בע"ה

כ"ג סיון ע"ח – כפ"ח

ברית יורם-ישראל שי' אליהו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "אמרו צדיק כי טוב" בימי הלידה והברית

בהמשך לדברי הסבא שכ"ג סיון הוא יום משלוח האגרות השניות במגלת אסתר, "אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם וגו'", נגנו "ליהודים היתה אורה".

ברית ביום ה-51

לחיים לחיים. שמענו מהסבא שהיום הוא יום ה-51 ללידה. הכל בהשגחה פרטית, בפרט מצוה כזו רמה ונשגבה של ברית מילה – "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". חוץ מזה שבזכות ה-51 יום הגענו ליום מאד חשוב – כ"ג סיון, עליו אמר הרבי שהוא יום סגולה לכל או"א לבקש מה שצריך מהשי"ת ושיתמלאו כל משאלות לבו לטובה – המספר 51 רומז גם לסוד של ברית מילה.

למה ברית מילה צריכה להיות ביום השמיני? כי כך כתוב בתורה! אבל האם יש גם טעם לדבר? חז"ל אומרים שהוא כדי שתעבור עליו שבת אחת, בכל שבעה ימים יש שבת אחת. כאן ה' אומר, בהשגחה הפרטית שלו, שברית המילה צריכה להיות ביום ה-51 – למה? כדי שיעברו עליו 50 יום, 'יובל' של ימים, 7 ברבוע ע"ה. מתן תורה היה ביום ה-51 לספירת העומר (היום, חג השבועות, זמן מתן תורתנו, חל ביום ה-50 לספירת העומר, ודוק).

חזקה של טוב מיום ה-טוב בספירה

51 עולה ג"פ טוב – טוב-טוב-טוב, חזקה של טוב, "אמרו צדיק כי טוב". יש גם שם ה-טוב בקבלה – שם אהוה, ר"ת "את השמים ואת הארץ", שם שמחבר רוחניות וגשמיות, השם ששייך לרבי ישראל בעל שם טוב. השם השני של הרך הנימול הוא ישראל, על שם הבעש"ט, וכולו אומר טוב – "ותרא אותו כי טוב הוא", שנתמלא הבית כולו אורה. כשהחזקתי את התינוק קצת זכיתי לראות איך מתמלא הבית כולו אורה, "האור כי טוב".

הלידה היתה ביום ה-טוב של ספירת העומר. ב' אייר הוא תפארת שבתפארת, שבספירה הוא יום ה-טוב. משמעות יום ההולדת, תפארת שבתפארת, אצל חסידי חב"ד, הוא יום ההולדת של הרבי המהר"ש, רבינו שמואל, שהפתגם המפורסם שלו הוא – "העולם אומר שאם אי אפשר לעבור מלמטה צריך לעבור מלמעלה, ואני אומר לכתחילה אריבער", לכתחילה מלמעלה. זו משמעות יום ההולדת של יורם ישראל, שיתרומם תמיד לדלג מלמעלה, וכך לגלות את עצם נקודת הישראל (ישראל אותיות לי ראש) שבו.

ספירת העומר מתחילה מיום תלית המן הרשע (ראשית ויסוד נס פורים), ומאז עד ב' אייר יש יז ימים. מהיום הזה עצמו – תפארת שבתפארת – עד היום יש עוד ג"פ טוב ימים, טוב-טוב-טוב (במ"א הסברנו שג"פ טוב היינו טוב, יותר טוב, הכי טוב, סוד שבת קדש: שבת = טוב יותר טוב הכי טוב!). אם סופרים מיום ההולדת עד חג השבועות – בו היה ה"הדור קבלוה" של אותה שנה של פורים, כמו ששמענו בשם השפת אמת[ב] – יש טוב-טוב ימים. כלומר, שלש פעמים טוב של היום הזה מתחלקים בחלוקה שנקראת בקבלה "שלם וחצי" – טוב-טוב ימים עד שבועות, ומאז עוד טוב אחד.

והנה, צדיק עולה יב פעמים טוב (יב צירופי שם הטוב, אהוה) – "אמרו צדיק כי טוב" כנ"ל. ברית עולה ג"פ צדיק = לו פעמים טוב, כנגד לו צדיקים שבדור שמקבלים כל יום את פני השכינה הקדושה, שכל אחד הוא בעצם טוב וזוכה לראות כל יום את "האור כי טוב", ודוק.

ה'טוב'ים במתן תורה

חז"ל אומרים ש"טוב" הוא תורה – "אין טוב אלא תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", מופיע בפרקי אבות. יורם ישראל ודאי יהיה יהודי טוב (יהודי טוב = הכי טוב!), גדול בתורה, יהיה גדול בטוב – חזקה של טוב (התורה היא אוריין תליתאי, היא 'משולשת' בעצם, כוללת ג"פ טוב).

איפה כתוב בחז"ל "טוב" לגבי מתן תורה? חוץ מכך ש"אין טוב אלא תורה" יש מאמר חז"ל מפורסם במסכת מנחות "יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים". "יבוא טוב זה משה רבינו, שנאמר עליו 'ותרא אותו כי טוב הוא', ויקבל טוב זה תורה, שנאמר 'כי לקח טוב נתתי לכם', מטוב זה הקב"ה, שנאמר 'טוב הוי' לכל', לטובים אלה ישראל, שנאמר 'היטיבה הוי' לטובים'".

יש כאן ארבעה טובים, אבל המלה "טוב" מופיעה שלש פעמים – על ה', על משה ועל התורה. היהודים הם כלל הטובים – כללות הטוב היא הכלי שראוי לקבל את התורה, אבל קודם צריך להיות שלש פעמים טוב. החלוקה כאן היא טוב ימים בספירה עד יום ההולדת, פעמיים טוב עד מתן תורה ועוד טוב עד היום הזה. טוב מאד – "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד".

ב. רמזי יורם ישראל

יורם-ירום ישראל: העליה החמישית של המשיח – "וגבה מאד"

אם אמרנו את הלשון "טוב מאד" נאמר עוד רמז: השם הראשון של הרך הנימול הוא יורם, על שם הסבא שיחיה. יורם הוא גם אותיות ירום – במי כתוב "ירום"? במלך המשיח: "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד", הפסוק ב-ה הידיעה של מלך המשיח.

יש חמש עליות בפסוק, העליה הכי גבוהה היא "מאד", יותר מאדם הראשון לפני החטא. מאד אותיות אדם, אבל אדם ר"ת אדם-דוד-משיח (כמו שכותב האריז"ל) ו-מאד מעלה את המשיח לראש. כתוב ש"מאד", שיותר גבוה מאדם הראשון לפני החטא, הוא הסוד של השם ישראל. בכלל, "אתם קרויים 'אדם'", עם ישראל קרוי אדם, אבל ישראל עוד יותר. אפשר לחשוב ש"אדם" כולל את כל בני האדם. על מי כתוב "חביב אדם שנברא בצלם", על ישראל או גם על הגוים? לא פשוט. אבל ישראל הם יותר מכל האדם, הם בעצם ה"מאד" של מלך המשיח.

לפי זה בשם יורם-ישראל יש שני רמזים לפסוק של המשיח – יורם בפירוש אותיות "ירום", והשם ישראל קשור ל"מאד"[ג], שיא עליות מלך המשיח (ההפך מ"וידל ישראל מאד מפני מדין"). כמו שאמרנו, יורם ישראל שלנו הוא טוב מאד – לא סתם, אלא טוב כפול ארבע (ד"פ טוב בגימטריא חיים כנודע. ברמז הנ"ל שיום ההולדת הוא יום הטוב לספירת העומר וכו' יש חפיפה של יום ההולדת שעולה לכאן ולכאן, אך אם רוצים לכוון חיים ימים שלמים צריך להתחיל את המנין מיום טוב ראשון של פסח, ה"יום טוב" הראשון של השנה, ודוק).

מרכבת הצדיקים

יש עוד משהו לגבי השם יורם ("ירום"), ששוה לשם אחד הצדיקים הכי גדולים בתורה – האח של משה רבינו, אהרן. אהרן הוא איש חסד בעל אהבה רבה, מברך את ישראל באהבה – שהוא לוקח את הברכה שלו מהמקום הכי רם ונשא. אהרן בגימטריא יורם, ומה לגבי השם ישראל? כתוב בספרים שהוא כולל שלשה שמות מהכי נשגבים וגדולים – ישראל = משה יעקב דוד. ראשי התיבות של משה-יעקב-דוד הוא מיד. "ווי וואנט משיח נאו", רוצים משיח מיד.

מה הסדר שלהם בספירות? כתוב "משה מלגאו יעקב מלבר" – משה הוא הדעת ויעקב הוא התפארת. יום ההולדת של התינוק הוא תפארת שבתפארת. יעקב הוא התפארת, אבל התפארת שבתפארת, הנקודה הפנימית והעצמית של התפארת, היא משה רבינו, הדעת. יש משה בתוך יעקב, והתכלית של התפארת היא להוציא מאחוריה את כתר המלכות, את שרש נשמת דוד המלך, ועל ידי קיום תריג מצות תורתנו הקדושה שבתפארת ("תפארת גופא", "גופא דאורייתא") לבנות את המלכות, וכידוע שבנין המלכות עולה בגימטריא תריג. זו בעצם להביא את הגאולה. זהו קשר מאד חשוב – משה-יעקב-דוד, ר"ת מיד ובגימטריא ישראל.

היות שיורם הוא אהרן, איפה הוא נכנס במבנה? אם הסדר הוא משה-יעקב-דוד הם דעת-תפארת-מלכות, הקו האמצעי של הספירות מלמעלה למטה, אבל כאשר כוללים אהרן – יורם בגימטריא אהרן – היחס בין האחים, משה ואהרן, "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", הוא אבא ואמא, חכמה ובינה. אהרן גם לשון הריון, בחינת אמא (ושם אהבה רבה, מדת אהרן כנ"ל), ובמשה כתוב "כי מן המים משיתהו", ממי ים החכמה. משה ואהרן הם "תרין ריעין דלא מתפרשין", "אחים גם יחד".

אם כן, משה-אהרן הם כנגד אותיות י-ה של שם הוי' ב"ה, יעקב הוא ה-ו של שם הוי' ודוד הוא ה תתאה של שם הוי' – נמצא שארבעה אלה עושים מרכבה שלמה, י-ה-ו-ה:

  י        משה

  ה       אהרן

  ו        יעקב

  ה       דוד

זו כוונה, מאד חשובה, ששני השמות יורם-ישראל כוללים בעצם ארבעה שמות, משה-אהרן-יעקב-דוד. יש לרך הנימול את השם הגלוי שלו ויש לו את השמות הנסתרים שלו, "הנסתרֹת להוי' אלהינו", אבל צריך לכוון אותם. קודם כל צריך להיות הבטול של משה רבינו, ה-י שבשם; אחר כך השמחה – אמא היא שמחה ("אם הבנים שמחה") – של אהרן; אחר כך הרחמים של יעקב, מדת התפארת היא מדת הרחמים, המדה העיקרית של עם ישראל; ובסוף צריכה להיות השפלות (פנימיות ספירת המלכות) של דוד המלך. כל המדות האלה שייכות לרך הנימול.

הסברנו שהרך הנימול קשור מאד לטוב – והנה, משה רבינו אהרן הכהן יעקב אבינו דוד המלך (לכל אחד מארבעת העמודים עליהם עומד בית ישראל, שיחד שוים יורם ישראל, יש תואר ייחודי) = מזל פעמים טוב!

"שכרך הרבה מאד"

היות שהשם י-ה-ו-ה כאן מתחיל ממשה, נזכיר עוד ביטוי מאד חשוב שקשור לרך הנימול. היהודי הראשון הוא אברהם אבינו, שמוסר את נפשו להציל את האחיין שלו לוט, ממנו יוצא מלך המשיח. במלחמת המלכים הוא נלחם בחירוף נפש, מעטים כנגד רבים, ומנצח. אחר כך ה' אומר לו "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד". הביטוי "שכרך הרבה מאד" הוא ביטוי מאד חשוב – יש בו "מאד", שייך למשיח, והוא שוה יורם-ישראל בדיוק.

איך האריז"ל מסביר את הביטוי "שכרך הרבה מאד"? הוא אומר שהשכר של אברהם אבינו על מסירות נפשו ללכת להלחם כנגד המעצמה הכי גדולה בעולם של אז בשביל להציל יהודי-מפוקפק, האחיין שלו, הוא שיצא מחלציו משה רבינו – "שכרך הרבה מאד" ר"ת משה. זאת אומרת שחוץ מראשי התיבות, שאר האותיות – אמצעי וסופי התיבות – שוות בדיוק אהרן (יורם) יעקב דוד. ראשי התיבות הם הדרגה העליונה של הי-ה-ו-ה, משה, וההמשך הוא אהרן יעקב דוד. גם כוונה יפה מאד.

ישוב הדעת (לצורך ישוב הארץ)

יש עוד ביטוי חשוב – לא פסוק, אבל ביטוי חשוב – שעולה יורם-ישראל. הורי הרך הנימול, וכל מי שיושבים כאן, קשורים מאד למצות ישוב הארץ – מצוה משיחית. כתוב שבשביל ליישב את הארץ צריך עוד ישוב – ישוב הדעת. קודם כל מברכים שיהיה פה הרבה ישוב הדעת, בשביל ליישב את הארץ. כמה שוה ישוב הדעת? יורם ישראל. כולו אומר ישוב הדעת.

לפעמים כתוב בחסידות שבהתבוננות אדם כל כך נכנס לתוך תוכן ההתבוננות עד ששוכח מעצמו לכך – זה לא ישוב הדעת אלא משהו אחר – אבל כאשר רוצים להמשיך את הדברים מהמח אל הלב, ישוב היינו ליישב את הדעת שתגיע ללב ותחדור אליו (זה נקרא קליטה, תכונת התבונה בנפש, שהדעת תתגלה ותקלט בלב), ומהלב יורד עוד יותר, למעשה, שהדעת תגיע לתכלית, ישוב הארץ ("לדעת בארץ דרכך").

בשביל לרדת ללב, למדות, המדה העיקרית היא מדת הרחמים, לרחם על עם ישראל, לרחם על ארץ ישראל, לרחם על הקב"ה. כתוב "רחמיך רבים הוי'" – צריך לרחם על הקב"ה. כשאנחנו לא יושבים פה בארץ לבטח, מאה אחוז, יש עוד בחינה של שכינתא בגלותא וצריך לרחם על הקב"ה. הרחמים הם עיקר רגש הלב. הרחמים של עם ישראל הם רחמים פעילים – לא רחמים סטריליים (כמו אצל גוים להבדיל), אלא רחמים שעושים משהו בפועל, להציל את המצב, לבנות את המלכות כאן בארץ.

שוב, ישוב הדעת עולה יורם ישראל – "וירם קרן לעמו", הרמת קרן ישראל, שיהיה סימן בשבילנו – שבזכותו נזכה לישוב הדעת, ליישב את הדעת בלב, דעת ורחמים הולכים יחד (כתוב שרחמים תלויים בדעת, ומי שאין לו דעת אסור לרחם עליו, לא יכול לרחם). התכלית היא ישוב הארץ, כמו שה' רוצה – שיישבו את הארץ שלו, וזה יעשה לו יתברך דירה בתחתונים, תכלית כוונת בריאת העולם.

"מה אתה סופר"

אחרון אחרון חביב, עוד גימטריא אחת לקינוח: יש בספר יצירה משפט שלאחרונה הזכרנו – "לפני אחד מה אתה סופר". אחד הלשונות החשובים בספר יצירה. מה בא לפני אחד? כתוב "עשר ספירות בלי מה עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה", יש מספרים אחד-שנים-שלשה, אבל אני רוצה לדעת מה יש לפני אחד – "לפני אחד מה אתה סופר". סופר הוא אם עושים חשבון, גימטריא – מי יכול לנחש כמה שוה "מה אתה סופר"? יורם ישראל.

מה יכול להיות לפני אחד בקבלה וחסידות? לפני אחד יש יחיד. קראנו בשבת "אלדד ומידד מתנבאים במחנה", מנבאים על הגאולה, על לעתיד לבוא – יש כמה דעות מה אמרו, הכל קשור לגאולה, ענינים של גאולה וישוב הארץ. אלדד בגימטריא "הוי' אחד" ו-מידד בגימטריא 'הוי' יחיד'. זהו אחד הסודות של אלדד ומידד. כתוב בתורה "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד", אבל כתוב בחסידות שיש עוד יותר מזה – 'הוי' יחיד'. שוב, אלדד בגימטריא "הוי' אחד" ו-מידד בגימטריא 'הוי' יחיד', שהוא "לפני אחד".

"מה" היינו משה רבינו, ששמו מתחיל ונגמר באותיות מה, וכתוב "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (פסוק שמסתיים בהברת "מה", ודוק) – הענוה שלו מתבטאת ב"מה", "ונחנו מה". על מי הוא אומר "ונחנו מה"? אומר על עצמו וכולל את אהרן עמו יחד. הוא אומר פעמיים "ונחנו מה". איפה כתוב? בפרשת המן. מתי ירד המן? בתקופה הזו – בין יום ההולדת של יורם ישראל ליום הברית שלו אחד הדברים החשובים שקרו הוא ירידת המן (ולא נתנה תורה – "תורה צוה לנו משה" – אלא לאוכלי המן). מן בגימטריא מה-מה, פעמיים "ונחנו מה" שאומר משה. בכל אחד יש התכללות של משה ואהרן, אבל בכלל אחד הוא כנגד משה ואחד הוא כנגד אהרן. יש גם פסוק שאומר משה רק על אחיו אהרן, "ואהרן מה הוא".

"מה אתה סופר?" – היום אומרים שאתה 'סופר' משהו או 'לא סופר'. "מה אתה סופר?!" – יש רק דבר אחד שראוי לספור, לספור "מה", מי שיש לו ענוה ובטול. הוא משה רבינו, ה"ספרא רבא דישראל" – הוא הסופר הגדול, ואותו ראוי לספור. לכן אנחנו מברכים שהילד הזה יהיה בבחינת "מה" ש"אתה סופר" אותו – "אתה" היינו הקב"ה, הקב"ה סופר מי שהוא בבחינת "מה". אז אותו אחד שבבחינת "מה" זוכה (לאחר ה"רצוא" של פנימיות עבודת ההתבוננות "לאסתכלא ביקרא דמלכא") לישוב הדעת, מתנוצצת אצלו נשמת משה רבינו, שהוא השכר על מסירות נפשו של אברהם אבינו, "שכרך הרבה מאד". אז יש יחוד כל הנשמות האלה, משה-אהרן-יעקב-דוד, "ובא לציון גואל", הכל בתוך יורם-ישראל.

לחיים לחיים, שנזכה לגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.