בע"ה

מוצאי י"ט תמוז ע"ח – כפ"ח

בר מצוה מלאכי-ישראל שי' טישלר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. קשר השמות מלאכי-ישראל

מזל טוב למלאכי, לכל המשפחה ולכל החברים. לחיים לחיים.

נאמר כמה מילים לכבוד הבר-מצוה. איני זוכר מה דברנו בברית על השם מלאכי-ישראל, אבל נמשיך את זה...

מלאכי ישראל – השליח להביא את "דבר הוי'" לעם ישראל

מלאכי הוא סוף הנבואה בעם ישראל, וממנו – בזכותו – תתחדש הנבואה שוב, כאשר יקוים "ושפכתי את רוחי עליכם ונבאו בניכם ובנותיכם".

השם מלאכי הוא לשון מלאך, שפירושו שליח. אז אם קוראים לבר מצוה מלאכי-ישראל הכוונה שהוא אמור להיות שליח להביא את דבר ה' לעם ישראל. יש כמה פירושים מהו דבר ה'. פירוש אחד – "'דבר הוי'' זו נבואה", כפשט דבר ה' של נביא כמלאכי; יש גם "'דבר הוי' זו הלכה", מלאכי יכול להיות מורה, מורה דרך לעם ישראל; יש פירוש שלישי, "'דבר הוי'' זה הקץ". מה בשורת מלאכי בסופו? "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו'".

אם כן, בעצם מלאכי ישראל, שהוא שליח לעם ישראל, מביא לעם ישראל את "דבר הוי'' זו נבואה", "זו הלכה" ו"זה הקץ", כל שלשת הפירושים בחז"ל (והרמז: מלאכי ישראל ועוד נבואה-הלכה-הקץ משלימים ל-אל ברבוע. מלאכי, לשון מלאך, שייך בפרט למלאך מיכאל, המלאך של עם ישראל, כמו שכתוב בספר דניאל. שני השמות, מיכאל וישראל מסיימים אל, רמז לאל ברבוע כנ"ל). העיקר שהבר-מצוה שלנו ירגיש עצמו שליח לעם ישראל – זהו הפירוש של מלאכי-ישראל.

ישראל – הראשוני ה-מלאכי

יש קשר מאד חשוב במספרים בין שני השמות מלאכי ו-ישראל. השם ישראל – גם ישראל סבא, יעקב אבינו, וגם עם ישראל בכלל, וגם ודאי יש כוונה בשם ישראל לישראל בעל שם טוב, מייסד החסידות – ישראל עולה 541, מספר ראשוני (שכמספר צורני הנו מספר ה"מגן דוד" העשירי, קדש להוי'). מזה מספר ראשוני? מספר שלא מתחלק בשום מספר אחר חוץ מ-1 (ועצמו). המספרים הראשוניים הם מספרים 'עצמיים', אינם מורכבים ממספרים אחרים.

כל פעם שיש מספר ראשוני בודקים את המיקום שלו בסדרת המספרים הראשוניים, שהיא סדרה בפני עצמה. 1 הוא ראשוני, 2 הוא ראשוני, 3 ראשוני, 4 לא ראשוני, אז המספר הראשוני הרביעי הוא 5, החמישי הוא 7 וכו'. ככל שמתקדמים, המספרים הראשוניים הנם יותר ויותר נדירים. השאלה כמה צריך לספור, כמה מספרים ראשוניים יש, מ-1 עד ישראל – והתשובה היא מלאכי! 541, ישראל, הוא הראשוני ה-101, המספר הראשוני המלאכי.

101 הוא גם "מאין" – "אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד", כמבואר בתניא שמעלת ה-101 היא התוספת של "עובד אלהים" ששובר-עובר את טבעו (עובד את ה' בבחינת נס, למעלה מן הטבע, וכך זוכה לגילוי אלקות יש מאין, גילוי שרש הנשמה של ישראל – "אַיִן מזל לישראל", כפירוש מורנו רבי ישראל בעל שם טוב). שוב, ישראל הוא המספר הראשוני ה-מלאכי – לא יכול להיות זיווג שמות יותר טוב מאשר מלאכי-ישראל, השליח להביא את דבר ה' לעם ישראל.

ב. שלשה צדיקי מלאכי-ישראל (השליח לעם ישראל)

בחשבון הרגיל, מלאכי-ישראל עולה 642. מה זה אומר? קודם כל, יש שלשה צדיקים שקשורים למספר הזה – משהו מיוחד. אין עוד מספר ידוע לי שיש שלשה צדיקים גדולים בתנ"ך שכולם שוים לו – דווקא המספר הזה.

אליעזר עבד אברהם (התקשרות לרבי)

הראשון ביניהם (לפי סדר הדורות) הוא אליעזר עבד אברהם. לפי חז"ל הוא בעצמו כנען, הוא היה ארור אך על מסירות נפשו לקיים את השליחות שלו הוא יצא מכלל ארור והפך להיות ברוך. לפי האריז"ל השרש של אליעזר עבד אברהם מתגלגל בצדיקים מאד גדולים אחר כך, כמו יוסף הצדיק, כמו בניהו בן יהוידע, עד שבסוף הוא מגיע למשיח בן דוד. יש שרש מיוחד באליעזר עבד אברהם, בו מתגלם הכח של כל בני אנוש לחזור בתשובה שלמה ולהכלל בעם ישראל.

אליעזר עבד אברהם הוא שליח – מלאך, מלאכי – לחפש שידוך ליצחק אבינו. איך הוא מציג את עצמו אז? "עבד אברהם אנכי" – אין לו זהות עצמית, כולו בטל לאדונו אברהם. דווקא בזכות זו – אליעזר עבד אברהם – לאט-לאט מתתקן, עולה מדרגה לדרגה בסדר הגלגולים, עד שהוא מגיע למשיח בן דוד (ועד לדרגה הכי גבוהה שלו, מה שעל ידו מתקיים "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד").

הגימטריא הראשונה, אליעזר עבד אברהם, אומרת שצריך להיות קשור לרבי – אברהם כאן הוא הרבי. לא משנה מאיזה מצב הוא בא, יכול לבוא מהמצב הכי הפוך ותוך כדי שהוא חסיד של הרבי להפוך את מצבו מארור לברוך (בחינת אברהם, לא נמסרו הברכות, כמ"ש "והיה ברכה"). כמו שהאריז"ל אמר לרבי חיים ויטאל – אני משיח בן יוסף ואתה תלמידי בכח להיות משיח בן דוד. "עבד אברהם אנכי" (= ה"פ אנכי, אנכי פו"א: א אנ אנכ אנכי אנכי נכי כי י) הופך להיות משיח בן דוד, ואברהם, הרבי, נשאר משיח בן יוסף. זה הלימוד הראשון מהנ"ל – להיות חסיד קשור לרבי בלב ובנפש.

נחשון בן עמינדב (מסירות נפש)

מי הצדיק השני ששוה מלאכי ישראל? נחשון בן עמינדב. נחשון הוא הנשיא של שבט יהודה ומכירים אותו בתור איש של מסירות נפש. הוא קופץ לים ואז הים נקרע בפניו – הים לא יכול לעמוד בפני מסירות נפשו של נחשון בן עמינדב, בגימטריא מלאכי ישראל.

הגימטריא השניה אומרת שצריך להיות איש מסירות נפש (בעצם, היינו מי שבעצמו יוזם, ובאופן ספונטני, את מעשה המסירות-נפש שלו), מי שקופץ ראשון לים – נחשון בן עמינדב, בגימטריא מלאכי-ישראל. כמובן, בשביל לקפוץ לתוך הים צריך לא לפחד משום דבר – קשור לרבי ישראל בעל שם טוב, כצוואת אביו רבי אליעזר (על שם אליעזר עבד אברהם, אליעזר הראשון, דרך "ושם האחד אליעזר", אליעזר בן משה רבינו, ודרך רבי אליעזר הגדול). הוא אמר לבנו לפני שנפטר – אל תפחד משום דבר חוץ מה'. רק אחד שמקיים צוואה זו, ברגע הנכון – "אין לך אדם שאין לו שעה", אי אפשר לצפות את השעה מראש, מגיע איזה רגע בחיים שהוא השעה שלך, לא ידעתי, ובשעה הזו נראה אם אתה קופץ למים. זהו נחשון בן עמינדב – הצדיק השני באותה גימטריא.

יונה בן אמתי (המהפכה הרביעית)

הצדיק השלישי גם קפץ למים – הקפיצו אותו למים – יונה בן אמתי הנביא, כך שמו מופיע בתנ"ך. אנחנו מדברים על הנביא מלאכי, אבל בתרי-עשר יש גם את נבואת יונה. קוראים את נבואתו ב"עיצומו של יום מכפר", לקראת נעילה, במנחת יום כיפור. יונה בן אמתי הנביא שוה מלאכי ישראל. קשור למים. הוא אמר למלחים הגוים להשליך אותו לים וכך תרגע הסערה ותנצל הספינה. מה הוא עשה בכך דבר ראשון? קידוש ה' עצום אצל הגוים. כתוב שכל הגוים שראו נס זה באו לירושלים להתגייר ("כי שם יזבחו זבחי צדק").

יונה בן אמתי הוא הנביא הכי מתאים למה שאנחנו קוראים המהפכה הרביעית, בעל כרחו – הוא לא הבין שהגיע הזמן למהפכה הרביעית, ניסה לברוח. ה' אמר לו 'מהפכה רביעית' והוא בורח לתרשיש – לא יעזור לו שום דבר. למה נקרא "בן אמתי" – הוא בן האשה הצרפית שאליהו החיה. עוד קשר לסוף מלאכי – "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא".

שוב, נחשון בן עמינדב קופץ לים בשביל להציל את עם ישראל ויונה בן אמתי הנביא (שגם מסר את נפשו בעד עם ישראל, לפי דעתו, לברוח מנבואתו תרשישה, שמא הדבר יעורר קטרוג על ישראל) צריך להביא את האמת, "דבר הוי'... אמת", גם לאומות העולם, עד שיקויים היעוד של "כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם הוי' לעבדו שכם אחד". זו האמת.

סדר שלשת הצדיקים

בכל אופן, זו תופעה פלאית. שוב, איני מכיר עוד מספר שיש בו שלשה צדיקים גדולים, שאפשר גם להבין את הקשר ביניהם – השתלשלות – מתחיל מגוי שנעשה יהודי ונגמר ביהודי שנשלח לגוים כדי שכל העולם יחזור לעבוד את ה' יתברך שכם אחד. באמצע יש את נחשון. שוב, מלאכי ישראל שוה אליעזר עבד אברהם, שוה נחשון בן עמינדב, שוה יונה בן אמתי הנביא.

ג. "האופן בתוך האופן" – הכרת מדרגות של השגחה

מלאכי-ישראל – שתי השגחות

נלך הלאה: נקח את המספר השלם, 642, ומכיון שיש פה שני שמות, מלאכי ישראל, נחלק אותו לשנים לראות את הערך הממוצע של כל שם – המספר שבעצם מחבר את שני השמות האלה יחד. הממוצע הוא 321. מה המלה הכי חשובה במספר הזה? קשור לשליחות של מלאכי לעם ישראל – השגחה, בתורה בכלל ובחסידות בפרט מהמושגים הכי יסודיים. מלאכי ישראל הוא השגחה-השגחה, פעמיים השגחה. אם הוא השגחה-השגחה צריך לתת את הדעת מה זה אומר – למה צריך שתי השגחות? לא מספיקה השגחה אחת?! אלא מה? אפשר להסביר בשני אופנים:

"האופן בתוך האופן"

יש ווארט מאד יפה שכותב המגיד מקאזניץ (ששמו ישראל, השם השני של הבר-מצוה) בספרו עבודת ישראל. הוא מפרש את הביטוי במעשה מרכבה בתחלת יחזקאל "כאשר יהיה האופן בתוך האופן". הוא מסביר על דרך החסידות – מה פירוש "האופן בתוך האופן" (כוונה של אופניים)? אופן הוא גלגל, עולם האופנים הוא עולם הגלגלים, עולם העשיה. מהו "אופן בתוך האופן"? הוא אומר שאופן הוא בעצם איך דברים מתגלגלים בעולם שלנו – אופן הוא השגחה, הוא כותב זאת בפירוש. כבר לא גימטריא אלא הסבר תוכני – הענין של אופן הוא צורת השגחה של ה'. אז מה הכוונה "האופן בתוך האופן"? שיש השגחה בתוך השגחה. יש השגחה יותר חיצונית ויש בתוך האופן היותר גדול עוד אופן קטן, יותר פנימי, שמסתובב.

"האופן בתוך האופן" שייך לרכב (חלק ממעשה מרכבה) – סוג של רכב שעדיין לא המציאו, עוד מעט ימציאו – בו יש גלגל בכיוון אחד, והוא מתהפך, ויש בתוכו עוד גלגל קטן שמכוון בכיוון ההפוך. אם האופן הגדול מכוון מזרח-מערב, ברגע שהוא עולה נמצא בתוכו עוד אופן שמכוון צפון-דרום. אז בהרף עין, בלי לעשות סיבוב, הרכב עושה פנה, תפנית של 'אין', מכיוון אחד לכיוון השני. מהפך של תשעים מעלות בהרף עין.

איך אומרים זאת יותר לעומק בחסידות? הוא מפרש השגחה בתוך השגחה – יש השגחה יותר חיצונית, אבל מי שמתבונן (סוד מעשה מרכבה שראה יחזקאל) רואה עוד השגחה. בזה גופא יש שני פירושים – פירוש אחד שהאופן החיצוני נקרא השגחה כללית והאופן הפנימי, שהוא "האופן בתוך האופן", הוא השגחה פרטית, עיקר הגילוי של ישראל, של מורנו הבעל שם טוב, שגילה לנו ומלמד אותנו איך לראות את ההשגחה של ה' על כל פרט ופרט הכי קטן במציאות, גם על נמלה קטנה שלא תשרף בשמש – ה' מצמיח ומגלגל (גם סימן שהשגחה הולכת עם גלגול) עלה של אילן להגן ולהצל עליה. כך הוא ראה – כך נתגלה לו הקב"ה, בחזיון הזה, ועל פי זה הוא לימד את כל עם ישראל (ולכל באי עולם) את סוד ההשגחה הפרטית (שהוא סוד מעשה מרכבה; האופן החיצוני הוא סוד מעשה בראשית, אך האופן הפנימי הוא סוד מעשה מרכבה).

קבלת דעת – סוד בית הבחירה

כל פעם שיש בר מצוה אנחנו דורשים בענין הדעת – עיקר החידוש של בר מצוה הוא שמקבל דעת. עד עכשיו הוא היה חכם ונבון, היו לו חכמה ובינה, אבל דעת הוא מקבל רק בבר מצוה.

בהשגחה יום ההולדת של מלאכי ישראל בשלשת השבועות. כל הכבוד שהוא החליט לעשות את הבר מצוה ביום של הבר מצוה ממש – ככה צריך. בימים אלה יש מצוה לעסוק בהלכות בית הבחירה, כמו שהרבי הדגיש. אולי הביטוי הכי חשוב ששוה מלאכי ישראל הוא בית הבחירה. יתכן שעד היום הזה הבר-מצוה לא ידע זאת – כעת הוא מקבל דעת, שהוא עצמו בסוד בית הבחירה, בגימטריא מלאכי ישראל.

מה זה אומר? מסבירים בחסידות שבחירה היא בחירה חפשית. יש מקום – "הוא מקומו של עולם" – בו מתגלה הבחירה החפשית במלואה, בחירה חפשית בטהרתה (על דרך לשון הרבי, "שמחה בטהרתה"). לכן אנחנו כל כך מתגעגעים לבית המקדש. מחוץ לבית המקדש אנחנו בעצמנו מוגבלים. העובדה שאין לנו יכולת לקיים את כל המצוות שתלויות במקדש היא סימן שגם הבחירה שלנו מוגבלת – כל מצוה היא הבעה, ביטוי, של בחירה חפשית. פחות מצוות – פחות בחירה (לגוים יש שבע מצות, מעט מאד בחירה ביחס אלינו).

על אדם שיש לו את מלוא הבחירה נאמר "אני אמרתי אלהים אתם", יכול לברוא עולמות. את הבחירה הזו מקבלים בבית הבחירה. איפה, באיזה כח-נפש, האדם בוחר? כתוב שהוא בוחר בספירת הדעת. לכן בר מצוה נעשה מחויב במצוות, כי יש לו דעת לבחור בטוב. אם הוא בוחר לא בטוב – הוא נענש בדיני בשר ודם. כי כבר יש לו דעת, יש לו יכולת לבחור והוא אחראי על הבחירה שלו – הן לטוב והן למוטב. שוב, זו גימטריא מופלאה, ש-מלאכי ישראל שוה בית הבחירה.

ראית השגחה – לפני בר מצוה ואחריה

בכל אופן, צריך להבין מהי הדעת לעניננו. צריך לומר שהאופן החיצוני הוא השגחה שצריך לחנך את הילד לראותה גם לפני הבר מצוה – זהו שייך לחינוך קטן. אבל צריך לדעת שיש אופן בתוך האופן – השגחה שהולכת בכיוון הפוך – וכדי לראותה צריך הרבה דעת, דעת עליון, ואותה מקבלים בבר מצוה.

עכשיו אומרים עוד משהו: בתוך הדעת יש דעת תחתון ויש דעת עליון. עכשיו הסברנו שדעת תחתון היא הידיעה מההשגחה היותר תחתונה, האופן החיצוני, ובבר מצוה מקבלים דעת עליון, שהיא היכולת לראות את האופן שבתוך האופן, "כאשר יהיה האופן בתוך האופן". זהו עיקר הסוד של מעשה מרכבה.

מה יותר קל לילד לראות – השגחה פרטית או השגחה כללית?

עד כאן משמע שהאופן החיצוני היינו השגחה כללית ואילו האופן הפנימי היינו השגחה פרטית (מתאים לפשט של הרמב"ם שההשגחה הפרטית היא רק על נבחרי הנבראים, על הצדיקים הדבקים בה', שהם פנימיות המציאות כולה). אפשר לשאול שאלה פשוטה: יש כאן כמה מלמדים, וגם כל הבחורים כאן בחיידר. ברור שמלמד בחדר ואבא בבית מלמד את הילדים לחפש-לראות השגחה פרטית בחיים שלהם – הנה, ה' עשה כך וכך, הציל אותי, כמעט נפלתי והנה בא משהו או מישהו ועזר לי, השגחה פרטית.

הייתי חושב בדיוק ההיפך, שלראות איך ה' משגיח על הכלל זה מבט יותר מבוגר מאשר לראות איך שהוא יתברך משגיח עלי, הפרט. מהי השגחה כללית? כמו שנאמר, ביחס לעם ישראל בין האומות, איך כבשה אחת חיה וקיימה בין שבעים זאבים? איך זה שעם ישראל שורד את הגלות המרה, מחזיק מעמד אלפי שנים? זו לכאורה השגחה כללית, ה' משגיח על הכלל – לא משנה איזה צרות, ה' ישמור, לפעמים קורות לפרטים, על הכלל הוא שומר. יותר קל לילד להבין זאת או יותר קשה? השגחה פרטית היא שוב, שהלכת ליפול ופתאום מישהו בא והציל אותך – השגחה פרטית עליך כפרט. מה המלמד מנסה להחדיר לילדים? לכאורה השגחה פרטית יותר שייכת לילד קטן מאשר השגחה כללית.

חידוש החסידות (וכן לפי הרמב"ם כנ"ל) בדיוק ההיפך: השגחה כללית אמורה להיות הרבה יותר פשוטה להבנה – שה' שומר על המין (הכלל נקרא "מין" והפרט נקרא "איש". ביחד: מין איש אותיות יש מאין, יש של ישראל – ישראל אותיות יש רלא שערים, כמו שמבאר המגיד מקאזניץ – מאין בגימטריא מלאכי). גם אצל נמלים, כל דבר בטבע, לראות שה' שומר על המין זהו האופן החיצוני. השמירה של ה' על האיש היא השגחה פרטית. מה באמת יותר קשה? מה יותר מתאים לילד קטן ומה צריך להתחדש בבר מצוה ("האופן בתוך האופן")?

השגחה גלויה והשגחה נסתרת

נבין זאת עם עוד פירוש מהו "האופן בתוך האופן": כשאני אומר שה' משגיח על כולנו, שומר אותנו, שיש השגחה פרטית על כל אחד ואחד מאתנו – על פי פשט אני מתכוון לדברים טובים שקורים לכל אחד ואחד, גם דברים טובים לא צפויים ובכלל דברים טובים, "טוב הנראה והנגלה" בלשון הרבי, היה משהו לא טוב והפך לטוב.

מה עם ההיפך, כשבאמת קורה משהו שאינו טוב הנראה והנגלה, נדמה לא טוב? הרבה יותר קשה לראות ולומר שזה גם השגחה פרטית. מה הכוונה בהשגחה פרטית? שבסופו של דבר הכי טוב (מפני שהשי"ת הוא עצם הטוב, וכל מה שהוא עושה, בהשגחה הפרטית שלו, הוא הכי טוב). קרה לך משהו לא טוב, נפלת, קבלת מכה באמצע – מאד כואב, התחלת לבכות. שתבין שהכי טוב – ודאי מאד קשה. על כך כתוב בתניא שהדברים הלא כל כך טובים באים מעלמא דאתכסיא, "אשרי הגבר אשר תייסרנו י-ה", הרבה יותר גבוה, הכי טוב, רק שלא רואים.

הדברים הטובים שקורים באים מ"עלמא דאתגליא". לראות השגחה פרטית של דברים טובים שקורים הרבה יותר קל – "והנגלת לנו ולבנינו", זהו האופן החיצוני. כדי לראות דברים שבאים מעלמא דאתכסיא צריך גם אמונה חזקה וגם מוחין חזקים – זהו האופן הפנימי, "האופן בתוך האופן". הרבה פעמים הדבר שכאילו לא טוב הוא הכי טוב.

כזו דעת מקבלים בבר מצוה. אחד מפירושי דעת הוא גם לשון שבירה – "ויודע בהם את אנשי סוכות". ה' שבר את הכלים בעולם התהו סתם? לא, כל רסיס ורסיס הוא בהשגחה פרטית. שם עיקר ההשגחה הפרטית. פתאום יש פצצה והרסיסים עפים לכל כיוון ועבר – תדע שלכל רסיס יש 'כתובת', הכל בהשגחה פרטית מופלאה (ש"לית כל מוחא סביל דא"), כל פרט הכי קטן שקרה הוא למטרה הכי טובה שיכולה להיות, רק שהוא שלמעלה מבינת אדם שלנו. כדי לדעת זאת צריך להיות בבחינת "כי לא אדם הוא" – זו דעת עליון.

חינוך להכרת הטוב

אם כן, מה אמרנו? שרק בהשגחה הפרטית עלי כפרט, כאיש, יש את ההשגחה הפרטית הגלויה ויש את ההשגחה הפרטית הנסתרת, שהיא "האופן בתוך האופן". ילד לפני בר מצוה אמור להתחנך לראית והערכת ההשגחה הפרטית הטובה הגלויה. יש מי שלא יודע להעריך, כמו מי שמקבל מתנה ולא מכיר בכך. "דלת אומרת: דע לומר תודה" – בסיס החינוך הוא לא להיות כפוי טובה, דע לומר תודה גם לה' וגם לבני אדם. זהו חינוך בסיסי, להכיר בכל הטובות שה' נותן לי – החל מלהודות לה' על כל נשימה ונשימה.

אחרי בר מצוה נוספת היכולת לראות איך מה שנראה לא טוב הוא הכי טוב, וכפי שאומר בתניא אם כך תאמין חזק – יהפוך בפועל לטוב הנראה והנגלה. זהו טוב שבא מאין (מלאכי) – ממקור התענוג בקדש (כמבואר בתניא שם). הכרה זו היא האופן בתוך האופן. בכל השגחה פרטית יש זאת.

חבור ההשגחה הכללית וההשגחה הפרטית

באמת לאמתו, בסופו של דבר, הבעל שם טוב חידש שההשגחה הפרטית וההשגחה הכללית הן היינו הך. מכירים זאת על ידי התקשרות לרבי – רבי הוא נשמה כללית. רש"י מביא בחומש, קראנו בשבת שעברה, ש"הנשיא הוא הכל", "משה הוא ישראל וישראל הם משה... הנשיא הוא הכל". כמו שבעם ישראל יש פרט שהוא הכלל והכלל הוא הפרט, כאשר מעמיקים מאד – גם רואים שפרט וכלל הם אותו הדבר (הפרט והכלל אחד ממש הוא גילוי של שנת תשע"ח, השנה שלנו בפרט). אני הפרט שהוא (משקף את) הכלל והכלל הוא (משתקף בתוך) הפרט (שהרי התופס בחלק מן העצם תופס בכולו, עוד יסוד מוסד של דרך מורנו ישראל בעל שם טוב, ששמו ישראל מעיד עליו שבעצם הוא-הוא כלל ישראל, הכל אחד, וכידוע החזיון של בעל הנועם אלימלך זי"ע). גם זו דעת עליון, אופן פנימי.

בהחלט יש דברים חיצוניים, שייכים להשגחה כללית, שגם ילד יכול להבין, שה' משגיח על המשפחה שלנו למשל – זהו כלל ביחס לכל אחד ואחד בפני עצמו. לחשוב על המשפחה יותר מאשר לחשוב על עצמי מצריך מוחין, כי כל אחד הוא מיסודו אגואיסט (שהרי "עיר פרא אדם יולד" – קודם הוא "עיר פרא", אך אח"כ, על ידי חינוך הכשר, הוא נולד מחדש "אדם", וכידוע שגם ילד קטן הוא בכלל "אדם", משא"כ "איש", ואחר כך, בהגיעו לבר-מצוה, לדעת, הוא זוכה להארה של "לא אדם הוא", לחוש את המתרחש בעלמא דאתכסיא כנ"ל). להתחיל לחשוב על המשפחה, שיותר חשובה ממני בתור פרט – לכך אפשר לחנך גם ילד.

אז אפשר לומר גם את הפירוש הראשון. אחרי שהוא מתחיל להרגיש את הזיקה לכלל, להרגיש שיש השגחה על הכלל – כמו במשל הזה, שה' שומר על המשפחה שלנו – הוא יכול להבין גם לפרטי פרטים, מה שבכלל לא היה מסוגל להבין קודם, את ההשגחה הפרטית (בהגיעו לגיל הדעת, בבר-מצוה). להבין את הפרט הכי קטן, ובעיקר את הפרטים שקצת כואבים – להבין שהכל מה' והכל הכי טוב. זהו "האופן בתוך האופן".

כל זה יצא לנו מהרמז שמלאכי-ישראל עולה השגחה-השגחה. הענין שלו, הסוד שלו, הוא לאחד יחד את שתי ההשגחות, "האופן בתוך האופן".

יחוד ההשגחה והבחירה

נאמר לחיים לחיים. עד היום היית ילד, עכשיו אתה איש – צריך להיות שמח בעבודת ה' יתברך. שתהיה בית הבחירה, תלמד הרבה הלכות בית הבחירה ושאתה עצמך תהיה בית הבחירה, בניצול המירבי של הבחירה החפשית שלך לעשות דברים טובים, לעשות להשי"ת דירה בתחתונים (בית המקדש).

עיקר היחוד שאנחנו עושים, יחוד קוב"ה ושכינתיה, הוא ליחד את ההשגחה הפרטית עם הבחירה החפשית. הקב"ה בשבילנו הוא השגחה פרטית ואנחנו בחירה חפשית. אם תעשו את החשבון של שני עמודי התווך האלה תראו שהם שוים כמעט אותו דבר. עיקר יחוד קוב"ה ושכינתיה, שהוא גם הדעת, הכח של הבר-מצוה ליחד יחודים, הוא לחבר את ההשגחה הפרטית עם הבחירה החפשית. בכך מברכים אותך, שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן – תביא את הגאולה (לפרט ולכלל). תהיה מלאך, שליח לעם ישראל, להביא את הגאולה. לחיים לחיים.

הכל השגחה פרטית. זה שיש פה משקה – זו השגחה פרטית. כמה אני שותה – זו בחירה חפשית. בבחירה החפשית שלי אני שותה רק קצת. זה שיש על מה לומר לחיים – בהשגחה פרטית.

נגנו שאמיל.

ד. "אֹהב צדקה ומשפט"

אפשר לומר עוד גימטריא אחת: בכל התנ"ך הביטוי הכי חשוב ששוה מלאכי-ישראל הוא חצי ראשון של פסוק בפרק לג בתהלים – הפרק "רננו צדיקים בהוי'", היחוד בין הרבי לחסיד, בין צדיק עליון לצדיק תחתון, כמבואר בחסידות. שם בפסוק ה' כתוב – "אֹהב צדקה ומשפט" בגימטריא מלאכי ישראל. המשך הפסוק הוא "חסד הוי' מלאה הארץ", אבל החצי הראשון – "אהב צדקה ומשפט" – עולה מלאכי ישראל. אין עוד ביטוי בכל התנ"ך, כל כך שלם ויפה, ששוה מלאכי ישראל. אם כן, פשוטו כמשמעו, אתה צריך להיות "אהב צדקה ומשפט".

יחוד צדקה ומשפט

מה היחס ביניהם בקבלה? צדקה היא המלכות כאשר מקבלת ה חסדים דרך היסוד. היא "צדק מלכותא קדישא" ועל ידי ה חסדים היא הופכת מ"צדק" לצדקה. לכן צריך לעשות הרבה צדקה, כדי להמתיק את דיני "דינא דמלכותא דינא" ולהפוך אותה ל"חסדי דוד הנאמנים". "אהב צדקה" אומר שהנטיה ראשונה שלך היא להרבות בצדקה. מהו משפט? רחמי, תפארת (כמו שכתוב ב"פתח אליהו"), הז"א.

נמצא ש"אהב צדקה ומשפט" היינו אוהב לייחד את ה תתאה של שם ה' לז"א – סוד "בכל דרכיך דעהו", יש לך דעת ועיקר הדעת הוא דע ה-ו, לייחד את הצדקה למשפט, "אהב צדקה ומשפט". על ידי שאתה אוהב צדקה ומשפט – כמו הקב"ה, עליו נאמר פסוק זה ומצוה להתדמות אליו – מתקיים "חסד הוי' מלאה ארץ", כל המציאות מתמלאת חסד (בטוב הנראה והנגלה).

י-ה-ו-ה ב"אֹהב צדקה ומשפט"

אבל האריז"ל אומר פירוש אחר, אומר שצדקה היא ה עילאה של שם הוי', אמא, ואז היחוד הוא מלמעלה למטה – גם דע ה-ו, אבל מ-ה עילאה ל-ו. לפי זה, "אהב צדקה ומשפט" כולל גם ה עילאה ו-ו וגם ה תתאה, היינו שכולל שלש אותיות הוה של שם הוי' ב"ה, צדקה מלמעלה וצדקה מלמטה ומשפט באמצע.

לפי זה, צריך לומר שהמלה "אֹהב" – "אֹהב צדקה ומשפט" – היא כנגד ה-י של שם הוי'. סתם אוהב הוא חסד, "חסד הוי' מלאה הארץ", אבל מקור האהבה-החסד, קו ימין, הוא ה-י של שם הוי', "אלהי אברהם", חכמה, שפנימיותה בטול. כלומר, כדי להיות "אהב צדקה ומשפט", אוהב גם את הצדקה וגם את המשפט ומייחד אותם, בשתי צורות שונות, ממעלה למטה וממטה למעלה, צריך שתהיה לך אהבה שנובעת מהבטול של החכמה.

עד כאן הגימטריא. ככה צריך מלאכי ישראל להיות "אֹהב צדקה ומשפט".

הכל בזכות התמימות

צריך להתבונן בכל הפסוק, גם ההמשך מאד מיוחד, "חסד הוי' מלאה הארץ" – הכל חסד בזכות "אהב צדקה ומשפט". אם עושים את חשבון כל הפסוק בתהלים מקבלים פסוק מאד חשוב בתורה. דברנו לפני כמה ימים שיש אומרים שהוא הפסוק הכי חשוב בתורה, אפילו לפני שמע ישראל – "תמים תהיה עם הוי' אלהיך" (בגימטריא "אהב צדקה ומשפט חסד הוי' מלאה הארץ").

מלאכי-ישראל הוא תמים. כל אחד שלומד בתומכי תמימים, הישיבה של הרבי, הוא תמים. הפסוק של תמים הוא "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", והפסוק המקביל בתהלים הוא "אהב צדקה ומשפט חסד הוי' מלאה הארץ", הכל בזכות התמימות. תמימות היא גם שלמות – ה' אומר לאברהם אבינו בברית המילה "התהלך לפני והיה תמים", היה שלם.

חלוקה מספרית בפסוק

נעשה עוד כמה חשבונות יפים בפסוק זה. מי יכול לומר לי כמה שוים רק ראשי התיבות? קל – "אהב צדקה ומשפט חסד הוי' מלאה הארץ" – 160. איזו מלה שדברנו עליה לאחרונה שוה למספר זה? צלם, "צלם אלהים". בשביל להיות שלם בצלם (כפי שהסברנו, צלם-שלם בעצמם מתחלפים ע"י חילוף צ-ש באותיות השינים) – שאדמו"ר הזקן אומר שהוא הנפש השכלית, המתווך בין הנפש האלקית לנפש הבהמית – יש צלם. כמה רק הס"ת? 120. יפה, ר"ת 160 וס"ת 120. בתוך הצלם 120 היינו ה-צל, צלם לשון צל. ר"ת צלם, ס"ת צל וביחד עולה פר – מספר מאד חשוב בקבלה, ה"פ נו, נו-נו-נו-נו-נו. איפה יש ה"פ נו? כוונה חשובה – "ויהי נעם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו", יש שם חמשה נו. פר – פר דינים, אבל צריך להמתיק אותם.

מה אמצעי התיבות? הכל יחד 1112, פחות 280, שוה 832 – ארץ ישראל. רואים כאן חלוקה יפהפה בפסוק ל-7 ו-13 – רוס"ת כפולת 7, 7 פעמים מ, ואמצע כפולת 13, לב פעמים הוי' שעולה סד פעמים 13. הכופלים יחד, מ ועוד סד, עולים 104 שהוא שוב כפולת 13 – 8 פעמים 13.

הפלא הגדול בחכמת החשבון הוא לחשב את הפסוק בדילוג אותיות: "אהב צדקה ומשפט חסד י-ה-ו-ה מלאה הארץ". יש דילוג מהתחלה ועד סוף, 27 אותיות, שוה 280. מה היה קודם? על פי שנים עדים יקום דבר – משהו מופלא. קודם 280 היה ר"ת וס"ת. נמצא שהדילוג השני הוא 832 – אותה חלוקה בשתי צורות שונות לגמרי בתוך אותו פסוק. זו החלוקה של שני דילוגי האותיות וחלוקה של רוס"ת לעומת אמצעי תיבות. על פי שני העדים האלה מוכח שככה ה' רוצה שננתח פסוק זה.

איך הגענו לפסוק? כי החלק הראשון שלו שוה מלאכי ישראל, הביטוי העיקרי לשם זה מכל הפסוקים בתנ"ך.

להיות גביר (ובן גביר) "אֹהב צדקה"

שתהיה לך הרבה אהבת צדקה ומשפט. כדי לתת הרבה צדקה צריך להיות גביר, והכי כדאי שכעת (כאשר אתה שוקד על התורה הקדושה) שאבא יהיה גביר ויתן לך הרבה כסף לעשות צדקה. צריך להיות "אֹהב צדקה" – לא אוהב לקבל צדקה, כמו שיש אנשים שאוהבים, אבל ה' אוהב לתת צדקה (כמבואר בתניא עה"פ "רחבה מצותך מאד"), ועלינו להתדמות אליו יתברך.

כדי לתת צדקה צריך להיות עם הרבה כסף. מה אומר הבעל שם טוב? שאם אתה אוהב לתת צדקה אין הגבלה בכלל. "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" נאמר רק במי שלא אוהב לעשות זאת, אבל אם זה מה שאתה הכי אוהב לעשות בחיים – אפשר לבזבז על כל מה שאתה אוהב לעשות, ומי שאוהב צדקה אין בכלל הגבלה. בשביל לקיים את ה"אֹהב צדקה" בפועל צריך הרבה כסף.

מלאכי לא צריך עכשיו לעשות כסף – אבא שלו צריך לעשות כסף, ושיתן לו הרבה כסף, שיוכל לתת הרבה צדקה. לאבא של מלאכי ישראל קוראים אליהו חיים בגימטריא אליהו הנביא, עליו נאמר "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". זהו סוף נבואת מלאכי (שהיא סוף נבואת ישראל) – "הכל הולך אחר החיתום".

שמלאכי-ישראל יזכה לקיים את הפסוק שלו, "אֹהב צדקה ומשפט" – קודם כל לאהוב לעשות צדקה, וגם לעשות משפט (כולל גם להיות גדול במשפטי התורה). משפט ביחס לצדקה היינו שיקול הדעת (שמקבל בבר-מצוה) לשפוט לאיזה מוסד נותנים הכי הרבה צדקה – זה המשפט. לחיים לחיים.