יוסף יצחק – סדר הגאולה מראשית הבריאה - ג' ניסן ע"ח – כפ"ח |
בע"ה ג' ניסן ע"ח – כפ"ח יוסף יצחק – סדר הגאולה מראשית הבריאהברית יוסף-יצחק שי' שכנר סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א] א. יוסף יצחק – הכתרה מלמטה והכתרה מלמעלהיוסף יצחק – הכתרה (בטול) מלמטה והכתרה (בטול) מלמעלה לחיים לחיים. השם של הרך הנימול הוא יוסף-יצחק, שם של הרבי הריי"צ, שהרבי מכנה אותו "נשיא דורנו". פעם אחת, אחרי שהרבי הגיע לאמריקה – כנראה שהיה בסוף המלחמה השניה – הרבי הריי"צ בקש ממישהו לצאת החוצה, לרחוב, ולשאול עוברים ושבים מה הם אומרים על הגאולה. אותו אחד – שיש אומרים שהיה הרבי עצמו – חזר ואמר לרבי הקודם שיהודים באמת מדברים על משיח, ושמעתי שאומרים שהרבי הוא המשיח. כשהרבי הריי"צ שמע זאת הוא חייך, מצא חן בעיניו. זו דוגמה שהרבי, נשיא דורנו בכל דור ודור, באמת היה מאד שמח להיות משיח. כמו שהרבי אמר, זה תלוי בשני ענינים – הכתרה מלמטה, שיקבלו את מלכותו, וגם הכתרה מלמעלה, שהקב"ה יסכים וירצה – צריך שתי הכתרות, כך הרבי אומר. ההכתרה מלמטה היא שבאים ומשתחווים לפני המלך – השתחויה היא בטול, בפישוט ידים ורגלים, שמתבטלים למלך. כנראה גם הכתרה מלמעלה היא אותו דבר – שהקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול בא ומשתחווה לפני המלך. מה פירוש? שהקב"ה אומר ליהודי הזה, המועמד להיות מלך המשיח, ש"צדיק גוזר והקב"ה מקיים הקב"ה גוזר וצדיק מבטל" – מה שתאמר כך יהיה. זהו הבטול של הקב"ה לצדיק, שהוא גם משתחווה לצדיק ומכתיר אותו – ההכתרה היא על ידי בטול, בשתי ההכתרות, בשני הכיוונים. בכל אופן, מאד מתאים לרבי הקודם – גם שישאל מה אומרים על משיח וגם שיחייך כשאומרים 'אתה המשיח'. "צחֹק עשה לי אלהים" – אפשר לומר שיצחק היינו מה שאמרנו הרגע, שהקב"ה גם מתבטל למשיח, זה צחוק – ואם יצחק היינו הבטול של הקב"ה למלך המשיח יוסף הוא הבטול של עם ישראל למלך המשיח, "רועה כצאן יוסף", מצאנו שכל עם ישראל נקרא על שם יוסף. לא ראינו שכל עם ישראל נקרא על שם יצחק, אבל יוסף כן. הכתרת משיח מתוך הדחף של "מוסיף והולך" למה עם ישראל נקרא על שם יוסף? לשון תוספת, כל הזמן "מוסיף והולך ואור". אתמול התוועדנו ושמענו שמישהו סיפר שעשו חיפוש בתקליטור על איזו מילה הרבי חוזר הכי הרבה פעמים בשיחות ובמאמרים ובמכתבים שלו. אפילו לא 'משיח', 'גאולה' או משהו אחר שהייתי יכול לנחש, אלא 'להוסיף', 'תוספת' – כל הזמן הוא אומר להוסיף בתורה ומצוות, להוסיף הידורים, שיהודי כל הזמן צריך להיות בעמידה נפשית של תוספת. כתוב ש"תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר". בכל אופן, עם ישראל נקרא יוסף על שם שיש לו בראש שצריך כל הזמן להוסיף. מי שמסתפק במה שיש לו – מסתפק במועט לגריעותא – לא יכתיר את המשיח אף פעם, הוא מסתדר, הכל בסדר. מי שיש לו בראש שכל הזמן צריך להוסיף – הרי לו עצמו יש גבול. בכל אופן הוא בעל גבול, בן אדם, קרוץ מחומר – הוא מגיע לאיזה גבול שהוא מרגיש שהוא לא יכול להוסיף בעצמו יותר, אבל הוא יוסף, צריך להוסיף, ולכן צריך פה להביא מישהו שיוסיף בשבילנו, צריך מלך, צריך משיח, שאני מתבטל אליו. אני יכול להגיע עד כאן, אבל אם אני מתבטל אליו הוא מקפיץ אותי בבת אחת אין סוף למעלה ממה שאני מסוגל להגיע בכחות עצמי. אם כן, מי רוצה את המלך באמת? מי שכל הזמן בראש של להוסיף. זה בא להסביר שיוסף הוא כח המניע שלנו, עם ישראל, להמליך מלך – אנחנו רוצים להוסיף בקדושה, לא מספיק מה שיש לנו, כמה שלכאורה, למראית עין, אפשר לומר שבסדר. לא בסדר! תמיד הרבי אמר שמי שיש לו מנה רוצה מאתים, לא מסתפק. בגשמיות אין מדה יותר טובה מהסתפקות במועט, אבל ברוחניות אין מדה יותר גרועה מהסתפקות במועט – צריך כל הזמן להוסיף. אם כן, הווארט הראשון הוא שיוסף היינו הרצון שלנו להכתיר משיח – מחפשים מישהו, מועמד הכי טוב, ומכתירים אותו. אז הקב"ה גם צוחק – צוחק גם על מי שבחרנו בו, הרי זה צחוק... – אבל ממשיך לצחוק ואומר שגם אני הולך על זה, מתבטל אליו, עושה אותו משיח, ונראה מה שיצא מזה... זה יוסף-יצחק, להכתיר את המשיח משני הכיוונים – מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. ב. המשכת הקו והארת הצמצוםאברהם-יצחק-יעקב בשרשם למעלה מאצילות נאמר זאת באותיות של קבלה: ידוע שאברהם, יצחק ויעקב הם אור אין סוף שלפני הצמצום, הצמצום והקו. על הקו כתוב "אז יבקע כשחר אורך" – יבקע אותיות יעקב. הוא בוקע, כמו קרן אורה, לתוך המקום הפנוי – החלל הריקן של הצמצום, בו יש רשימו, גם בחינת יצחק. שוב, הצמצום עצמו, עם הרשימו, הוא יצחק. למעלה, לפני כן, שאור אין סוף היה ממלא את כל המקום הזה, בו עתידים לעמוד העולמות – אור אין סוף הוא אברהם ("אברהם התחיל להאיר" ב"אור המאיר לזולתו" עוד לפני הצמצום הראשון. אור זה היינו האור שבשביל העולמות, האור של ה' שמאיר מתוך רצונו הפשוט להיטיב. לפני התגלות אור זה כביכול היה "אור המאיר לעצמו", סוד השעשועים העצמיים, "שעשועי המלך בעצמותו"). כך כתוב, שאור אין סוף הוא אברהם, הצמצום יצחק והקו יעקב. מה לגבי יוסף? גם יוסף מעולם האצילות, אבל כתוב שיש לו שרש למעלה מאצילות. במאמר שאמרי חזר הרבי מדבר על ארבעה עולמות, אבל בסוף המאמר הוא מדבר על 'עולם' חמישי שלמעלה מהם, א"ק – אדם קדמון. כתוב שיוסף הוא היסוד דא"ק – יסוד אדם קדמון. בהיות יוסף יסוד א"ק דורשים ממנו בטחון למעלה מהטבע לגמרי – מיעקב לא דורשים כזה בטחון אבל מיוסף כן, ולכן כאשר בטח בשר המשקים נוספו לו עוד שנתיים לשבת בכלא. אם היה מדובר ביעקב היה בסדר גמור שיבקש עזרת שר המשקים, אבל עבור יוסף לחטא יחשב – יוסף לא צריך שום כלים. בעולם האצילות יש כלים ובסדר גמור שיעקב אבינו, בעל עולם האצילות, יעשה כלי להצלתו. אבל יוסף הוא מא"ק, בו אין כלים כלל, רק אור, ולכן עשית הכלי – הבקשה משר המשקים שיזכיר אותו – היא חטא עבורו, ולכן קבל עונש של עוד שנתיים מאסר. מה לומדים מכאן? שיוסף גם יותר גבוה מיעקב, ובפרט שמקומו-מדרגתו הוא יסוד (הוא צדיק, "צדיק יסוד עולם") של א"ק. "צחֹק עשה לי אלהים" – גילוי המאור שנכנס במקום האור אמרנו קודם שיצחק הוא הצמצום, ובעולמות אחרי הצמצום הוא עולם הנקודים, עולם התהו שנשבר. אבל בתוך הצמצום יש משהו – שלמדנו עליו לפני כמה ימים[ב] – הכי גבוה מהכל. מי פעל את הצמצום? לא פחות ולא יותר מאשר עצמותו יתברך. הביטוי בחסידות הוא ש"המאור נכנס במקום האור" – בשביל לפעול את הצמצום (שאינו כפשוטו, האור לא באמת הסתלק, מי פועל את מראית העין של ההסתלקות?) צריך שהעצם-המאור עצמו יחשוף עצמו כביכול במקום הזה. לא רואים אותו, אבל הכניסה וההחשפות שלו – בכבודו ובעצמו – במקום הזה מעלימות את האור שהיה שם קודם, אור שאנחנו כן רואים וכעת מתעלם מעינינו לגמרי. כמו שכתוב "שרגא בטיהרא מאי מהני" – נר בצהריים לא מועיל, כי לא רואים אותו. כאן גם את האור לא רואים וגם את העצמות לא רואים. אצלנו, כשיש "שרגא בטיהרא" – לא רואים את הנר אבל כן רואים את אור היום. כשהמאור נכנס במקום האור את שניהם לא רואים – את המאור לא רואים בהיותו חשך עליון ואת האור לא רואים כי המאור מחשיך אותו ומבטל את המציאות שלו. הסוד הזה הוא הצחוק שיתגלה לעתיד לבוא, שהצמצום עצמו יאיר. פתאום החידה הזו, הסוד הזה, יתגלה – מה שיש פה חשך, מה שיש פה רע, הוא מפני שהכי טוב, אבל כל הזמן לא ראינו שהכי טוב. על כך כתוב "צחֹק עשה לי אלהים כל השמע יצחק לי" – "צחֹק עשה לי", שלש מלים שאומרת שרה אמנו, בגימטריא תריג. כל תריג המצוות של התורה הן בשביל ה"צחֹק עשה לי", הכל בשביל שסוד הצמצום יתגלה. "בראשית ברא אלהים" – תכלית הבריאה היא "ברא אלהים", ה' ברא את העולם בשביל שיתגלה ("ברא") מהו באמת הצמצום ("אלהים"). שיתגלה שהוא הכי טוב שיכול להיות, אף שנראה חשך, רע ומר – באמת הוא אור גדול, הכי טוב, הכי מתוק. על מי שמגלה זאת כתוב שהוא יודע להפוך חשך לאור וטעם מר למתוק – זהו צדיק האמת. יוסף – יסוד דעולם המלבוש – שער יש ב-רלא שערים שוב, יוסף הוא בעצם בשביל יצחק, אוהבים את השם הזה. יוסף הוא יסוד א"ק, ויש לו שרש עוד יותר גבוה – יסוד עולם המלבוש. מתי ה' אומר שהגיע הרגע לחולל את הצמצום? כתוב בחסידות ששרש הקו הוא בתפארת הנעלם. בתוך העצמות ממש, כביכול, יש שרש לתפארת. הקו הזה יורד עוד לפני הצמצום ומגיע לנקודה של "יסוד עולם המלבוש", יוסף, וכאשר מגיע לשם – ליסוד עולם המלבוש – ה' אומר שהגיע הרגע לחולל את הצמצום ולהתחיל בתהליך של בריאת העולמות. מהי הסגולה המיוחדת של עולם המלבוש? שה' "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל" – הוא התכנון, השרטוט, של כל מה שיהיה. מה זאת אומרת שהקו הזה מגיע ליסוד עולם המלבוש? הוא מגיע לתכנון של "ועמך כֻלם צדיקים". בעולם המלבוש יש רלא שערים וחוט השדרה של רלא השערים (שרש ה"[קו ו]חוט") הוא האלף-בית אלב"ם – א-ל היינו הכתר, ב-ם החכמה, ג-ן הבינה וכך הלאה. מחלקים את האלף-בית לשני חצאים ומזווגים אותם, חלק ראשון ושני. כאשר מגיעים ליסוד עולם המלבוש הגענו לצירוף יש. ה"צדיק יסוד עולם" לפני הצמצום נקרא יש – הצדיק-אמת הוא היש האמתי (והוא עתיד לרשת שי עולמות, כמ"ש "להנחיל אוהבי יש"). מהו ישראל? כתוב ששם העצם האמתי שלנו, ישראל, הוא יש-רלא – ה-יש של רלא שערים. אפשר לקרוא משפט זה כאומר שיש רלא שערים – כפי שאכן יש רלא שערים בעולם המלבוש – אבל הקריאה המדויקת של יש-רלא, ישראל, שאנחנו, "ועמך כלם צדיקים", סוד ה-יש בתוך רלא השערים. יש הוא סוד הפרצוף של ספירת היסוד, הצדיק, מה ש"ועמך כֻלם צדיקים". זהו היוסף שלפני הצמצום, ולכן כל עם ישראל נקרא יוסף – כולנו יוסף – כי השרש שלנו שם. ברגע שה' מגיע לשם – הרבה לפני כן היה "במי נמלך? בנשמותיהן של צדיקים", עוד לפני שעשועי המלך בעצמותו – כשמגיע ליש, יש-רלא, הוא מחליט כביכול שכעת הגיע הרגע לברוא את העולם בפועל, והוא אכן 'הולך על זה'. דוד (יצחק) – המלכות דעולם המלבוש – מקור התשובה אחרי היש (יסוד עולם המלבוש) יש עוד משהו – צירוף המלכות, כת. אנחנו חסידים, פעם המתנגדים קראו לנו כת – נבאו ולא ידעו מה נבאו, אנחנו באמת מסוד המלכות של עולם המלבוש (שמשם כח התשובה, כמו שיתבאר), פרצוף כת של אלב"ם. עוד לפני ה-כת, כאשר הגיע שרש הקו שלפני הצמצום ל-יש של עולם המלבוש, ה' הלך על בריאת העולם. מה ההבדל? היש הוא הצדיקים, כמו שאמרנו, היסוד, וה-כת הוא המלכות, בחינת דוד מלכא משיחא. דוד הוא בעל תשובה – לא היה ראוי דוד לאותו חטא אלא להורות תשובה ליחיד, שכל יחיד ויחיד יכול לעשות תשובה בכל מצב, אפילו שעשה את הדבר הכי גרוע בעולם. למראית עין דוד גם רצח וגם נאף, בשביל מה ה' עשה זאת, "נורא עלילה על בני אדם" (ס"ת אלהים, סוד "צחק עשה לי אלהים")? כדי שנראה שאחד כזה – כמו שקראנו בתורה בשבת הברית, שלום-זכר – "אשר נשיא יחטא", אשרי הדור שהנשיא חוטא ונותן לב להודות ולהביא קרבן על חטאתו. על מי זה הולך בפרט? על דוד המלך. אור חוזר של התשובה חוזר הרבה יותר גבוה ממקור האור ישר של הצדיק. ברגע שה' מגיע לצדיק הוא בורא עולם, עושה צמצום, ואחרי שהוא עושה צמצום נעשה חשך – נעשה היכי תמצי של חטא וממילא נעשה היכי תמצי של תשובה. אם כן, בעצם הכת, דוד, בעל תשובה – הכל כבר מה שקורה בתוך הצמצום. אבל ההחלטה של ה' ללכת על הצמצום, ללכת על העולם, שייכת ליוסף. קדימת יוסף ליצחק אם כן, מה באנו לתרץ? את סדר השם הזה. למה נותנים כזה שם, יוסף יצחק? הרי יצחק הוא לפני יוסף. למה להקדים את הנכד לסבא? יצחק הוא הסבא ויוסף הוא הנכד – לא מכובד להקדים את הנכד לפני הסבא. מי אבא של יוסף יצחק, הרבי הריי"צ? קוראים לו דב. בשם שנתן לבנו יחידו הוא רצה לרמוז לעצמו כי הבן הוא המשך עצמי של האבא. מיהו יוסף? הדור הרביעי בעם ישראל, היהודי הרביעי. מיהו יצחק? הדור השני – יוסף הוא ה-ד ויצחק הוא ה-ב. כשמצרפים דווקא בסדר זה, הנכד לפני הסבא, מקבלים דב. שוב, למה מקדימים את הנכד לפני הסבא (נכד סב ס"ת דב!)? כי איך שהסברנו עכשיו קודם צריך להגיע ליוסף, יש-רלא, יסוד עולם המלבוש, ואז ה' הולך על הצחוק – הצמצום. הוא עושה מאמץ אדיר, כביכול, להכניס את כל עוצמתו של המאור למקום האור כדי להעלים אותו, אבל הוא נמצא שם. איפה הוא שם את עצמו במיוחד? כמו אור הגנוז גם המאור הגנוז – בתורה. לכן כתוב "שהמאור שבה יחזירנו למוטב", גם אחד שעבר על כל התורה כולה, על החטאים החמורים ביותר. המאור שפועל את הצמצום, את ההעלם, הוא שיחזיר בתשובה – ה-כת, דוד המלך (משבט יהודה – כת = יהודה פעמים דוד), הוא כח התשובה אחרי הצמצום. רמז להורים: מזל של "צחֹק עשה לי" נעשה רמז: לפני שידעתי את שם הילד חשבתי על ההורים היקרים שלנו – אמרי ואפרת ה' עליהם יחיו, שיהיה להם הרבה נחת מהילדים שלהם, כן ירבו – והיות שבכל שם יש ארבע אותיות אפשר לעשות פעולה שנקראת הכאה פרטית. א פעמים א (1), מ פעמים פ (3200), ר פעמים ר (40000), י פעמים ת (4000) – 47201. אפשר סתם לעשות חיבור פשוט שלכם, אבל אנחנו הרבה יותר אוהבים את החשבון הזה. על פניו לא רואים פה משהו מיוחד, אבל קודם כל נראה אם זהו מספר חביב. מהו מספר חביב? כפולה של שבע – "כל השביעין חביבין". אם הוא מתחלק בשבע הוא חביב. אם לא היה כאן את ה-1, א כפול א שוה 1, לא היה שוה. יש אחר כך מספרים גדולים, ארבעים אלף, ר פעמים ר, אבל העיקר כאן הוא א כפול א, הכאת שתי ההתחלות של אמרי ואפרת. ואכן 47201 הוא כפולה של 7 – 6743 פעמים 7. כדי להמשיך להגיע למרכיבים הראשוניים של 47201 צריך קצת לחשוב. ראינו ש-47201 = 7 פעמים 6743, מה לגבי 6743? נאמר כלל – אם מורידים את האלפים מהמאות, לוקח את ה-6 ומוריד מ-743 מקבלים 737. אם המספר הזה מתחלק ב-7 ב-11 או ב-13 סימן שכך גם המספר המקורי. 737 לא מתחלק ב-7 או ב-13 אבל כן מתחלק ב-11 – אז בלי מחשב אני יודע ש-6743 מתחלק ב-11. כמה? תריג! אני מתחיל להיות מבסוט... נחזור למספר הגדול, 47201 – יש כאן 77, מזל, פעמים תריג. לכל אחד יש מזל, במיוחד כשהוא מתחתן – האשה שלו היא המזל שלו. יוצא שאמרי-אפרת יחד, בהכאה פרטית עולים מזל פעמים תריג. מהו תריג? גם משה רבינו, גם "הוי' אלהי ישראל" ועוד הרבה דברים מאד טובים, וכמובן מצוות התורה, רמח-שסה יחד. אתם מזל תריג – גם סגולה שיהיו לכם תריג ילדים. לחיים לחיים, שיוסף יצחק – כשמו כן הוא – יהיה סימן שאנחנו יוסף, הולכים להמליך ולהכתיר את מלך המשיח מלמטה, והקב"ה יצחק אתנו יחד ויכתיר אותו מלמעלה. הקב"ה בכל רגע תמיד בורא את העולם מחדש, אז ברגע הזה הוא מגיע ליסוד עולם המלבוש, יש-רלא, יוסף הצדיק – ואז אומר שכדאי לי ללכת על בריאת העולם בשביל הצדיקים, היהודים, אף שמיד יהיה חשך וכל מיני מרעין בישין, אך משם דווקא "צמח שמו ומתחתיו יצמח" גואל צדק. מהו תריג? "צחק עשה לי". אתם המזל של "צחק עשה לי". למה חשבתי שמתאים עוד לפני שידעתי איך יקראו לילד? כי מי שקצת מכיר, קשור אליכם ויודע מה עבר עליכם, הכל היה "צחק עשה לי" – ההריון, הלידה, הכל "צחק עשה לי". מי שבאמת מבין מה שהיה פה... "צחק עשה לי" הוא תריג, לכן כשראיתי שהגימטריא שלהם היא מזל תריג – הכי מתאים שיכול להיות. מה שאמרנו תריג ילדים – ודאי וודאי שיהיו – והכוונה למזל של "צחק עשה לי", שכל הזמן "צחק עשה לי". בהתחלה לא רואים את הצחוק, רק לעתיד, אבל כשיש ילד שנקרא יוסף יצחק – תוספת צחוק – כל הזמן נראה בעינינו את ה"צחק עשה לי אלהים". לחיים לחיים. Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com |
האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב
התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד