בע"ה

פרשת בלק, י"ז תמוז ע"ח – כפר חב"ד

נבואות בלעם

צפרא דשבתא

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "הן עם לבדד ישכן"

עיקר חב"ד – צניעות

הפסוק האחרון בהפטרה הוא: "הגיד לך אדם מה טוב ומה הוי' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנֵע לכת עם אלהיך"[ב].

שלשת הדברים בפסוק מקבילים לנה"י-חג"ת-חב"ד: נה"י – "עשות משפט", המלך עושה משפט. כתוב שפרצוף הנה"י בונה את המלכות; חג"ת – "אהבת חסד"; חב"ד – "הצנע לכת". בלוח "היום יום", בעשרת ימי תשובה, כתוב שרבי זושא חילק את המלה "תשובה" לחמשה חלקים-פסוקים, והפסוק שיוצא מהאות ה (שתכף נסביר שהיא ה עילאה) הוא: "הצנע לכת עם הוי' אלוקיך" (צריך לשים לב שב"היום יום", כמו בהרבה דרושי חסידות, הוסיפו את שם הוי', לא כתוב בפסוק) – קשור ל"הן עם לבדד ישכן"[ג] שבפרשת השבוע. היום חושבים שחב"ד היא "ופרצת", אבל כאן רואים שהעיקר בחב"ד הוא "הצנע לכת", 'אָן בליטות'. יש ענין בחב"ד שלעבודה שלך לא תהיה נראות – שהכל יהיה רק עבודה שלך מול ה'. המוחין של חב"ד הם "אור המאיר לעצמו", לעומת המוחין של חג"ת נה"י, שהם "אור המאיר לזולתו".

ראה הוזהרת!

על הפסוק "הן עם לבדד ישכן" יש סיפור מיוחד: בשנת תשל"ג רבין היה ביחידות אצל הרבי, ונושא היחידות היה "הן עם לבדד ישכן". לאחר מכן, בשנת תשל"ו או תשל"ח, הרבי קרא ליצחק גאנזבורג, מחשובי העסקנים בחב"ד (יש לו שם כמו שלי, לכן פעם הוא נתן לי את מקומו ב‑770 כשהוא נסע לבקר את הבן שלו בטורונטו – המקום הכי טוב מול הרבי). הוא נתן לו הוראה: אם יתקיימו שלשה סימנים – שבשבת שיכריזו על "שלום זכר", יבקשו ממנו לעלות חזן ועוד סימן (שאנחנו לא יודעים) – לך לרבין ושאל אותו אם הוא זוכר את היחידות הזו. אם הוא יאמר שזוכר, תאמר לו – "ראה הוזהרת".

עברו הרבה שנים וסביב הסכמי אוסלו רבין אמר בדיוק הפוך – 'לא עוד עם לבדד ישכן'. בשנת תשנ"ו, בשבת אחת הכריזו בבית הכנסת על "שלום זכר" ובקשו מיצחק גאנזבורג לעלות חזן, והיה גם את הסימן השלישי שאנחנו לא יודעים. הוא נזכר ביחידות של הרבי ולמחרת הוא התקשר ללשכת ראש הממשלה רבין ואמר שיש לו מסר מהרבי לראש הממשלה. הסיפור היה שנתיים אחרי ג' תמוז, לכן לא התיחסו אליו, אבל כמו חסיד טוב, הוא לא התיאש – הוא הלך ופרסם מודעה בעיתון שיש לו מסר מהרבי לראש הממשלה והוא לא מוכן להקשיב. לאחר זמן קצר התקשרו אליו מלשכת ראש הממשלה ואמרו לו שיש לו כמה רגעים כדי להיכנס ולהגיד לרבין את המסר. הוא הלך ושאל את רבין אם הוא זוכר את היחידות מתשל"ג. רבין ענה שכן, ואז יצחק גאנזבורג אמר לו: הרבי אמר לי לשאול אותך ואז להגיד לך "ראה הוזהרת". רבין החוויר, וכמה חודשים אח"כ הוא נרצח...

ב. אור החיים על נבואת בלעם – "בעתה אחישנה"

גאולת "בעתה" וגאולת "אחישנה"

השבוע היה יום הילולת ה"אור החיים" הקדוש – נזכיר כמה ווארטים ממנו. על הפסוק בברכות בלעם "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" אומר האור החיים, שהפסוק מדבר על שתי בחינות הגאולה, "בעתה" ו"אחישנה"[ד]: "אראנו ולא עתה" – אמנם היום לא, אבל בזמן לא רחוק; זה "אחישנה". "אשורנו ולא קרוב" – היינו שאני רואה את הגאולה, אבל היא רחוקה מאד.

גם החצי השני של הפסוק מקביל[ה]: "דרך כוכב מיעקב" – המשיח מגיע על ענני שמיא-אחישנה, "וקם שבט מישראל" – שבט גדל מלמטה למעלה, "בעתה".

למה בגאולת "אחישנה" כתוב "יעקב" ולא שם המעלה "ישראל"? הייתי חושב שצריך להיות הפוך. אלא דווקא על ידי הבינונים (הוא משתמש פה במושגים של ספר התניא[ו]) תבוא הגאולה. אם הבינונים יסמכו על הצדיקים, תהיה גאולה של "בעתה". דווקא אנחנו היהודים הפשוטים יכולים להביא את הגאולה בדרך של "אחישנה".

הוא ממשיך ומסביר[ז] – על פי הזהר[ח] – שיש שני משיחים: משיח בן דוד ומשיח בן יוסף (שנקרא גם "משיח בן אפרים"). הוא מפרש ש"דרך כוכב מיעקב" הולך על משיח בן דוד (אבל משיח בן יוסף ימות במלחמה) ו"שבט מישראל" הולך על משיח בן יוסף, כאשר כל ישראל צדיקים, במדרגת "ישראל".

יש אנשים שרוצים שהגאולה תהיה "אנושית", שתבוא בקצב של "קמעא קמעא", ולכן הם קוראים למצב שלנו היום "אתחלתא דגאולה". אבל כאן רואים שדווקא עבודת הבינונים היא ב"ענני שמיא" – להביא את משיח בן דוד בדרך שמימית. יש עני ("עני ורֹכב על חמור"[ט]) ויש ענן, והגאולה מגיעה על ענן, לא בדרך אנושית. יש אנשים שרוצים להיות החמור של המשיח, רוצים שיהיה רכב טוב למשיח. כתוב[י]: "אם ראשונים כמלאכים אנחנו כבני אדם ואם ראשונים כבני אדם אנחנו כחמורים". אם יהיה לנו בטול – פנימיות החכמה[יא] – כלפי הראשונים, המשיח יהיה [רוחני] ויבוא על ענני שמיא, אם אנחנו מסתכלים על הראשונים כאנושיים אז אנחנו "חמורים". יש בינינו כאלה שמסתכלים על הראשונים כבני אדם ורוצים להיות חמורים ("אבל לא כחמורו של רבי פנחס בן יאיר", כמו שממשיכה הגמרא שם), רוצים רק להיות החמור של המשיח ושהגאולה תהיה (גשמית) בדרך הטבע.

ג. "תרועת מלך" – שבירה ורעות

על המלים "ותרועת מלך בו"[יב] מפרש רש"י: "'ותרועת מלך בו'. לשון חבה ורעות כמו 'רעה דוד'[יג], אוהב דוד, 'ויתנה למרעהו'[יד]". רש"י ממשיך ומצטט את תרגום אונקלוס: "וכן תרגם אונקלוס ושכינת מלכהון ביניהון". לפי הפירוש פה, הכוונה היא שהשכינה יורדת למטה ושוכנת עם ישראל, באהבה, כמו חברים. בפשט לא הייתי חושב שזה הפירוש, אבל רש"י מחבר את זה לכאן ואומר שזו הכוונה פה, מענין.

יש עוד פירוש שתרועה לשון שבירה, כמו "תרֹעם בשבט ברזל"[טו]. מה משותף לשני הפירושים, אהבה ושבירה (שבפשטות סותרים זה את זה)? ששוברים את המסכים ביני לבין האהוב שלי. נקרא בליקוטי תורה[טז]:

ותרועת מלך בו. הנה בפירוש תרועת יש שני פירושים . הא' לשון שבירה ופירור [כמו 'אתה פוררת בעזך ים'[יז]] כמו תרועם בשבט ברזל והב' לשון חיבה וריעות כדפרש"י בחומש כאן ושניהם אמת [שני הפרושים אמתיים וכאן הוא מסביר איך הם מתחברים. (אפשר לומר שהמלה "תרועת" קשורה למלה רעוא, מלשון רצון?) כן, זה קשור גם למושג "רעותא דלבא". כל המלים האלה שייכות לשער רע. יש מושג בקבלה "רלא שערים", ובשער רע יש טוב שרשים ומשמעויות[יח] (אותיות האמנתיו נוספות על השער. לדוגמה: המלה רעם היא רע בתוספת ם מהאמנתיו), תתבוננו בזה.]. דהנה יש להבין דפעם מצינו דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ודינא דמלכותא דינא שהוא מבחי' גבורות מלך צריך לעשות סדר במדינה משפטים מיסים וכו שזה גבורות ופעם כתיב באור פני מלך חיים אנפוי דמלכא נהירין בבחי' חסדים [צריך להבין איך שתי התכונות האלה מתחברות.].

אך הענין הוא דיש ב' בחי' במדת מלך וכמ"ש בזהר בפ' ויחי (דרל"ט ע"א) כד מלכא יתיב על כורסייא איקרי מלך עילאה וכד נחית לעבדוי מלך זוטא איקרי שבימות החול כשמתלבש בבי"ע מלך זוטא איקרי וירידה זו הוא ע"י גבורות וצמצומים כמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו וכמ"ש במ"א ואזי במשפט יעמיד כו' דינא דמלכותא דינא כו'. משא"כ בשבת הוא בחי' כד יתיב על כורסייא וכמ"ש בזהר פ' תרומה (דקל"ה סע"א וע"ב) והיינו שבשבת הוא עליות העולמות ובחי' מדת מלכותו עולה ומתייחדת בשרשה בבחי' אצילות וע"ז נאמר באור פני מלך כו'. ואנפהא נהירין בנהירא עילאה ע"י התגלות עונג העליון מבחי' רעוא דכל רעוין שמתגלה בשבת במדת מלכותו ית' וזהו תרועת מלך בו ל' רעות וחיבה דקאי אבחי' ישראל שהוא בחי' שבת שאז ה' אלקיו עמו ממש שמתענג על ה' כנ"ל. ונמשך בחי' תרועת מלך בו היינו גילוי בחי' ריעות וחיבה מבחי' רעוא דכל רעוין שנמשך במדת מל' שהיא כנס"י [ועמ"ש מזה ג"כ בד"ה והיה מדי חדש וע' בזהר ח"א דקנ"א א' ודף ר"ו ע"ב] וגם ע"י זה נמתקים כל הדינים וגבורות הנמשכים מבחי' דינא דמלכותא בששת ימי המעשה מחמת התגלות רעוא דכל רעוין וכמ"ש בזהר תרומה שם וכל דינין מתעברין מינה כו'.

וזהו תרועת מלך בו כפי' הראשון לשון שבירה ופירור דהיינו שמתפררין הגבורות וזהו מיתוקן וכמ"ש אתה פוררת בעזך ים, וכידוע ג"כ בענין כוונת התרועה בתקיעת שופר דר"ה שהיא לפרר גבורות עליונות דיצחק כמ"ש בזהר אמור [אפשר להסביר שזה אפילו נהיה יותר טוב. אם יש למשל ענן גדול שמסתיר ואני מפרק אותו, מה נשאר? הרבה עננים קטנים. (זה יותר יפה.) נכון, אפשר לומר שזה יותר יפה ציור עם עננים קטנים מאשר שמים ריקים. כמו שכתוב בפרק כז בתניא (לגבי עבודת הבינונים) שאם לוקחים דברים חמוצים או חריפים במינון הנכון ואוכלים או מוסיפים לאוכל זה משביח, כמו תבלין שצריך במינון הנכון והוא משביח את האוכל. חז"ל אומרים שאחרי המבול ה' ביטל את "מעינות תהום רבה" והשאיר קצת כמו חמי טבריה, שרואים שאם לוקחים משהו שנראה רע ומוסיפים במינון הנכון זה משביח. זה החידוש שלנו כאן, זה לא הפשט אבל זה חידוש יפהפה.]. ותרועה ופירור זה הוא ע"י התגלות בחי' רעדכ"ר שהוא ענין ריעות וחיבה ונמצא ב' הפירושים עולים בקנה א'.