד לבוא יש שני "זה", "ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה הוי' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו"[יז]. אכן, המלך זקוק לשני "זה" – "זה ישפיל וזה ירים". ואכן, הביטוי הכי חשוב בתורה של "זה" – ובפרט של "זה... וזה..." – הוא "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר"[יח] ("זה" אחד הנעלם בעולם הזה ו"זה" אחד גלוי[יט]), העולה בדיוק "כי אלהים שפט זה ישפיל וזה ירים"! "זה שמי לעֹלם" הוא הכח לזהות את השפלות הנעלמת בפנימיות ו"זה זכרי לדֹר דֹר" הוא הכח לזהות את ההתנשאות הגלויה בחיצוניות.

ה"זה" של משה רבינו הוא כח הזיהוי, הקשור גם הוא לסוד פרה אדומה המטהרת טמאים ומטמאת טהורים: בעוד מי מקוה או אפילו מי מעין מטהרים רק בביאת כל האדם, ללא שיור של שערה אחת מבחוץ, הרי מי נדה מטהרים בהזאה כל שהיא (וגם זו תעלומה של "חקת התורה"). "והזה הטהֹר על הטמא"[כ] הוא גם לשון זיהוי – בשביל לזהות משהו די בטפה אחת של "זה", המאפשרת לזהות אם הוא ראוי ולקיים בו "זה ישפיל וזה ירים".

[א] נקודה מעובדת מפגישת הנהלת "דרך חיים", ח' תמוז ע"ח. נרשם על ידי איתיאל גלעדי.

[ב] במדבר רבה יט, ו.

[ג] קהלת ז, כג.

[ד] שם ג.

[ה] דברים לג, ה. וראה שמו"ר ב, ו (ובכ"ד). "ויהי בישרון מלך" = "נצח ישראל", מדת משה (שכל מעשי ידיו נצחיים לעולם ועד) – "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם".

[ו]טעם פרה מלכות משלימים ל-900 = 30² – "המלכות נקנית בשלשים מעלות" (הערך הממוצע של 3 אותיות מלך = 30). משה היה מלך וכן שלמה היה מלך – משה-מלך שלמה-מלך = 900 כנ"ל! והנה, משה-מלך = 435, משולש 29, שלמה-מלך = 465, משולש 30, שעל כן החיבור שלהם = 30², כידוע הכלל בזה. התיקון השלם (אותיות שלמה) של המלכות הוא כאשר שלמה יתחבר (מתוך שפלות ובטול) למשה.

[ז] ראה יומא יד, א. מטהר טמאים ומטמא טהורים = "זה ישפיל וזה ירים"!

[ח] ראה מלכות ישראל ח"ב במאמרים "תקון מדות המלך" (פ"ו), "שום תשים עליך מלך" (פ"ג) ו"ענן המלכות" (פ"א).

[ט] תהלים עה, ח. "זה ישפיל וזה ירים" = 720 = משה-שלמה = ה"פ זה ברבוע! 720 = ח פעמים מלך – את ז מלכין קדמאין ה' השפיל ואת הדר, המלך השמיני, הוא הרים. הערך הממוצע של ה אותיות "ישפיל" הוא אלהים ("כי אלהים שפט זה ישפיל") והערך הממוצע של ד אותיות "ירים" הוא א-דני – אלהים, מדת הדין, משפיל, וא-דני, מדת המלכות, מרים.

[י] נוסח ברכת "גאל ישראל" בשחרית. "משפיל גאים עדי ארץ ומגביה שפלים עד מרום" = "וגם נצח ישראל לא ישקר [כאשר משפיל גאים] ולא ינחם [כאשר מגביה שפלים] כי לא אדם הוא להנחם [כיון שעלה לגדולה אינו יורד לעולם]"!

[יא] שמואל-ב ו, כב.

[יב] מלכים-א ג, כח.

[יג] שם יא, ד.

[יד] ספרי מטות ב. וכן, משה במספר קטן = זה.

[טו] במדבר לב, ב (ובכ"ד).

[טז] שמות טו, ב.

[יז] ישעיה כה, ט.

[יח] שמות ג, טו.

[יט] ראה רש"י עה"פ.

[כ] במדבר יט, יט. יש יג "והזה" בתנ"ך, כולם בתורה. י"ל שהם כנגד יג מדות הרחמים (שמשם כח הזיהוי). "והזה הטהר על הטמא" הוא ה"והזה" האחרון – "הכל הולך אחר החיתום" – כנגד תיקון "ונקה" (מטומאת מת, אבי אבות הטומאה) שעולה ז פעמים "והזה".

בע"ה

טעם פרה

החוש המלכותי – "זה ישפיל וזה ירים"

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[א] נקודה מעובדת מפגישת הנהלת "דרך חיים", ח' תמוז ע"ח. נרשם על ידי איתיאל גלעדי.

[ב] במדבר רבה יט, ו.

[ג] קהלת ז, כג.

[ד] שם ג.

[ז] ראה יומא יד, א. מטהר טמאים ומטמא טהורים = "זה ישפיל וזה ירים"!

[ח] ראה מלכות ישראל ח"ב במאמרים "תקון מדות המלך" (פ"ו), "שום תשים עליך מלך" (פ"ג) ו"ענן המלכות" (פ"א).

[יא] שמואל-ב ו, כב.

[יב] מלכים-א ג, כח.

[יג] שם יא, ד.

[יד] ספרי מטות ב. וכן, משה במספר קטן = זה.

[טו] במדבר לב, ב (ובכ"ד).

[טז] שמות טו, ב.

[יז] ישעיה כה, ט.

[יח] שמות ג, טו.

[יט] ראה רש"י עה"פ.

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

חיפוש בתוכן האתר

טעם פרה

טעם פרה

טופס שו"ת