מוצש"ק פינחס, כ"ד תמוז ע"ב – רמת אביב

פרק סד בתהלים

יום הולדת למיכאל מיטלמן

א. פרקי הלב

פרקי הלב – לב ו-סד

הפרק החדש של מיכאל הוא פרק סד [אמרו: אתה ילד...]. סד בגימטריא כילד. יש שני פרקים בתהלים שקשורים ללב. יש כמה הוכחות יפות שהמספרים של תהלים הם לפי הסדר, וכל פרק הוא לפי האותיות שלו – אחת ההוכחות הכי מובהקות היא פרק לב ופרק סד:

סד בגימטריא פעמיים לב. יש לב ויש סד. דבר ראשון, רואים שפרק סד נגמר במלה "לב". נפתח גם את פרק לב – גם הוא נגמר ב"לב", ולא רק שנגמר בלב אלא ששניהם נגמרים באותו ביטוי: "כל ישרי לב". לא רק זה, לא כל פרק בתהלים מתחיל ב-ל – הרבה פרקים מתחילים ב-ל, אבל לא כולם – וכאן פרק לב מתחיל ב-ל ("לדוד משכיל") ונגמר ב-ב ("לב"), וכן פרק סד מתחיל למנצח ונגמר ב-ב. אין עוד פרק בתהלים חוץ משני אלה שמתחיל ב-ל ונגמר ב-ב (ועוד, אין עוד פרק שנגמר ב-ב). שני פרקים מובהקים של לב, לפי המספר שלהם – הוכחה ממש שלפרקים של ספר תהלים יש סדר פנימי. אם כן, זהו פרק של לב – פעמיים לב – "כל ישרי לב". הברכה הראשונה למיכאל היא שיהיה לו לב ישר, לב טוב, לב בריא וחזק ולב שמח.

עבודה שבלב מכח התבוננות המח

עבודה שבלב היא עבודת התפלה – "איזו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה". צריך להתפלל לה' שיהיה טוב לכלל ולפרט. נמצא שזו שנה של תפלה, של עבודה שבלב ("עבודה שבלב זו תפלה" עולה בגימטריא אהבת ישראל – הכל מתחיל מאהבת ישראל, וכמו שכתוב בסידור בשם האריז"ל שלפני התפלה צריך כל אחד לקבל על עצמו מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", שרק במקום אהבת ישראל התפלה מתקבלת). אבל צריך להיות "כל ישרי לב" – היושר בא מהשכל, מהחב"ד.

השיטה של חב"ד היא שהתכלית היא הלב, התפלה, אבל צריך הרבה להתבונן וליישר את הלב שיתפלל טוב, ושהתפלה תעלה ישר לקב"ה. צריך להתפלל, והיושר בא מחסידות חב"ד (שגם מבוססת על אהבת ישראל, כפי שלימד מורנו הבעל שם טוב, מייסד החסידות). שיהיה הרבה חב"ד, יושר, כדי להגיע לפנימיות הלב.

אדמו"ר הזקן כותב בתחלת התניא ששיטת עבודת ה' המבוארת בספר היא "בדרך ארוכה וקצרה". הפירוש של "דרך ארוכה וקצרה" הוא שהתכלית היא להגיע ללב, אבל אי אפשר להגיע ישירות – כדי להגיע ישר ללב, "ישרי לב", צריך לעבור דרך השכל. "דרך ארוכה וקצרה" – דרך ההתבוננות לפתוח את הלב לתפלה, לפתוח את הלב לה', לפתוח את הלב לזולת. אם פותחים את הלב גם פותחים את היד להשפיע לזולת בפועל, אבל הכל מתחיל מהלב. זה הפסוק האחרון בפרק סד: "ישמח צדיק בהוי' וחסה בו ויתהללו כל ישרי לב".

להזדהות עם דניאל

יש משהו מיוחד בפרק זה, שרש"י כותב בשם חז"ל, שכל הפרק הזה הוא סיפור בתנ"ך, שדוד המלך רואה את העתיד ברוח הקדש ומתפלל כאן על אחד מצאצאיו. בתהלים אהל יוסף יצחק כתוב לפני הפרק, מביא מרש"י, שכל הפרק הוא תפלה של דוד על דניאל בגוב האריות. דניאל הוא צאצא של דוד המלך. הוא עבר צרות, אנשים עוינו לו והלשינו עליו, כל השרים. תמיד כשיהודי עולה לתפקיד חשוב בממלכת הגוים כל השרים הגוים מתקנאים בו ומעלילים עליו, וכך בדיוק היה אצל דניאל. כל הפרק כאן הוא פרק של עוינות ומארב על דניאל, ודניאל כאן מתפלל לקב"ה שיציל אותו מהאויבים שלו, מהגוים ומהאריות.

קודם כל, לפי זה, זו שנה שאתה קשור לאיזה דניאל (אולי בעסקים...). [מיכאל: יש דניאל שעשיתי איתו כעת שותפות]. זו שנה של קשר בין דניאל למיכאל, כך יוצא מהפרק. מיכאל ודניאל משלימים אחד את השני.

שניהם קשורים לדוד המלך. אתה יודע שאתה קשור לדוד המלך? בזכות החבור של מיכאל ודניאל (שמות של מלאכים, שמות דומים) – 101 ועוד 95 (לא הפרש גדול) – 196, מספר מושלם בקבלה הוא רבוע, כאן דוד ברבוע. "דא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא", לכן עכשיו הזכרנו אותו – כדי להגיע ל-דוד ברבוע צריך מיכאל יחד עם דניאל.

"יתהללו כל ישרי לב" – התפארות ופרסום נסי ה' לבוטחים בו

רש"י כותב בסוף שהצדיק – "ישמח צדיק" – הוא דניאל. "ישמח צדיק בהוי' וחסה בו" וכולם-כולנו שמשתתפים בשמחת הצדיק – בעל יום ההולדת – "ויתהללו כל ישרי לב" (בלשון רבים). ישמח אותיות משיח, בדניאל – הצדיק שכתוב כאן – יש התנוצצות של משיח (חז"ל אפילו אומרים שדניאל איש חמודות הוא "מועמד" להיות מלך המשיח). הרבי תמיד אמר שמשיח הוא יִשמח (בעצמו) ויְשמח (אחרים).

רש"י כותב כאן משהו מאד מענין – לא כתוב "ויהללו כל ישרי לב" אלא "ויתהללו כל ישרי לב", מה הכוונה? שכל החברים-החסידים של דניאל מתפארים בבטחון שלהם בה'. מי שבוטח בה' יכול גם להתהלל. בדרך כלל לא טוב להתפאר, אבל מי שבוטח בה' ורואה שה' עושה נסים – כמו דניאל בגוב האריות, שה' עושה לי נס – כולם צריכים גם להתהלל-להתפאר בכך שאני בוטח בה' ורואה שה' עושה נסים. זה לא דבר שצריך להיות בצניעות. כמו שהרבי אומר שצריך לפרסם את הנס (בלשון חז"ל – "פרסומי ניסא"), צריך לפרסם לכולם שמי שבוטח בה' – ה' עושה לו נסים. גם משהו מאד חשוב. שה' יעשה נסים, ונדע מהנסים, ואפילו נתפאר בנסים שה' עושה לנו. שברוך ה', שיש ה' גדול, ב"ה שגם יש לנו רבי גדול – ה' עושה נסים (לצדיקים ובזכות הצדיקים לכל מי שדבוק בצדיק) ומתהללים בהם.

ב. נעשה ונשמע ונעשה

"קרב איש ולב עמֹק"

עוד נקודה בפרק: הביטוי הכי יפה לענ"ד בפרק הזה הוא בטוי שכתוב הרבה בחסידות, וכתוב בהקשר חיובי, הגם שבפשט כאן נאמר על אותם אויבים של דניאל שחושבים עליו מחשבות רעות ורוצים להפיל אותו בפח. כתוב "מקרב איש ולב עמֹק". הפשט הוא שכל הזמן חושבים מחשבות "מקרב איש ולב עמֹק" איך להרוג את דניאל, אבל הביטוי הזה מובא הרבה בחסידות לחיוב. זו הפנינה של הפרק.

יש "קרב איש ולב עמֹק". אמרנו שעיקר התכלית כאן היא עבודה שבלב זו תפלה, להתפלל לה', והתפלה צריכה להיות "מקרב איש ולב עמֹק". ביטוי שמיד צריך להפוך לקדושה.

גם פה יש רמז מאד מיוחד, בלי ו החבור, רק שתי המלים "קרב איש" עולות 613, תריג מצוות. יש פה רמז שכל מצוות התורה הן כדי להגיע ל"קרב איש". כל תריג המצוות הן "קרב איש". "ולב עמק" עולה 248. מה הקשר בין 248 ו-613? 613 מצוות התורה מתחלקות ל-רמח מצוות עשה ו-שסה מצוות לא תעשה. רמח עולה אברהם ועולה "בצלם אלהים", רמח איברי הגוף. יפה ש"קרב איש" עולה תריג, אבל אולי יש עוד לשונות כאלה, אבל אין עוד דבר כזה שיש שני לשונות המהווים יחד ביטוי שלם – הראשון עולה תריג והשני היא רמח, רק מצוות עשה.

נעשה ונשמע ונעשה

רמח מצוות העשה כבר היו בתוך ה-תריג, אז מה המשמעות של החזרה שלהם? רומז שיש רמח מצוות עשה, שסה מצוות לא תעשה (ביחד תריג), וצריך עוד רמח, עוד מצוות עשה. על זה כתוב בחסידות שתכלית המצוות הן באמת העשה. יש בחינה שלמצוות לא-תעשה יש שרש יותר גבוה ממצות עשה, כי לא-תעשה היינו שלילה, כמו שהרמב"ם אומר שיש ידיעת השלילה של ה' שלמעלה מידיעת החיוב. אבל בחסידות כתוב שיש דרגה בנפש האלקית שקשורה לה' כך שאפשר להכיר את ה' גם בחיוב, לא רק בשלילה, למעלה מטעם ודעת.

כתוב שיש רמח מצוות עשה ב-וה (בסוד "זה שמי לעלם וזה זכרי לדר דר" – "זכרי" עם וה עולה רמח), במדות הלב, ויש שסה מצוות לא תעשה ב-יה ("שמי" עם יה עולה שסה), בשכל, ועוד הפעם רמח בכתר, שיותר גבוה מהשכל. כלומר, שיש בעצם רמח-שסה-רמח[1].

כשקבלנו את התורה אמרנו לה' "נעשה ונשמע". "נעשה" היינו מצוות עשה, וב"נשמע" יש הרבה פירושים. בדרך כלל מפרשים שקודם צריך לעשות ומתוך העשיה נבוא להבנה בע"ה. יש פירוש אחד שה"נשמע" של המצוות רומז למצוות לא תעשה. קודם כל צריך לעשות את המצות עשה – כמו שנאמר שאדם מתחיל במפעל (ניתן דוגמה, שתאשר אם נכון או לא נכון). אם האדם לא יתחיל לעשות – לא יעשה כלום. כשמתחיל לעשות, תוך כדי עשיה מתחיל ללמוד מה לא טוב לעשות. אם יתחיל רק ממה שלא טוב לעשות – לא יעשה שום דבר. הוא צריך לקחת ריזיקה (מנחם-מענדל, שמו של הרבי כו', הולך על ריזיקה – חושבנא דדין כחושבנא דדין), "המעשה הוא העיקר" – צריך לעשות משהו, ותוך כדי שהוא עושה הוא שומע (לשון הבנה) מה לא לעשות[2]. זה אחד הפירושים העמוקים ב"נעשה ונשמע" – שצריך קודם לעשות, ותוך כדי העשיה החיובית לומדים מה לא לעשות (אם לא תבין מה לא צריך לעשות – הכל יתקלקל לך).

העיקר לעשות, ותוך כדי שאתה עושה אתה מבין ושומע מה לא צריך לעשות. כל השמיעה מה לא לעשות היא כדי לעשות ביתר שאת – שתוכל לעשות יותר טוב, בלי הפרעות. לכן צריך לעשות, לשמוע מה לא לעשות – כי מקלקל את העסק. אתה עושה להיטיב, אבל יש מה שמקלקל, ותוך כדי עשיה אתה לומד מה לא טוב. אחרי שאתה מבין מה לא טוב אתה נזהר, וכל כך נזהר שנעשה חלק ממך, כמו שאמר הרבי רש"ב. צריך כל כך להזהר שנעשה חלק מהטבע היהודי. "מה שאסור אסור", אפילו לא צריך לומר. כל התורה וכל מה שה' ברא אותנו בעולם הזה – לא ברא אותנו כדי לא לעשות, אלא כדי לעשות דברים. סיום מעשה בראשית הוא – "אשר ברא אלהים – לעשות". לא כתוב "לא לעשות". ה' ברא אותנו כדי לעשות-לתקן, ולכן יש דברים שאסור לעשות – כי מקלקל את העשיה.

היהודי הראשון – הכח לקום ולעשות

אם כן, קודם יש תריג, "נעשה ונשמע", גם רמח מצוות עשה וגם שסה מצוות לא תעשה, ואחר כך יש עוד פעם רמח. ה"קרב איש" הם כל ה-תריג יחד, ואחר כך יש עוד פעם "ולב עמק", עוד רמח. כמה שוה רמח ועוד רמח? כמו "אברהם אברהם" שנאמר בעקידת יצחק, עולה מלכות. התכלית בקבלה היא להגיע לספירת המלכות, פעמיים רמח. צריך את ה-רמח שנכלל ב"קרב איש" ואת ה-רמח של "ולב עמק", ואז מגיעים למלכות. אבל באמצע – גם ב"אברהם | אברהם" יש "פסיק טעמא בגוויהו" (קו שמפריד ביניהם) – יש שסה מצוות לא תעשה (הוא סוד ה"פסיק טעמא", כלומר תפסיק רגע בעשיה ותזהר מאותם דברים שאתה מבין שמזיקים להצלחת המפעל). אברהם כולו כן, הוא היהודי הראשון, מי שעושה. אחריו בא יצחק, הגבורה, אבל יהדות – להיות יהודי – זה מתחיל ממי שקם ועושה. הוא "בצלם אלהים", רמח, הוא פועל (בצלם אלהים היינו שמתדמה לאלהים, שקם ועושה, כמ"ש "בראשית ברא אלהים..."). הוא כולל את כל ה"רמח פקודין" שהם "רמח איברין דמלכא" – רמח איברים של המלך העליון, כביכול, שכנגד רמח האיברים שלנו.

התפלה על בית המקדש

נסיים את הווארט הזה: כמה עולה יחד רמח-שסה-רמח ("קרב איש ולב עמק")? 861. אמרנו שפרק זה הוא תפלה. על מה מתפללים בימים האלה, של יום ההולדת שלך, בין יז בתמוז ל-ט באב. 861 בגימטריא בית המקדש. "ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים" – בית המקדש הוא בעיקר בית תפלה. עיקר התפלה צריכה לצאת מ"קרב איש ולב עמק" של הקדושה – לכן עולה בית המקדש. זה רמז של "קרב איש ולב עמק", שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

ג. רמזים כלליים בפרק

משולש סד

יש פה עוד כמה דברים יפים. נדבר עוד קצת על כך שפרק זה מדבר כולו בדניאל, הצדיק כאן. זו שנה להיות בה צדיק – "ועמך כֻלם צדיקים", ובאופן מיוחד בשנת ה-סד צריך להגיע ל"ישמח צדיק בהוי'". נראה איך צדיק קשור למספר סד – אמרנו שכל מספרי התהלים מכוונים. קודם שמעתי שאמרת – עוד יום הולדת, גם לפני שנה היתה, ועוד שנה יום הולדת בע"ה. בספירת העמר כתוב שכל יום מצטרף לימים שקדמו לו – אומרים "היום יום אחד לעמר" ואחר כך "היום שני ימים לעמר" (ולא "היום יום שני לעמר"). ביום השני יש שני ימים כלולים, בשלישי שלשה כלולים, אז בעצם ביום השני יש שלשה ימים (אחד ועוד שנים), בשלישי ששה ימים וכו'. זו נוסחא שנקראת משולש – כמו נקודה למעלה, מתחת שתי נקודות, מתחת שלש נקודות וכו'. אם כן, מי שמגיע לפרק סד עבר את הכל, הוא לא רק 64, אלא כל המספרים מ-1 עד 64 – 2080. כלומר, בשנה זו אתה הולך להיות בן 2080, כל השנים מ-1 עד 64. זה קשר בינינו, כי כל המספרים מ-1 עד 64 הם י"פ יצחק.

פירמידה של ח – צדיק

אבל יש משהו עוד קצת יותר מתוחכם. אמרנו שמשהו מושלם בקבלה הוא רבוע. 64 הוא רבוע של 8. מה קורה אם אני לא מחבר את כל המספרים – שעושה לי משולש – אלא את כל הרבועים. איזו צורה זה עושה? חבור כל המספרים הוא משולש בשני ממדים, על הדף. אבל אם אני מחבר רבועים יוצר פירמידה. מתחיל מרבוע של 8 על 8 (כמו לוח שחמט – שנה טובה לשחק שחמט), מניח עליו לוח של 7 על 7 וכו'. במתמטיקה קוראים לזה 'מספרי פירמידה'. זה דבר מאד חשוב למי שעוסק בעסקים, כי בדרך כלל לבנות עסק טוב צריך פירמידה – קדקד וממנו מתפשט ויורד. יש כאלה שקוראים בטעות למשולש פירמידה, אבל הוא רק 2 ממדים. פירמידה צריך שלשה ממדים, עם בסיס של רבוע.

אם כן, ברגע שיש פרק סד, אפשר לעשות משולש של 2080 נקודות, אבל אפשר לעשות פירמידה (עם פחות נקודות) – 1, 4, 9, וכו' עד 64 – יעלה 204, הפירמידה של 8. איזו מלה היא 204? צדיק. מי זה צדיק? פירמידה של 8. פעם הבאה שישאלו אותך מה זה צדיק, תאמר שהוא פירמידה של 8, שהבסיס שלה הוא הפרק החדש, סד.

הצדיק מברר רפח ניצוצין

אם כבר, נעשה משהו עוד יותר מתוחכם: זו שנה להיות צדיק. כנראה אפשר לבנות את העסק ב-8 רמות, ומתפשט ויורד עד שמגיע לשטח ב-64. יש מושג בקבלה שהצדיק צריך לברר ניצוצות קדושים. בקבלה יש מספר מסוים כמה ניצוצות צריך לברר. יש ניצוצות בתוך העולם. כשאוכלים אוכל, כשעושים מצוות, מבררים ניצוצות – כח לראות את ה', לראות נסים בחיים שלנו, לראות השגחה פרטית. האריז"ל אומר שיש מספר של הניצוצות – רפח. למה המספר הזה? צריך ללמוד קבלה, אבל כך האריז"ל אומר, שיש 288 ניצוצות.

כתוב שהצדיק הוא שמברר אותם. להיות צדיק היינו להיות אחד שיכול לברר. צריך להיות איזה קשר בין המספרים האלה, צדיק ו-רפח. מה יכול להיות הקשר ביניהם? אף אחד, חוץ מהילדים בחיידר שלנו, לא יכול לנחש מה הקשר בין המספרים האלה, אבל יש קשר. אמרנו שיש רבוע ויש משולש, שניהם בשני ממדים. אני שואל – האם יכול להיות רבוע שהוא גם משולש? יש. הדוגמה הכי טובה היא נרות חנוכה – מדליקים שמונה נרות. כמה נרות בכל החנוכה? 36. 36 הוא המשולש של 8, וגם הרבוע של 6. כמה צדיקים יש? לו. צריך להביא עוד כמה צדיקים כאן, ואז נעשה רקוד, מחול, ונסדר אותם. יש לנו ריקוד כזה, לו הוא ריקוד של חנוכה. יש ריקוד של חנוכה שבסוף לו הנרות מסתדרים או כמו משולש מ-1 עד 8 או שפתאום, אם יודעים איך לרקוד את הריקוד, הוא הופך להיות רבוע של 6 על 6.

יש עוד מספר כזה? יש אין-סוף מספרים כאלה, אבל במרחקים מאד גדולים. המספר הבא שהוא גם רבוע וגם משולש הוא 1225, שהוא בדיוק מה שעושים בספירת העמר – סופרים מ-1 עד 49, והמשולש של 49 הוא 1225, הרבוע של 35. ביניהם אין עוד מספר כזה. שתי המצוות האלה של משולש, חנוכה וספירת העמר, והן משהו מובהק במתמטיקה – שרק שני המשולשים האלה הופכים להיות רבוע. השאלה היא מה המספר הבא – כבר יהיה מספר מאד-מאד גדול. תעשה במחשבון 204 ברבוע – 41616 – זה המספר הבא. המשולש של מה? של רפח. זה הקשר בין ה-צדיק ו-רפח הניצוצות שהוא מברר. מספרים מאד רחוקים אחד מהשני, אבל יש אין-סוף כאלה לפי נוסחא מתמטית מסוימת.

ביאת המשיח בגמר בירור הניצוצות

מה אמרנו? שה-סד רומז לפירמידה של 8 שהוא בעצם צדיק, מה שכתוב כאן "ישמח צדיק", והוא מברר את רפח הניצוצין (והנה, פלא, 8-6 49-35 288-204, שלשת הזוגות הנ"ל, הכל יחד עולה "ישמח צדיק בהוי'"!). מתי שהוא גומר לברר את כל רפח הניצוצין אז "ישמח", משיח. מתי משיח יבוא? כשהצדיק יגמור לברר את רפח הניצוצין. אז הוא גם שמח, שגמר את העבודה, ואז משיח יבוא. אנחנו מברכים אותך שתהיה צדיק השנה, כל הפירמידה של 8, ושתברר את כל מה שצריך לברר – תעשה את כל הבירורים – וממילא תשמח מאד, כי עשית את כל הבירורים, וממילא יבוא מלך המשיח תיכף ומיד ממש.