בע"ה

ו' מנחם-אב ע"ח – כפר חב"ד

שבחי האריז"ל

שיעור לבנות תנועת "באתי לגני" סניף ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

האר"י – ראשית גילוי פנימיות התורה

שלום לכל הבנות. אתמול היה היארצייט, ההילולא, של האר"י הקדוש, לכן נאמר משהו בקשר לאר"י. בעצם, עד האר"י לא היו מלמדים ברבים את חכמת הסוד, הקבלה, והאריז"ל היה הראשון שאמר שהגיע הזמן "לגלות זאת החכמה"[ב] – זה הביטוי – והדבר יקרב את הגאולה. מאז ועד היום, דרך כל גדולי החסידות, אנחנו מנסים ללכת בדרך שלו.

אחרי שהאריז"ל גילה את תורתו בא הבעל שם טוב והמשיך לגלות את הפנימיות-הנשמה של הקבלה – החסידות[ג]. אחריו בא אדמו"ר הזקן, וגִלה ממד עוד יותר פנימי של החכמה האלקית. הכל בשביל להביא את הגאולה, התלויה באור פנימיות התורה, נשמת התורה. הקבלה והחסידות הן נשמת התורה. כמו שיש לאדם נשמה וגוף, כך בתורה יש את הגוף, ההלכה, ואת הנשמה, הקבלה והחסידות. וכמו שאמרנו, מי שהתחיל את הגילוי 'בגדול' ואמר שכבר מצוה לגלות את האור הזה הוא האר"י הקדוש.

ללמוד משבחי האריז"ל

התלמיד המובהק של האריז"ל הוא רבי חיים ויטאל. הוא כתב בספריו הרבה שבחים, סיפורים על גדולת רבו ועל כל המופתים שהוא ראה אצלו. חוץ ממה שרבי חיים ויטאל כותב, יש עוד ספר שלם שנקרא "שבחי האר"י", בו יש עוד הרבה סיפורים מופלאים על האריז"ל. מכל הסיפורים, יש כמה דברים שכולנו יכולים ללמוד מהאריז"ל:

יגיעת התורה

נתחיל בדבר מאד חשוב: שאלו את האר"י איך הוא זכה לכל הגילויים, שאליהו הנביא נתגלה לו וכו' – באיזו זכות? הרי היו הרבה צדיקים לפניו והם לא זכו לגילויים כאלה. הוא ענה כך – באמת הדבר הכי חשוב, שכולנו צריכים ללמוד ממנו – 'מאד יגעתי וטרחתי להעמיק בתורה', בתורה בכלל ובפרט בתורת הסוד – ספר הזֹהר שחבר רשב"י. 'ולעתים כמה שבועות יגעתי וטרחתי להבין קטע אחד, ואחרי שבוע שטרחתי בקטע אחד אמרו לי מהשמים שעדיין אינך מבין נכון, צריך להעמיק יותר, והמשכתי ללמוד בכֹח, עד שבסוף אמרו לי שברוך ה' השגת את הביאור האמִתי במאמר הזה. כך יגעתי תמיד, ביגיעה עצומה'. הרי כתוב "יגעתי ומצאתי תאמין"[ד].

כשרבי חיים ויטאל תלמידו שמע תשובה זו הוא עדיין לא התיישבה דעתו, הוא טען שגם צדיקים גדולים מאד שהיו קודם, כולם טרחו ויגעו בתורה – 'אתה לא הראשון שיגע בתורה!'. הרי בדור לפני האריז"ל היה הרמ"ק – רבי משה קורדובירו, שהיארצייט שלו היה לפני כמה שבועות, בכ"ג תמוז – וגם הוא כל ימיו טרח ויגע והעמיק בספר הזֹהר, אבל לא השיג את מה שהשיג האר"י. אפילו רבי חיים ויטאל עצמו, עוד לפני שהגיע לאר"י, היה כבר מבוגר ומקובל גדול, מתלמידי הרמ"ק (הוא למד אצל האריז"ל רק בשנה וחצי האחרונות לחיי האריז"ל), ולכן טען בפני האר"י – 'גם אני, כל החיים שלי, עם כל כחות הנפש שלי, משקיע בלימוד ולא זכיתי למה שאתה זכית, אז איך אתה אומר שהכל בזכות היגיעה?'. האריז"ל ענה, בפשטות גמורה – 'נכון מאד שגם אתה יגעת בתורה, וגם הרמ"ק יגע בתורה, אבל כמו שאני טרחתי ויגעתי להבין את עומק התורה אף אחד לא יגע'. תשובה מאוד פשוטה.

קשה להסביר זאת, אבל אנחנו לומדים מכאן שיש אחד שבאמת מוסר את הנפש שלו להבין לעומק את התורה – דבר ששייך לכל אחד ואחת מאתנו – וכשהוא עושה זאת מתגלים לו מעינות החכמה משרש נשמתו. זהו הסוד הראשון, החשוב מאד, שהאריז"ל אמר על עצמו. וכמו שאמרנו – שוה לכל נפש לשמוע זאת, שכל אחד יקח ללב.

הידע הרוחני של האר"י

אחר כך, רבי חיים ויטאל, התלמיד שמספר את השבחים שלו, אומר שרבי ידע את כל החכמות שיש בעולם. היום יש הרבה חכמה, הרבה מדע. בזֹהר כתוב[ה] שבשנת 600 שנה לאלף השִשי (שנת ה'ת"ר, לפני 170 שנים בערך) יפתחו "מעינות תהום רבה"[ו] ותתגלה חכמת המדע, כחלק מההכנה לגאולה (וכנגד החכמה העולה מלמטה, חכמת המדע, יפתחו מלעלה "ארֻבֹת השמים" ותתגלה חכמת התורה). אכן, האריז"ל ידע לא רק את כל החכמות הגשמיות, אלא גם את מה שנקרא 'ידע רוחני'[ז] – שיחת עופות, שיחת דקלים ועוד[ח].

הוא ידע לתקשר עם כל מה שהיה במציאות, לא רק עם החי – רבי חיים ויטאל אומר ש'עיני ראו לא זר' שאפילו עם אבנים, עם הדומם, הוא היה יכול לתקשר. כאשר ראה נר דולק – גם אִתו היה יכול לתקשר, אפילו לשלהבת הנר יש שיחה משלה. זו כוונה מיוחדת ששייכת כאשר בת מדליקה נר שבת קדש – להקשיב מה הלהבה מספרת. האריז"ל ידע לדבר עם הלהבה של הנר, כך מספר עליו תלמידו הגדול. אצלנו זה שייך גם לנר שבת קדש, וגם לנרות חנוכה. מדליקים לו נרות, כנגד לו צדיקים של הדור, ולמי שיש חוש – כל נר מספר את הסיפור של אותו צדיק. כלומר, הנרות מדברים.

עוד מספר רבי חיים ויטאל שכאשר אדם בא אליו, בא לצדיק לבקש תיקון נפש – שיעזור לו לתקן את עצמו – ידע האריז"ל גם את חכמת הפרצוף, במיוחד חכמת המצח. הוא הסתכל על המצח של האדם, ובמצח כתוב – באותיות[ט] – כל מה שעבר על האדם, כולל כל המצוות שעשה וכולל כל העבירות שעשה. האריז"ל קרא את המצח, ולפי מה שקרא אמר לו מה התיקון שלו, איזו תשובה הוא צריך לעשות.

לדבר עם הנשמה

בהמשך הוא כותב שרבי ידע אפילו יותר מזה – לפעמים יש דברים דקים מאד שאי אפשר לראות או לקרוא במצח האדם, ואז האריז"ל פשוט דִבר עם הנשמה של היהודי שהגיע אליו. כלומר, מגיע אליו יהודי, והאריז"ל אומר לו שאמנם אינך שומע אותי, אבל אני מדבר כרגע עם הנשמה שלך ואני שומע הכל, מבין את הכל, כי הנשמה שלך מספרת לי הכל – כל מה שעבר עליך בחיים, גם בגלגולים קודמים. רבי חיים ויטאל כותב שעיקר ההכרות של האריז"ל עם האדם, והיכולת לתת את התשובה הדרושה לו, היא מתוך השיחה עם נשמתו. את כל הדברים האלה, מעיד רבי חיים ויטאל שראה במו עיניו.

מה שסיפרנו כעת נשמע משהו מאד גדול, שבמבט ראשון לא שייך אלינו. אבל דווקא מנקודה זו אפשר לקחת מוסר השכל ולנסות ללמוד מהאר"י. מה זאת אומרת? איך אפשר לדבר עם הנשמה של מישהו? קודם כל, צריך המון אהבת ישראל לכולם. אם אני מאד אוהב את היהודי שיושב כאן, זהו כבר פתח – צינור וערוץ – להכנס פנימה לתוך הנשמה שלו, על ידי האהבה. כמו שכתוב על משה רבינו ש"אוהב ישראל היה"[י], וכתוב שהוא גם הכיר את הניגון של כל אחד ואחד[יא]. רבי חיים ויטאל כותב על רבו – וכנראה שכך הבין מהאריז"ל בעצמו – שהוא משה רבינו שבדור. עם אהבת ישראל שלו הוא גם שומע את הניגון של כל אחד וכך יכול לתקשר ולדבר פנימה, עם הנשמה של כל אחד.

סוד הצמצום – לעשות מקום לזולת

נעמיק דרך יסוד בתורת האריז"ל: מכל הסודות שהאריז"ל גילה, הסוד הכי חשוב נקרא "סוד הצמצום"[יב]. כאשר ה' בא לברוא את העולם היה אור אין סוף פשוט, הכל היה אור, וה' פינה את האור כדי לעשות מקום לעמידת העולמות. זהו סוד הצמצום – פינוי האור בשביל שיהיה מקום לזולת. מה המשמעות בנפש? בשביל לעשות לעוד מישהו מקום בעולם שלי אני צריך לסלק הצדה את המודעות של עצמי. אם אני יכול להוציא את עצמי מהתמונה – אני יכול לתת לך מקום ולהתחיל לתקשר איתך באמת, לתקשר עם הנשמה שלך.

זהו גם סוד היגיעה העצומה של האריז"ל בתורה, שבזכותו זכה לכל מה שזכה, כנ"ל – היגיעה לסלק את עצמו לגמרי, לצמצם את עצמו, את המודעות העצמית שלו, וכך לתת מקום לגילוי של נשמת התורה, ולדבר אתה, ללמוד ממנה. כך גם זכה משה רבינו ל"שכינה מדברת מתוך גרונו"[יג], על ידי ביטול מציאות עצמו, "ונחנו מה"[יד]. אפשר לתת בזה טעם לשבח לכך שהילולת האר"י הקדוש חלה בשבוע של פרשת דברים – "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל"[טו], החומש שבו "שכינה מדברת מתוך גרונו".

מה אני לומד מסוד הצמצום? שאם אני מאד אוהב – וכל חברה כאן מאד אוהבת את חברתה – ואני מחולל בעצמי את סוד הצמצום הנ"ל, לא לחשוב על עצמי, על האינטרסים שלי, כאילו איני פה, אז פתאום אני רואה את הנשמה שלך ואני יכול לדבר אִתה ישירות. יוצא שזו החכמה המיוחדת של האריז"ל – לדבר עם הנשמה – והיא קשורה לסוד הגדול והעיקרי שהוא גילה, סוד הצמצום. שוב, הצמצום הוא הסילוק העצמי בשביל לעשות מקום לזולת, ואז כל תשומת הלב שלי היא רק לזולת, רק לחבר, מתוך אהבה. כשכל תשומת הלב מופנית לזולת הנשמה שלו מתגלה ואפשר לתקשר אתה.

התקשורת הזו – עם הנשמה של הזולת – היא השעשוע שבשבילו ה' ברא את העולם, תכלית הבריאה, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים"[טז]. ה' ודאי פה, רואה את נשמתנו, ומתקשר עם כל אחד מאיתנו. אני צריך ללכת בדרכיו, ללמוד איך להיות כאן בלי שיראו אותי (כלומר מבלי שאני ארגיש את המצאות עצמי פה, שאז ממילא לא יראו אותי, את מציאות היש שלי שכבר איננה) – סוד הצמצום (סוד "רואה ואינו נראה"[יז] בגימטריא ישראל[יח]) – ואז אני רואה רק אותך ויכול לדבר איתך, עם הנשמה שלך. זו נקודה מאד יפה שצריך להתבונן בה על מנת ליישם אותה.

השגת כל המדרגות מכח צדיק הדור

הנקודה הזאת, כפי שהסברנו אותה כעת, מביאה אותנו מהאריז"ל לבעל שם טוב ובהמשך לאדמו"ר הזקן, כי היא מלמדת איך מהידע הרוחני העצום, האין סופי, של האריז"ל מגיעים ליסודות תורת הבעל שם טוב, אהבת ישראל (תכלית המוסבר כאן) וראית השגחת פרטית בחיים שלנו. במושגים הפנימיים[יט], יש כאן מעבר מידע רוחני – אמיתי, המבורר מכל הרגשת יש עצמי – לגילוי "דעת תחתון", של ראית השגחה פרטית בעולמנו שלנו, ומתוכה בהמשך מגיעים לראות שבעצם הכל הוא ה', הכל טוב ב"דעת עליון" – תכלית התורה שלימד אדמו"ר הזקן לכל ישראל (ומסר נפשו על כך שגם לנשמות נמוכות תהיה 'נגיעה' ב"יחודא עילאה" וב"דעת עליון"[כ]).

עד כאן בקצרה. בכל אופן, שזכות האר"י יגן עלינו ועל כל ישראל, שבזכותו יבוא משיח, ושנזכה כולנו ללכת בדרכיו וללמוד ממנו. כל הצדיקים אמרו שמשבחים צדיקים כי בסופו של דבר "ועמך כֻלם צדיקים"[כא], וכל אחד יכול ללמוד משבחי הצדיקים. הדגמנו כיצד אפילו הדברים הכי נשגבים, שנשמעים לא שייכים אלי, כמו לדבר עם הנשמה של מישהו, שיייכים לכל אחד ואחד, כאשר מתעצמים עם הדמות של הצדיק, עם הסודות שהצדיק לימד אותנו.

ורמז לסיום: סוד הצמצום תואר כאן כבטול (בטול האדם את עצמו) ואהבה (לזולת). ידוע הרמז ש-תורה היא בגימטריא בטול פעמים אהבה, הכל בסוד "תורה צוה לנו משה [שבדור, והוא מנחיל את הדברים] מורשה קהלת יעקב [לכל אחד ואחת בדור]"[כב] (וכפי שהוסבר, משה רבינו שבדור מנחיל לכל יהודי את כל המדרגות, עד לדעת עליון).

שנזכה שהימים האלה יהפכו לשמחה ולששון ולמועדים טובים, שיהיה כבר תשעה באב שמח, עם משיח שנולד בתשעה באב, ובא לציון גואל. שתהיינה בשורות טובות.