כ"א איר ע"ב – כפר חב"ד

סדרי לימוד בישיבה קטנה

פגישת הכרות להורי ישיבה קטנה (תום ודעת[1])

חינוך עם חן

נפתח בכמה דברים בקיצור: מטרת החינוך הוא להאהיב את התורה – שלימוד התורה בהבנה טובה לא יהיה כמו גלולה מרה ח"ו. מאהבת התורה מגיעים לאהבת העם ואהבת הארץ, אבל בישיבה ההתחלה עם אהבת התורה. זו המטרה של הצות.

ידוע הווארט שאנחנו אוהבים להגיד, שחנוך היינו חן-כו, חן הוי'. תפקיד המחנך הוא להמשיך חן. מהו חן? גם, שהתורה תמצא חן בעיני לומדיה. אם יש חן – יש אהבה, יש הכל.

יש אצלנו הרבה על נושאי חינוך, לומדים את זה ומלמדים את זה. אם יש מקום למשהו חדש, זה בגלל שיש מקום למשהו שיש בו עוד יותר אהבה ועוד יותר חן, וזה מה שרוצים שיהיה בעזרת ה' יתברך. אם יאהבו את הלימוד – ישגשגו בלימוד. יצאו חסידים, יראי שמים למדנים – כמו שהרבי רוצה. הכל מתחיל מאהבה, לאהוב את הנושא.

ריבוי ניגונים כחלק מסדר הלימוד

צריך הרבה נגינה בישיבה. קודם דברנו עם הצות קצת על הסדר של הלימוד. חשוב להתחיל שיעור כמו שאנחנו נוהגים להתחיל – עם ניגון. יש הרבה-הרבה מניגוני חב"ד המקוריים שצריך ללמוד. אצל רבי הלל כל יום בישיבה היה סדר של נגינה, לא רק בשבת – חלק אינטגרלי של הלימוד, לימוד חסידי. ללמוד זה מפגש עם ה' – זה גם אהבת ה', גם געגועים לה'. זו הרוח.

עכשיו, כל הפרטים, איך משיגים את זה? לשם כך יש פה צות, צות נבחר, מעולה. צריך לשמוע מהצות איך עושים שילד יאהב את התורה. אם הוא אוהב את התורה – זה המפתח לכל טוב.

מציאת חן התורה על ידי חיבור הנגלה עם הנסתר

עוד ווארט, שחן היינו חכמה נסתרה, חכמת החן, וכדי שהילד ירגיש את החן של התורה צריך לחבר את פנימיות התורה והנגלה – חסידות נגלה ר"ת חן. שיעור נגלה הוא נגלה, אבל הר"מ צריך להשרות השראה שיש נשמה בלימוד, נשמה בהלכה, והנשמה היא החסידות. אז יש חן.

אדם אוהב – מה שהוא מבין; לימוד פשוט ואליבא דהלכתא

[דברו על סדר, היום עם דגש על פשט בבקר]

נדגיש את הנקודה של הבקר: אדם אוהב – במיוחד ילד – דבר שהוא מבין. לפעמים, כמו שאיתיאל רמז, ילד לומד הרבה דברים אבל לא יודע לקרוא את הגמרא בפשט, ואז לא יכול לאהוב את זה. לכן צריך הרבה להשפיע – בדבר שמוזנח – להבין נכון את הגמרא, המילים, רש"י, תוספות פשוטים. דבר שאני מבין אותו אני אוהב אותו, במיוחד דברי אלהים חיים. אם אני לא מבין בדיוק, זה עדיין מסובך, לא מיושב, זה מתסכל אותי. אני יוצא מתוסכל, כמו שלדאבוננו הרבה ילדים יוצאים מלימוד הגמרא עם איזה תסכול. את זה רוצים לתקן, שפה לא יהיו תסכולים, חוץ מזה שכל אחד מקבל את היחס האישי כמו ששמענו. שיצאו מבסוטים, שמחים, למה? כי אני מבין מה שאני קורא. זה אתגר, לא פשוט בכלל. [זה כולם רוצים, לא?]. מקובל בישיבות לקפוץ מיד למים עמוקים, ואז לעשות תנועות, ואתה מתפאר שהיית במים העמוקים. אבל ללמוד לשחות כמו שצריך – לא לומדים כך.

פעם, לפני שנים, עשו מבחן בפונוביז' אם הבחורים הטובים יודעים את ההלכה שיוצאת מהסוגיא. כל דרך הלימוד של חב"ד, שאדמו"ר הזקן כותב, הוא להלכתא. אחרי שיודעים ללמוד נכון, את הפשט, צריך גם לדעת מה יצא מזה בסוף – הלכה למעשה, המעשה הוא העיקר.