בע"ה

א' תמוז ע"ח – כפ"ח

ברית טל-חיים שי' אנטמן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. סוד ה"אחד" במעשה בראשית

לחיים לחיים. מזל טוב, שתהיה נחת רוח להורים, לסבים, לכל המשפחה הרחבה.

יג פעמים "טל" בתנ"ך

שמענו כמה דברים מהאבא לגבי השם טל חיים, ובמיוחד הקשר בין טל למדות הרחמים – טל עולה שלש פעמים יג. ובכל התנ"ך יש בדיוק יג פעמים "טל" (ללא תוספת של אות שימוש). הבסיס של טל, 39, הוא 13, אחד – מספר ראשוני, שלא מתחלק יותר – וכך המספר הראשוני שהוא הבסיס של חיים, 68, הוא 17, טוב. הערך הממוצע של כל אות בחיים הוא טוב – טוב-טוב-טוב-טוב.

יג עולה אחד וגם אהבה (בלשון תרגום אהבה היינו רחימו, לשון רחמים, וכן בלשון המקרא מצאנו "ארחמך הוי' חזקי", לשון אהבה, כמבואר במ"א). ב-יג מדות הרחמים, לפי הזהר והאריז"ל, המדה הראשונה היא "אל" – המלה היחידה שהיא שם ה', א – ואחר כך יש ח מדות, "רחום [לשון אהבה כנ"ל] וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת. נצר חסד לאלפים" ("ארך אפים" הן שתי מדות וכן "נצר חסד לאלפים" הן שתי מדות), ובסוף יש יחידה בפני עצמה של ד מדות, סליחת ה' בפועל, "נשא עון ופשע וחטאה ונקה". יוצא שחלוקת יג מדות הרחמים היא חלוקה של אחד – א-ח-ד. ה-א היא "אל", "אל אחד" (אל במספר סדורי = אחד), ה-ח מ"רחום" עד ל"אלפים" וה-ד בסוף היא "נשא עון ופשע וחטאה ונקה".

וכן ביחס ל-יג פעמים "טל" בתנ"ך, החלוקה היא בסוד "אחד" – יש "טל" אחד בתורה ("אף שמיו יערפו טל". והוא בסוף התורה, סוף דברי משה רבינו. במספר סדורי, משה = אחד-אחד-אחד, כלומר שהערך הממוצע של שלש אותיותיו הוא אחד, ושלש פעמים אחד היינו טל במספר הכרחי. "[אף] שמיו יערפו טל" עולה "[אשר עשה משה] לעיני כל ישראל", סיום תורת משה ממש), ח "טל" בנביאים ו-ד "טל" בכתובים!

אחד-אחד-אחד במעשה בראשית

לפי זה, טל היינו אחד-אחד-אחד. איפה יש בתורה אחד-אחד-אחד?

הפעם הראשונה בה כתוב בתורה "אחד" היא בחותם היום הראשון, "יום אחד", של מעשה בראשית – "ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". זהו ה"אחד" הראשון, המקור של כל ה"אחד" בתורה, "יום אחד".

אחר כך, בתחלת יום השלישי (סיום מלאכת יום שני), יש "יקוו המים... אל מקום אחד" – קודם יש "יום אחד" ואחר כך "מקום אחד".

איפה ה"אחד" השלישי, שמשלים את ה-טל? יש במעשה בראשית אחד-אחד-אחד – "יום אחד", "מקום אחד" ובסוף "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ה"בשר אחד" הוא הוולד, הרך הנימול זה עתה לשמונה – הוא ה"בשר אחד" של האבא והאמא, כפי שמפרש רש"י. והוא ה"אחד" השלישי של מעשה בראשית[ב].

"אחד היה אברהם" – רמזי אברהם בשלשת ה"אחד"

איך מסבירים בקבלה את שלשת ה"אחד" של מעשה בראשית? כנגד עולם-שנה-נפש, שלשת ממדי הבריאה לפי ספר יצירה, שחבר אברהם אבינו ("בהבראם" – 'באברהם'). אברהם הוא בחינת "אחד" – יש שני פסוקים המכנים אותו "אחד" – "אחד היה אברהם" ו"כי אחד קראתיו". בספר יצירה הוא אומר שכל מה שה' ברא לכבודו מחולק לשלשה ממדים. לא ממדי המקום, שרק בו יש שלשה ממדים, אך באופן כללי נחשב לממד אחד, הכל בחינה אחת, מקום-עולם. הממד השני הוא הזמן, שנקרא "שנה" בספר יצירה. הממד השלישי הוא הנפש. במושגי ספר יצירה, הנפש הוא ציר (ממד) של טוב ורע. יש שלשה צירים של המקום, העולם, שכללית נחשב לממד אחד. יש עוד ציר אחד של הזמן, ועוד ציר אחד של נפש – טוב לעומת רע. בכל אחד מעולם-שנה-נפש (עש"ן) כתוב "אחד" (כאשר ג"פ אחד עולה טל) – "יום אחד", "מקום אחד", "בשר אחד".

יום-מקום-בשר = אברהם-אברהם-אברהם (יש קשר מיוחד בתורה בין אברהם לכל אחד מהשלשה, יום-מקום-בשר: "אברהם התחיל להאיר" היינו "יום אחד". ה"מקום" הראשון בתורה הוא "יקוו המים... אל מקום אחד" וה"מקום" הבא הוא "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם", סוד "שכם אחד". בנוגע ל"בשר אחד", ה' שלח את המלאך מיכאל לבשר לאברהם ושרה שיולד להם בן. לידת בנם, ה"בשר אחד" של אברהם ושרה, היא בעצם בשורת הגאולה לעולם כולו). והוא עולה "[נעשה אדם] בצלמנו כדמותנו", ללמד שהכל נכלל באדם, ואיזה אדם? "האדם הגדול בענקים" דהיינו אברהם אבינו (שבעמידתו בעשרה נסיונות תקן את חטא אדם הראשון שלא עמד בנסיון), שבשבילו נברא העולם ("בהבראם" – 'באברהם' כנ"ל).

אברהם-אברהם-אברהם = מקום-מקום-מקום-מקום. כל מקום הוא ו פעמים אל, כנגד ו"ק, כאשר בכל אחד מהם מאיר שם אל ב"ה (לשון כח וגם לשון אֶל, כח מכוון אֶל, וקטור), "חסד אל כל היום", יחוד של זמן ומקום, "יום אחד" ו"מקום אחד". ח (ב קצוות הזמן ו-ו קצוות המקום) פעמים אל = אברהם. חסד ("חסד לאברהם") פעמים אל = יב צירופי מקום. בתורה יש כד "מקום", כנגד שתי בחינות של מקום המבוארות בחסידות, "מקום העולם [בלימה]" ו"[הוא] מקומו של עולם", הכל בסוד "אחד היה אברהם" כנ"ל. "חסד אל כל היום" = רוח (= ב"פ טל חיים) היינו "רוח היום" כאשר ששת קצוות-רוחות המקום הם כנגד ששת ימי בראשית.

כלל ה"אחד" – "הוי' אחד"

במעשה בראשית שלשת ה"אחד" מתחילים מממד הזמן, אח"כ מקום ובסוף נפש (כך גם הסדר הכללי של מעשה בראשית – קודם "בראשית ברא אלהים", בריאת הזמן, אח"כ "את השמים ואת הארץ", בריאת העולם-מקום, ובסוף "ישרצו המים שרץ נפש חיה... תוצא הארץ נפש חיה... ויהי האדם לנפש חיה", בריאת הנפש). מהו הכלל של שלשת ה"אחד"? "הוי' אחד".

כמו שאומרים שה' הוא אחד בשבעה רקיעים וארץ וארבע רוחות העולם – צריך לגלות את ה' בכל הממדים-הצירים של המציאות, עולם-שנה-נפש. קודם כל מגלים את ה"אחד" בממד הזמן, שכל ממד הזמן הוא בעצם אחד, "יום אחד". "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" – יש ערב-חשך ויום-אור, חושבים שיש שנים, אבל הכל "יום אחד". קוראים קריאת שמע ערב ובקר – לא שתי מצוות אלא מצוה אחת (לא כמו תפילין שתש"י ותש"ר הן שתי מצוות) – לייחד ה' גם בערב וגם בבקר, בכל מצב "הוי' אחד", על דרך "שויתי הוי' לנגדי תמיד [בכל מצב, גם 'כי אשב בחשך' – 'הוי' אור לי']". אחר כך "יקוו המים... אל מקום אחד" – הכל הולך-נקוה (כוונה של טבילה במקוה) אל מקום אחד כדי שתראה היבשה, וביבשה לעשות לו יתברך דירה בתחתונים. בכל אופן, ה"אחד" השני הוא "מקום אחד", עולם. השלישי הוא נפש, "והיו לבשר אחד". זו הכוונה פשוטה – כוונת שלשת ה-אחד של טל. בכל "אחד" יש גילוי של יג מדות הרחמים של בורא עולם ובוחר בעמו ישראל באהבה, מ"אל" ("אל אחד בראנו") עד "ונקה" (לשבים, מקום בעלי תשובה).

וליתר העמקה בכוונה הנ"ל: כאשר מחברים ל"יום אחד" "מקום אחד" "בשר אחד" את כלל הכל, "הוי' אחד", מה שהוא יתברך אחד בעש"ן – "הוי' אחד" עולה אחד-אחד-אחד של כללות העש"ן, "הוי'" כנגד שני ה"אחד" של הזמן והמקום (המופיעים בסיפור הראשון של מעשה בראשית) ו"אחד" כנגד ה"אחד" של הנפש (שמופיע בסיפור השני של מעשה בראשית) – ס"ה הוי' אותיות, מקבלים ג"פ הוי' אברהם, מרדכי, ב"פ 137, המספר החשוב ביותר היום במדע הקשור למעשה בראשית, בגימטריא התהוות, תהו-תהו, יש מאין אין מיש ברצוא ושוב תמיד, "למען הביא הוי' על אברהם את אשר דבר עליו". עולם-שנה-נפש הרי הם מקום-זמן-נפש, והנה הערך הממוצע של שתי המערכות הוא התהוות = "יום אחד" "מקום אחד" "בשר אחד" "הוי' אחד" (רק עולם-שנה מקום-זמן = 784 = כח ברבוע, נמצא שהערך הממוצע של כל מלה הוא יד ברבוע, יד לשון מקום, "ויד תהיה לך מחוץ למחנה", וכן "בידך [כח] עתֹתי", ודוק).

ב. ארבעה "אחד" "כנגד ארבעה בנים"

ובדרך דרש יש להקביל את ד ה"אחד" הנ"ל ל-ד ה"אחד" שבהגדה של פסח – "כנגד ארבעה בנים דברה תורה: אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" (כאשר כל בן = ד פעמים אחד, כל אחד מהבנים כולל את כולם). נקביל לפי הסדר:

"אחד חכם" – "יום אחד"

ה"אחד חכם" הוא כנגד "יום אחד" (חכם ע"ה = "יום אחד". חכם יום אחד = 137 של מעשה בראשית) – חכמה היא ראשית הגילוי (בחינת "יום [גילוי] אחד [ראשון]". גילוי "אחד האמת" הוא בספירת החכמה דווקא, כמבואר בתניא בשם הרב המגיד נ"ע), "יהי אור" של יום אחד (הערך הממוצע של ג אותיות אור = "יום אחד"), ו"איזהו חכם הרואה את הנולד", איך הכל נולד בכל רגע תמיד יש מאין, "והחכמה מאין תמצא". נמצא שלחכם יש חוש בממד הזמן (לראות את הנולד, גם את התהוות ההוה מתוך "העבר אין" וגם את העתיד להוולד מתוך "ההוה כהרף עין").

"אחד רשע" – "מקום אחד"

ה"אחד רשע" הוא כנגד "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד". יש הרבה מאד סגולות ב"אחד" זה, המשקפות את חכמת החשבון המפותחת של הבן-רשע, שהיא הפוטנציאל שלו לחזור בתשובה: "יקוו המים מתחת השמים אל מקום" = 1677 = אחד פעמים "הוי' הוא האלהים" = 1.5 פעמים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". וביחד עם "אחד" = 1690 = 10 פעמים אחד ברבוע שהוא הוי' פעמים א-דני, יחו"ע ויחו"ת. יש בביטוי 7 תבות ו-26, הוי', אותיות, כך שהערך הממוצע של כל אות = א-דני. דילוג תבות: "יקוו... מתחת... אל... אחד" = 1014 = 6 פעמים אחד ברבוע; "המים... השמים... מקום" = 676 = 4 פעמים אחד = 26, הוי', ברבוע. בכל דילוג יש אחד אותיות. 7 התבות מתחלקות, על פי טעמי המקרא, ל:ד-ג, כנגד ד-ג האותיות של "מקום אחד". נמצא ששלש אותיות "אחד" הן כנגד שלש התבות "אל מקום אחד", ודוק.

במדרש מובא שכדי לצמצם את המים התחתונים (המסמלים תענוגי העולם הזה, אחריהם רודפים הרשעים) שיכנסו אל מקום אחד – ים האוקיינוס, התהום (אותיות המות) שנקרא במדרש "ים המות" – על מנת שתראה היבשה ה' היה צריך להרוג את שר המים שהתנגד (כרשע) בכל תוקף לגזרת "יקוו המים וגו'" (לא היה מוכן לוותר על התפשטות היש שלו. והמשל במדרש לתועלת הריגתו – בית שמכיל מאה חיים מכיל אלף מתים, מת תופס פחות מקום. יש כאן פירוש למעליותא ל"אדם כי ימות באהל" – "אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית את עצמו עליהם", היינו על דרך "איזהו חכם המכיר את מקומו" ונכנס "אל מקום אחד" המיועד לו). אך ה' עתיד לרפאות ולהחיות את המים התחתונים, הרי גם עתה המים התחתונים בוכים, מתוך תשובה, ודוק.

ועוד, בדימוי מי הים לבן רשע, "אחד רשע": כתיב "והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט". ופירש"י: "'והרשעים'. שאין נותנין לב לשוב. 'כים נגרש'. הים הזה גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם כגון פרעה אמר מי ה' סנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות נבוכדנצר אמר אדמה לעליון. 'כים נגרש'. כים אשר נגרש שגורש כל היום רפש וטיט".

"אחד תם" – "בשר אחד"

ה"אחד תם" הוא כנגד "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ה"איש" הוא "יעקב איש תם", "אחד תם", והוא עזב את אביו ואת אמו, הרחיק נדוד מבית הוריו בשליחותם למצוא את זיווגו, ואצלו התקיים בשלמות "ודבק באשתו והיו לבשר אחד", שזכה ל"מטתו שלמה".

"אשתו" העיקרית של יעקב היא רחל (והיא בחינת "בשר", כידוע בפירוש מאמר אדם הראשון באותו הקשר – "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי", "עצם" כנגד לאה ו"בשר" כנגד רחל, סוד חוה ראשונה וחוה שניה, והרי "שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון"), אותה הוא אהב ובה הוא דבק בכל לבו. נמצא ש"והיו לבשר אחד" רומז בפרט ליוסף בן רחל אמנו (שגם הוא "יפה תאר ויפה מראה" כאמו ה"יפת תאר ויפת מראה", וכיפי-תפארת אביו, "גופא [יעקב] ובריתא [יוסף] חשבינן חד").

והנה, "והיו לבשר אחד" ועוד יוסף = יעקב-יעקב-יעקב-יעקב, כך שהערך הממוצע של כל תבה = יעקב! לפי זה, כך נקרא את הפסוק: "על כן יעזב איש, יעקב, את אביו, יצחק, ואת אמו, רבקה, ודבק באשתו, רחל, והיו לבשר אחד, יוסף" (ובהיות "גופא ובריתא חשבינן חד" כנ"ל, יעקב-יוסף, ה"איש" וה"בשר אחד", יחד נחשבו ל"אחד תם" בארבעת הבנים של ההגדה).

"אחד שאינו יודע לשאול" – "הוי' אחד"

"אחרון אחרון חביב": ה"אחד שאינו יודע לשאול" הוא כנגד "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". הרי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" ואינו קיימא לשאלה, והיינו מה שהבן הרביעי יודע אשר "תכלית הידיעה שלא נדע", ויודע את מגבלות השכל האנושי (ואף האלוקי, הרי "לית מחשבה תפיסא ביה כלל" – "אפילו המחשבה הקדומה דא"ק"), שעד כאן אפשר לשאול ומכאן ולהלאה "אינו יודע [כלומר שאינו יכול] לשאול".

אכן את "שמע [ישראל]" דורשים "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", "מי ברא אלה" אותיות "ברא אלהים" – ועל פסוק זה נאמר בזהר "'מי' קיימא לשאלה", היינו ההתבוננות ("שמע" לשון התבוננות, כאילו רואה) בחידוש מעשה בראשית בכל יום ובכל רגע תמיד, שהוא דווקא על ידי שם אלהים בגימטריא הטבע. אבל כאשר מגיעים ל"הוי' אחד", יחודא עילאה, אין שם שאלה כלל, רק התכללות באחדות הפשוטה יתברך (נמצא ש"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" היא עליה מהתבוננות במעשה בראשית לדבקות-התכללות במעשה מרכבה, ודוק).

ג. רמזי השם, ברית מילה וראש חדש תמוז

אחד-טוב

שוב, יג הוא הבסיס של טל, ו-טוב הוא הבסיס של חיים (עם המעלה שהוא גם הממוצע של כל אות). נמצא שטל-חיים הוא אחד-טוב. יש אלפא-ביתא בה מתחלפים שתי המלים אחד-טוב – אטב"ח. א מתחלפת ב-ט, ח ב-ב ו-ד ב-ו – אחד מתחלף באותיות טוב לפי הסדר של "מה טֹבו אהליך יעקב".

זו אחת הכוונות כאשר אומרים ש"הוי' אחד" – צריך לכוון ש"אחד" זה הוא עצם הטוב. "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" – 'שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' טוב', ה' הוא עצם הטוב (הוי' עצם הטוב = אברהם – "אחד היה אברהם"). זו כוונה שמתבטאת בבסיסי השמות טל-חיים.

ששון המילה

כשמכפילים חיים בשלש מקבלים צדיק, וג"פ צדיק עולה ברית. אנחנו בברית מילה, צריך לומר משהו גם לכבוד הברית – "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב", "'ששון' זו מילה". ששון יותר משמחה. "שמחה זה יום טוב" – עושים כאן סעודת מצוה, זהו יום טוב, שמחה – אבל התחושה של הברית היא ששון, שזכינו לקיים מצות ברית מילה, "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב". אנחנו עושים ברית באור יום, ואמרו שקשור לדודה אורה – "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". "יקר" הוא ענין תיקון הברית (יקר אותיות קרי), ועיקרו על ידי מצות צדקה – שיהיה הרבה כסף לתת צדקה, כתוב שפורים "ויקר" היינו מצות מתנות לאביונים.

טל חיים – טל תורת בעל אור החיים הק'

בכל אופן, צריך לומר משהו לכבוד הברית ומשהו לכבוד ראש חדש: האות של חדש תמוז היא ח, לשון חיים, "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". לא יודע אם חשבו על זה, אבל השם השני של הרך הנימול, חיים, מאד קשור לחדש תמוז, שבסיהרא באשלמותא שלו חל ההילולא רבה של בעל אור החיים הקדוש, רבי חיים בן עטר בגימטריא תורה – "אם הרב דומה למלאך הוי' צבאות – 'תורה יבקשו מפיהו'". הוא זכה ל"טל תורה מחייהו", סוד השם טל-חיים.

"בטח בדד עין יעקב"

עוד רמז חשוב, כתוב שבטחון הוא לשון "וטח את הבית" – ה-ב של בטח היא בית והבטחון הוא "וטח את הבית". צריך להוסיף לבית את ה-ט וה-ח, טח ר"ת טל חיים. בדרך כלל מסבירים ש-טח היינו טוב-חיים וה-ב היא ברכה – שלשת הדברים עליהם כתוב שצריכים לבחור בהם. "ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה" – יש את ההיפך, וצריך לבחור בברכה. אחר כך כתוב "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב... ובחרת בחיים" – ב לחוד ו-טח לחוד. סוד זה רמוז ב"בטח בדד עין יעקב" – העין שלנו, "עין יעקב", צריכה רק ("בדד", לשון לבד, היינו רק) להסתכל בברכה ובטוב ובחיים ולבחור אותם, לא להיפך. הפלא ש"עין יעקב" עולה בדיוק ברכה-טוב-חיים, ועולה ח"פ טל (שעולה יב צירופי הוי' ב"ה, כנגד יב חדשי השנה).

ד"פ טל עולה יוסף, חדש תמוז קשור ליוסף כנודע, והוא שייך לברית מילה. יוסף עולה טל-טל-טל-טל. "עין יעקב" עולה ח"פ טל (יוסף יוסף, סוד "אינו גוף = ולא כח בגוף" כידוע מר"א אבולעפיא). טו תמוז, יום ההילולא של בעל אור החיים הקדוש = יב פעמים טל = יוסף יוסף יוסף. את השמות יוסף חיים נוהגים לצרף יחד (לעיל הסברנו שכשאומרים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" יש לכוון גם 'שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' טוב' – שני ה'פסוקים' יחד = י"פ יוסף חיים).

ט-ח – תיקון העינים בתמוז-אב

האות של חדש תמוז היא ח כנ"ל בעוד שהאות ט היא כבר של החדש הבא – אב. כתוב ששני החדשים האלה הולכים יחד – באריז"ל הם תיקון שתי עיני הנוקבא, עיני כנסת ישראל. חדשי הקיץ כולם הם תיקוני הראש של כנסת ישראל, המלכות, הנוקבא. ואילו ששת חדשי החרף הם ששת תיקוני הראש דז"א. בקיץ מתקנים את כנסת ישראל. שני החדשים האלה הם תיקון העינים, חוש הראיה, שלנו (ב-יב חושי ספר יצירה, חדש תמוז הוא חוש הראיה וחדש אב הוא חוש השמיעה, אך בשרש הם בסוד "וכל העם ראים את הקולת", "רואים את הנשמע", יחוד שני החושים יחד, שניהם בבחינת ראיה – על דרך כוונת "שמע" ר"ת "שאו מרום עיניכם וראו וגו'" – היינו חווית מתן תורה, "וכל העם רֹאים את הקלות", שהיה בחדש סיון, ודוק).

אם אני מקדים את ה-ט לפני ה-ח, כמו בשם "טל חיים", אני מקדים את עין שמאל לפני עין ימין. עין ימין היא הסתכלות טובה על הזולת ועין שמאל היא הסתכלות בבקורת עצמית, בקורת בונה. עיקר הבקורת צריך להיות כלפי עצמי. אם הסדר הוא ט-ח סימן שקודם צריך ללמוד את מדת השפלות (המדה הפנימית של חדש אב) – איך להסתכל על עצמי, אני הכי גרוע, ואז אתה וכולם הכי טובים שיכול להיות, היינו סדר של "כיתרון האור מן החשך".

רמזי טל חיים

נסיים עם הגימטריא המלאה של השם: יהושע הזכיר "על כל דבור ודבור פרחה נשמתן" והקב"ה החזיר את נשמתן בטל חיים, טל תורה, בו הוא עתיד להחיות מתים, שיהיה תיכף ומיד ממש. טל חיים שוה לשתי המלים הראשונות של עשרת הדברות – "אנכי הוי'". אם כן, זהו שם מאד קשור למתן תורה.

במספר סדורי, טל חיים = 62 (טוב מאד, יה אהיה הוי' כנודע), ובמספר קטן, טל חיים = 26, שם הוי' ב"ה (אחד-אחד, הערך הממוצע של כל שם = אחד, כאשר הכנף = א). 107 ועוד 62 (מ"ה ומ"ס) = 169 = אחד ברבוע, וביחד עם 26 (מ"ק) = יה ("ביה הוי' צור עולמים", העולם הבא נברא ב-י והעולם הזה נברא ב-ה) פעמים אחד (הכל אחד, וכידוע הווארט של הרבי הריי"ץ שליהודי יש שני עולמות וה' אחד, שמאחד בתכלית את שני העולמות – "צור עולמים" היינו שצר-מחבר יחד את שני העולמים, "כימי השמים על הארץ" ממש), כאשר הערך הממוצע של שלשת החשבונות = 65, שם א-דני ב"ה (שם המלכות – "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד").

ויש עוד רמז נפלא בשמות האלה: אם נחשב אותם במספר קדמי, היינו שמחשבים כל אות בצירוף כל האותיות מ-א עד אליה. כלומר, שכל אות בעצם כוללת כל מה שהיה קודם, לכן נקרא מספר קדמי. נעשה יחד: א-ט עולה 45. השם מתחיל ב-ט, גם בהיותו הילד ה-ט במשפחה, אבל הוא לא בודד – כולל את כולם מ-א עד ט. ט במספר קדמי עולה אדם, אדם השלם. ל במספר קדמי = 105. נמצא שטל במספר קדמי = 150, קן. [אנטמן...] יפה, טל הוא אנטמן, לא סתם עושים את החשבון הזה, יש פה יד מכוונת. ח = 36 (כנרות חנוכה, מספר הצדיקים שבדור). י = 55, ויש פעמיים אז 110. מ = 145. נמצא שחיים במספר קדמי עולה 291 – ארץ, מלה שהולכת יחד עם חיים, "ארץ החיים", וגם שייך לטל בהיות שבמספר סדורי, ארץ = 39 = טל (אחד-אחד-אחד כנ"ל) במספר הכרחי. יחד, טל חיים במספר קדמי עולה מספר מהחשובים והמושלמים בתורה – אמת, 21 ברבוע, סוד "אהיה אשר אהיה", שם הגאולה והלידה.

ברכות לרך הנימול (וצירוף חדש תמוז)

הזכרנו קודם שג"פ חיים עולה צדיק – שטל חיים יהיה צדיק. שהצדיק-גמור בזהר נקרא צדיק אמת, זכאי קשוט. מברכים את טל חיים שיהיה תלמיד חכם (= חיים), הן בנגלה והן בנסתר, כל התורה היא "חיים" ("עץ חיים היא למחזיקים בה", "כי הם חיינו וארך ימינו"), אבל מהשם טל בפרט מובן שהעיקר אצלו יהיה חסידות. נגלה שבתורה הוא מטר ופנימיות התורה היא טל – "טל לא מיעצר", שיהיה שקוע בחסידות יומם ולילה, "והגית בו יומם ולילה", בדברי אלקים חיים. זה הפשט, יש "עץ חיים" והטל הוא נשמתא דאורייתא, תורת אמת. אצל הראשונים, כמו הרמב"ן, הקבלה נקראת תורת האמת. שואלים – מה, כל התורה אינה אמת? הכל אמת! אך דווקא קבלה נקראת חכמת האמת. למה? האמת לאמתו היא שה' אחד, ה' הוא הכל והכל הוא ה', וזה מתגלה בפנימיות התורה. העולם הזה הוא, בכל זאת, עלמא דשיקרא – הוא מעמיד פנים, כאילו יש דבר בפני עצמו חוץ מה' ח"ו. גם בלימוד נגלה, דברי אלקים אמת, אני עדיין מסתכל על החיזו דהאי עלמא.

אמרנו שצריכים לקשר את הדברים לר"ח תמוז. הצירוף של תמוז יוצא מס"ת "וכל זה איננו שוה לי". היום הזמן לכוון את "זה איננו שוה לי". מי אמר זאת? המן הרשע במגלת אסתר. אף על פי כן זהו התיקון של החדש – תיקון חוש הראיה. הדבר הזה, "[וכל זה איננו שוה לי] בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך", מפריע להמן – עד מות. אנחנו מפרשים שיש "זה" של קדושה – "זה אלי ואנוהו" – ויש "זה" של העולם הזה, שנקרא בקבלה "חיזו דהאי עלמא", צריך לטבול בנהר דינור, נהר של אש, כדי להשתחרר ולמחוק את הרושם השקרי של העולם הזה. כאשר יבוא משיח הוא יעשה לנו דבר זה בלי אש שורפת, בדרכי נעם. יש ווארט בהיום יום שחסידות היינו להביא את האש מול הפנים ולראות שאינו שורף אלא הכי נעים שיכול להיות, הכי כיף.

בכל אופן, שהילד הזה יראה את האמת. טל חיים במספר קדמי עולה אמת. כעת נכנסים לדור חדש, דור של משיח, שמהרגע הראשון והלאה לא יפריע לו החיזו דהאי עלמא, השקר של העולם הזה, ומיד יראה איך ש"הוי' אחד ושמו אחד", "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד".

שיהיה הרבה נחת חסידי לכולם.